ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שעה חסון נגד צד ג' :

בפני כבוד ה שופט יוסי טורס

תובעת

שעה חסון

נגד

נתבעים

צד ג'

1.ע.ש. אביב מזון בע"מ
2.שי סלמן

אשקר אברהים

פסק דין

התובעת היא הבעלים של מבנה עסקי המצוי בשפרעם (להלן – המבנה). בשנת 2012 נחתם בין התובעת לנתבעת הסכם שכירות במסגרתו הושכר המבנה לחמש שנים. בהסכם השכירות צוינו מספר עבודות אותן התחייבה הנתבעת לבצע על מנת להתאים את המבנה להפעלת מאפיה במקום והן אכן בוצעו .

במהלך שנת 2017 הגישה התובעת תביעת פינוי נגד הנתבעת בשל טענות לאי תשלום דמי שכירות. ביום 19.7.19 ניתן פסק דין (בהיעדר הגנה) המורה לנתבעת לפנות את המבנה בתוך 30 יום.

התובעת טוענת בכתב התביעה כי הנתבעת פינתה את המבנה והותירה אחריה נזקים רבים. התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת לפיה מדובר בנזקים בסך כולל של 145,796 ₪ (הכוללים סך של 19,500 ₪ הפסד דמי שכירות למשך שלושה חודשים, לצורך ביצוע התיקונים). כן עתרה התובעת בכתב התביעה לפיצוי בסך 26,000 ₪ עבור אובדן 4 חודשי דמי שכירות וכן סך של 3,000 ₪ עלות חוות הדעת. ביחס לנתבע 2 צוין כי הוא ערב לחובות הנתבעת על פי הסכם השכירות .

הנתבעים טוענים מספר טענות כפי שיפורט להלן, ובהן היעדר יריבות וטענות חלופיות ביחס לנזק. הטענה בדבר היעדר יריבות עניינה בהעברת הסכם השכירות לאחר – ומשכך הוגשה את הודעת צד ג'.

צד ג' טוען כי אומנם הפעיל את המאפיה במבנה, אך עשה כן מכוח הסכם זכיינות עם הנתבעת (משנת 2013) וכי אין לו כל יחסים חוזיים או אחרים עם התובעת. עוד טוען צד ג' כי הנתבעת היא שנתבעה לפינוי ובשל כך שלא התגוננה הוא איבד את מקור פרנסתו. עוד טוען הוא שלאחר הפינוי, נחתם בינו לבין הנתבעת הסכם זיכיון במקום אחר.

אציין כבר עתה שהצדדים הסכימו שפסק הדין יינתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, לאחר הגשת חוות דעת מטעם הנתבעים וצד ג'. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ואפרט אותן להלן. אציין כי בסופו של דבר לא הוגשה חוות דעת על ידי הנתבעים וצד ג' אלא הצעת מחיר בלבד.

התובעת שבה בסיכומיה על טענותיה בכתב התביעה. נטען כי הנתבעת חתומה על הסכם השכירות וכי היא בעלת הדין הרלוונטית לנזקים שנגרמו למושכר. התובעת לא התייחסה לטענת הנתבעת בדבר העברת הסכם השכירות לצד ג'. התובעת טענה כי מסרה את המושכר לנתבעת במצב תקין וללא רבב וכך היה עליה להשיבו לידיה. התובעת הפנתה לחוות הדעת מטעמה ואף הבהירה כי קיימת בידה חוות דעת בסכום גבוה יותר, בה לא עשתה שימוש. ביחס לנתבע 2 צוין כי הוא אומנם לא חתם על כתב הערבות בסוף הסכם השכירות אך מדובר בטעות בלבד וכי הוא "הצהיר" כי הוא ערב לחובות הנתבעת , שהיא חברה בבעלותו. התובעת הוסיפה בסיכומיה טענה שלא נטענה בכתב התביעה לפיה בחודש 10/18 בשל היעדר יכולת כלכלית לבצע את התיקונים, השכירה את המבנה לאחר תוך הסכמה על קיזוז דמי שכירות עד גובה התיקונים שיבצע השוכר החדש.

בסיכומיה שבה הנתבעת על טענותיה שפורטו בכתב ההגנה. טענתה העיקרית היא שצד ג' "קיבל על עצמו, בהסכמת התובעת, את האחריות לנכס עד להחזרתו לידי התובעת". נטען כי צד ג' הוא אשר פינה את הנכס בתום התקופה והוא שגרם לכל הנזקים המתוארים בכתב התביעה ומשכך הוא שאחראי להם. הנתבעת טענה כי לאחר מתן פסק הדין נערכה פגישה בבית התובעת בנוכחות כל הצדדים, לרבות צד ג', בה הוסכם כי ממועד זה ישלם צד ג' את דמי השכירות וכל ההתנהלות הקשורה לשכירות תעבור לאחריותו. הנתבעת מודה שהסכמה זו לא עוגנה בכתובים. בעניין זה מציינת הנתבעת כי התובעת אישרה שצד ג' שילם את דמי השכירות עבור החודשים האחרונים, אך מכחישה הסכם כלשהו עמו. הנתבעת הלינה על כך שהתובעת הסתירה את דבר קיומו של צד ג' בכתב התביעה ותמהה מדוע נדרשו דמי שכירות עבור המועד שלאחר הפינוי שקבע בית המשפט. לאור כך טענה הנתבעת כי על צד ג' לשאת בעלות התיקונים.

ביחס לנזק צוין כי הוא מופרז וחוות הדעת כוללת דמי שכירות עבור 3 חודשים, וראש נזק זה מופיע בנפרד בכתב התביעה. בעניין חוות הדעת צוין כי היא מוגזמת וכוללת תוספות שאינן נדרשות והעבודות בה מוערכות במחיר מחירון יקר ובלתי רלוונטי. צוין כי בהתאם להצעת מחיר שקיבלה הנתבעת, ניתן לבצע עבודות אלו בסך של 14,000 ₪ בלבד בתקופה של 7 ימים. כאמור, הנתבעים לא הגישו חוות דעת מטעמם, הגם שניתנה להם האפשרות לעשות כן. מובן כי הגשת הסיכומים (להם צורפה הצעת מחיר) מהווה ויתור על כך.

בנוסף טענו הנתבעים כי לא נעשה ניסיון להקטנת הנזק על ידי התובעת שכן ניתן היה בקלות להשכיר את המבנה המצוי ברחוב מרכזי ומבוקש. כמו כן טענה הנתבעת כי בחוזה השכירות אין התחייבות לשיפוץ כה נרחב ואף לא לסיוד, אלא רק להשיב המושכר במצב " טוב ותקין". כן נטען שהמושכר לא התקבל במצב תקין ולראיה הציגה הנתבעת כרטסת חשבונות על שיפוץ שערכה בו עם כניסתה. ביחס להסכם השכירות עם הדייר החדש נטען כי הוא פיקטיבי והובאו נימוקים לתמיכה בטענה זו, לרבות היעדר הצגת חשבונית מס בדבר ביצוע התיקון על ידי השוכר והעובדה כי הסכום שהוסכם לכאורה על קיזוזו גבוה מסכום חוות הדעת, כך שאין בו היגיון.

ביחס לנתבע 2 צוין כי הוא לא חתם על כתב הערבות. צוין שלא מדובר בטעות או שכחה, שכן הוא חתם על ההסכם בשם הנתבעת ומשכך אם היה מוסכם שיחתום כערב היה עושה זאת באותו מעמד. בעניין זה נטען כי המשפט בכתסוף ההסכם הוסף לאחר החתימה על הסכם השכירות והוא אינו כולל את פרטיו. לאור כך ביקש נתבע 2 לדחות התביעה נגדו.

צד ג' חזר בסיכומיו על טענתו לפיה היה זכיין של הנתבעת ללא כל מחויבות חוזית כלפי התובעת. צד ג' חזר והכחיש את טענת הנתבעת לפיה היא "יצאה מהתמונה" לאחר פסק הדין לפינוי והעבירה את הזכויות והחובות אליו. בעניין זה מפנה צד ג' לכך שמדובר בחברה גדולה לה עשרות זכיינים בכל רחבי הארץ, כך שלא סביר שהסכמה כזו לא תעוגן בכתובים. בעניין תשלום דמי השכירות לתובעת טוען צד ג' כי הייתה זו חובתו לשלמם ישירות למשכיר בהתאם להסכם הזיכיון, אך לאחר מכן היה מזוכה על ידי הנתבעת ולכן אין ללמוד מכך דבר ביחס לחובותיו החוזיות כלפי התובעת בעניין אחר, כגון החובה להשיב הנכס במצב תקין. ביחס למועד הפינוי מפנה צד ג' להצהרות הנתבעת בעניין הארנונה, שם נטען על ידה כי הנכס פונה ביום 14.10.17. צד ג' מוסיף וטוען כי יחסי הצדדים לא נותקו, אלא דווקא הנתבעת "פיצתה" אותו בשל פינויו מהמבנה, בכך שהעניקה לו זיכיון חדש במקום אחר. ביחס לפירוק התנורים, חדרי הקירור והוויטרינות, אשר גרם לחלק מהנזק הנתבע, טוען צד ג' כי הם שייכים לנתבעת ופורקו על פי הוראותיה. ניתן להבין מהסיכומים כי צד ג' נטל חלק בפירוק בעצמו לאור טענתו כי "שום פעולה לא נעשתה על ידי צד ג' על דעת עצמו" (בסעיף 5). ביחס לנזק, הצטרף צד ג' לטענות הנתבעים, ולא הגיש אף הוא חוות דעת מטעמו. לאור כך, ביקש צד ג' לדחות את ההודעה נגדו.

כאמור, הצדדים הסכימו שההכרעה תהא על דרך הפשרה, בהתאם להוראות סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט. עיינתי, אפוא, בכתבי הטענות, בסיכומי הצדדים ובראיות ואני מחליט כדלקמן:

אני מקבל חלקית את התביעה נגד נתבעת 1 ומחייבה לשלם לתובעת סך של 45,000 ₪. כן תשלם נתבעת 1 לתובעת בנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ (כולל מע"מ).
אני מקבל חלקית את התביעה נגד נתבע 2 ומחייבו לשלם לתובעת סך של 9,000 ₪. סכום זה הוא ביחד ולחוד עם הסכום בו חויבה נתבעת 1. אינני מחייב את הנתבע 2 בשכ"ט עו"ד, שכן הסכום אותו קבעתי הביא בחשבון נושא זה.
סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל.
אני מקבל חלקית את הודעת צד ג' ומחייב את צד ג' לשפות את הנתבעת 1 בסך של 9,000 ₪. אין צו להוצאות ביחסים אלו. סכום זה ישולם 30 יום לאחר שתקום לנתבעת 1 הזכות לדרוש השבת הסכום ששילמה לתובעת, שאחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ט, 29 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שעה חסון
נתבע: צד ג'
שופט :
עורכי דין: