ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הילה ישראלי נגד בית חולים וולפסון :

התובעת:
הילה ישראלי

נגד

הנתבעים:

  1. בית חולים וולפסון
  2. מדינת ישראל
  3. ד"ר מנחם זינגר

החלטה

רקע וטענות הצדדים
ביום 24.6.2019, ניתן פס"ד בתביעת נזיקין בעילת רשלנות רפואית, כנגד נתבעות 1-3, אשר הוגשה ע"י התובעת, ילידת 1995, כתוצאה מפציעה בקרסול רגלה השמאלית משבר זכוכית.
בפס"ד, הוריתי על דחיית ה תביעה כנגד נתבע 3 וחיוב התובעת בהוצאותיו ובשכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪. ב 9.7.19 הוגשה הודעה על הגשת שומת הוצאות מטעם ב"כ נתבע 3 (להלן : "המבקש"). המבקש עותר לתשלום סך הוצאותיו של נתבע 3 בניהול התביעה דנן, בסך כולל: 20,955 ₪ .
בתגובה לדרישת השומה, טוען ב"כ התובעת (להלן: "המשיב"), כי סכום ההוצאות הנתבע, הינו מנופח ובלתי פרופורציונאלי. לטענתו משמעות שומת ההוצאות של המבקש, מהווה מעל 25.5% מסך הסכום שנפסק לתובעת – 180,000 ₪, ומהווה דבר שאינו סביר לחלוטין. אי לכך מבוקש לדחות את הבקשה או לחלופין לקבוע הוצאות סבירות.
דיון והכרעה
בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, נקבעו ההוראות לגבי פסיקת הוצאות המשפט והערובה לתשלומן. תקנות 511 ו 512 קובעות כי בתום הדיון בכל הליך יחליט בית המשפט לעניין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט לטובת בעל דין אחר, אם לאו. סכומים אלו, נקבע, יזקקו לשיקול דעתו של ביהמ"ש, כשבין שיקוליו אלו יבחן ביהמ"ש את שווי הסעד השנוי במחלוקת והתעריף המומלץ שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין ב כללי לשכת עורכי הדין. וכך לשון התקנה:

פרק ל"ד: הוצאות המשפט וערובה לתשלומן
הטלת הוצאות
[475(א), 476(א) רישה, 476(ד), 478, 479]
תק' תש"ן-1990
הטלת הוצאות
[475(א), 476(א) רישה, 476(ד), 478, 479]
תק' תש"ן-1990
511. (א) בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן – הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו.
(ב) החליט בית המשפט או הרשם לחייב בעל דין בהוצאות, רשאי הוא לקבוע את סכום ההוצאות לפי שיקול דעתו, בכפוף לאמור בתקנה 512.
(ג) בדיון המתקיים בערכאה ראשונה, תינתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם בדבר סכום ההוצאות או שיעורן לפני מתן הצו להוצאות.
(ד) ניתן צו להוצאות בהליך פלוני, לא ייפגע הצו על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך של ערעור על הצו הראשון.
מיום 9.6.1990
תק' תש"ן-1990
ק"ת תש"ן מס' 5266 מיום 10.5.1990 עמ' 598
(א) בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין ויציאות והוצאות המשפט (להלן – הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו.
קביעת סכום ההוצאות
[476(א) סיפה,
476(ג), 475(ב)]
תק' תש"ן-1990
תק' (מס' 2)
תשנ"ו-1996
תק' (מס' 2)
תשנ"ז-1997
קביעת סכום ההוצאות
[476(א) סיפה,
476(ג), 475(ב)]
תק' תש"ן-1990
תק' (מס' 2)
תשנ"ו-1996
תק' (מס' 2)
תשנ"ז-1997
512. (א) קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לענין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז-1977 (להלן – התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור.
מיום 9.6.1990
תק' תש"ן-1990
ק"ת תש"ן מס' 5266 מיום 10.5.1990 עמ' 598
החלפת תקנת משנה 512(א)
הנוסח הקודם:
(א) קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו בסכום כולל, הן לענין שכר טרחת עורך דין, הן לענין הוצאות המשפט והן לענין שניהם, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום ההוצאות מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז-1977 (להלן- התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים שיירשמו, על תשלום סכום קטן יותר מהסכום האמור.

מיום 29.6.1996
תק' (מס' 2) תשנ"ו-1996
ק"ת תשנ"ו מס' 5756 מיום 30.5.1996 עמ' 932 (א) קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו בסכום כולל, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לענין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז-1977 (להלן – התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור.

מיום 26.10.1997
תק' (מס' 2) תשנ"ז-1997
ק"ת תשנ"ז מס' 5855 מיום 1.10.1997 עמ' 1262 (א) קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לענין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז-1977 (להלן – התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור.
(ב) בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.
תק' (מס' 8)
תשע"ב-2012
תק' (מס' 8)
תשע"ב-2012
(ג) בית המשפט או הרשם יכלול בתוך הסכום האמור בתקנת משנה (א) לעניין שכר טרחת עורך דין, סכום השווה למס ערך מוסף מקום שבו הזוכה שילם או מחויב לשלם מס ערך מוסף לעורך דינו, זולת אם ראה בית המשפט או הרשם כי הזוכה רשאי לנכות את מס התשומות בשכר טרחת עורך דינו, ובלבד שלא יפסוק סכום כאמור כרכיב נפרד.
מיום 29.6.1996
תק' (מס' 2) תשנ"ו-1996
ק"ת תשנ"ו מס' 5756 מיום 30.5.1996 עמ' 932 (ג) פסק בית המשפט או הרשם שכר טרחת עורך דין לפי תקנה 511 תקנת משנה (א), ייווסף לסכום שנקבע כאמור סכום השווה למס ערך מוסף החל ששולם עליו, זולת אם הורה בית המשפט או הרשם הוראה אחרת; לענין תקנות אלה, דינו של סכום שהוּסף כאמור כדין שכר הטרחה שנפסק.

מיום 11.7.1996
ת"ט תשנ"ו-1996
ק"ת תשנ"ו מס' 5772 מיום 11.7.1996 עמ' 1442 (ג) פסק בית המשפט או הרשם שכר טרחת עורך דין לפי תקנת משנה (א), ייווסף לסכום שנקבע כאמור סכום השווה למס ערך מוסף ששולם שמשולם עליו, זולת אם הורה בית המשפט או הרשם הוראה אחרת; לענין תקנות אלה, דינו של סכום שהוּסף כאמור כדין שכר הטרחה שנפסק.

מיום 17.11.2010
תק' תשע"א-2010
ק"ת תשע"א מס' 6933 מיום 18.10.2010 עמ' 62 החלפת תקנת משנה 512(ג)
הנוסח הקודם:
(ג) פסק בית המשפט או הרשם שכר טרחת עורך דין לפי תקנת משנה (א), ייווסף לסכום שנקבע כאמור סכום השווה למס ערך מוסף שמשולם עליו, זולת אם הורה בית המשפט או הרשם הוראה אחרת; לענין תקנות אלה, דינו של סכום שהוּסף כאמור כדין שכר הטרחה שנפסק.

מיום 13.9.2012
תק' (מס' 8) תשע"ב-2012
ק"ת תשע"ב מס' 7163 מיום 13.9.2012 עמ' 1693 החלפת תקנת משנה 512(ג)
הנוסח הקודם:
(ג) פסק בית המשפט או הרשם שכר טרחת עורך דין לפי תקנת משנה (א), לא ייפסק ולא ייווסף לסכום שנקבע, כאמור, סכום השווה למס ערך מוסף הנגזר מן הסכום שנקבע.
תק' (מס' 3)
תשע"ו-2016
תק' (מס' 3)
תשע"ו-2016
(ד) סכום הוצאות המשפט ייקבע בידי השופט או הרשם שנתן את ההחלטה בדבר הטלת הוצאות (להלן – ההחלטה); לא התאפשר הדבר, ייקבע סכום הוצאות המשפט בידי רשם ויהיה צירופם של אלה, זולת אם קבע אחרת בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה:
(1) אגרות בית המשפט, הוצאות רישום של פרוטוקול בית המשפט, העתקתו או צילומו, דמי המצאת כתב בי-דין לפי תקנה 475א, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין;
(2) הוצאות משפט אחרות, אם היו, ייקבעו לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שמי שדן בבקשה נתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם וראה כי ההוצאות האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט.
מיום 23.6.2016
תק' (מס' 3) תשע"ו-2016
ק"ת תשע"ו מס' 7661 מיום 24.5.2016 עמ' 1154 הוספת תקנת משנה 512(ד)
תק' (מס' 3)
תשע"ו-2016
תק' (מס' 3)
תשע"ו-2016

בע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, ס(1) 600 (2005) נפסק כדלקמן:

" בדין הישראלי נוהגת אפוא דרך שנייה שעל פיה מוקנה ליושב בדין שיקול דעת לבחון אימתי ההוצאות הריאליות המתבקשות אינן סבירות, הכרחיות או מידתיות להליך, ובהתאם להפחיתן. מהם העקרונות המנחים שיקול דעת זה? 24. ניסיון לקבוע מסמרות בעניין זה לא יצלח נוכח ריבוי המקרים והנסיבות שניתן להעלות על הדעת כמו גם אלו שמציאות החיים צופנת לה בחיק העתיד. עם זאת הן בלשון התקנות, הן בפסיקת בתי המשפט והן בדין ההשוואתי (ראו למשל 10 Halsbury The Laws of England [53], at pp. 21-22) ניתן למצוא קווים מנחים ושיקולים שניתן לשקול, בין יתר השיקולים, במסגרת הבחינה האובייקטיבית של סבירות הוצאות המשפט הריאליות של בעל הדין שזכה, ואלו הם: ראשית, התעריף המינימלי אינו משמש בדרך כלל אמת מידה לקביעת הוצאות משפט. הוא רף תחתון. עם זאת ברור כי שעה שההוצאות שהוצאו בפועל הן בגדרי הסכומים הקבועים בתעריף המינימום, הרי שבדרך כלל לא יהא קושי לקבוע כי הוצאות אלו – סבירות הן. שנית, התנהגות הצדדים להליך, ובכלל זה דרך ניהול ההליך (ראו תקנה 512(ב) לתקנות; זוסמן בספרו הנ"ל [24], בעמ' 541; זילברטל, במאמרו הנ"ל [28], בעמ' 392). "הדרך שבה פועל בעל דין הינה מרכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות" (ע"א 9535/04 הנ"ל [12], בעמ' 395). כעיקרון, אין בעל הדין שהפסיד חייב אפוא לשאת בהוצאות-יתר שהוציא בעל הדין שכנגד, שמקורן ברשלנות בניהול ההליך או בזהירות-יתר שאינה נדרשת לשם השגת הצדק או הגנה על זכויותיו (השווKelbrick “South Africa” supra [46], at p. 98 ). שלישית, הסעד המבוקש או היקף הסכום השנוי במחלוקת (ראו תקנה 512(ב) לתקנות; זוסמן בספרו הנ"ל [24], בעמ' 541); צריך שיתקיים יחס פרופורציונלי בין הסעד שנתבקש – והסעד שנתקבל – ובין שכר הטרחה וההוצאות (ראו ע"א 77/85 הנ"ל [19]; ע"א 9535/04 הנ"ל [12]; ראו עוד Hurst supra [44], at p. 52). רביעית, ניתן לשקול את מורכבות התיק ואת הזמן שהושקע בהכנתו (ראו ע"א 762/76 כץ נ' חברת מנחם אמיר בע"מ [22], בעמ' 502). בצדק צוין אפוא כי שכר הטרחה הוא בגין הטרחה שנטרחה ואינו בגדר פיצוי (ראו ע"א 309/59 הנ"ל [17], בעמ' 1140). ממילא יכולה להיות חשיבות לשאלה אם הטיפול בתיק דורש מיומנות ומומחיות מיוחדות. לבסוף, חשיבות העניין לבעלי הדין. ככל שחשיבותו האובייקטיבית של העניין לבעל הדין היא עליונה יותר ואף קריטית, כך טבעי הוא כי יבקש להשקיע יותר משאבים בהתדיינות, והשקעה זו תהא סבירה יותר. הבחינה היא אפוא בחינת "האינטרס הרטרוספקטיבי" של הצדדים להליך (ראו Habscheid supra [34], at p. 296). זאת ועוד: במסגרת חשיבות העניין ניתן לבחון גם היבטים נוספים הקשורים בחשיבות הסוגיה שהובאה לדיון והאינטרס הציבורי בה (השוו ע"א 9535/04 הנ"ל [12]). אכן, אין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים. יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו."

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחנתי את הנסיבות ואת התנהלות הצדדים אני סבור שעלי לקבל את בקשת נתבע 3 והנני מאשר את שומת ההוצאות המבוקשת, שכן היא סבירה בעיני וריאלית. אינני מקבל את הטענה ולפיה מדובר באחוז מופרז מהתביעה. התביעה נגד נתבע 3 נדחתה ואין בפיצוי שחוייבו בהם נתבעים 1-2 בכדי להשפיע על שומת ההוצאות הסבירה כאמור.

ההוצאות (וכן שכ"ט עו"ד) ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, ט"ו אב תשע"ט, 16 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הילה ישראלי
נתבע: בית חולים וולפסון
שופט :
עורכי דין: