ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרבל דאמוני נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופט יוסי טורס

תובע

שרבל דאמוני

נגד

נתבעת

מדינת ישראל

פסק דין

טענות הצדדים ו העובדות עליהן אין חולק

התובע סיים את חוק לימודיו בבית הספר לרוקחות שליד האוניברסיטה העברית ובחודש 12/16 ניגש לבחינה הממשלתית ברוקחות (להלן – הבחינה). התובע התבשר כי הציון שקיבל בבחינה הוא 43, ציון שאין בו די כמובן לצורך מעבר וקבלת רישיון רוקחות.

התובע מיאן להשלים עם רוע הגזירה שכן סבר שנפלה שגגה כלשהי בבדיקת טופס הבחינה. בשלב זה נקט התובע שורת צעדים שמהותם ערעור והשגה על נכונות בדיקת טופס התשובות שמילא. בתחילה פנה התובע למוקד טלפוני המטפל בפניות הקשורות בבחינה וביקש לבחון שמא נפלה טעות כלשהי בבדיקה. לאחר בדיקה חוזרת במסגרתה לא נמצאה שגגה כלשהי בתוצאה, ביקש התובע לעיין ב טופס התשובות שמילא במסגרת "יום עיון" בטפסים שמארגנת ועדת הבחינה . בעת העיון (בהעתק הטופס) טען התובע כי לא מדובר בטופס "שלו", היינו שלא מדובר בטופס שהוא מילא בעת הבחינה. התובע נענה שעל הטופס מודבקת מדבקה עם מספר ברקוד המשויך אליו ומשכך אין אפשרות שלא הוא שמילא טופס זה. לאור כך ביקש התובע שייבדק הטופס המקורי , או אז התברר כי הוא מולא בעפרון (למעט תשובה אחת בעט) והתובע ראה בכך חיזוק לטענתו , שכן טען ש הוא מילא את התשובות – כנדרש בהוראות – בעט ולא בעפרון.

לאחר כל זאת נשלח לבא כוח התובע מכתב (נושא תאריך 21.3.17 אבל בפועל הוא נשלח מאוחר יותר והתאריך שגוי) בו הוסברה שיטת הנפקת טפסי הבחינה והאופן בו מודבקת על גבי כל אחד מהם מדבקה ובה קוד המקושר לנבחן מסוים. לגופו של ענין נטען במכתב כי נבדקה המדבקה על גבי טופס התשובות המקורי (הכוללת בר קוד המקושר לפרטי הזיהוי של התובע) ולא נמצא בה כל פגם. עם זאת, בבדיקת טופס התשובות אל מול טופס השאלון (שהיה במעטפה המקושרת לתובע ואינו נושא מדבקה כלשהי) נמצא "כי לעיתים התשובות אינן תואמות" ואולם הוסבר כי הבדלים אלו יכולים לנבוע ממספר רב של סיבות הקשורות בנבחן עצמו. התובע ניסה אף להגיש ערר על הבחינה, אך הדבר לא התאפשר לו, שכן על פי נהלי הנתבעת רק נבחן שקיבל ציון מעל 50 רשאי להגיש ערר.

התובע לא אמר נואש והגיש עתירה מנהלית בה ביקש שיוצהר כי הוא עבר את הבחינה או לחלופין לחייב את הנתבעת לקבל הערר שהגיש, תוך הצהרה כי הנוהל בעניין אינו סביר ויש לבטלו. כן ביקש הוא שיוצגו לעיון בית המשפט, או לעיונו , טפסי הבחינה הרלוונטיים. בעת הדיון בעתירה עיין בית המשפט בטפסים ומצא (לאחר עיון בחלק מהתשובות) כי אכן קיימות אי התאמות בין הרישום בטופס השאלון לבין טופס התשובות. בהמשך הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט לפיה יתאפשר לתובע לעיין בהעתק צבעוני של הטפסים ובכפוף לכך העתירה נמחקה ללא צו להוצאות. התובע טוען כי הסכים להצעה זו שכן ממילא הייתה אמורה להתקיים בתוך זמן קצר בחינה נוספת אליה התכוון לגשת.

התובע ובא כוחו נגשו לעיין בטפסים כמוסכם בעתירה וגילו לטענתם 33 אי התאמות בין הטפסים. כן נצפה שהתשובות בטופס התשובות סומנו בעפרון ולא בעט כנדרש בנהלים. עוד יצוין כי מספר ימים לפני העיון (בחודש 12/17) ניגש התובע לבחינה חוזרת בה קיבל ציון עובר ( 81).

לאחר כל זאת הגיש התובע תביעה זו בה טען כי הנתבעת התרשלה בעריכת הבחינה. ביתר דיוק טוען התובע כי הנתבעת לא הקפידה על הפרדה בין טפסי הנבחנים השונים וכי טופס התשובות הנושא מדבקה ובה בר קוד המקושר אליו, לא מולא על ידו, אלא על ידי אחר (ובהתאמה שהטופס שהיא מילא, נושא בר קוד המקושר לאחר) . התובע העריך את נזקיו בסך של 320,000 ₪ המורכב מנזק לא ממוני בדמות צער ועגמת נפש בסכום של 200,000 ₪ וסך של 120,000 ₪ בשל אובדן הכנסה בתקופה שעד המועד בו עבר את הבחינה (שנה) במהלכה יכול היה לעבוד כרוקח.

בכתב הגנתה הרחיבה הנתבעת בדבר אופן עריכת הבחינה וסימון הטפסים. אין זה המקום לפרט טענות אלו והן תובאנה בהרחבה בעת הדיון בהמשך.

קיימתי בתביעה שני דיונים, בהם הוצגו בפני (וכן בפני התובע ובא כוחו) טפסי הבחינה המקוריים . התובע הסכים כי טופס השאלון הוא אכן "שלו" היינו שמדובר בטופס שהיה מונח בתוך המעטפה שהונחה על שולחנו והוא שמילא אותו (הערה: על טופס זה לא מודבקת מדבקה כלשהי) . ביחס לטופס התשובות (שהוא שנבדק לצורך מתן הציון ועליו בר קוד המקושר לפרטי הנבחן ) הסכימו הצדדים, לאחר עיון , כי ב-34 מקרים קיימת אי התאמה בין התשובה שסומנה בו, ל בין זו שסומנה בטופס השאלון. כן נמצאו 24 שאלות בהן קיימת התאמה בין הסימון בשני הטפסים, ואילו ביתר התשובות (62) לא ניתן היה למצוא מתאם כלשהו בין הטפסים (בשל אי סימן תשובה כלשהי בטופס השאלון , או סימון של מספר תשובות בו ). כמו כן הוסכם בין הצדדים שהתשובות בטופס התשובות מסומנות בעפרון (למעט שאלה מס' 61 שסומנה בעט) ואילו אלו שבטופס השאלון מסומנות בעט.

בהמשך הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני לפיו פסק הדין יינתן על בסיס החומר הקיים בתיק וסיכומי הצדדים בכתב. בהתאמה, הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

סיכומי התובע

בסיכומיו חזר התובע על מכלול טיעוניו והעובדות כפי שפורטו לעיל. לטענתו די בראיות שהובאו על מנת להגיע למסקנה לפיה הוכח שטופס השאלון אינו הטופס שהוא מילא. לצורך הגעה למסקנה זו מפנה התובע לעובדות הבאות:

(-) המדבקות מודבקות על המעטפה והשאלון לפני יום הבחינה. הנבחן מקבל את המעטפה ובה שני טפסים "כמוצר מוגמר" מבלי שהוא יכול לבדוק את אכן קיימת התאמה בין המדבקה שעל גבי הטופס לפרטיו האישיים. התובע מפנה בעניין זה לכך שעל המדבקה קיים ברקוד עם מספר שאינו מספר תעודת הזהות של הנבחן ולכן הוא אינו יכול לדעת אם זהו אכן המספר המקושר אליו. כן טוען הוא שהנבחנים אינם מתבקשים לבדוק התאמה זו. לאור כך טוען התובע שאין לשלול אפשרות לטעות ובלבול בנושא, שכן מדובר בבני אדם המדביקים מדבקות אלו וטעות לעולם אפשרית.

(-) כאשר הטעות היא אפשרית, טוען התובע כי יש לבחון את פרטי המקרה לגופ ו, שמא יש בהם להביא למסקנה כי אכן חלה טעות בין הטפסים. בעניין זה מפנה התובע לכך שנמצאו 34 שאלות בהן לא קיימת התאמה בין התשובות שסימן הוא בטופס השאלון (שאין מחלוקת שהוא "שלו") לבין אלו שסימן הנבחן בטופס התשובות. התובע סבור שמדובר בכמות בלתי סבירה של אי התאמות המעידה שלא מדובר בטפסים שמילא אותו נבחן. כן מפנה הוא לכך שטופס התשובות מולא בעפרון (למעט שאלה אחת), בעוד שהוא (לטענתו) מילא את הטופס העט. בעניין זה מפנה הוא לטופס השאלון (שאין מחלוקת שהוא "שלו") בו התשובות מסומנות בעט.

(-) התובע מפנה עוד לעובדה כי הוא בוגר המגמה שליד האוניברסיטה העברית, וטוען כי שיעור העוברים את הבחינה מקרב הלומדים בארץ קרוב למאה אחוזים. כן מפנה הוא לעובדה שכאשר ניגש למבחן הנוסף, עבר את הבחינה בציון גבוה יחסית (81) .

לאור עובדות אלו טוען התובע כי המסקנה שיש לקבל היא שהוכח ברמה הנדרשת שטופס התשובות אינו "שלו". התובע ער לכך שאף אם כך ייקבע אזי קיים קושי להוכיח קשר סיבתי בין המחדל לנזק, שכן אין אפשרות לדעת שהוא אכן עבר את הבחינה (היינו שהטופס שהוא מילא – שאין אפשרות לאתרו במצב זה – אכן עבר את הבחינה). עם זאת טוען הוא שהוכח קשר סיבתי וזאת לאור שני נתונים. האחד הוא שיעור עוברי הבחינה בקרב תלמידי הארץ (הקרוב למאה אחוזים, לפי פרוטוקול ועדת העבודה, הרווחה והבריאות מיום 19.12.16 ) והציון בו עבר את הבחינה החוזרת (81 ). התובע סבור כי לפי נתונים אלו ניתן לקבוע כי לו היה נבדק הטופס שהוא מילא, אזי סביר שהוא היה עובר את הבחינה.

סיכומי הנתבעת

הנתבעת הרחיבה בסיכומיה בתיאור אופן עריכת הבחינה. לענייננו חשוב לציין כי מדובר בבחינה דו שנתית הנערכת בשיטה של מבחן רב ברירתי (מבחן אמריקאי) הכולל 120 שאלות. על מנת לקבל ציון עובר על הנבחן לקבל לפחות 60. נבחן שלא קיבל לפחות 50 אינו יכול להגיש ערר. היות והבדיקה היא אנונימית, ישנו צורך להטביע על גבי טופס התשובות פרטים מזהים הכוללים מספר ברקוד המקושר לנבחן מסוים. הנתבעת הסבירה כי טרם הבחינה מודפסות מדבקות עבור כל הנבחנים. לכל נבחן מונפקת מעטפה ובה שני טפסים – השאלון וטופס התשובות. על גבי המעטפה מודבקת מדבקה ובה בר קוד וכן מלוא פרטי הנבחן ומקום ישיבתו בעת הבחינה. על טופס התשובות מודבקת מדבקה ובה בר קוד המקושר לנבחן המסוים. על טופס השאלון לא מודבקת מדבקה כלשהי. כמו כן קיימות מדבקות צהובות ובהן פרטיו של הנבחן ומקום מושבו. מדבקה זו מודבקת על דופן השולחן בו אמ ור הנבחן לשבת בעת הבחינה. המעטפה ובה הטפסים מוכנת מראש וניתנת לנבחן ביום הבחינה.

בסוף הבחינה מוודא הבוחן שהנבחן הכניס את הטפסים למעטפה. לאחר מכן מוצאים טופסי התשובות על ידי נציגי אגף הרישוי ונשלחים לחברה חיצונית לסריקה ובדיקה. הנתבעת תיארה גם שלבים נוספים בהליך הבדיקה, אשר אינם רלוונטיים לענייננו ועל כן אין צורך לפרטם .

לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי אף בהינתן הפער שבין הרישום בטופס השאלון לבין טופס התשובות, לא הוכחה טעות כלשהי בהדבקת המדבקה על הטופס. בעניין זה מזכירה הנתבעת כי עומדת לזכותה חזקת תקינות המנהל ומשכך אין די בראיה לכאורה על מנת לסתרה. הנתבעת טוענת כי טענת התובע היא ספקולציה בלבד שאין עמה ראיה ממשית לטעות כלשהי. כך, טוענת היא שאי ההתאמה בין הטפסים יכולה לנבוע מטעות של הנבחן במילוי טופס התשובות, בסטייה במילוי, או בשינוי דעה לאחר הסימון בטופס השאלון. כן טוענת היא שאין בעובדה שהתובע עבר את הבחינה החוזרת ללמד דבר על טעות כלשהי בבחינה מושא תביעה זו. ביחס לטענה בדבר רישום בעפרון ולא בעט, טוענת הנתבעת כי התובע לא הביא כל ראיה לכך שהוא אכן סימן בעט את התשובות.

לאור כך, טוענת הנתבעת כי משנבדק טופס התשובות ונמצא נושא מדבקה ובה פרטי התובע (בר קוד המקושר אליו) ולא נמצאו סימנים המעידים על הוצאתה והדבקתה שנית, אין די בראיות הנסיבתיות שהביא התובע כדי לבסס מסקנה בדבר טעות בסימון הטופס. בעניין זה הדגישה הנתבעת את ההסדר הדיוני שבין הצדדים במסגרתו ויתר התובע על חקירת עדים.

לחלופין, טענה הנתבעת כי לא הוכח קשר סיבתי בין מחדלה (אם יוכח) לבין הנזק. כן נטען כי התובע לא הקטין את נזקיו כאשר לא ניגש לבחינה חוזרת לאחר חצי שנה, אלא המתין שנה שלמה. כמו כן טוענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח שלא עבד במקום אחר והשתכר שכר בתקופת ההמתנה לבחינה הבאה . ביחס לנזק הלא ממוני טוענת הנתבעת כי נדרש סך של 200,000 ₪ באופן סתמי ללא כל הסבר ופירוט.

לאור כל זאת ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

טרם דיון יש לחזור ולהדגיש כי הצדדים בחרו להימנע מניהול ההליך והסכימו שפסק הדין יינתן על בסיס חומר הראיות המצוי בתיק. חומר זה כולל כתבי טענות ומסמכים שצורפו בלבד. כמו כן קיימות מספר עובדות המוסכמות על הצדדים, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מיום 5.5.19 . משמעות ההסדר הדיוני היא שבית המשפט לא התרשם באופן בלתי אמצעי ממהימנות התובע ועדי הנתבעת . עם זאת, אין לומר שאין לבית המשפט כלים ראויים ומספקים להכריע בין עמדות הצדדים. אדגיש כי מובן שהצדדים רשאים להסכים על אופן ניהול ההליך, ובכלל זה להסכים על סטייה מדיני הראיות ואף לוותר על הבאת ראיות בדרך הרגילה והסתמכות על חומר גולמי, ובלבד שלא יהיה בכך לפגוע בתקנת הציבור, בשורת הצדק כלפי אחד הצדדים, או ביכולתו של בית המשפט לעשות משפט (ע"א 61/84 ביזאי נ' לוי, פ"ד מב(1), 446). בעניין ויתור על חקירת מצהירים והכרעה על בסיס חומר הראיות הגולמי בלבד, נקבע כי "הסדר כזה בוודאי אינו פוגע באינטרס הציבורי, ואף מותיר בידי בית המשפט שיקול דעת במילוי תפקידו. בכך שבחומר הראיות ניתן למצוא פנים לכאן ולכאן, ובכך שעריכת חקירה נגדית יכולה לסייע לבית המשפט אין רבותא ... בית המשפט מסוגל להכריע בכל המחלוקות העובדתיות על פי החומר שצורף, הכולל התייחסות נרחבת מטעם שני הצדדים לכל ההיבטים העובדתיים השנויים במחלוקת" (רע"א 5256/17 פהד חאג' נ' ראג'י אל חאג' (7.11.17)).

העובדות הרלוונטיות לגביהן אין מחלוקת הן אלו:

(-) התובע (כמו כל הנבחנים) קיבל מעטפה עליה מדבקה ובה פרטיו האישיים. בתוך המעטפה היו שני טפסים – טופס שאלון , עליו אין כל מדבקה , וטופס תשובות עליו מדבקת בר קוד (וכאמור המחלוקת היא אם מדובר היה בבר קוד המקושר לתובע, אם לאו).

(-) לאחר הבחינה, הוצאו מכל המעטפות טפסי התשובות לצורך בדיקתם ואילו טופס השאלון נותר בהן. מטבע הדברים בשלב זה אין עוד אפשרות לדעת למי שייך כל טופס תשובות (שקודם לכן היה בתוך מעטפה עם פרטי הנבחן) , אלא באמצעות קישור הבר קוד שעליו, לפרטיו האישים של הנבחן , וזאת באמצעות תוכנת מחשב.

(-) על גבי טופס התשובות שבמחלוקת מודבקת מדבקה הנושאת את פרטי התובע (בר קוד המקושר אליו) . לא נמצאו ראיות לכך שמדובר בהדבקה לא מקורית, או כזו שנעשה בה שינוי.

(-) טופס התשובות מולא בעפרון (למעט תשובה אחת שמולאה בעט).

(-) טופס השאלון שהציגה הנתבעת (ועליו אין מדבקה כלשהי) מולא בעט . התובע מודה שהוא "שלו", היינו שזהו טופס השאלון שהיה במעטפה שעליה פרטיו האישיים .

(-) מבדיקת שני הטפסים המיוחסים לתובע נמצאה אי התאמה ב-34 תשובות. היינו שבטופס אחד סימן הנבחן תשובה מסוימת, אך באחר תשובה שונה. יובהר כי בטופס השאלון מסמן הנבחן את התשובה עבור עצמו (והוא לא נבדק) , כך שלאחר מכן יוכל לרשום את התשובה בטופס התשובות. כן נמצאו 24 שאלות בהן קיימת התאמה בין הרישום בשני הטפסים ואילו ביתר התשובות (62) לא ניתן היה למצוא מתאם כלשהו בין הטפסים (בשל אי סימן תשובה כלשהי בטופס השאלון או סימון של מספר תשובות).

(-) התובע ניגש למבחן חוזר לאחר שנה ועבר בציון 81.

(-) התובע שייך לאוכלוסייה (תלמידים שלמדו בארץ) בה שיעור הנכשלים בבחינה זניח (ואפסי). לאור כך, הוחלט בסמיכות למועד בו ניגש הוא לבחינה החוזרת , לפטור את התלמידים הלומדים בארץ מהצורך לעבור אותה (הערה: התובע נאלץ לעבור הבחינה שנית, הגם שלמד בארץ , שכן הפטור אינו חל על אלו שנכשלו בעבר) .
כן יצוין שהנתבעת הסבירה את האופן בו הגוף האחראי על הבחינה נערך אליה ומכין את המעטפות ובהן טפסי התשובות עליהם מדבקות הנושאות את פרטי הנבחנים (בר קוד). מטבע הדברים לא הובאו בפני פרטים בדבר נסיבות הדבקת המדבקה על הטופס המסוים בו אנו עוסקים והדבר אף אינו אפשרי כמובן. לצורך הכרעה הובא בפני נוהל העבודה בלבד (בדרך של פירוט בכתב ההגנה והסיכומים) וכאמור התובע נמנע מלדרוש את הוכחת הנוהל (ויישומו במקרה שלפנינו ) בעדים וכן ויתר על חקירה נגדית בנושא והבאת ראיות מטעמו. משכך, ההכרעה תהא לפי העובדות המוסכמות שהובאו לעיל ובחינת סבירות האפשרות לטעות בהתאם לכך.

לצורך הכרעה יש להשיב תחילה אם עקרונית (ובמנותק מהמקרה הספציפי) תתכן כלל טעות באופן בו מודבקת המדבקה על גבי טופס השאלון. במילים אחרות, השאלה היא אם יתכן מצב בו בתוך המעטפה שקיבל התובע (ועליה פרטיו שלו) היה טופס שאלון עם מדבקת בר קוד של נבחן אחר (ומובן אפוא שטעות זו מחייבת טעות אחת נוספת לפחות אצל נבחן אחר).

דעתי היא שהנחת המוצא לצורך הכרעה בתביעה צריכה להיות שטעות שכזו אכן אפשרית. אינני סבור שנכון להחיל בנדון את חזקת תקינות המנהל ולקבוע שיש צורך להוכיח בראיות ממשיות את האפשרות לטעות. אין מדובר בפעולה מנהלית, שלטונית או בהפעלת שיקול דעת בנושאים כאמור. מדובר בפעולה טכנית שמהותה הכנסת טפסים למעטפה ובעניין זה הנחת המוצא היא שלעולם תתכן טעות אנוש. ודוק: לא הובא ו בפני ראיות בדבר מערך בקרה כלשהו שמבוצע לאחר הכנסת הטפסים למעטפות , שיש בכוחו לגלות טעות כלשהי שנעשתה ולהקטין את הסיכוי לטעות , עד כדי איונו. סיכומו של דבר, לאור כך שמדובר בפעולה טכנית הנעשית על ידי אדם, ואף ללא מערך בקרה, הנחת המוצא היא שטעות כאמור היא אפשרית. ודוק: הנחת מוצא נוספת היא שהסבירות לטעות שכזו אינה גבוהה. כאמור, מדובר בפעולה פשוטה שאינה אמורה להניב טעויות, אלא במקרה של אי תשומת לב , עבודה על מספר מעטפות במקביל וכיוצב' תקלות. לכן, הנחת המוצא היא שהסבירות לטעות שכזו אינה גבוהה, אם כי קיימת.

עם זאת, מובן שמדובר בקביעה עקרונית המנותקת מנסיבות מקרה זה. לכן, לצורך הגעה למסקנה שטעות כאמור אכן התרחשה בעניינו של התובע, אין די בכך שהדבר אפשרי מבחינה מעשית-טכנית, אלא עליו להוכיח בראיות שכך אכן קרה בעניינו.

מקובל עלי שהתובע ניצב בפני משוכה ראייתית גבוהה. התובע אינו מסוגל לספק ראיה ישירה להוכחת טענתו. הפרטים אינם בידיעתו, המסמכים אינם ברשותו והוא לא נכח בעת הכנתם ובדיקתם. לאור כך, כל שיכול הוא להציג הן ראיות נסיבתיות אשר מובילות (לשיטתו) למסקנה לפיה סביר יותר שהתרחשה טעות כלשהי, מאשר המ סקנה ההפוכה. התובע עשה כל שניתן מבחינתו על מנת לאתר ראיות נסיבתיות כאמור. הוא פנה לגופים הרלוונטיים וביקש בדיקה חוזרת. בהמשך ביקש לעיין בטפסי הבחינה ואף הגיש עתירה מנהלית לשם כך. במסגרת ההליך שבפני הוא הצליח להראות אי התאמה של 34 תשובות בין שני הטפסים וכן אי התאמה בכלי הכתיבה בין שני טפסים אלו. כן הביא הוא נתונים סטטיסטיים בדבר שיעורי ההצלחה במבחן של סטודנטים בעלי נתונים דומים לשלו (היינו, אלו הלומדים בארץ) וכן הציג את הציון שקיבל במבחן החוזר. השאלה היא אם די בעובדות אלו כדי להרים את הנטל המוטל עליו .

לאחר בחינת מלוא הראיות שהובאו בפני, ואף כי אין להתעלם מהמשמעות הראייתית המצטברת העולה מהן, דעתי היא שאין בהן די לצורך קביעה לפיה סביר יותר שהתרחשה טעות בעניינו של התובע, מאשר המסקנה ההפוכה. אנמק להלן עמדתי.

ראשית אציין כי לא הוכח שהתובע רשם בטופס השאלון בעט ולא בעפרון. לו הייתי יכול לקבוע כך, ממילא שהייתי קובע שהטופס המיוחס לתובע אינו הטופס שהוא מילא ובכך הייתה מוכחת טענתו באופן ישיר . יש לזכור שהתובע לא העיד בפני וההכרעה היא על סמך מסמכים ועובדות מוסכמות בלבד. לאור כך אינני יכול לקבוע ממצאים על בסיס מתן אמון בגרסתו לפיה מילא את השאלון בעט ולא בעפרון. אני מודע לכך שהדרישה היא למילוי בעט ועדין אינני יכול לקבוע שכך אכן עשה התובע. אין גם די בכך שקיים הבדל בין כלי הרישום בשני הטפסים, על מנת להגיע למסקנה לפיה מדובר בטפסים שמילאו שני נבחנים שונים, שכן בהחלט אפשרי שנבחן מסוים ימלא את טופס השאלון בכלי כתיבה אחד ובאחר את טופס התשובות. לכך יש להוסיף כי בטופס התשובות סומנה תשובה אחת גם בעט, כך שמדובר בנבחן שהיו ברשותו את שני כלי הכתיבה.

גם העובדה שקיימת אי התאמה במספר לא מבוטל של שאלות בין שני הטפסים אינה מאפשרת הגעה למסקנה לפיה סביר יותר שמדובר בשגגה בסימון הטופס מאשר המסקנה ההפוכה. גם בעניין זה בהחלט סביר ואפשרי שמקורם של שני הטפסים באותו נבחן, חרף אי ההתאמה כאמור. מקובל עלי כי אי התאמה שכזו עשויה לנבוע ממספר גורמים שמקורם בנבחן עצמו ולא בגורמים חיצוניים. כך למשל, אפשרי שהייתה טעות בהעברת התשובות מדף השאלון לדף התשובות (ואני מודע לכך שלא קיימת טעות מסוג של "הזזה"). אפשרי גם שהנבחן התחרט על תשובתו ושינה אותה בעת הרישום בטופס התשובות.

גם שילובם של שני נתונים אלו אינו מביאני לכ לל למסקנה לפיה סביר יותר שהתרחשה טעות בסימון הטופס, מאשר המסקנה ההפוכה. אכן, מדובר בנתון ראייתי בעל כוח מצטבר לא מבוטל ואולם אין בו די כדי לגבש מסקנה לפיה סביר יותר שהתרחשה טעות מאשר המסקנה ההפוכה. מסקנה זו נכונה לדעתי גם כאשר אני מביא בחשבון שהתובע עבר את המבחן החוזר בציון נאה וגם את שיוכו לאוכלוסייה בה שיעור העוברים את הבחינה גבוה מאוד וכמעט מושלם. לעולם יהיו נכשלים ולו בודדים, בשל טעויות שביצעו, בין בשל היסח הדעת, בין בשל חוסר הכנה מספקת ובין בשל סיבות אחרות. אינני יכול לקבוע, חרף הראיות שהביא התובע, כי סביר יותר שלא מדובר בטופס שהוא מילא , מאשר המסקנה ההפוכה.

ודוק: הראיות שהתובע סיפק אכן סודקות את טענת הנתבעת בדבר חוסר האפשרות לקיומה של טעות בעניינו , בכך שהן מקימות ספק בדבר נכונות המסקנה לפיה מדובר בטופס שהונח במעטפה של התובע. ואולם מדובר בספק בלבד וכידוע "הטלת ספק איננה רף ההוכחה הנדרש בהליך אזרחי, והמרחק בין הספק העולה מן [הראיות – י.ט.] לבין עמידה בנטל להוכיח במאזן ההסתברויות ...הוא רב עד מאד" (ע"א 8023/16 לילך נוזית ארביבי אור נ' חנה מרגרט פנטופט ג'נאח (20.8.19)). אכן, אין על התובע להוכיח טענתו באופן פוזיטיבי כעובדה עליה אין עוררין. גם אין מדובר, כמובן, בנטל הוכחה כנדרש במשפט פלילי (מעבר לספק סביר). הדרישה היא לעמידה במאזן הסתברויות, היינו שגרסתו סבירה יותר מהאפשרות האחרת . בכך לא עמד התובע, חרף הראיות שסיפק. בעניין זה אדגיש כי לאור קביעתי שהסבירות לטעות בהכנסת הטופס למעטפה הנכונה היא נמוכה, מתחייבת דרישה לרף ראייתי ממשי לצורך הגעה למסקנה לפיה סביר יותר שהתרחשה טעות , מאשר שלא התרחשה טעות כאמור. הראיות שהובאו להוכחת קיומה של טעות במקרה הפרטני , אין בהן די לאור סבירותה הנמוכה של האפשרות לטעות באופן כללי .

לאור קביעה זו, דין התביעה להידחות. עם זאת, אציין כי אף אם הייתי מגיע למסקנה הפוכה, ספק רב אם ניתן היה להגיע למסקנה נוספת, לפיה בהכרח מתחייבת גם המסקנה שסביר יותר שהתובע היה עובר את הבחינה, מאשר שהיה נכשל בה. אין די בהשתייכותו לקבוצת הלומדים בארץ כדי להגיע למסקנה זו. גם הציון שקיבל התובע בבחינה החוזרת אינו משנה מסקנה זו, שכן אין הוא מעיד על יכולותיו בבחינה שבמחלוקת. שאלה נפרדת היא האם היה התובע זכאי לפיצוי כלשהו, לו הוכחה טעות בטפסים, במצב בו הוא אינו יכול להוכיח מה הייתה תוצאת המבחן אלמלא הטעות. התובע טען כי יש להחיל במקרה זה דוקטרינה דומה לזו המוחלת במקרה של אובדן סיכויי החלמה בתיקי רשלנות רפואית, שכן בשל הטעות הוא איבד את הסיכוי לעבור את הבחינה. מדובר בשאלה לא פשוטה, אשר אינני נדרש לה לאור התוצאה אליה הגעתי כאמור.

סיכומו של דבר. התובע עשה מאמצים רבים להוכיח את תביעתו. אפשר ומבחינה סובייקטיבית הוא מאמין שאין זה הטופס שמילא (לאור ריבוי הטעויות ואמונתו כי ידע את חומר הלימודים) ואולם, לא הובאו בפני די ראיות שניתן להגיע על בסיסן למסקנה (אובייקטיבית) לפיה סביר יותר שהטפסים הוחלפו מאשר המסקנה האחרת. משכך, דין התביעה להידחות. אציין כי לאור נוהל הכנת המעטפות כפי שהובא בפני , אפשר ונכון להבא לקיים מערך ביקורת כלשהו, או לדרוש מהנבחנים לבדוק (ככל שהדבר ניתן מעשית) את ההתאמה בין מספר הבר קוד הרשום על דף התשובות, לזה הרשום על המעטפה בצמוד לפרטי הנבחן, וזאת על מנת לאתר טעויות כגון זו שנטענה בפני ולמנוע טענות עתידיות בנושא.

התביעה נדחית כאמור. בנסיבות העניין, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ט, 25 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שרבל דאמוני
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: