ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברוך דב ג'יפוס נגד שומרה חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד ה רשם הבכיר בנימין בן סימון

המבקש

ברוך דב ג'יפוס (הנתבע 1)

נגד

המשיבים

1. שומרה חב' לביטוח בע"מ (התובעת)
2.הכשרה היישוב חברה לביטוח ( הנתבעת 2)
3. פרקש יחיאל (הנתבע 3)

החלטה

לפני בקשה שהגיש הנתבע 1 (להלן: "המבקש" או "הנתבע 1" ) ברוך דב ג'יפוס לביטול פסק דין בהיעדר התייצבות.

לפי האמור בכתב התביעה, בתאריך 19.4.16 בשעה 1230, או בסמוך לכך, נסע רכב המבוטח על ידי התובעת, בשכונת נווה יעקב, בנתיבו. לפתע, הגיח רכב הנתבעים בחוסר זהירות, לא נתן זכות קדימה, סטה לכיוונו של רכב התובעת, פגע בו וגרם לו לנזקים.

לטענת הנתבע 1, מוכחש האופן בו אירעה התאונה וכן מוכחשת חוות דעתו של השמאי. לטענת הנתבע 1 הרכב היה מבוטח על ידי הנתבעת 2 והיא זו שצריכה לשאת בתשלום הנזק.

הנתבע 1 הגיש הודעת צד ג' כנגד הכשרה ובגדרה טען, כי הנתבע 3 הגיש תביעת ביטוח כנגד הכשרה, אך תביעתו נדחתה מהטעם, כי הנהג איננו מורשה לנהוג לפי הפוליסה. לפי הטענה, אין בפוליסת הביטוח כל תנאי לפיו הפוליסה לא מכסה נהגים אחרים, אשר אינם מוזכרים בפוליסה עצמה. כן נאמר, כי במסגרת סעיף 18ג לחוק הביטוח, כי אם קרה מקרה הביטוח, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים, בשיעור יחסי.

הכשרה הגיבה וטענה, כי המבוטח פרקש יחיאל, היינו הנתבע 3 , הינו המורשה היחיד לנהוג ברכב המבוטח. הנהג בפועל הנתבע 1 דב ברוך לא היה מורשה לנהוג ברכב הנתבעים, לפי תנאי הפוליסה ולפיכך אין לו כיסוי ביטוחי למקרה שבנדון. בנוסף, טענה הכשרה כי ישנה הגבלת ותק של שנה, בעוד שעולה מרישיון הרכב של הנתבע 1, כי הנתבע 1 הינו נהג חדש, אשר קיבל רישיון בתאריך 10.10.15 ועל כן בעת התאונה היה נהג חדש ומשכך לא עמד בתנאי הפוליסה.

הנתבע 3 לא הגיש כתב הגנה לתיק. כמו כן יודגש כי הוא לא זה שהגיש הודעת צד ג' כנגד הכשרה, אלא הנתבע 1 כאמור.

בתיק זה התקיימו שני דיונים. בימים 14.10.18 וכן ביום 30.6.19. בשני הדיונים לא התייצבו הנתבעים 1 ו-3.

יודגש, כי הנתבע 1 לא התייצב ל שני הדיונים למרות שזומן לדיונים אלה. יצוין כי , כי בא כוחו של הנתבע 1 התבטא בדיון ביום 14.10.18 כדלקמן:
"הטענה שלי כי הרכב היה מבוטח על ידי הנתבעת 2. שהנתבע 3 מעולם לא ידע עד לדחיית התובענה של הנתבעת 2, שהוא לא מבוטח. לשאלת בית המשפט, הנתבע 1 אמור להיות כאן. אני טוען שגם נציג חברת הביטוח אמור להתייצב הים לדיון."

וכן אמר בדיון ביום 14.10.18 באשר לאי התייצבותו של הנתבע 1, כך:
"הנתבע 1 לא עונה ואני מבקש מבית המשפט, אולי קרה משהו, מדובר בנתבע 1 שהוא רציני, אם אין הסבר שמניח את הדעת, אשאיר את שאלת ההוצאות לבית המשפט. יש תיק מקביל שמתנהל, צריך לשמוע בכל מקרה את נהג התובעת וזה לא קשור לעובדה אם נמצא פה הנהג, הנתבע 1, צריך לשמוע את נציג חברת הביטוח, לטענתנו יש ביטוח. אבקש מבית המשפט בנסיבות האמורות, לדחות את הדיון וכאמור, אם אין הצדק סביר לאי התייצבותו של הנתבע 1, להשאיר את שאלת ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט"

לדיון שנקבע ליום 30.6.19 שוב לא התייצב הנתבע 1 ובא כוחו שוב טען לגביו כדלקמן:

" לסיפא של מה שטוען חברי, אין לי מושג על מה מדובר ויכול להיות שזו פנייה שהיא מהנתבע 1 או תשובה לפנייה, עם איזה הצעה לתשלום היות והוא בטוח שיש פוליסת ביטוח. מה שברור היום שהיה, אני רוצה להזכיר לחבריי המלומדים וגם לבית המשפט שהדיון הקודם נדחה בשל אי התייצבותו של נציג חברת ההכשרה לביטוח שתמך בכתב ההגנה וגם בהודעה, לבוא היום ולומר הנתבע 1 לא התייצב נראה לי לא מכובד ולא ראוי. ביקשנו לחקור אותו נאמר בפרוטוקול שאנחנו רוצי אותו והדברים אמורים ביתר שאת, מקום שבו פסק הדין של בית המשפט העליון ניתן כאשר הכשרת הישוב היא הצד השלישי והיא גם הנתבעת 2, כאן. הייתה צד בהליך שהתקיים בבית המשפט העליון בהרכב שבראשו עמד השופט עמית. אני שוב אומר אפשר לדחות את הדיון עוד פעם ולחקור את נציג החברה אך לעניות דעתי הדבר מיותר, מוסיף הלכה משפטית של בית המשפט העליון מהעת האחרונה במקרה כמעט זהה למקרה שלפנינו, לבוא היום ולהגיד אחרי שכולנו מכירים את ההלכה של השופט עמית כי אין ביטוח כי הנתבע 1 לא עמד במגבלת הגיל לא ראוי. מפנה את בית המשפט הנכבד לע.א. 9849/17 אבי פיקאלי נ' הכשרה. די בפסק הדין הזה על מנת ליתן פסק דין בתיק הזה. לשאלת בית המשפט מדוע הנתבע 1 כמו הנתכע 3 לא התייצבו אני באמת תוהה מדוע גם נציג התובעת ונציג הנתבעת 2 ונציגת צד ג' לא התייצבו ואני חושב שזה לא בסדר, מבקש גזרה שווה במקרה זה. נראה לי כי הדרך הנכונה במקום לדחות את הדיון ולחייב בהוצאות את כולם על אי התייצבות שבאמת זה לא בסדר, ליתן פסק דין על בסיס הסיכומים שכבר נשמעו ובהתאם לפסק הדין של בית המשפט העליון מהעת האחרונה. "

ביום 7.7.19 ניתן פסק דין בהיעדר התייצבות. פסק הדין קבע , כי דין התביעה להתקבל כנגד הנתבע 1 ולהימחק כנגד הנתבע 3. הודגש, כי אין כל אפשרות ליישום הלכת בית המשפט העליון בעניין ע.א. 9849/17 אבי פיקאלי נ' הכשרה, בהיעדר בירור עובדתי באמצעות חקירת הנתבע 1. כמו כן, נקבע כי דין ההודעה לצד ג' שהוגשה על ידי הנתבע 1 כנגד הנתבעת 2 להידחות וזאת על רקע אי התייצבות הנתבע 1.

ביום 12.8.19 הוגשה בקשה על ידי הנתבע 1 לבית משפט זה לביטול פסק הדין בהיעדר התייצבות.
בבקשה נטען כי הנתבע 1 אמנם לא התייצב לדיון הקבוע, אך זאת מכיוון ש "פשוט" הגיע לבית המשפט בגבעת שאול ועד שעלה בידו להבין לאן להגיע , כבר היה מאוחר מידי. מה גם , שהנתבע 1 טוען כי אינו אשם בתאונה. לפי הטענה , הוא לא זלזל בבית המשפט והגיע למקום הלא נכון.

התובעת טענה, כי יש לדחות את הבקשה על הסף. המבקש הוזמן לשני דיונים ולשניהם לא טרח להתייצב. לו למבקש היו השגות בקשר לפסק הדין שניתן, צריך היה להגיש ערעור ולא בקשה לביטול פסק דין. במקרה דנן התקיים דיון בהשתתפות בא כוחו של הנתבע 1 שחקר חקירה נגדית. המבקש לא הבהיר מדוע לא ענה לבא כוחו עת זה ניסה לאתרו.

אף הנתבעת 2 טענה כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, הדרישה להתייצבות נציג מטעם הנתבעת 2 אינה נכונה ולא הייתה כל חובה שכזו. לגופו של עניין, הנתבע 1 הגיש כתב הגנה ובמסמך לא הוצג ה כל הוכחה שידי לסתור את הטענה בעניין היעדר כיסוי על ידי הנתבעת 2.

הכרעה

ראשית, הנתבע 1 הגיש באיחור ביום 12.8.19 את הבקשה לביטול פסק דין וזאת למרות שהתקיים דיון ביום 30.6.19 וביום 7.7.19 ניתן פסק דין בתיק. לטענתו, אשר נטענה אגב אורחא , אמר כי הבקשה הוגשה רק עתה מאחר שלצורך הגשתה נזקק הנתבע 1 לאישור הלשכה לסיוע משפטי.

תקנה 201 ל תקנות סדר הדין האזרחי מורה אותנו כדלקמן :
"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה;"

בענייננו, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לאחר 30 יום מהינתן פסק הדין, ועל כן צריך היה לתת טעם מיוחד להגשת הבקשה באיחור, כאמור בתקנה 528 ל תקנות סדר הדין האזרחי:
" מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו."

דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. ההלכה מורה אותנו כדלקמן:

"אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב" (רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה (4) 198, 201 (2001)).

בעניין רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ (להלן: "מאירפלד השקעות" נאמר על ידי כבוד השופט נ' סולברג כדלקמן:

"אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא, כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ" ( רע"א 10436/07 הראל ציון נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 10 (28.4.2008); בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209, 210 (1996), בן נון וחבקין, 177).

באותו עניין, מאירפלד השקעות, נאמר באשר לשיקול הדעת כי "מוכן אני להניח (כפי שעשה בית המשפט המחוזי בענייננו וכן בהחלטה בבקשת הביטול הקודמת) כי עומדים למבקשת סיכויים סבירים להצליח בהגנתה במסגרת התובענה העיקרית, וכי מכל מקום לא ניתן לבטל את סיכוייה בטרם בירור ראייתי. יחד עם זאת, בנקודה זו שבים אנו לצורך באיזון הדברים אל מול נסיבות אי-ההתייצבות ולאינטרס המשיבה. בעניין זה קבע כאמור בית המשפט כי התרשלות המבקשת ופרקליטה הקודם עולה כדי הזנחת עניינם, כאשר במשך תקופה ארוכה לא טרחו לברר האם נקבע מועד לדיון ומה עלה בגורלו של התיק. לרשלנות זו נופך נוסף של חומרה, במבט על ההליך כולו, לאור העובדה שהמבקשת גרמה בעבר למצב בו ניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה. בנסיבות אלו אין עוד להסתפק בזהירות רגילה, אלא מצופה מבעל דין לנקוט זהירות כפולה ומכופלת, "שמירה מעולה" לבל יִשנה הדבר".

בענייננו, הוגשה הבקשה באיחור, בנימוק שלצורך הגשת הבקשה נזקק הנתבע 1 לאישור הלשכה לסיוע משפטי ובהיעדר אישור לא יכול היה להגיש הבקשה . אינני מקבל הסבר זה, כיוון שהמבקש יכול היה להגיש את הבקשה בכוחות עצמו , או בסיוע מינימלי, ולא נצרך היה לכל סיוע משפטי על מנת לפעול כן . במצב זה "טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו", ועל כן הלכת בית המשפט העליון המפורשת היא: "אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ". די בעניין זה כדי לדחות את הבקשה. ואולם מעל לצורך אתייחס לבקשה עצמה.

מעבר לעניין הארכת המועד, הרי שלפי הלכת בית המשפט העליון בעניין רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן:

"שניים הם השיקולים המנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות: הראשון, עניינו בסיבת אי ההתייצבות, האם מדובר במי "שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי?" (ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד (מהדורה שנייה, 2008) 241-240, להלן: תורת הפרוצדורה); ראו גם י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 739, להלן: סדר הדין האזרחי), או שמא עסקינן במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ ([פורסם בנבו], 2.2.2009), פסקה 15 וההפניות שם)."

במסגרת תצהירו שצורף לבקשה טען המבקש, כי הוא ידע לגבי הדיון אבל חשב "משום מה" שהוא מתקיים בבית המשפט בגבעת שאול ולכן נסע לשם. לדבריו , בירר במזכירות וניסה לאתר במזכירות אצל מי הדיון, אבל אף אחד לא ידע על מה מדובר. הוא ניסה להתקשר למשרד עורכי הדין אבל שם עונים לטלפוני ם משעה 0900 ועד שעלה בידו ליצור קשר עם המזכירה , הוסבר לו שהדיון נערך בכלל בבית המשפט במגרש הרוסים. ואז הזדרז להגיע למגרש הרוסים ושם התברר לו שהדיון הסתיים.

ככלל, לבית-המשפט שיקול-דעת אם ליתן אמון בתצהירו של אדם, זאת לאור מכלול הראיות והגיונם של דברים. בית-המשפט אינו חייב לקבל את גרסת העד שלא נחקר כנכונה [ראו אפרים הרנון דיני ראיות חלק ראשון 110 (1970); ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, 258 (1984) וכן ראה: ת"א (שלום חד') 3818/07 ריאד בשתאוי נ' מטי בוטפיקה (פורסם בנבו, 03.06.2010]. בענייננו, אינני נותן כל אמון בתצהירו של המבקש ואני סבור כי מדובר בתצהיר בדים . כך לדוגמה, אני סבור כי באם הנתבע 1 בירר באמת במזכירות בית המשפט בגבעת שאול , כי אז היה נמסר לו שהדיון מתקיים במגרש ברוסים וזאת על ידי המזכירות המיומנת בכך. יתר על כן, מדיון קודם עולה שמספר הטלפון הסלולרי של עורך דינו מצוי אצל המבקש והוא אף שוחח עמו במסגרת הדיון הקודם ביום 14.10.18 שגם אליו לא טרח להתייצב ואז אמר בא כוחו: "הנתבע 1 לא עונה ואני מבקש מבית המשפט, אולי קרה משהו, מדובר בנתבע 1 שהוא רציני".

בעניין רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן נאמר, כי "השיקול המנחה השני בבחינת בקשה לביטול פסק דין, נוגע לסיכויי ההגנה. על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בביטול פסק-דין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך". ההצדקה היחידה לבקשת המבקש הינה, כי הוא "אינו אשם בתאונה". אלא ש בענייננו, אני סבור שסיכויי הנתבע להצליח בהגנתו אינם טובים, שכן נשמעה עדותו של נהג התובעת, אשר נראתה אמינה בעיניי, וממנה עולה כי הנתבע 1 יצא מחניה בעוד שהוא נסע בנתיבו ועל כן לפי מיטב שיפוטי, הנתבע 1 הוא שאחראי לתאונה ולא נהג התובעת.

לסיכום, אני סבור , כי הנתבע 1 נהג בזלזול מכוון ובוטה ולכל הפחות בהתעלמות מדעת כלפי בית המשפט לכל אורך התנהלות ההליך. בראש ובראשונה, הנתבע 1 לא טרח להתייצב לדיון הראשון אשר התקיים ביום 14.10.18, זאת למרות שהפרקטיקה בתביעות מעין זו שבפני היא קיום דיון הוכחות בדיון הראשון הקבוע בתיק, גם אם פורמלית נקבע התיק לישיבה מקדמית. שנית, הנתבע 1 לא התי יצב לדיון השני אשר נקבע אך ורק לתת לו הזדמנות להיחקר בחקירה נגדית ובכך ליתן לו את יומו. כאמור, אינני נותן אמון בתצהירו, לפיו התבלבל והתייצב בבית משפט אחר בירושלים. רביעית, הנתבע 1 הגיש את בקשתו לביטול פסק הדין באיחור מבלי לנמק נימוק של ממש את איחורו. כל אלה מביאים אותי למסקנה כי מדובר בהתנהגות שעניינה הוא התעלמות מדעת וזלזול מובהק כלפי בית המשפט וכלפי הצדדים האחרים במשפט ועל כן אין לשעות לבקשתו.

יש להדגיש כי בעניין דומה, רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן, בית המשפט העליון הבהיר כדלקמן:

"מערכת המשפט העמוסה לעייפה אינה יכולה לגלות סובלנות ואורך רוח כלפי התנהלות מזלזלת ומניפולטיבית מצד בעלי דין. "יומו" של חלה בבית המשפט ניתן לו, אך הוא בחר, מסיבות השמורות עימו, שלא לנצלו. אין הוא זכאי שתינתן לו הזדמנות נוספת, שהאפשרות לקבלה שמורה לאותם מקרים בהם הייתה סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות. יתרה מכך, אפילו אי ההתייצבות נובעת מרשלנות, יהיו מקרים בהם תינתן לבעל הדין הרשלן הזדמנות נוספת, בדרך כלל בכפוף לחיוב בהוצאות. בכך יינתן ביטוי לזכות הגישה לערכאות. ברי כי השאיפה היא לעשות משפט צדק תוך מתן הזדמנות לבעלי הדין להציג בבית המשפט את מלוא ראיותיהם וטענותיהם. אלא שאין להשלים עם התנהגות המסכלת ביודעין ובעזות מצח את האפשרות לקיים הליך משפטי תקין. בענייננו מדובר במקרה מובהק של "התעלמות מדעת" מההליך מצד בעל דין. אכן, הסנקציה שננקטה כלפי חלה אינה קלה. יתכן שהדבר יגרום לו לפגיעה כלכלית ממשית. אלא שכל זאת היה אמור להיות ברור לחלה בטרם החליט שאין הוא מתייצב בבית המשפט. לא ניתן, אפוא, לומר שבית המשפט טעה בהחליטו שלא לבטל את פסק הדין."

לאור המקובץ דין הבקשה להידחות. פסק הדין מיום 7.7.19 ייוותר בעינו. הנתבע 1 ישלם הוצאות בסך של 750 ₪ לכל אחת מהמשיבות 1 ו-2 תוך 20 יום.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ט, 29 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ברוך דב ג'יפוס
נתבע: שומרה חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: