ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מוטי יוסף נגד מועצה מקומית גן יבנה :

לפני כבוד ה שופטת אדנקו סבחת- חיימוביץ

התובע

מוטי יוסף

נגד

הנתבעת

מועצה מקומית גן יבנה

פסק דין

לפניי תביעה כספית שעניינה הפרת חוק איסור לשון הרע, בגין אמירות בשני מכתבים שנשלחו לתובע ולחברי מועצה נוספים על ידי ראש המועצה גן יבנה. התובע טען, כי אלה מהווים לשון הרע ולכן יש לפצותו בסך של 20,000 ₪ בעוד הנתבעת טענה, כי הדברים אינם מהווים לשון הרע וחוסים תחת ההגנות בחוק ועל כן אין לחייבה בפיצויים בגינם.

התובע הינו חבר מועצה במועצה המקומית גן יבנה. התובע הגיש תביעה כנגד ראש המועצה ובהחלטה מיום 14.3.19 קיבלתי עתירתה של הנתבעת, כי עומדת לראש המועצה חסינות בהתאם לסעיף 7ג(א) לפקודה והוריתי על דחיית התביעה כנגדו וצירופה של המועצה המקומית גן יבנה כנתבעת בתיק.

בין הצדדים אין מחלוקת עובדתית, אלא משפטית ובנסיבות אלו נשמעו טיעוני הצדדים בשאלה האם הדברים שנאמרו על ידי ראש המועצה מהווים לשון הרע, אם לאו, וככל שכן האם אלה חוסים תחת הגנה בחוק .

בפתח הדברים אני מוצאת להעיר, כי איני מקבלת עמדת התובע, כי הנתבעת מנועה מלטעון טענת אמת דיברתי בהעדר שמיעת ראיות, זאת לנוכח הצהרת הצדד ים בדיון מיום 11.6.19 שהמחלוקת היא משפטית בלבד. כך שהעובדות בתיק אינן במחלוקת, כאמור.

אין מחלוקת, כי ביום 19.11.18 פרסם התובע הודעה, בה נרשם כך: "תושבי גן יבנה היקרים! אני וחבריי לסיעת גן יבנה משנה כיוון, וכן חברתי לסיעה הגב' מירב אילוז, שמחים להזמינם לישיבת הכינון של המועצה הנבחרת שתתקיים אי"ה ביום ד' הקרוב, 21/11/18, בשעה 18:00 בספריית בי"ס אהוד מנור. (הישיבה אף תשודר בלייב בדף הפייסבוק שלי). נשמח לראותכם".

בתגובה לדברים לעיל, שלח ראש המועצה שני מכתבים שהם הפרסומים שמהווים את עילת התביעה בתיק זה .
ביום 20.11.18 שלח ראש המועצה מכתב לחברי המועצה הנכנסים, שכותרתו " התנהלות בישיבות המליאה" בזו הלשון :
"בלשכתי התקבלו פניות חברי מועצה שהפנו את תשומת לבי כי חבר מועצה לעתיד שטרם נכנס לתפקידו, פועל בניגוד להוראת החוק ומתכוון לצלם באופן פרטי את הישיבה ולהעלותה בשידור חי תוך ניסיון לעורר פרובוקציה ולהפריע למהלך התקין של הישיבה החגיגית.
לאור כך ראיתי לנכון להבהיר את דרכי התנהלות המצופים מנבחרי ציבור על מנת להימנע מאי נעימויות.
יודגש כי הופנתה תשומת לבו של חבר המועצה להתנהלות זו שאינה תקינה.
מצ"ב חו"ד היועצת המשפטית המדברת בעד עצמה ובה הובהרו הדברים, הן לעניין הקלטת הישיבות לצורך תיעודן והן במכלול נושאים נוספים.
הנני מצפה להתנהלות ממלכתית תקינה כמצופה מנבחרי הציבור ביישוב" (להלן: " המכתב הראשון").

ביום 21.11.18 שלח התובע לראש המועצה מכתב התראה בטרם נקיטה באמצעים משפטיים ובו דרישה לפרסם התנצלות בגין הדברים שנכתבו לעיל, במכתב הראשון .

בתגובה שלח ראש המועצה ביום 21.11.18 לתובע מכתב תשובה שכותרתו: "ניסיונך להלך אימים על ראש רשות מכהן" (להלן: "המכתב השני"). למכתב מכותבים אף חברי המועצה. בהמשך נשלח ביום 27.11.18 לתובע מכתב מב"כ הנתבעת בתגובה למכתב ההתראה לעיל.

לשיטת התובע, האמירות המוזכרות בשני המכתבים לעיל מהוות לשון הרע ועל כן על הנתבעת לפצותו בגין כך. עוד טען התובע , כי על פי עמדת היועצת המשפטית של הנתבעת , הרי ששידור ישיר בפייסבוק אינו אסור ועל כן לא היה רשאי ראש המועצה לאסור זאת עליו ובוודאי שלא לכנותו כ"פורע חוק " וכ "פרובוקטור".
האמירות " פועל בניגוד להוראות הדין", "תוך ניסיון לעורר פרובוקציה" ו"להפריע למהלך התקין של הישיבה החגיגית" הם בבחינת לשון הרע, שכן התובע לא הפר כל חוק, ואין במעשיו משום הפרעה לישיבת המועצה. התובע הפנה להגדרת המונח פרובוקטור בוויקיפדיה ולמונח פורע חוק. האמירה "ניסיונך להלך אימים על ראש מועצה מכהן" במכתב השני אף היא מהווה לשון הרע, שכן הפניה לראש המועצה בהתראה לפני נקיטת אמצעים משפטיים נעשתה על פי חוק.
אדם מן הישוב היה מבין את הפרסומים לעיל, כאילו התובע הינו אדם מפר חוק ופרובוקטור ומכאן הפגיעה בשמו הטוב.

הנתבעת טענה, כי כלל אמירותיו של ראש המועצה הן בבחינת הבעת דעה וביקורת לגיטימית על מעשיו של התובע כחבר מועצה ונועדו להבהיר לאחרון את מגבלות סמכותו. כן עומדות לנתבעת הגנה של תום לב ואמת דיברתי.
המילה "פרובוקטור" הינה פרשנות של התובע והדברים שאמר ראש המועצה היו לגופם של מעשים, דהיינו שההתחייבות לשידור הישיבה היא ניסיון לעורר פרובוקציה ולא לגופו של אדם. אי ציון שמו של התובע באותו מסמך מלמד על המידתיות בה נקט ראש ה מועצה.
המכתב הראשון נכתב על פי הנחיית היועצת המשפטית, לפיה, שידור כפי שביקש התובע לעשות, הוא בניגוד להוראות הדין, שכן הנחיית היועצת המשפטית מחייבת את הצדדים. בנסיבות אלה האמירה "פועל בניגוד להוראות הדין", היא על בסיס האמור בחוות הדעת ולא מהווה לשון הרע.
גם האמירה שהשידור יפריע למהלך הישיבה נאמרה בזיקה להצהרת התובע לעשות כן מבלי שהותר לו ואינה מהווה לשון הרע.
האמירה "ניסיון לעורר פרובוקציה", היא בבחינת ביקורת לגיטימית ונאמרה בזיקה להודעת התובע ל פרסם את הישיבה , מבלי שהדבר הותר לו, אך לא מדובר בביקורת שחורגת מגבולות חופש הביטוי, בוודאי לא כשמדובר באיש ציבור. אופן תיעוד ישיבות המועצה נקבע על ידי המועצה. התובע, בכובעו כחבר מועצה נכנס, עליו לדעת שהדבר לא תואם את המותר. הראיה לכך שהתובע כתב בהודעה נוספת שקדמה להודעה מיום 19.11.18 כי הוא ישדר בפייסבוק את ישיבות המועצה "עד להסדרת הנושא", משמע שהוא ידע שהוא עושה דין לעצמו כל זמן שהנושא לא הוסדר. נוכח כוונת התובע לפרסם בפייסבוק את הישיבות המכתב שנשלח לתובע וליתר חברי המועצה הנכנסים היה מחויב המציאות.

המסגרת הנורמטיבית
סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 מגדיר "לשון הרע" מהי:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו".

ההכרעה בשאלת חיובה של הנתבעת כלפי התובע בעילה של לשון הרע נבחנת בהליך הכולל ארבעה שלבים, כפי שנפסק על ידי בית המשפט העליון בע"א 751/10 פלוני נגד ד"ר אילנה דיין-אורבוך (8.02.12) , עמ' 108):
"תרשים הזרימה בתביעות לשון הרע הוא כלהלן: בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה שבסעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק... אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה - אמת בפרסום ועניין ציבורי. אם הפרסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או-אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים".
בהתאם בענייננו, יש להכריע בשאלות שלהלן, על פי השלבים האמורים, כאשר רק תשובה חיובית תביא להמשך הבדיקה בשלבים הבאים: (א) האם מדובר בלשון הרע; (ב) האם מדובר בפרסום מצד הנתבע, או בפרסום באמצעי תקשורת עליו חלה אחריותו של הנתבע; (ג) האם חלה איזו מהגנות החוק; (ד) אם מגיע לתובע סעד.

חוק איסור לשון הרע נועד ליצור נוסחה המאזנת בין ערכים וזכויות; זכותו של אדם לשם טוב ולפרטיות אל מול חופש הביטוי.
לגיבוש עוולה בגין לשון הרע, אין צורך להוכיח, כי האדם הושפל או בוזה בפועל בעקבות ההתבטאויות הפוגעניות, די בכך שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו ( ע"א (י-ם) 1003/96 מיכאל בן חורין נ' רן לוי ( 23.9.98)).

את הביטויים מושא תביעה זו יש לפרש באופן אובייקטיבי. היינו כיצד הקורא הסביר היה מפרש את הביטויים ומה היתה השפעת הפרסום על אותו קורא סביר. פרשנות זו נשענת על מובנם של הדברים בפרסום והן על האמור "בין השורות", הכל בהתאם להוראות החוק והפסיקה.

וכך נקבע בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' אילון לוני הרציקוביץ' (( 4.3.04), פסקה 9):
"ניתוח ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת. בשלב השני, יש לברר, בהתאם לתכלית החוק לאיזונים חוקתיים, אם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו-2 לחוק...".

ביחס לשלב הראשון, יש לבחון את הביטוי בהתאם לסטנדרט אובייקטיבי של האדם הסביר מבלי שנלקחים בחשבון כוונת המפרסם, או האופן בו הבין הנפגע את הפרסום (ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל בע"מ (24.2.77), ע"א 334/89 רבקה מיכאלי נ' בלה אלמוג (20.12.92) ו ע"א 1104/00 דוד אפל נ' איילה חסון (10.1.02)).

מן הכלל אל הפרט
בענייננו, עסקינן בדברים שנכתבו על ידי ראש המועצה לתובע, חבר מועצה נכנס, במסגרת שיח ציבורי בנוגע לרצונו של כל אחד מהם למלא את תפקידו כנדרש לתפיסתו. על כף המאזניים מונחות אפוא, זכותו של התובע לשם טוב, מן הצד האחד, וזכותו של ראש המועצה לבקר את התנהלות התובע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחי הן ושמעתי את טיעוני הצדדים, אני מקבלת את עמדת הנתבעת וקובעת, כי הביטויים שנאמרו על ידי ראש המועצה אינם מהווים לשון הרע כהגדרתם בחוק, ועל כן דין התביעה להידחות.
לאחר שבחנתי את הפרסומים מושא כתב התביעה, לא שוכנעתי שהאמירות מייחסות לתובע תכונות אופי שליליות, שיש בהן כדי להשפילו או לבזותו אלא ביקורת וקריאה לסדר ביחס לאופן ניהול ישיבות המועצה .

בטרם בחינת הפרסומים יש לציין, שהמכתב ששלח ראש המועצה לתובע ביום 20.11.18, נכתב על בסיס חוות דעתה של היועצת המשפטית. בסעיף 17 בחוות דעת היועצת המשפטית מיום 20.11.18, ישנה התייחסות לסוגיית תיעוד ישיבות המועצה בדרך של הקלטה. על פי האמור בחוות הדעת, הישיבות מוקלטות ומתומללות ולאחר מכן מועלות לאתר האינטרנט העירוני. עוד נקבע "כי נכון לכעת אין חובה על פי דין לצלם את ישיבות המועצה, לרבות שידור חי/הקלטה חזותית של ישיבות המועצה והעלאתם בדפי הפייסבוק או בכל אמצעי אחר ". עוד הפנתה לפסיקה, בה נקבע כי לראש הרשות נתונות הסמכויות בכל הנוגע להקלטת הישיבות באופן פרטי.

היועצת המשפטית פנתה ביום 20.11.18 ביוזמתה לתובע (נספח ג' לכתב התביעה) בקשר להודעתו על שידור ישיר של הישיבה בפייסבוק תוך שהיא מפנה אותו לחוות דעתה לעיל. כך שחוות הדעת עליה הסתמך ראש המועצה ניתנה על ידי היועצת המשפטית בעקבות הצהרת התובע לשידור הישיבה בשידור ישיר בפייסבוק. גם פנייתה הישירה של היועצת המשפטית לתובע הנה על רקע ודעת התובע לשידור הישיבה .
בתכתובת בדוא"ל בין היועצת המשפטית לתובע, הודיעה האחרונה, כי על פי חוות דעתה לא נאסר שידור ישיר בפייסבוק אלא היא הפנתה לסמכותו של ראש המועצה שלא לאפשר הקלטה באופן פרטי. גם נוסח זה של הדברים לא שולל את הבסיס לדברים שנכתבו על ידי ראש המועצה. ראשית, בעת כתיבת מכתבו פעל בהתאם לחוות דעת היועצת המשפטית. שנית, גם לאחר ההבהרה של היועצת המשפטית, לכאורה נדרש אישור של ראש המועצה לצורך השידור שביקש התובע להעביר בפייסבוק.

התובע אישר בסיכומיו, כי כאשר הקשה על היועצת המשפטית לדעת מה מקור האיסור לשדר בשידור ישיר בפייבסוק היא השיבה שאין מניעה בחוק, אלא שפנייתה אליו במייל וחוות הדעת שצירפה מלמדות שסברה שהדבר טעון אישור של ראש המועצה , אישור שלא ניתן.

מהאמור בחוות הדעת, רשאי היה ראש המועצה להסיק, כי כוונת התובע לפרסם את ישיבת המועצה בשידור ישיר בפייסבוק, טעונה אישור ועל כן היה רשאי לפנות בהבהרה , כי הדבר לא ניתן לביצוע ללא אישור וכל ניסיון לעשות כן, חרף המצב המשפטי שנמסר לו, הוא בבחינת "ניסיון לעורר פרובוקציה", פעולה בניגוד לדין ואף הפרעה לישיבת הפתיחה החגיגית.
עמדה זו מתחזקת גם לנוכח אמירותיו המפורשות של ראש המועצה באותו מכתב " לאור כך ראיתי לנכון להבהיר את דרכי התנהלות המצופים מנבחרי ציבור על מנת להימנע מאי נעימויות" ואת קריאתו בסיום המכתב "הנני מצפה להתנהלות ממלכתית תקינה כמצופה מנבחרי הציבור ביישוב". המכתב נשלח לחברי המועצה והקריאה לנהוג על פי הכללים והאמור בחוות דעת היועצת המשפטית הופנתה לכולם.

משכך, מקובלת עלי עמדת הנתבעת, כי הדברים של ראש המועצה נאמרו על פי ייעוץ משפטי שניתן לו, לפיו שידור בפייסבוק כפי שביקש התובע לעשות טעון אישור ובהעדרו, השידור הוא בניגוד לדין, ובשים לב לכך שמדובר בישיבה חגיגית, הדבר יפגע בחגיגיות הישיבה והמעשה הוא ניסיון לעורר פרובוקציה בישיבה החגיגית. הדברים נאמרו לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, אף אם ברור לכל הנוגעים בדבר שמדובר בתובע. בנסיבות אלה, מדובר בביקורת החוסה תחת ביקורת לגיטימית בין נבחרי ציבור ואינה עולה כדי לשון הרע. בעניין זה לא מצאתי לגזור מפסקי הדין אליהם הפנה התובע שם כונה אדם בכינויים כאשר בענייננו ההתייחסות היא לפעולה בה נקט התובע, אף אם השפה היא ביקורתית וראויה היה להשתמש בלשון אחרת.
הביקורת על נבחר ציבור היא לעתים קשה ועשויה לחצות את הגבול הפלילי או לגבש את עוולת לשון הרע. יחד עם זאת, לא כל דבר ביקורת יהווה לשון רע וברור שמי שנכנס לזירה הציבורית נתון לביקורת על מעשיו ועמדותיו. בענייננו, מדובר בביקורת על הצהרתו של התובע להעביר בשידור ישיר את הישיבה החגיגית של המועצה מבלי שהדבר אושר על ידי הגורם המוסמך, ראש המועצה. הדברים נאמרו לגופם של דברים. בהתאם לחוות הדעת נשלח מכתבו של ראש העיר בו הבהיר, כי שידור שכזה ללא אישור הוא בניגוד לדין, עשוי להפריע למהלך הישיבה והוא ניסיון לעורר פרובוקציה וביקש להימנע מכך.

בנסיבות אלה, איני מקבלת את הפרשנות של התובע, כי האמירה "ניסיון לעורר פרובוקציה" זהה לכינוי התובע במילה "פרובוקטור". הדברים היו ביקורת על המהלך עליו הצהיר התובע, שידור הישיבה, ולא כינויו של התובע במילים "פרובוקטור" או "פורע חוק", כפי הפרשנות לה טען.

גם האמירה מיום 21.11.18, בתשובה למכתב התראה של התובע, כי התובע מבקש במעשיו להלך אימים על ראש המועצה, אין בה להוות לשון הרע.

נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנבתעת בסך של 1,500 ₪, שישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן – הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ט, 18 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מוטי יוסף
נתבע: מועצה מקומית גן יבנה
שופט :
עורכי דין: