ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בת שבע מנטל נגד אריה צ'יצ'יאן :

לפני כבוד הרשם בכיר אדי לכנר

התובעת:

בת שבע מנטל
עו"ד אריאל גלזר
נגד

הנתבעים:

1.אריה צ'יצ'יאן
עו"ד שירה זכרייה
2.שוקי ויטה
עו"ד אהרון נבון

צד ג': חברת מוצרי צריכה (1951) בע"מ ח.פ 520039975
עו"ד צ'פלין

פסק דין

לפני תביעה נזקית על סך 20,340 ₪, בגין נזק שנגרם לדירת התובעת כתוצאה משריפה שמקורה בבית הנתבעים.
כמו כן הוגשה הודעת צד ג' כנגד חברת "אלקטרה" בסך 20,340 ₪.

הצדדים לתיק

בת שבע מנטל (להלן: "התובעת")
אריה צ'יצ'יאן (להלן: "נתבע 1/ בעל הדירה").
שוקי ויטה (להלן: "נתבע 2/ שוכר הדירה")
צד שלישי: אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ (להלן: "צד שלישי/אלקטרה")

עובדות המקרה וגדר המחלוקת
התובעת הינה בעלת דירה מספר 41 בבניין בו פרצה השריפה, נתבע 1 הוא בעל הדירה ונתבע 2 הוא שוכר בדירה. חברת אלקטרה היא יצרנית המזגן, וצורפה על ידי נתבע 1 לתביעה כצד שלישי.
ביום 22.09.16 בשעות הלילה פרצה שריפה בדירת מגורים מספר 37 בבניין שברחוב שפירא 15 ברמת גן (להלן: "דירת הנתבעים"), כתוצאה מקצר ביחידה החיצונית של מזגן, מתוצרת אלקטרה, אשר ממוקמת במסתור הכביסה. השריפה התפשטה בבניין ולחלק מדירות הבניין, גם לדירה מספר 41 (להלן: "דירת התובעת") הנמצאת מעל דירה 37, ונגרמו נזקי רכוש בדירה.
אין מחלוקת כי האש פרצה ביחידת המזגן החיצונית בדירה מספר 37. כמו כן, אין מחלוקת לגבי בעלי הדירות והשוכר.
לב המחלוקת הוא בשאלת הגורם לשריפה שפרצה בדירה 37 והתפשטה לדירות נוספות וגרמה נזק לרכוש דירה מספר 41 והאחראי לכך. כאשר התובעת מצדה מבקשת להטיל את מלוא האחריות על נתבע 1 ונתבע 2, יחד ולחוד, ואילו נתבע 1, מבקש להטיל את מלוא האחריות על נתבע 2 ו/או חברת אלקטרה, ואילו נתבע 2 טוען כי האחריות נתבע 1, היות והוא בעל הדירה ותחזוקת הדירה היא באחריותו.
לאור האמור לעיל, המחלוקת הינה בשאלת האחריות לנזק ובשאלת גובה הנזק.

תמצית טענות הצדדים בכתבי הטענות
התובעת טוענת, כי כתוצאה מהשריפה נגרמו הנזקים בדירתה. בסעיף 10 לכתב התביעה מציינת התובעת את כלל הנזקים שנגרמו לדירתה וטוענת לעלות השיפוץ והתיקון וחיווט מחדש של חוטי החשמל בסך של 16,340 ₪.
התובעת דורשת פיצוי עבור עוגמת נפש, העידרות מהעבודה ונסיעות בסך של 4,000 ₪.
התובעת טוענת, כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם, לא נקטו באמצעי זהירות סבירים במעשים ובמחדלים כפי שפורט בסעיף 16 לכתב התביעה.
התובעת תטען, כי הנזק שנגרם כתוצאה מהשריפה בהתאם לסעיף 39 לפקודת הנזיקין (להלן: "פקודת הנזיקין"), ומאחר ונתבע 1 הינו בעל הנכס והאחראי עליו ונתבע 2 הינו השוכר של הנכס והמחזיק בו, ומשום כך יש במעשיהם רשלנות בכך שלפי פקודת הנזיקין היה עליהם לצפות כי השריפה תגרום לנזק.
בנוסף התובעת טוענת, כי לא הייתה לה ידיעה או היכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לקרות הנזק ולכן טוענת להעברת הנטל על נתבעות אלה להוכיח שלא התרשלו מכוח סעיפים 39 ו- 41 ל פקודת הנזיקין.
נתבע 1 טוען, כי בזמן האירוע הדירה לא הייתה בשליטה שלו, הדירה הייתה מושכרת לנתבע 2 בהתאם לחוזה שכירות מתאריך 26.12.2013 אשר הוארך. כמו כן, טוען הנתבע כי בהתאם לתנאי הסכם השכירות, סעיף 7.ז, היה על השוכר לערוך ביטוח מבנה נגד אש אך לא עשה כן.
נתבע 1 טוען, כי המזגן יוצר על ידי חברת "אלקטרה", והותקן על ידה או מי מטעמה. והשימוש בו נעשה על ידי שוכר 2. ולכן טוען נתבע 1 כי האשמים הם, נתבע 2 הפר את חובתו החוזית לערוך ביטוח מתאים אשר יכלול גם את המזגן. ו/או לחילופין חברת "אלקטרה", יצרנית המזגן ממנו פרצה האש.
כמו כן, נתבע 1 טוען לסילוק התביעה על הסף בגין העדר יריבות משפטית. נתבע 2 מחזיק בדירה, עליו הוטלה החובה החוזית אותה הפר. והיות ונתבע 1 אינו מחזיק בנכס בזמן האירוע ולפני, אינו אמון על אופן השימוש במתקניה ותקינותם, לבין צד שלישי כדוגמת התובעת.
נתבע 1 טוען כי מדובר בשריפה שהחלה ביחידת המזגן החיצונית בדירה, בעקבות כשל חשמלי מקומי שהתחולל במערך ההפעלה בכרטיס האלקטרוני של המזגן. ולכן האחריות להתרחשות האירוע היא של חברת "אלקטרה", וביקש לצרף אותה כצד שלישי.
נתבע 1 מוסיף לטענה, כי לפי חוות דעת מומחה השריפות קבע שמדובר בשריפה שהחלה מכשל במערך ההפעלה בכרטיס האלקטרונה. על כן, יש לצרף ולדרוש שיפוי מחברת "אלקטרה". היות ומדובר על נזק שנגרם על ידי דבר מסוכן, מכשל במוצר שסופק נטל הראייה מוטל על חברת "לקטרה" להוכיח כי לא התרשלה.
נתבע 1, מתכחש לכל הנזקים שציינה התובעת וטוען שאין קשר סיבתי בין אחריות הנתבע לנזקים של התובעת. ובייחוד בהיעדר חוות דעת שמאי מטעם התובעת. כמו כן טוען נתבע 1, כי הקבלות שצורפו על ידי הנתבעת מראות כי נערכו תיקונים ושיפוצים אשר אינם עולים בקנה אחד עם נזקי הפיח. ויש כאן ניסון להתעשר על גבו של הנתבע. מוסיף ואומר כי התבסס על חוות דעת שמאי שביקר בדירת התובעת.
נתבע 1 טוען, כי לא התקיימו התנאים הנדרשים להעברת נטל ההוכחה. וטוען, כי התובעת יודעת את הנסיבות אשר הביאו לאירוע הנזק ולכן לא ניתן לטעון כי התקיים התנאי הראשון של סעיף 41 ל פקודת הנזיקין. כמו כן, טוען כי גם התנאי השלישי לא התקיים, וכי מדובר פה על רשלנות.
נתבע 2 טוען, כי נתבע 1 אחראי לתחזוקת הדירה. וטוען כי הייתה תקלה במערכת המיזוג בדירה ונתבע 1 שלח טכנאי מטעמו לתיקון התקלה.
נתבע 2 טוען, כי קיימת תופעת תקלות במערכות מיזוג האוויר בבניין שחלקן אף גרמו לשריפות. לאחר האירוע התברר בדיעבד כי הייתה בעיה פרמננטית שידועה לכלל בעלי הדירות הקבועים וכי נתבע 1 והתובעת ידעו ולא נקטו שום פעולה ו/או נקטו ביצעו באופן רשלני. כמו כן צויין בדוח החקירה של הכבאות, כי הבעיה חוזרת ולכן יש לבדוק את כל מזגני הבניין. ולכן טוען כי לא היה יכול לצפות ואינו אחראי לקרות האירוע ועם זאת עשה כל אשר לידו למנוע נזקים והזמין את הכיבוי במהירות האפשרית.
נתבע 2 טוען, כי שררו יחסי שכנות טובים בינו לבין התובעת, וכי בחרה לא לפנות אליו ולא לפנות לשמאי להערכת הנזקים בדירתה וניצלה את ההזדמנות לשפץ את דירתה ללא קשר לאירוע ולכן אין כל הוכחות לטענות התובעת. מוסיף וטוען, כי בדו"ח החקירה של הכבאות צויין כי נגרמו לדירת התובעת נזקים קלים כתוצאה מפיח ועשן כמו כן בדוי בכבאות לא נטען לרשלנות.
נתבע 2 טוען, כי התובעת עשתה דין לעצמה ואין כל קשר בין השיפוץ לאירוע השריפה, ומביא דוגמה שבה טוען כי החלפת רשת היונים הוחלפה לכל דיירי הבניין וסופקה על ידי הועד.
אלקטרה טוענת, כי נתבע 1 לא צירף כל תצהיר אשר תומך בכתב ההודעה ולכן על פי תקנה 2014ג לתקנות סדר הדין האזרחי, יש לדחות את ההודעה על הסף.
אלקטרה טוענת, כי המודיע לא צירף העתק של מסמך המעיד על כך שהמזגן נרכש מאלקטרה, או טופל על ידה.
אלקטרה טוענת כי המהנדס מטעם המודיע קבע כי מקור הכשל הינו במערך ההפעלה בכרטיס האלקטרוני של המזגן, אך יחד עם זאת ציין כי טרם האירוע תוקן המזגן על ידי טכנאים חיצוניים. לכן טוענת אלקטרה, בשל אותם תיקונים והתקנת חיבורים לא מקוריים על ידי בעלי מקצוע שאינם מורשים, ניזוק מנגנוני הפעלת מה שגרם לקרות השריפה ולכן אין לה כל קשר לקרות השריפה וכמו כן הסירו הצדדים כל אחריות מצד שלישי.
אלקטרה טוענת, כי לא צורף דוח חוקר של כיבוי האש, וטוענת להלכה הפסוקה כי אי הבאת ראיה מקימה כנגדם חזקה כי זו הייתה פועלת לרעתו.
אלקטרה טוענת כי שוכר הדירה לא מופיע במאגרי החברה כרוכש מזגן, ובנוסף לא בוצעו תיקונים ולא התקינה את מדחס המזגן בבית המודיע. כמו כן לא ברור אם המזגן נרכש כחדש או יד שניה ולכן התיישנה תביעת המודיע לפי דיני ההתיישנות, בנוסף לא ציינו את מועד רכישת המזגן.
אלקטרה טוענת, כי אין כל קשר סיבתי בין שורת המחדלים הנטענים לבין נסיבות התרחשות השריפה וזאת מכיוון שמתנתק הקשר הסיבתי עם פעולתם הרשלנית של הטכנאיים החיצוניים. כמו כן, השריפה התרחשה בשל חוסר זהירות של המודיע ו/או שוכר הדירה ומעשיהם.

דיון והכרעה
בתאריך 16.06.2019 התקיים דיון הוכחות בו נשמעו הצדדים והעדים, ההחלטה בדיון כי הצדדים יסכמו בכתב ובמקביל ויגישו את סיכומיהם לבית המשפט.

אחריות צד שלישי
בעניין הגורם לאירוע השריפה נותרו חוות דעת מומחים, אחת של אילן אבני מטעם נתבע 1, והשניה של אשר סלוצקי מטעם צד שלישי, חוות דעת של רונן פולט מטעם נתבע 2 ודוח חקירת כיבוי האש. חוות דעת של ישראל רפפורט מטעם נתבע 1 נמשכה מהתיק (עמוד 13 שורה 13 לפרוטוקול). העדים נחקרו על חוות דעתם.
מסקנות מומחה מטעם נתבע 1, אילן אבני "הכשל שהתחולל במערך המזגן על פי ממצאי בדיקתי, נמצא ביחידת הבקרה האלקטרונית- הכרטיס האלקטרוני נמצא שרוף וחרוך באופן מוחלט, ממצא שלא זיהיתי בשום רכיב אחר של המערכת. פרט התואם את סברי הדיירים שטענו כי המזגן במועד השריפה לא היה במצב פעולה. דהיינו- זרם הצריכה של המזגן היה נמוך משמעותית, כאשר רק הכרטיס האלקטרוני היה תחת מתח חשמלי קבוע. כאן חשוב להבהיר כי פעולות הטכנאי לתיקון נזילת הגז אין לה שום קשר ושייכות למקרה ולאירוע השריפה המקומית".
מסקנות מומחה מטעם חברת "אלקטרה", סלוצקי "לאור הממצאים העובדות והבדיקות שנערכו על ידי הנני בדעה כיגורם השריפה הנדונה נובע כתוצאה מכשל כל שהוא המצוי באחריות בעל המזגן, טכנאי או טכנאים אשר תיקנו את המזגן בעבר והתנהלות בלתי אחראית של מי שידע כי המזגן בתקלה ובכל זאת הותיר אותו כאשר הוא מחובר לחשמל ומסכן את סביבתו."
מסקנות חוות דעת מומחה מטעם נתבע 2, "מניתוח הממצאים והעדויות שנאספו על ידי באתר הדליקה עולה שגורם הדליקה טמון בהתלקחות כרטיס האלקטרוני של המזגן מתוצרת אלקטרה שנת ייצור 2003. במקום בוצעו עבודות תיקון מסיביות על ידי טכנאי פרטי שכללו עבודות בחום במסגרת ריתוכים שביצע לסוללת המעבה. לא ניתן בשום צורה לנתק את העבודות שביצע הטכנאי מגורם הדליקה משני טעמים: לא ניתן לשלול את האפשרות שמערכת החשמל של המזגן נפגעה מעצם עבודות התיקון שבוצעו על ידי הטכנאי שכללו בין היתר גם עבודות בחום בטמפרטורות גבוהות מאלף מעלות צלזיוס בנקודת הריתוך. מאחר ופעל הטכנאי במזגן, היה עליו לזהות כשל ככל שהיה כזה לתקנו או להתריע אליו ומשלא עשה כך, הרי שרובצת על כתפיו האשמה."
מסקנות חוות דעת מומחה שירות כבאות והצלה רמת גן, "כשל חשמלי- מזגן. על פי העובדות הממצאים ותבנית הבעירה נמצא שהבעירה החלה במנוע בקומה 10 והתפשטה לקומות 9 ו 11. המלצות חוקר הדלקות: בשל מספר מקרים של בעירת מזגנים בבניין ממליץ לערוך בדיקת כל המזגנים בבניין."
נתבע 1 טוען בסיכומיו כי, עדות המומחה של סלוצקי היתה ומבולבלת וסתרה את עצמה, ראשית קשר באופן ברור בין פעולות והחוסרים שמצא במזגן לבין הכשל החשמלי, בהסתמך על סעיף 11 לפרק "דיון וחקירה" (להלן: "הפרק") בחוות דעתו. ובחקירה הנגדית חזר בו ואמר כי רשימת החוסרים נועדה ללמד בעצם על מידת ההתערבות.
לטענת אלקטרה, המהנדס מטעם נתבע 1, אילן אבני, קבע כי מקור הכשל הינו ממערך ההפעלה בכרטיס האלקטרוני של המזגן, וזאת אך ורק כי נשרף באופן מרשים וכי לא מצא כל פגם אחר במערכת החשמל. כמו כן קבע כי טרם האירוע תוקן המזגן על ידי טכנאים חיצוניים, וקבע כי הכשל אינו נובע מעבודתם. אלקטרה מוסיפה, כי המסקנות ללא כל הוכחה, ולפי המומחה מטעמה נמצא כי נעשו תיקונים במזגן וללא כל זיקה לאלקטרה. תיקונים אשר נעשו בצורה חובבנית והלכה למעשה ברור כי בשל אותם תיקונים על ידי מי שאינו מורשה לכך, ניזוקו מנגנוני הפעלת המזגן ו/או כל רכיב אחר אשר גרם להתלקחות.
סבור אני כי אין סתירה בין חוות דעתו של סלוצקי בסעיף 11 היות ויש לראות עוד מסעיף 5 לפרק, "העובדה שבמעבה בוצעו כמה וכמה תיקונים שונים לרבות:" ומביא רשימה של חוסרים, חלקים וחיבורים לא מקוריים ובלתי חוקיים. ובסעיף 11 מסכם את הרשימה "עובדות אלה למעשה מסירות כל אחריות של חברת אלקטרה לפעולות שנעשו ביחידה ואשר איזה מהן הובילה לכשל שבסופו של דבר הוביל לשריפה." ניתן להבין מקריאה פשוטה, כי עצם הטיפול במזגן על ידי גורמים בלתי מוסמכים מסירה את האחריות מחברת אלקטרה ואיזה מהן מהם הובילה לכשל שגרם לשריפה. כמו כן, בעדותו אמר "האם כתבתי בחוות הדעת שלי שהחוסר של שמיכת ריפוד וכיסוי הפלסטיק, הגורמים לשריפה, התשובה היא לא. זה מראה לי, כי המזגן הזה, עבר התעללות. זה לא היה בבדיחות הדעת, המזגן טופל, באים ליצרן שייצר במזגן אשם. החליפו חלקים, קבל, ועשו תיקונים אבל היצרן אשם." (עמוד 24 שורות 7-10 לפרוטוקול) בנוסף אמר בעדותו "ההתעסקות במזגן הם כל הצרות שהובילו לשריפה התחוללה בתוך במעבד." (עמוד 24 שורה 13 לפרוטוקול). ניתן להבין כי אין כל סתירה בין חוות דעתו לבין עדותו ולכן אני שולל טענה זו.
באשר לחוות דעתו של אילן אבני, מטעם נתבע 1. כאשר מציין כי בדק את מערכת החשמל במדחס ולא נמצא כל פגם (חוות דעת אילן אבי, פרק ממצאי בדיקה 3.4). וקובע לפי שריפת הכרטיס כי הוא מקור הכשל. את הערכה ביצע לפי שרידי המזגן במקום ולכן איני רואה לנכון לטעון כי הקביעה היא ללא הוכחות כפי שטוענת אלקטרה.
נתבע 1 טוען, "כי סלוצקי עושה הכל כדי לפסוע בין הטיפות, ליצור תמונה מטילת אימים באשר למצבו "הגרוע" של המזגן, באופן כללי וכוללני, אולם אף מילה על גורם הנזק עצמו ומיקומו", בעוד ששני מומחים בדקו את המזגן מטעם נתבע 1 ונתבע 2 והצביעו על כשל חשמלי באזור ספציפי. בנוסף טוען נתבע 1, כיצד אבחן סלוצקי את כל אותם פגמים וחוסרים במזגן, אם חזר וטען שהמזגן היה שרוף לגמרי. והוסיף כי אין מחלוקת שגם חרף כל הפעולות שבוצעו במזגן לאורך השנים, לא התלקח המזגן באותם שנים.
בנוסף לטענת נתבע 1, כי סלוצקי מתבסס על הנחת עבודה שגויה ומוטעית עובדתית. וזאת מכיוון ולא הוכח שהמזגן היה מקולקל במועד האירוע, זאת לפי סעיף 14 לחוות דעתו בפרק, "העובדה שמישהו הותיר מזגן שידוע כי הוא מקולקל- מחובר לחשמל הינה פעולה אשר תרמה להתפתחות הכשל."
בקריאה מעמיקה של חוות דעתו של סלוצקי, אפשר להבין כי בעניין של אי תקינות המזגן הוא התבסס על עדות שמיעה, סעיף 12 לפרק "נמסר כי המזגן לא היה תקין ולא קירר עובדה המעידה על כשל כל שהוא שכבר "קינן" במזגן זמן מה", זאת ציין גם בעדותו (עמוד 25 שורה 3 לפרוטוקול). כמו כן ניתן ללמוד זאת עוד מפרק "הנסיבות" לחוות דעתו של סלוצקי. לעניין מקור הכשל, ציין סלוצקי בחוות דעתו בסעיף 18 לפרק, כי "לא ברור מדוע מפסק זרם הדלף לא הפסיק את היחידה כאשר בצמות הכבלים החל כשל ועובדה זו מעידה שיתכן כי מן דהוא ניתק את המזגן מחיבור הארקה תקין עובדה שמנעה פעולתו של מפסק זרם הדלף.". בעדותו הוסיף וציין " אני לא זהיתי כי הכרטיס לא מקורי כי הוא נעלם. הצלחתי לזהות כי היה מהדקי טוטב וקבל לא מקורי." ושנשאל "האם מצאת כשל חשמלי על החלק הלא מקורי?" ענה סלוצקי, "הקבל נעלם לא נשאר ממנו זכר. יודעים כי הוא לא מקורי ממה שנשאר ממנו, מה שנשאר מהקבל הוא רק החיבורים, שאותם אפשר היה לזהות וזיהנו אותם ביחד עם טכנאים של אלקטרה שהם חלקים לא מקורים" (עמוד 23 שורות 15-20 לפרוטוקול). גם בעדותו ציין זאת כי היו חלקים לא מקוריים בקבלים ושם התחיל הכשל.
נתבע 1 טוען, כי שני המומחים נפרדים, והיה בידם את פרטיו של הטכנאי אך הם אינם ציינו כי דיברו אתו לא בעדותם ולא בחוות הדעת שלהם ומה היו ממצאי השיחות? וטוען לחזקה כי ככול הנראה במהלך השיחה עם הטכנאי, התבררה גרסתו של נתבע 1 וכי כל פעולת הטכנאי התמצתה בהחלפת גז, ולא נגע במערכת החשמל או בכרטיס האלקטרוני. בנוסף טוען כי אי זימון הטכנאי צריכה לפעול לרעת נתבע 2 ואלקטרה גם יחד. בטענה זו אדון בהמשך.
נתבע 1 העיד כי מלבד הפעם היחידה בה הזמין את הטכנאי מטעם אולימפוס, לא הזמין עוד טכנאים. בעדותו אמר ”אמרתי לו כי המזגן לא מקרר. אני לא נכנסתי לעניין האחריות. אמרתי אולי יש נזק בלאי סביר, משהו כזה. ישר פניתי לחברה אוליפוס, ראיתי אותו באינטרנט, הזמנתי אותו, שאלתי אותו מה הידע המקצועי שלו, הוא הציג את עצמו טכנאי בכיר של אלקטרה, הוא הקים חברה היום. הזמנתי אותו והוא מילא גז, הכרתי בינו לבין שוקי השוכר שלי ובזה נגמר העניין." (עמוד 8 שורות 24-28 לפרוטוקול). ניתן לראות כי אכן נתבע 1 הזמין את הטכנאי בפעם הראשונה. כמו כן הוא טוען בעדותו, כי הטכנאי הציג עצמו כטכנאי בכיר באלקטרה ויחד עם זאת סיפר לו כי פתח היום חברה. כמו כן אלקטרה טוענת כי לא ניתן לנתבע 1 שירות על ידי צד שלישי ושמו אינו מוכר במערכות של אלקטרה. אפשר להבין כי ככול הנראה, הטכנאי כבר אינו עבד עם אלקטרה והוא עובד בחברה עצמאית ואז זה מתיישב עם טענת אלקטרה כי אינה סיפקה שירות לנתבע 1, אך אין זה מבוסס.
אין חולק כי המזגן מותקן בסביבות 13 שנים, התובעת טוענת בסיכומיה כי לפי טענת נתבע 1, אחזקתו כללה אך ורק מילוי גז מזגנים. כאשר נשאל האם בוצעו תיקונים נוספים במזגן אמר שלא ושאינו יודע אם מישהו אחר ביצע תיקונים (עמוד 12 שורות 10-15 לפרוטוקול).
כמו כן, טוענת התובעת בסיכומיה כי נתבע 2 העיד כי המזגן כן תוקן לפחות שלוש פעמים טרם התרחשות השריפה. כאשר נשאל "טכנאי בדק ואמר לי שיש מכשירים שמחברים על הצינור ואין לו מספיק גז, ומילא." ענה נתבע 2, "לפי מיטב זכרוני פעמים בוודאות אולי שלוש." הוסיף ואמר "אני זוכר כי פעם אחת הם תיקנו, והוא היה מחמם. הוא הזמין אותו עוד פעם ואמר חיברתי את זה לא נכון, הפוך, והוא היה צריך לבוא עוד פעם." (עמוד 17 שורות 13-17 לפרוטוקול). ולכן טוענת התובעת בסיכומיה כי נתבע 1 אינו דובר אמת בנוגע למצבו התחזוקתי של המזגן והוא מנסה להרחיק עצמו מאחריות תחזוקת המזגן.
בעניין תיקון הטכנאי בפעם הראשונה, נתבע 1 טוען, כי הטכנאי הגיע ומילא גז, ובנוסף בעדותו אמר "טכנאי בדק ואמר לי שיש מכשירים שמחברים על הצינור ואין לו מספיק גז, ומילא.". (עמוד 11 שורה 28 לפרוטוקול). אך יחד עם זאת, בחוות דעת של אילן אבני, בפרק "ממצאי בדיקתי" בסעיף 3.5 כי נתבע 1 אמר לו כי "הטכנאי זיהה ותיקן אך ורק דליפת גז מהצנרת הפנימית", ובנוסף לעדותו של נתבע 1 כפי שציינו בסעיף 45 לפסק הדין. כי דבריו של נתבע 1 אינם מדויקים, אכן בוצע תיקון פנימי במזגן ולא רק פעולה של מילוי גז.
נתבע 1 טוען, כי תאוריית ה"מזגן הישן" שהצדדים מנסים להיבנות עליה ראויה לדחייה. וזאת בשל חוסר ראיות, שכן טיבו של מזגן הינו מוצר שעובד במשך שנים. לא הוצגו סיכונים הנובעים ממזגן בן 13 שנים.
נתבע 1, טוען כי המזגן מעולם לא טופל לכאורה על ידי טכנאי אלקטרה אינה יכולה לשלול את הטענה שבמזגן קיים כשל או פגם בייצור. ומתבסס על כך שבדיון נאמר על ידי התובעת "היו שריפות קטנות במזגנים במהלך השנים בשכנים ומכבי האש היו לא פעם ולא פעמיים." (עמוד 7 שורה 29 לפרוטוקול). וטוען כי תגובתו ההיסטרית של ב"כ אלקטרה במעמד הדיון מתאימה למשפט "על ראש הגנב בוער הכובע".
נתבע 2 טוען בסעיף 12 לסיכומים מטעמו, כי אין מחלוקת בין המומחים שהשריפה פרצה מהמזגן, יחד עם זאת סיבת ההתלקחות המדויקת נעדרת משמעות מבחינת נתבע 1, היות ומדובר בכשל הנובע מתיקון רשלני של טכנאי המזגנים שהוזמן על ידי נתבע 1.
חברת אלקטרה טענה על מקרה דומה בתיק תאמ (חי') 58420-11-14 הכשרה חברה לביטוח בע"מנ' אלקטרה מוצרי צריכה (1970) בע"מ, שם נקבע במקרה דומה "מאז נרכש המזגן ועד לשריפה חלפו למעלה מ 6 שנים, במהלכן טופל ותוקן על ידי טכנאים שלא מטעם הנתבעת. בנסיבות אלו סביר בהחלט להניח כי הנזק נגרם כתוצאה של טיפולים אלו או תחזוקה לקויה ובגין חלוף הזמן, ולא כתוצאה של כשל בייצור." (עמוד 3 פסקה 8).
חברת אלקטרה טוענת בנוסף, כי טענת הנתבעת כאילו רק מילואו גז במזגן לפני השריפה אינה יכולה לעמוד באשר כל בר דעת מבין כי המזגן בן 15 שנים טעון טיפול יותר ממילוי גז (סעיף 21 לסיכומי אלקטרה). כמו כן בעדותו של נתבע 2, כי בוודאות טכנאי המזגנים ביקר פעמיים ואולי שלוש ושנשאל האם ידוע מה עשו הטכנאים נתבע 2 העיד "אני לא יודע מה הם עשו. אני זוכר כי פעם אחת הם תיקנו, והוא היה מחמם. הוא הזמין אותו עוד פעם ואמר חיברתי את זה לא נכון, הפוך, והוא היה צריך לבוא עוד פעם." (עמוד 17 שורות 16-17 לפרוטוקול). מעדותו של נתבע 2 אפשר להבין כי הטיפול במזגן אינו היה רק לשם מילוי גז, וכי ככול הנראה התעסק הטכנאי עם מערכת החשמל כך שחיבר חוטים בצורה לא נכונה אשר הובילו לכך שהמזגן יחמם במקום לקרר.
לאור כל האמור לעיל, כל המומחים קובעים כי הייתה מעורבות של טכנאי. מוצא אני מחומר מהראיות שאכן הטכנאי ביצע תיקונים בתוך התא החיצוני של המזגן, שהיה מקור השריפה, בהמשך לפסק הדין שאוזכר בסעיף 50 לפסק הדין, "גם אם הייתי מוצא כי הקבל שגרם לשריפה היה הקבל המקורי שהותקן על ידי הנתבעת, היה על התובעת להוכיח כי מדובר ברכיב לקוי, והתובעת לא הביאה כל ראיה בעניין זה". בעניין שלנו, המודיע (נתבע 1) לא הביא הוכחות כי קיים פגם בייצור הכרטיס. בנוסף נתבע 1 לא ניסה להזמין טכנאי מטעם אלקטרה לשם תיקון המזגן היות ויצא מנקודת הנחה כי הם שולחים טכנאי אחרי המון זמן (עמוד 11 שורות 20-23 לפרוטוקול). טענה שאיני סבור כי יש לה מקום, נתבע 1 אפילו לא ציין שניסה לפנות לחברת אלקטרה, בנוסף חברת אלקטרה ציינה כי נתבע 1 לא נמצא אצליהם במאגר, כמו כן על פי תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו-2006 לתוספת שני (תקנות 7(א) ו-10(ג)) קובע כי על היצרן לתקן את המזגן תוך 3 ימים מרגע פתיחת הקריאה. לכן אני סבור כי היה ניתן להזמין טכנאי מטעם אלקטרה בזמן סביר, אך נתבע 1 בחר לא לעשות זאת.
כמו כן, נתבע 1 על מנת להוכיח כי הטכנאי ביצע רק בדיקה גז ומילוי גז במזגן ולא ביצע פעולות נוספות במסגרת הטיפול שלו במזגן, היה עליו להביא את הטכנאי להעיד ו/או להביא את החשבונית של הטכנאי. מכיוון שלא עשה כך, נמנע מלהביא את העד ו/או את הקבלה על מנת להוכיח את הטענות שלו, ומכיוון שלא עשו כך, חזקה כי עדותו הייתה תומכת בגרסת התובעת ולכן נמנע מלהביא את הטכנאי להעיד ו/או את הקבלה כראיה. לכן נתבע 1 אינו הוכיח את טענותיו בעניין הטכנאי.
לאור כך, לא מצאתי לקבוע כי הכרטיס של חברת אלקטרה הוא גורם הנזק. ולפי רוב חוות דעת המומחים הגורם העיקרי הינו התיקון הלקוי של הטכנאי. אני מקבל את טענת אלקטרה, כי תיקון המזגן על ידי טכנאים פרטיים שטיפלו במזגן מבטל את הקשר הסיבתי. ולאור כל אמור לעיל, אני קובע לדחות את תביעה כלפי צד שלישי, אלקטרה.

הטענה לרשלנות הנתבעות והעברת נטל הראייה
התובעת טוענת לאחריות, יחד ולחוד, של הנתבעים לשריפה שפרצה ביחידה החיצונית של המזגן. וטוענת להעברת נטל הראייה על הנתבעות להוכיח שלא הייתה התרשלות מצדן לאש שפרצה בהתאם לסעיף 39(א) וסעיף 41 ל פקודת הנזיקין ולאי עמידת הנתבעות בנטל זה, ולחלופין לרשלנות הנתבעות שגרמה לאירוע השריפה.
סעיף 39(א) ל פקודת הנזיקין קובע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח הנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבהיר את האש או היה אחראי להבערתה, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המטלטלין שמהם יצאה האש - אז על הנתבע הראייה שלא הייתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה". בפסק דין עא 4473/93 יער זאב בע"מנ' הסנה - חברה ישראלית לביטוח בע"מ , נ (1) 866 נקבעה ההלכה "סעיף 39 לפקודת הנזיקין מעביר לנתבע את נטל השכנוע בדבר האחריות לנזקי אש, והגיונו של הכלל נובע מיתרון ידיעה של המחזיק הנתבע".
האש פרצה ביחידה החיצונית של המזגן שנמצאת בדירת הנתבעים, יש לבחון את תנאי סעיף 39 לפקודה בעניין העברת נטל ההוכחה לנתבע, ומכיוון שהסעיף ספציפי בעניין חובת הראייה במקרה של אש, אין מקום לדון ב סעיף 41 לפקודה כפי שטוענת התובעת. ראשית, במקרה שלנו אין וויכוח כי הנזק שהתובעת טוענת בגינו הוא עקב השריפה. בחוות הדעת של חקירת הדלקה מטעם רשות כבאות והצלה, אשר ביצע רשף אמנון כהן ציין בסעיף 7 לחוות הדעת "בדירה בקומה 11 מספר 41 במרפסת השירות נראו סימני חריכה ופיוח במעטפת המזגן בחלקו הסמוך לפיר הניקוז, צמות צנרת החשמל והגז של שני המזגנים נחרכו. סימני פיוח נראו בקירות ותקרת מרפסת השירות ובחדרים שפונים צפון מזרח.", אכן נגרם נזק לדירה של התובעת כתוצאה מהאש. בנוסף, בנוסף בפסק דין זינברגבר תא (י-ם) 119/72 נאוה זילברגר את ריכטר נ' האחים זוזובסקי בימ"ס לרהיטים נקבע "הדיבור "אש שיצאה", בסעיף 39 לפקודת כוונתו לאשר שמקורה ושתחילתה בחדרים של הנתבע או במטלטלין שבבעלותו" , במקרה זה אין חולקים כי האש מקורה בדירה 37, אשר הבעלים שלה הוא נתבע 1, ונתבע 2 הוא מחזיק בה מכוח חוזה שכירות, אשר נמצאת מתחת לדירה 41 של התובעת. בנוסף, האדם שברשותו פרצה האש צריך להוכיח שהוא לא התרשל ולכך מספר חלופות: אדם שהבעיר אש מרצונו, אדם שהיה אחראי על האש ובעל מקרקעין שמהם יצאה האש.
במקרה שלנו, ניתן להבין כי תופס המקרקעין הוא בעצם נתבע 2 בהתאם לסעיף 2 לפקודה, אשר הוא מחזיק במקרקעין מכוח חוזה שכירות. אך יחד עם זאת, המזגן ממנו פרצה האש הינו מטלטלין אשר בבעלות נתבע. לטענת נתבע 1 כדי להשאיר את הבעלים אחראי על הנזק שנגרם מהאש מתייחסת למטלטלין, או כאשר קיימת חובה עצמאית של הבעלים לבצע תיקונים או ליקויים במושכר ומסתמך על פסק הדין עא 780/76 עזרא מועלםנ' רשות הפיתוח , לא (2) 630. בפסק הדין עא 645/77 דוד גנורנ' מדינת ישראל , לד (1) 766 קבע השופט שמגר "כאר פלוני מציב בביתו של פלמוני מכשיר חשמלי, אשר כל טיפול ושינוי בו הם בסמכותו הבלעדית של פלוני והפיקוח הכללי נותר בידי הבעלים, וכאשר נמסרת למחזיק במכשיר זכות השימוש בלבד, אך סביר הוא כי יראו את בעל המכשיר שהציבו ברשותו של אחר כמי שאחראי לשלמותו, החייב לפרוק מעצמו בין היתר, גם את האחריות לאש היוצאת לפתע מןה מכשיר, אם סיבתה איננה ידועה; ומה גם כאשר התקנה של המכשיר וכל הסדרים הסובבים את הנושא יוחדו על-פי דין לרשות מוגדרת בלבד." במקרה שלנו, המזגן אומנם בבעלותו של נתבע 1, אך מחוזה השכירות בסעיף 7(א) ניתן להבין כי הסכימו הצדדים כי התיקונים והתחזוקה של הבית הם באחריות השוכרים.
לעומת זאת, נתבע 2 טוען בסיכומיו, כי נתבע 1 התקשר עם הטכנאי וליווה את הטכנאי במהלך תיקון המזגן. נתבע 2 טוען כי לא היה נוכח ואף השאיר מפתח לנתבע 1. כך גם עולה מעדותו כאשר נשאל האם נתבע 2 היה נוכח בזמן תיקון המזגן ”הוא היה. הוא השאיר לי את המפתח. סיימתי עם הטכנאי את הכל, לאחר מכן מר שוקי הגיע, מקרר הכל בסדר, יש טענה או לא. אמרתי לו אם יש לו טענה שיצור קשר עם החשמלאי." בנוסף נשאל "הוא לא הגיע בביקור?" וענה "הוא בדק שמזגן מקרר." (עמוד 10 שורה 19-25 לפרוטוקול). בעקבות כך, נתבע 2 מציין כי כל אלה מעידים שנתבע 1 כבעל הדירה ראה עצמו כמי שאחראי לתיקוני התקלות בדירה למרות ההסכם בחוזה.
לאור האמור לעיל, רואה אני כי נטל ההוכחה נמצא על כתפי נתבע 1. ראשית, נתבע 2 עונה ל סעיף 39 לפקודה מעצם היותו מחזיק בנכס. שנית, למרות הסכמת הצדדים בחוזה השכירות כי התיקונים יבוצעו על ידי השוכר, מי שדאג להביא טכנאי ולתקן את המזגן הוא נתבע 1. יחד עם זאת נתבע 1 עונה לקביעה מהפסיקה שאוזכרה בסעיף 58 לפסק הדין, כי הוא ראה את עצמו כמי שאחראי על שלמות המטלטלין שממנו פרצה השריפה כמו כן גם לאחריות. לכן, מקבל אני את טענת התובעת ל סעיף 39 לפקודה ואכן נטל ההוכחה עובר לכתפי הנתבעים.
התרשלות
נתבע 2 טוען, כי נתבע 1 ראה עצמו כאחראי לתיקונים וכך פעל לאורך תקופת השכירות לגבי תיקונים שונים שנדרשו (סעיף 11 לכתב הסיכומים של נתבע 1), וגם הוסיף כי נתבע 2 בחקירתו כי "השוכר שאני נכנסתי במקומו אמר שאין לי בעייה ובעל הדירה מתקן הכל. ואכן במהלך השכירות, אני שמעתי את עדות של מר ציצאן, אבל אני חושב כי הוא לא זכר נכון, הוא תיקן כמה תיקונים בדירה, אחד מהם היה מתגי חשמל, הוא החליף את מתגי חשמל, התריסים החשמלאים התקלקלו כמה פעמים והוא תיקן אותם וגם את המזגן הוא בא לתקן כמה פעמים באמצעות טכנאי מטעמו." (עמוד 15 שורה 15-19 לפרוטוקול). יחד עם זאת, נתבע 1 בחקירתו העיד כי ”אני לא נכנסתי לעניין האחריות. אמרתי אולי יש נזק בלאי סביר, משהו כזה. ישר פניתי לחברה אוליפוס, ראיתי אותו באינטרנט, הזמנתי אותו, שאלתי אותו מה הידע המקצועי שלו, הוא הציג את עצמו טכנאי בכיר של אלקטרה, הוא הקים חברה היום. הזמנתי אותו והוא מילא גז, הכרתי בינו לבין שוקי השוכר שלי ובזה נגמר העניין." (עמוד 8 שורות 25-28 לפרוטוקול).
בפסק דין אדרי, קבע כבוד השופט חשין:
"סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מעביר לנתבע את נטל השכנוע, נטל הראיה (הנטל מס' 1), ולא רק את הנטל להוסיף ולהביא ראיות (הנטל מס' 2). הגיון הכלל נלמד מאליו, הן מצדו של תובע והן מצדו של נתבע. תובע אינו יודע, במהלכם הרגיל של דברים, מה אירע בחצרו של כנו ומה גרם להתפרצותה ולהתפשטותה של האש. מן הצד האחר, נתבע יכול לדעת (קונסטרוקטיבית), ובוודאי יש בידו אמצעים לידיעה טובים מאלה שבידי התובע; ומתוך שיכול הוא לדעת, מסיק החוק כי אמור הוא לדעת מה גרם לאש ולהתפשטותה".
כעת אבחן האם נתבע 1 ונתבע 2 התרשלו בתחזוקת המזגן אשר הובילה לפרוץ השריפה.
התובעת טוענת, כי המזגן הינו בן 13 שנים, ואחזקתו כללה אך ורק מילוי גז כך גם לפי עדותו של נתבע 1 בדיון "מה שאתה אומר לביהמ"ש כי 8 חודשים המזגן לא קירר, הבאת איש מזגנים מאולימפוס, והאיש מילא גז?" וענה על שאלה זו בחיוב (עמוד 8 שורה 29-31 לפרוטוקול). נתבע 1 הביא טכנאי של אולימפוס, שרק הוא טיפל במזגן (עמוד 11 שורות 6-9, עמוד 12 שורות 12-13 ושורות 16-17 לפרוטוקול הדיון). כמו כן טוענת כי לא ידע להשיב לשאלה האם בוצעו תיקונים נוספים. יחד עם זאת, טוענת כי נתבע 2 העיד בבית המשפט כי המזגן תוקן שלוש פעמים לפחות טרם התרחשות השריפה וכי טכנאי מזגנים הוזמן מספר פעמים וביום השריפה המזגן היה תקול (עמוד 8 שורה 32, עמוד 9 שורה 1-3, עמוד 12 שורות 10-15 ושורות 20-21 לפרוטוקול). לאחר עיון בעדויות מצאתי כי אין ביסוס בטענה זו, נתבע 1 העיד "מאחר והיתה פנייה והכרתי בניהם, אמרתי לו מר שוקי, הטכנאי היה צריך להביא את החשבונית, נתתי את הטלפון, הוא קירר היית נוכח. הלכתי. הוא התרשם ממנו והזמין אותו לעבודות. שאלתי אחרי כמה ימים מה קרה עם המזגן הוא אמר בסדר." (עמוד שורה לפרוטוקול). לאורך כל הדרך אמר כי הכיר בין הטכנאי לנתבע 2, ומרגע זה התקשרות נעשתה ישירות בין נתבע 2 לטכנאי המזגנים, ולכן סביר להניח כי נתבע 1 לא ידע על תיקונים נוספים שהזמין נתבע 2.
בחוות דעת המומחה מטעם נתבע 2 קבע בסעיף 2 לפרק ה"מסקנות", כי "לא ניתן לשלול את האפשרות שמערכת החשמל של המזגן נפגעה מעצם עבודות התיקון....היה עליו לזהות כשל ככל שיהיה כזה לתקנו או להתריע ומשלא עשה כך, הרי שרובצת על כתפיו האשמה". בנוסף גם המומחה סלוצקי מטעם אלקטרה קבע בסעיפים 5-11 לפרק "דיון ומסקנות" בחוות דעתו כי התיקון ביחידת המזגן למעשה מוריד את האחריות מחברת אלקטרה, "אשר איזה מהן מובילה לכשל שבסופו של דבר הוביל לשירפה". ניתן ללמוד כי משתי חוות דעת מומחים נקבע כי גורם לכשל הינו הטיפול הלקוי של טכנאי המזגנים.
בנוסף נתבע 1 בחקירתו אמר "אני מציע לך, שתתקשר לאלקטרה ותאמר שיש לך בעייה בקירור, אולי היום ישתפרו, מושכים אותך זמן כדי לתת לך שירות. אדם חם לו, בעונה החמה, תודה לאל שנפל לי אדם שהיה עובד של אלקטרה. אלקטרה מושכים זמן ואדם מתבשל. מה קורה? אומר לך , לא רק אלקטרה וגם טורנדו לא שולחים את הטכנאים שלהם אלא שולחים טכנאי משנה." (עמוד 11 שורות 20-23 לפרוטוקול), מה שמלמד על כך, כי ישר ששמע על התקלה דאג להביא בעל מקצוע במהירות האפשרית כדי לתקן את התקלה וזאת ניתן להבין בחקירתו של נתבע 1 "ישר פניתי לחברה אוליפוס, ראיתי אותו באינטרנט, הזמנתי אותו, שאלתי אותו מה הידע המקצועי שלו, הוא הציג את עצמו טכנאי בכיר של אלקטרה, הוא הקים חברה היום." (עמוד 8 שורות 25-27 לפרוטוקול). אפשר ללמוד כי אכן נתבע 1 פעל באופן אחראי בהתנהלות מול הטכנאי, אך לא מספיק. לא ציין כי ביקש לראות תעודת חשמלאי מוסמך, או אישור על כך שהוא טכנאי בכיר באלקטרה, אומנם נתבע 1 טוען כי שאל את הטכנאי לגבי הידע המקצועי אך עצם את עיניו מלראות כל הוכחה לכך.
בנוסף התובעת טוענת כי לפי כלל הנסיבות היה על נתבע 1 לצרף לתביעה את טכנאי המזגנים ולא את חברת אלקטרה, אשר הוא זה שתיקן את המזגן לפי השירפה. ולכן עצם זה שהוא לא עשה כן ואף לא הזמין אותו למתן עדות שיעיד על מצבו של המזגן ערב פרוץ השריפה מחזקת את התענה לקיומה של רשלנות. בנוסף, בסיכומים טוען נתבע 2, כי התיקון נעשה כשבועיים לפני פרוץ השריפה וזאת הגיע בטענה כי תיקון של מזגן כך שיקרר נדרש בקיץ בחודש ספטמר 2016 והמסקנה היא כי טכנאי המזגנים ביקר בדירה בספטמבר 2016 כשבועיים לפני פרוץ השירפה. אך יחד עם זאת, סבור אני כי גם על נתבע 2 נטל ההוכחה, להוכיח את טענותיו כי התיקון אכן נעשה שבועיים לפני קרות השריפה.
בפסיקה נקבע עניין של אי הבאת עד רלבנטי:
כלל ידוע הוא, כי אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה (הניתנת לסתירה) כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב והסיבה לאי הבאתו היא החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. בכך ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה (ראו: יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי, 2003) 1649-1659 והאסמכתאות שם). עד נחשב רלבנטי לגרסת בעל דין מקום בו קיימת ציפייה הגיונית ומתבקשת בנסיבות המקרה כי בעל הדין ישמיע את העד המסוים לשם גילוי האמת וחקר העובדות כפי שאותו בעל-דין טוען להן (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659 (1991))
לאור כך, כלל הפערים והסתירות שעלו לכל אורך הדיון היו יכולים להיפטר על ידי הבאת הטכנאי למתן עדות. סבור אני כי גם על נתבע 1 וגם על נתבע 2 הנטל להביא את הטכנאי לעדות, היות ועדותו יכולה לחזק את הטענות שלהם בכך שלא התרשלנו ושאינם נושאים באשמת הנזק, בעדותו של נתבע 1 עלה כי "ש. היכן החשבונית של אולימפוס, על מה שהם עשו. ת. כאשר הטכנאי סיים את העבודה, היינו בקומה 10 והוא חנה רחוק. החשבונית היתה באוטו. מיהרתי כי הייתי לפני ניתוח עיניים, אמרתי לו אין בעיה תמסור את החשבונית לשוקי. זה האמת. ש. מאחר וחשוב לראות מה אולימפוס עשתה במזגן, מדוע לא הבאת אותם לעדות כדי לדעת מה הם עשו במזגן". (עמוד 11 שורות 29-33 לפרוטוקול), הקבלה של הטכנאי על השירת שנתן יכלה לשרת את טענותיו של נתבע 1 אך אפילו ראיה זו בחר שלא להביא. יחד עם זאת, בניגוד לדברי ב"כ נתבע 1 (עמוד 12 שורות 3-7 לפרוטוקול), לא הוגשה בקשה לזימון העד. ומכיוון שלא עשו כך, חזקה כי עדותו הייתה תומכת בגרסת התובעת כי התרשלו. משכך, נתבע 1 אינו הוכיח את טענותיו בעניין הטכנאי.

נתבע 2 טוען, כי בבניין ידוע על תופעת תקלות במערכת המיזוג שחלקן אף גרמו לשריפות. לאחר האירוע התברר לנתבע 2 בידעבד כך שהועבר לפני האירוע מייל בין הדיירים על עניין התקלה (מצורף כנספח ב' לכתב ההגנה של נתבע 2). כמו כן, בסעיף 7 לדוח חקירת הדליקה של כבאות רמת גן, מצוין בסעיף 7 "בשל מספר מקרים של בעירת מזגנים בבניין ממליץ לערוך בדיקת כל המזגנים" (מצורף לנספח א' לכתב ההגנה של נתבע 2). נתבע 1 במהלך החקירה:
"ש.הוא מעלה בחוות הדעת שלו, מפנה לסעיף 7 (מצטט) הוא המליץ לערוך בדיקה של כל המזגנים בבניין, האם ידוע לך על תקלות של המזגנים בבניין? ת.תשאל את הבן שלי, לא הייתי מעורב בכך. בגלל השריפות של המזגנים, החליטו להחליף את הקבלים. ש.לידיעתך קיימת תופעה של תקלות במזגנים? ת.אני לא איש מזגנים. אני לא יודע. לא יכול לתת מידע על מזגנים. אני יכול לתת תמונה. אפילו בחשמל של רכב אני לא יודע." (עמוד 9 שורות 17-23 לפרוטוקול)
"ש. אתה לא יודע כלום על תקלות במזגנים, בנוגע לעניין הטכני? אתה בעל דירה בבניין, האם ידוע לך כי היו שריפות קטנות, בעיות חשמליות עם מזגנים, בבניין הסמוך, בדירות מעל או מתחת? ת. לא ידוע לי. ש. אתה אמרת כי נודע לך לאחר השריפה שיש התאגדות של בעלי דירות לטפל במזגנים? ת. אני חושב שכן. ש. גם בזה אתה לא בטוח? ת. כן. ועד הבית ואיש אחזקה החליטו להוציא פרוטוקול לכל הדיירים. אם הייתי יודע הייתי מדפיס את זה. ש. לבניין יש איש אחזקה וחברת ניהול? ת. כן. ש. האם נעזרת באיש האחזקה לבדיקת המזגנים? ת. לא. ש. למה? ת. לא היה לי צורך." (עמוד 10 שורות 1-14 לפרוטוקול)
לאור עדותו של נתבע 1 עולה כי הוא התחמק מלתת תשובה חד משמעית לגבי ידיעתו על תקלות המזגנים, נתבע 1 אומר בעדותו כי בעקבות השריפות במזגנים החליטו להחליף קבלן, יחד עם זאת סבור אני כי נתבע 1 התחמק מלתת תשובה לגבי ידעתו בעניין תקלות המזגנים ומעדותו עולה כי אכן ידע על כך, אך לא נעזר באיש האחזקה על מנת לבדוק את המזגן בטענה כי לא היה לו צורך. לא הוכח כי זאת התקלה אשר הביאה לקרות השריפה אך התנהלות זו של נתבע 1 אכן יכולה להשפיע על משקל ההתרשלות של נתבע 1 באחזקת המזגן ובקרות האירוע.
לפיכך ולפי מכלול העדויות והראיות, אני מוצא כי נתבע 1.
הוכחת הנזק
אין ספק כי נגרמו נזקים לדירתה של התובעת, על אף זאת בית המשפט, התרשם שהתובעת לא הוכיחה את כלל הנזקים ואת גובהם.
להלן הנימוקים לקביעה זו:
התובעת טוענת לנזקים, וטוענת בסיכומיה כי מאחר ונזקי השריפה שוקמו בפועל אין כל צורך להידרש להערכת שמאי וכי הקבלות הן הקובעות. עם זאת, מדוע לא הביאה שמאי מטעמה שיעריך את הנזקים שנגרמו בדירה טרם תיקון הנזקים והביאה אנשי מקצוע לפי הסכומים שנראים סבירים לדעתה. התובעת טוענת בעדותה כי לא הביאה שמאי היות "לא הבאתי איש מקצוע, גרתי עם ילדה קטנה שיש לה טראומה עם שריפות. הייתי צריכה לסדר את הדירה ולהפחית את הטראומה שלה כמה שיותר מהר." (עמוד 3 שורות 28-29 לפרוטוקול). כמו כן, לא צירפה אפילו תמונות שיכולות להראות את הנזק אשר נגרם בדירה ועפ"י עדותה קיימות תמונות אצל התובעת (עמוד 7 שורה 10).
בעניין הקבלות: חשבונית מספר 0402 על סך 5,000 ₪ שהוציאה חברת מ.מ שירותי ניקיון ופוליש, לטענת נתבע 2 הינה חשבונית פיקטיבית על פי מסמך נ/1 רשומה מוסדית שעל פיה מספר העוסק מורשה האמיתי שייך לחברה בשם אלפנט ט.פ. בע"מ שמקום מושבה בירושלים. לא מצוין כיצד שולמה החשבונית, התובעת בעדותה אמרה כי היא לא זוכת מי שילם היא או הגיס שלה. התובעת ממשיכה לטעון בעניין כי החשבונית ניתנה בתמורה לתשלום עבור ניקיון הדירה, ובנוסף עניין החשבונית נטען לראשונה בכתב ההגנה של נתבע 2 וגם ציין כי מצורף אישור של רשות המיסים בנספח ג' אך זה לא צורף והובא לראשונה רק במהלך דיון ההוכחות וזאת בניגוד לסעיפים 214ג ו 214ח לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. בנוסף טוענת התובעת, כי אם היה מצרף את האסמכתא של רשות המיסים טרם הדיון היה ביכולתה לערוך בירור בנושא. איני מקבל את טענת התובעת בעניין צירוף אישור רשות המיסים, סעיף 214ג לתקנות מקנה לבית המשפט לאשר להגיש את האסמכתא וכך נעשה במהלך הדיון, כמו כן סעיף 214ח לתקנות מאפשר למגיש כתב הטענות לציין בידי מי נמצא האישור, נתבע 2 ציין כי מדובר באישור של רשות המיסים, מידע זה נגיש לכולם ברשת האינטרנט בקלות ולכן גם אם לא צורף האישור יכלה התובעת להנפיק אישור זה בקלות, וכך גם לערוך בירור טרם הדיון עבור טענה זו ולכן איני מקבל טענה זו. יחד עם זאת יש לקחת בחשבון כי אדם סביר אשר מזמין בעל מקצוע, משלם על השירות ומקבל חשבונית לא הולך לבדוק את אותו עסק ברשם החברות. לטענת התובעת בעדותה "ת. אני לקחתי חברת ניקיון כדי לשקם את הדירה במהירות אני או גיסי שילם כסף וקיבלתי חשבונית. ש. מי הביא לך פיזית את החשבונית. ת. אותה חברה או אנשים שניקו את הדירה בסוף יום השבת." (עמוד 5 שורות 29-23 לפרוטוקול).
לטענת נתבע 2, שתי החשבוניות האחרות של שקד אחזקות על סך 9,000 ₪ ושל קובי רונן על סך 2,340 ₪ לא הוכיחה התובעת כי אכן שולמו בפועל וכי השיקים שלכאורה נמסרו לפירעונן אכן נפרעו. כמו כן, התובעת לא זכרה כיצד שילמה (עמוד 4 שורה 30 לפרוטוקול) ובנוסף טענה כי עבור החשבונית של שקד אחזקות אינה זוכרת לאיזה חודש ניתן השיק. יחד עם זאת, שיפוץ הנזקים בביתה נעשו בחודשים אוקטובר נובמבר (עמוד 6 שורות 19-21 לפרוטוקול). אין כל טענה לגבי ביצוע השיפוץ, השיפוץ נעשה ולפי הקבלות גם התשלום לבעל המקצוע אשר ביצע את השיפוץ. לכן לא מצאתי כי יש מקום לטענה בעניין האם שולמה החשבונית בפועל היות ובעל מקצוע מבצע את עבודתו בעד תמורה, אך לא הייתה מתבצעת עבודה בדירה אז היה מקום לטענה זו.
נתבע 1 טוען, כי סכומי הקבלות נראים מופרכים, 9,000 ₪ עבור שיפוץ, 5,000 ₪ עבור ניקיון ועוד 2,340 ₪ עבור חיווט חוטי חשמל. ומבלי שקיים תמחור. וזאת להבדיל מהנזקים שצוינו בדוח כבאות רמת גן, שם דובר על נזקי פיח בלבד בחלק מחדרי הבית (נספח א' לכתב ההגנה מטעם נתבע 2). "בדירה בקומה 11 דירה 41 במרפסת השירות נראו סימני חריכה ופיוח במעטפת המזגן בחלקו הסמוך לפיר הניקוז. צמות צנרת החשמל והגז של שני המזגנים נשרפו ונחרכו. סימני פיוח נראו בקירות ותקרת מרפסת השרות ובחדרים שפונים לכיוון צפון מזרחי." (סעיף 4 לחוות דעת מומחה מטעם כבאות רמת גן). סבור אני כי נגרם נזק אך השאלה שנותרת היא בעניין גובה הנזק.
התובעת העידה שקיבלה בין 2-3 הצעות מחיר מחברת הניקיון ועוד הצעות מחיר מבעלי מקצוע שונים עבור יתר התיקונים באופן טלפוני ומידי (עמוד 3 שורה 30, עמוד 4 שורות 1-4 לפרוטוקול), אולם ומשום מה, לא טרחה להגיש את הצעות המחיר, והגישה רק את הקבלות עבור התיקונים שביצעה, ואין כל וודאות שזו הייתה הצעת המחיר הזולה כפי שהיא טוענת. עם זאת בעדותה ציינה כי צירפה את הסכומים המינימאליים כי ידעה שלא תזכה בכסף בזמן הקרוב (עמוד 4 שורות 25-26 לפרוטוקול).
התובעת טוענת בסיכומים כי נתבע 1 צירף הערכת שמאי שנערכה מטעמו ולפיה הנזקים מוערכים בסכום של 14,990 ₪ , 1,350 ₪ פחות מהסכום שנתבע. אך איני מקבל טענה זאת, היות וחוות דעת השמאי נמשכה מהתביעה ואין להסתמך עליה (עמוד 2 שורות 10-27, עמוד 3 שורה 5 לפרוטוקול).
יחד עם זאת, העידה התובעת בחקירתה "ש. האם את מכירה את אריאל ציצאן? ת. לא. אני מכירה את בנו. ש. את לא יודעת כי הוא בעלי הדירה. ת. הוא לא ענה לטלפונים, מי שענה פעם או פעמים בזעם הוא הבן ושלח את אחיו בנימה מפויסת שהם יעזרו בהכל ושאעביר את החשבוניות. כאשר הוא קיבל את חשבוניות הוא לא ענה לטלפון. את אריאל ציצאן הכרתי עכשיו." (עמוד 7 שורות 15-20 לפרוטוקול). מעדות זו עולה כי אכן היה שיח בין הצדדים בעניין הנזק. יחד עם זאת, נתבע 1 ידע על גובה הנזק היות והתובעת העבירה אליו את החשבוניות, הנתבע הביא חוות דעת שמאי מטעמו שיעריך את הנזק אך זה בחר למשוך את חוות הדעת. ידוע כי בידי נתבע 1 חוות שמאי שהעריך את הנזק בדירת התובעת אך היות ומחק זאת מחומר הראיות וניתן להחיל עליו את ההלכה הפסוקה שצוינה בפסקה 67 לפסק הדין, כי אי הבאתו של עד (עורך חוות הדעת שנמשכה) רלוונטי יוצרת הנחה כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב והסיבה לאי הבאתו היא החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לכן אין הוא יכול לטעון כי סכומי החשבוניות הם מופרכים.
התובעת תבעה בתביעתה סך של 4,000 ₪ בגין היעדרות מהעבודה, עוגמת נפש ונסיעות. ולא הוגשה כל ראיה על גובה משכורת התובעת, לא הוגשה כל ראיה לגבי נסיעות שביצעה או סיבתם, התובעת לא הביאה את הטענות בגינם היא דורשת פיצויים בגין עוגמת נפש. לכן אני דוחה ראש נזק זה.
במשפט האזרחי נבחן נטל ההוכחה על פי "הטיית מאזן ההסתברות", לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן. בכל הנוגע למאזן ההסתברויות נקבע בע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598 כי ..." דרושה רק הרמת נטל הוכחה עד למעלה מ-50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנו של 51%...". לאור מכלול הראיות והעדויות, מוצא אני כי התובעת הוכיחה את הנזק על ידי החשבוניות, מעל מאזן ההסתברות. אך איני מוצא מקום לקבל את הנזק עבור היעדרות מהעבודה ונסיעות היות והתובעת לא הוכיחה כלל. כמו כן, ככלל קביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעתו של בית-המשפט הדן בעניין ע"א 7298/00 בסט דוד סמואל נ' חממי עזרא אך התובעת לא הוכיחה שנגרמה לה עוגמת נפש ולכן איני מוצא מקום לפסוק פיצויי עוגמת נפש.
מאחר והבקשה למשלוח הודעת צד ג' כנגד נתבע 2 נדחתה בהחלטה מתאריך 30.11.17, ולכן עניין המחלוקת בנושא ביטוח מבנה לא נידון במסגרת פסק הדין.

סוף דבר
לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה נגד נתבע 1 ודוחה את התביעה נגד נתבע 2.
נתבע 1 ישלם לתובעת סך של 16,340 ₪, בתוספת אגרת בית משפט, ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪.
התביעה כנגד צד שלישי נדחית ונתבע 1 יישא בהוצאות צד ג' ושכר טרחת עורך דינה בסך כולל של 3,000 ₪.
נתבע 1 ישלם לנתבעת 2 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשכר כולל של 3,000 ₪.
המזכירות תחזיר את הפיקדון שהופקד על ידי חברת "אלקטרה" בסך 2,000 ₪.
הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ט, 18 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בת שבע מנטל
נתבע: אריה צ'יצ'יאן
שופט :
עורכי דין: