ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אביעד ויסולי נגד אורנה יוסטר :


לפני כבוד השופט דורון חסדאי

המבקש (מבקש העיון)

אביעד ויסולי, עו"ד

נגד

המשיבות (הצדדים להליך)

1. אורנה יוסטר
ע"י ב"כ עו"ד אריה חגאג

2. שופרסל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רותי ויסנביק-שאולי

החלטה

רקע כללי בתמצית

1. לפניי בקשת המבקש להתיר לו לעיין בת"צ 48706-02-18. לדבריו, מטרת העיון והטעם המצדיק אותו הם "עניין משפטי בנושא הצרכני הנדון בתיק" (ר' סעיף 3 לבקשה).

2. חברת שופרסל – המשיבה 2 כאן (להלן: "המשיבה") – בתשובתה מתנגדת לבקשת העיון. לטענתה מדובר בנימוק לקוני שניתן על ידי המבקש, שרב בו הנסתר על הנגלה, ואין כל הסבר פרטני מדוע נדרש העיון ולא ברור מהו העניין המשפטי, האם הוא של המבקש או של לקוח שלו, האם לצורכי הגשת תביעה או מחקר אקדמי.

3. לדברי המשיבה, על המבקש לנמק את בקשתו (ר' בג"צ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח נ' שר המשפטים (פורסם בנבו, 8.10.09)) וכן עליו להבהיר ולהציג את מטרת העיון באופן מדויק וברור, ואם לא עשה כן, די בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה (ר' בג"צ 10003/08 תומר לוי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 5.4.12)). כן מציינת המשיבה כי בתי משפט נוהגים לדחות בקשות לעיון שאינן עומדות בדרישות ההנמקה, וזאת אף במקרים בהם ההנמקה שניתנה יותר מפורטת מהתיאור הסתום והלקוני שניתן בבקשה דכאן (ר' ת"א 8295-01-14 הראל נ' אדרי-אל ישראל נכסים (פורסם בנבו, 5.7.17); ת"א 32245-03-13 אם בי אס אנטיליס נ' פלדמן (פורסם בנבו, 22.7.15); ת"צ 33750-09-10 אורן נ' נטוויז'ן 013 (פורסם בנבו, 1.11.14)) (ר' בהרחבה סעיפים 4 –5 לתשובה).

4. המשיבה מדגישה כי בענייננו המבקש לא המציא כל פירוט מינימלי ולא הציג טעם קלוש לעניינו בתיק, והדבר מעלה חשש באשר לתום ליבו וחשד כי הוא מסתיר את הטעם האמיתי לבקשת העיון ו/או לזהות שולחו (ר' ת"א (מרכז) 2059-02-17 ברוט נ' מישורים השקעות (פורסם בנבו, 26.9.17)). לדבריה, בקשת העיון אינה נתמכת במסמך או בתצהיר מטעם המבקש, והיא מפנה אף ל פרשת הראל, שם דחה בית המשפט בקשת עיון בקובעו כי לא ניתן להעלות נימוק כללי מבלי לתמוך אותו לכל הפחות בראשית ראיה (ר' סעיפים 6–7 לתגובה).

5. לטענת המשיבה, בתשובתה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית נחשף מידע מסחרי–עסקי סודי שגילויו עלול להסב לה נזק, והעובדה שהמבקש לא פירט הלכה למעשה את הטעמים העומדים מאחורי בקשתו מקשה על מלאכתה של המשיבה בבחינת הפגיעה האפשרית שתיגרם לה מהעיון, ומקום שאל מול לקוניות הבקשה ניצבים אינטרסים שלה בהגנה על מידע רגיש, יש להעדיף את האינטרסים שלה (ר' בג"צ 5143/11 פינק נ' הממונה על ההגבלים העסקיים (פורסם בנבו, 1.1.15); פרשת ברוט לעיל). המשיבה שבה ומדגישה כי עקרון פומביות הדיון ואינטרס העיון אינם עקרונות בלתי מוגבלים אלא עקרונות יחסיים, אותם יש לאזן עם הזכויות ועם האינטרסים של הצדדים להליך, אשר לא בהכרח עולים בקנה אחד עם זכות העיון (ר' רע"א 5349/13 דומיקאר בע"מ נ' שלמה תחבורה (פורסם בנבו, 29.8.13)) (ר' סעיפים 8 –10).

6. המשיבה 1 הצטרפה לעמדת המשיבה, תוך שהיא מדגישה את העובדה כי הבקשה לאישור התובענה כייצוגית זמינה למבקש בפנקס התובענות הייצוגיות, ואין כל הצדקה לפגוע בפרטיותה של המשיבה ולאפשר למבקש לעיין בתיק גופו (ר' גם סעיף 11 לתשובת המשיבה).

7. המבקש בתגובתו הפנה בין היתר לרע"א 3540/18 אלומות הכרמל נ' hurstcort estates (26.6.18). לדבריו, בעקבות תשובות המשיבות מעלה הוא עיין בבקשה לאישור התובענה כייצוגית בפנקס התובענות הייצוגיות, והפנה לסעיף 12 המגדיר את הקבוצה. לטענתו, הוא רכש בסניפי המשיבה פעמים רבות גבינות צהובות ונקניקים אשר נארזו בנייר עטיפה עבה וחויב במשקל הכולל מבלי להפחית את מחיר האריזה, ועל כן התברר לו בעקבות הורדת בקשת האישור, כפי שפורסמה בפנקס התובענות הייצוגיות, כי הוא אישית נכלל בקבוצת התובעים בתובענה הייצוגית שאישורה נתבקש בבקשת האישור. לפיכך הוא נחשב הלכה למעשה בעל דין בתובענה הייצוגית וחל עליו סעיף 3 לתקנות העיון. כן טוען המבקש כי הוא נחשב בעל דין אף מכוח סעיפים 5 –7 לחוק תובענות ייצוגיות מאחר שהגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית מונעת מכל אחד מחברי הקבוצה המיוצגת להגיש בקשה דומה עד ההכרעה בה, ובקשה דומה מטעמו עלולה להימחק על הסף (ר' סעיף 7(ב)(3) לחוק; ר' בהרחבה סעיפים 7–10 לתגובה).

8. לטענת המבקש, הוא אינו נדרש כלל להנמקה בהתאם לסעיף 3 לתקנותה עיון, מאחר שהוא חלק מהקבוצה המיוצגת. לדבריו, הוא נימק את בקשתו בהנמקה קצרה ותמציתית המפרשת את האינטרס שלו בעיון כנדרש בבג"צ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח נ' שר הפנים (8.10.09) (ר' בהרחבה סעיפים 11–13). עוד טוען המבקש כי על המתנגד לבקשת העיון חל נטל שכנוע מדוע על בית המשפט להורות שלא להתיר את העיון. לדבריו, המשיבות התעלמו כליל מהמבחן התלת־שלבי הנדרש למניעת זכות העיון (ר' בהרחבה סעיפים 15–16). עוד מציין המבקש כי המשיבה טענה באופן כוללני כי בתגובתה נחשף מידע מסחרי–סודי, אך היא לא ביקשה חיסיון על תגובתה בעת שהגישה אותה, בהתאם לסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות (ר' פרשת דומיקאר). עוד טוען הוא כי המשיבה הסכימה להסתלקות המבקשת מהתובענה הייצוגית בהתאם לסעיף 16 לחוק, ומשכך הסכימה מפורשות כי התובענה הייצוגית עשויה להתנהל על ידי "מבקש אחר, תובע מייצג אחר או בא כוח מייצג אחר" (ר' בהרחבה סעיפים 17–20).

9. ביחס למבקשת בקשת האישור, מציין המבקש כי זו הגישה בקשת הסתלקות והסכימה מפורשות כי "מבקש אחר, תובע מייצג אחר או בא כוח מייצג אחר" יחליף אותה במסגרת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית ללא הגבלה. לדבריו, היא טענה באופן כללי לפגיעה "בזכות הפרטיות" אך לא מצאה לנכון להצביע על כל פרט קונקרטי, פסקה או מסמך שלגביהם נטענה טענה זו, ודי בכך להביא לדחייתה (ר' עע"מ 3195/18 יצחקיאן נ' גלובל גרין גרופ (10.6.19) (ר' בהרחבה סעיפים 21 –26).

10. נוכח האמור בתגובת המבקש ולפי שזו כללה טיעונים חדשים שלא בא זכרם בבקשה, מצאתי להורות למשיבות ביום 16.6.19 להתייחס לאמור בתגובת המבקש, משל הייתה זו הבקשה המקורית להתיר לו לעיין בתיק, ולהגיש תשובתן בתוך 20 ימים נוספים.

11. המשיבה 1 בתשובתה מיום 30.6.19 הותירה את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.

12. המשיבה בתשובתה מיום 11.7.19 (לאחר מתן ארכה) טענה בין היתר ובתמצית כי עצם העובדה שהמבקש הגיש תגובה שהיא במהותה בקשה חדשה צריכה להוליך לדחיית הבקשה. לדבריה, מתגובת המבקש עולה כי הוא לא טרח לעיין בבקשת האישור טרם שהגיש את בקשת העיון ופנייתו היא בחוסר תום לב ומהווה למעשה "מסע דיג" של תביעות פוטנציאליות נגד שופרסל.

13. עוד טענה המשיבה כי טענת המבקש כאילו הוא חבר בקבוצה המיומרת היא חסרת בסיס, הוא לא יכול להיות חבר הקבוצה כנטען ואפילו הייתה קבוצה שכזו, לא הוכח על ידו כי הוא חבר בה, בין היתר לפי שלא הוכיח כי רכש בסניפי המשיבה פעמים רבות גבינות צהובות ונקניקים אשר נארזו בנייר עטיפה עבה וחויב במשקל הכולל מבלי שיופחת משקל האריזה. לשיטת המשיבה, אפילו היה המבקש חבר קבוצה, אין הדבר מקנה לו זכות עיון אוטומטית.

14. עוד טענה המשיבה, וזאת במענה לתשובת המבקש בעניין חשיפת מידע מסחרי עסקי – סודי של המשיבה, כי יש לדחות את טענתו. לדבריה אין עליה חובה להגיש בקשה לחיסיון מסחרי וחזקה שבכל תיק משפטי של חברה מסחרית נחשפים פרטים עסקיים רגישים שאינם בגדר נחלת הכלל. עוד נטען כי אין בתשובתו של המבקש טיעון של ממש ונימוק ענייני מדוע יש צורך לאפשר לו עיון בכל התיק ללא הגבלת עיון לעותק הפיזי בלבד של כתבי הטענות. בית המשפט מתבקש לפיכך לדחות את בקשת העיון ולחלופין, ככל שייעתר לה, לאפשר עיון רק ביחס לכתבי הטענות העיקריים וללא נספחיהם.

15. המבקש בתגובתו (השנייה) לתשובת המשיבות בדעה כי בקשתו מוצדקת מהטעם שהוא שוקל להגיש תובענה ייצוגית באותו עניין שממנו הסתלקה המבקשת (המשיבה 1) מבקשתה, ולפיכך הוא עומד בתנאי הקובע כי העיון דרוש לו לצורך התדיינות. המבקש כופר בטענת המשיבה בדבר "החזקה" לפיה בכל תיק משפטי של חברה נחשפים פרטים עסקיים רגישים. לדבריו המשיבה אינה טוענת לסודיות נתונים המתייחסים ללב עסקיה והוא מפנה לרע"א 5349/13 דומיקר נ' שלמה תחבורה. לשיטת המבקש, הפסיקה החד־משמעית קובעת כי הנטל לשכנע שקיים טעם כבד־משקל למניעת העיון הוא על המתנגד, והמשיבה נמנעה מלהציג כל נתון קונקרטי לפגיעה שעלולה להיגרם לה.

המסגרת המשפטית

16. תקנה 4 לתקנות מסדירה את אופן מימוש הזכות העקרונית הקיימת לכל אדם לעיין בתיק בית משפט, גם אם אינו בעל דין כדלקמן:
(א) כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן –בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין.
...
(ד) בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה".

17. בבג"צ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (פורסם בנבו, 8.10.09) נקבע בהתאם להלכה בנוגע לזכות העיון והיקף חובת ההנמקה כי:
ברור היום לכל כי נקודת המוצא לבחינתן של בקשות עיון הינה כי יש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט. תפיסת יסוד זאת נובעת מההכרה במעמדו של עקרון פומביות הדיון, והיא מתחייבת ממנו (ראו עניין מרום, בעמ' 341 ;בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658, 663 (2004))...
בהתאם לנקודת מוצא זו וכעניין פרשני לצורך יישום התקנה הנדונה, נקבעו שלושה שלבי בחינה לתקנות העיון - ראשית, נבחנת השאלה האם קיים איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. ככל שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה, נבחנת בשלב השני השאלה האם העיון הוא מוצדק. על רקע נקודת המוצא באשר למתן זכות העיון, כבר נפסק כי הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו: "הכלל הוא, אפוא, שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" (ראו עניין גהל, בעמ' 437). "עקרון פומביות הדיון וחופש המידע קובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט" (בג"צ 9474/00 גל נ' ראש עיריית חיפה, פ"ד נט (3) 714 (2004) (להלן: עניין גל)). אם תוצאת האיזון הינה שישנה הצדקה עקרונית לאפשר את העיון, יש לעבור לשלב השלישי. בשלב זה נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון. בגדר שאלה זו נבחנת האפשרות להגביל את היקף העיון או להתנותו בתנאים, תוך התחשבות בין היתר בסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט (ראו ע"א 3914/91 לחאם נ' פקיד השומה נצרת ([פורסם בנבו], 1.5.2006)).
(ר' גם : ע"א 8849/01 סבוב נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ, פ"ד נט(5) 385).

18. ברע"א 943/15 איילין קליין נ' בנק דיסקונט ואח' (פורסם בנבו, 23.6.15) נפסק בין היתר כי:
תקנה 4 לתקנות מסדירה את אופן מימושה של הזכות העקרונית הקיימת לכל אדם לעיין בתיק בית משפט, גם אם אינו בעל דין. זכות זו נגזרת מעקרון פומביות הדיון, אחד מעקרונות היסוד בשיטתנו המשפטית המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כידוע, פומביות הדיון חובקת גם את זכות העיון, וחולשת על כל המתרחש במסגרת ההליך השיפוטי (ראו בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (8.10.2009) פסקה 20; ר"ע 176/86 פלונית נ' פלוני, פ"ד מ(2) 497, 500 (1986)).. (שם, סעיף 10).

ובהמשך:
בחינת בקשות לעיון בתיק בית משפט לפי תקנה 4 לתקנות נעשית במסלול תלת-שלבי. כפי שציין בית המשפט המחוזי אין בענייננו איסור שבדין על העיון ובכך עברנו את משוכתו של השלב הראשון. עתה נותר לבחון אם אמנם מתן זכות עיון כמבוקש עלול להסב פגיעה למי מבעלי הדין (כאמור בתקנה 4(ד) לתקנות) או לאינטרס הציבורי (כאמור בתקנה 4(ה) לתקנות), ואת האיזון בין פגיעות אלו לזכות העיון. ודוק: כפי שציינה השופטת א' חיות בדיון בבקשה דומה, על-פי התקנות "רשאי כל אדם לעתור לעיון בתיק בית המשפט וזיקה או עניין אישי אינם תנאי מוקדם לזכות העיון. ההוראה בתקנות לפיה על המבקש לנמק את הבקשה ולפרט את העניין שיש לו בתיק נועדה לאפשר לבית המשפט, במקרים שהדבר נדרש, לבצע איזון ראוי בין זכות העיון ובין הפגיעה העלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בעקבות העיון" (ע"א 3976/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת כרמלטון בע"מ (25.10.2004), פסקה 5; ההדגשות הוספו). לאמור, עריכת איזון בין פגיעה אפשרית שתיגרם כתוצאה מהעיון לבין זכות העיון נדרשת רק מקום בו ישנו חשש לפגיעה כאמור.. (שם, סעיף 11).

19. בפרשת קליין לעיל, בקבלו את בקשת רשות הערעור ובהתירו את העיון המבוקש, שנה בית המשפט העליון על הכלל לפיו " נקודת המוצא, הנגזרת מעקרון פומביות הדיון, היא כי יש לאפשר עיון גורף בתיק בית המשפט. במצבים בהם ישנו חשש לפגיעה שתיגרם כתוצאה מהעיון או שהקצאת המשאבים מחייבת זאת, רשאי בית המשפט, בהתאם לתקנה 4(ו), להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים שיש בהם כדי ליצור את האיזון הנדרש בין הצורך בעיון לבין הפגיעה או האילוצים בהקצאת המשאבים. בנידון דידן, משלא נטענה או הוּכחה פגיעה בבעלי הדין או באינטרס הציבורי, ובאין אילוצים קונקרטיים בהקצאת המשאבים, אין הצדקה למנוע מקליין גישה לכלל המסמכים.." (שם, סעיף 13; ר' גם המ"פ (ת"א) 28176-07-15 ארביב נ' פורת (פורסם בנבו, 25.11.15); פר"ק (ת"א) 2325/08 בורגר ראנץ' (בפירוק) נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, 13.7.15)).

20. ברע"א 3863/15 קרן טוליפ קפיטל נ' ליברטי (פורסם בנבו, 28.2.16) נפסק:
בקשת העיון שלפניי נוגעת לזכות העיון בתיקי בית משפט של מי שאינו בעל דין בהליכים. המסגרת הנורמטיבית לבחינת הבקשה האמורה מצויה בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), התשס"ג-2003 (להלן: התקנות). תקנה 4(א) לתקנות קובעת כי: "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על-פי דין". תקנה 4(ג) קובעת כי על בקשת העיון להיות מנומקת. בפסיקתו של בית-המשפט העליון כבר נקבע כי נוכח מעמדם וחשיבותם של עקרון פומביות הדיון ושל זכות הציבור לדעת, מדובר בדרישה להנמקה קצרה ותמציתית, שכן נטל השכנוע הוא על המתנגד לעיון (ראו: בג"צ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים [פורסם בנבו] (8.10.2009), פסקאות 25, 27)..
(ר' גם דנ"פ 7005/12 מי ק. גת (2008) בע"מ נ' בר עדן ייצור ואח' (פורסם בנבו, 14.4.16)).

דיון והכרעה

21. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.
סבורני כי לא עלה בידי המשיבה לעמוד בנטל המוטל עליה, לשכנע את בית המשפט כי נכון יהא בנסיבות בקשה זאת, לחרוג מכלל הפומביות ולמנוע בדרך זו מהמבקש עיון במסמכים המצויים בתיק בעת הזאת.

22. מן המובא לעיל עולה, כי נקודת המוצא לבחינתן של בקשות עיון הינה, כי יש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט. תפיסת יסוד זאת נובעת מההכרה במעמדו של עקרון פומביות הדיון והיא מתחייבת ממנו (ר' בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658; פרשת קליין לעיל).

23. הכלל הנגזר מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע הוא כי יש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית המשפט "אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" (ר' ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433, 437; בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עירית חיפה, עמרם מצנע, פ"ד נט(3) 714, 718).

24. עוד יצוין כי כנגזרת של עיקרון זה, נטל ההנמקה המוטל על מבקש העיון הוא קל יחסית, ואילו על המתנגד לבקשת עיון רובץ הנטל לשכנע כי אין להתיר את העיון, ועליו להעלות בהקשר זה טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילתו (ר' בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (פורסם בנבו, 8.10.2009) (ר' גם פרשת מי ק. גת לעיל).

25. לא עלה בידי המשיבה להוכיח טעם/איסור שבדין למתן היתר לעיון. סבורני כי המשיבה לא עמדה בנטל (המשמעותי) המוטל עליה כמי שמעוניינת למנוע עיון. ה יא לא הפנת ה גם למסמך קונקרטי כלשהו או ל כתב בית דין מסויים, אשר עיון בו יכול ויפגע בסוד מסחרי שלה (ר' גם פרשת מי ק. גת לעיל ).

26. בשלב השני נבחנת השאלה האם העיון הוא מוצדק.
הכלל הוא כאמור שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט ואף את פרסומם, אלא אם קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד- משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום.
עקרון פומביות הדיון וחופש המידע קובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת, רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט אם תוצאת האיזון הינה שישנה הצדקה עקרונית לאפשר את העיון, יש לעבור לשלב השלישי.
בשלב זה אף נבחנת השאלה, כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון. בגדר שאלה זו נבחנת האפשרות להגביל את היקף העיון או להתנותו בתנאים, תוך התחשבות בין היתר בסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט (ר' ע"א 3914/91 לחאם נ' פקיד השומה נצרת (פורסם בנבו, 1.5.2006)).

27. לאחר בחינת טענות הצדדים סבורני כי העיון המבוקש הינו מוצדק. יש מקום לאפשר למבקש לעיין במסמכים אשר מצויים בתיק ואשר הוגשו על ידי המשיבות, על מנת לבחון האם אלה מתייחסים או שיש להם נגיעה לזכויותיו. האינטרס של המבקש בעת הזו בעיון לגיטימי, מובן וטבעי.

28. ראוי לזכור כי המדובר בשלב ראשוני ביותר בתיק, טרם הוגשו בו ראיות הצדדים ולא התקיים בו דיון לגוף התובענה. כל שהוגש אלו כתבי טענות , בקשת ההסתלקות וקיים פר וטוקול דיון מיום 28.11.18.

29. בענייננו, מצאתי כי הטעם העומד ביסוד בקשת העיון – די בו כדי לעמוד בדרישת ההנמקה החלה בעניין. יצוין כי ככלל אין הכרח כי מבקש העיון יסביר כיצד העיון יועיל לו להתדיינות המשפטית האחרת (ר' ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' טהוליאן (פורסם בנבו,26.8.2010); בג"ץ 10003/08 מ. לסר בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר (פורסם בנבו, 5.4.2012)).

30. בנסיבות העניין סבורני כי לא עלה בידי המשיבה לעמוד בנטל המוטל עליה ולשכנע את בית המשפט כי נכון יהיה בנסיבות בקשה זו לחרוג מכלל הפומביות ולמנוע בדרך זו מהמבקש לעיין במסמכים המצויים בתיק. אף אין בענייננו משקל כלשהו לשיקול "סבירות המשאבים הנדרשת" לצורך העיון ,שכן מדובר בעיון במסמכים המצויים בתיק הסרוק.

סוף דבר

31. אשר על כן, מצאתי להיעתר לבקשת המבקש ולאפשר לו לעיין בת "צ 48706-02-18.

32. בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו בדבר הוצאות.

33. משרד ב"כ המבקש יוכל לעיין בתיק בית המשפט באמצעות מערכת "נט המשפט" למשך 48 שעות החל מיום 5.8.19 שעה 10:00 ועד ליום 7.8.19 שעה 10:00. לצורך צפייה מוגבלת זו בזמן יוגדר ב"כ המבקש כ"מורשה עיון". בחלוף המועד תבוטל הגדרה זו על ידי המזכירות .

ניתנה היום, ג' אב תשע"ט, 04 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אביעד ויסולי
נתבע: אורנה יוסטר
שופט :
עורכי דין: