ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין DESTAZODA BITSUAMLAK נגד ישיבת שפת אמת :

לפני:

כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא
נציג ציבור (עובדים) מר נתן מזרחי
נציג ציבור (מעסיקים) מר דוד כהן
התובע
DESTAZODA BITSUAMLAK

ע"י ב"כ: עו"ד פוסטרנק
-
הנתבעות
1. ישיבת שפת אמת

2. משמר ירושלים ניהול שיווק והשקעות בע"מ

הנתבעת 1 ע"י ב"כ: עו"ד יובל דנון

פסק דין

בהליך זה לכתחילה נתבעה הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת או הישיבה), אלא שלבקשתה צורפה כנתבעת נוספת גם נתבעת 2 (להלן: משמר).
משמר לא התגוננה נגד כתב התביעה ואף לא התייצבה לדיונים שנקבעו בהליך זה ומשכך ובכפוף לאמור להלן, זכאי התובע לפסק דין נגדה.
המחלוקת העיקרית בהליך זה נוגעת לקיומם של יחסי עובד ומעסיק בין הנתבעת 1 לבין התובע.
ככל שנקבע להלן כי ישנם יחסים שכאלה , נזקק גם למחלוקות הספציפיות הנוגעות לזכויות שונות כנטען ע"י התובע כלפי הישיבה.

רקע נדרש
אין חולק כי התובע עבד בחצרי הישיבה בתקופה שהחלה בחודש מרץ או אפריל 2014 .
עוד אין חולק כי תפקידו של התובע היה הגשת אוכל, עבודה במטבח ונקיון .
הצדדים חלוקים בשאלה מתי נסתימה העסקת התובע . אין חולק עם זאת, כי הישיבה היא שחפצה להפסיק עבודת התובע אצלה (לטעמה, הודיעה על כך למשמר – המעסיקה, שאף הציעה לו עבודה במקום אחר ובכך אין משום פיטורין).
עוד מוסכם על הצדדים כי מתכונת העבודה של התובע היתה 6 ימים בשבוע, 8 שעות בכל יום בימים א-ה ו-6 שעות בימי שישי וכי שולם לו על בסיס שכר מינימום לשעה .
אין חולק כי לא נחתם בין התובע לישיבה כל הסכם עבודה.

המחלוקת
כאמור , עיקר המחלוקת נוגע לשאלת קיומם של יחסי עובד ומעסיק בין התובע לישיבה. הישיבה טוענת שנעזרה בשירותי משמר כחברה המספקת כח אדם והיא זו ששבצה אותו לעבודה, שכן הישיבה עצמה היא "ישיבת קודש" ועיסוקו של התובע לא היה מתחום פעילותה . הנתב עת טוענת כי שלמה למשמר עבור שרותים שספקה באמצעות התובע על בסיס שעתי וכנגד קבלות שהציגה , מאידך גיסא, התובע טוען כי לא היה לו כל קשר עם משמר, לא הגיע לעבודה אצל הנתבעת אלא ישירות מולה, וכך גם כל מגעיו ואף תשלום שכרו , נעשו מול הישיבה בלבד.
עוד חולקים הצדדים בשאלת תאריך סיום העסקת התובע האם בראשית 6/2016 כגרסתו או בסוף חודש אפריל אותה שנה , כגרסתה- וכפועל יוצא בשאלת זכאות התובע לשכר חודשים 5-62016. כן חלוקים בשאלת זכאותו לפיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, ופיצוי בגין העדר שמוע, חופשה שנתית, דמי חגים, הבראה, והפרשות פנסיוניות וכן פיצוי בגין פגמים בשל אי מתן תלושי שכר, ובגין אי מתן הודעה לעובד.

הכרעה

לאחר שעמדנו על הראיות שלפנינו וכן על טיעוני הצדדים אנו קובעים כדלקמן:

התפקידים שביצע התובע אצל הנתבעת- תחולת צו ההרחבה בענף הנקיון בסכומיו טען התובע כי על הצדדים חל צו ההרחבה הרלבנטי בענף הנקיון. יוער כי טענה זו לא מצאה כל ביטוי בכתב התביעה. די בכך (גם נוכח התנגדות הנתבעת להרחבת החזית) כדי לדחות הטענה - על נפקויותיה כדלהלן.
מעבר לדרוש יאמר כי דומה שלא בכדי לא כך נטען כאמור לעיל שכן בכתב התביעה הוגדר התובע כאמור כ"עובד כללי עובד נקיון ועובד מטבח" (ס' 4 לכתב התביעה המתוקן). אף התובע עצמו בתיאור יום עבודתו סיפר כי חלק נכבד מעבודתו היה כרוך בעבודות המטבח, הבאת האוכל (והחלב) לחדר האוכל, סידור על שולחנות חדר האוכל הגשה לשולחנות של מצרכים חסרים לבקשות בחורי הישיבה ואיסוף לאחר מכן, הכנת השולחנות לארוחה הבאה וכיו"ב, זאת מעבר לנקיון חדר האוכל עצמו בתום הארוחות, ובית המדרש בישיבה (בעת ארוחת הבוקר של בחורי הישיבה).
אם כן, אין לומר שעיקר עיסוקו של התובע בתפקידו היה נקיון דווקא. על כן לא מצאנו מקום לקבוע כי חל על מערכת היחסים בין הצדדים (ובאופן ספציפי, עם הישיבה) צו ההרחבה בענף הנקיון.
אמנם נכון, הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי קבלה ממשמר שרותי נקיון. הובהר גם כי באמצעות משמר הועסקו במועדים הרלבנטיים שני עובדים בלבד (כולל התובע). ואולם, גם אם לכתחילה משמר העניקה לרוב שרותי נקיון, הרי שבפועל התובע עצמו העניק שרותים שהנקיון הוא חלק שולי יחסית בהם.

האם התקימו בין התובע לישיבה יחסי עובד- מעסיק?
המסגרת הנורמטיבית
המבחן לקביעת קיומם של יחסי עובד ומעסיק הוא "המבחן המעורב", המורכב משילוב של מבחנים שהדומיננטי שבהם הוא מבחן ההשתלבות . למבחן ההשתלבות שני פנים: הפן החיובי והפן השלילי. במסגרת הפן החיובי נבדקת השאלה אם מבצע העבודה השתלב בעסקו של מזמין העבודה. ככל שהתשובה לשאלה זו חיובית, נבחן הפן השלילי במסגרתו נבדקת השאלה אם מבצע העבודה ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו, המשרת את המפעל כגורם חיצוני.
מבחני עזר נוספים המהווים חלק מהמבחן המעורב הם: מבחן הקשר האישי; כפיפות ופיקוח; אספקת כלי העבודה; אופן ביצוע התשלום; תלות כלכלית במעסיק; אופן הצגת ההתקשרות בפני צדדים שלישיים, לרבות מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי; בלעדיות הקשר; סדירות הקשר, התמשכותו ורציפותו; הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה. יצוין כי בהתאם לפסיקה אף אחד מהמבחנים אינו מכריע לבדו אלא יש לראות את התמונה בכללותה .
הכללים לקביעת זהותו של מעסיק במערכת יחסים משולשת נקבעו על ידי בית הדין הארצי לעבודה בפסק הדין המנחה בתיק דב"ע נב/142- 3 חסן אלהרינאת- כפר רות ואח', פד"ע כד 535, ובין היתר: כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם; מי משבץ את העובד במקום העבודה; מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד; כיצד דווחו יחסי הצדדים לרשויות המס; למי הבעלות על הציוד והחומרים המשמשים את העובד בעבודתו; מי מפקח על עבודתו של העובד ולמרותו של מי הוא סר (ר' גם: דב"ע נד/96- 3 מ.ב מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי בע"מ- חליל עבד אל רחמן עאבד, פד"ע כט 151; ע"ע 1218/02 XUE BIN- א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ , פד"ע לח 650).
בטרם נעביר את הנסיבות שלפנינו במבחני הפסיקה דלעיל נקדים ונאמר: שוכנענו כי אכן הישיבה התכוונה להתקשר התקשרות לגיטימית עם משמר על מנת לרכוש ממנה שרותי כ"א לצורך עבודות כלליות הנדרשות בישיבה. גם הסכומים ששלמה נועדו אכן לאפשר התקשרות שכזו. אלא שכוונתה רצויה אך מעשיה אינם רצויים. ריבוי הפגמים בהתנהלות בכל הנוגע להתקשרות עם משמר, מעלה חשש שלמעט הנסיון להרחיק עצמה מאחריות ישירה לעובדים, לא היה תוכן בהתקשרות זו. כך:
א. לא הוצג הסכם – נ סיון לטעון בשפה רפה (סיפת עמ' 15) כי היה הסכם שאבד , לא היה מהימן . מכל מקום גם אם אכן היה הסכם, לא היה קושי לקבלו בזמן אמת – כפי שהישיבה הצליחה להביא את נציג משמר לדיון קד"מ, יכולה היתה לקבל ממשמר עותק שלו (כפי שקבלה את נספחים ד' וה' לתצהירה) . לטעמנו המנעות מהצגת הסכם מצביעה על כך שככל שבכלל היה כזה, לא היה בו כדי לתמוך בגרסת הנתבעת;
ב. לא הוצגו הוראות תשלום של סכומים למשמר (אלא חשבוניות בלבד) ובכלל זה גם לא הוצגה כרטסת אשר כפי שהובהר בקד"מ הראשון בתיק- יש ברשות הישיבה).בפועל כעולה מעדויות שני הצדדים, שולם לתובע במזומן, לכל הפחות לעתים מידיו של אב הבית של הישיבה מר סלר (להלן: מר סלר)- אם כן- התשלום בוצע באופן ששמה של "משמר" הוא טכני ופורמלי בלבד - היינו, משמר היתה מוסרת בפועל דווח לישיבה כמה לשלם, וזו היתה משלמת בדרך זו או אחרת את הסכומים המזומנים לא למשמר אלא ישירות לתובע, חלף העברתם בקופתה של משמר ותשלומם על ידה. דברים אלה מתחזקים נוכח דבריו של נציג משמר מר אלכס אוסטרובסקי, שטרח להגיע לדיון בטרם היתה משמר צד להליך - לישיבת קדם המשפט הראשונה, ולפיהם: "אנחנו חברת ניהול וכל העבודה הייתה עוברת דרכנו, אני חושב שאנחנו יכולים ליצור קשר עם הקבלן. אנחנו לא מעסיקים עובדים, אנו עובדים דרך קבלני משנה. אני לא זוכר את התובע. "
היינו, כפי שהתברר אז, וכפי שעלה גם מנספח ד' לתצהיר מר סלר, בפועל משמר אינה חברת כח אדם (או חברת שרותים) – אינה מנפיקה תלושי שכ ר ואינה עוסקת כלל בעובדים אלא כלשונה "חברת ניהול" שגרמה לכך שהעובד יהיה רשום כעובד ע"ש חברות שונות ומשתנות –באופן שבכל חודש עד חמישה חודשים כביכול מתחלף מעסיק לעובד. אם כן, לפי "שיטת" העסקה זו בצירוף גרסת הישיבה שהיא אינה מעסיקה - לתובע כלל לא היה מעסיק. זוהי תוצאה שאין לקבל. העובדה שהנתבעת יכולה היתה לצרף לתצהירה רשימת "מעסיקים" (נספח ד' הנ"ל) שהיא הבינה ממשמר כי העסקת העובד נעשית באמצעותם, משמעה שהישיבה מודעת לכך שמשמר אינה מעסיקה ואף מודעת בבירור לכך שאין לו מעסיק.
על רקע זה נבחן בקצרה גם את מבחני הפסיקה. נקדים ונאמר כי אין חולק שבמקרה דנן המשתמשת בפועל בעבודתו של התובע לא היתה משמר אלא הישיבה לבדה.

מבחן ההשתלבות
מוכנים אנו להניח כי פעילות חדר האוכל בישיבה אינה מטרתה העיקרית של הישיבה. בנדון זה כאמור לעיל מקובלת עלינו הטענה כי מיקור חוץ לו היה אותנטי, היה לגיטימי וסביר. הקושי כאמור אינו נעוץ בכך.
מאליו יובן שאין חולק שהתובע היה עובד ולא עצמאי.

קבלה לעבודה והיקף הקשר
בין הצדדים מחלוקת בשאלה כיצד הגיע התובע לעבוד אצל הנתבעת. התובע טען כי חיפש עבודה, הגיע לנתבעת (דרך השער הראשי) הציע עצמו לעבודה , ונתקבל ע"י אב הבית בישיבה, מר יעקב סלר (להלן- מר סלר).
מר סלר מצידו טען כי התובע הובא לעבודה ע"י מר אוסטרובסקי, ואף העיד כי זכורה לו פגישה משולשת שלו , של התובע ושל מר אוסטרובסקי , לשם כך. בנקודה זו מעדיפים אנו את גרסתו של התובע באשר לאופן שבו מצא את מקום העבודה. תימוכין לכך ניתן למצוא גם בדברים שאמר מר אוסטרובסקי בקדם המשפט כאשר ציין, בניגוד לגרסה של מר סלר, כי הוא אינו מכיר את התובע ואף לא שיבץ אותו בעצמו לעבודה כדלעיל.
כשעומת מר סלר עם הדברים טען כי לא יפלא שמר אוסטרובסקי אינו זוכר הפגישה המשולשת שכן הוא מציב עובדים רבים מאד במקומות העסקה רבים מאד ועל כן וודאי שאינו יכול לזכור ארוע של פגישה כזו. זו אמנם סברה אפשרית אך לא נתנו אמון בגרסתו של מר סלר ,נוכח עדות התובע ודבריו המפורשים של מר אוסטרובסקי בקדם המשפט.
עם זאת , ואף שבפועל התובע הגיע פיזית לחצרי הישיבה , הרי שאנו סבורים כי עדיין כי כאשר עשה כן הישיבה ה יא שהפנתה אותו להתקשר עם משמר. בנדון זה , גם אם בפועל התובע לא נפגש עם מר אוסטרובסקי עצמו אלא עם מאן דהוא אחר מטעם משמר ( כגון יורי, אביו של מר אוסטרובסקי כעולה מעדות מר סלר בעמ' 15 ש' 22 ואילך)- עדיין הקבלה לעבודה נעשתה ע"י הישיבה ומשמר ונציגיה שמשו צינור לכך בלבד. נציין עם זאת כי לא נתנו אמון בגרסתו של התובע שהרחיק עצמו מכל קשר עם משמר. לדעתנו התובע ידע על קיומה של משמר ועל כך שפורמלית היא מעסיקתו ולכן גם לא פנה אף פעם בכל ענין שכר לישיבה עצמה (ור' לענין זה עדותו בעמ '8 שבה מרחיק עצמו בצורה בלתי טבעית ממשמר ובסופו של דבר בהתיחס למר אוסטרובסקי אומר: אני פעם ראשונה שראיתי את אלכסנדר היה פה. אני לא ידעתי יש לו קוקו בשיער פעם ראשונה ראיתי אותו בביה"ד. היינו, בלשון אחרת- "ידעתי שיש אלכס קודם לכן אלא שלא ראיתי אותו עד אז...").

פיקוח על עבודת התובע וניהולה
אין חולק כי בפועל התובע קיבל הוראות יומיומיות ממר סלר ואנשי הישיבה ולא מנציג כלשהו של משמר. התובע טען כך ואילו מר סלר העיד (ע' 15) כי בפועל תנאי עבודתו הוסברו מראש ע"י ה"ה אוסטרובסקי אך אישר שאת התוכן קבעה הישיבה, ועל שינויים אד הוק היה הוא מיידע אותו . עם זאת לטעמנו ברי כי אלה בהכרח צריכים להקבע ע"י ה"משתמש" בשירותיו ולא ע"י משמר.
לא הוצגו כל דוחות נוכחות או דוחות אחרים המלמדים על פיקוח של משמר על עבודת התובע. להפך, הוברר שהדווח נעשה ע"י הישיבה. ור' ניתוח גרסאותיו המשתנות של מר סלר בנדון זה בסכומי התובע בס' 15-16. כמו כן לא הובאה כל אינדיקציה שהיא לכך שהוראות כלשהן או פיקוח כלשהו נעשה ע"י משמר. מתוך עדותו של מר סלר עולה כי בפועל היה נציג משמר מגיע רק אחת לחודש לישיבה על מנת להעביר סכומים לתשלום בלבד.
עוד הובהר כי מר סלר ניהל לעצמו רישומים כפי שמצא לנכון ביחס לעבודת התובע . מעדותו בנדון זה עלה כי הוא בחר שלא להציגם. הדברים פועלים נגד הנתבעת.

תשלום שכר
כפוף לאמור לעיל, מצאנו שהתובע מודע היטב לזכויותיו ואף למצבם של עובדים אחרים. כך ידע לומר שהוא ועובד זר אחר היו מקבלים שכר ללא תלוש להבדיל משני עובדים אחרים (שהגדיר כ"אתיופים ישראלים") שקבלו תלושים (רישת עמ' 9). עצם האבחנה שהתובע עצמו מודע לה מחזקת טענת הנתבעת שאכן תשלום השכר לא בוצע לרודה. עם זאת כאשר לא הוצגו כל תלושי שכר (כולל לא של החברות המשתנות שלטענת הישיבה העסיקו את התובע), עדיין הקשר הקרוב יותר לתשלום השכר הוא לישיבה ולא למשמר או לגורם שלישי כלשהו.

כלי עבודה
בנדון זה לא הובאו ראיות משמעותיות. ברי עם זאת שהתובע בפועל חילק מזון ששיך לישיבה. לטעמנו אין בכך אינדיקציה לחיזוק איזו מגרסאות הצדדים.

סיום יחסי עבודה
מר סלר העיד (ס' 47 לתצהירו) ועדותו מקובלת עלינו , כי על רצונה של הישיבה לסיים ההעסקה של התובע אצלה הודע לתובע ע"י משמר. אם כן, ברור שההחלטה על סיום העסקת התובע היתה של הישיבה ולא של משמר. נקדים ונאמר כבר עתה כי הטענה כביכול הישיבה בקשה "להחזיר" את התובע לשיבוץ מחדש במקום אחר לא שכנעה. בקדם המשפט אמר מר אוסטרובסקי בתחילה דברים שאינם מתיישבים עם כך (ר' עמ' 3 ש' 7) ואח"כ "תיקן את עצמו" נוכח דברי מר סלר (שם בש'16) ועדין לא ידע לומר היכן הוצעו לתובע מקומות עבודה חלופיים. אם כן הגורם הדומיננטי אם לא הבלעדי בשיקול האם להמשיך להעסיק את התובע היתה הישיבה.

העולה מן המקובץ
בנסיבות הענין מצאנו שהתובע קיבל למעשה שכר מהישיבה (גם ככל שטכנית בא נציג של משמר לעשות כן מעת לעת), כי מי שקבל את התובע לעבודה והחליט על סיום העסקתו היתה הישיבה, כי היא זו שנתנה לו הוראות לעבודה. לכך יוסף כי אופן הדווח לרשויות כלל לא הוצג. יתר המבחנים דלעיל אינם רלבנטיים לנסיבות דכאן. כמו כן מצאנו כאמור, כי אף אם ברגיל אופי "עסקה" של הישיבה היה מצדיק מיקור חוץ של עובדים בתפקידים שבצע התובע, הרי שכאן לא כך נעשה כראוי . על כן יש לראות בישיבה מעסיקתו של התובע

שיעור התשלום ששלמה הישיבה למשמר
לא נתעלם מטענתה המשמעותית של הנתבעת באשר לשיעור התשלומים ששלמה למשמר לכיסוי עלות העסקת התובע. אין חולק כי שולם על פי החשבוניות שיעור העולה בהרבה על שיעור שכר המינימום שקיבל התובע. הנתבעת טוענת כי בכך הבטיחה תשלום לתובע של מלוא זכויותיו ועל כן מדובר בהעסקה אמתית ע"י משמר.
לענין זה מקובלים עלינו תחשיבי הנתבעת בסכומיה (ס' 73) בדבר גילום עלויות שמעבר לשכר עצמו. בכלל זה גם נוכח קביעתנו לעיל כי אין לקבל הטענה לחלות צו ההרחבה בענף הנקיון על מערכת היחסים בין הצדדים -לא מקובלים עלינו תחשיבי התובע בסכומיו (ס' 42). אם כן הישיבה שילמה סכומים נכבדים לכיסוי עלויות העסקת התובע. למעשה חיובה בסכומים שונים ככל שיפסקו לטובת התובע להלן, משמעו, מבחינתה, כפל תשלום. ערים אנו לכך ואולם מוצאים אנו כי בנסיבות בהן ה"מעסיק" היחיד שניתן לאתר במערכת היחסים עם התובע הוא הישיבה, וכי משמר אינה מעסיק (גם לפי העולה מנספח ד' לתצהיר הנתבעת עצמה), הרי שיש להטיל אחריות לתוצאות לכך על כתפי הישיבה שבידה היתה האפשרות להתנהל באופן ראוי מול ספק חוץ אמתי וראוי לשם העסקת התובע. עם זאת, במקומות המתאימים, ינתן משקל לכך שלפחות במידה מסוימת יכולה היתה הישיבה להניח כי זכויות התובע ישולמו לו ולנסיונה (שכלל עלות כספית אמתית) להתנהל באופן שזכויותיו של התובע לא תפגענה.
על יסוד מסקנותינו אלה נבחן את רכיבי התביעה השונים:

שכר עבודה לחודש מאי 2016 וכן ל-3 ימים בחודש יוני 2016 לטענת התובע הסתימו יחסי העבודה ב5.6.16 בעוד הנתבעת טוענת כי יחסי העבודה הסתימו בסוף חודש אפריל אותה שנה.
מעדיפים אנו את גרסת הנתבעת בענין זה ובין היתר בשל הטעמים הבאים: א. התובע חתם על כתב סילוק נספח ה' לתצהיר הנתבעת , נושא תאריך 9.5.16, וסביר להניח כי זה נחתם בסוף יחסי העבודה ולא במהלכם. ב. אין חולק בין הצדדים כי בשלב מסוים נדרשו שרותי שומר כדי למנוע מהתובע להכנס למתחם הישיבה. (ר' בין היתר ס' 49 לסכומי התובע, עדות מר סלר בעמ' 16 ש' 12 ואילך). נתון זה מתישב היטב עם גרסת הנתבעת כי התובע התעקש להופיע לעבודה בישיבה למרות שנאמר לו שלא להגיע ואינו מתיישב עם גרסת התובע. ג. טוען התובע בסכומיו שיש לתמוה מדוע יופיע אדם לעבודה למרות שפוטר ולא יעשה דבר במשך שעות. ואולם תהייה כאמור יש להפנות כלפי הטוען שהנתבעת החליטה לפתע שלא לשלם לתובע עבור עבודתו- ולא ניתן כל הסבר לכך. ד. גרסת הנתבעת נתמכת בדברי מר אוסטרובסקי בקדם המשפט : "אני שמעתי על נושא המשכורות החסרות, ונאמר לי כי אחרי הפיטורים של התובע הוא המשיך להגיע כל יום והתקשרו אלי כדי להודיע לי כי הוא ממשיך להגיע, לא עשה כלום, הגיע מהבוקר ישב את הזמן שלו ויצא. לשאלת בית הדין, זה קרה כשאמרו לו שלא צריך אותו שם. לשאלת בית הדין, אני לא יודע אם פיטורים שילמו לו. את המקרה הזה אני זוכר כי מר סלר פנה אלי כדי שהוא יפסיק להגיע. אני חושב ששילמו לו הכל". ה. התובע (ע' 13) נתן גרסה בלתי ברורה ובלתי מהימנה באשר לעיסוקיו שלאחר מועד פיטוריו, כולל לא ביחס לתקופה שבמחלוקת. התובע לא ידע לומר באופן ברור מתי התחיל לעבוד במקום עבודה אחר ואף טען בצורה שלא שכנעה כי "זרק" תלושים שהיו לו שיכולים היו להצביע על מועד תחילת עבודתו החדשה. לכך יוסף כי התובע, אף שעלה מעדותו (ע' 13 ש'6)שהוא יודע מהו דוח מעסיקים של הביטוח הלאומי (מסמך שגם הוא יכול היה לשפוך אור על סוגיה זו) נמנע מהבאתו (יוער כי כבר בתצהיריה מתיחסת הנתבעת לכך) . גם גרסתו באשר לתיעוד סיום העבודה (עמ' 9-10 ) לא היתה מהימנה וכך גם המנעותו מהצגת תדפיס מחב' הסלולר כדי להצביע על שיחה שלטענתו יזם מר סלר עמו עם סיום העבודה- עומדת נגדו.
התביעה ברכיב זה נדחית איפוא

פיצויי פיטורין והודעה מוקדמת
לעיל קבענו כי בפועל התובע פוטר ולא התפטר. גם ככל שביקשה הנתבעת להחזירו לעבוד במשמר בדרך אחרת, הרי שלא הובאו ראיות לטיפול כלשהו של משמר בענין זה ואף לא שוכנענו כאמור כי משמר אכן היתה מעסיקה של התובע באופן הפוטר את הנתבעת מאחריות לתשלום פיצויי פיטורין.
לגרסת הנתבעת החלה עבודת התובע בחודש אפריל 2014 בעוד התובע טוען לעבודה החל מחודש מרץ 2014. הקשיים שצוינו לעיל ביחס לזיהוי מתוך גרסת התובע של מועד סיום עבודתו, עלו בחקירתו גם ביחס למועד תחילת העסקתו ומשכך מעדיפים אנו את גרסת הנתבעת לענין זה.
בנסיבות אלה זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורין לפי משכורת אחרונה (מינימום -4650 ש"ח) לתקופת עבודה של 24 חודשים ובסה"כ 9300 ₪
כמו כן זכאי התובע לשווי הודעה מוקדמת בהתאם לסעיף 4 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001 בגין 20 יום , ובסה"כ בהתאם לשווי של 200 ₪ ליום (כגרסת התובע שלא נסתרה וכמתחיב מעלות 25 לשעת עבודה *8 שעות) – לסך של 4000 ₪.

פדיון חופשה
הנתבעת לא הציגה רישומי נוכחות אף שכאמור לעיל הובהר שמר סלר ניהל ולו רישומים חלקיים כאלה. נוסיף עוד כי טענת מר סלר לפיה לא ניהל רישומים אינה יכולה להתיישב עם ההגיון שכן גם ל צרכי תשלום למשמר (שכעולה מן החשבוניות בוצע במכפלות של מספר שעות עבודה) ,היה הכרח שגם הנתבעת תנהל רישום. בהעדר רישום- פנקס חופשה- הנטל על הישיבה להוכיח מתן ימי חופשה. הנתבעת ציינה כי בחול המועד סוכות ופסח היתה מעבירה סכומים למשמר עבור התובע למרות שלא עבד. גרסת התובע בקדם המשפט (להבדיל מגרסה מתוקנת במהלך עדותו) תמכה בכך. עיון בחשבוניות שצרפה הנתבעת מעלה כי בכל הנוגע לחודש 4/14 שבו חלו 4 ימי חול המועד שאינם ימי שבת– ישנו מתאם בין היקף התשלום באותו חודש לבין היקף התשלומים בחודשים הבאים (יושם אל לב שבחשבונית עבור חודש 5/14 ישנה השלמת תשלום בגין חודש 414). משכך מקובלת עלינו הטענה כי שולם לתובע בגין 4 ימי חופשה באותו זמן. בכל הנוגע לחודש 10/14- שבו חל חג הסוכות אותה שנה, ישנה ירידה בהיקף השעות לעומת חודשים מקבילים, מה שאינו תומך בגרסת הנתבעת לאותו זמן. אשר לחג הפסח שחל באפריל 2015- היו בו 5 ימי חול המועד. עיון בחשבוניות מעלה הפחתה משמעותית בתשלום ששולם למשמר בגין חודש זה (שאינו יכול להיות מוסבר רק בהפחתת שני ימי חג הפסח). מכאן שאין לקבל טענת הנתבעת לענין זה. אשר לחג הסוכות הבא ש3 ימי חול המועד ממנו חלו בספטמבר ואחד באוקטובר- עיון בחשבוניות המאוחרות לחודשים אלה (נובמבר דצמבר 2015) מצביע על היקף דומה של מספר שעות שבגינן שולם. משכך אנו מקבלים כי לתובע שולם בגין 4 ימי חופשה בחודשים אלה.
התובע היה זכאי ל24 ימי חופשה (כפי שיטת חישוב התובע עצמו) ומתוכם שולמו כאמור 8 ימים. על כן זכאי להפרש ימי חופשה בסך 3200 ₪ (על יסוד בסיס החישוב כדלעיל)

דמי הבראה
התובע זכאי לדמי הבראה עבור 11 יום ובסה"כ לסך של 4158 ₪ (לפי 378 ₪ ליום).

דמי חגים
יש ממש בטענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי לתשלום בגין דמי חגים בשלושת חודשי העבודה הראשונים שלו. כמו כן נוכח קביעת נו שהתובע סיים לעבוד בסוף חודש אפריל 2016 אינו זכאי לתשלום בגין יום חג בחודש מאי. אשר לטענה כי לא עבד ב ערבי חגים- מוכנים אנו לקבל עדותו של מר סלר ביחס לחגים בהם סגורה הישיבה (ערב סוכות וערב פסח וכך גם לאחרי אותם חגים) עם זאת ככל שהתובע לא עבד בהם, עסקינן באי עבודה בהסכמה. על כן זכאי התובע גם לתשלום בגינם. סה"כ זכאי התובע איפוא ל13 ימי חג ובסה"כ ל 2600 ₪.

פיצויים בגין אי מתן הודעה לעובד ואי מתן תלושי שכר.
אף שלא הוצגו לפנינו כל ראיות ביחס לקיומם של איזה מן המסמכים דלעיל, הרי שבנסיבות הענין כיון שאנו סבורים כי אכן הישיבה כוונה לכך שהטיפול בכל עניינים אלה יוסדר ע"י משמר – אין זה המקום לפסוק לתובע פיצוי בגין העדרם של אלה. לכך יוסף שהמנעות התובע מהצביע על דוח מעסיקים מונע האפשרות להווכח האם בפועל אכן לא קיבל תלושי שכר כלשהם מאותן חברות משתנות במהלך תקופת העבודה.
התביעה ברכיבים אלה נדחית

פיצוי בגין העדר שימוע
נסיבות סיום עבודת התובע בישיבה נותרו עלומות. גם התובע לא נתן כל פירוט מדוע לפתע הוחלט (בהתעלם מהשאלה מתי הוחלט) שלא להעסיקו עוד בישיבה ועל כן גם לא ברור מה תועלת היתה צומחת משימוע . בנסיבות אלה וגם נוכח קבלת עמדת הישיבה לפיה היא לפחות סברה שאינה המעסיקה , מצאנו להעמיד את הפיצוי ע"ס של 400 ₪.

כתב סילוק
אין חולק כי התובע חתם על כתב הסילוק נספח ה' לתצהיר מר סלר. נוכח ציון הסכום ששולם לו שם ונוסח האמור בסעיף 11 לתצהירו עולה כי חתם על מסמכים כנגד התשלום האמור בהם. משכך יש לקזז מכל סכום שלו זכאי התובע את הסך של 3660 ₪.

הרמת מסך
בשעתו ביקשה הנתבעת כי יורם מסך ההתאגדות מעל משמר כך שתוטל אחריות ישירה על מר אוסטרובסקי. על כך חזרה גם בסכומיה. אין מקום לדון בטענה להרמת מסך שאין התובע טוען לה (ובישיבת קדם המשפט התנגד התובע לטענה זו נחרצות) ובמסגרת הליכים שבין התובע לבין שתי הנתבעות. מכל מקום לשם ניהול הליך כאמור היה הכרח לצרף את מר אוסטרובסקי כצד להליך. מכל מקום לא נתונה לבית הדין סמכות לדון ביחסים שבין הנתבעות לבין עצמן מכח היחסים החוזיים ביניהם וכנגזרת מכך גם לא ניתן היה לדון בנסיבות המצדיקות הרמת מסך ביחסים אלה. יוער כי התובע לא ביקש שינתן פסק דין נגד נתבעת 2.

סוף דבר
על הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
פיצויי פיטורין בסך 9300 ₪
חלף הודעה מוקדמת בסך 4000 ₪
פדיון חופשה בסך 3200 ₪.
דמי הבראה בסך 4158 ₪
דמי חגים בסך 2600 ₪
פיצוי בגין העדר שימוע בסך 400 ₪
מכל הסכומים האמורים יקוזז סך של 3660 ₪ שקיבל התובע בהתאם לכתב הסילוק

הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה ורבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
כן תשא הנתבעת 1 בהוצאות הישיבה לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2000 ₪.

ניתן היום, ג' אב תשע"ט, (04 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נתן מזרחי, עובדים

שרה ברוינר ישרזדה, שופטת

דוד כהן, מעסיקים


מעורבים
תובע: DESTAZODA BITSUAMLAK
נתבע: ישיבת שפת אמת
שופט :
עורכי דין: