ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרדכי יצחק נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובע

מרדכי יצחק

נגד

נתבעים
1.מגדל חברה לביטוח בע"מ
2.יגאל בראון

פסק דין

רקע, וטענות הצדדים
1. בפני תביעה כספית, בסך של 27,527 ₪, שעניינה דרישת תגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח מקיף, בהמשך לתאונת דרכים, בה היה מעורב רכב התובע (להלן – " מרדכי") (שפגע בצד ג'). התאונה ארעה ביום 13.1.2017, והפוליסה שנרכשה היתה מיועדת לפוג ביום 31.1.2017, אולם קוצרה בנסיבות שנויות במחלוקת והסתיימה בפועל ביום 31.12.2016.

2. הרכב עצמו היה באותה עת בחזקתו ובשימושו של מר אלברט דוידוב, חתנו של מרדכי (להלן – " אלברט"), והוא אשר טיפל בכל נושא הביטוח, לפני ואחרי התאונה, וכן בתיקונים שנעשו לרכב. לפי כתב התביעה נגרמו לרכב נזקים, שעלות תיקונם נאמדה ע"י שמאי בסך של 15,233 ₪ (בצירוף ירידת ערך בסך של 2,194 ₪) , זאת בנוסף לשכר השמאי בסך 1,000 ₪. עוד דורש מרדכי סך 2,100 ₪ כשווי מוערך של עלות רכב חלופי, שהוא אמור היה לקבל לפי הפוליסה, וסך של 7,000 ₪ כפיצוי עבור נזקים כלליים.

3. הנתבעת 1 (להלן – " מגדל") סרבה לתת כיסוי ביטוחי לארוע (כיסוי בו גלום גם שיפוי צד ג' בעבור נזקיו), וטענה כי הנתבע 2, שהיה סוכן הביטוח (להלן – "יגאל"), ביקש את קיצור תקופת הפוליסה בשם המבוטח, זאת מהטעם, שפוליסת ביטוח החובה שרכש מרדכי הסתיימה ביום 31.12.2016, ו מרדכי רצה שתהיה התאמה בין שתי הפוליסות; ניסיונו להיאחז עתה בפוליסה שקוצרה הוא בבחינת ניסיון לשפר את מצבו לאחר מעשה.

4. יגאל טוען שקיצור תקופת הפוליסה נעשה על דעת מגדל בלבד , ומקורו בתקלה החוזרת לימי הקמת הפוליסה, שכן תקופתה המקורית היתה אמורה להסתיים ביום 31.12.2016, והתוספת של החודש נעשתה על דעת מגדל, שלאחר מכן ביטלה תוספת זו, לא לפני שהודיעה לתובע שהפוליסה תפקע ביום 31.1.2017. הוא עצמו, לטענתו, לא ידע על קיצור תקופת הפוליסה, וגם לא על הארכתה מלכתחילה בחודש.

5. בין הנתבעים לבין עצמם קיימת מחלוקת נוספת, בשאלה אם יגאל פעל כשלוח של מרדכי או של מגדל. מרדכי מסכים במחלוקת זו עם יגאל, בדבר היותו שלוח של מגדל, ולא שלו.

6. נוסף על טענות אלה, ולאור דברים שעלו בעדויות, טוענים שני הנתבעים כי מרדכי ממילא אינו זכאי למרבית הסעדים הכלולים בתביעה, שכן מי שנשא בעלויות הרלוונטיות הוא אלברט, ולא מרדכי, זאת לבד מטענות נוספות שיש להם בכל הנוגע לשיעור הנזק שהוכח.

העדויות
7. מטעם מרדכי העידו מרדכי ואלברט. מטעם מגדל העידו 2 עובדות, הגב' מירב בדוסה (מנהלת מחלקת ביטוח כללי – להלן: " מירב"), והגב' לידיה סיני (חתמת, להלן: "לידיה"); ויגאל העיד מטעמו-הוא.

8. בתצהירי העדות הראשית של מרדכי ושל אלברט אין חדש לבד מאשר כבר נכתב לעיל , אם כי מן הראוי לציין, כי הם נשענים בין היתר על מכתב שהוציאה מגדל, ביום 18.12.2016, לפיו הפוליסה עומדת לפקוע ביום 31.1.2017.

9. יגאל לא הגיש תצהיר עדות ראשית, והסתפק בתצהיר התמיכה בכתב ההגנה מטעמו, שתומצת לעיל. הוא צרף, בין היתר, תרשומת בכתב ידו, מיום 19.12.2016, בה נכתב שאלברט ביקש לחדש את הפוליסות , וכי את פוליסת החובה ישלם בעצמו, ואת המקיף ב-5 שיקים.

10. באשר לעדות מגדל, מירב סיפרה בתצהירה כי מי שטיפל בנושא קיצור הביטוח היתה החתמת, לידיה, אולם כי היא עצמה שוחחה עם יגאל שסיפר לה שהמבוטח ביקש לקצר את התקופה, וכי השיחה איתו הוקלטה, ו כי לאחר מכן, לאחר התאונה, חזר בו מרדכי מבקשתו, ועוד סיפר לה, כי השיחה המוקלטת נמחקה ואינה עוד ברשותו.

11. לידיה סיפרה בתצהירה, כי יגאל ביקש את קיצור הפוליסה בעת ביקור שלו במשרדי מגדל, ביום 19.12.2016, וזמן מה לאחר מכן אף קיבל לידיו את התוספת לפוליסה, בה תוקנו התאריכים וקוצרה התקופה. לידיה צרפה לתצהירה תכתובות דוא"ל בינה לבין יגאל, מהן היא מבקשת להסיק כי ביום 19.12.2016 ידע יגאל כי הפוליסה מסתיימת ב-31.12.2016. עוד עולה מהתכתובת, ש יגאל ביקש לחדש את הפוליסה במחירים נקובים לחובה ולמקיף, כשהמקיף ישולם ב-5 שיקים, ואילו לידיה משיבה לו, כי את "מגדל על" לא ניתן לשלם בשיקים, אלא בהוראת קבע או כרטיס אשראי בלבד (דברים סתומים-לכאורה אלה קיבלו הסבר בעדותן של מירב ולידיה, כמתואר בהמשך).

12. בפתח ישיבת ההוכחות, הגישה מגדל תכתובת דוא"ל נוספת (סומנה נ/1) , מיום 19.12.2016, בה מבקש יגאל מלידיה (עם העתק למירב) את קיצור הפוליסה, בלשון זו: " ...החובה מסתיימת 31/12/16 והמקיף כנראה בטעות 30/01/17 נא לתקן הקסקו 31/12/16... " (לצרכינו, "קסקו" היא שם בעגה המקצועית לפוליסת הביטוח המקיף).

13. מרדכי נחקר , ומחקירתו עלה כי לו עצמו לא היתה נגיעה רבה לארועים נשוא התביעה. הוא ידע לספר, כי פוליסת הביטוח היתה בתוקף עד 31.1.2017, אולם לא ידע, למשל, שפוליסת החובה היתה עד 31.12.16; אלברט הוא שטיפל בכל ענייני הביטוח, והוא שגם מימן את התיקונים החלקיים שכן בוצעו לרכב, שהוחזר למצב שמיש, אך לא תוקן באופן מלא; אלברט גם שילם לשמאי. מרדכי לא ידע להסביר חלק מה אמירות המופיעות בתצהירו.

14. אלברט העיד, כי בתחילת 2016 שילם את החובה ואת המקיף, אך לידיו קיבל רק צילום של תעודת החובה, ולא קיבל מעולם את פוליסת הביטוח המקיף. הוא סיפר, כי את חידוש הביטוח שערך בחברת ביטוח אחרת ערך מיום 1.2.2017 (גם מקיף וגם חובה), ומעדותו עלה, כי סבר ששתי הפוליסות מסתיימות באותו תאריך – 31.1.2017. הוא הכחיש נחרצות כי ביקש את קיצור הפוליסה, או כי ידע על קיצור הפוליסה, ולא ידע להסביר מדוע יפעל כך יגאל. אלברט לא שלל כי יתכן שהבקשה המקורית לפוליסת הביטוח היתה מיום 21.1.2016 ועד 31.12.2016, הן למקיף והן לחובה. הוא אישר כי בא בדברים עם יגאל לחידוש הפוליסה, אולם לבסוף חידש בחברה אחרת, בשל הצעתה הטובה יותר. הוא הכחיש, כי הורה לנתבע 2 לחדש את 2 הפוליסות.

15. אלברט סיפר עוד, כי הוא מכונאי בהכשרתו, הגם שאינו עוסק בתחום, והוא רכש חלפים בעצמו, מבתי עסק שלא מסרו בידיו קבלות, וגבו מחיר מוזל, והתקין אותם ברכב בעצמו. הוא אמד את הסכום שהוציא עד כה, בלא תיעוד, בכ-10,000-11,000 ₪. כשעומת עם העובדה שהשמאי, שהעריך את הנזקים לפי מחירון, קבע שכל החלפים מגיעים לעלות של כ-7,000 ₪, הסביר כי חלק מהסכום שהוציא היה עבור אנשי מקצוע נוספים, שעזרו לו בעבודה, וקיבלו את שכרם.

16. מירב, מנהלת המחלקה אצל מגדל, העידה כי עפ"י נהלי מגדל, אם סוכן מבקש פעולה כלשהי בשם מבוטח, הפעולה ננקטת, תחת ההנחה שלסוכן יש תיעוד של בקשת הלקוח, ומגדל עצמה אינה מוודאת את הדבר מול המבוטח, ואף אינה מעדכנת אותו במישרין בדבר, אלא את הסוכן בלבד. היא חזרה על דבריה בתצהירה, כי מתחילה סיפר יגאל שבקשת הקיצור היא על דעת המבוטח, וכי בקשתו מוקלטת, ולאחר מכן אמר שההקלטה נמחקה, ואז התחיל לשנות את גרסתו ל ארועים.

17. למראה טופס הצעת הביטוח, שצורף ע"י יגאל, ממנו עולה כי ההצעה המקורית היתה עד 31.12.2016, הסבירה מירב כי מאחר שתאריך התחילה היה 21.1.2016, תאריך הסיום נקבע מאליו לסוף החודש שלאחר יום התחילה (שנה לאחר מכן, כלומר: 31.1, ולא 31.12). היא הסבירה עוד, כי "מגדל על" (הנזכרת בתכתובות שבין יגאל ללידיה, מיום 19.12.2016 ובסמוך לכך) היא תכנית ביטוח מוזלת , אותה לא ניתן לשלם בשיקים. כן הסבירה, כי מאחר שבפנייתו ללידיה נקב יגאל בסכומים נתונים לחידוש הפוליסות, הרי שברור שידע כי מדובר על פוליסת "מגדל על", שאחרת המחירים היו אמורים להיות גבוהים בכמה מאות שקלים.

18. לידיה חזרה על עדותה, כי ביום 19.12.2016 ביקר יגאל במשרדי הנתבעת 2 ונפגש עמה בקשר עם קיצור הפוליסה, אם כי התקשתה מעט במתן הסבר משכנע לכך ש יגאל נזקק לכאורה גם לשלוח הודעת דוא"ל וגם לבקר בעצמו. לדבריה, הוא מתקשה בביצוע פעולות על מחשב, ולכן רצה שהיא תדפיס לו את התוספת לפוליסה המקצרת את תקופתה, ומכאן הצורך בביקור במשרד. אלא, שבתצהירה כתבה שמסרה לו את התוספת בביקור נפרד, כמה ימים לאחר מכן, וגם סתירה זו לא זכתה להסבר ברור. גם הסבר ברור לניסוח, בו השתמשה בתכתובות עם יגאל ביום 19.12.2016 ולאחר מכן , לא התקבל (על בקשתו לוודא כי הפוליסה מתחדשת השיבה לו במלים "למה לא לאשר את הפוליסה" במקום המענה הצפוי של "תעביר פרטי כרטיס אשראי או הוראת קבע, כדי שנוכל לחדש אותה" או דברים דומים בלשון אחרת) .

19. מכל מקום, לדברי לידי ה ביקר יגאל במשרדים אפילו ביום 31.12.2016, וגם אז עדיין נ יסתה לקבל ממנו פרטי כרטיס אשראי, שכן הפוליסה טרם חודשה. לידיה גם חזרה על הסברה של מירב באשר למועד הסיום המקורי של הפוליסה, בהשוואה להצעת הביטוח, והוסיפה, כי בסמוך למועד הנפקת הפוליסה (דהיינו, לענייננו, בתחילת 2016) עובר הסוכן על הפוליסה ואמור לאשר אותה. בהתייחס להודעת הדוא"ל הנוספת, שהוגשה בפתח הישיבה, הודתה כי אינה יכולה לזכור אם פעלה לקיצור הפוליסה על סמך פנייה זו בדוא"ל או על סמך פנייה בעל פה, במשרד, והפנתה רק לכך ששעת הנפקת התוספת היא 13:30 (בעוד שעת הודעת הדוא"ל היא 11:23). היא אישרה, כי בפנייתו לחידוש הפוליסות, בה נקב בסכומים, לא הזכיר יגאל את המלים "מגדל על", אולם הסבירה, כי עצם הנקיבה בסכומים המסוימים מלמדת ש יגאל ידע שמדובר ב"מגדל על".

20. יגאל חזר בעדותו על גרסתו, והכחיש מכל וכל כי קיבל מלידיה את התוספת לפוליסה, המקצרת את התקופה. הוא טען כי הבחין רק בתחילת דצמבר 2016, כי הפוליסות (המקיף והחובה) אינן מסתיימות באותו יום, ובעת החידוש רצה לוודא כי שתיהן תסתיימנה באותו יום, בסוף 2017, כדי שהתקלה לא תימשך. הוא אישר כי אמור היה לבדוק את הפוליסה בתחילת 2016, והסביר כי יתכן שלא הבחין אז בחוסר ההתאמה בתאריכים. הוא לא נתן מענה ברור לתוכנה של הודעת הדוא"ל שהוגשה רק באותו יום, למעט טענתו כי הדבר מאשר את כוונתו להביא להתאמת תאריכים בסוף 2017. הוא טען, כי רק ביום 29.12.2016 – לאחר שכבר ביקש לחדש את הפוליסה – הודיע לו אלברט שהוא אינו מעוניין בחידוש הפוליסה, שכן קיבל הצעה טובה יותר.

21. הוא אישר כי הודיע על כך למירב, ואף סיפר לה שיש לו הקלטה, אולם טען כי דרש מאלברט לקבל את ההודעה בכתב, ועוד הסביר, כי מבחינתו, נכון לאותו מועד, הפוליסה היתה בתוקף עד 31.1.2017. כשעומת עם נגישותו לפוליסה באמצעות המחשב, דרך שם משתמש ("יוזר", בפרוטוקול), ועם העובדה שהיה אמור לראות את התוספת המקצרת את הפוליסה כבר לאחר הנפקתה, ב-19.12.2016, טען שאינו משתמש כך במחשב, וכי המסמך לא הגיע אליו או לידיעתו אלא לאחר מעשה, באמצעות ב"כ.

ניתוח והכרעה – שאלת הפוליסה
22. כשלעצמי סברתי, ועודני סבור, כי תיק זה ראוי היה לו שיסתיים בפסק-דין על דרך הפשרה, אולם הצדדים דחו את הצעתי, ואין מנוס אלא להכריע במחלוקת. כפי שנראה, מבלי לגרוע מהצורך להכריע במחלוקת באשר לנסיבות קיצור תקופת הפוליסה והשלכותיהן, הרי שלגוף העניין יש מן הצדק בטענות הנתבעים בכל הנוגע לנזק ולזהות מי שנשא בו, ודין התביעה ברובה יהיה להידחות.

23. בפתח פרק הבירור של פסק הדין, אציין כי סוגיה משפטית שעלתה בטיעוני הצדדים נגעה להשוואה שיש לבצע בין קיצור תקופת פוליסה לבין ביטול פוליסה ע"י מבטח (והשלכות אי-משלוח הודעות כדין בדבר ביטול פוליסה), אולם לא מצאתי כי יש צורך בהכרעה בשאלה זו לשם הכרעה במחלוקת שבפני – ולא מצאתי כי תהיה להכרעה בה, לכל כיוון שלא יהיה, השלכה על התוצאה. לפיכך, לא אדרש לה.

24. לאחר הערתנו בפתח הדברים בשאלת היריבות והעילה, והספקות בשאלת הנזק, נתעלם לפי שעה מסוגיה זו ונדון בשאלות העקרוניות של תחולת הביטוח. בסוף הדברים נחזור ונתייחס לשאלות אלה.

25. נדמה כי מספר ממצאים אינם יכולים להיות באמת שנויים במחלוקת, או לכל הפחות הם מסתברים מאד, והאחד מוביל אל האחר באופן המותיר רק את הצורך להסיק את המסקנות המשפטיות:

25.1 מלכתחילה נתבקשה פוליסה עד 31.12.2016, ולא עד 31.1.2017. כך עולה מטופס הצעת הפוליסה, וכן מניסיון החיים, כפי שעלה (במפורש או במשתמע) כמעט מכל העדויות – של התאמה בין מועדי הסיום של הפוליסות השונות.

25.2 מסיבות טכניות כאלה ואחרות הופקה פוליסת המקיף עד 31.1.2017, ואיש לא הבחין בכך. כך עולה מעדותם של מירב, לידיה ויגאל, ומשתמע גם מעדותו של אלברט ומהתרשומת שערך יגאל – לפיה ביום 19.12.2016 ביקש אלברט לחדש את שתי הפוליסות.

25.3 אלברט עצמו לא ידע כי הפוליסה מסתיימת ביום 31.1.2017 אלא בסמוך לסוף חודש דצמבר, ומן הסתם לאחר שכבר נמלך בדעתו, וקיבל הצעות מחיר זולות יותר. כך עולה מעצם התקשורת בינו לבין יגאל ביום 19.12.2016, כאמור; מתאריך מכתב ההודעה של חברת הביטוח על הסיום המתקרב של הפוליסה (המכתב הוא מיום 18.12.2016, ואין זה מתקבל על הדעת כי התקבל בידי אלברט, לאחר שנמסר למרדכי והועבר אליו, לפני 25-26 בחודש, לכל המוקדם), וממועד תחילת הפוליסות שנרכשו מחברת הביטוח האחרת, 1.2.2017 (כולל ביטוח חובה, ומכאן כי בשלב רכישתן, תחילת ינואר, כבר סבר אלברט שהביטוח שבידיו, של מגדל, מסתיים ביום 31.1.2017 – כולל ביטוח החובה). מכאן גם נובע, כי ברור שאלברט לא ביקש לקצר את הפוליסה, שכן לא ידע (סביב יום 19.12.16) כי תקופתה נמשכת עד 31.1.2017.

25.4 בקשת הקיצור של הפוליסה אכן נשלחה מיגאל אל לידיה, מתוך כוונה לבצע התאמת תאריכים. כך עולה מפניית הדוא"ל נ/1, ומעדויות לידיה ומירב (וגם, במשתמע, מתמליל שיחה שהתקיימה עם יגאל, בה אינו מכחיש את הטענה). יש להניח, בהקשר זה, כי יגאל התכוון להסדיר את האנומליה שנפלה בתיק הביטוח של לקוחו, אלברט, אולם במקום לבקש שהפוליסות החדשות תותאמנה לתאריך סיום זהה (31.12.2017), ביקש כבר לתקן את הטעות לאלתר, בפוליסה הקיימת.

25.5 יש גם להניח, כי הוא סבר בשלב זה, בהמשך לשיחתו עם אלברט, כי הפוליסות תחודשנה באמצעותו אצל מגדל, ועל כן לא ייגרם נזק לאיש. פועל יוצא הוא שיש להניח, שלאחר שנמלך אלברט בדעתו, כשבוע או יותר לאחר מכן, לא זכר יגאל את העניין, ולא העמיד את אלברט על הצורך לוודא כי הפוליסות שירכוש, אצל איזו חברה שלא תהיה, תתחלנה ביום 1.1.2017, והותיר אותו ללא כיסוי (מקיף או חובה) למשך חודש שלם.

25.6 יש עוד להניח, כי יגאל סבר שניתן יהיה לשכנע את מגדל לקבל שיקים כתשלום עבור פוליסת "מגדל על" שהציע לאלברט, וכי לאחר שהתברר שלא כך הוא, הציע לאלברט מחירים אחרים, גבוהים יותר, והם שהניעו את אלברט לתור אחר אכסניה אחרת לרכוש ממנה ביטוח.

26. אעיר, כי יגאל אמנם ניסה לטעון, שהתקלה היתה אצל מגדל ומיוזמתה, אולם לבד מכך שהטענה עצמה אינה מסתברת, נוכח חוסר ההיגיון שבביצועה, מצד עובדי חברת ביטוח המטפלים באלפי מבוטחים על פי נהלים מסודרים פחות או יותר, הרי שהיא גם סותרת את הממצאים שנזכרו לעיל, ואת התכתובות שבין הצדדים. אמנם, בעדותן של מירב ולידיה (בעיקר לידיה) עלו מספר תהיות, במיוחד בכל הנוגע לאופן ההתקשרויות בין לידיה לבין יגאל, מועדיהן ומיקומן – אבל מרביתן המכריע ניתן לייחוס לזיכרון לקוי, ובכל מקרה, הן אינן יורדות לשורש הגרסה, באופן שיהיה בו כדי לגבור על הממצאים הברורים למדי, כפי שצוינו לעיל.

27. המסקנה שיש להסיק היא, שבחלקו של יגאל נפלה תקלה, סביב הטיפול בחידוש הפוליסות, שלבסוף לא יצא אל הפועל, תוך הניסיון (שצלח) להתאים את תאריכי הסיום שלהן. אלברט לא ביקש לקצר את הפוליסה, ומגדל לא עשתה כן על דעתה – והקיצור היה פועל יוצא של תקלה, שארעה מן הסתם באופן שתואר לעיל, בסיום רשימת הממצאים.

28. אני סבור גם, שאין דרך אלא לראות את התקלה שנפלה תחת ידו של יגאל כרשלנות, באשר אין ספק שהוא חב חובת זהירות כלפי המבוטח, ואין ספק שבסדרת הפעולות שנקט – גם אם מתוך כוונה טובה – הוא לא נזהר די הצורך, והביא למצב של העדר פורמאלי של כיסוי ביטוחי. יש לברך על כך, שהעניין עומד לבחינה רק בשאלה של נזקי רכוש קלים, יחסית, ולא בשאלה של נזקי גוף (נוכח העדר ביטוח חובה לאותו חודש).

29. מחלוקת נתגלעה, כאמור לעיל, בין שני הנתבעים בשאלת מעמדו של יגאל על פי דיני השליחות – האם שלוח הוא של אלברט (שכן מונה על ידו לטפל בענייני הביטוח) או של מגדל. ההשלכה היא כמובן לעניין אחריותה של מגדל למחדלו האמור של יגאל, נוכח הוראת סעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965, כי פעולת שלוח מחייבת ומזכה את השולח.

30. סימן ו' בפרק א' לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, קובע כי ברוב העניינים הסוכן הוא שלוחו של המבטח, "זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב". חרף טענה בלשון רפה בסיכומי טענות מגדל, איני סבור שמי מהצדדים באמת נוקט בגישה, לפיה יגאל לא היה שלוח של מגדל.

31. אמנם, קיצור תקופת ביטוח, או תיקון הפוליסה, אינם מופיעים במפורש בסעיפי הסימן האמור, אולם הם כלולים, לטעמי, בגדרו של סעיף 33(א), הדן ב"לענין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולענין כריתת החוזה" (בין אם נתייחס לשינוי בתקופת הפוליסה ככריתת חוזה חדש, ובין אם נתייחס לכך כחלק מהמגעים לקראת חוזה ביטוח עתידי).

32. אני סבור, כי בכל הנוגע למערכת היחסים שבין מגדל לבין מרדכי, התובע, שהוא בעל הפוליסה, אין מגדל יכולה להסתתר מאחורי פעולותיו של יגאל, ואם יגאל ביקש לקצר את הפוליסה, בלא שהמבוטח ביקש זאת, הרי שכלפי המבוטח, התובע, יש לראות את הפוליסה כאילו לא קוצרה, וכאילו עמדה בתוקפה ביום התאונה. לפיכך, בכל הנוגע לנזקיו המוכחים של מרדכי, הוא זכאי לשיפוי גם ממגדל.

33. שתי נקודות אליהן אתייחס בשלב זה, הגם שהן בבחינת למעלה מן הצורך, שכן לא הונחו על שולחן בית המשפט, הן זכאותו לכאורה של מרדכי גם לכיסוי של הנזקים שנגרמו לצד ג', שרכבו נפגע מרכבו של מרדכי (אין צורך להרחיב, אולם מובן כי לאור האמור בסעיף 32 לעיל, יש לראות גם את הכיסוי לנזקי צד ג' כתקף ביום התאונה) , ושאלת מערכת היחסים שבין הנתבעים לבין עצמם: בהעדר הודעה לצד שלישי (או תביעה שכנגד), מערכת יחסים זו לא הונחה לפתחי, אולם אעיר (ולו על מנת להקל על הצדדים במגעים שיתנהלו מן הסתם ביניהם), כי אילו הייתי דן במחלוקת זו, הייתי מוצא כי יש מקום לייחס למגדל אשם תורם, נוכח ציותה האוטומטי-כמעט של לידיה להודעת הדוא"ל (נ/1), אשר לטעמי לשונה אינו נחרץ, ואמור היה להביא לפחות לשיחת בירור רצינית, שכן קשה להבין את הצורך בקיצור תקופת פוליסה, כה קרוב לסוף התקופה המקורית שלה, כל עוד לא חודשה הפוליסה לתקופה נוספת.

ניתוח והכרעה – רכיבי התביעה
34. הן מגדל והן יגאל, אפוא, אמורים לשאת בנזקיו המוכחים של מרדכי. אלא, שבנקודה זו נתקל מרדכי בקשיים של ממש, לגבי כל אחד ואחד מראשי הנזק שבעבורם הוא תובע, וכפי שנראה, ברובם לא ניתן לפסוק לו פיצוי כלשהו.

35 עלות התיקון:

35.1 כאן נשען מרדכי על חוות-דעת השמאי, אלא, שחוות-דעת זו התייחסה לרכב במצבו לפני תיקון. אילו לא היה מרדכי מתקן את הרכב, היה זכאי לעלות המשוערת, שנקבעה ע"י השמאי, בהעדר חוות-דעת נגדית.

35.2 אלא, שמרדכי תיקן את הרכב (למעשה, אלברט עשה כן, ועל כך מייד), באופן חלקי, אולם ככל הנראה באופן משמעותי (נוכח טענת אלברט באשר למחיר ששילם (מעל 10,000 ₪), לפי תעריפים מוזלים, בהשוואה למחיר המלא שקבע השמאי (כ-15,000 ₪)).

35.3 נזקו התגבש, אפוא, באופן שונה מכפי שקבע השמאי, ועליו הנטל להוכיח את נזקו בפועל. ברם, לתיק לא הוגש כל תיעוד שהוא באשר לעלות האמיתית של התיקונים שבוצעו, או באשר לעלות הצפויה של התיקונים שטרם בוצעו (ככל שיש כאלה – וגם תמונה של הרכב, לאחר התיקון החלקי, לא הוצגה, כך שכלל לא ברור שנותר עוד מה לתקן). אפילו עדותו של אלברט באשר לסכום ששולם היתה על דרך האומדן בלבד, ללא כל תיעוד, וללא כל קשר מובהק למציאות.

35.4 נדמה, אפוא, כי אין מנוס אלא לקבוע, שעלויות התיקון לא הוכחו, ובהעדר הוכחה – לא ניתן לפסוק למרדכי פיצוי כלשהו, למרות שאין ספק, לכאורה, שנזק אמיתי כן נגרם, וכסף אמיתי כן הוצא על מנת לתקנו.

35.5 ולא זו אף זו – שאפילו היינו מוכנים להתחשב במצב הלא נוח בו מצא עצמו מרדכי (ולמעשה, אלברט), כשהרכב טעון תיקון, הפרוטה אינה מצויה בכיס, וחברת הביטוח מתנערת מכיסוי, ועל כן יש לפעול, לכאורה, לצמצום עלויות גם במחיר של רכישת חלפים ללא תיעוד, ושכירת פועלים לא פורמאלית – הרי שהן מרדכי והן אלברט העידו, כי אלברט הוא שנשא בעלויות אלה, ולא מרדכי. בשום מקום גם לא נטען, שמרדכי אמור לשפות את אלברט בעבור ההוצאות.

35.6 לפיכך, גם בהינתן האילוצים שהוצבו בפני אלברט – נדמה כי הוא היה מי שאולי היה זכאי לפיצוי, ולא מרדכי. גם מטעם זה, לא נראה שניתן לפסוק לטובת מרדכי פיצוי כלשהו.

36. ירידת ערך: כאן, ורק כאן, נדמה שאין קושי בשאלת הוכחת הנזק או בשאלת היריבות. סכום ירידת הערך נקבע בחוו"ד השמאי, שלא הוזמן להיחקר. לא הוגשה חוו"ד נגדית. אין חולק כי הרכב הוא של מרדכי, ואין חולק כי מי שזכאי לפיצוי ברכיב זה הוא בעלי הרכב, מרדכי. מדובר בסכום של 2,194 ₪.

37. שכר השמאי: כאן הסוגיה פשוטה יותר מאשר בעלות התיקונים , אולם שוב, אלברט הוא שנשא בהוצאה זו, לפי עדויות שניהם, ולא ברור מדוע אמור מרדכי לתבוע שיפוי על הוצאה שהוא לא הוציא. בהליך עתידי, אם יתקיים, עשוי אלברט להיות זכאי לשיפוי זה (ומוצע כי אלברט והנתבעים יגיעו להסכמות הן לעניין הנזק הישיר והן לעניין שכר השמאי, בלא צורך בהליך נוסף, ועל יסוד ממצאי פסק-דין זה), אולם איני רואה כיצד ניתן לפסוק סכום כלשהו למרדכי בסעיף זה.

38. זכאות לרכב חלופי: כאן מדובר על זכות על פי הפוליסה, שלכאורה היה מרדכי זכאי לה, והיה יכול להעניקה לאלברט. אלא, שסכום זה הובא ללא כל ביסוס - לא של פרק הזמן שהיה דרוש לשם תיקון הרכב, ולא של עלות השכרת רכב. אין חולק, כי מרדכי (או אלברט) לא שכר בפועל רכב חלופי, ומדובר בשווי רעיוני בלבד של הטבה שלא נוצלה – ושווי זה לא הוכח, אף לא בקירוב .

39. בזבוז זמן ועגמת נפש: לכל אורך העדויות עלה באופן ברור, שהיחיד שהשקיע מזמנו באופן משמעותי – ומן הסתם היחיד שנגרמה לו עגמת נפש כלשהי – הוא אלברט, ולא מרדכי. בכל מקרה, לא הוכח היקף הזמן, ולא הוכח שווי הזמן, לא של מרדכי ולא של אלברט, וגם ברכיב עגמת הנפש יש להניח כי אילו אלברט היה התובע, לא היה זוכה כי ייפסק לטובתו סכום משמעותי במיוחד. בכל אופן, משמרדכי הוא התובע – אין מנוס אלא לדחות גם רכיב זה של התביעה.

40. הפועל היוצא מכל האמור הוא, שיש לקבל את התביעה חלקית, ברכיב ירידת הערך בלבד, אולם לקבלה נגד שני הנתבעים, ביחד ולחוד.

תוצאה אופרטיבית
41. אני מקבל את התביעה באופן חלקי, ומחייב את שני הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 2,194 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום.

42. בנסיבות אלה, של פסיקת סכום הנמוך מ-10% מסכום התביעה, מחד גיסא, אולם דחיית טענות ההגנה של שני הנתבעים (בכל הנוגע למערכת היחסים כלפי מרדכי או כלפי אלברט), מאידך גיסא, אני סבור שיש לפסוק הוצאות במשורה. בקביעתן, לקחתי גם בחשבון את סוגיית האיחור בהגשת סיכומי הנתבעת 1 (כעולה מהחלטות שניתנו בתיק), אך מצאתי כי בנסיבות אין מדובר בארוע האמור להשליך דרמטית על הסכום שייפסק. ובאשר לחלוקה בין הנתבעים לבין עצמם, הרי שבהינתן שעיקר האחריות לארועי התביעה נופלת במישרין בחלקו של הנתבע 2, איני מוצא מקום להבחין ביניהם בנשיאה בהוצאות ההליך.

43. לפיכך, אני מחייב את הנתבעים (ביחד ולחוד) לשלם לתובע את סכומי האגרה ששולמו, בתוספת הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הוצאתם ועד היום, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום. במידת הצורך, ניתן להגיש פסיקתה לחתימתי.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ט, 18 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מרדכי יצחק
נתבע: מגדל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: