ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נגד מאור שלוט ופרסום חוצות מואר בע"מ :

לפני כבוד השופט אריה ב יטון

התובעים:

1.איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ
2.עמנואל אברהם

נגד

הנתבעים:

1.מאור שלוט ופרסום חוצות מואר בע"מ
2.הכשרה חברה לביטוח בע"מ
3.חיים קון

פסק דין

1. לפניי תביעה כספית בעילה נזיקית ע"ס של 51,008 ₪ , אותה הגישו התובעים כנגד הנתבעים בגין נזק שנגרם לרכבם כתוצאה מנפילת שלט פרסום, שהיה מוצב בשולי הכביש, על הרכב בעת שזה היה בנסיעה בכביש.

2. התובעת 1 הינה מבטחת הרכב הנפגע שבבעלות התובע 2. הנתבעת 2 מבטחת הנתבעת 1 שהיתה מציבת השלט במקום שבו הותקן בשולי הכביש, ואילו הנתבע 3 שימש כקבלן משנה מטעם הנתבעת 1 לשם התקנת השלט במקום שבו הותקן.

3. להלן תתברר אחריות מי מהנתבעים לאירוע הנזק שנגרם לרכב התובעים.

טענות הצדדים

4. לטענת התובעים, ביום 7.1.15 בשעה 14:00 לערך, נסע הרכב ברחוב הראשונים פינת סוקולוב ברמת השרון. לפתע, השלט, אשר הוצב בצד הדרך, התנתק ונפל על הרכב המבוטח וגרם לו לנזקים. לכתב התביעה צורפו תמונות וחוות דעת שמאי המעריכים את הנזקים שנגרמו לרכב. לטענתם, הנתבעת 1 ו/או הנתבע 3 אחראים ישירות לנזקי התובעים מכו ח היותם מי שהציבו את השלט, ובהיותם אחראים על תחזוקתו והתקנתו התקנית והבטוחה. אלו התרשלו בכך שלא נקטו באמצעי הזהירות שעל קבלן סביר היה לנקוט בהם. עוד טוענים הם, כי מכוח הוראות סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין, על הנתבעים הנטל להוכיח שלא היתה מצידם התרשלות שיחובו עליה.

5. לטענת הנתבעים 1-2, הנתבעת 1 לא הציבה ולא התקינה את השלט נשוא כתב התביעה אלא שזה הותקן והוצב על ידי הנתבע 3 כבעליו של עסק בשם "טופ שירותי מ תקני פרסום", והטענות צריכות להיות מופנות אליו כמתקין השלט. כמו כן, לטענתם, חלה לגביה הגנת סעיף 15 לפקודת הנזיקין בדבר חבותו של בעל חוזה. עירית רמת השרון אישרה את הקמת השלט וזה הותקן על ידי קבלן משנה, הוא הנתבע 3, זמן רב של כשנה קודם לאירוע הנזק. למיטב ידיעתה, השלט הותקן באופן ראוי ומקצועי וההתקנה נבדקה ואושרה על ידי מהנדס בנין בשם אלי בן נפתלי והגורמים המוסמכים בעיריה. מיד לאחר המקרה , בדק המהנדס את סיבת המקרה והגיע למסקנה כי השלט קיבל מכה חזקה שגרמה לשבר חלקי ביסוד השלט ו כי ביום המקרה ירדו גשמים חזקים ונשבו רוחות חזקות ובשל כל אלה תפיסת הקרקע נחלשה והרוחות הפילו את השלט בקלות רבה. על כן, לא התרשלו הם ולא ניתן היה למנואירוע באמצעים סבירים כלשהם מטעמם. עוד טענו הם, כי התובעת 1 שילמה ביתר ו/או כמתנדבת ו/או על פי תנאי הפוליסה, אשר אינם מחייבים את המזיק המחויב להשיב את המצב לקדמותו ולא מעבר לכך.

6. לטענת הנתבע 3, השלט הוצב זמן רב לפני המקרה ולא היתה עמו שום בעיה. השלט הותקן באופן מקצועי וראוי והתקנתו נבדקה ואושרה על ידי מהנדס בנין אלי בן נפתלי. ההתקנה אף נבדקה ואושרה בידי הגורמים המוסמכים מטעם עירית רמת השרון. מדובר באירוע בלתי צפוי ובלתי נמנע שהנתבע לא יכול היה למונעו באמצעים סבירים, שהרי לא מצופה לבדוק את כל השלט ים שהתקין בכל מספר ימים.

דיון והכרעה

7. המחלוקת בתיק זה סבה סביב שאלת האחריות , בעוד שעל גובה הנזק לא חלקו הצדדים ולא הגישו כל חוות דעת נגדית, למעט באשר לתשלום ששילמה התובעת 1 לתובע 2 לפי תנאי הפוליסה ומעבר לנזק. מכאן, שיש לבחון האם התרשלו מי מהנתבעים במעשיהם או במחדליהם ביחס לשלט שהותקן על ידם? והאם גרמו ברשלנות לנזק שנגרם לרכב התובעים כתוצאה מנפילת שלט הפרסום על רכבם? מענה לשאלות אלו יוכרעו בהחלת התנאים הקבועים בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין, ביחס לעוולת הרשלנות, על עובדות המקרה שהוכחו בתיק.

8. בטרם בחינת העובדות והחלת תנאי עוולת הרשלנות, יש לבחון את הטענה בדבר העברת נטל הראיה לכתפי הנתבעים, כפי שהעלו התובעים בכתב תביעתם. הכלל הראייתי הבסיסי קובע: המוציא מחברו עליו נטל הראיה. סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין הופכים נטל זה ומטילים אותו, למצער באשר להוכחת יסוד ההתרשלות, על הנתבע. בחינת סעיף 38 לפקודה על המקרה שלפ נינו מגלה , כי הנתבעים לא היו בעלים של השלט כי אם העיריה, אולם, הנתבעת 1 היתה ממונה על השלט שנפל על רכב התובעים מכוח תחזוקתה השוטפת את השלט , כפי שהעיד על כך עד הנתבעים 1-2. לפיכך, די בכך כדי להחיל את הוראת סעיף זה על הנתבעים 1-2 , שכן המדובר בנזק שנגרם על ידי שלט מברזל המוצב בצד הכביש והינו דבר כבד ומסוכן, ומכאן שעל הנתבעים 1-2 הראיה שלא היתה לגבי השלט התרשלות שיחובו עליה . לא כך הוא ביחס לנתבע 3, ששימש אך כמתקין השלט ולא היה ממונה על תחזוקתו. בחינת סעיף 41 לפקודה מגלה, כי הגם שלנתבעת 1 היתה שליטה מלאה על השלט שגרם לנזק, לא נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים לא נקטו זהירות סבירה מאשר עם המ סקנה ההפוכה, ועל כן, אין מקום להחיל את ההוראה שבסעיף 41 באשר לחובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו. הנסיבות אינן מגלות כי הדבר מעיד על עצמו מלכתחילה , בעוד שנראה כי נדרש דיון ובחינה של ראיות ועובדות המקרה לצורך קביעה אם מי מהנתבעים התרשלו בהתקנת השלט במקום או שמא התרחש הנזק באשמת גורם אחר או בשל כוח עליון . לפיכך, לאור הוראת סעיף 38 לפקודה, נטל הראיה מתהפך, דהיינו, שעל הנתבעת1 נטל ההוכחה להוכיח שלא התרשלה בהתאם להוראת סעיף 35 לפקודה, אולם, ביחס לנתבע 3, נותר הנטל, בהתאם לכלל הראשוני, ועל התובעת להוכיח את כל מרכיבי תביעתה ביחס אליו.

9. כעת ליסודות עוולת הרשלנות: האחד, חובת זהירות מושגית וקונקרטית, השני, התרשלות והפרת חובת הזהירות הקונקרטית, השלישי, קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק. אין ספק , כי לנתבעת 1 ולנתבע 3 חובת זהירות , הן מושגית והן קונקרטית , ביחס להתקנת שלט הפרסום, שהרי אדם סביר יכול היה וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק כתוצאה מהתנהגות רשלנית. הנתבעים כמתקינים של השלט מחויבים לצפות כי נזק עלול להגרם כתוצאה מהתרשלות בהתקנת השלט. ובאופן קונקרטי, אדם סביר יכול היה לצפות כי התקנת שלט בצורה רשלנית תגרום לנפילתו ופגיעה בעוברים ובשבים, לרבות רכבי ם הנוסעים בכביש בסמוך למדרכה שבה הוצב השלט. השאלה העיקרית, אם כך, הינה האם הנתבעים הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליהם? מבחנה של שאלה זו הוא בנקיטת אמצעי זהירות סבירים למניעת הנזק. לא נדרשת נקיטת כל האמצעים האפשריים , כי אם את אלה הסבירים והמתאימים למניעת הנזק בהתחשב בצרכים הטיפוסיים להיתכנות אירוע מזיק רלוונטי לנסיבות המקרה.

10. עד התובעת ומי שנהג ברכב בעת קרות אירוע הנזק העיד, כי בעת שנסע בנתיב השמאלי בכביש עף ונפל על הרכב השלט. המקרה אירע ביום חורף רגיל בזמן שלא ירד גשם וגם לא היו רוחות עזות או מיוחדות לטענתו. בחקירתו הנגדית השיב כי נדמה לו שהמדובר בשלטים חדשים שהותקנו במקום, ומאידך לא שלל קיומם של פרצי רוח חזקים תוך כדי הנסיעה כיון שנסע עם חלונות סגורים. עד הנתבעים 1-2, מר סעדון, העיד כי הנתבעת 1 היא זכיינית של העיריה וכי ההתקנה מתבצעת על פי תכנית מהנדס שמקבלים מהעיריה. התכנית מועברת למתקין חיצוני שמבצע אותה בליווי מהנדס מטעמם. תכנית שכזו לא הוצגה כראיה לבית המשפט ואף לא אישור על ביצוע בדיקה של מהנדס מטעמם לאופן ביצוע ההתקנה. בחקירתו הנגדית השיב, כי הנתבע 3 עובד עם הנתבעת 1 מספר שנים כמתקין חיצוני וביצע אלפי התקנות שכאלה ברחבי הארץ וברמת השרון לבדה כ-50 ולא ידוע לו על שלטים אחרים שנפלו. הנתבע 3 מבצע את ההתקנה ואילו הנתבעת 1 אחראית לתחזוק שוטף של השלטים שמתבצע אף הוא על ידי קבלנים אשר פ עם בשבוע או 10 ימים מגיעים לצורך החלפת הפרסומת בשלט ות וך כדי כך בודקים את השלט. זה העיד , כי למיטב ידיעתו , הנתבע 3 הינו מתקין מקצועי וטוב.

11. הנתבע 3 העיד בחקירתו הנגדית, כי אכן התקין את השלט שנפל , נשוא כתב התביעה , לאחר שקיבלו להתקנה מאת הנתבעת 1. לטענתו, טרם אירע מקרה שבו נפל שלט שכזה. תפקידו הוא להתקין את השלט בלבד ואין הוא אחראי לתחזוקתו השוטפת. עוד ציין , כי לא פגש במהנדס מטעם הנתבעת 1 ולא קיבל כל הכוונה או הסבר כלשהו ממנו. לשיטתו, פעולת ההתקנה מבוצעת על פי נוסח מקובל המפורסם באינטרנט. את החומרים ומידת הברגים מספקת החברה המזמינה ואת בסיס השלט הוא יוצק בבטון בעומק של 75 ס"מ. עם סיום הביצוע מדווח הוא לחברה על סיום ההתקנה. לטענתו, השלטים הותקנו בתחילת שנת 2014, כשנה לפני קרות אירוע הנזק. לשאלת בית המשפט השיב, כי יתכן שהשלט קיבל מכה חזקה ממשאית שעברה במקום ובשילוב הסערה הגדולה באותו שבוע הביאו לנפילת השלט.

12. לחיזוק עמדת הנתבעים 1-2, הציגו הם חוות דעת של מומחה, ד"ר נח וולפסון, לעניין עוצמת הגשם והרוח במועד המקרה נשוא התביעה. בחוות דעתו ציין המומחה, כי ביממת הגשם של יום ה-7.1.15 ירדו באזור רמת השרון משקעים בכמות של כ- 40 מ"מ וא ירוע של משקעים בכמות כזו ביממה באזור רמת השרון בחודש ינואר מתרחש בממוצע אחת לשנתיים. כמו כן, נשבו באזור רוחות דרום מערביות עד מערביות במהירות של 25-30 קשר, מלוות במשבי רוח בין 45-50 קשר. משבי רוח בעוצמות אלו נשבו באזור החל משעות הבוקר ומדי פעם לאורך היממה ומוגדרות בדרגה 9-10 בסולם בופור דהיינו, "סער עז – סופה". עוד ציין הוא, כי בשטח עירוני הבנוי בצפיפות, עשויה הרוח להיות שונה מהנקוב לעיל בהתאם לכיוון הרחובות ולמבנה הבתים, ועל כן חזקה או חלשה יותר בכ- 15%. בחקירתו הנגדית השיב, כי אינו יודע להשיב אם במזג אויר כזה אמורים ליפול עצים ומבנים. וחזר וציין , כי כמות משקעים של 40 מ"מ ביממה בחודש ינואר קורית אחת לשנתיים. כן השיב כי רוח בעוצמה של 25 קשר אינה רוח קיצונית וקורית כמה פעמים בשנה. זה חזר והדגיש, כי המדובר בהערכה באזור רמת השרון אשר אינה בהכרח חלה על מיקום השלט , שאותו לא בדק הוא. לאור עדותו של המומחה, לא ניתן היה לקבוע כי אכן במועד אירוע נפילת השלט היו משבי רוחות בעוצמה של 45-50 קשר אלא כי הרוחות באיז ור היו לאורך היממה בעוצמה של 25-30 קשר ובהם גם משבי רוח בעוצמה של 45-50 קשר. לפי טבלת בופור שהציג המומחה, עוצמת רוח של 25 קשר מוגדרת כעזה ולפיה ענפים גדולים בתנועה, הרוח שורקת בחוטי חשמל וטלפון, וקשה להחזיק מטריה. ואילו במשבי רוח של 45-50 קשר נגרמים נזקים קלים למבנים וגגות נעקרים ועד לרמה שעצים נשברים או נעקרים ונגרם נזק רב למבנים. נזקים שכאלה לא נצפו ולא דווחו על ידי מי מהעדים או איזו מבין הראיות שהציגו הצדדים לתיק. כל שארע במועד זה באותה שעה היה כי השלט נפל. מכאן, שלא ניתן לגזור מסקנה חד משמעית מחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים כי לעוצמת הרוח באיזור היה קשר ישיר לנפילת השלט וזו עוד אפשרות סבירה אחת מיני רבות אחרות, כפי שיובהר בהמשך .

13. לכתב הגנת הנתבעים 1-2 צורפה אף חוות דעתו של המהנדס, מר אלי בן נפתלי, על מצב השלט שנפל, שניתנה ביום נפילת השלט. זה הגיע למקום ובחן את השלט שנעקר מהאדמה עם היסוד והניח כי השלט קיבל מכה לפני האירוע. לטענתו, היתה תזוזה כתוצאה ממכה של משאית חולפת והיסוד נשבר באופן חלקי. היסוד נותק מהאדמה ונפל באופן פתאומי הצידה על מכונית בצד הכביש. בזמן שהשלט עמד היו רוחות וגשמים ותפיסת הקרקע נחלשה עקב הגשמים , והרוחות הפילו בקלות את השלט. לסיכום חוות דעתו, ממליץ הוא, כי עקב הסופה העזה שפקדה את המדינה, לבדוק את השלטים שעל אי התנועה ובמידת הצורך להוסיף בטון סביב היסוד. בחקירתו הנגדית העיד , כי לא היה במקום בעת התקנת השלט ואינו מכיר את הנתבע 3. זה אף שלל את הטענה כי בדק את השלט לאחר התקנתו על ידי הנתבע 3. מסקנתו כי משאית פגעה בשלט התבססה על כיוון נפילת השלט והבחנתו כי בקרבת מקום עוברים משאיות. דבר זה גרם לערעור יסודות השלט שלא חוזק כראוי לאחר הפגיעה, וכמו כן, לטענתו, שטח הפנים של השלט היה בכיוון מערב והרוחות הפילו את השלט מאחר והאדמה היתה לחה בשל הגשמים . לשיטתו, אין הוא יכול לדעת אם היסודות לא הותקנו כראוי , שכן לא בדק את ההת קנה לפני ואחרי, אך אם כך היה, אזי כל הסדרה של השלטים היתה נופלת. לשאלת ב"כ התובעת אשר הציגה לעד המומחה תמונה לפיה לא ניתן להבחין כי השלט נפגע באיזה שהיא צורה ממשאית, השיב הוא כי הפגיעה יכולה להיות ממשאית הנוסעת לאחור ודוחפת את השלט. לשאלת ב"כ הנתבע 3 השיב, כי עומק הבור שבו הבחין היה מספיק להחזקת השלט במשך שנים. בסיכום עדותו של העד הגעתי למסקנה כי חוות דעתו אינה חוות דעת מקצועית גרידא אלא כזו המתבססת על השערות בלתי מוכחות ושאין עליהן ראיות טובות מספיק. ההנחה כי משאית פגעה בשלט לא הוכחה כדבעי ואף מתמונות השלט בצבע לא ניכר כי השלט נפגע באיזו צורה נראית לעין. כל סברתו של המהנדס כי קדמו לרוחות פגיעה ממשאית בשלט הינה סברה אפשרית כמו כל אפשרות סבירה אחרת, כדוגמת הסברה שרק הרוחות פגעו בשלט או שגורם אחר פגע בשלט קודם לרו חות או אף שההתקנה לא היתה מספיק טובה וכיוצא באלה אפשרויות. ומשזו לא הוכחה במאזן ההסתברויות כאפשרות המסתברת ביותר ( הוכחה מעל 50%), כנדרש במשפט אזרחי, אזי אין סברת המהנדס עדיפה על כל אפשרות סבירה אחרת ואינה מוכחת.

14. אם כך, חוזרים אנו לשאלת ההתרשלות, האם הנתבעים הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית באי נקיטת אמצעי זהירות סבירים למניעת הסיכון לנזק? אין ספק בעיני כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבע 3 התרשל באופן התקנת השלט. מעדותו עלה, כי זה מבצע את תפקידו באופן מקצועי ובאותה השיטה ביחס לעשרות שלטים ברחבי העיר ובמקומות נוספים , ועושה הוא כן במשך שנים כאיש מקצוע. גם נציג הנתבעת 1 העיד על מקצועיותו של הנתבע 3 וגם מעדות המהנדס מטעמה עלה כי לא הבחין בכשל כלשהו בצורת התקנת השלט, הגם שבדק אותו רק בדיעבד לאחר נפילתו. אולם, המומחה ציין מפורשות , כי עומק הבור נראה תקין והבטון מסביב נראה מספיק להחזקת השלט לאורך שנים. הנתבעת 1 העסיקה את הנתבע 3 כקבלן עצמאי וחיצוני בהתקנת שלטים בעיר רמת השרון ולא טענה דבר כנגד בעל החוזה איתה - הוא הנתבע 3, לא ביחס לאופן ביצוע העבודה באופן כללי ולא ביחס לאופן התקנת השלט נשוא התביעה. כל טענתה התמקדה בנסי בות חיצוניות של מזג האוויר ולאפשרות פגיעה של משאית בשלט קודם לנפילתו. מכאן, שבאין ראיה המעידה כי הנתבע 3 פעל שלא כשורה או שלא נקט באמצעי זהירות סבירים בעת התקנת השלט, לא עמדו התובעים בנטל ההוכחה המוטל על כתפיהם, ואזי דין התביעה כנגדו להידחות.

15. ומה באשר לנתבעת 1? האם נקטה היא באמצעי זהירות סבירים למניעת התרחשות הנזק? הנתבעת 1 היא זו אשר קיבלה לידיה את התקנת השלטים ברחבי העיר מעירית רמת השרון. בהתאם לעדות נציגה, העבירה היא את ביצוע ההתקנה לידי קבלן חיצוני הוא הנתבע 3, אולם, היתה אחראית לתיחזוק השלטים באופן שוטף לאחר התקנתם. יתר על כן, זה ציין כי ההתקנה מבוצעת לפי תכנית של מהנדס העיריה אשר מועברת לביצוע של הנתבע 3 בליווי מהנדס מטעמה. אלא שהנתבעת 1 לא הציגה תכנית לביצוע מאושרת מטעם מהנדס העיריה ואף לא ראיה כי מהנדס מטעמה או מטעם העיריה ליווה את תהליך ביצוע ההתקנה של השלט. הנתבע 3 העיד בעצמו , כי לא פגש במהנדס מטעם הנתבעת ולא קיבל כל הכוונה ממהנדס כלשהו. לגרסתו , מבצע הוא את התקנת השלטים באופן שיטתי ולא נראה כי יש ליווי הנדסי מטעם הנתבעת 1 לצורך ביצוע ההתקנה. המהנדס המומחה מטעמה של הנתבעת 1 העיד גם כן כי לא בדק את טיב התקנת השלט , שכן לא נדרש לכך על ידי הנתבעת 1 אלא בדיעבד לאחר שהשלט נפל וגרם לנזק. ואם מצהירה היא על מתן ליווי הנדסי להתקנה, מדוע זה אין הנתבעת 1 מבצעת את הנחיותיה שלה או של העיריה?! התנהלות הנתבעת 1 נראית כהתנהלות רשלנית אשר אינה מבצעת את הנחיות העיריה ולא מלווה את ביצוע ההתקנה של שלט מסוכן למדי על ידי מהנדס, או , למצער , מבצעת בקרה על אופן ביצוע ההתקנה ממש לאחר ביצועה. הנתבעת 1 מעידה כי אחראית היא לתחזוקה שוטפת של השלטים, אלא שתחזוקה זו מתבצעת על ידי מי אשר מבצעים בסך הכל החלפה של שלטי הפרסום, כאשר לא ברור כלל מהי הכשרתם של אלו לבחינת יציבות השלטים ותקינות התקנתם ועמידתם בפני רוחות ובכלל. בנסיבות אלו, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת 1 לא נקטה באמצעי הזהירות הסבירים העומדים לרשותה לצורך עמידה בחובת הזהירות המוטלת על כתפיה בשל התקנת ותחזוקה שוטפת של שלט הפרסום העומד בצד הכביש, ובכך התרשלה היא. יש לציין, כי די היה בבדיקה של מהנדס המלווה את תהליך ההתקנה ובעריכת דוחות עיתיים לבדיקת תקינות עמידות השלטים כדי שהנתבעת 1 תעמוד בנטל הרובץ על כתפיה, בדיוק כפי שעל העיריה רובץ הנטל לבדוק מדי פעם בפעם במהלך השנה את עמידותם של העצים ברחבי העיר שבתחום שיפוטה. בנסיבות אלו, התרשלה הנתבעת 1.

16. קשר סיבתי לנזק – אין ספק כי אילו היתה הנתבעת 1 עומדת בחובת הזהירות הקונקרטית ומבצעת בדיקות מתאימות של גורם מקצועי לשלט, הן בזמן התקנתו והן במהלך התחזוק השוטף, אזי היתה היא יכולה למנוע כל נזק שנגרם מאפשרות נפילת השלט, לרבו ת עמידותו בגשמים ובעוצמות רוחות הנוה גות לנשוב באיזור מדי פעם בפעם או אחת לשנתיים, כפי חוות דעת המומחה בענין. מכאן, שאלמלא התרשלה הנתבעת1 הסיכוי שהנזק היה נמנע גדול מהסיכוי שזה היה מתרחש בלאו הכי. בהתאם למבחן הסיכון, הרי שהנזק שנוצר ונגרם לרכב התובעים בשל נפילת השלט, כתוצאה מהתרשלות הנתבעת 1 מלבדוק את תקינות התקנת ועמידת השלט במקום, הינו בתחום הסיכון שיצרה התנהגות הנתבעת 1, ואף ניתנת היתה לצפיה מראש. לאור האמור לעיל, מתקיים הן קשר סיבתי עובדתי והן קשר סיבתי משפטי בין התרשלות הנתבעת 1 לבין הנזק שנגרם לתובעים, ומכאן, שהנתבעת 1 חבה ברשלנות לנזק התובעים.

17. הנתבעים 1-2 טענו להגנתם כי הוראת סעיף 15 לפקודת הנזיקין מגנה עליהם מפני חיובם בגין עוולה שתצמח תוך כדי ביצוע ההתקנה של השלט שבוצעה על ידי בעל חוזה – הוא הנתבע 3. אכן הנתבע 3 הוא בעל חוזה של הנתבעת 1 ואת זאת לא הכחישו שני הצדדים. אלא שהוראת הסעיף פוטר ת את עושה החוזה, הנתבעת 1, מעוולה שתצמח כתוצאה מעשיית מעשה שעשה הנתבע 3 למען הנתבעת 1 . במקרה שלפנינו, לא נמצאה הוכחה כי הנתבע 3 ביצע עוולה כלשהי, שהרי לא הוכח כי זה התרשל בביצוע ההתקנה, הגם שקיימת אפשרות שכזו. מכאן, שאין זה וודאי או מוכח כדבעי כי צמחה עוולה כתוצאה מההתקנה שלשמה הועסק הנתבע 3 על ידי הנתבעת1. ועל כן, אין, הלכה למעשה, כל תחולה להוראת סעיף זה של הפקודה. יחד עם זאת, ובכדי להסיר ספק, אף אם ניתן לקבוע כי עוולה צמחה דווקא תוך כדי ביצוע התקנת השלט, אזי נראה כי אין תחולה להוראת הסעיף בשל הסייג הקבוע בסעיף קטן ( 3), ואף אולי גם מכוח סעיף קטן (4), הגם שהאחרון לא הוכח. דהיינו, שבשל סעיף 15(3), לפיו הרשתה ואישררה הנתבעת 1 את התקנת השלט כפי שהותקנה על ידי הנתבע 3, מבלי לבדוק את ההתקנה, דבר שגרם בסופו של דבר לנפילת השלט ולפגיעה ברכב התובעים ולנזק, הרי קיימת לנתבעת 1 אחריות וחבות למעשה העוולה שצמחה מביצוע ההתקנה. ומכאן, ששגם במצב דברים שכזה לא היתה חלה ההגנה הנטענת ברישא לסעיף. ניתן אף להניח כי אחריותה של הנתבעת 1 לביצוע ההתקנה, שמסרה לקבלן העצמאי , הינה מכוח חיקוק, אף אם חיקוק עזר של העיריה, וגם מכוח סעיף 15(4) מסוייגת ההגנה הניתנת לה מכוח סעיף זה. אלא שאין באפשרותי לקבוע ממצא על סמך סייג אחרון זה בשל כך שאיש מבין הצדדים לא הציג את החוזה עם העיריה או את חוק העזר העירוני או כל חיקוק אחר מכוחו חלה אחריות על הנתבעת 1 כלפי העיריה בהתקנת השלטים. ואף הטענה להפרת חובה חקוקה הועלתה בעלמא מבלי לציין את החיקוק המתאים. מכאן, שדי בסייג הקבוע בסעיף 15(3) לשלילת ההגנה לה טענו הנתבעים 1-2 בכתב הגנתם, ככל שכלל קיימת להוראת הסעיף תחולה על המקרה.

18. הנתבעים 1-2 אף טענו בכתב הגנתם, וחזרו על כך בסיכומי טענותיהם, כי הסכומים שנתבעו עולים על הנזקים שנגרמו לרכב, שכן התובעת 1 פיצתה את התובע 2 לפי ערך "חדש תמורת ישן", בהתאם לחבותה לפי הפוליסה, ולפיכך, אין הנתבעים חייבים לשפות את התובעת 1 בגין הסכומים ששולמו בפועל לתובע 2, אלא בגין השבת המצב לקדמותו. ואכן, כטענת ב"כ הנתבעים 1-2, עיון בחוות דעת השמאי מטעם התובעים מגלה כי הרכב הושבת לאחר שהוכרז כאובדן להלכה ונגרם לו נזק בסך של 34,000 ₪ ובציר וף ירידת ערך בגבולות של 15%. כמו כן, שווי הרכב במועד התאונה היה 70,107 ₪ , ולאחר הפחתת התקבול בגין שרידי הרכב בסך של 30,253 ₪, מגיע הנזק לסך של 39,854 ₪, ובצירוף שכ"ט שמאי בסך של 454 ₪, סך כל הפיצוי המגיע לתובעים הינו בסך של 40,308 ₪. וזהו הפיצוי שהתובעים יכולים לתבוע מאת הנתבעים לצורך השבת המצב לקדמותו, בהתאם לדיני הנזיקין, וכל תשלום אחר שביצעו , בין מכוח הפוליסה ובין מכוח הסכמה אחרת שבין התובעים לבין עצמם, אינו מחייב את המזיקים כלל. ועל כן, דין הטענה לעניין שיעור הנזק להתקבל.

סוף דבר

19. לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים לא הוכיחו את תביעתם כנגד הנתבע 3, ולפיכך, דין התביעה כנגדו להידחות. בעוד שכנגד הנתבעת 1 הוכחה התביעה, בשל העובדה כי זו לא עמדה בנטל להוכיח כי לא התרשלה כי אם ההיפך הגמור, הוכח גם הוכח כי זו לא פעלה כראוי ובאמצעים סבירים למניעת התרחשות הנזק משלא דאגה לבדיקה ראויה של מהנדס את אופן ביצוע התקנת השלט, וכן את ת יחזוקו השוטף על ידי אנשי מקצוע ראויים לדבר. ומכאן, שדין התביעה להתקבל כנגדה.

20. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים 1-2 לפצות את התובעים בגין נזקם לרכבם בסך של 40,308 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, שכ"ט עו"ד בסך של 9000 ₪, אגרת בית משפט במלואה, ושכר העדים כפי שנפסק בדיונים.

התובעים ישאו בהוצאות הנתבע 3 ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 3000 ₪.

21. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ט, 25 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ
נתבע: מאור שלוט ופרסום חוצות מואר בע"מ
שופט :
עורכי דין: