ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מועצה מקומית בנימינה-גבעת עדה נגד איל עצמון :

בפני כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

מאשימה

מועצה מקומית בנימינה-גבעת עדה

נגד

נאשם
איל עצמון

החלטה

לפני בקשה לביטול כתב האישום בשל פגמים שנפלו בו ומטעמים של הגנה מן הצדק – אכיפה בררנית, גם כן.

רקע

1. בתאריך 1.7.18 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירה של חניה על מדרכה לפי סעיף 4(ב) לחוק העזר בנימינה גבעת עדה (העמדת רכב וחנייתו) התשס"ו-2005 (להלן: "חוק העזר").

2. בכתב האישום נטען כי "הנאשם החנה רכב מס' 63-852-67 ברח' ששת הימים על מדרכה עם 2 גלגלים בלא שהושאר מרווח של 130 ס"מ למעבר הולכי רגל".

3. כתב האישום הוגש בעקבות בקשת הנאשם להישפט בגין דו"ח מס' 044970-1-2 (להלן: "הדו"ח").

טענות הנאשם

4. בפתח תגובתו לכתב האישום ציין הנאשם כי הוא עורך דין בהכשרתו והעלה את הטענות שתפורטנה להלן:

א. בהודעות תשלום הקנס שנשלחו אליו (נ/1+נ/2) ובכתב האישום עצמו נפלו פגמים ואלו הם :

  1. הודעת תשלום הקנס מכילה שתי עבירות, שכן מחד גיסא נטען בה כי הוא החנה את רכבו על מדרכה עם 2 גלגלים כשלא נשארו 130 ס"מ למעבר הולכי רגל, ומאידך גיסא נטען כי החנה את רכבו עם 4 גלגלים ללא קשר למרחק שהושאר.
  2. שמו של עורך הדו"ח לא מצוין בו, על אף שתקנות סדר הדין הפלילי מחייבות זאת.
  3. הודעת תשלום הקנס מיי חסת לו עבירה לפי סעיף 7(א)(3) לחוק העזר בעוד שבכתב האישום הוא מואשם בעבירה לפי סעיף 4(ב) לחוק זה, שהוא "סעיף סל כללי".
  4. בהודעות תשלום הקנס מצוין גובה הקנס הקבוע לצד העבירה המיוחסת לו - 500 ₪, ואילו בכתב האישום לא.
  5. כתב האישום אינו מפרט חלקים מהותיים מעובדות הארוע כגון המועד בו בוצעה העבירה (תאריך ושעה) וכן המקום המדויק בו היא בוצעה (מס' הרחוב).

ב. מדובר במקרה שבוצעה בו אכיפה בררנית.

עמדת המאשימה

5. בפתח התייחסותו לטענות הנאשם הציג ב"כ המאשימה את תצלום רכבו של הנאשם בו הוא נראה בעת שחנה על מדרכה עם 4 גלגלים, ומיד לאחר מכן אמר את הדברים הבאים:
"... אם אצטרך להוסיף את השעה לכתב האישום, אני אעשה זאת אם זה כזה מהותי. יש פה עבירה פשוטה, 4 גלגלים על מדרכה, ולכן כל ההתפלפלויות שגם לא נכונות, שפה אין מילה ושם אין מילה, טענות סתמיות שאין להן אח ורע. סעיף 4(ב) לחוק העזר מדבר על

חניה בניגוד לתקנות התעבורה, זה מה שאני צריך להפנות אליו ולא לפקודת התעבורה. יש את סעיף 7(א)(3) לחוק העזר. טענת אכיפה בררנית שנטענת בלי שמץ של ראיה ומה שרוצים לעשות פה זה מסטיק, נמרח את ההליך ונתיש את המועצה ואין בעיה, נעשה את זה ונשמע הוכחות וזה יבוא לידי ביטוי בגובה הקנס".

דיון והכרעה

6. אקדים ואבהיר כי טענת הנאשם בדבר אכיפה בררנית במקרה זה לא נתמכה במאום ומשכך אני מחליטה לדחותה.

7. שונה המצב בכל הנוגע לטענות בדבר הפגמים שנפלו בהודעות תשלום הקנס ו/או בכתב האישום. לאחר בחינת טענות אלה הגעתי למסקנה כי יש בהן ממש וכי דין כתב האישום להתבטל, ואלה הם נימוקי:

א. סעיף 149 (3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, מאפשר לנאשם להעלות טענות מקדמיות הנוגעות לפגם או פסול בכתב האישום.
סעיף 85 לחוק זה, הנושא את הכותרת "תוכן כתב האישום", קובע כי:
"כתב אישום יכיל –
(1) שם בית המשפט שאליו הוא מוגש;
(2) ציון מדינת ישראל כמאשים או שם הקובל ומענו;
(3) שם הנאשם ומענו;
(4) תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם;
(5) ציון הוראות החיקוק שלפיו מואשם הנאשם;
(6) שמות עדי התביעה."

ב. כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם נראה כאילו הוכן באופן רשלני או כלאחר יד, שכן הוא אינו כולל את תאריך ושעת ביצוע העבירה, המיקום המדויק אינו מצוין בו (אלא רק שם הרחוב ללא מספר) וגם תיאור הנסיבות אינו עולה בקנה אחד עם הראיות שהוצגו בפני במהלך הדיון.
בתצלום אותו הציג התובע בפני נראה רכבו של הנאשם כשהוא עומד עם 4 גלגליו על המדרכה ולמרות זאת הואשם הנאשם בכך שהעמיד את רכבו עליה עם 2

גלגלים בלבד; בעוד שבהודעות תשלום הקנס צויין כי מדובר היה בתאריך 18.1.17 בשעה 01:33 אזי בכתב האישום לא צויינו ו/או שעה כלל וכלל ; בעוד שבהודעות תשלום הקנס תואר מקום ביצוע העבירה כרח' ששת הימים 33 (בבנימינה? גבעת עדה?), אזי בכתב האישום צויין רק שם הרחוב ללא מספר.

ג. כתב האישום מייחס לנאשם עבירה לפי סעיף 4(ב) לחוק העזר בנימינה גבעת עדה (העמדת רכב וחנייתו) התשס"ו- 2005, הקובע כי "לא יעמיד אדם, לא יחנה ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות רכב בדרך במקום שהחניה בו אסורה על פי תקנות התעבורה או על פי תמרור שהוצב כדין".
סעיף 7(א)(3) לחוק זה קובע כי "לא יעצור אדם רכב, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד, כולו או חלקו, באחד מהמקומות המנויים להלן.... (3) על מדרכה....".
בעוד שבשתי הודעות תשלום הקנס שניתנו לנאשם בשעתן הופיעה הפנייה לסעיף 7(א)(3) הנ"ל, הגם שלא הובהר בהן כי המעשה המיוחס לו הוא חניה על המדרכה עם 4 גלגלים ולא עם 2, אזי בכתב האישום נטען כי הוא החנה את רכבו על המדרכה עם 2 גלגלים (בעוד שבפועל הוא ככל הנראה עשה כן עם 4) וסעיף העבירה המיוחס לו הינו הסעיף הכללי יותר (4(ב)).

ד. ב"כ המאשימה אמנם הצהיר כי "אם יצטרך לתקן את כתב האישום הוא יעשה זאת אם זה כזה מהותי" , ואולם דעתי היא כי במסגרת תפקידו וכמי שחתום על כתב האישום היה עליו לעשות כן מלכתחילה ולא להוציא תחת ידיו כתב אישום כה חסר, שגם תיאור העובדות בו אינו נכון בחלקו.

ה. כבר נפסק לא פעם, כי על המאשימה חלה חובה דייקנות יתרה בכל הקשור לאופן שבו היא מנסחת את כתב האישום – הן בתיאור מעשה העבירה והן בציון הוראת החיקוק שאותה הפר הנאשם בהתנהגותו לטענתה. כך למשל, אם בהגדרת העבירה קיימות מספר חלופות, יש לציין במפורש באיזו חלופה מדובר. אם החלופות אינן נושאות מספור, יש לציין באם מדובר ברישא, אמצע, סיפא וכד '. (ר' יעקב קדמי , על סדר הדין בפלילים, חלק שני, תשס"ט -2009 , עמ' 925-922).

8. מפני כל האמור לעיל ולאחר ששוכנעתי כי במקרה פשוט זה היתה למאשימה האפשרות להגיש כנגד הנאשם כתב אישום נכון ומדויק בהתאם לנתונים שהיו בפניה והיא לא עשתה כן מבלי שהיתה לה הצדקה סבירה לכך, סברתי כי נכון אעשה אם אעתר לבקשת הנאשם ואורה על ביטול כתב האישום.
לטעמי, מדובר במקרה שהמאשימה נהגה בו באופן לא ראוי מלכתחילה, שכן על אף שהיתה לה האפשרות להיות ערה לפגמים שנפלו באופן ניסוח כתב האישום עובר לדיון שהתקיים בבית המשפט, היא לא בקשה לתקנו אלא לאחר שהנאשם השמיע טענותיו וגם אז עשתה כן באופן לא מכבד, או כזה שיכולה להשתמע ממנו המסקנה שאין זה עניין מהותי להקפיד בפרטי האישומים המיוחסים לאדם המואשם בפלילים, גם אם מדובר בעבירת חניה שהיא עבירה קלה יחסית.

9. סוף דבר אני מורה על ביטול כתב האישום מחמת הפגמים שנפלו באופן ניסוח כתב האישום ובתוך כך מבהירה לנאשם כי אין בהחלטתי כדי ליתן לו לגיטימציה לבצע בעתיד עבירות דומות לאלה שבהן התכוונה המאשימה להאשימו במקרה זה.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים בדואר רשום.

הנני מתנצלת בפני הצדדים על העיכוב במתן ההחלטה, מחמת תקלה.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ט, 18 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מועצה מקומית בנימינה-גבעת עדה
נתבע: איל עצמון
שופט :
עורכי דין: