ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף בן עזרא נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט כאמל אבו קאעוד – סגן נשיא

המערער
יוסף בן עזרא

ע"י ב"כ: עו"ד יוסי גתאי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

המערער הגיש ערעורו על החלטת הוועדה מיום 23.12.18 (להלן: "הוועדה") שדחתה תביעתו להחמרת מצב וקבעה כי לא החלה החמרה מבחינה נוירולוגית ואורתופדית.

כעולה מכתב הערעור המערער, יליד 1951, נפגע בגבו במהלך עבודתו כנהג אוטובוס בתאונת עבודה בחודש 12/2013. נקבעה למערער נכות בשיעור 20% בגין הגבלה בינונית בגב לפי פריט ליקוי 37 (7) (ב), מיום 1.1.15 לצמיתות. המערער הגיש בקשה להחמרה וזו נדחתה כאמור.

בתיק קוים דיון מוקדם בפני כבוד הרשמת אסתר שחור. הצדדים ביקשו להעביר התיק להכרעת שופט ללא צורך בקיום דיון נוסף על יסוד טיעוניהם בעל פה ובכתב והחומר בתיק והתיק הובא לפניי בהתאם.

דיון והכרעה
במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת.
בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב. כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק.

להלן נביא את הפסקאות הרלוונטיות העיקריות מפרוטוקול הוועדה. יצוין כי פרוטוקול הוועדה כלל חלקים שאינם קריאים, חרף ניסיונות הפענוח, ועל כך יש להצר. ההוספות בסוגריים הן שלי, כ.א.ק. יחד עם זאת את מרבית הרשום ניתן להבין והוא יובא להלן. תלונות המערער בפני הוועדה הן כדלקמן:
"קבלתי 20%. לפני שנה המצב החמיר. מתבטא בכך שרגל שמאל לא מחזיקה אותי. והגב לא מ--ק לא יכל להזיז את יד שמאל. רגל שמאל מתקפלת בהליכה יש לי כאבים מהברך עד לגב. לא יכל ללכת בלי מקל. הרגל ממש מסתובבת לי ומספר פעמים נפלתי. כאבים בכף יד ימין. לא יכל לשכב קושי לקום לפעמים בורח לי שתן עד שאני קם מהמיטה. קשה לי להתקלח ולהתלבש כמו בן אדם. עבדתי כנהג אוטובוס".

הוועדה מפרטת ממצאיה בסעיפים 6 ו-7 לפרוטוקול הוועדה:
" CT 3/18 – שינויים ניווניים, 4-5 L עם היצרות ספינלית בינונית, והיצרות פורמינלית.
CT ע"ש מות ני 9014 (לא ברור) – שינויים ניווניים בגבהים הנ"ל.

מתהלך ע"י קב קנדי ביד ימין. הגבלה בינונית בתנועות הגב.
רגישות דיפוזית במישוש.
הטונוס ברגליים תקין כח גס תקין ושווה דו"צ החזרים גידיים ירודים. מתאר שינויים בתחושה ברגליים. מספר על כאב ברגל שמאל. הרמת רגל ישרה בישיבה במיטת הבדיקה לא מ--ה.
כאב בעל אופי שורשי. מכתב ד"ר סבתו 17/4/18 שע"צ מציין קושי לעמוד שימוש בקב רגישות למכה בגב וכאב בניסיון לעמוד זקוף ".

לסיכום קובעת הוועדה כי אין החמרה:
"מבחינה אורטופדית אין החמרה.
מבחינה נוירולוגית אין ממצאים שניתן ל--- (לשייך?) ל--- (לאזור/לאתר?) שמוכר במסגרת הפגיעה ולכן אין החמרה גם מבחינה נוירולוגית.
אין החמרה".

לטענת המערער הנמקת הוועדה חסרה והיא לא התייחסה כראוי לממצאים הרפואיים האובייקטיבים העולים מהתיעוד הרפואי. המערער טען כי מצבו הוחמר כעולה בבירור מהתיעוד הרפואי לעומת מצבו לפני שלוש שנים עת נקבעה לו הגבלה בינונית בגב. המערער טען כי ההחמרה מתבטאת בהקרנה עם כאבי גב חזקים לרגליים ובכך שהוא נאלץ להסתייע בקב לשם הליכה. כמו כן הפסיק לעבוד בראשית שנת 2018 לערך. לטענתו, כל המסמכים הרפואיים מצביעים על החמרה במצב הגב לרבות בתנועות הגב.

אקדים ואומר כי לא די בכך שבמסמכים הרפואיים מטעם המערער צוינה המילה החמרה, כדי להצביע על קיומה. שכן גם אם יש שינוי לרעה, הדבר תלוי במידת השינוי ואם הוא מצוי במסגרת המתחם של הקביעה הקודמת, אין בו בהכרח כדי "להעביר" את המערער לדרגת הנכות שמעל זו שנקבעה לו בעבר. כפי שהדגיש המשיב, מסמכי המערער אינם מציינים מהי מידת ההגבלה בגב, בעוד הוועדה קובעת כי ההגבלה שנמצאה היא בינונית. אין מחלוקת כי למערער ליקוי בגבו, וגם ליקוי של 20% הינו ליקוי משמעותי שלפי תיאוריו, המערער סובל ממנו ומתמודד עמו בקושי רב. יחד עם זאת, קביעתה של הוועדה הקודמת כמו גם של הוועדה הנוכחית, כי ליקוי זה הינו בגדר הגבלה בינונית בגב, המצדיקה קביעת נכות בשיעור 20%, היא קביעה רפואית שבמסגרת שיקול דעתה של הוועדה. ממצאי הוועדה מבחינה קלינית תומכים במסקנתה.
המערער הציג מספר מסמכים רפואיים אשר לטענתו תומכים בדבר קיומה של החמרה: בדיקת CT מיום 4.3.18 (פענוח מיום 12.3.18), סיכום ביקור ד"ר סבתו (אורתופד משערי צדק) מיום 17 .4.18, מסמך מד"ר גרפשטיין (רופא המשפחה) מיום 14.6.18 ומסמך מד"ר גודקין (רופא תעסוקתי) מיום 1.7.18. לטענת המערער מסמכים אלו מלמדים על כי מצבו הוחמר בבירור. המערער לא צירף מסמך מנוירולוג אף שהוא טוען לנכות נוירולוגית של הקרנה לרגליים.
הוועדה ציינה במפורש ברישומיה באשר למסמכים שעמדו בפניה, מסמכים אלו - פענוח ה-CT ע"ש מותני מיום 12.3.18 (בדיקת ה- CT מיום 4.3.18), אישור החמרה מיום 1.7.18 (הכוונה למסמך ד"ר גודקין), וסיכום ביקור בשע"צ מיום 17.4.18 (של ד"ר סבתו). בהתאם לפסיקה, על הוועדה להתייחס למסמכים המהותיים וכי " אין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואית שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, התייחסות עניינית ומנומקת."
לטענת המשיב, הוועדה מתייחסת למכתבו הרפואי של ד"ר סבתו. ממילא ד"ר גודקין מפנה למכתב של ד"ר סבתו וכאמור במכתבו של ד"ר גרפשטיין מיום 14.6.18 לא נכתבה מידת ההגבלה כך שלא היה מקום להתייחס למסמך נוסף.
במכתבו של ד"ר סבתו מיום 17.4.18, הוא מתאר קשיים בהליכה, כי המערער התחיל ללכת עם קב ומושך רגל ימין בשנה האחרונה. הוועדה מפרטת ממצאיה הקליניים ובהמשך מביאה את האמור במסמך של ד"ר סבתו. מכתבו של ד"ר גודקין עצמו אכן מתייחס לאמור במסמך של ד"ר סבתו. מכאן שהוועדה התייחסה כראוי למסמכים שהונחו בפניה וממצאיה הקליניים היו כאלו שלא העידו על מגבלה חמורה יותר מזו שנקבעה בוועדה הקודמת, הגבלה בינונית. כפי שהצביע המשיב, גם הדרג הראשון קבע כשבדק את המערער ביום 13.8.18 כי למערער הגבלה בינונית.

המערער הצביע על המסמך של ד"ר גרפשטיין המתייחס ל-CT בעמ"ש מותני וסובר שהוא מלמד על כי מדובר בהחמרת מצב. ד"ר גרפשטיין רופא המשפחה קבע במסמך מיום 14.6.18 כי "לנדון החמרת מצב. מזה חצי שנה יושב בבית ולא יכול לעבוד. החמרה בכאבים. לוקח כדורים, עקב תאונה 2013. לפי CT ע"ש מותני החמרת מצב ." ד"ר גרפשטיין לא פירט מהי ההחמרה שהוא מוצא ב-CT העדכני. לעומת זאת, הוועדה רשמה במפורש כי ה- CT המאוחר והעדכני מחודש 3/18 מצביע על שינויים ניווניים ב- 4-5 L "עם היצרות ספינלית בינונית, והיצרות פורמינלית", כאשר ב-CT ע"ש מותני סמוך לתאונה, משנת 2014 (התאריך המדויק של היום והחודש אינו ברור בכתב היד שהובא לעיוני, אולם השנה ברורה) נמצאו שינויים ניווניים בגבהים אלו ממש. דהיינו מבחינה הדמייתית הוועדה גם כן לא מצאה עדות להחמרה.

המערער טען כי ממצאי הוועדה עצמה מעידים על החמרה נוירולוגית, משנמצאו החזרים גידיים ירודים ומשנרשם כי המערער מתאר שינויים בתחושה ברגליים. המשיב הצביע על כך שהוועדה מציינת כי אין כל ממצא ממוקד לתלונות המערער וממילא הבדיקה הנוירולוגית נמצאה תקינה בכוח הגס ובטונוס. באשר לממצא לפיו החזרים הגידיים נמצאו ירודים טען המשיב כי הוועדה עצמה לא ראתה בממצאים אלו ממצא שניתן לקבוע בגינו דבר. המשיב הוסיף וטען כי יש לדחות טענות המערער לעניין בדיקת ה- CT, בכל הנוגע לפן הנוירולוגי, שכן הגם כי ייתכן וקיים לחץ על השק, המערער לא עבר כל בירור נוירולוגי ולא ביצע כל בדיקת EMG על מנת לבדוק אם אותו לחץ גורם גם לנזק. לטענת המשיב משהבירור הנוירולוגי אינו שלם מצד המערער ולמעשה לא הציג כל תיעוד בתחום זה לא נפלה כל טעות משפטית בפעולת הוועדה עת בחנה את עניינו בפן הנוירולוגי.

כאמור לעיל, המערער עצמו לא הציג מסמך מנוירולוג המעיד על נכות נוירולוגית, ונראה כי אכן לא הושלם הבירור בעניין. הוועדה סברה כי אין ממצאים נוירולוגיים שיש זיקה בינם לבין הפגיעה שהוכרה במסגרת העבודה. מדובר בהחלטה מנומקת באופן שניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה.

מכל האמור לעיל עולה כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר

הערעור נדחה אפוא.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג אב תשע"ט, (24 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: יוסף בן עזרא
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: