ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נטליה בילצקיה נגד משרד הפנים –רשות האוכלוסין וההגירה :

פסק דין

בפני כבוד השופטת תמר בזק רפפורט

המערערת

נטליה בילצקיה
ע"י ב"כ עו"ד ראיסה מטטוב

נגד

המשיב

משרד הפנים –רשות האוכלוסין וההגירה
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים
ע"י ב"כ מיטל אביעד בן-עמי
ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים ( כבוד ראשת בתי הדין, הדיינת מיכל צוק-שפיר) (להלן – בית הדין), מיום 15.1.2019, בגדרו נדחה ערר שהגישה המערערת על החלטת המשיב אשר דחה את בקשתה לקבלת מעמד בישראל.

עיקרי העובדות
המערערת, אזרחית אוקראינה וילידת שנת 1960, נכנסה לראשונה לישראל בחודש יולי 2004, כאשר הייתה בת 44, והחזיקה באשרת עבודה מסוג ב/1 לתחום הסיעוד. ביום 2.9.2008 הגיע מר משה לוי המנוח ( להלן – המנוח), ללשכת המשיב באילת, ומסר כי הוא מעוניין להינשא למערערת כדי שלא תסתיים אשרת שהייתה בישראל. ביום 13.7.2010, התייצבו המערערת והמנוח בלשכת המשיב באילת פעם נוספת בכדי לקבל את המסמכים הדרושים להגשת בקשה להסדרת מעמדה של המערערת במסגרת " נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין", נוהל מס' 5.2.0009 (להלן – נוהל חיים משותפים). ביום 2.8.2010 סורבה הבקשה לעיל וזאת לנוכח התרשמותו השלילית של המשיב מכנות הקשר שבין המערערת למנוח, בשל פערי מידע שעלו בראיונות שנערכו להם, וכן פערי הגילאים בין השניים.

על החלטה זו עררו המערערת והמנוח, והתיק נפתח מחדש, כך שהחל תהליך להסדרת מעמדה של המערערת בישראל מכוח נוהל חיים משותפים. ביום 19.5.2011 ניתן למערערת רישיון ישיבה מסוג ב/1 שהוארך מעת לעת עד ליום 2.4.2013.

במסגרת פרק הזמן האמור, ביום 21.11.2011 נישאו המערערת והמנוח בקפריסין. כעבור כחצי שנה, ביום 26.3.2012 , פתחו המערערת והמנוח בהליך לאיחוד משפחות מכוח " נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" מס' 5.2.0008 (להלן – נוהל איחוד משפחות).

ביום 8.4.2013, כשנה מיום הגשת הבקשה, הונפקה למערערת אשרת תושב ארעי מסוג א/5 אשר הוארכה מעת לעת.

ביום 29.12.2015 , בחלוף כשנתיים ותשעה חודשים מיום שהונפקה לעותרת אשרת א/5, ובחלוף כ- 3 שנים ותשעה חודשים מיום שהוגשה הבקשה לפי נוהל איחוד משפחות, נפטר המנוח.

כחודשיים וחצי לאחר פטירתו של המנוח, ביום 16.3.2016, פנתה המערערת למשיב בבקשה להסדרת מעמדה. באותו היום נערך למערערת ראיון והוארך רישיונה הארעי עד ליום 16.9.2016. ביום 1.5.2016 נערך למערערת ראיון משלים.

ביום 25.5.2016 דחה ראש דסק דרום במשיב את בקשתה של המערערת. בהחלטה צוין כי לא נמצאו טעמים הומניטאריים ליתן למערערת מעמד בישראל, מכיוון שיש לה שלושה ילדים השוהים בחו"ל ועימם מקיימת היא קשר הדוק, והיא העבירה את מירב חייה הבוגרים במדינת מולדתה.

ביום 22.6.2016 המערערת הגישה ערר פנימי על ההחלטה לעיל. ערר זה נדחה על ידי מנהלת התחום אשרות וזרים במשיב ביום 4.8.2016. במכתב הסירוב צוין, כי על פי נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי, במקרה בו פקע הקשר הזוגי בשל פטירת בן הזוג הישראלי ולבני הזוג אין ילדים משותפים, יש למלא אחר ארבעה תנאים מפורטים בנוהל במלואם בכדי להעביר את התיק לבחינת הוועדה הבינמשרדית. אחד התנאים המצטברים הוא כי לא היה ספק בכנות הקשר בין בני הזוג לאורך התהליך המדורג. ראש תחום אשרות וזרים ציינה כי בעניינם של המערערת והמנוח עלה בתחילת ההליך, בשנת 2010, ספק רב בכנות הקשר, לכן לא מצאה מקום להעביר את הבקשה לבחינת הוועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומניטאריים. עוד צויין כי אפילו מתקיימים התנאים להעברת המקרה לוועדה הבנמשרדית, יש לערוך ראיון לבחינת זיקתה של המבקשת לישראל ביחס לזיקתה לחו"ל. צויין שזיקתה של המערערת למדינת מוצאה חזקה יותר מאשר זיקתה לארץ.

על החלטתו של המשיב בערר הפנימי, הגישה המערערת ערר לבית הדין לעררים בירושלים (2835-16). ביום 26.4.2017 הוגשה הודעה מוסכמת כי עניינה של המערערת יעלה לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית, בית הדין נתן תוקף להסכמות הצדדים והורה על מחיקת הערר. ביום 26.4.2017 נערך ראיון למערערת במשיב, וביום 19.6.2017 נערך למערערת ראיון נוסף. ביום 27.9.2017 עלה עניינה של המערערת לדיון בוועדה הבינמשרדית, אשר המליצה לסרב לבקשת המערערת. הוועדה מצאה כי זיקותיה של המערערת לחו"ל חזקות יותר מזיקותיה לישראל מכיוון שהמערערת העבירה את מירב שנות חייה במדינת מוצאה, המערערת שומרת על קשר רציף עם ילדיה המתגוררים בחו"ל, ולמנוח לא היו ילדים. לנוכח האמור לעיל החליט מנכ"ל המשיב לאמץ את המלצתה של הוועדה הבינמשרדית ולדחות את בקשתה של המערערת לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים. ביום 6.2.2018 נשלחה ההחלטה למערערת.

ביום 7.3.2018 הגישה המערערת ערר לבית הדין לעררים על החלטת מנכ"ל המשיב. ביום 3.7.2018 התקיים דיון בבית הדין לעררים במעמד הצדדים. ביום 15.1.2019 ניתן פסק דינו של בית הדין, בו נדחה הערר מחמת היעדר עילה להתערבות שיפוטית, בין אם במסלול של בקשה לקבל מעמד בגין הפסקת הליך מדורג, ובין אם במסלול של בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים.

על החלטה זו הוגש ביום 28.2.2019 הערעור שלפניי.

טענות המערערת
המערערת טוענת כי שגה בית הדין הנכבד כאשר קבע כי לא מצא פגם אשר יצדיק התערבות על שום שההליך המדורג צריך היה להסתיים עוד בחייו של המנוח. לשיטתה, המשיב נקט בסחבת, עד למועד בו הוחל ההליך המדורג בעניינה לאחר נישואיה למנוח , ויש לראותה כמי שהשלימה את ההליך המדורג בטרם פטירת המנוח. בפרט כך שעה שעובר לתחילת הליך איחוד המשפחות, שהתה המערערת בישראל כשברשותה רישיון מסוג ב/1מכוח ההליך המדורג במסגרת נוהל חיים משותפים.

המערערת מבהירה שאין היא טוענת לפטור מהשלמת ארבעת השנים במעמד א/5 כנדרש בנוהל איחוד משפחות , אלא שבנסיבות המקרה מששהתה בישראל כאשר ברשותה רישיון מסוג ב/1 מכוח ההליך המדורג במסגרת נוהל חיים משותפים ובהמשך היא והמנוח נישאו, היה על המשיב לשדרג מעמדה למעמד ארעי א/5 לאלתר ולא להותירה עם רישיון ב/1 במשך כשנה.

עוד טוענת המערערת, ששגה בית הדין בהתעלמו מהמועד בו הגיע ההליך המדורג בעניין המערערת לסיומו. לטענתה, בהתאם לנוהל הפסקת ההליך המדורג, אין לקבל החלטה בעניין מעמדו של הזר ללא עריכת ראיון. רק לאחר עריכת הריאיון יועבר סיכום התיק להחלטת מרכז אשרות בלשכה אשר בסמכותו להורות על הפסקת ההליך המדורג ולהחליט על המשך טיפול. כמתואר לעיל, לאחר פטירת המנוח נערכו שני ראיונות למערערת, ביום 16.3.2016, וביום 1.5.2016. לטענת המערערת רק שני הראיונות יחד עונים לדרישה לקיום ראיון, ולכן לשיטתה עד ליום 1.5.2016, מועד עריכת הריאיון המשלים, לא יכולה הייתה להתקבל החלטה בעניינה, ובכלל זאת החלטה בעניין הפסקת ההליך המדורג, כך שיש לראות את ההליך המדורג ככזה שהפסיק רק במועד זה. בהתאם, לטענת המערערת, מן המועד בו אמור היה המשיב להנפיק למערערת אשרת תושב ארעי, מיד עם הגשתה של הבקשה לאיחוד משפחות, ב - 26.3.12, ועד למועד הריאיון המשלים ביום 1.5.16, חלפו כארבע וחודש ימים; מן המועד בו היה אמור המשיב להנפיק למערערת אשרת תושב ארעי - לטענתה עם הגשתה של הבקשה לאיחוד משפחות ב – 26.3.12 , ועד למועד פטירתו של המנוח ב – 29.12.15, חלפו שלוש שנים ועשרה חודשים. בתקופות אלו השלימה המערערת את חלקו הארי של ההליך המדורג, ובהתאם, כך נטען, יש להיעתר עתה לבקשתה ולאפשר לה להתאזרח על אף פטירת המנוח.

עוד טוענת המערערת כי לנוכח ההסכמה הדיונית בערר הראשון, לפיה הועבר עניינה של המערערת לפנים משורת הדין לוועדה הבינמשרדית, אין להידרש שוב להתקיימותם של ארבעת תנאי הסף הקבועים בנוהל להפסקת ההליך המדורג, אלא רק לשאלת עמידתה של המערערת במבחן הזיקות בהתאם לסעיף 7.3.5 לנוהל הפסקת ההליך המדורג ובמידת הצורך לבחון קיומו של טעם הומניטארי בעניינה של המערערת.

לצד זאת, המערערת טוענת כי טענה לפיה היא לא עמדה בתנאי הסף של הליך להפסקת ההליך המדורג, לפיו לא היה ספק בכנות הקשר בין בני הזוג לאורך ההליך המדורג, היא טענה שגובלת בחוסר תום לב. לא יתכן כי יינתן משקל רב, להתרשמות ראשונית בתחילתו של ההליך. ראשית, לשיטתה התנהלות זו אינה מתיישבת עם לשונו של סעיף ג.7.3.4 לנוהל הפסקת ההליך המדורג המדבר על כנות הקשר לאורך ההליך. שנית, טענה זו עלתה לראשונה בהחלטת המשיב מיום 4.8.2016, המערערת טוענת כי הדבר מעיד על קלישות הטענה.

המערערת טוענת כי משעה שעמדה בארבעת התנאים הקבועים בנוהל, צריכה הייתה הוועדה להידרש לעמידתה של המערערת במבחן הזיקות בהתאם לסעיף ג7.3.5 לנוהל הפסקת ההליך המדורג, ובמידת הצורך לבחון קיומו של טעם הומניטארי בעניינה של המערערת.

המערערת טוענת שזיקתה לישראל חזקה וממשית ושהיא עולה על זיקתה למדינת מוצאה באופן שדי בו על מנת להצדיק מתן מעמד למערערת. עוד לשיטתה, אפילו אם יאמר כי זיקתה של המערערת לישראל היא גבולית, יש בתמהיל הנסיבות כדי " דבר מה נוסף", הנדרש לשם הטיית הכף לטובת המשך ההליך בעניינה, וכן טעמים הומניטאריים בתומכים בהישארות המערערת בישראל ומצדיקים את הסדרת מעמדה. המערערת טוענת כי שגה בית הדין כאשר קבע שאין להתערב בהחלטת המשיב, לפיה זיקתה של העוררת למדינת מוצאה גוברת על זיקתה לישראל ושהיא עומדת בתנאים על פיהם נבחנת הזיקה, ושגה בית הדין כאשר לא בחן את כלל הנסיבות שעמדו בפניו, ולכל הפחות כאשר לא נתן להם את המשקל הראוי.

דיון

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ואף שמעתי בהרחבה את דברי המערערת, סבורה אני כי דין הערעור להידחות.

מתן אזרחות ישראלית לבן זוגו של אזרח ישראלי מוסדר בסעיף 7, לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן – חוק האזרחות), בו נקבע כדלקמן:

"בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף 5( א) או הפטור מהם, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5( א)".
בבסיס הוראה זו הרצון לשמור על שלמות התא המשפחתי והצורך למנוע פיצול אזרחותם של מרכיביו ( ראו, בג"ץ 754/83 רנקין נ' שר הפנים ( פ"ד לח (4) 113, 117(1984)).

בגדרי כך נקבעו נהלים שונים בדבר טיפול בבקשות למתן אשרות, ובכללם נוהל איחוד משפחות הנזכר לעיל אשר מטרתו " לקבוע את אופן הטיפול בבקשות למתן מעמד לבני זוג זרים הנשואים לאזרחים ישראלים, בהתאם לסעיף 7 לחוק האזרחות". במסגרת הנוהל נבחנים, על פני מספר שנים, פרמטרים שונים המבססים את האפשרות להתאזרחות מכוח סעיף 7 בסופה של דרך. בכלל כך נבחנים יציבות וכנות הקשר, קיומו של מרכז חיים בישראל, והעדר מניעה ביטחונית או פלילית, והכל על מנת שבסופו יתאפשר לאזרח הזר, במקרה המתאים, להתאזרח בישראל מכוח סעיף 7 הנ"ל (ראו עע"מ 8611/08 פריהווט זוולדי נ' שר הפנים, פורסם במאגרים, 27.2.14).

במקרים בהם פוקע קשר הנישואין בין בני הזוג בטרם התאזרחות, בגין גירושין או פטירה, התכלית שביסוד שסעיף 7 לחוק ההתאזרחות וממילא ביסוד הנוהל – קרי: הגנה על התא המשפחתי – פוקעת. בהתאם, על פי רוב ייפסק ההליך המדורג ובן הזוג הזר יורחק מישראל ( ראו, עמ"נ 27083-03-15 טטיאנה בלילא נ' משרד הפנים ( פורסם במאגרים, 16.7.2015) וההפניות שם) (להלן – ענין טטיאנה).

יחד עם זאת, קבע משרד הפנים בנהליו חריגים לכלל, אשר ביסודם עומדים שיקולים הומניטאריים המפורטים ב"נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי" (נוהל 5.2.0017). במקרים אלו, וכאשר לבני הזוג אין ילדים משותפים, בן הזוג הזר צריך לעמוד בארבעה תנאים מצטברים. אם יעמוד בתנאים אלו, תיבחן בפני מרכז האשרות זיקתו של בן הזוג הזר לישראל ביחס לזיקתו לחו"ל ובקשתו תועבר לוועדה הבינמשרדית, על מנת שתישקול אם קיימת הצדקה מתן אשרה על אף אי התקיימות תנאי סעיף 7 לחוק האזרחות ( סעיף ג.7.3). ואלו ארבעת התנאים המצטברים: בן הזוג היה מצוי בקשר זוגי כן ואמיתי והגיש בקשה להסדרת מעמדו מכוח קשר זוגי זה; בן הזוג הזר קיבל רישיון מסוג א/5 במסגרת ההליך המדורג; בן הזוג הזר עבר יותר ממחצית תקופת ההליך המדורג קודם לפטירת בן הזוג הישראלי, כאשר תקופת ההליך המדורג תיחשב החל ממועד השדרוג לרישיון ישיבה מסוג א/5; לא היה ספק בכנות הקשר בין בני הזוג לאורך ההליך המדורג.

אם סבר מרכז האשרות כי עניינו של בן הזוג הזר אשר בן זוגו הישראלי נפטר אינו עומד בתנאי הסף שלעיל, יזומן הנתין הזר ותימסר לו הודעה מנומקת בכתב בדבר הפסקת ההליך המדורג. אולם אם התרשם מרכז האשרות כי על פניו יתכן שקיימים טעמים הומניטאריים מיוחדים שאינם נובעים מניתוק הקשר הזוגי או הפטירה, יעביר את התיק בצירוף המלצתו והמלצת מנהל הלשכה להחלטת ראש הדסק במטה. בכל מקרה שבו בדעת ראש הדסק במטה הרשות שלא להביא את עניינו של המבקש לדיון בפני הוועדה, יובא המקרה להכרעתו של ראש תחום אשרות ברשות האוכלוסין שיבחן קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים העברת המקרה לדיון .

בענייננו, ברי שאין המערערת זכאית כיום למעמד מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, שכן בן זוגה הישראלי, המנוח, נפטר, כאמור, עוד ב 29.12.15.

גם עובר למועד הפטירה לא היתה זכאית המערערת למעמד כאמור מכוח הנוהל , שכן על פי הוראות הנוהל, רק לאחר חלוף 4 שנים בהם נהנה אזרח זר מאשרת א/5, תתאפשר, בהעדר מניעה, התאזרחות לפי סעיף 7 (ראו סעיף ג7.3.3 לנוהל הפסקת ההליך המדורג הקובע במפורש כי תקופת שהייתו של מבקש מעמד בהליך המדורג תיחשב החל ממועד השדרוג לרישיון לישיבת ארעי מסוג א/5). כאן, נפטר המנוח בטרם מלאו 3 שנים להחזקת המערערת באשרת א/5, וממילא התאזרחות לפי סעיף 7 מכוח חיים משותפים איננה אפשרית עוד.

יתר על כן, אף אילו התקבלה טענת המערערת כי משך הזמן שחלף עד שהונפקה לה לראשונה אשרת א/5 התמשך יתר על המידה, ואינני קובעת כי כך הוא, הרי שאין בכך כדי להקים למערערת טענה, ולו לכאורה, לזכות להתאזרחות עובר לפטירת המנוח, שכן, כאמור, במועד הפטירה טרם חלפו 4 שנים מן המועד בו הגיש המנוח בקשה לפי נוהל איחוד משפחות (26.3.12) .

כפי שתואר לעיל, משעה נפטר בן הזוג בעל האזרחות הישראלית, סעיף 7 לחוק איננו רלבנטי וממילא תם ההליך המדורג בעניינו של בן הזוג הזר לקראת קבלת מעמד מכוח סעיף 7. בשלב זה "ברירת המחדל" היא שבן הזוג הזר, שזכאותו לאזרחות ישראלית טרם הבשילה במועד הפטירה , יורחק מהארץ, שכן סעיף 7 לחוק ההתאזרחות והטעמים שבבסיסו אינם מתקיימים עוד.

בהתאם, אין לקבל את טענתה של המערערת לפיה ההליך המדורג בעניינה תם רק לאחר הריאיון השני שנערך לה במסגרת "נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי" (5.2.0008). כך על שום שהאפשרות לקבלת מעמד מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות פוקעת מאליה מיד עם פטירת המנוח, שהרי שלאחריה קבלת מעמד מכוח סעיף זה איננה אפשרית עוד. כלומר, עם הפטירה, מסתיים הליך מדורג לקראת התאזרחות מכוח סעיף 7. ההליך המתקיים לאחר מכן כאמור ב"נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי", הינו הליך שונה במהותו, ותכליתו קביעת המשך המעמד הראוי לבן הזוג הזר בארץ, בהינתן המצב החדש שנוצר בעקבותיו לא אפשרית עוד זכאות מכוח סעיף 7 לחוק ההתאזרחות. משעה שנפטר בן הזוג, על פי הנוהל יש לבחון האם קמה זכאות להבאת עניינו של האלמנ/ה בפני הוועדה הבינמשרדית ( סעיף ג.7), הא ותו לא. ממילא ברי כי אין מקום לצרף את תקופה זו, בה לא חל סעיף 7, אל התקופה שקדמה לה במסגרת ההליך המדורג, בה חל סעיף 7, ולטעון מכוח התקופות המצורפות לזכאות לאזרחות לפי סעיף 7, בשעה שסעיף איננו איננו חל עוד כלל ועיקר.

הנה כי כן, המערערת לא השלימה את ארבעת השנים הנדרשות בהליך המדורג לקבלת אשרה לפי סעיף 7 . שכן אפילו אילו היתה מתקבלת טענת המערערת כי מן הראוי היתה ליתן לה אשרת א/5 מיד במועד הבקשה בשנת 2012 – ואינני מקבלת טענה זו - לא הייתה המערערת משלימה ארבע שנים במעמד א/5 בטרם פטירת בן זוגה, כנדרש על פי הנוהל לשם קבלת מעמד מכוח סעיף 7 . דין טענותיה של המערערת בהקשר זה להידחות איפוא .

אשר להחלטת הוועדה, לפיה זיקתה של המערערת למדינת מוצאה גדולה מזיקתה לישראל - לא הוכחה עילה להתערבות במסקנה זו. בית המשפט מתערב בצמצום רב בשיקוליה של הוועדה הבינמשרדית להעניק או לסרב להעניק מעמד בשל טעמים הומניטריים ( ראו, טטיאנה פסקה 36). בית המשפט המנהלי אינו שם עצמו בנעליה של הוועדה ולא יעמיד את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה. הוועדה הבינמשרדית קבעה בעניין המערערת כי מירב זיקותיה נוטות למדינת מוצאה. זאת בין היתר מכיוון שהמערערת הינה אזרחית אוקראינה שחיה שם את מירב שנותיה, אין לה כל קשר משפחתי בישראל ומנגד בני משפחתה, אשר עימם היא מצויה בקשר רציף, מתגוררים בחו"ל. שאלת זיקתה של המערערת היא בראש ובראשונה שאלה עובדתית. לא בנקל יתערבו בית הדין ובית המשפט בקביעה עובדתית זו של הרשות. כפי שמציינת המשיבה, המערערת לא הצביעה על טעם הומניטארי מיוחד התומך בהישארותה בישראל, ואין מקום להתערב אף בקביעה זו. אין בשהותה הממושכת של המערערת בישראל או ברצונה לשהות בקרבת קברו של המנוח כדי לשנות מסקנה זו. מדובר בשיקול אשר בתי המשפט חזרו ואמרו כי לא יהווה טעם המצדיק התערבות בהחלטה שלא ליתן לנתין זר מעמד בישראל, ומכל מקום הודגש בידי המשיבה כי פתוחה הדלת לפני המערערת להגיש בקשה לכניסה לישראל לצורך כך. כפי שציין בית הדין בפסק דינו, אין די ברצון המערערת להמשיך לחיות בישראל ואף לא בתחושותיה הסובייקטיביות בכדי לחייב את המשיב להעניק למערערת מעמד בישראל ( ראו, בג"ץ 4775/02 ניקולובה נ' שר הפנים ואח' ( פורסם במאגרים מיום, 24.12.2002)).
לא נראית הצדקה להתערבות במסקנת המשיב כי המערערת לא הצביעה על טעם הומניטארי מיוחד התומך להישארותה בארץ. הוועדה הבינמשרדית בחנה לעומק את בקשת המערערת ומצאה כי במכלול נסיבות עניינה של המערערת אין טעמים הומניטריים המצדיקים מתן מעמד בישראל. אין מקום להתערבות שיפוטית בהחלטה זו.

בנוסף, לא מצאתי ממש בטענת המערערת לפיה נפל פגם בטיפול בעניינה בהתאם לנוהל הפסקת ההליך המדורג. כאמור, הנוהל האמור מזכה את העותרת לכל היותר בבחינת בקשתה בידי הוועדה הבינמשרדית. בחינה כזו נעשתה, כך שהוראות הנוהל קוימו, וממילא אין מקום להתערבות של בית משפט זה.

לסיכום: אין מקום להתערב בהחלטת המשיב, או בהחלטתו של בית הדין, אלו קיבלו את החלטותיהם בגדרי סמכותם לאחר בחינת נסיבות המקרה, תוך שנימקו את החלטותיהם כראוי.

הערעור נדחה איפוא, ועל המערערת לעזוב את הארץ עד ליום 5.9.19.

המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך5,000 ש"ח.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ט, 18 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נטליה בילצקיה
נתבע: משרד הפנים –רשות האוכלוסין וההגירה
שופט :
עורכי דין: