ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שחר ביצור נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת הגר אזולאי אדרי

המבקש

שחר ביצור

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

החלטה

1. בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהושתה על המבקש על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

2. ביום 11.8.2019, החליט קצין המשטרה על פסילת ר ישיון הנהיגה של המבקש למשך 30 יום בגין עבירה שהוא עצמו ביצע לכאורה ברכבו, עבירה של נהיגת רכב בשכרות, בהקשר לדו"ח מספר 38211203427, כאשר נמצא בגופו ריכוז אלכוהול של 742 מיקרוגרם בליטר אחד של אוויר נשוף .

3. הצדדים טענו לבקשה, כמפורט בפרוטוקול הדיון ותיק החקירה הוגש לעיוני.

4. ב"כ המבקש חזר על בקשתו, טען כי לא נשקפת מסוכנות מהמבקש שהינו נהג מקצועי ועברו התעבורתי מקל והשית בקשתו אך על עניין סיווג הנהיגה כך שהמבקש יוכל לנהוג באוטובוס ציבורי לצורך פרנסתו. עוד הציג פסיקה בעניין.

5. ב"כ המשיבה מצידה, התנגדה לבקשה, טענה כי המבקש בעצמו ביצע עבירה של נהיגה בשכרות בכמות גבוהה מאוד וכי לא יעלה על הדעת שנהיגתו תסווג לנהיגה על אוטובוס ציבורי שעה שלא היה צינון כראוי.
ב"כ המשיבה הפנתה למסוכנות הרבה שנשקפה מהמבקש ומאופי העבירה בייחוד לאור העובדה כי מדובר במבקש שהוא נהג מקצועי.
6. המבקש ביקש לדבר, הפנה לנסיבותיו האישיות, הפנה לנסיבות קרות העבירה ולעובדה כי לא נוהג לשתות משקאות אלכוהוליים וכי סבר שהתנהלותו סמוך לקרות העבירה הובילה לכך שכבר לא תהיה השפעת אלכוהול בגופו.

7. תיק המשטרה הוגש לעיוני. עיינתי בחומר החקירה ומצאתי כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת לנהג ברכב, בין היתר בדמות מזכרים, דו"ח המאפיינים, תגובותיו הראשוניות של המבקש כפי שנכתבו ע"י שוטרים ודוחות פעולה.
מפנה לתגובתו בשימוע על פסילה מנהלית שם טען כי שתה שתי בירות בים ורק הקפיץ מישהי לקיוסק. מפנה לדו"ח המאפיינים על פיו נכשל במבחני הביצוע , התנדנד, לא הצמיד עקב לאגודל ואף החטיא הבאת אצבע לאף.
מחומר הראיות עולה כי קיים זיהוי נהיגה ויש תיאור של נסיבות קרות האירוע ככאלה המעידות על מסוכנות הנשקפת מהמבקש.

8. שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה לביטול פסילה מנהלית. ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

בבשפ 6983/10 אדם קדוש נ' מדינת ישראל, קבעה הנשיאה, כבוד השופטת חיות:
"סמכותו של קצין המשטרה להורות על פסילת רישיון מנהלית לתקופות קצובות כאמור בסעיף 47(ה) לפקודת התעבורה מושתתת על שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למי שמתבקשת הפסילה בעניינו, והתנאי השני עניינו בשאלה אם צפויה מהמשך נסיעתו מסוכנות לציבור, וזאת בהתחשב בעברו התעבורתי ובמכלול נסיבות העניין".

9. בשלב זה של הדיון, די בדו"חות הפעולה ובדוחות המאפיינים ואף בדברי המבקש עצמו, כדי לקבוע כי בידי המשיבה ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המבקש בדין.

באשר למסוכנות:

10. מסוכנותו של המשיב בנהיגה, נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ומהתנהגותו בדרכים.
לעניין נסיבות ביצוע העבירה, רבות כבר נכתב על המסוכנות הנובעת מנהיגה בשכרות.

כך למשל בבש"פ 10865/06 מ"י נ' אשר ישעיהו , קובע כבוד השופט אדמונד לוי :
"מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

לדידי, הסובלנות כלפי נהגים שבוחרים לנהוג לאחר ששתו משקה אלכוהולי צריכה להיות אפסית. אין להקל ראש בהשפעת המשקה האלכוהולי על כל אדם ואדם ואין להעמיד את ציבור המשתמשים בדרך בסכנה קבועה.

המסוכנות הנשקפת מן המבקש נובעת הן מהעבירה אותה ביצע והן מהמבקש עצמו שעה שמדובר בנהג מקצועי.
המבקש אוחז ברישיון משנת 1996, לחובתו 13 הרשעות קודמות. עברו התעבורתי אינו מן המחמירים אולם בשקלול הדברים יש לקחת בחשבון את העובדה כי ימי הפסילה מהווים תקופת צינון ראויה בטרם ישוב ויאחז בהגה.

רבות נכתב על המסוכנות הנשקפת מנהיגה בזמן שכרות:

כבוד השופט קדמי, בבע"פ 140/98 חוג'ה נ' מ"י, קבע כי:
"לשיטתי, הכלל הוא: מי שנוהג ברכב כשהוא במצב של שכרות – מוחזק כמי שהתגבש אצלו הלך נפש של פזיזות, במשמעות שיש למושג זה בסעיף 20(א)(2) לחוק העונשין, כלפי כל תוצאה הנמנית עם פרטיה של עבירה שביצע אגב נהיגתו".

לסיכום אבקש להביא קביעתו המלומדת של כבוד השופט שוהם כמתארת את המצב לאשורו.
ברע"פ 8860/12, מקסים קוטלאייר נ' מדינת ישראל, קבע כבוד השופט שוהם:
בימ"ש עמד על תכלית הפסילה המנהלית שהיא מניעת סכנה לשלום הציבור בדגש על חייהם ושלומם של המשתמשים בדרך, ובכלל זה שמירה על שלומו ובטחונו של הנהג שרישיונו נפסל. הפסילה המנהלית אמורה להשיג תכלית זו בשני אופנים: הפסילה משמשת "כגורם מצנן" ומרתיע; אמצעי זה מיועד ליתן מענה מיידי למסוכנות הנשקפת מן הנהג בהליך מהיר ופשוט. מדובר בתכלית חשובה מן המעלה הראשונה ונראה כי הדרך להשיגה מחייבת תגובה מהירה. מנגד, נראה כי הפגיעה בנהג מצומצמת באופייה, וחומרתה אינה גבוהה יחסית, כאשר "הנזק" הנגרם לנהג אינו בלתי הפיך, שכן מדובר בשלילה זמנית של אפשרותו לנהוג ברכב ומבלי להכתימו בסטיגמה פלילית. תגבור יתר של מערך הזכויות הנתונות לנהג ובמקביל הרחבת החובות המוטלות על הרשות, עלולים להערים קשיים ואף לסכל את המטרה שלשמה נועדה הפסילה המנהלית. הדבר עלול לפגוע, באופן שאינו מידתי ואינו סביר, בהסדר המאוזן הקיים כיום בדין.

לאור הנימוקים שפירטתי, לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני, בחנתי את נסיבות המקרה, נתתי דעתי אף לוותק ולעבר של המבקש, מצאתי כי תקופת הפסילה המנהלית מהווה תקופת צינון ראויה וכי החלטת הקצין הפוסל בדין יסודה ויש להותירה על כנה.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.


מעורבים
תובע: שחר ביצור
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: