ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיר אקמן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט משה טוינה

המערער:
מאיר אקמן ( ת.ז.-XXXXXX809)
ע"י ב"כ: עו"ד רן וייס

-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד הלנה מארק

פסק דין

1. עניינו של פסק דין זה בערעור שהגיש מר מאיר אקמן (להלן: "המערער") בעקבות החלטה של הוועדה הרפואית לערערים מיום 30.07.2017 (להלן: "הוועדה") (להלן: "ההחלטה").

הרקע לערעור:

2. המערער יליד 1943, עבד בחשיפה לשמש במסגרת עבודתו ברשות שדות התעופה בתפקידו כמנהל בית הנתיבות באילת ובעובדה.

בעקבות הליך משפטי שניהל המערער מול המשיב, הוכרה מחלת סרטן העור BCC (להלן: "המחלה") שבה לקה המערער ; כתאונה בעבודה מיום 8.1.2009.

על רקע ההכרה במחלה בה לקה המערער כתאונה בעבודה, הכירה ועדה מדרג ראשון למערער בנכות שנגרמה כתוצאה מהמחלה - בגין הנגעים בעור 15% נכות יציבה מינואר 2009 ועד בכלל לפי פריט ליקוי 84 לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטו ח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות") וב- 10% נכות לפי פרט ליקוי 75 (2)(ב) בגין צלקות.

על החלטת הוועדה מדרג ראשון הגיש המערער ערר לוועדה הרפואית לעררים. בתמצית, ביקש המערער מהוועדה לשקול את העלאת אחוזי הנכות שהכירה לו הוועדה מדרג ראשון; ל- 20% נכות בגין הפגיעה העורית ולהתאים לו נכות גבוהה מזו שהכירה לו הוועדה מדרג ראשון בשל הצלקות.

3. בהחלטת הוועדה מושא הערעור שלפניי, המירה הוועדה את הנכות שהוכרה למערער על צלקות בשיעור של 10%, מנכות צמיתה לנכות זמנית; והותירה את הנכות שהוכרה למערער על הפגיעה העורית (15%) החל מינואר 2009 – ללא שינוי.

טענות הצדדים:

4. על רקע זה הוגש הערעור שלפניי שבקצירת האומר, טוען לשני פגמים בהחלטת הוועדה.

הראשון, החלטת הוועדה הממירה את הנכות הצמיתה שהוכרה למערער בגין הצלקות (10% נכות) לפי פריט ליקוי 75(2)(ב) – היא החלטה המרעה את מצבו. משכך היה על הוועדה לה עמיד את המערער על כוונתה להמרת אחוזי הנכות הצמיתה לנכות זמנית, קודם שקיבלה החלטה שכזו. משלא עשתה כן הוועדה, הרי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה את התערבותו של בית הדין בהחלטה.

השני, העדר הנמקה. בהקשר זה טען המערער, כי היה על הוועדה לנמק ולהסביר את ההחלטתה לפיה הנכות שהוכרה למערער על הנגעים בעור היא בשיעור של 15% החל מ- 2009; על אף, הרישום הרפואי המעיד על התפתחות ושינוי בפגיעה העורית משנת 2009 ואילך.

5. לטענת המשיב דין הערעור להידחות. לטעמו, החלטת הוועדה שהמירה את הנכות הצמיתה שהוכרה למערער בגין הצלקות היא נכות צמיתה לנכות זמנית, איננה החלטה שמרעה את מצבו. כן טען המשיב, כי החלטת הוועדה שהשאירה על כנה את החלטת הוועדה מדרג ראשון בנכות בשיעור של 15% על נגעים בעור, משקפת את עמדתה המקצועית של הוועדה ובהתאם אין לייחס לוועדה מושא הערעור טעות משפטית.

דיון והכרעה:

6. הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המל"ל , פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06, בן צבי – המל"ל (22.06.2006)).

7. תקנה 30א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956, קובעת כי סמכותה של וועדה לעררים "לאשר החלטת הוועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע לבין שהוא המוסד". על פי פסיקת בית הדין הארצי, שעה שהוועדה לעררים מבקשת לעשות שימוש בסמכותה ולהרע את מצבו של המבוטח עליה להתריע בפניו על כוונתה לעשות שימוש בסכמות זו ולאפשר לו להתגונן מפניה, חובה שמקורה בעיקרון תום הלב וההגינות החל על הוועדה בפעילותיה (ע"ע 300/03, מסעודה יוסף מלול – מדינת ישראל).

8. החלטת הוועדה מושא ערעור זה, המשנה את קביעת הוועדה מדרג ראשון שהכירה למערער בנכות צמיתה לנכות זמנית, היא החלטה שמרעה את מצבו של המערער משהיא מעמידה אותו במציאות שבה הוא עלול להיפגע בעתיד מהשינוי האמור.

לפיכך, שינוי שכזה מחייב את הוועדה לעררים להעמיד את המערער על כוונתה להמיר את הנכות הקבועה שקבעה לו הוועדה מדרג ראשון, לנכות זמנית. משלא עשתה כן הוועדה מושא הערעור – נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

9. כידוע, מוטלת על הוועדה חובת הנמקה שבתמצית מחייבת את הוועדה לנמק את החלטתה באופן שניתן יהיה לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה. במקרה שלפנינו מפרטת הוועדה את הממצאים שמצאה במערער ואלה כוללים בין היתר , נגעים באזורי עור חשופים לשמש. על פי החלטת הוועדה "הנכות הצמיתה (שקבעה הוועדה מדרג ראשון בשל הנגעים בעור, הוספה שלי-ט.מ) מטיבה לתאר את נכותו הצמיתה שהינה מ-2009 בגין פאקטינוק קרטוזיס".

10. עם זאת, אין בפרוטוקול הוועדה כל התייחסות - הן בפרק הממצאים והן בפרק המסקנות - לטענת המערער לפגיעה בעור, שהחמירה בתקופה שמ-2009 ועד 2016 .

כך לדוגמא, אין בפרוטוקול הוועדה התייחסות להיקף הפגיעה בעור בתחילת התקופה ובסיומה (על בסיס הרישומים הרפואיים) באופן שיכול ויחייב התייחסות לשיעור הנכות שהיה עליה להכיר למערער, כנכות זמנית משנת 2009 וכנכות קבועה משנת 2016.

11. היעדר התייחסות לפרוטוקול הוועדה הרפואית, הן בפרק הממצאים והן בפרק המסקנות לטענות המערער על פגיעה בעור שהחמירה בין השנים 2009 ועד 2016 – היא בגדר היעדר הנמקה . שכן למקרא פרוטוקול הוועדה, לא ניתן ללמוד על התייחסות הוועדה לטענות אלה של המערער – הן לעניין עצם ההחמרה (בהיקף הפגיעה בעור לאורך התקופה); והן לעניין שיעורי הנכות להם היה המערער זכאי לאורך התקופה בשל אותה פגיעה.

סוף דבר:

12. לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים.

על הוועדה הרפואית לעררים לאפשר למערער לטעון כנגד הכוונה להמיר את הנכות הצמיתה בגין הצלקות לנכות זמנית; ותיתן החלטה לעניין זה לאחר שמיעת המערער.

הוועדה הרפואית לערערים תתייחס לטענות המערער לעניין ההחמרה בפגיעה העורית כתוצאה מהתאונה בעבודה, בתקופה שמ-2009 ועד 2016 ובהתאם תקבע את הנכות שיש להכיר למערער בשל הפגיעה בעור.

13. משהתקבל הערעור ישא המשיב בהוצאות המערער בסך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

14. הערעור על פסק הדין הוא ברשות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בקשת רשות ערעור יש להגיש תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ט, (25 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


מעורבים
תובע: מאיר אקמן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: