ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם שחף נגד בן בטחון בע"מ :

לפני:

כבוד הרשמת קארין ליבר-לוין

התובע
אברהם שחף
ת.ז. XXXXXX453
-
הנתבעת
בן בטחון (1989) בע"מ
ח.פ. 511417156

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום זכויות המגיעות לתובע לטענתו בגין תקופת העסקתו בנתבעת וסיומה.

העובדות הצריכות לעניין
התובע עבד עבור הנתבעת כמאבטח ביישוב כוכב יאיר מיום 6.12.2014 ועד ליום 22.3.2017. התובע הוצב במספר עמדות לרבות בשער הכניסה ליישוב וכן בבית הספר ביישוב.

התובע חתם על הסכם העסקה נת/1 שם רשם כי הוא מתגורר בישוב כוכב יאיר. עוד נרשם שם כי שווי שכרו השעתי הוא בסך 25.5 ₪ (ראה סעיף 4.1 לנת/1). לגבי נסיעות נרשם בסעיף 5.4 להסכם כי התובע זכאי להחזר עבור נסיעות בתחבורה ציבורית עד לתקרה הקבועה בצו ההרחבה הכללי במשק בדבר נסיעות.

לטענת התובע זכויותיו לא שולמו לו במלואן מהיום הראשון לעבודתו בנתבעת והוא פנה והתריע על כך בפני הנתבעת מספר רב של פעמים תחילה בעל-פה ולאחר מכן בכתב (המכתב הראשון שצירף לתביעתו הוא מיום 14.5.2016 כשנה וחצי לאחר תחילת העסקתו) התובע צירף לתביעתו מכתבים בכתב ידו המופנים לנתבעת ואישורי פקס ששלח לנתבעת.

הנתבעת מכחישה שקיבלה את כל המכתבים שטען התובע ששלח אליה, ומפרטת כי מכתבים שכן התקבלו אצלה זכו לתגובה באמצעות מכתבי תשובה (תשובה מיום 10.2.17 בתגובה למכתבי התובע מיום 27.12.16 ו-12.1.17 ותשובה מיום 25.4.17 בתגובה למכתבו מיום 19.4.17) – צורפו כנספחים הן מטם התובע והן מטעם הנתבעת.

ביום 5.1.17 זומן התובע לשימוע בעקבות בעיות משמעת. בפרוטוקול השימוע שהתקיים ביום 8.1.17 וצורף כנספח 2 לתצהירו של מר בולדו, מנהל הנתבעת, מפורטות הטענות שהועלו כלפי התובע באשר לסירובו לשיבוץ במשמרות שאינן משמרות לילה והפרות משמעת נוספות. התובע הגיב לטענות ונכתב בפרוטוקול כי אמר שיכול לעבוד רק לילה ושבת אולם במידה ויוחלט שכל המאבטחים יעשו את כל המשמרות גם הוא יהיה מוכן לעשות את כל המשמרות. לאור האמור, בפועל ניתנה לו הזדמנות נוספת להמשיך לעבוד בנתבעת.

לאחר כחודשיים מאחר והנושא לא הסתדר לשביעות רצונה של הנתבעת היא זימנה את התובע לשימוע נוסף שנערך ביום 22.3.17 בנוכחות נציגת ההסתדרות הלאומית גב' אלינה שקודניקוב. פרוטוקול השימוע צורף כנספח 4 לתצהירו של מר בולדו. במעמד השימוע העלה התובע טענות, שלא הועלו בשימוע הקודם, לפיהן "מאז תחילת עבודתי מידי חודש ניכו ממשכורתי שכר שלא על פי חוק. הבנתי את הנושא שאני לא יכול לעבוד רק במשמרות לילה. עקב הרעת תנאים איני מעוניין להמשיך לעבוד בחברתנו בתנאים האלה ולפיכך אני מתפטר מחברתכם בדין מפוטר." כאמור בתביעה, ביום 22.3.17 הפסיק התובע את העסקתו בנתבעת לטענתו בדין מפוטר.

עוד יצוין כי התובע פנה במהלך תקופת עבודתו בנתבעת ל"מרכז לפיקוח ובקרת זכויות עובדים – מ.ל.ב" (להלן - מ.ל.ב), גוף הבודק עבור מזמינת השירות, מועצה מקומית כוכב יאיר, את זכויות העובדים מטעם הקבלן שעובדים בחצרה, וזאת מכוח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב - 2011. התובע התלונן על תשלום בגין שעות עבודה, תלונתו התבררה ולטענת הנתבעת נמצא כי הוא זכאי להפרשי שכר בשיעור 192 ₪ בלבד אשר שולמו לו בחודשים פברואר ומרץ 2017. נספח 10 לתצהירו של מר בולדו הוא מכתבה של מ.ל.ב. מיום 18.12.16 המעדכן כי התקבלה תלונה מטעם התובע לתקופה שמדצמבר 2014 ועד נובמבר 2016 והתבקשו תלושי השכר ודוחות הנוכחות לחודשים 12/14 עד 11/16 והסכם העבודה. עוד צורף מכתב מיום 19.4.17 שם דווח על בדיקה חוזרת ונקבע כי שעות העבודה שולמו כנדרש והבדיקה מוצתה. צורף מכתב נוסף מיום 19.4.17 המופנה למזמינת השירות, מועצה מקומית כוכב יאיר, המפרט כי כל ההפרות שנמצאו בעניינו של התובע תוקנו. כמו כן צורף מכתב הממוען לתובע מיום 19.4.17 שם פורט כי נמצאו מספר הפרות והן תוקנו בהתאם לדרישתם.

בעקבות סיום ההעסקה ערכה הנתבעת לתובע גמר חשבון בתלוש שכר לחודש מאי 2017 שם שולמו יתרות פדיון חופשה, גמול חג והבראה. כמו כן שוחררו הכספים שהופרשו עבור התובע לפנסיה ולפיצויים.

תמצית טענות הצדדים
קיימת בין הצדדים מחלוקת על גובה השכר השעתי של התובע. התובע טוען כי הסכים לעבוד במוסדות חינוך בתנאי ששכרו יוותר 30 ₪ לשעה כפי שקיבל בעמדת הכניסה לישוב והנתבעת טוענת כי השכר נקבע לפי שכר מינימום כמפורט בהסכם ההעסקה והעמדה בה משובץ התובע. מכך נגזרת תביעתו של התובע להפרשי שכר, הן בשל שווי תשלום ערך שעה נוספת והן בשל טענת התובע כי לא שולמו לו כל שעות העבודה שביצע בפועל.

מחלוקת נוספת בין הצדדים היא באשר לסיכום בדבר תשלום נסיעות. התובע טוען כי סוכם אתו תשלום של 3 ₪ לשעת עבודה וזאת הטבת שכר שאינה קשורה למקום מגוריו. הנתבעת טוענת כי מאחר ובספח תעודת הזהות של התובע הופיע שהוא מתגורר ברעננה היא שילמה לו נסיעות מוגדלות בטעות ומבקשת לקזז זאת. היא טוענת שבתלוש השכר מופיעה כתובת התובע ברעננה והדבר מעיד על ידיעתה זו. התובע מנגד טוען כי מסר מפורשות שהוא מתגורר בכוכב יאיר בפועל אפילו שרשום בתעודת הזהות שלו שהתגורר ברעננה והדבר נתמך בהסכם ההעסקה שחתם עליו נת/1. על כן לטענתו אין קשר בין סיכום תשלום דמי הנסיעות למקום מגוריו.

לבסוף הצדדים חלוקים באשר לחובת הנתבעת לשלם לתובע הפרש בגין פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה והחזר עבור השתתפות באבחון פסיכולוג, רישיון נשק ארגוני וניכוי בגין סדק באור הילוך אחורי ברכב בו ביצע התובע עבודתו.

ההליך המשפטי
התובע ייצג את עצמו בהליך והעיד לפני בישיבת ההוכחות. הנתבעת יוצגה על ידי מנהלה, מר אלון בולדו והעיד מטעמה גם מר עמיחי בוזגלו, מנהלו הישיר של התובע אצל הנתבעת.

דיון והכרעה
ראשית יצוין כי לאחר שהתובע בחן את המסמכים שצירפה הנתבעת בכל הנוגע לשחרור כספי הפיצויים שהופרשו לקופת הגמל לטובתו, ביקש למחוק את רכיב פיצויי הפיטורים מכתב התביעה (ראה עמ' 9 לפרוטוקול ש' 3). בכך התייתר הצורך להכריע האם התובע התפטר בדין מפוטר וזכאי לפיצויי פיטורים אם לאו.

עוד יצוין כי בכתב התביעה התובע טען לעוגמת נפש ללא כימות הרכיב. בפתח ישיבת ההוכחות ויתר על תביעתו ברכיב זה ואף הוא נמחק.

באשר ליתר רכיבי התביעה, התובע תבע הפרשי שכר, הפרשי גמול שעות נוספות, הפרשי תשלום עבור חופשה שנתית, דמי הבראה ונסיעות וכן החזר תשלום עבור רישיון נשק, החזר ניכוי עבור אבחון פסיכולוג ועבור סדק בפנס הרכב שנוכה משכרו. התובע ביקש שייפסק לטובתו פיצוי בגין הלנת שכרו בכל הנוגע להפרשי שכר.

ראשית תוכרע המחלוקת באשר לגובה שכרו השעתי של התובע, לאחר מכן תוכרע המחלוקת באשר לטענה בדבר הפרשי שכר, הטענה באשר לסיכום בדבר דמי נסיעות ולבסוף תוכרע המחלוקת באשר ליתר הרכיבים שנתבעו.

מה השכר השעתי לפיו הועסק התובע ולפיו היה צריך לחשב את זכויותיו הנלוות?
סעיף 5א' לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב – 2002 קובע כי ככל שהמעסיק לא מסר הודעה לעובד על תנאי העסקתו שם יש לפרט, בין היתר, את גובה השכר השעתי המוסכם, הרי שנטל ההוכחה בנושא זה מוטל על המעסיק.
הנתבעת הציגה שני הסכמי העסקה. התובע הודה כי הוא חתום על הסכם ההעסקה נת/1. בסופו של יום הנתבעת לא הכחישה או העלתה טענה באשר לכך ועל כן הסכם ההעסקה בין הצדדים שהוצג על ידי הנתבעת הוא נת/1. בהסכם זה נרשם כי שכרו השעתי של התובע הוא 25.5 ₪. לעומת זאת התובע טוען כי סוכם עמו 30 ₪ לשעה וכשהתבקש לעבוד בבית הספר הסכים לכך בתנאי ששכרו לא ייפגע ואף קיבל על כך אישור כתוב מטעם מנהלו הישיר (נספח Z לכתב התביעה).
במזכר מטעם מנהלו הישיר של התובע מר בוזגלו מיום 20.11.16 (נספח Z כאמור) נרשם:
"אל: שחף אברהם
מאת: עמיחי מנהל אזור
הנדון: 30 ₪ לשעה במסגרת עבודתו בכוכב יאיר-צור יגאל.
ישולם לפי 30 ₪ לשעה עבור שמירה בעת הצורך בשער ממלכתי כוכב יאיר."
(נספח Z לכתב התביעה).

מזכר זה מתיישב עם תלושי השכר של התובע שכן מחודש 12/2016 ועד לסוף העסקתו שכר הבסיס ששולם לו היה 30 ₪ לשעה בלבד ולא תעריפים נוספים כפי שמופיע בתלושים קודמים לחודש זה.

התובע טוען כי מדובר בשער בית הספר הממלכתי ביישוב ודבק בגרסתו כי הסיבה היחידה שהסכים לעבוד במוסדות חינוך היא ששכרו מהסיור לא ייפגע, כלומר שלא יירד מ-30 ₪ לשעה.

הנתבעת טענה באמצעו העד, מר בוזגלו, כי הכוונה היתה לשער היישוב, כלומר בעבודת הסיור. יחד עם זאת בפועל אין מחלוקת בין הצדדים כי השכר ההתחלתי של התובע היה 30 ₪ לשעה וזאת בשונה מהנכתב בהסכם ההעסקה נת/1 כפי שהעיד מר בוזגלו בחקירתו:

"מר שחף: נלך לשעות העבודה. אני התקבלתי לעבודה באיזה שכר? אתה זוכר?
העד, מר בוזגלו: באיזה שכר? ב-30 שקלים.
מר שחף: 30 שקלים לשעה, נכון?
העד, מר בוזגלו: כן."

ראה עמ' 83 לפר' ש' 6-9.

לאחר מכן התבקש התובע לעבור לתגבר במוסדות חינוך. לגרסת הנתבעת הבונוס בסך 4.5 או 4.06 ₪ ששולם לתובע היה לגבי העבודה במוסדות חינוך שם השכר עמד על שכר מינימום (25.5 או 25.94 ₪) והיה מסור לשיקול דעת מזמין השירות ולא בשליטתה. לעומת זאת לגבי הסיור השכר היה 30 ₪ לשעה (ראה המשך חקירת מר בוזגלו עמ' 83 לפר' ש' 10-19).

הצדדים מסכימים כי שכר בסיור היה 30 ₪ לשעה. כמו כן מוסכם על הצדדים כי התובע החל לעבוד בסיור ורק לאחר מכן התבקש לעבור גם למוסדות חינוך.

עיון בתלושי השכר של התובע מעלים כי קיימים מספר תעריפים ששולמו לו כבסיס לשעה – 25.5 ₪ בהתאם להסכם ההעסקה, 28 ₪ וכן 30 ₪. התובע באופן מגמתי תקף את התשלום עבור 25.5 ₪ עליו חתם בהסכם ההעסקה ולא התייחס כלל לתעריף של 28 ₪ לשעה. תשלום מספר תעריפים לשעה מתיישב עם גרסת הנתבעת כי התשלום בוצע בהתאם לשיבוץ בעמדה – סיור או מוסדות חינוך או כל מקום אחר שהוצב בו התובע. כמו כן, התשלום של בונוס ההשלמה אינו מסתדר תמיד עם השעות שביצע התובע בפועל בערך 25.5 ₪. מכל מקום תחשיבי התובע היו לא ברורים ולא הוסברו כנדרש.

כמו כן, מקובלת עלי טענת הנתבעת כי הבונוס שולם על ידי מזמינת השירות בהתאם לקביעתה ואכן אינו מופיע בכל חודשי ההעסקה של התובע.

עוד אציין כי מקובלת עלי טענת הנתבעת כי ככל והתובע אכן סבר שההסכם עמו לא מתקיים וההפרה אינה מתוקנת, לא היה עובד יותר משנתיים בתנאים הללו. התובע טען כי ההפרות בוצעו מהחודש הראשון ואילו המכתב הראשון שהציג היה יותר משנה וחצי לאחר תחילת העסקתו.

לאור מכלול המפורט לעיל מצאתי כי הנתבעת הצליחה להוכיח שהתשלום השעתי ששולם לתובע היה כפי שסוכם בין הצדדים – 25.5 ₪ כמפורט בהסכם או 30 ₪ לשעה בעמדת הסיור והערך של הרכיבים הנלווים לשכר לרבות שעות נוספות נגזרו מכך.

האם קיימים הפרשי שכר לתשלום לתובע עבור שכר עבודה וגמול שעות נוספות?
בהתאם לסעיף 26ב'(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח -1958 נטל ההוכחה באשר לשעות העבודה מוטל על כתפי הנתבעת. וכלשון הסעיף:
"בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו;"
לפי פסיקת בית הדין הארצי, נטל ההוכחה באשר למחלוקת בדבר שעות עבודה רגילות או נוספות עובר לכתפי המעסיק לאחר שהתובע הניח גרסה באשר לכך אשר שכנעה את בית הדין כי ביצע את השעות הנטענות בפועל (ראה בע"ע (ארצי) 47715-09-14 ריעני- אליאסי שיווק בע"מ (ניתן ביום 29.3.17) סעיפים 11-13 לפסק הדין, וכן בע"ע (ארצי) 18024-12-18 אביחסרה – זכאי, (ניתן ביום 19.5.19).
בענייננו התובע טוען כי השעות ששולמו לו בתלוש השכר אינן משקפות את השעות שביצע בפועל. כל חודש היו חסרות לטענתו שעות וכן הרכיב של שעות נוספות אף הוא לא חושב לפי השכר השעתי המוסכם במלואו- בנושא זה הכרעתי כי לא כך הדבר. אולם באשר לטענה בדבר תשלום עבור כל שעות העבודה ראשית יש להתרשם כי התובע אכן הצליח להראות שעבד שעות אחרות ממה ששולם לו.

התובע העיד כי הפרשי השכר היו מתחילת העבודה אצל הנתבעת וכי התלונן על כך. המכתב הראשון שצורף בנושא הוא מיום 14.5.2016, כשנה וחצי לאחר תחילת העסקתו. כשנשאל מדוע המשיך לעבוד בתנאים האלה טען שהבטיחו לו שהעניין יסודר אולם כל פעם גילה שהנתבעת לא קיימה את הבטחתה. כנשאל מדוע המשיך לעבוד שהנושאים לא מטופלים כפי שדרש, הודה שביקש לעשות לביתו וידע שבסוף יתבע את כל החוסרים בבית הדין.

הנתבעת התייחסה לטענות התובע בשני מכתבים. מכתב אחד מיום 10.2.17 שם פירטה כי שעות העבודה של התובע מפורטות בתלושי השכר. עוד נטען כי שהנסיעות שולמו לו תוך ידיעה שהוא מתגורר ברעננה ועם הגילוי שהוא מתגורר בכוכב יאיר הופחתו הנסיעות לסך 149 ₪. בנוסף, ניתן מענה באשר לטענות בדבר חוסר בחופשה, מחלה וכן הוסבר כי הטענות על חוסרים נטענות ללא פירוט מינימלי ועל כן לא ניתן להשיב עליהן עניינית. המכתב הבא שצירף התובע נכתב לאחר סיום העסקתו שם הוא מפרט את טענותיו בדבר הרעת תנאי העסקה ונענה על ידי הנתבעת בדחיית טענותיו.

באשר לגרסה העובדתית שהציג התובע בדבר אי התאמה בין שעות העבודה שביצע בפועל לאלו ששולמו לו בתלוש השכר, לא שוכנעתי כי אכן כך הדבר, ולהלן אפרט מסקנתי זו.

כפי שציינתי, על התובע הנטל הראשוני להראות כי אכן ביצע את השעות אותן תובע. את גרסתו העובדתית של התובע אין לקבל שכן ערך רישום ידני של שעות עבודתו אותו צירף לתביעה והודה בחקירתו שמדובר ברישום שאינו אותנטי אלא רישום שנערך לצורך הגשת התביעה. התובע הודה כי לא מדובר בשעות מדויקות של תחילת וסיום משמרת אלא בשעות מעוגלות. עוד הודה כי קיים בידו רישום אותנטי אולם בחר שלא לצרפו והדבר פועל לחובתו.

לא נעלם מעיני כי הנתבעת לא צירפה לתיק דוחות נוכחות שהם הראייה הטובה ביותר להוכחת שעות העבודה אותם ביצע התובע בפועל אולם מצאתי כי עלה בידי הנתבעת להוכיח כי שעות עבודתו של התובע שולמו כדין, כלומר שהתובע קיבל תשלום עבור כל השעות שביצע וזאת גם ללא הצגת דוחות נוכחות. ואסביר. התובע הגיש תלונה כנגד הנתבעת לגורם חיצוני – מ.ל.ב, שאינו נאמן לנתבעת אלא למזמינת השירות – מועצה מקומית כוכב יאיר. מדובר בצד שלישי שאין לו כל נגיעה לתביעה. מעיון במסמכים שנדרשו לבירור התלונה עולה כי נשלחו למ.ל.ב. דו"חות נוכחות ותלושי שכר למרבית תקופת העסקתו של התובע (12.14 עד 11.16) וכן הסכם העסקה. מכך עולה כי התלונה עסקה בבירור טענות התובע באשר לתשלומים החסרים עבור שעות עבודתו. התובע אף לא טען כי התלונן בפני מ.ל.ב. על עניין אחר. עיון במכתב התשובה של מ.ל.ב. מעלה כי נמצאו הפרות והן תוקנו. עיון בתלושי השכר של התובע בסמוך לאחר המכתב ממ.ל.ב מעלה כי שולמו לתובע הפרשי שכר בסך כולל של 192 ₪ כפי שפירטה הנתבעת. משגורם חיצוני אובייקטיבי בחן את הנתונים ומסר כי ההפרות שנמצאו תוקנו, שוכנעתי כי גם אם היו פערים בין השעות שעבד התובע לבין אלו ששולמו לו, הרי שהם תוקנו.

בנסיבות אלה, משלא קיבלתי את גרסת התובע באשר לשעות שביצע כמפורט לעיל ועלה בידי הנתבעת להוכיח כי שילמה לתובע עבור שעות עבודתו, הרי שלא קיימים הפרשי שכר לתשלום לטובתו.

דמי נסיעות
כפי שפירטתי לעיל, התובע טען כי דמי הנסיעות שסוכמו עמו היו בשווי של 3 ₪ לשעת עבודה ללא קשר למקום מגוריו למרות שהצהיר בהסכם ההעסקה כי הוא מתגורר בכוכב יאיר – היישוב בו ביצע את העבודה עבור הנתבעת.

מנגד הנתבעת טענה כי שילמה לתובע נסיעות מוגדלות לאור העובדה שידעה שהוא מתגורר ברעננה כפי שנכתב על תלושי השכר.

הנטל באשר לסיכום בין הצדדים בדבר דמי נסיעה, בהיותו תנאי מתנאי העבודה של התובע, מוטל על כתפי הנתבעת. בהסכם ההעסקה נת/1 נרשם בסעיף 5.4 כי התשלום יהיה עד לתקרה של צו ההרחבה הכללי במשק בדבר נסיעות. לא נרשם במפורש הסיכום לו טוען התובע.

בהסכם ההעסקה נת/1 נרשם כי התובע מתגורר בכוכב יאיר והדבר תואם את טענותיו באשר לכך שהנתבעת ידעה שמקום מגוריו הוא ביישוב בו ביצע את העבודה.

מנגד, על תלושי השכר נרשם כי כתובתו של התובע היא ברעננה, כפי שהודה שמופיע בספח תעודת הזהות שלו בתקופת הרלוונטית לתביעה והדבר תומך בטענת הנתבעת כי שילמה לתובע תעריף מוגדל של נסיעות לאור ידיעתה כי הוא מתגורר ברעננה וכשעודכנה כתובתו בתלושים לכוכב יאיר בינואר 2017 הופחתו דמי הנסיעות ל-149 ₪ לחודש.

אף על פי כן, גרסתו של התובע מסתדרת עם מרבית תלושי השכר לתקופת עבודתו. לתובע 28 תלושי שכר. בשלושת התלושים האחרונים הופחתו הנסיעות ל- 149 ₪ כמפורט לעיל. ב-16 תלושים נוספים ניתן לראות כי טענת התובע באשר לתשלום 3 ₪ לשעת עבודה מתיישבת עם התשלום בפועל בתלוש. בתשעה תלושים הדבר אינו מתיישב אולם מדובר בחודשים רנדומליים.

מאחר והנטל מצוי על כתפי הנתבעת ומקום מגוריו של התובע צוין מפורשות בהסכם ההעסקה ומנגד לא נכתב דבר במפורש באשר לשווי תשלום דמי נסיעות אלא צוינה התקרה לתשלום, מצאתי כי לאור התשלום במרבית התלושים, לא הצליחה הנתבעת לסתור את גרסת התובע באשר לכך ועל כן עליה לשלם לתובע הפרשי תשלום עבור דמי נסיעות בחודשים בהם לא בוצע התשלום לפי 3 ₪ לשעת עבודה.

להלן פירוט החודשים בהם יש לשלם הפרש דמי נסיעות:

חודש שכר
שעות העבודה
סכום הנסיעות ששולם
ההפרש לתשלום
דצמבר 14
107
294 ₪
27 ₪
מאי 15
206
612 ₪
6 ₪
נובמבר 15
258.33
726.99 ₪
48 ₪
ינואר 16
260
696 ₪
84 ₪
מרץ 16
257
690 ₪
81 ₪
מאי 16
256
690 ₪
78 ₪
יוני 16
246
642 ₪
48 ₪
יולי 16
230
618 ₪
72 ₪
ספטמבר 16
248
618 ₪
126 ₪
ינואר 17
176
149 ₪
379 ₪
פברואר 17
160
149 ₪
331 ₪
מרץ 17
104
149 ₪
163 ₪
סה"כ הפרש לתשלום
1,443 ₪

לאור קביעתי באשר לדמי נסיעות, נדחית טענת הקיזוז של הנתבעת באשר לרכיב זה.

חופשה שנתית
באשר לרכיב זה, התובע חזר בו מתביעתו בדיון המוקדם אולם בפתח ישיבת ההוכחות חזר בו מהוויתור וביקש לעמוד על ההפרש שנוצר לטענתו בשל שווי השעה ששולם לו לא בהתאם לסיכום בין הצדדים אשר משפיע על חישוב שווי יום חופשה.

מאחר וטענותיו של התובע באשר לשווי התשלום השעתי נדחו, הרי שאין הפרשי תשלום בגין חופשה שנתית.
דמי הבראה
התובע תבע הפרש דמי הבראה לחודש האחרון לעבודתו בסך 195 ₪. מבחינת תלושי השכר של התובע עולה כי דמי ההבראה שולמו לו בהתאם להיקף המשרה שביצע תחילה במרוכז ולאחר מכן חודש בחודשו בהתאם למכסת הימים הקבועה בצו ההרחבה בענף השמירה. התובע לא הסביר את ההפרש הנתבע ולא מצאתי שקיים הפרש לתשלום. על כן תביעת התובע ברכיב זה נדחית.
תשלום עבור רישיון נשק ארגוני והחזר מטווח וכן החזר ניכוי עבור אבחון פסיכולוג ונזק לפנס רכב התובע תובע החזר תשלום עבור אגרה ששילם למשרד הפנים בהוראת מפקח העבודה שלו, אגרה בשווי 180 ₪ בגין רישיון לנשק ארגוני. לא מדובר ברישיון נשק אישי אולם בלעדיו התובע לא יכול לעבוד בארגון כמו הנתבעת. בנוסף תובע החזר על תשלום למטווח. בנוסף תובע הוא החזר עבור ההשתתפות שנגבתה ממנו ללא תיאום ועדכון בסך 300 ₪ עבור אבחון פסיכולוג וכן ניכוי בסך 278.63 ₪ שבוצע משכרו בגין נזק שנטען שעשה לפנס ברכב של הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי התובע כלל לא הראה ששילם אגרה בסך 180 ₪ וכן לא פירט את התביעה באשר להחזר מטווח ולא צירף כל אסמכתה באשר להוצאות הללו. בנוסף מדובר ברישיון שהוא של התובע ונדרש לצורך עבודתו בארגון כמו הנתבעת. באשר לתשלום עבור פסיכולוג, מדובר בתנאי להוצאת רישיון נשק והנתבעת נשאה בעלות במקום התובע וניכתה רק מחצית מכך משכרו. באשר לנזק לפנס הרכב, טענה הנתבעת כי מדובר בנזק שביצע התובע ועליו לשאת בעלות התיקון בהתאם להתחייבויותיו והצהרותיו בכתב.

עיון בהסכם ההעסקה נת/1 מעלה כי בסעיף 10.1 נקבע כי בחתימתו על ההסכם נותן התובע הסכמתו לקיזוז משכרו בגין נזקים. בנספח א' להסכם מפורט פיצוי מוסכם במידה והתובע יעזוב לפני תום 10 חודשי העסקה וננקב סכום מפורט באשר לכך.

מנגד בכל הנוגע לתשלום בגין אבחון פסיכולוג לא נכתב דבר. אכן מדובר בתנאי לקבלת רישיון נשק בתאם לחוק כלי הירייה התש"ט-1949, ולמעסיק קיימת זכות לגבות מעובד סכומים מעין אלה, אולם בשונה מהפיצוי המוסכם, לא נרשם הדבר מפורשות בהסכם ועל כן לא ניתן להסיק כי הובא לידיעתו ובוצע בהסכמתו. התובע טען כי לא היה מודע לכך, בידי הנתבעת לא עלה לסתור זאת. איש מהצדדים לא ציין את מועד ביצוע האבחון אולם מאחר ומדובר בתנאי לקבלת רישיון נשק סביר להניח כי הוא בוצע בסמוך לתחילת ההעסקה. מנגד הנתבעת לא הסבירה מדוע בוצע הניכוי בחודשים 4-5.2016 כשנה וחצי לאחר תחילת העסקתו של התובע. לאור כל זאת, לא היה מקום לנכות סכום זה משכרו של התובע בהסתמך על סעיף כללי המתיר ניכויים בהסכם ההעסקה. לאור האמור הנתבעת תשיב לתובע את סך 300 ₪ שניכתה בגין אבחון פסיכולוג.

באשר לשיעור אגרת כלי הנשק הארגוני והמטווח, התובע צירף לכתב תביעתו אישור על תשלום האגרה בסך 180 ₪. מחד אכן מדובר ברישיון על שמו ולא על שם הנתבעת אולם מנגד כלי הנשק שייך לנתבעת והתובע חויב לשלם את האגרה לצורך קבלת הרישיון אחרת לא יכול היה לעבוד בנתבעת. גם נושא זה לא הוסדר מפורשות בהסכם ההעסקה. כל שנכתב בסעיף 2.14 הוא כי התובע מתחייב לחדש את רישיון הנשק בהתאם להוראות החברה. לא נרשם כי הדבר כולל נשיאה בעלות החידוש. חידוש רישיון נשק אינו כולל אך ורק תשלום אגרה. על כן לא מצאתי שעלה בידי הנתבעת לסתור את טענת התובע כי יש להשיב לו את שווי האגרה ששילם. הנתבעת לא הראתה כי סוכם שהתובע יישא בעלות זו, על כן תשיב לו סך 180 ₪.

באשר לתשלום עבור מטווח התובע לא צירף אסמכתה כי זה הסכום ששולם, לא פירט מתי בוצע התשלום ועל כן לא הוכיח תביעתו ברכיב זה והיא נדחית.

באשר לניכוי בגין נזק לפנס הרכב- הנתבעת לא הציגה כל מסמך המאשר את שווי הנזק ואת העובדה שבוצע נזק על ידי התובע. התובע לא הכחיש כי ביצע נזק אולם הדבר בוצע תוך כדי עבודתו ומאחר ולא הוצג כל מסמך המאשר כי התובע חתם על הסכמה לניכוי למעט המפורט באופן כללי בהסכם ההעסקה ובעיקר מאחר והנתבעת לא הציגה כי זה הסכום שעלה התיקון, לא היה מקום לנכות סכום זה משכרו ועל כן יש להשיב לתובע סך 278.63 ₪.
סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:
הפרשים בגין דמי נסיעות בסך 1,443 ₪.
החזר תשלום אגרת כלי נשק ארגוני בסך 180 ₪.
החזר ניכוי עבור אבחון פסיכולוג בסך 300 ₪.
החזר ניכוי בגין נזק לפנס הרכב בסך 278.63 ₪.
הסכומים האמורים ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.4.17 ועד למועד התשלום בפועל.
באשר להוצאות – מאחר והתביעה הוגשה על סכום בסך 41,928 ₪ אולם החלק הארי של טענות התובע נדחו ולבסוף נפסקו לטובתו סך של 2,201.63 ₪, ויחד עם זאת היה עליו לפנות לבית הדין כדי לקבל סכום זה, וכן בהתחשב בכך שהצדדים ייצגו את עצמם, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תוך 15 ימים ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.
ניתן היום, כ"ג אב תשע"ט, (24 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אברהם שחף
נתבע: בן בטחון בע"מ
שופט :
עורכי דין: