ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אביבה מזרחי נגד יניב עמוס :

בפני כבוד ה שופטת ברכה לכמן

התובעת/הנתבעת שכנגד

אביבה מזרחי ת.ז XXXXXX101
באמצעות ב"כ עו"ד סיגלית גוזלן ו/או מוחמד מחאג'נה

נגד

הנתבע/התובע שכנגד
יניב עמוס ת.ז XXXXXX777
באמצעות ב"כ עוה"ד מאיה אבוגני

פסק דין

1. זוהי תביעה ותביעה שכנגד בקשר לחוזה שכירות שנחתם ביום 3/4/17, בין בעלי הדין, להשכרת דירה הידועה כגוש 15012 חלקה 43 תת חלקה 10, המהווה דירה בת 5 חדרים בקומה ראשונה, בבניין ברחוב גיורא 12 טבריה (להלן: "הנכס") , לתקופה של חמש שנים, לשימוש למגורים/גן ילדים/עסק (להלן: "החוזה").

טענות התובעת בכתב התביעה

2. לטענת התובעת בכתב התביעה, היא מנהלת ובעלים של פעוטון בעיר טבריה ועוסקת בתחום זה למעלה מ- 20 שנה. לאחר חיפוש, באמצעות מתווך, התקשרה עם הנתבע בחוזה, והשקיעה מאמצים רבים, להכשרת הנכס למטרת שימוש לגן ילדים, התקינה מזגן, הרכיבה מטבח, טיפחה את הגינה, העבירה ציוד, בסכום המוערך על ידה ב- 30,000 ש"ח. במהלך העבודות, ביום 29/5/17, הודיעה לתובעת עיריית טבריה כי, הנכס נמצא על שטח שייעודו תחנת דלק ובמרחק של 5 מ"ר מתחנת תדלוק, כאשר נדרש מרחק בטיחות של 80 מ"ר מגן ילדים לתחנת תדלוק, ומשכך, לא תותר פעילות של פעוטון או גן ילדים בנכס (להלן: "ההודעה").
3. לטענת התובעת , לאחר קבלת ההודעה, ובמטרה ל הקטין את נזקי הצדדים ולהביא לסיום החוזה בדרכי נועם, הודיעה מידית לנתבע על ביטול החוזה ודאגה למצוא שוכר חלופי . אולם, הנתבע סירב לבקשה ועמד על קבלת פיצויים כתנאי לביטול ה חוזה. ביום 12.6.17 שלחה התובעת לנתבע, באמצעות בא כוחה, הודעה על ביטול החוזה, בשל אי התאמת הנכס למטרת השכירות, דרשה החזר השיקים שנמסרו לנתבע והימנעות משימוש בהם ותשלום עבור הוצאותיה לרבות עוגמת נפש. הנתבע השיב שהתובעת הפרה את החוזה ודרש פיצויים כספיים.
4. לטענת התובעת, הנתבע פעל בחוסר תום לב במהלך ניהול המשא ומתן ובעת כריתת ה חוזה, עת ידע או היה עליו לדעת , כבעל הנכס, כי הנכס אינו מתאים למטרת השכירות . הנתבע הטעה את התובעת עת הציג בפניה מצג שווא , לפיו, תוכל לנהל ב נכס פעוטון , זאת בניגוד לס' 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג (להלן: "חוק החוזים"). בשל הטעיית הנתבע, התקשרה עם הנתבע בחוזה, והיא זכאית לבטל את ההסכם מכוח הוראת סעיף 15 לחוק החוזים, וגם על פי סעיף 14 לחוק החוזים. עוד טענה כי היא זכאית לביטול החוזה מכוח סעיפים 6,8,15 לחוק השכירות והשאילה תשל"א -1971, בשל אי התאמה. לטענתה, הנתבע ידע כי הנכס משמש על פי תכנית המתאר כתחנת דלק ואין לעשות בו שימוש לייעוד אחר ובמיוחד לפעוטון.
5. לטענת התובעת, החוזה בוטל, והיא זכאית לסעד של השבה, מכוחו, על הנתבע להשיב לידיה את כל השיקים שנמסרו לו על פי החוזה ולהימנע מלעשות בהם כל שימוש לרבות הסבה לצד ג'. בנוסף טענה לתשלום הוצאות בסך של 30,000 ₪ ועגמת נפש בסך של 35,000 ₪.
טענות הנתבע בכתב ההגנה והתביעה שכנגד
6. בכתב הגנתו טען הנתבע כי, התובעת חתמה על החוזה במטרה להתגורר בו ולקיים בו פעוטון פרטי, לאחר שבדקה את הנכס ומצאה אותו לשביעות רצונה. הנתבע הוא זה שטען לאורך המשא ומתן שעליה לקבל אישורים מיוחדים לפתיחת הפעוטון והתובעת בחרה לא לעשות כן, וטענה כי עוסקת בתחום מספר שנים ואינה צריכה אישורים, וגרמה לנתבע הוצאות כספיות ניכרות, בפינוי הנכס משאריות ופסולת ובהשבת המצב לקדמותו. לטענתו, היה מוכן לבטל את החוזה , בלבד שלא ייצא ניזוק וישולמו לו ההוצאות הכספיות שהוציא בגין עלות השיפוץ והתאמת הנכס לשינויים שדרשה התובעת.
7. הנתבע הכחיש בכתב הגנתו הרכבת מטבח על ידי התובעת וטען כי הוא נשא בעלויות הכספיות ובביצוע התקנת המטבח. וכל טיפוח הגינה הסתכם בהנחת 5 צמיגים ישנים וצבועים.
8. לטענת הנתבע, תחנת הדלק גלויה לעין וניתן היה לראותה בטרם החתימה על החוזה.
9. התובע עתר בכתב התביעה שכנגד לחייב את התובעת בתשלום דמי שכירות עבור 3 חודשי שכירות, עד מועד כניסתו של השוכר החדש. בסכום כספי בסך של 42,014 ש"ח בהתאם לחוות דעת שמאי שהעריך את ההתאמות שביצע הנתבע בנכס, בסכום כספי בסך של 42,354 ₪ בהתאם לחוות דעת שמאי שהעריך את עלות השבת הנכס לקדמותו. בנוסף ביקש לחייב את התובעת בעלות השמאי בסך של 6,318 ₪ , הוצאות משפטיות בסך של 11,700 ₪ ושונות בסך של 2,925 ₪.
טענות ההגנה של התובעת לתביעה שכנגד
10. התובעת טענה כי הנתבע מעולם לא הבהיר כי ייעוד הנכס אינו למגורים בלבד והיא ציינה מפורשות, הן בשלב המשא ומתן והן בשלב כריתת החוזה, כי הנכס מושכר על ידה לצורך הפעלת גן ילדים והנתבע אף התחייב בחוזה לבצע פעולות להתאמת הנכס לגן ילדים/פעוטון, ללא שנאמר דבר כי על התובעת לדאוג לשינוי יעוד או לקבל אישורים מיוחדים לכך.
11. לטענת התובעת, הנתבע הפר את תנאי החוזה, עת מסר לה את הנכס ביום 1.6.17 במקום 1.5.17 , באיחור של חודש ימים , דבר שאילץ אותה להשקיע מאמצים רבים ולפעול מסביב לשעון, על מנת להכשיר את הנכס למטרת השכירות, דבר שעלה ממון רב לצד עבודה פיזית מתישה ומואצת.
12. לטענת התובעת, החוזה בוטל על ידה כדין, לאור ההפרות היסודיות מצד הנתבע, וחוסר תום ליבו במהלך המשא ומתן וכן בעת כריתת החוזה, ההטעיה ומצג השווא שהציג בפניה כאשר ניסה להתעשר על חשבונה של הנתבעת שלא כדין וניסה לסחוט ממנה כספים .
13. התובעת מכחישה כל נזק שטען כלפיו הנתבע בכתב התביעה שכנגד.
דיון
14. ביום 3/4/17 נחתם חוזה שכירות , לפיו, תחל תקופת השכירות בי ום 1/5/17 ותסתיים ביום 30/4/22, למשך 5 שנים. התמורה הכספית שנקבעה בחוזה, דמי שכירות לתקופת השכירות בסך של 66,000 לשנה. ביצוע התשלום באופן של מסירת 20 שיקים בסך של 16,500 ₪ כל שיק החל מהתאריך 1/5/17 ובכל 3 חודשים לאחר מכן. בנוסף, שיק בסך של 15,000 ש"ח לפיקדון. מטרת השכירות לשימוש למגורים/גן ילדים/עסק.
15. הנתבע התחייב בחוזה לבצע התאמות לנכס, התקנת שער וגדר, לסגור פטה, לבצע התאמות מיל לאסלה קטנה, לסגור דלת מטבח, להעתיק מטבח, לסגור מרפסת, לסגור מדרגות, ועוד, הכול כמפורט בחוזה.
16. הנכס נמסר לחזקת התובעת ביום 1/6/17. ביום 29/5/17, קיבלה התובעת לידיה את ההודעה, לפיה, ייעוד השטח הינו תחנת דלק וכי נדרש מרחק בטיחות של 80 מ"ר מגן ילדים לתחנת תדלוק, תנאי שהנכס אינו עומד בו, הואיל ומצוי במרחק 5 מטרים מתחנת תדלוק, לא ניתן להתיר לקיים בנכס פעוטון או גן ילדים.
17. מיד עם קבלת ההודעה, הודיעה התובעת לנתבע כי היא מבקשת לסיים את החוזה בדרכי נועם, הודיעה על ביטול החוזה ומציאת שוכר חלופי.
18. ביום 12/6/17, הודיע ב"כ של התובעת לנתבע בכתב על ביטול החוזה, הואיל ופקח עיריית טבריה ציין בפניה כי קיימות חריגות בנייה בנכס, שאם תפתח עסק בנכס היא תועמד לדין, ויעוד הנכס אינו תואם את תכנית המתאר והוא מצוי במרחק של 5 מטרים מתחנת תדלוק ואינו מאפשר שימוש לפעוטון. ב"כ התובעת דרש בשם התובעת, להשיב לתובעת את השיקים שמסרה לנתבע בהתאם לחוזה ותשלום הוצאות כתוצאה מחתימת החוזה בסך של 30,000 ₪ ותשלום בגין עגמת נפש.
19. ב"כ הנתבע השיב לדרישה בשלילה ביום 14/6/17 ודרש החזר השקעות בגין התאמות והשבת מצב לקדמותו בסך של 75,000 ₪.
20. עוד בתחילת ההליך, בקדם המשפט הראשון, הודיעו ב"כ הצדדים כי החוזה בוטל בהסכמה "לשאלת בית המשפט, אנו מסכימים כי ההסכם שנכרת בין בעלי הדין מבוטל והשאלה היא כספית למי מגיע וכמה. מבקשים לקדם את ההליכים המקדמיים". עם זאת, חזרו הצדדים על טענותיהם בסיכומים.
21. אפתח בדיון בטענת התובעת שהנתבע ניהל משא ומתן בחוסר תום לב תוך הצגת מצג שווא , התנהגות חסרת תום לב והטעיה מצדו של הנתבע. טענה זו שנטענה בהרחבה בכתב התביעה, כמעט ונזנחה בסיכומי התובעת, וכל שנטען בעניינה "התובעת תטען כי אי-גילוי מלוא העובדות לה במהלך המו"מ לקראת חתימת ההסכם מהווה מצג שווא, התנהגות חסרת תום לב, והטעיה מצידו של הנתבע". מעבר לכך, אין כל פירוט בסיכומים. לשם הדיון, בהינתן הנסיבות, העובדה שלא גולתה היא, שלא ניתן לעשות שימוש במושכר לפעוטון, בשל הייעוד והמיקום. עוד טענה התובעת כי הנתבע ידע על מטרת השכירו ת העיקרית, הקמת פעוטון, ואף הסכים בחוזה להתאים את הנכס למטרה זו.
22. על הטוען לאי-גילוי מידע מהותי, מוטל הנטל להוכיח, כי הוסתר ממנו מידע, וכי המידע שהוסתר הינו מידע מהותי שאילו ידע עליו לא היה מתקשר בהסכם {ראו ע"א 494/74 חברת בית החשמונאים מס' 97-96 בע"מ נ' דוד אהרוני, ואח', ל (2) 141}.
23. בענייננו, הנטל להוכחת הפרת חובת הגילוי על ידי הנתבע , מוטל על כתפי התובעת, זאת מכוח כלל "המוציא מחברו עליו הראיה". משמע, על התובעת להוכיח, כי הנתבע הסתיר ממנה מידע שידע בטרם החתימה על הסכם השכירות, וכי המידע שהוסתר הינו מידע מהותי אשר השפיע עליה ולו ידעה אודותיו, לא הייתה מתקשרת בהסכם.
24. לצורך דיון בשאלה, אבחן שאלה מקדמית, על מי מוטלת החובה לבדוק את התנאים לפתיחת פעוטון פרטי במושכר בטרם ההתקשרות החוזית? אני סבורה, על פי הוראות החוק, ההיגיון והשכל הישר, החובה לבדוק היבטים אלה מוטלת על מי שמבקש לפתוח פעוטון. אין מדובר במידע אישי המצוי אצל המשכיר ורק באמצעות מאמץ והוצאות היא יכולה להוציאו, המידע הנו נחלת הכלל .
25. תחנת הדלק נמצאת במקום גלוי לעין, בסמוך וצמוד לנכס. אין ספק, כי התובעת ראתה את תחנת הדלק בקרבת הנכס והיא אף העידה כי ראתה את תחנת הדלק אך לא ידעה שזה קשור (ראו עדותה בעמוד 3 שורה 28 ). כמו כן, ב חוזה נכתב בסעיף 6.4: "חשמל ישולם על פי מונה פנימי השייך לחברת דלק בע"מ ישירות למשכיר". כאשר נשאלה בחקירה הנגדית: האם לא מצאת לנכון אפילו לפני חתימת החוזה במהלך ההתאמה של המקום לפעוטון, לעשות בדיקות מינימליות מול הרשויות. השיבה: לא . היות ולא דורשים בטבריה, לא שמתי לזה את הראש ... ". נראה כי התובעת הייתה אדישה כלפי חובתה לברר האם ניתן לעשות שימוש לפעוטון בנכס והאם יינתן לה היתר לעשות שימוש לפעוטון.
26. כמו כן, על פי הראיות שהוגשו לתיק, ניתן לקבוע ברמת הסתברות גבוהה, שהנתבע לא ידע על האיסור לפתוח גן ילדים בקרבת תחנת תדלוק. כך העידה התובעת בקשר למשא ומתן טרם כריתת ההסכם: "זה התחיל מזה, שאילצו אותי לצאת מהמקום כי נמכר הבית שהייתי נמצאת בו של הפעוטון, נמכר לרב קוק והייתי חייבת לפנות להם עד אוגוסט, כל המתווכים בעיר הייתי רשומה, בן אחותי שהוא מתווך שמע אותנו ואמר שיש לו חבר שמשכיר מקום שמתאים לגן, הכל בסדר, עם גינה אמרתי לו שנצא לדרך הוא הראה לי את המקום ביקשתי התאמות מינוריות שהייתה צריכה כי המקום התאים וזהו". ועוד השיבה כשנשאלה: את מצפה מקבלן שידע? "כן, קבלן שיושב על אדמת תחנת דלק, התקשרתי גם לבעלים של התחנה, אמר לי מה אני אעשה, תפני למי שהשכיר לך. איך אתה משכיר לי למקום שמיועד למשרדים בלבד, מלכתחילה זאת היתה הונאה, גם אני עבדתי לא בשיקול דעת שירדתי ישר לחתום, מהר נתתי שיקים."
27. הנתבע העיד בעדותו הראשית כי, במהלך המ שא ומתן הבהיר לתובעת כי הנכס הוא דירת מגורים וככל שברצונה לפצל את הנכס לדירת מגורים ולעסק זו החלטה שלה. וכן הבהיר לה כי עליה לקבל אישורים מיוחדים לכך אך היא טענה כי היא אינה צריכה רישיון משום שהיא פותחת פעוטון פרטי וכך היא מתנהלת כך שנים שכן בניהולה קיימים 2 פעוטונים האחד בכפר זיתים והשני בטבריה. וזו עדותו בחקירה הנגדית, לפיה, העיד כי לא ידע כלל שלא ניתן להפעיל בנכס פעוטון:
ש: אתה אדם שעוסק בשיפוץ מבנים ואתה יודע למה כל מבנה מיועד, כשלקחת את המבנה לשפץ אותו, ידעת שזה מיועד למשרדים וזה במתחם תכנון של תחנת דלק.
ת: ידעתי שהוא במתחם של תחנת דלק, השכרתי אותו מבעלים של תחנת דלק ל- 13 שנה, הייעוד שלו גם היום לכל דירה, לדירה לעסק לכל דבר, זה שאסור להפעיל גן ילדים במרחק של 40 מטר זה תקנה שיש בעיריה וזה לא משהו שאני אמור לדעת, אני כמה פעמים אמרתי לה אם היא לא צריכה אישורים מיוחדים וגם אמרתי לה שלא תעשה לי חורים במשקופים והיא אמרה שהיא לא כפופה לאף אחד היא עושה מה שהיא רוצה.
ש: לא ידעת שאי אפשר פעוטון.
ת: ברור שלא.
ש: למרות שכשלקחת את הנכס לקחת היתר בניה והכל.
ת: יש לי הכל. זה תקנה, אין קשר להיתר בניה.
ש: נניח שטעית לחשוב.
ת: לא טעיתי, לא ידעתי.
28. להשלמת התמונה, להלן עדותו של המתווך, יניב גוזלן:
"ש. האם היית מודע לזה שהמבנה נמצא בסמוך לתחנת דלק שנמצאת בסמוך לעסק שלך.
ת. אני יודע אבל אף אחד לא העלה על דעתו שמהבנה כזה לא מאושר לפעוטון...".

ש. האם ידעת שיש מניעה מבחינת הרשויות לפתוח במקום פעוטון כתוצאה מהקרבה לתחנת דלק.
ת. לא ...
ש. האם באיזה שלב יניב אמר ל שהוא יודע שהמקום לא מתאים לפעוטון כי הוא ליד תחנת דלק ת. לא. ".
29. מהעדויות עולה התמונה של בהילות ומהירות מצד התובעת, לשכור את הנכס ולהתאימו לשימוש לפעוטון, ללא שהפעילה שיקול דעת, כל על פי עדותה, ולא דאגה מצדה לבדוק את ניתן לעשות הנכס את השימוש אותו היא מבקשת לעשות וסמכה על ניסיון העבר בהפעלת פעוטונים . עדותו של הנתבע, לפיה לא ידע שלא ידע שלא ניתן לעשות שימוש בנכס לפעוטון, עשתה עליי רושם מהימן, קיבלה חיזוק בעדותו של המתווך , וכי עדותו מתיישבת עם הנסיבות והשכל הישר, שהרי היה נמנע מההשקעות בהתאמת הנכס לפעוטון, לו ידע על האיסור הקיים בשל ייעוד הנכס ובשל הקרבה לתחנת תדלוק הדלק . ויש לתת לעדותו של הנתבע משקל רב . משכך, אני קובעת כי אין לייחס לנתבע הטעייה או ניהול משא ומתן שלא בתום לב תוך הצגת מצג שווא.
30. למען לא ייצא הנייר חסר, התובעת טענה בכתב התביעה, לקיומה של טעות מכוח סעיף 14 (א) לחוק החוזים: " מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה". יסודות עילת הטעות לא הוכחו במקרה דנן , שכן גם אם התובעת התקשרה בחוזה עקב טעות ולולא הטעות לא הייתה מתקשרת בחוזה , עדיין נדרש להוכיח כי הצד השני ידע על הטעות או היה עליו לדעת על כך. והואיל ונקבע לעיל כי הנתבע לא ידע ו לא היה צריך לדעת כי הנכס אינו מתאים להקמת פעוטון בשל הקרבה לתחנת תדלוק. על כן דין הטענה להידחות .
31. התובעת טענה בהרחבה בסיכומים, לקיומה של עילת אי התאמה, על פי סעיף 6 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א -1971. כפי שנקבע לעיל, התובעת ראתה את תחנת הדלק בסמוך לנכס, התחנה שמונעת פתיחת גן ילדים במרחק פחות מ- 80 מטר, כך שניתן לקבוע כי התובעת ידעה על אי ההתאמה בעת כריתת החוזה, ועל כן לא חלה הוראת הסעיף. גם אם נ צא מתוך נקודת הנחה שלא כך הדבר, לצורך הדיון, אין חולק כי קיימים כאן פערי מידע בין התובעת, המנהלת פעוטונים משך 20 שנים , והיה עליה לדעת הגבלות ותנאים המוטלים על פתיחת גני ילדים/פעוטונים, לבין, הנתבע, שגם אם היה עליו לדעת ייעוד הנכס, אין לא בהכרח ידיעה מיוחדת על התנאים המגבילים שנקבעו על שימושים ליד תחנת התדלוק והחובה לבדיקת אותם תנאים, מוטלת לדעתי על התובעת. הגם שאומר, שאדם סביר צריך לצפות קיומם של תנאים מגבילים לשימושים מסוימים בקרבת תחנת דלק.
32. אני סבורה שבענייננו, נוכח הנסיבות שהובאו, בוטל החוזה עקב טעות משותפת "שאלת הטעות המשותפת מתעוררת כאשר שני הצדדים טועים לגבי המציאות (העובדתית או המשפטית). במקרה כזה קיימת ביניהם הסכמה ביחס לתוכן החוזה, כלומר להתחייבויות שכל אחד מהם נוטל כלפי חברו, אלא שהם מניחים הנחה עובדתית או משפטית בלתי נכונה" (ראו ד. פרידמן ונ. כהן חוזים, כרך ב עמוד 694). אין לי ספק, שהצדדים הניחו הנחה עובדתית, שאין מניעה לקיים פעילות של גן ילדים בנכס, וכך פעלו במשותף, מעת המשא ומתן, חתימת החוזה, והתאמת הנכס לפעילון ילדים.
33. הנה כי כן, התובעת לא הוכיחה כי הנתבע הפר את החוזה והתובעת אינה זכאית לפיצויים בגין הפרת חוזה, כטענתה.
34. כאמור, הצדדים הסכימו על ביטול החוזה. במקרה כזה, מורה סעיף 21 לחוק החוזים "משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל.". כך גם נאמר בסעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970 "משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך". מכאן, הזכות שמקנה החוק לנפגע כלפי המפר, היא זכות ההשבה.
35. כך נפסק לגבי זכות ההשבה בפסק דין ע"א 6553/11‏ עזבון המנוח יוסף ברלס נ' פז-ים הולדינגס 2000‏, פורסם ביום 29/12/13:
ברגיל, משבוטל חוזה, נכנסים אנו בגדרם של סעיף 21 לחוק החוזים וסעיף 9 לחוק התרופות, המטילים על כל צד חובה להשיב לצד שכנגד את מה שקיבל על פי החוזה. עם זאת, כלל זה אינו כלל מוחלט. כך, למשל, מקום בו מדובר בבטלות חוזה מחמת היותו חוזה פסול לפי סעיף 30 לחוק החוזים, רשאי בית המשפט לפטור צד מחובת ההשבה "אם ראה שמן הצדק לעשות כן", כלשון סעיף 31 לחוק החוזים (ראו גם ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים, [פורסם בנבו] סעיפים 41-40 לפסק דינה של השופטת נאור (22.1.2009) (להלן: עניין בית הרכב)). מקומם של שיקולי צדק לא נפקד גם כאשר בהשבה בהקשרים אחרים עסקינן, כגון נסיבות של ביטול חוזה מחמת פגם בכריתתו (ע"א 5267/03 פרג'-גשורי נ' מיטל, פ''ד נט(5) 337, סעיף 4 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (2005) (להלן: עניין פרג'); על היות הזכות להשבה כפופה לשיקולי צדק גם בנסיבות של ביטול חוזה עקב הפרתו, ראו אצל שלו ואדר, בעמ' 707-705 והאסמכתאות שם). יש להדגיש, עם זאת, כי נקודת המוצא היא השבה מלאה, בעוד שהתערבות בהיקף ההשבה על בסיס שיקולי צדק, וממילא מתן פטור מלא מהשבה, יישמרו למקרים חריגים.
36. התובעת דרשה בסיכומים, פיצויים בעד הנזק שנגרם לה, סך של 30,000 ₪ על ביצוע עבודות על ידה בעזרת בני משפחה בגין עבודות שפורטו בתביעה. התובעת אישרה בסיכומ ים כי לא צירפה חוות דעת או קבלות להוכחת הוצאותיה. התובעת העידה כי התקינה מזגן במושכר ופירקה אותו, סיפקה מטבח שעלותו 7000 ₪ שעדיין מותקן במושכר, הובילה את כל הציוד מהגן הישן למושכר ובחזרה, טיפחה את הגינה של המושכר וניקתה אותה . כשנשאלה על ידי בית המשפט, על הבאת ראיות לנזקים הנטענים כגון הצגת קבלות על התקנת מזגן, שינוע ציוד , טיפוח הגינה, תשלום למתווך והצבת דשא סינטטי, השיבה, "אני יכולה להביא קבלות מבעלי מקצוע" (רא ו עדותה בעמוד 7 שורות 16-17). אנשי מקצוע לא היו, כפי שעולה מהסיכומים, וקבלות לא הוצגו. לא ניתן להתעלם מהעובדה, שעל פי הוראות החוזה, הוטלה חובה על הנתבע לבצע התאמות לנכס ולא על התובעת. בהעדר ראיה להוצאות בגין ההתקשרות, אני דוחה את התביעה הכספית של התובעת.
37. מכוח חובת ההשבה, על הנתבע להשיב לידי התובעת את השיקים בהם הוא מחזיק מכוח החוזה שבוטל . הנתבע לא חלק על חובתו זו, אך עתר להחזר השקעות שהשקיע בנכס מכוח החוזה והשבת המצב לקדמותו. תחת נסיבות אלו, אני מורה על השבת השיקים שמסרה התובעת לנתבע מכוח החוזה לידיה.
38. הסכומים שהנתבע עתר להם בשל ביטול החוזה, פורטו בסעיפים 35-41 לכתב התביעה:
הוצאת התאמת המושכר לדרישת התובעת סך של 35,910 ₪+ מע"מ = 42,014 ₪.
הוצאות השבת המושכר לקדמותו סך של 36,200 + מע"מ = 42,354 ₪.
שכ"ט שמאי בסך של 6,318 ₪.
כמו כן נתבע תשלום דמי שכירות משך שלושה חודשים , יוני, יולי, אוגוסט בסך כולל של 16,500 ₪ . הוצאות משפטיות בסך של 10,000 ₪ + מע"מ.
הוצאות שונות של 5 ימי עבודה בסך של 2,985 ₪.

39. הנתבע צירף חוות דעת של מר אברהם סנדובסקי, מהנדס תעשיה, שמאי ומעריך נזקים, שהגיש חוות דעת, לשווי העבודות והחומרים, לצורך התאמת הנכס כמפורט בחוזה ולצורך השבת הנכס למצבו המקורי (להלן: "חוות הדעת"). אומר, כי אני מוצאת את חוות הדעת כללית מדי, אינה מפרטת די את הנדרש פירוט, ונראה כי המומחה הסתפק בקביעת ההערכה הכספית עם הסבר שחוזר על הסעיפים ולא מסביר אותם ומנמק את הקביעות של המומחה והבסיס לחישוב הכמויות הנטענות בחוות הדעת.

40. על פי האמור בחוות הדעת, עלות השבת המצב לקדמותו היא סך של 36,200 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבע טען בסיכומיו כי התובעת השאירה את הנכס צבוע בצבעי הקשת, כמו כן את הגדר המקיפה את הדירה וחלקים נוספים. על הקירות הודבקו לוחות שעם, תעלות פתוחות, חורים בקירות, מדבקות על הקירות, לוחות שעם שהודבקו בדבק מגע, שטיחים על הקירות, המושכר הושאר מלוכלך עם שאריות אשפה וכ דומה, ולא היה כל ניסיון מצדה למזער את הנזק על אף שיכלה לעשות כן. בנוסף לכך, נטען בסיכומיו , כי התובעת ביצעה עב ודות שונות ושינויים בנכס, כגון: הדבקת מסגרות עץ עם לבד ישירות על קירות המבנה (פנים), הדבקת מדבקות שונות על קיר המבנה, התקנת מערכת מצלמות טלוויזיה במעגל סגור תוך גרימת נזקים למבנה, התקנת אביזרים שונים על הקירות הן באמצעות הדבקה והן באמצעות קידוח, דיבלים וברגים, התקנת מזגן מפוצל בחדר המרכזי, תוך גרימת נזקים למבנה ולזכוכית שמעל לחלון.

41. אין חולק, כי עם ביטול החוזה, היה מקום לבצע עבודות לשם ביטול חלק מה התאמות שנעשו לצורך הפעוטון ואינם שמישים ליעוד אחר. ברי כי היה צורך בפירוק לוחות שהודבקו לקירות וביצוע שפכטל ועבודות צבע במקומם, פירוק גדר איסכורית והחזרת אסלת מבוגרים במקום אסלת קטינים (ראה האמור בחוות הדעת המומחה בעמוד 11) גם התובעת הסכימה לכך בסיכומיה (ראה האמור בס עיף 12 לסיכומיה בתביעה שכנגד), סעיף 14 לסיכומי התובעת "בהתאם לאמור עלות החזרת המצב לקדמותו לפי חוות דעת שמאי ובהתחשב בעבודות שנגרמו כתוצרה מהתאמת הנכס לפעוטון: - 1650+2800+650+2750 = 7850 ₪". משמע, התובעת מסכימה עליה ל השיב לנתבע את ההוצאות שהוציא בגין השבת הנכס לקדמותו, ברם חולקת על גובה הסכום.

42. אבחן את העלויות המפורטות בחוות דעת, עמוד 13, אחת לאחת:

א. צבע כללי ועבודות שפכטל וטיח: בטבלת עלויות השבת הנכס לקדמותו קבע המומחה פיצוי של 16,500 ₪. אולם, לטענת אביבה בסיכומיה לא היה צורך בביצוע צבע כללי שפכטל וטיח אלא רק בשלושה קירות בהם הודבקו לוחות עם שעווה, לטענתה, המומחה קבע כי יש צורך לבצע 300 מ"ר צבע וטיח במחיר של 55 ₪ למ"ר כאשר עסקינן כאמור בשלושה קירות בתוך חדר אחד,כך שלטענתה הכמות הינה כ-50 מ"ר * 55 = 2750 ₪. זאת ועוד, העיד בפניי מר ויסאם גבן (בעמודים 9-10) כי הוא הוריד את המדבקות בסלון וצבע את הקירות , שהעבודה ארכה שבוע וכי חייב לצבוע את הבית במקום שיש מדבקות ולא ניתן רק להסיר.
נכונה אני להניח שהסכום שנקבע על ידי המומחה מופרז ולא היה צריך לבצע צבע בכל הדירה אלא בחלק מהקירות. כמו כן בהתחשב בעדותו של מר ויסאם שהעיד שעבד שבוע במקום ובהתחשב בכך שהצבע ישמש את השוכר הפוטנציאלי העתידי, אני קובעת כי אביבה תפצה את יניב בסך של 8,000 ₪ בגין ביצוע עבודה זו.

ב. פירוק איסכורית: הוכח כי גדר האיסכורית שנוספה לאחר החתימה על ההסכם כפי שנמסר בעדות הנתבע, עומדת על 26 מ"ר בלבד ועל כן יש לחשב את פירוק גדר האיסכורית שנוספה בלבד ולא את כל אורך גדר האיסכורית שחלקו היה קיים ממילא במושכר. כלומר, הפיצוי יחושב על פי 26 מ"ר בלבד * 25 ₪ מחיר ליחידה = סך של 650 ₪ בלבד ולא סך של 2250 ₪ כפי שדרש יניב .

ג. אין בדעתי לקבל את הטענה להקמת גדר איסכורית, הגם שזו לא הוקמה והוקמה גדר מלוחות עץ, משאין בפני כל הסבר מניח את הדעת, מדוע נדרש היה לפרק ולהתקין גדר חדשה מקום שניתן היה להסתפק ב לצבוע את גדר האיסכורית הקיימת בלבן. מכאן אני דוחה את העתירה לפיצוי כספי בעניין זה שהוערך על ידי המומחה מטעם הנתבע בסך של 6,750 ₪.

ד. באשר לשאר העבודות אני מקבלת את האמור בחוות הדעת ואת שווי עלות העבודה שנקבע ה בגינ ה. פירוק ריצוף ארונות בסך 2,250 ש"ח , פירוק התאמת צנרת (גם התובעת בסיכומיה הסכימה כי העלות היא 2800 ₪) , תיקוני ריצוף וחיפוי קירות בסך 2,200 , שליכט צבעוני קיר פנימי בסך 1,800 ש"ח , מכולה לפינוי שלגביה הסכימה התובעת בסיכומיה כי העלות היא 1650 ש"ח.

43. בהינתן האמור לעיל, אני קובעת כי בגין עבודות ה שבת הנכס לקדמותו תפצה התובעת את הנתבע בסך של 19,350 ₪ על פי החישוב הבא: בגין עבודת צבע כללי סך של 8,000 ₪, פירוק גדר איסכורית סך של 650 ₪, פירוק ריצוף וארונות סך של 2,250 ₪ , פירוק והתאמות צנרת לאחר הוצאות אסלת ילדים כיורים וכו' סך של 2,800 ₪, תיקוני ריצוף וחיפוי קירות סך של 2,200 ₪, שליכט צבעוני קיר פנימי סך של 1,800 ₪ ומכולה לפינוי פסולת 1,650 ₪ . סה"כ 19,350 ₪ בתוספת מע"מ.

44. עם ביטול החוזה, יש להשיב במסגרת חובת ההשבה, את ההוצאות שהוציא הנתבע לצורך התאמת הנכס למטרת החוזה, אשר פורטו בסעיף 5.1(ז) לחוזה, כלהלן:
להתקין שער + גדר איסכורית מקו המרפסת לקו גדר קיים.
לסגור פטה גבס קיר שליכט צבעוני .
לבצע התאמות מים לאסלה קטנה בשירותי המקלחת.
לסגור דלת מטבח ישן עם קיר גבס + להתקין דלת לחדר.
להעתיק מטבח לחדר הקטן , תוך התחייבות שהמטבח יסופק על ידי השוכר ויישאר בתום תקופת השכירות.
סגירה של המרפסת גובה 1.2 מ' ולאחר חודשיים סגירה עד למעלה כולל דלת.
סגירה של מדרגות כלפי חלק תחתון.
סידור מפגע בגדר איסכורית ליד אבן השפה.
סגירה של השלט בחלק התחתון למניעת נפילה של ילדים.
למסור את המושכר במצב נקי ופנוי מכל חפץ.
התקנת כיור בשירותים שיסופק על ידי השוכר + כיור בחדר תינוקייה (להלן :"התאמות במושכר").

45. כאמור, הנתבע הגיש חוות דעת מומחה מטעמו שהעריך את עלות ההתאמות במושכר .
46. לטענת התובעת בסיכומ ים, חוות הדעת אינה מסייעת בבירור האמת ובהערכת העלויות של העבודות שבוצעו על ידי הנתבע, משום שהיא מתייחסת לעבודות שונות שלא דובר עליהן בחוזה. מטעם התובעת, לא הוגשה חוות דעת נגדית , שתעיד על עלות ההתאמות , שלדעת התובעת הוצאו על מנת להתאים את הנכס לשימוש לפעוטון, אולם, נוכח קיומה של הטענה, אבדוק את ההתאמות בחוות הדעת תוך השוואה להתאמות המצוינות בחוזה.
47. בחוות דעתו פירט המומחה את עלויות התאמת הנכס לשמש כגן ילדים/פעוטון , כלהלן :
קירות גבס חוץ- סך של 5,250 ₪ , צבע- סך של 2,750 ₪, איסכורית חוץ -סך של 6,750 ₪, שער ברזל +בריח וסגירת מנעול-סך של 2,200 ₪ , דלת פלדלת + משקוף פלדה -סך של 3250 ₪ , חלון אלומיניום במידות 120/150 -סך של 1710 ₪, עבודות אינסטלציה- סך של 5,700 ₪ , עבודות התאמות ביוב - סך של 2,250 ₪ , עבודות ריצוף מעל מטבחים, פנלים קירות חוץ , שטיפת ידיים וכו'- סך של 2,800 ₪, התקנות שונות כיורים , אסלות , קירות גבס פנים מטבחים- סך של 3,250 ₪.
סה"כ פיצוי בסך של 35,910 ₪.
48 אבחן להלן את העבודות שבוצעו על פי סדר הופעתן בהסכם בין הצדדים במקביל לבחינת חוות הדעת שהוגשה על ידי הנתבע.

א. שער ברזל - עבודה זו מצוינת בסעיף 1 לסעיף ההתאמות ב מושכר. בחוות הדעת נקבע כי יש לפצות את הנתבע בגינה בסך של 2,200 ₪. המומחה העיד כי מחיר השער נקבע על פי מומחיותו וניסיונו והוא סביר ואף נמוך (ראה עדותו בעמוד 23 שור 16-18 ), אולם, הנתבע העיד השער היה קיים אצלו במלאי והוא פורק ועדיין נמצא אצלו (בעמוד14 שורות 20-23 ). אם כן , אין חולק כי אין לקבוע פיצוי על פי עלות שער חדש. כמו כן יש להתחשב בכך שעבודות התקנת ופירוק השער בוצעו על ידי הנתבע וכן בעובדה שניתן לעשות בשער שימוש חוזר לטובת דייר חדש. בהינתן האמור, אני מפחיתה את הפיצוי בגין רכיב זה ופוסקת על דרך האומדנה סך של 1,000 ₪ בשל התקנת שער ברזל.
ב. איסכורית חוץ - עבודה זו מצוינת בס עיף 1 לסעיף ההתאמות ב מושכר. בגין התקנתה קבע המומחה כי יש לפצות את הנתבע בסך של 6,750 ₪ . השמאי חישב את הפיצוי כך : 90 מ"ר לפי 75 ₪ למ"ר , אולם, הנתבע מסר בעדותו (בעמוד 13 שורה 9) כי " תמיד היה 30 מטר, הוספנו 26 מטר הוצאנו גם את שלנו , החומר עד היום שם, שמתי במקום עץ". זאת אומרת שכמות האיסכורית שנבנתה בהתאם להסכם הייתה 26 מטר שנוספו ל-30 מטר שהיו קיימים עוד קודם. כך שהפיצוי שמגיע ליניב בגין התקנת האיסכורית הוא רק על אורך של 26 מ"ר * 75 ₪ למ"ר = סך הכל 1950 ₪.

ג. התקנת דלת פלדלת ומשקוף - בחוות הדעת נקבע כי בגין התקנת דלת פלדלת +משקוף פלדה יש לפצות את הנתבע בסך של 3,250 ₪ . אציין כי לא מצאתי ב חוזה שנדרשה התאמה מסוג של דלת פלדלת + משקוף, כמו כן אין חולק כי הדלת והמשקוף נשארים במושכר וניתן להשתמש בהם בהמשך השכירות לצורך דייר אחר ועל כן לא מצאתי לקבוע פיצוי בגין עבודה זו. כך גם באשר לחלון אלומיניום במידות 150/120 בסך של 1,710 ₪ , בסעיף 6 לטבלה הראשונה בעמוד 13 לחוות הדעת של המומחה, גם רכיב זה לא נדרש בחוזה והוא לא קשור כלל לתנאי המושכר. יתר על כן, גם הוא נותר במושכר וישמש דייר אחר ועל כן איני מוצאת לפסוק פיצוי בגין התקנתו. רואה אני לציין כי הנתבע נשאל בעדותו (בעמוד 18 שורות 17-20), מדוע ביצע עבודות שלא נדרשו ב חוזה, והשיב, כי הם ביקשו והוא רצה שהם יצליחו ועל כן בא לקראתם, מתשובתו נלמד שלא הייתה חובה לבצע עבודות מסוימות.

ד. סגירות פטה קיר גבס שליכט צבעוני - עבודה זו מצוינת בסעיף 2 לסעיף ההתאמות ב מושכר. לטענת התובעת בסיכומים, אין התייחסות בחוות בדעת לעבודה וכי הנתבע העיד כי מדובר בעבודה בסך של 600 ש"ח למ"ר בשטח של 4 מ"ר (עמוד 14 שורות 25-30). לטענת המומחה בעדותו, הוא התייחס לכך בסעיף עבודות קירות גבס חוץ, וכי מדובר בקירות גבס בשטח של 21 מ"ר (עמוד 22 שורות 9-15). המומחה העריך את שווי העבודות בסכום של 5,250 ₪. הואיל ויש בפני עדות ישירה של הנתבע לגבי כמות העבודה ועלותה , איני מקבלת את הערכת המומחה ופוסקת סך של 2,400 ₪ פיצוי כספי בגין ההתאמה.

ה. התאמת מים לאסלה קטנה בשירותי המקלחת - ע בודה זו מצוינת בסעיף 3 לסעיף ההתאמות ב מושכר. נראה כי המומחה מטעם הנתבע כלל עבודה זו במסגרת סעיף של אינסטלציה ואין בפני הערכה כספית לביצוע של עבודה זו בלבד. המומחה העריף את כלל עבודות האינסטלציה בסך של 5,700 ₪, לפי 6 נקודות בסך של 950 ₪ לכל יחידה. בהסברים רשם המומחה כי בוצעו התאמות להרכבת כיורים בחדר רחצה, מטבח ותינוקייה והתאמת אסלת ילדים, מדובר בארבע נקודות ולא שש. בהעדר פירוט בחוות הדעת מהן אותן התאמות וללא הסבר מניח את הדעת, מדוע כל ההרכבות דרשו התאמות במחיר זהה, אני קובעת את הפיצוי בעניין זה בסך של 950 ₪ עבור התאמת מים לאסלה קטנה.

ו. סגירת דלת מטבח ישן והתקנת דלת לחדר - עבודה זו מצוינת בסעיף 4 לסעיף ההתאמות ב מושכר. המומחה כלל עבודה זו בסעיף כולל של התקנות שונות בסכום כולל של 3,250 ₪, ראו עדותו של הנתבע שהעיד כי סגר את דלת המטבח הישן באמצעות קיר גבס והתקנת דלת לחדר בעמוד 15 שורה 5.

ז. העתקת מטבח לחדר קטן - עבודה זו מצוינת בס עיף 5 לסעיף ההתאמות ב מושכר. המטבח שסופק על ידי התובעת הותקן על ידי הנתבע. ביצוע עבודה זו כלול בחוות הדעת בסעיף הכולל התקנות שונות בסכום של 3,250 ₪.

ח. סגירת מרפסת לגובה של 1.2 מטר - עבודה זו מצוינת בסעיף 6 לסעיף ההתאמות במושכר. הנתבע טען בעדותו, שסגר חדר שלם מעבר למה שנדרש בהסכם (ראו עדותו בעמוד 15 שורה 8) . אין מקום לחייב את התובעת במלוא העלות של סגירת חדר ואני מוצאת לנכון לקבוע את סכום ביצוע העבודה על דרך האומדנ ה בסך של 1,500 ₪.

ט. סגירה של מדרגות כלפי חלק תחתון - עבודה זו מצוינת בסעיף 7 לסעיף ההתאמות ב מושכר. הנתבע העיד כי בנה רמפה מעץ על מנת לאפשר גישה לנכים, ביצוע הנגשה זו לא תומחר על ידו בחוות הדעת, מה גם, שההנגשה לא נהרסה לאחר ביטול ההסכם , שכן היא לא נמצאת בטבלה של הוצאות שהוצאו על מנת להשיב את הנכס לקדמותו . איני מוצאת לנכון לחייב את התובעת בגין התאמה זו, על אף שהוסכם על ביצועה בחוזה, הן בהעדר נתונים לקביעת עלות ביצועה והן לאור העובדה שעבודה זו ממשיכה לשמש את הנתבע בנכס.

י. סגירה של השלט בחלק התחתון על מנת למנוע נפילת ילדים – עבודה זו מצוינת בסעיף 9 לסעיף ההתאמות במושכר. הנתבע נשאל בחקירה הנגדית בעניין זה, והשיב: איזה שלט? היא יודעת. משלא ידע הנתבע לתאר ביצוע עבודה זו ומשלא נקבעה עלות בגין ביצועה בחוות דעת המומחה, אני קובעת שאין מקום להשבה כספית בגין עבודה זו.

ט. סידור מפגע בגדר איסכורית - עבודה זו מצוינת בסעיף 8 לסעיף ההתאמות במושכר. אין ספק כי חובה על הנתבע, כמשכיר למסור את הנכס ללא מפגעים וחובתו להסיר ו לטפל בכל מפגע בגדר ולתקנו, משכך, איני קובעת חובת השבה בגין ביצוע עבודה זו.

י. התקנת כיור בשירותים + כיור בחדר תינוקות – עבודה זו מצוינת בסעיף 11 לסעיף ההתאמות במושכר. ביצוע עבודה זו כלולה בסעיף ההתקנות השונות בחוות הדעת.

49. מעבר לעבודות ההתאמה שנקבעו בחוזה, טען הנתבע כי ביצע עבודות נוספות, כמפורט בחוות דעת המומחה. עבודות אינסטלציה נוספות מעבר להתאמה לצורך הרכבת אסלת ילדים, מבלי שפורט מדוע אלו נדרשו, בסכום לא מבוטל, של כ- 5,000 ש"ח. עבודות להתאמת ביוב בסך של 2,250 ₪ , שלגביהן השיב המומחה באופן כללי בחקירתו הנגדית: "כאשר יש כיור במקלחת, יש שירותים, כל אלה מחייבים שינויים שמתרכזים לביוב בחוץ" (ראה עדותו בעמוד 24 שורות 27-28 ). תשובה מעורפלת, לא ברורה שאין לה כל בסיס עובדתי בחומר הראיות שבפני, ושאין עבודות אלו נדרשו במסגרת החוזה והן תשמשנה את המשכיר. בנוסף, אין כל פירוט, הסבר ובסיס עובדתי לביצוע עבודות ריצוף מעל המטבחים, פנלים, קירות חוץ, שטיפת ידיים וכו' בסך של 2,800 ₪, ועבודות אלו לא נדרשו במסגרת ההתאמות למושכר. אי לכך, איני מקבלת את העתירה להשיב את העלות הכספית בגין ביצוע עבודות אלו.
50. באשר לשווי עלות ביצוע עבודת צבע בנכס, עבודה זו הוערכה בחוות הדעת בסך של 2,750 ₪. במקביל, צירף הנתבע חשבונית מיום 9.6.17 בסך של 9000 ₪, הכוללת עבודות שונות וצבע כללי שביצע מר אבראהים ראמי. ההפרש בין חוות הדעת לחשבונית מוסבר בעדותו של הנתבע, שמר ראמי ביצע עבודות נוספות, עבודות מסגרות, שער, חלק מהאסכורית, בניה של המרפסת בחוץ (עמוד 16 שורה 30) . משאין דרישה לצביעה של הנכס כולו בחוזה בטרם תיכנס התובעת לנכס, ומשמצופה שמשכיר ימסור את הנכס צבוע, איני מוצאת לחייב את התובעת בצביעת הנכס טרם מסירתו.
51. לסיכום חלק ההתאמות למושכר, אני קובעת את שווי ביצוע ההתאמות למושכר בסכום כולל של 11,050 ₪ בתוספת מע"מ.
52. בנוסף לנזק הישיר, טען הנתבע ב סעיף 14 ל סיכומיו, כי שילם תשלומים בגין חשמל ומים שנצרכו בדירה. מאחר ונזק זה לא נתבע בכתב התביעה ואף לא הובאו ראיות להוכחת אותם תשלומים, דין הטענה להידחות.

53. הנתבע טען בכתב התביעה כי נגרם לו נזק כלכלי בגובה של 3 חודשי שכירות, החל מיום 1.6.17 וכלה ביום 1.9.17 , מועד כניסתו של השוכר החדש. לטענתו, הוא זכאי ל מכפלת סכום דמי השכירות החודשיים סך של 5,500 ₪ בשלושה חודשים. סך הכול 16,500 ₪. לטענת התובעת, היה על הנתבע להקטין את נזקיו ולפעול להשכרת נכס לצד ג' , לאחר ביטול ההסכם. לטענתה, הנתבע לא הביא כל ראיה להוכיח כי הוא פרסם או ניסה להשכיר את הנכס לצד ג' ו כי משך 3 חודשים לא הצליח בכך, ועל כן אין לפסוק לו פיצוי בשל כך.
54. אמנם לא הוכח אילו מאמצים נעשו על ידי הנתבע, על מנת למצוא שוכרים פוטנציאליים, כגון פרסום מודעות בעיתונים ,באתרים, פנייה למתווכים וכו' . הודעה על ביטול ההסכם נמסרה לנתבע ביום 12.6.17 ו המפתחות של הנכס נמסרו לו ביום 20.6.17 כך שניתן היה להשכיר את הנכס לאחר הודעת הביטול . אולם, נוכח העובדה שהיה נדרש לבצע עבודות להשבת המצב לקדמותו, אני סבורה שיש להעמיד את הפיצוי הגין הפסד של חודש אחד בלבד ותשלום דמי השכירות של חודש יוני, בחלק, עד המועד שבו נמסרו המפתחות. מיותר לציין, שבעת ביטול חוזה, הסעד היחיד הוא סעד ההשבה ולא תשלום דמי שכירות. על כן, אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע סך של 3,700 דמי שכירות עבוד 20 ימים בחודש יוני, ו- 5,500 ₪ בשל הצורך לבצע עבודות בנכס להשבת הנכס לקדמותו.

55. אני דוחה את עתירת הנתבע לשלם לו פיצויים בגין הפסד 5 ימי עבודה, משהעתירה נטענה בסתמיות, ללא כל ביסוס עובדתי.

55. אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע את הסכומים הבאים:
בגין עבודות השבת הנכס לקדמותו סך של 19,350 ₪ בתוספת מע"מ.
בגין עבודות התאמת המושכר על פי החוזה סך של 11,050 ₪ בתוספת מע"מ.
בגין שימוש בנכס בסך של 9,200 ₪.

56. לסיום, אני דוחה את התביעה הכספית של התובעת כלפי הנתבע ומורה לנתבע להשיב לידי התובעת את השיקים שנמסרו לו מכוח החוזה בתוך 14 ימים מיום פסק הדין.

57. אני מקבלת את התביעה שכנגד ומחייבת את התובעת לשלם לנתבע סכום כספי של 30,040 ₪ בתוספת מע"מ, וכן סך של 9,200 ₪, בנוסף, הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪, עבור שכר טרחת המומחה מטעם הנתבע ואגרת בית משפט, ושכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ₪. הסכומים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

58. פסק הדין יומצא לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ט, 18 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אביבה מזרחי
נתבע: יניב עמוס
שופט :
עורכי דין: