ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דניאל מלכה נגד שחף אבטחה 1989 בע"מ :

לפני:

כבוד השופט אלעד שביון
נציגת ציבור עובדים גב' עליזה כהן מרקוביץ

התובע:
דניאל מלכה
ע"י ב"כ עו"ד שי שרון אידגה
-
הנתבעת:
שחף אבטחה 1989 בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שירלי גדעון

פסק דין

בפנינו תביעת התובע לקבלת זכויות עבודה שונות ובכלל זאת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית והפרשי שכר.

רקע כללי:

התובע עבד אצל הנתבעת, חברה המעניקה בין היתר שרותי שמירה ואבטחה, החל מיום 1.4.11 ועד ליום 5.10.16.

לאורך שנות העסקתו עבד התובע כמאבטח / שומר בסניפי דואר ישראל ברמת השרון ובראש העין.

על הצדדים חלות הוראות ההסכמים הקיבוציים בענף השמירה.

בחודש 9/16 הופסקה עבודתו של התובע בסניפי דואר ישראל לאחר שהתובע נכשל במבדקים השנתיים שנערכו לו ולפיכך הוחלט, כי הוא לא יוכל לחדש את רישיון הנשק שלו.

בתאריך 13.2.17 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעת, בתאריך 25.1.18 התקיים דיון קדם משפט במהלכו ציין ב"כ התובע כי לאחר שעיין בתלוש גמר החשבון התובע אינו עומד על תביעתו לתשלום פדיון חופשה שנתית (עמ' 1, שורה 5) ובתאריך 13.5.19 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקרו התובע ומנהל סניף מרכז בנתבעת, מר איציק כהן (להלן – "מר כהן") . לאחר מכן הוגשה ע"י הצדדים רשימת אסמכתאות התומכות בטענותיהם.

נסיבות סיום עבודתו של התובע :

בתצהירו ציין התובע כי לאחר שהופסקה עבודתו בסניפי דואר ישראל לא נמצא עבורו מקום עבודה חלופי קבוע. לגרסתו, הוא החל לעבוד בסניף עמידר בחולון שם שובץ בתפקיד זמני לצורך החלפת עובד אחר והחל מחודש 10/16 הופסקה עבודתו באתר מכיוון שהקב"ט דרש שומר חמוש. בנסיבות אלו נותר התובע למעלה מחודשיים ללא עבודה וללא מענה מהממונה עליו, מר כהן, שמסר לו שכאשר תהיה עבודה יצרו עמו קשר. לאחר שלא יצרו עמו קשר שלח ב"כ התובע מכתב לנתבעת ובתגובה ביקשה הנתבעת שהות בת 14 ימים למתן מענה, מענה שלא ניתן.

הנתבעת ציינה מנגד במסגרת תצהירו של מר כהן, כי לאחר שתוקף רישיון הנשק של התובע פג ועל מנת לשמר עבורו את מקום העבודה, שובץ התובע לתפקיד סדרן (תפקיד אשר אינו דורש נשיאת נשק) בסניף עמידר ברמת השרון. התובע התייצב לראשונה לעבודה באתר ביום 5.10.16 ובאותו יום נקלע לוויכוח עם עובד אחר באתר בעקבותיו נטש את עבודתו מבלי שקיבל את הסכמת הנתבעת. בהמשך הודיע התובע, כי הוא מצוי בחופשת מחלה אולם לא הגיש כל אישור מחלה למרות דרישת הנתבעת בנדון. ניסיונות הממונים הישירים באתר ומר כהן ליצור קשר עם התובע כשלו והתובע ניתק קשר עם הנתבעת. לנוכח נטישת התובע את עבודתו כאמור הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים, לתמורת הודעה מוקדמת ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

לאחר שעיינו בחומר הראיות ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו לקבוע, כי הנתבעת נמנעה מלספק לתובע עבודה ובפועל פיטרה אותו. ונפרט.

ראשית, מצאנו את גרסת התובע כמהימנה וקוהרנטית. כך, התובע העיד בחקירתו הנגדית (שלא נסתרה), כי הוא לא יכול היה לעבוד בסניף עמידר מאחר והקב"ט לא רצה אותו (עמ' 5, ש' 28-29); ושב על כך בהמשך חקירתו (עמ' 6, ש' 1-4: "ש. אתה יודע לומר כמה זמן עבדת בסניף עמידר חולון? ת. פעם אחת, יום אחד בדיוק. ש. ולמה רק יום אחד? ת. אני לא יודע, הקב"ט לא רצה אותי" ועמ' 6, ש' 19-20: "ש. אתה למעשה לא סיימת משמרת, יצאת לפני תום המשמרת? ת. זה מה שהוא אמר לי תלך הביתה לא צריך אותך" ); התובע לא מסר הודעה בדבר משמרות נוספות ונמסר לו כי כאשר תהיה עבודה יעדכנו אותו (עמ' 6, ש' 5-7: "ש. אתה מסרת כמו שמוסרים בתחילת שבוע אילוצים לשיבוץ למשמרות? ת. לא היה דבר כזה. דיברתי איתו רציתי לעבוד אמר אתה בינתיים לא עובד, שיהיה עבודה נקרא לך") והעיד, כי מר כהן מסר לו להמתין בביתו לשיבוץ (עמ' 6, ש' 23-25: "ש. כשהלכת הביתה פנית לממונה עליך? ת. כן, פניתי באותו יום לממונה שלי, איציק, הוא היחיד שאני מדבר איתו. סיפרתי לו מה שקרה הוא אמר לי בינתיים שב בבית, שיהיה מקום אחר נקרא לך").

שנית, למרות שמר כהן הצהיר בתצהירו, כי ניסיונות הממונים על התובע וניסיונותיו שלו עצמו ליצור קשר עם התובע לאחר שנטש לגרסת הנתבעת את העבודה לא צלחו, נמנעה הנתבעת מלתמוך את גרסתה כאמור בעדות אותם ממונים שלכאורה ניסו ליצור קשר עם התובע או מלצרף פירוט שיחות מחודש 10/16 ואילך ממנו ניתן יהיה להיווכח, כי אכן מי מהנתבעת ניסה ליצור קשר טלפוני עם התובע.

בהקשר זה ידועה ההלכה לפיה: "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו ... וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ראו ע"א 548/78 שרון נגד לוי פד"י לה (1) 736,760 ויעקב קדמי, על הראיות (מהדורת תשנ"ט), חלק שלישי עמ' 1396 – 1398).

לפיכך, מצאנו לקבוע כי אי הצגת פירוט השיחות כאמור עומדת בעוכרי הנתבעת ומחזקת את המסקנה, כי בפועל לא היה כל ניסיון ליצור קשר עם התובע.
שלישית, גרסת הנתבעת לפיה התובע נקלע לוויכוח עם עובד אחר בעטיו נטש התובע את העבודה לא הוכחה, לא נתמכה בראיה כלשהי והנתבעת אף נמנעה מלהעיד את אותו עובד אתו לכאורה התווכח התובע.

רביעית, חיזוק לגרסת התובע מצאנו בכך שהנתבעת לא הציגה כל פנייה בכתב לתובע לשוב לעבודה לאחר שלטענתה הוא נטש את המשמרת. סביר בעינינו, כי לו אכן היה בסיס לטענת הנתבעת לפיה התובע נטש את עבודתו וכי כל הניסיונות ליצור עמו קשר עלו בתוהו, שיישלח מכתב מהנתבעת לתובע בדואר רשום ובו הבהרה, כי עליו לשוב לעבודה באופן מידי או למסור הסבר המניח את הדעת לאי התייצבותו.

חמישית, לו אכן הנתבעת הייתה מעוניינת בהמשך העסקתו של התובע, מן הסתם, היא הייתה מוצאת לנכון להגיב עניינית למכתב ב"כ התובע שנשלח בחודש 12/16 (נספח ב' לתצהיר התובע) ולא מסתפקת בתשובה לקונית לפיה "מרשתי עורכת בדיקה בקשר לטענות מרשך ואודיעך בתוך 14 ימים" (נספח ג' לתצהיר התובע) ובפועל לא שולחת כל תגובה לאחר מכן.

בנסיבות אלו מצאנו לקבוע, כי הנתבעת נמנעה מלספק לתובע עבודה לאחר יום 5.10.16 ועל כן הוא זכאי לזכויות כמפוטר.

פיצויי פיטורים – בהתאם לפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה בתיק ע"ע 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' adhenom berh teami (ניתן ביום 4.6.17), נפסק כי:

"לאחר בחינה חוזרת של הדברים דומה כי במקרה של עובד שעתי המקבל את שכרו על בסיס מספר שעות עבודה ואשר היקף שעות עבודתו משתנה מחודש לחודש הדרך הנכונה לחשב את שכרו האחרון היא לפי או בהיקש מתקנה 7 דווקא. העקרון העולה מתקנה 7 הוא חישוב השכר לפי חלקיות המשרה של העובד. עקרון זה ניתן ליישמו גם לגבי עובד שעתי שהיקף עבודתו לכל אורך תקופת העבודה משתנה מדי חודש בחודשו. שיטה זו מבטיחה כי פיצויי הפיטורים יחושבו בצורה התואמת את היקפי ההעסקה של העובד ותמנע תוצאה שבמקרה מסויים עשויה לקפח את המעסיק ובמקרה אחר את העובד".

כעולה מדוחות הנוכחות שצורפו לתצהיר התובע (נספח ה'), ממוצע שעות העסקתו של התובע במכלול תקופת העסקתו הסתכם ב-172.44 שעות עבודה בחודש. לנוכח שכרו השעתי האחרון של התובע (32.60 ₪) ותקופת העבודה (66.16 חודשים), התובע היה זכאי בנסיבות הפסקת עבודתו לסך של 30,993 ₪ (172.44 * 32.6 * 66.16/12). מסכום זה יש להפחית את הסכום שהצטבר לזכות התובע בגין רכיב פיצויי הפיטורים בקרן הפנסיה.

תמורת הודעה מוקדמת - לנוכח נסיבות הפסקת עבודתו של התובע ותקופת העסקתו הוא היה זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בשיעור של חודש ימים (סעיף 4(4) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001). בנסיבות אלו התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בסך של 5,622 ₪ (172.44 * 32.6).

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין – אין כל מחלוקת, כי לתובע לא נערך שימוע כלשהו בטרם הפסקת עבודתו. בכך נפל פגם מהותי בהחלטה להפסיק את העסקת התובע שכן נשללה מהתובע, כעובד, זכות הטיעון שהינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית (ראו לעניין זכות הטיעון פסיקת ביה"ד בתיק ע"ע (ארצי) 14037-07-11 חנה סולטני – מדינת ישראל , ניתן ביום 19.12.13 וההפניות שם). בנסיבות אלו מצאנו, כי התובע זכאי לפיצוי בגין היעדר שימוע כדין בטרם ההחלטה להימנע מהעסקתו ובפועל לפטרו.

באשר לגובה הפיצוי הכספי נקבע בתיק ע"ע (ארצי) 21781-10-10 לולו ראשד נ' הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה גבעות אלונים, ניתן ביום 13.7.12, כי:

"באשר לגובה הפיצוי הכספי - קביעתו נעשית אף היא תוך שקלול כלל הנסיבות, לרבות חומרת הפגם שנפל במעשה הפיטורים; הנזק הממוני כתוצאה מאיבוד מקור הפרנסה, ככל שרלוונטי (ע"ע 260/06 רמת טבעון מעונות הורים בע"מ - זיוית פניבלוב, מיום 29.1.09); הנסיבות האישיות, לרבות ותק במקום העבודה; והפגיעה בכבוד העובד כאדם כתוצאה מהדרך בה בוצעו פיטוריו (פסק דינה של השופטת רונית רוזנפלד בע"ע 666/09 מולי אורן – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, מיום 1.4.12; רעות שמר בגס, צדק פרוצדוראלי בהליך הפיטורים – עיונים בהלכת השימוע, פורסם בעבודה, חברה ומשפט י"ג (2012))".

לאחר שקלול הנסיבות, איבוד פרנסת התובע, וותקו של התובע במקום העבודה (למעלה מ-5 שנים) והדרך בה הופסקה בפועל עבודתו, מצאנו לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין פיטורים שלא כדין בסך של 10,000 ₪.

הפרשי שכר:

לטענת התובע, הנתבעת נהגה באופן שיטתי לנכות משכרו תשלום בערך של שעת עבודה בגין הפסקות זאת על אף שלגרסתו, לאורך כל תקופת העסקתו לא ניתנו לו הפסקות בפועל. לדברי התובע, במהלך עבודתו ברשות הדואר לא הייתה לו אפשרות לצאת להפסקה מכיוון שבמהלך המשמרות הוא שמר לבד. לגרסת התובע הוא נדרש לשהות במקום העבודה לאורך כל המשמרת, לא היה חופשי לעשות כרצונו ואופי התפקיד לא אפשר לו לצאת להפסקה. לנוכח זאת תבע התובע סך של 10,096 ₪ המתייחס לשעות הפסקה שנוכו משכרו בתקופה בה עבד ברציפות בסניפי דואר ישראל מהשעה 08:00 ועד לשעה 20:00 וכן להפסקות שנוכו כאשר הועסק בשופרסל.

הנתבעת מנגד ציינה, כי התובע לא הלין לאורך כל תקופת העסקתו על היעדר תשלום בגין הזמן בו שהה בהפסקות והתובע קיבל בתקופת העסקתו הפסקות בהתאם לדין. בזמן ההפסקות שארכו כשעה בכל משמרת היה התובע ברשות עצמו, משוחרר מחובותיו כלפי הנתבעת. התובע יכול היה לסעוד במטבחון המצוי בסניפים בהם הוצב או בחדר שיועד להפסקת העובדים ו לצאת משטח הסניף לעיסוקיו הפרטיים וזאת מבלי ליתן דין וחשבון על פועלו במהלך ההפסקות. מר כהן אף ציין בתצהירו, כי זכור לו שבמספר פעמים בהן הגיע לביקור בסניף, התובע כלל לא שהה בסניף או בסמו ך לו במהלך ההפסקות. מר כהן הוסיף, כי דיווחי הנוכחות בסניף היו טלפוניים והתובע הזין את הספרה 1 כאשר נכנס למשמרת ואת הספרה 2 כאשר יצא מהמשמרת.

סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 קובע כדלקמן:

"(א) ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-¾ שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות; ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג, ההפסקה היא של חצי שעה לפחות.
(ב) הפסקה לפי סעיף קטן (א) לא תעלה על שלוש שעות.

(ג) בעת הפסקה לפי סעיף קטן (א) הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעסיקו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה.

בבר"ע (ארצי) 48239-01-18‏ ‏ ביפר תקשורת ישראל בע"מ - רז צח‏, 6.2.19 נפסק לעניין זכאות לתשלום בשע ות הפסקה, כי:

"השאלה אם העובד זכאי לתשלום בגינה של הפסקה מנוחה וסעודה מוכרעת במידה רבה, כפי שעולה מסעיף 20(ג) לחוק, על פי מבחן העמידה לרשות המעסיק. לענין זה נאמר בע"ע (ארצי) 131/07 גלעד גולדברג - אורטל שירותי כח אדם בע"מ [פורסם בנבו] (13.5.09) (להלן: ענין גולדברג) כך: "המונח "הפסקה" הקובע בסעיף 20 לחוק תלוי במכלול העובדות של כל מקרה, ויש להעמיד כל מקרה במבחן "עמידה לרשות העבודה", וזאת בשים לב לתפקידו של העובד, מקום עבודתו, חובת נוכחות במקום העבודה, מיקום המפעל, האם העובד רשאי לצאת מהמפעל, האם העובד ישן במקום העבודה כעניין שבשגרה ועוד. יש מקרים בהם העובד ישן, נח או אוכל במקום העבודה בזמן "הפסקה", אך רק לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ניתן להכריע האם מדובר בשעות עבודה אם לאו. ז את ועוד, שעות העבודה לצורך יום עבודה רגיל אינן בהכרח כשעות העבודה לצורך הפסקה. בשעות שאינן שעות עבודה רגילות חופשי העובד לעשות כרצונו בלי להיות בקרבת המפעל או להיות מוכן לחזור למפעל. בהפסקה של חצי שעה העובד לא אמור להיות מוגבל. עם זאת, נעיר, כי בהפסקה של חצי שעה שבמהלכה רגילים העובדים לאכול ארוחה במזנון המפעל, סביר שהעובד נמצא בשטח המפעל, ולא יוצא אותו, ואין בכך בלבד, כדי לקבוע האם מדובר בזמן "הפסקה" אם לאו".

20. עוד נקבע בענין גולדברג כי "אחד המאפיינים של 'זמן הפסקה'... מוגדר באמצעות המילים 'רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד'... אחד המאפיינים של זמן הפסקה הוא היות העובד חופשי לעשות כרצונו בזמן זה, בין אם מדובר באכילה, מנוחה ובין אם מדובר ביציאה לסידורים אישיים כאלו ואחרים. בזמן ההפסקה על העובד להיות נתון לרשות עצמו ולהיות משוחרר מחובתו כלפי מעסיקו, ובפרט על המעסיק להיות אדיש לנוכחותו או לאי נוכחותו של העובד במפעל". מכאן כי כאשר העובד בוחר – אך לא חייב - להשאר במקום העבודה בזמן ההפסקה או שבשל אילוץ אובייקטיבי שאינו קשור לתהליך העבודה (כגון, מיקומו המרוחק של מקום העבודה) אינו יוצא ממקום העבודה בהפסקה, אך הוא חופשי לעשות במקום העבודה כרצונו והמעסיק אדיש לשאלת נוכחותו – הרי שאין בעובדת הימצאו במקום העבודה כדי לשלול את אופיו של הזמן כזמן הפסקה שאינו מזכה בתשלום שכר. ואילו, כאשר המעסיק מחייב את העובד להישאר במקום העבודה – או למצער מצפה ממנו ואינו אדיש לשאלה זו - אזי הוא חייב אף בתשלום בגינה, וכלשון פסק הדין בענין גולדברג כאשר "המעביד, משיקוליו, מגביל את העובד בזמן ההפסקה, ומפיק מכך תועלת, כשלצידה עומדת לו החובה שבחוק לשלם בעבור זמן ההפסקה לעובד". הגיון זה יפה גם – בהתאם לסעיף 20(ג) לחוק – גם אם המעסיק אינו מחייב את העובד באופן מפורש להישאר במקום העבודה, אך נוכחות העובד במקום העבודה הינה אילוץ אובייקטיבי הקשור לעבודה, קרי הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש. גם במקרה זה חייב המעסיק בתשלום עבור זמן ההפסקה. הנה כי כן, שאלת חיובו של המעסיק בתשלום בגין הפסקה ראשית או משלימה תלויה, בעיקרה, בשאלה אם רשאי העובד לצאת ממקום העבודה בהפסקה (אז יהווה הזמן הפסקה שאינה בתשלום) או שהוא נדרש על ידי המעסיק או מפאת צרכי העבודה להשאר במקום העבודה (אז יהווה הזמן עבודה המזכה בתשלום)".

לאחר שעיינו בחומר הראיות ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו לקבל את תביעת התובע. ונפרט.

ראשית, כעולה מעדות מר כהן, התובע עבד כשומר יחיד בסניף הדואר במשמרות בהן שמר (עמ' 4, ש' 26: "לשאלת בית הדין בסניף הדואר שהתובע עבד בו היה איש אחד במשמרת"). בהתחשב בכך שנדרשה נוכחות שומר חמוש בסניף הדואר בו עבד התובע, הטענה כאילו התובע יכול היה לצאת להפסקות בזמן המשמרת ולהותיר את הסניף ללא אבטחה במשך שעה, תמוהה ואינה מתקבלת על ידינו.

שנית, טענת הנתבעת לפיה היה מקובל על דואר ישראל להותיר את הסניף ללא אבטחה במשך שעה מדי משמרת (עדות מר כהן בעמ' 10, שורות 2-3), לא נתמכה בראיה כלשהי, לרבות הסכם ההתקשרות בין הנתבעת לדואר ישראל או עדות נציג מטעם דואר ישראל ועל כן איננו מוצאים לקבלה. זאת ועוד, הנתבעת אף לא צרפה פירוט תשלומים מדואר ישראל ממנו ניתן יהיה ללמוד כי לא הועברה תמורה עבור כל שעות המשמרת ונוכתה שעת הפסקה. אי הצגת מסמכים כאמור פועלת לחובת הנתבעת.

שלישית, מצאנו לקבל כמהימנה את עדותו של התובע לפיה הוא כלל לא קיבל הפסקה. כך התובע העיד בחקירתו הנגדית, כי "לא הייתה לי הפסקה. אם הייתה הפסקה הייתי יודע מה לעשות, הייתי בקושי אוכל שם" וכי "לא עישנתי, לא שתיתי. אם הייתי מדבר בטלפון זה היה ליד הדלת. יש 2-3 מטר" (עמ' 7, ש' 7-10). בהמשך העיד התובע כי תמיד ישב בעמדה (עמ' 7, ש' 11-12) ואם עבד ברצף הוא נשאר בסניף (עמ' 7, ש' 14-15). עדותו של התובע כאמור לא נסתרה.

לא נעלמה מעינינו העובדה שהתובע דיווח כביכול על הפסקות ברם כאשר התובע נשאל על כך במסגרת חקירתו הנגדית הוא העיד, כי אכן הוא דיווח כאמור אולם הוא עשה כן כי כך נאמר לו והוא נותר בסניף (עמ' 7, ש' 26-27: "הייתי מדווח אבל הייתי בפנים. חייבים לדווח. ככה הוא אמר לי. הפקידה שלו אמרה לי אם לא תוריד, אנחנו נוריד לך").

בנסיבות אלו לא מצאנו, כי התובע שהה בפועל בהפסקות במהלך המשמרות בהן עבד מהשעה 08:00 עד לשעה 20:00 או כאשר עבד בשופרסל וכי במהלך כל המשמרות כאמור התובע עמד לרשות הנתבעת.

לנוכח האמור מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,096 ₪ כאמור בתחשיב שצרף התובע לרשימת האסמכתאות מטעמו.

סוף דבר:

התביעה התקבלה.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים סכומים כדלקמן:

פיצויי פיטורים בסך 30,993 ₪ בניכוי הסכום שהצטבר לזכות התובע בגין רכיב פיצויי הפיטורים בקרן הפנסיה. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.10.16 ועד לתשלום המלא בפועל.
תמורת הודעה מוקדמת בסך 5,622 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.10.16 ועד לתשלום המלא בפועל.
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.10.16 ועד לתשלום המלא בפועל.
הפרשי שכר בסך 10,096 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.14 (מחצית התקופה) ועד לתשלום המלא בפועל.

הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך של 1,000 ₪ ובשכ"ט התובע בסך של 5,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ט, (24 יולי 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' עליזה כהן מרקוביץ, נציגת ציבור עובדים

אלעד שביון, שופט


מעורבים
תובע: דניאל מלכה
נתבע: שחף אבטחה 1989 בע"מ
שופט :
עורכי דין: