ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרדכי מלמד נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת שרה מאירי – אב"ד
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורלי מלי
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף רובינשטיין

התובע
מרדכי מלמד
ע"י ב"כ עו"ד יהודה אדרי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אירינה פישר

פסק דין

משחרף ההחלטה מיום 13.05.19, שנצפתה במערכת נט המשפט ע"י ב"כ התובע ביום 14.05.19; ואח"כ ולבקשת התובע מ- 19.6.19 (עת הוארך המועד עד 17.7, הודעה שנצפתה ב- 19.6); והודעה "ביוזמת ביה"ד" מ 23.7.19, שנצפתה ע"י ב"כ התובע באותו יום). לא הוגש דבר – ניתנת עתה הכרעתנו גופא. טרם חתימתנו- הודיע התובע היום, כי אינו מבקש להגיש תשובתו, ומשכך, תצא הכרעתנו:

1. בתביעה שבפנינו עותר התובע כנגד החלטת הנתבע מ-18.4.17 שדחתה תביעתו מ-25.12.16, להכרה בירידה בשמיעה , כפגיעה בעבודה עפ"י סעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי, משלא נמצאה בתובע הפחתה בכושר השמיעה בתדירויות הדיבור (500, 1000, 2000 הרץ לשנייה) בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.
התובע יליד 1968 עבד בחב' יהודה רשתות מ-2006 ועד 2016, כ-5 י"ע בשבוע, בעבודה הכרוכה ברעש תמידי, ועבד בעיקר על מכונה אוטומטית הכרוכה ברעש חזק יותר מהמכונה הידנית. בעקבות עבודתו חלה ירידה משמעותית בשמיעה, הפוגעת באיכות חייו, והוא סובל מטנטון וסחרחורות, ואף פוטר עקב מצבו הבריאותי ב-6.2016.
ב-6.3.16 בבדיקה שביצע, נקבעה ירידה בשמיעה.
ב-12.4.16 נבדק אצל רופא א.א.ג..
ב-6.4.17 ביצע בדיקת שמיעה שהעידה על החמרה בהשוואה לבדיקה קודמת.
הנתבע במכתב הדחייה לא התייחס לבדיקות השמיעה הנ"ל המוכיחות הפחתה בשעור שמעל 20 db.
הנתבע לא התייחס באופן ענייני ומעמיק לבדיקות שהוגשו; החלטתו מנוגדת להוראות החוק ולפסיקה; הדחייה אינה בצדק ותוך התעלמות מבדיקות השמיעה ומהממצאים הרפואיים שצויינו במסגרתן; הנתבע לא זימן את התובע לברור ואף לא שלח אותו לבדיקה מטעמו "ובכך הוא לא פגע במיצוי זכויותיו של התובע בענין" (ככל הנראה, בטעות נוספה המילה "לא"; סעיף 10 – לתביעה המורחבת).

2. בהגנתו עתר הנתבע לדחיית התביעה, משבדין נדחתה. לתובע לא ארעה פ"ע ואין קש"ס בין מצב שמיעתו לעבודתו, כי השפעת העבודה על ליקוי השמיעה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצבו הקונסטיטוציונלי של התובע, כי בכל מקרה אינו זכאי לגמלה עקב שיהוי.

3. ביום 6.1.19 התקיים בפני האב"ד דיון קדם.
ב"כ התובע טען כי הנתבע מחוייב לנימוקים שבמכתב הדחייה וכל טענה של הנתבע (בהגנה או בדיון המוקדם) היא בבחינת "שינוי חזית" . עוד טוען הנתבע כי לא ערך לתובע כל בדיקה מטעמו, לא זימן ולא חקר, כי הבדיקות שצרף עונות על תנאי סעיף 84א, וכי אינו רוצה להשיב ממתי התובע סובל מאזניו.
מסמך מ-2015 לא צורף להגנה ולכן לא התייחס אליו.

ב"כ הנתבע טענה כי התביעה לנתבע הוגשה ב-25.12.16, אליה צורפה בדיקת הולכת אויר מ-10.3.15 וכן יש בתיק בדיקה מ-6.3.16 (בדיקת עצם), על פיה אינו עומד בתנאי סעיף 84א(א)(2) ובדין נדחה.
גם בבדיקה שצרף לתביעה (6.4.17), אינו עומד בתנאי הסף.
אף אם מדובר בחשיפה לרעש מזיק, הרי הסתיימה ב-6.16.
משהתובע אינו עומד בתנאי הסף להכרה בליקוי השמיעה, עתר לדחיית התביעה.
בתום הדיון נקבע כי ככל שעומד התובע על תביעתו – יוגשו סיכומי הצדדים.

4. התובע בסיכומיו חזר על טענותיו, התייחס לטענות הנתבע ביחס לסעיף 84א(א)(3) רק למען הזהירות, משהנתבע לא טען לסעיף זה במכתב הדחייה , ומשהתביעה הוגשה בתוך שנה מהתיעוד הרפואי הראשון לליקוי שמיעה (6.3.16).
החלטת הנתבע מנוגדת לחוק, לפסיקה, אינה בצדק. התובע לא זומן לברור ולא הופנה לבדיקה מטעם הנתבע ובכך פגע במיצוי זכויותיו של התובע.
התובע שמר על זכותו לצרף עוד מסמכים.

הנתבע בסיכומיו חזר אף הוא על טענותיו בהגנה ובדיון, ועתר לדחיית התביעה , משלא התקיימו תנאי סעיף 84א לחוק. כושר השמיעה לא פחת ב-20 דציבל לפחות בכ"א מהאזניים.
התביעה נדחתה לאחר בדיקות עם נתוני מוליכות עצם כנדרש בפסיקה, ולא רק מוליכות אוויר. אף לפי הבדיקות ממכון פרטי (מכון "הדים") אין עדות לירידה של 20 דציבל בתדירויות הדיבור לפי מוליכות עצם ב-2 האזניים, מה גם שאינה ממלאה אחר כלל "הבדיקה הטובה ביותר" ועפ"י דרישות הפסיקה. משאין בבדיקות שהוגשו הפחתה של מעל 20 דציבל ב-2 האזניים, ולא במוליכות עצם כמתחייב בפסיקה, והן ממכון פרטי – לא התקיימו תנאי הסף למינוי מומחה, ויש לדחות התביעה, מה גם שהליקוי שבבדיק ות אינו עקב חשיפה לרעש מזיק.
שאלת הטנטון לא רלוונטית, משלא הוכר ליקוי שמיעה.

5. ולהכרעתנו –

משהוגשו סיכומי הצדדים בכתב, ניתנת עתה הכרעתנו, במותב מלא.
א. אין מקום לטענות התובע באשר להנמקות הדחייה.
הלכה היא מלפנינו כי הכרה בתביעה, עפ"י החוק נעשית – וממילא, לא על פגם "דיוני" , או על העדר טענה – יוכרע הליך בביה"ד , כנגד הנתבע.
אין חולק כי טוב וראוי היה כי פקיד התביעות יעלה וינמק את כל טענותיו לדחיית תביעה.
אין חולק כי כאן העלה הנתבע טענות, בייצוגו, שלא הועלו ככאלה – במכתב הדחייה.

דא עקא, אין בכך "שינוי חזית", אף לו נבחן הנטען "דווקנית", שהרי הנתבע דחה התביעה בהסתמך על סיעף 84א(א)(2), אלא שברישא הסעיף נדרש קיומם של כל התנאים, כך שממילא, לא יכול שתעמוד טענת התובע.

בהלכת ביה"ד צויין לא אחת כי על הנתבע להעלות כל טענותיו (כדוגמא, בתיקי ה"ה, לא אחת טוען הנתבע עפ"י עילת דחייה אחת, תוך שהוא מציין כי לא נבחנו יתר תנאי הזכאות). כמדומה, למצער, ראוי היה כך אף כאן. עם זאת, משלא כך נעשה ומשלעולם ידון ביה"ד, בהקשר לחוק, עפ"י הוראות החוק במלואן – כך גם כאן. עוד נוסיף (ולא ממין העניין), נניח שהוגשה תביעה לביה"ד לאחר חלוף 12 החודשים האם בגין העובדה שלא הועלתה טענת התיישנות ע"י פ"ת (וברי כי לא הועלתה) – לא יתאפשר לנתבע כך לטעון? ועוד- בהליכים שעפ"י החוק אין נבחן שק"ד פקיד התביעות אלא ביה"ד בוחן הזכאות במהותה. ודאי לא ראוי כי ביה"ד יתעלם מהאמור, אך משפקיד התביעות לא טען כאמור.

הנה כי כן – נדחות טענות התובע בהקשר האמור.

ב. ולגופא –
אין בפנינו בדיקות שמיעה המוכיחות ירידה בשמיעה של מעל 20 דציבל, בכל אחת מהאזניים.
בענייננו, נבחנה התביעה, בהנחה כי התקיים התנאי שבסעיף 84א(א)(1) – ולו משכך טען התובע.
בעינינו, ספק אם התקיים בתובע התנאי שבסעיף 84(א)(3) – שהרי התביעה לנתבע הוגשה ב-25.12.16, כשב-6.16 הפסיק התובע עבודתו (כטענתו, בחשיפה לרעש מזיק), ומנגד, כעולה מבדיקות השמיעה שהציג (ודאי זו מ-6.4.17), אין חולק כי התובע עצמו דיווח על "ירידת שמיעה הדרגתית דו"צ, בעיקר מימין מזה שנים, מלווה באטימות לסרוגין באוזן ימין וסחרחורות מזה שנים. בנוסף מדווח על טנטון, בעיקר בימין בשנה האחרונה".

הנה כי כן – משאין בפנינו, על פניו, כי התקיימו בתובע תנאי סעיף 84א(א) – אין מקום להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה.

נוסיף ונציין כי ודאי אין מקום, לאור האמור , להכיר בטנטון, משלא התקיימו התנאים להכרה בירידה בשמיעה ומשאין בפנינו , למועד התביעה, פניות חוזרות ונשנות בתלונה על טנטון [ודאי כך לפי הלכת שללאשווילי (עב"ל 41995-11-14)], ומשאין בפנינו כי טנטון תועד לראשונה לפני 6.16.

הנה כי כן – נדחית התביעה, משבדין נדחתה ע"י הנתבע.

למעלה מן הצורך נציין – אין הנתבע חייב להעמיד מבוטח לבדיקה מטעמו (בענייננו לאודיומטריה), ואין בכך לאפשר למבוטח "למצות" זכויותיו, או למנוע ממנו מיצויין .

כך, גם אם נסמך הנתבע, בדר"כ, על בדיקות מסויימות – ולא על אחרות.

ודאי אין בטענה זו כדי להצדיק העתרות לתביעה, מחד ומאידך, למינוי מומחה, מקום שלא הוצג בסיס עובדתי, לכאורי, כמתחייב בהוראות החוק.

לאחר ששקלנו כל האמור ועפ"י הסמכת הצדדים בדיון הקד"מ (ובהתאם, ניתנת הכרעתנו במותב)– אין לנו אלא לדחות התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ט, (14 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. עובדים
גב' אורלי מלי

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נ.צ. מעסיקים
מר יוסף רובינשטיין

נחתם ע"י נ.צ. ביום 13.8.19.

ק:א.כ.+רינת א.


מעורבים
תובע: מרדכי מלמד
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: