ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ.מ.א להובלות בע"מ נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת הגר אזולאי אדרי

המבקשת

מ.מ.א להובלות בע"מ

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה, שעניינה, ביטול איסור השימוש ברכב, שניתן בגין נהיגה ברכב משא (להלן:"הגורר"), שמשקלו הכולל של הרכב והמטען המובל בו (להלן:"הגרור" וביחד להלן: "הרכב" ), עולים על המשקל הכולל המותר, לכאורה, בניגוד לתקנה 85 (א)(5) לתקנות התעבורה.

ביום 24/7/19 , נמסרה לנהג הרכב, עובד המבקשת, מבצע העבירה, הודעת איסור שימוש ברכב ל-30 יום. הודעה זו ניתנה בהקשר לדו"ח מספר 98210102350 , שעניינו, עבירה של נהיגת רכב תוך הובלת מטען, כשהמשקל הכולל של הרכב הוא 32,600 , העולה על המשקל המותר של הרכב בו נהג שהוא 27,000 ק"ג, חריגה של 21% מהמשקל הכולל המותר.

הצדדים טענו לבקשה, כמפורט בפרוטוקול הדיון מהיום ותיק החקירה הוגש לעיוני.

ב"כ המבקשת ביקש ה לבטל את הודעת איסור השימוש בהתייחסו למספר נימוקים:
טענה כי מדובר בחברה שעשתה כל שביכולתה בכדי למנוע את העבירה, כי החברה מקפידה על כללים ונהלים ברורים בנושא ואף מעבירה הדרכות לעובדים אולם, לא הוצגו כל אסמכתאות לעניין זה.
עוד טענה ב"כ המבקשת כי הבוחן שביצע את השקילה לא ביצע בדיקת כיול כנדרש וכי גרירת הרכב ואחסנתו על ידי המשטרה נכפתה על המבקשת בניגוד לקבוע בחוק, טענה כי לא ניתן לה הזכות לבחור את המגרש ונוצרו לה הוצאות עקב זה והציגה פסיקה בנושא.

ב"כ המשיבה מצידה התנגדה לבקשה, טענה כי החלטת ההשבתה ניתנה כדין ובהתאם לסמכותו של קצין המשטרה, הפנתה למסוכנות הנשקפת מהעבירה והפנתה לפסיקה בעניין זה.
לעניין הוצאות הגרירה הפנתה לפסיקת בית המשפט המחוזי אשר קבע כי לקצין המשטרה שיקול דעת לעניין גרירת הרכב.

דיון והכרעה
תקנה 85 (א)(5) לתקנות התעבורה, התשכ"א 1961 קובעת:

"לא יוביל אדם מטען ברכב או עליו... כאשר

המשקל הכולל של הרכב והמטען המובל בו לא יעלו על המשקל הכולל המותר ועל המטען המורשה לפי רישיון הרכב..."

המבקשת הגיש ה בקשה לביטול איסור שימוש שניתן על הגורר והגרור והציג ה טענות משפטיות כמו גם טענה של הפסד השתכרות.

מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים. בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש, ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם בעבירות התנועה וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה כל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

מחומר הראיות נראה כי המבקש ת היא המעסיקה של מבצע העבירה, כמו גם הבעלים של הרכב.

מדובר בנהג אשר אוחז ברישיון נהיגה משנת 2007, לחובתו 19 הרשעות קודמות ביניהם עבירה דומה מיום 7/4/19.

מפנה להודעת איסור השימוש ברכב על פיה בסעיף 3 נרשם כי הפקדת הרכב במגרש נעשתה על פי בחירת בעל הרכב ולכן לא ברורה טענת ב"כ המבקשת באשר לגרירת הרכב בכפייה.
נכון הוא כי על משטרת ישראל חלה החובה לאפשר לנהג פרק זמן סביר בכדי לגרור את הרכב בעצמו כמו גם חלה החובה להציג בפני הנהג רשימה של מגרשי אחסנה הכוללת עלויות. אולם, במקרה תיק זה, הבקשה לא נתמכה כדין באופן המאפשר להיעתר לה. לא ניתן להסתפק בטענות בעלמא ועל המבקש ת היה להציג נתונים נוספים באשר לקרות הדברים בשטח, האם יכול היה מצב המאפשר גרירת הרכב בעצמ ה, מה הנזק האובייקטיבי שנגרם למבקשת, כפי טענתה, לעלויות בהן נשאה אל מול העלויות שיכול ה הי יתה לשאת באם היה מתאפשר לה לגרור רכב ה ואף מה העלות שהייתה נחסכת ממנ ה אם היה מתאפשגרור את הרכב בעצמ ה.

בתיק החקירה הובאו לעיוני: תעודת אישור של היחידה למשקולות ומידות של משרד התמ"ת בדבר תקינות המשקל המודד, תע"צ לפיו בוצעה בדיקת כיול כנדרש ותעודת שקילה מפורטת של משרד התחבורה לפיה הגורר נמצא במשקל יתר של 7,650 ק"ג, שהם 24% חריגה ואילו הגרור נמדד עם חריגת משקל של 5,600 ק"ג המהווים 21% חריגה מהמשקל הכולל המותר.

מפנה לע"ח 46486/06/17 אלצראיעה נ' מדינת ישראל (מחוזי ב"ש), שם קבע כבוד השופט צלקובניק, כי לצורך בחינת סבירותה של ההוראה המנהלית על איסור השימוש, די בהצגת תעודת השקילה המצביעה על שיעור החריגה מהמשקל המותר.

כהמשך ישיר להנחיית כבוד השופט צלקובניק, אני קובעת שדי בתעודת השקילה, אישור היחידה למשקולות ומידות, התע"צ שצורף כמו גם בדיקות הכיול – בכדי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמת המבקש ת בעבירה המיוחסת לה.

בבחינת סבירות החלטת הקצין הפוסל ועמידתה בכללים המנהליים אני קובעת כי החלטת הקצין הפוסל עומדת במבחן הסבירות ובדין יסודה.

לסיכום, אפנה לדבריו של סגן הנשיאה, כבוד השופט אלון אופיר בבא"ש 3950/06/17, אלצראיעה נ' מדינת ישראל:
"אני סבור כי כל חריגת משקל מעבר לברירת המשפט (רף של 15%) צריכה להיענות באפס סבלנות ובאישור של הודעת איסור השימוש ברכב ככל שזו ניתנה על פי חוק ויש בידי המדינה ראיות גולמיות המראות כי העבירה בוצעה".

דעתי כדעתו. במקרה שלפנינו קיימות ראיות גולמיות לביצוע העבירה המיוחסת למבקשת. למשטרה סמכות השבתה מנהלית בעבירה מסוג זה ולפיכך ההשבתה בוצעה כדין.

לאור כל האמור, אני קובעת כי החלטת קצין המשטרה ניתנה כדין ובסמכות ודין הבקשה להידחות.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ט, 18 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מ.מ.א להובלות בע"מ
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: