ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהודית ברנס נגד לוריא עבוד :

בפני: כבוד השופטת מיכל פריימן
נציג עובדים מר משה קרבצקי
נציג מעסיקים מר ליאור לוין

המבקשות:
1. יהודית ברנס
2. רוית רייפר
ע"י ב"כ: עו"ד אחיקם הלוי

המשיבה:
לוריא עבוד
ע"י ב"כ: עו"ד סופי וישניאצקי

בית הדין נעתר לבקשה ונתן במעמד הדיון ביום 23.12.18 פסק דין בהעדר המבקשות, תוך שצוין בפסק הדין כי המבקשות הינן יורשות המנוח, אשר היה מעסיקה של התובעת.

החלטה

לפנינו בקשת המבקשות לתיקון פסק דין שניתן כנגדן בישיבת יום 23.12.18, בהעדר התייצבות מטעמן ובמעמד המשיבה – התובעת בלבד .

ואלו העובדות הצריכות לעניין

המשיבה (להלן גם התובעת) הועסקה אצל המנוח – מר יוסף ברנס ז"ל – שנים רבות, עד לפטירתו.
המשיבה הגישה תביעה לקבלת זכויות שונות המגיעות לה לטענתה עקב תקופת העבודה וסיומה כנגד עזבונו של המנוח באמצעות יורשיו – אשתו – גב' יהודית ברנס שהיא המבקשת מס' 1, בנו מר אייל ברנס ובתו גב' רוית רייפר המבקשת 2 (להלן "הנתבעים").

הנתבעים, שלא היו מיוצגים באותו שלב, הגישו כתב הגנה שבו טענו, בין היתר, כי אין לחייבם באופן אישי בחובות המנוח כלפי התובעת זאת מכיוון שהתובעת לא הועסקה על ידם , אלא על ידי המנוח.
בישיבת דיון מוקדם מיום 24.9.17 ביקשה התובעת מתן פסק דין בהעדר טענות הגנה לגופו של עניין.
הנתבעים כפרו בטענות התובעת וטענו כי "יש הוכחות לכל דבר ודבר".
בהחלטה מאותו המועד נדחתה הבקשה למתן פסק דין וניתנה לנתבעים ארכה להגיש כתב הגנה מתוקן.

משזה לא הוגש, שבה וביקשה התובעת מתן פסק דין בהיעדר הגנה ובקשתה נדחתה תוך שהוריתי על גילוי מסמכים והגשת תצהירים.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה.
הנתבעים לא הגישו תצהירי עדות ראשית.
התיק נקבע להוכחות ליום 23.12.18.

התובעת ביקשה לקבל פסק דין כנגד היורשות האחרות, הן המבקשות בבקשה זו, על יסוד כתב התביעה.

בית הדין נעתר לבקשה ונתן במעמד הדיון ביום 23.12.18 פסק דין בהעדר המבקשות, תוך שצוין בפסק הדין כי המבקשות הינן יורשות המנוח, אשר היה מעסיקה של התובעת.
בהמשך, וכפי שיפורט להלן, פתחה התובעת בהליכי גבייה כנגד המבקשות.

ביום 4.3.19 הוגשה הבקשה שלפנינו לתיקון פסק הדין באופן שלא יוטל חיוב אישי על המבקשות אלא על עיזבון המנוח בלבד, ובאמצעותן כיורשות המנוח.

עיקר טענות הצדדים

לטענת המבקשות , בכתב התביעה כלל לא נטענה טענה ליריבות אישית בינן לבין התובעת, ואף לטענת התובעת – המבקשות לא העסיקו אותה בשום שלב שהוא. משכך, פסק הדין שבמסגרתו הן חויבו באופן אישי כלפי ה תובעת, יסודו בטעות ויש להורות על תיקונו.

המבקשות טוענות כי כל עוד לא חולק העיזבון – היורשים אינם אחראים לחובותיו אלא בנכסי העיזבון. בעניינן, העיזבון טרם חולק, ואף ניתן צו לנהלו בפשיטת רגל ומונה לו נאמן.

לטענת התובעת, יש לדחות את הבקשה.
לטענתה, למבקשות ניתנו הזדמנויות להתגונן ולטעון טענותיהן תוך כדי ההליך והן לא עשו כן – המבקשות לא הגישו תצהירי עדות ראשית; לא התייצבו לישיב ת ההוכחות, הגם שזומנו אליה כדין; התעלמו מקבלת פסק הדין שהמציאה להם התובעת; משכו את ההליך במשך שנתיים וחצי וגרמו לתובעת הוצאות רבות.

לטענת התובעת, בהתאם לסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן – "החוק") , המועד להגיש בקשה לתיקון הוא תוך 21 ימים מיום נתינת פסק הדין. המבקשות לא הגישו בקשתן במועד ולא הביאו כל טעם מדוע איחרו בהגשת הבקשה ומדוע לא הגישו בקשה להארכת מועד.

בנוסף, הפרוצדורה לתקן טעות בפסק הדין נועדה לאפשר לבית המשפט לתקן עניינים טכניים, ולא מהותיים. לטענת התובעת, כוונת בית הדין המקורית הייתה לחייב את המבקשות באופן אישי, לנוכח התנהלותן בהליך ו על כן, הדרך להשיג על פסק הדין היא ערעור על פסק הדין – שהמועד להגשתו כבר חלף.

המבקשות הגישו תשובה לתגובת התובעת וחזרו על טענתן שאין מחלוקת כי לא הייתה כל יריבות אישית בינן לבין התובעת, וכי העיזבון טרם חולק.
לנוכח זאת, חיובן באופן אישי בחובותיו של המנוח הוא עיוות דין, משאין כל יריבות בינן לבין התובעת, והתובעת היא שפועלת בניגוד לדין מקום בו בחרה לפתוח בהליכי הוצאה לפועל כנגד מי שלא חייבות לה דבר.

לעניין האיחור בהגשת הבקשה טענו המבקשות כי הבקשה הוגשה רק משהתעורר הצורך בעקבות פתיחת תיק ההוצל"פ ומכל מקום אין באיחור ככל שקיים כדי להצדיק את חיובן באופן אישי ללא בסיס חוקי כל שהוא.

ההליכים בבקשה

ביום 1.4.19 וביום 14.4.19 ניתנו החלטות על עיכוב הליכי ההוצל"פ שנפתחו. על החלטות אלה הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי (בר"ע 34727-04-19), שנדחתה ביום 12.5.19.

ביום 12.6.19 התקיים דיון בבקשה.
במהלך הדיון הציע בית הדין לצדדים כי פסק הדין יתוקן כך שיובהר כי הנתבע הינו עזבון המנוח באמצעות יורשיו הנתבעים 2-4, ואולם המבקשות ישלמו לתובעת באופן אישי הוצאות בסך של 5,000 ₪ , יחד ולחוד.

המבקשות הסכימו להצעת בית הדין.
התובעת הודיעה על התנגדותה להצעה וטענה כי נגרמו לה הוצאות של מעל 10,000 ₪ בגין פתיחת הליכי הוצל"פ לרבות שכ"ט עו"ד בהליכים אלו, שפורטו בהודעתה.

המבקשות טענו מנגד כי ההוצאות נגרמו לתובעת עקב פעולתה שלא כדין ובחוסר תום לב בנקיטת הליכי הוצל"פ כנגד מי שאינן חבות בחובות העיזבון ואין לשעות לטענה זו.

עוד יצוין, כי ביום 16.6.19 התקבלה לתיק תגובת הנאמן על עיזבון המנוח, עוה"ד דורון זר.
בתגובה צויין כי ביום 17.1.19 ניתן במסגרת תיק פש"ר צו לני הול עזבון המנוח וכי עו"ד זר מונה כנאמן לניהול העיזבון .
הנאמן סבור שיש מקום להיעתר לבקשת המבקשות ולהורות על תיקון פסק הדין, שכן צירופן של המבקשות לתביעה היה אך בשל היותן יורשות של המנוח.
עוד ציין הנאמן כי תעמוד בפני התובעת הזכות לפעול לגביית פסק הדין במסגרת תיק הפש"ר שמתנהל בעניין עזבון המנוח, על פי הדין.

דיון והכרעה

סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 קובע כך:

"מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה; לעניין זה, 'טעות' – טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

בעב"ל (ארצי) 33351-11-12‏ ‏ מוחמד דולאני נ' המוסד לביטוח לאומי דן בית הדין בסמכות להארכת מועדים שלפי תקנה 125 וקבע:

"ניתן לומר כי בפסיקה ניכרת מגמה כללית של הגמשת המדיניות הנוגעת להארכת מועדים, וזאת כחלק ממדיניות השואפת לבירור זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין לגופן, ומתוך ראיית סדרי הדין ככלים שנועדו לשרת את המטרה העיקרית שהיא בירור המחלוקות שבין הצדדים והכרעה בהן[23]. במסגרת זו חל ריכוך מסוים בבחינת ה"טעמים המיוחדים" המצדיקים את הארכת המועד. וכך, למשל, באים הדברים לידי ביטוי בפסיקת בית המשפט העליון[24]:

"אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות 'טעם מיוחד'. ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא, כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן 'טעם מיוחד'. לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ..... הוא הדין מקום בו נגרם האיחור עקב טעות או תקלה משרדית. בהקשר זה נפסק כי אמנם אין חסינות מפני טעות אנוש, אך לטעות זו יש מחיר אשר מבין שני בעלי הדין על הצד הטועה לשאת בו.....

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של אותו 'טעם מיוחד'. נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ'טעם מיוחד' המצדיק הארכת המועד..... לעניין זה יש גם להתחשב בסיכוייו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד..... מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום-לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותה הציבורית, וסיכוייו של ההליך....." .

באשר לתיקון טעות בפסק דין נפסק לאחרונה בבית הדין הארצי כי :

"בהתאם לסעיף 81 לחוק, המועד לתיקון פסק דין שנפלה בו טעות הוא בתוך 21 ימים מיום מתן פסק הדין. יחד עם זאת, בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן: התקנות), מוסמך בית הדין להאריך מועד שנקבע בחיקוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו". לעניין זה נפסק כי אין מדובר ברשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעמים מיוחדים" ויש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא (ראו: עא"ח (ארצי) 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ [פורסם בנבו] (23.5.2005). יתרה מכך, ככל שלמבקש התיקון הסבר מתקבל על הדעת למחדלו, וככל שהתיקון המבוקש לא יגרום למשיב עיוות דין, הרי שהנטייה היא לראות בבקשה להארכת המועד ככזו המקיימת את הדרישה ל"טעמים מיוחדים", ולפיכך מוצדק להיעתר לה (ראו: ד"נ 29/83 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' כהנקא, פ"ד לט(1) 833 (1985)).".
(ע"ע(ארצי) 32576-07-18 מוראד אבו הויד נ' זורגניקה בע"מ, מיום 4.6.19).

בענייננו, פסק הדין ניתן ביום 23.12.18.
פסק הדין הומצא למבקשת 1 ביום 6.1.19.
בהתאם למסמכים שצירפו המבקשות לבקשתן, כבר למחרת, ביום 7.1.19 שלח ב"כ המבקשות מכתב לב"כ התובעת שבו פירט את טענות המבקשות ביחס לטעות שנפלה בפסק הדין וביחס לכך שאין יריבות בין המבקשות לבין ה תובעת ומשכך אין לחייבן באופן אישי. הוא טען כי התובעת לא זכאית הייתה לקבל פסק דין כנגד המבקשות וכי היא מנועה מלנקוט בהליכי גבייה כנגדן.
בתשובה מיום 31.1.19 הסתמכה ב"כ התובעת על פסק הדין וציינה כי אין מניעה שבדין כי תפעל למימושו וכי למבקשות פתוחה הדרך לפעול לביטול פסק הדין.
במכתב נוסף מיום 6.2.19 שבו המבקשות על טענתן ואף עדכנו את ב"כ התובעת כי ניתן צו לניהול העיזבון בפש"ר.
למכתב זה לא ניתנה תשובה.
מהמסמכים שלפנינו עולה כי תיק ההוצל"פ נפתח בסמוך לאחר מכן, ביום 11.2.19.
בהתאם להודעת התובעת מיום 12.3.19 החוב בתיק ההוצל"פ עמד ביום הגשת ההודעה על כ-200,000 ₪.
הבקשה שלפנינו הוגשה ביום 4.3.19, ללא בקשה להארכת מועד.

בעניין מוראד אבו הויד נ' זורגניקה בע"מ לעיל, קבע בית הדין כי נפלה טעות סופר בפסק הדין בו נרשם כי "המערערת תשלם למשיב" במקום "המשיבה תשלם למערער".
בית הדין קבע כי מדובר בטעות סופר, וכי פסק הדין יתוקן כך, שיעמדו על דיוקם תיאורי הצדדים ובאי כוחם.

עוד קבע בית הדין באותו העניין:

"טרם חתימה נעיר כי משמעות הצעת הפשרה כפי שהציע בית דין זה - היתה ברורה לצדדים גם ללא תיקון טעות הסופר, ומשום כך לא היה צורך אמיתי בהגשת הבקשה לתיקון. התנהלות המשיבה מהווה איפוא חוסר תום לב וניצול לרעה של טעות הסופר בפסק הדין, ומן הראוי שפגמים אלו יבואו לידי ביטוי בפסיקת הוצאות. על כן תשא המשיבה בהוצאות המערער בבקשה זו בסך 7,500 ₪."

בענייננו, אין למעשה מחלוקת שלא קיימת כל יריבות ישירה בין המבקשות לבין התובעת. טענתה של התובעת כלפי המבקשות היא אך ורק מכוח היותן יורשות המנוח – מעסיקה לשעבר של המשיבה.

כך, נכתב בכתב התביעה שהוא מוגש כנגד "עזבון המנוח ברנס יוסף באמצעות יורשיו החוקיים". גם בכתב ההגנה שהגישו, ציינו הנתבעים כי התביעה היא נגד העיזבון "באמצעות יורשיו החוקיים". ציון בעלי הדין באופן זה הופיע אף בתצהיר עדות ראשית שהגישה התובעת, שם היא חזרה על כך שהתביעה היא נגד העיזבון "באמצעות יורשיו החוקיים".
גם במסגרת תגובתה לבקשה שלפנינו לא טענה התובעת אחרת.

אף בפסק הדין עצמו, ניתן ביטוי לעניין זה משנרשם בתחילתו :

"הנתבעים 4-2 הינם יורשי המנוח מר יוסף ברנס ת.ז...., וזאת בהתאם לצו ירושה שניתן ביום 13.11.16 על ידי הרשמת לענייני ירושה בחיפה בתיק 83612.
המנוח היה מעסיקה של התובעת במשך שנים ארוכות עד לפטירתו ביום 2.5.15.
בתביעה זו תובעת התובעת זכויות המגיעות לה מכוח תקופת עבודתה וסיומה..."

אלא שבהמשך פסק הדין, אשר ניתן כזכור במעמד צד אחד, נקבע בטעות כי לא העיזבון באמצעות המבקשות אלא המבקשות עצמן, שזומנו לדיון ולא התייצבו, מחויבות לשלם לתובעת, ביחד ולחוד , את הסכומים שנפסקו .

המדובר בטעות הידועה גם לתובעת, שכן, התובעת עצמה ביקשה את הסעד כנגד עזבון המנוח באמצעות היורשות -המבקשות ולא באופן ישיר כנגדן.

התובעת הועמדה על הטעות בסמוך לאחר מתן פסק הדין ועוד טרם פתיחת תיק ההוצל"פ. בדומה לעניין אבו הויד לעיל, ממכתב ב"כ המבקשות לב"כ התובעת סבר הוא כי הטעות ברורה לגמרי, ואין מקום לנקיטת הליכים בהתבסס על פסק הדין אלא, שהתובעת נאחזה בפסק הדין שבידה כ נאחזת בקרנות המזבח, וחרף פניות ב"כ המבקשות ואף עדכונ ה בהמשך כי העיזבון נמצא בהליך פש"ר, פעלה לפתיחת תיק הוצאה לפועל נגד המבקשות בהסתמך על פסק הדין.
בסמוך לאחר מכן הוגשה בקשה זו.

"משנטען כי חלה השמטה מקרית בפסק-דין, שומה על בית-המשפט לשאול את עצמו אם מדובר באמת בעניין שבית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו אך הדבר נשמט מתשומת-לבו באורח מקרי, וברי כי אין מדובר בהשמטה מקרית מקום שעניין מסוים לא צוין בפסק-הדין שלא על דרך המקרה ולא בהיסח הדעת"
(ע"א 3197/98 יורשי המנוחה שרה ברזל ז"ל נ' כונס הנכסים הרשמי, מיום 10.7.2001)

כעולה מכלל הנסיבות ומפסק הדין גופו, המדובר בטעות בה הושמט מפסק הדין כי החיוב הינו של עזבון המנוח באמצעות המבקשות, יחד ולחוד.
השארת פסק הדין על כנו תביא לתוצאה לא צודקת, שחוטאת לאמת המשפטית ושלא הייתה כוונת פסק הדין מלכתחילה.

התובעת לא תשמע בטענת הסתמכות שכן מיד לאחר קבלת פסק הדין אצל המבקשות, ועוד טרם נקיטת הליך לגבייה פנה בא כוחן לב"כ התובעת והעמידה על הטעות שבפסק הדין.

לנוכח האמור, בשים לב להתכתבות שנמשכה בין ב"כ הצדדים, בהתחשב בעובדה שהבקשה הוגשה בסמוך לאחר שהתובעת החלה בנקיטת הליכי הוצל"פ חרף פניית ב"כ המבקשות ובהתחשב בעיוות הדין שייגרם למבקשות אם פסק הדין לא יתוקן – כל אלה מהווים טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשה לתיקון פסק הדין.

משמדובר בהשמטה מקרית בפסק הדין, הבקשה לתיקון פסק הדין מתקבלת.

פסק הדין יתוקן כך שבסעיף 5 לאחר המילים "הנני מחייבת את " ולפני המילים "הנתבעות 2 ו-4" יתווספו המילים "עיזבון המנוח יוסף ברנס ז"ל ת.ז. XXXXXX164, באמצעות ".

נוכח התנהלות המבקשות אשר מחד כפרו בטענות התובעת לגופן וטענו שיש בידיהן ראיות אולם מאידך זלזלו בהליך המשפטי והביאו להימשכותו , לא הגישו כתב הגנה מפורט כמו גם תצהירי עדויות ראשיות ולא התייצבו לדיון , יוותר חיוב ההוצאות שבסעיף 6 לפסק הדין על כנו.

בנסיבות העניין איננו מוצאים לעשות צו להוצאות בקשה זו.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ט, (25 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר משה קרבצקי
נציג עובדים

מיכל פריימן
שופטת

מר ליאור לוין
נציג מעסיקים


מעורבים
תובע: יהודית ברנס
נתבע: לוריא עבוד
שופט :
עורכי דין: