ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עודד משה דידי נגד י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ :

לפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן

התובעים:

1.עודד משה דידי
2.הדס דידי
ע"י ב"כ עו"ד יעקב גנים

נגד

הנתבעת:

י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד זאב מינטוס

בית המשפט שב וחזר על הכלל האמור בעניין שנדון בע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ [פורסם בנבו] . נקבע, שיש להניח - משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו, כדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלבנטיים להכרעה בסכסוך שלפניו, יאמץ הוא את ממצאי המומחה , בהעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן. באותו עניין נקבע גם, שהיקף התערבותה של ערכאת הערעור בפסק דינה של הערכאה הדיונית, המתבסס על חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט – מצומצם הוא ( ראו פיסקה 22 לפסק הדין דברים ברוח דומה נאמרו בע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17).

פסק דין

מונחת בפניי תביעה כספית שיסודה בליקויי בנ ייה, שתחילה הוגשה על סך של 250,000 ₪, ובהמשך, לאחר חוות דעת מומחה מטעם בית משפט, תוקנה לסכום של 374,840 ₪ .

רקע

התובעים (להלן: "התובעים"), הינם הבעלים של בית "דו מפלסי" צמוד קרקע ברחוב נעמי שמר 15/1 בגן יבנה (להלן: " הבית").

התובעים רכשו את הבית מהגברת ענבר ומר יאיר חנונה (להלן: "המוכרים"), בהתאם להסכם שנחתם ביניהם ביום 16.03.2011 (להלן: "ההסכם").

המוכרים רכשו את הבית מהנתבעת, י.ח דמרי בניה ופיתוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"), וקיבלו את החזקה בבית בחודש מרץ 2009.

בחודש יולי 2011 הועברו הזכויות מהמוכרים לתובעים , והתובעים נכנסו לנעלי המוכרים.

לשיטת התובעים, התברר להם במרוצת השנים, כי הבית נבנה ברשלנות, ונתגלו מחדלי בנייה וליקויים חמורים.

לא זו אף זו, טוענים התובעים כי הנתבעת כשלה בתיקון הבית, כנדרש.

התביעה יסודה בגין ליקויי בנייה, ליקויי אקוסטיקה ועוגמת נפש.

מנגד, מעלה הנתבעת את טענת ה התיישנות, הואיל ותקופת הבדק והאחריות בהתאם לחוק המכר (דירות) תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק המכר"), חלפו. וכן, ממועד מסירת הדירה ועד למועד הגשת התביעה, חלפו להם 7 שנים. מכאן – יש להורות על דחיית התביעה.

לחילופין, טוענת הנתבעת כי התובעים הפרו את חוק המכר, לא ניתנה על ידם הודעה לליקויי הבנייה, ולא נתנו לנתבעת הזדמנות לתקנם , מה גם שמכחישה את טענות התובעים.

לאור טענות הצדדים, ביום 12.07.2016 מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום ההנדסה, מר ניר אנג'ל (להלן: " המומחה"), וכן מונה המומחה מר עמוס יפה, בתחום האקוסטיקה (להלן: "מומחה האקוסטיקה").

ביום 20.11.2016 ניתן פסק דין חלקי לעניין ליקויי האקוסטיקה בבית התובעים, במסגרת הסכם פשרה, אליו הגיעו הצדדים.

ביום 27.03.2017 הוגשה חוות דעת המומחה, שבעקבותיה כתב התביעה המתוקן.

ביום 18.09.2017 הגישה הנתבעת חוות דעת מומחה מטעמה.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, והגיעו להסדר דיוני, על פיו ויתרו על חקירות המצהירים, ובמועד שמיעת הראיות נחקר מומחה בית המשפט בלבד .

התובעים מלינים כלפי הנתבעת, ומבקשים שזו האחרונה תפצה אותם, בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, שאמד את הליקויים בסך של 294,840 ₪; עלות הפינוי בסך של 30,000 ₪; ועוגמת נפש בסכום של 50,000 ₪.

הנתבעת מלינה על חוות דעתו של המומחה, ולשיטתה, למרבה הצער, המומחה עשה עבודה חלקית, תוך שהתעלם מכתב המינוי של בית המשפט, ועשה שגיאות גסות שיורדות לשורש העניין, עד אשר חוות הדעת חסרת כל ערך.

בתמצית טענות התובעים

הבית נבנה ברשלנות, נתגלו בו לי קויי בנייה, ואינו ראוי למגורים, כפי שקבע מומחה בית המשפט . יצוין, ש הנתבעת כשלה מלתקן את הליקויים.

ליקויי רטיבות, חוסר בידוד תרמי בכל חלקי הבית. המדובר בהעדר איטום מתאים, לרבות רטיבות כלואה מתחת לריצוף הדירה , דבר המחייב בין היתר, החלפת ריצוף בדירה, הוצאת חול רטוב ביבש, ריצוף מחדש, וצביעת הבית.
התובעים מפנים לליקויי רטיבות בקומה העליונה של הבית, בחדרי השינה, ומצביעים על רטיבות ועובש בחיבור שבין הקירות החיצוניים לתקרה, וסביב חלונות החדר, הצטברות נוזלים על האלומיניום, באזור הפנלים; רטיבות ועובש בחדר הכביסה, רטיבות בחדרי הרחצה וחוסר איטום במדרגות השיש, וברטיבות בקיר שמעל המדרגות; רטיבות במפלס הקומה התחתונה.

העדר בידוד תרמי בכל קירות הבית ומפלסי הבית, דבר שגורם לעובש וטחב, פוגע בריהוט, בביגוד, בווילונות, ולכך נלווה ריח כבד.

התובעים מלינים עוד על העדר ניקוז בחצר הבית; סדקים בכל מפלסי וקירות הבית, לרבות סדקים עמוקים בקירות חוץ בחצר; שיפוע הפוך במרפסת חדר השינה בקומה העליונה, לרבות סדקים במרפסת וחלודה; העדר ניקוז בטון ממ"ד, לרבות חלודה על משקוף החלון בממ"ד; העדר צבע של חיבור יריעות בגג שטוח, אין ברדס על פתח הניקוז בגג.

המומחה אישר קיומם של ליקויים אלה, וקבע כי העלות הריאלית לתיקון, הינה בסך של 294,840 ₪, וזאת , לשיטתו, בתמחור על הצד הנמוך מבין שתי האופציות לתיקון .

יש לאמץ את חוות דעת המומחה, שלא נסתרה, ודווקא מטיבות עם הנתבעת, שהרי הוצע ביצוע תיקונים בדרך הנוחה פחות לביצוע.

ועוד, המומחה קבע כי משך זמן התיקון הנדרש הינו עד כארבעה חודשים, בהם לא ניתן יהא להתגורר בבית. עלות נזק נוספת זו מוערכת על ידי המומחה בכ- 30,000 ₪ לפחות, כולל סוגיית אחסון והובלה.

הנתבעת התכחשה לליקויים במשך שנים, התכחשה בכתב הגנתה לנזקים, והתכחשה לחוות דעתו של המומחה. היו דרישות חוזרות ונשנות לביצוע התיקונים, אך הנתבעת בחרה לכל היותר לבצע תיקונים קוסמטיים.

אין מילים לתאר את מידת הסבל שהתובעים כמשפחה צעירה חווה במגורים יומיומיים בבית זה. לתובעים נגרמה עוגמת נפש מיוחדת, טרדה וטרחה, אי הנאה מהדירה, ויש לאמוד רכיב זה בסך של 50,000 ₪.

בתמצית טענות הנתבעת

הנתבעת מעלה את טענת ההתיישנות – המדובר בתביעה השמה יהבה בשני אדנים – עילה מכוח חוק המכר, ועילה בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"). תקופת הבדק והאחריות בהתאם לחוק המכר, חלפו. כמו כן, ממועד מסירת החזקה בדירה ועד למועד הגשת התביעה חלפו להם שבע שנים. מכאן – יש לדחות את התביעה על הסף.
לחילופין, התובעים הפרו את התחייבויותיהם החוזיות להן התחייבו הרוכשים וחליפיהם התובעים, בהסכמי המכר עם הנתבעת. קרי – לא ניתנה על ידם הודעה בכתב על ליקויי בנייה, ובוודאי שלא נתנו לנתבעת הזדמנות נאותה לתקנם. בהתאם לתצהיר הנתבעת, התובעים פנו לשירות לקוחות ביום 15.03.12, וביום 20.04.12 בוצעו תיקונים בהתאם. מעבר לאמור, לא הועברה כל הודעה לנתבעת, ובוודאי שלא בדואר רשום, כמתחייב. משלא ניתנה על ידי התובעים הודעה כאמור, אזי נשללת מהתובעים הזכות המהותית להסתמך על אי התאמה.

לחילופין, לנתבעת יש את הזכות לתקן, ולא לשלם את עלות התיקונים.

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת, ב"כ התובעים ויתר על חקירתו, ועל כן יש לאמצה.

מומחה בית המשפט עשה עבודה חלקית, התעלם מכתב המינוי של בית המשפט, לא ציין לצד כל פריט את עלות התיקון, אלא קבע סכום גלובלי לתיקון. קבע בעניינים שבמומחיות על סמך התרשמות חיצונית וכללית, מבלי שביצע בדיקות, ותוך שנעשו על ידו שגיאות גסות, עד אשר חוות דעתו חסרת כל ערך. מה גם, שחוות דעת המומחה הייתה גבוהה פי שלוש מחוות דעת מומחה התובעים, ולמעלה מפי 13 מחוות דעת מומחה הנתבעת. בבסיס חוות דעת המומחה עומדת קביעה שגויה, שבניית גשרים תרמיים הינם בניגוד לתקן, כאשר בפועל על פי הוראות התקן, ניתן לבנות גשרים תרמיים. יצוין, הוראות תקן 1045 אינן אוסרות על בניית גשרים תרמיים, והקביעה כי המצאות גשרים תרמיים גורמת לאי תקינות המבנה, אינה נכונה. התקן מתיר גשרים תרמיים עד לגודל מסוים.

המומחה מטעם בית המשפט מציין כי לא סופקו לו תכניות היסודות, ולמרות האמור לטענתו יש צורך להתקין ניקוז יסודות וניקוז נאות לפיתוח במגרש, כאשר את התכנון על בסיס בדיקות שיבוצעו, הוא משאיר למהנדס התכנון.

המומחה התעלם ממשטחי הבטון סביב הבית שנעשה על ידי התובעים, כאשר גובהם של המשטחים החיצוניים, כגובה ריצוף הבית. לפיכך, שינוי במפלס הגינה גורם לחדירות מים לתוך הדירה.

במקרה שלפנינו המומחה פטר עצמו מלהשלים את חוות הדעת, ובחר להפנות למומחה אחר, להשלמתה. בנסיבות האמורות, יש להורות למומחה בית המשפט לבצע את כל הבדיקות הנדרשות להשלים את חוות הדעת. לחילופין – לקבוע כי חוות הדעת אינה שלמה, חסרת יסוד, ולקבל את חוות דעת מומחה הנתבעת.

המומחה מטעם הנתבעת התייחס להעדר ביצוע הבדיקות – בדיקות טמפרטורה, בדיקות מעבדה, חדירות מים.
בנוגע לדיור החילופי, התובעים לא הביאו כל ראיה, ועל כן יש לדחות ראש נזק זה.

בנוגע לעוגמת הנפש - התובעים מעולם לא פנו לנתבעת בדבר תיקון הליקויים.

בתמצית תשובת התובעים

אין ממש בסיכומי הנתבעת.

טענת ההתיישנות נטענה בלשון רפה, ולא בכדי הנתבעת לא הגישה בקשה בנדון, עוד בטרם החלו ההליכים בתיק. אין חולק כי הבית נמסר לקונים הראשונים בחודש מרץ 2009, ולאור מועד הגשת תביעה זו, ברי שלא חלפו להם שבע השנים.

עוד ידוע כי חוק המכר בא בנוסף לחוקים אחרים, קרי פקודת הנזיקין, הקובעת התיישנות של שבע שנים. לפיכך, חוק המכר אינו בא במקום, אלא בנוסף, מבלי לפגוע בפקודת הנזיקין.

כמו כן, בהתאם לפקודת הנזיקין, מועד ספירת ההתיישנות מתחיל ביום בו נודע הנזק, ובענייננו, התובעים אכלסו את הבית ביום 11.08.2011, ורק בחלוף הזמן, עם בוא החורף, התגלתה להם מלוא חומרת בעיית הבידוד התרמי בדירה. זאת ועוד, מדובר בנזק מתמשך, לאור כישלונותיה החוזרים ונשנים של הנתבעת לתקן את הליקויים בבית.

דיון והכרעה

טענת ההתיישנות

הנתבעת, במסגרת כתב הגנתה העלתה את טענת ההתיישנות. לשיטתה, הואיל ומדובר בתביעה השמה יהבה בשני אדנים – עילה מכוח חוק המכר, ועילה בהתאם לפקודת הנזיקין, תקופת הבדק והאחריות בהתאם לחוק המכר, חלפו. כמו כן, ממועד מסירת החזקה בדירה ועד למועד הגשת התביעה חלפו להם שבע שנים. מכאן , לשיטתה, יש לדחות את התביעה על הסף.

מנגד, טוענים התובעים כי הבית נמסר לקונים הראשונים בחודש מרץ 2009, כך שלא חלפו להם שבע השנים. מה גם שהתובעים שבפנינו אכלסו את הבית ביום 11.08.2011, והבעיה של הבידוד התרמי התגלה להם אך במשך הזמן. כמו כן, טוען ב"כ התובעים כי חוק המכר בא בנוסף לפקודת הנזיקין, ובהתאם לפסיקה, לא נועד לחסום את רוכשי הדירות מתביעה על פי פקודת הנזיקין הכללית.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, סבורה אני כי דין טענת ההתיישנות להידחות, ואבאר.
ראשית, בבסיס תכלית מוסד ההתיישנות עומד הרציונל לתחום גבולות של זמן להגשת תובענות תוך יצירת איזון אינטרסים בין בעלי הדין - התובע הפוטנציאלי אל מול הנתבע הפוטנציאלי- ובינם לבין כלל הציבור (ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח(4) 554, 558 (1984)).

התוצאה הקשה הכרוכה בשלילת האפשרות הדיונית לברר זכויות מהותיות, בשל המחסום הדיוני שההתיישנות מקימה , מחייבת שסילוק תביעה על הסף יעשה בהקפדה יתירה (ע"א 10591/06 יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ [נבו], פסקה 20 (להלן: "פרשת יפרח ").

סעיף 8 ל חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע כדלקמן –

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

סעיף נוסף המתנה על העיקרון הכללי הקבוע בסעיף 5 ל חוק ההתיישנות, הוא סעיף 89 ל פקודת הנזיקין, הקובע הסדר מיוחד לעניין תקופת התיישנותן של תובענות על עוולות נזיקין. על פי הסעיף, "היום שבו נולדה עילת התובענה", אשר בו מתחיל מניינה של תקופת ההתיישנות לצורך עוולת נזיקין, הינו אחד מאלה:

"(1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל- היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך- היום שבו חדל;
(2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל- היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע- היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק".

שאלת היחס בין שני הסעיפים שבחוק ההתיישנות ובפקודת הנזיקין נידונה בפרשת יפרח בה צוין, כי כלל הגילוי המאוחר הקבוע בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין מתייחס רק למקרה שבו רכיב הנזק נתגלה באיחור, ואילו כשמדובר בגילוי מאוחר של עובדות אחרות החיוניות להקמת עילת התביעה, יחול סעיף 8 לחוק ההתיישנות (פסקה 27).

בענייננו – צודקים התובעים בטענתם כי אכלסו את הדירה ביום 11.08.2011, ו שרק ממועד תקופות החורף, גילו את הנזקים בבית, אשר על כן, לטעמי, ממועד זה נמנית תקופ ת ההתיישנות.

בנוסף לאמור, ערה אני לטענות הנתבעת לעניין הוראות חוק המכר, שבהתאם לנוסח החוק בתקופה הרלוונטית, בנוגע לחדירת רטיבות, נקבעה תקופת בדק של שלוש שנים, וככל שיש כשל באיטום המבנה, אזי עסקינן באי התאמה ותקופת בדק של שנה אחת. וכן, שלתקופת הבדק הנ"ל יש להוסיף שלוש שנים כתקופת אחריות. עם זאת, סבורה אני שאין מטרת המחוקק הייתה לחסום את רוכשי הדירות מהגשת תביעות בגין ליקויי בנייה.
בהקשר זה יפים לעניינו הדברים שנאמרו על ידי כבוד השופט דנציגר ברע"א 2988/11 שיכון עובדים בע"מ נ' זכאי בת שבע ואח' [פורסם בנבו]:

"בסעיף 7 לחוק המכר דירות הבהיר המחוקק באופן מפורש כי אין החוק שולל עילות תביעה נוספות העומדות לזכות רוכש הדירה לפי כל דין. לשונו של סעיף 7 לחוק קובעת באותיות קידוש לבנה כי:

"חוק זה אינו גורע מזכויות הקונה או קונה המשנה הניתנות לו לפי כל דין."

עוד אציין כי הדברים עולים מפורשות גם מדברי ההסבר לחוק המכר ( דירות), התשכ"ט-1969, ה"ח 235, שם הובהר כי:

"במקרה של שוני בין מרכיבי הדירה שנקנתה לבין המפרט ייחשב הדבר בבחינת אי התאמה כמשמעותה בחוק המכר, תשכ"ח-1968, ולקונה יעמדו כל התרופות על פי חוק המכר, בלי לפגוע בזכויות האחרות של הקונה לקבל סעדים אחרים" (ההדגשה אינה במקור – י.ד.). [שם, בעמ' 234; ראו גם: חוק המכר ( דירות) (תיקון מס' 3), התש"ן-1990, ה"ח 204]. "

ובהמשך קבע:

"יתר על כן, באשר ליחס שבין דין ההתיישנות הכללי לבין תקופות הבדק והאחריות הקבועות בחוק ציין בית משפט זה כי מדובר "בשתי 'מלכויות' שהאחת אינה נוגעת בחברתה" [ראו והשוו: פסק דינה של השופטת א' חיות ברע"א 830/06 גלמן נ' כהן פיתוח-דרעד ([פורסם בנבו], 2.4.2008), סעיף 7] ".

סכומו של דבר, לאור האמור, דין טענת ההתיישנות, להידחות.

הודעה בכתב

הטענה החלופית של הנתבעת הינה כי התובעים הפרו את ההתחייבויות החוזיות, ולא מסרו הודעה בכתב לנתבעת, כמתחייב, ועל כן נשללת הזכות המהותית להסתמך על אי התאמה .

התובעים במסגרת סיכומי התשובה, לא התייחסו ממש לטענה זו, אך במסגרת כתב הסיכומים טענו כי התובעים פנו לנתבעת, פעמים רבות, ושהפניות היו טלפוניות. כתוצאה מפניות אלה, היו פגישות עם נציגי הנתבעת, ולאור פניות אלה, התבצעו תיקונים.

לדידי, יש לראות בפניות הטלפוניות, שבעקבותיהן באו לעולם הפגישות, והתיקונים כאמור, כמספקות בכל הנוגע לדרישת הכתב, ואבאר.

ערה אני לכך, שבהתאם להסכם המכר (נ/1), ובהתאם להוראות חוק המכר, על הקונה להודיע למוכר על אי ההתאמה. לשיטת הנתבעת, התובעים לא פנו אליה בכתב, ובהתאם לתצהיר מטעמה, התובעים פנו ישירות לשירות לקוחות ביום 15.03.12 וביום 25.04.12 בוצעו תיקונים (ר' תצהיר נעם רותם סעיף 8) . הפנייה נעשתה שלא בדואר רשום, כמוסכם וכמתחייב בהוראות ההסכם והחוק.

הנתבעת שמה יהבה ברע"א 830/06 אורלי גלמן נר כהן, פיתוח דרעד [פורסם בנבו] , ששם נקבע כי נטל מסירת ההודעה שהוטל על הקונה, נוגע לרובד המהותי של תביעת הקונה בגין ליקויים. לטעמי, בסיס העניין – "ההודעה". בהקשר זה יפים לענייננו הדברים שנאמרו בע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ [פורסם בנבו] :

"הלכה היא מלפני בית-משפט זה כי אין באי מתן הודעה בכתב או במכתב רשום כדי להשמיט את הקרקע מתחת לטענות הרוכש על-אף האמור בחוזה המכר. יפים לעניין זה דברי בית המשפט בע"א 4445/90 "עמיגור" (ניהול נכסים) בע"מ נ' מאיוסט...".

לטעמי, די בדברים האמורים, כדי לדחות את טענת הנתבעת , לפיה – התובעים לא עמדו בדרישת ההודעה.

זכות התיקון

לשיטת הנתבעת, משלא ניתנה על ידי התובעים הודעה בכתב בדבר ליקויי בנייה, אז נשללת מהם הזכות המהותית להסתמך על אי ההתאמה. בהקשר זה אציין, ש בהתאם למסקנה אליה הגעתי, לפיה די "בהודעה" שניתנה על ידי התובעים לנתבעת, אזי אין ממש בטענת הנתבעת.

לחילופין, טענה הנתבעת כי עומדת לה הזכות לתיקון, ולא לשלם את עלות התיקונים.

סעיף 4ב(א) לחוק המכר מסדיר את עניין "זכות התיקון" בידי הקבלן:

"התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר".

הסעיף יוצר משוואה מאוזנת בין הקבלן לבין הרוכש, אשר מחייבת את הרוכש לתת הזדמנות נאותה לקבלן לתקן את הליקויים, מחד גיסא, ומחייבת את הקבלן לתקן את הליקויים בתוך זמן סביר , מאידך גיסא. סבורה אני, משהתובעים הודיעו לנתבעת בדבר הליקויים, ובעקבות כך הגיעו נציגים מטעם הנתבעת לבית התובעים לבצע תיקונים, כפי שהובא בתצהיר הנתבעת, ומשהנתבעת לא פתרה את אי ההתאמה, לא ניתן לומר כי הזכות לתיקון נשלל ה ממנה. יובהר, הזכות העומדת לנתבעת לתיקון, אינה עד אין סוף.

לאור האמור, מיצתה הנתבעת את זכות התיקון, ומשכשלה בביצוע התיקונים, זכאים התובעים לפיצוי כספי.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

בית המשפט שב וחזר על הכלל האמור בעניין שנדון בע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ [פורסם בנבו] . נקבע, שיש להניח - משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו, כדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלבנטיים להכרעה בסכסוך שלפניו, יאמץ הוא את ממצאי המומחה , בהעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן. באותו עניין נקבע גם, שהיקף התערבותה של ערכאת הערעור בפסק דינה של הערכאה הדיונית, המתבסס על חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט – מצומצם הוא ( ראו פיסקה 22 לפסק הדין דברים ברוח דומה נאמרו בע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17).

בעניין אחר שנפסק נקבע, כי חוות דעת המומחה היא אומנם רק אחת מהראיות העומדות בפני בית המשפט, ואין בה כדי להגביל את שיקול דעתו, ואולם כאשר ממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח, שבית המשפט יאמץ ממצאי המומחה, אלא אם כן, נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. ראו: ע"א 5509/09 עבדל קאדר ואח' נ. מסארווה ואח'[פורסם בנבו] פיסקה 14 לפסק דינה של כבוד השופטת א. חיות, והאסמכתאות הרבות הנוספות הנזכרות שם.

ומן ההלכה למעשה - נוכח טענותיו הקשות של ב "כ הנתבעת לגבי חוות דעתו של המומחה, שבתי ועיינתי בחוות דעתו של המומחה , לרבות תשובות לשאלות הבהרה, ובתשובותיו במסגרת חקירתו הנגדית. לאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפניי, לרבות חוות דעת מטעם הנתבע ת, לא ראיתי סיבה בולטת שמצדיקה דחיית חוות דעתו של המומחה, ואנמק.
חוות הדעת וגם תשובותיו של המומחה בחקירתו הנגדית לא גילו סתירה, או תמיהה, או טעות בולטת, שיש בה כדי לפסול את חוות דעתו.

ב"כ הנתבעת העלה שלל טענות כנגד המומחה, ופירט כי המומחה עשה עבודה חלקית, התעלם מכתב המינוי של בית המשפט. קבע בעניינים שבמומחיות על סמך התרשמות חיצונית וכללית ומבלי שביצע בדיקות, והפנה למהנדס נוסף. המומחה טוען כי לא סופקו לו תכניות היסודות, ולמרות זאת טוען כי יש להתקין ניקוז, אולם משאיר את התכנון למהנדס התכנון. כמו כן, התעלם המומחה ממשטחי הבטון שנעשו סביב הבית על ידי התובעים.

ב"כ הנתבעת שם יהבו בטענה שבבסיס חוות דעת המומחה עומדת קביעה שגויה כי בניית גשרים תרמיים הינם בניגוד לתקן, כאשר בפועל, על פי הוראות התקן ניתן היה לבנות גשרים תרמיים.

לאור האמור, אתייחס לטענות אחת לאחת.

גשרים תרמיים – תקן 1045

המומחה בחוות דעתו קבע (סעיף 10):

"היות ופרטי הבידוד התרמי ופרטי הבנין לא סופקו לי על ידי הנתבעת למרות בקשתי לא ניתן לערוך חישוב תרמי מפורט בהתאם להוראות התקן אבל ניתן להבחין מיד ובנקל כי התכנון, כפי המופיע בתוכניות הקונסטרוקציה והאדריכלות שכן סופקו, אינו ועומד בדרישות התקן הישראלי לבידוד תרמי ויש גשרים תרמיים אסורים באזור זה שבו מצוי הבית (זיהוי אזור הבידוד נעשה בהתאם לפרק 10 בתקן ישראלי 1045 (מהדורת 05/2002) שלפיו מצוי הישוב גן יבנה באזור ב')".

המומחה מציין בחוות דעתו כי תקן 1045 הוא תקן מחייב, ושיש לעיתים לערוך חישובים תרמיים. המומחה מציין שאינו יכול לערוך את החישוב כאמור, כי אין מספיק נתונים, אבל קובע שעצם הימצאות הגשרים התרמיים, כבר לעצמה , מביאה את מצבו התרמי של המבנה למצב לא תקין ולא מתאים לדרישות התקינה (סעי פים 11-13 לחוות הדעת), והוסיף בסעיף 14 לחוות הדעת:

"אבהיר, המושג גשר תרמי לא רלוונטי למקרה זה משום שבמהדורת התקן הרלוונטית ליום ההיתר כלל היה אסור באזור בו מצוי הבית שיהיו גשרים תרמים".

ב"כ הנתבעת מבקש להדוף את ממצאי המומחה, ולשיטתו, בהתאם להוראות התקן ניתן לבנות גשרים תרמיים, והתקן מתיר גשרים עד לגודל מסוים.

המומחה בחקירתו הנגדית נשאל "ברחל בתך הקטנה":

"ש. תאשר לי כי על פי התקן ניתן לבצע גשר תרמי אבל בגדלים מסוימים.
ת. שלילי..."
(עמ' 14 לפרוטוקול שורות 27-28 ראה גם בעמ' 15 שורות 19-25).

המומחה הפנה לסעיף 7 לחו ות דעתו ששם צוין כי במועד הרלוונטי היה בתוקף התקן הישראלי 1045 מהדורות 05/2003.

לא זו אף זו, המומחה מפרט ומפנה לתכנית אד ריכלית (ת/3) היכן קיים גשר תרמי אסור, ואי התאמה לתקן (עמ' 15-16 לפרוטוקול), וכן הפנה לתקן הישראלי (ת/4).

ועוד, בחקירה הנגדית הבהיר המומחה בנוגע לבדיקות, ואמר:

"אני הסברתי לך בתשובות לשאלות ההבהרה. ואבהיר שוב, ככל שלא הבנת. זה לא משנה מה תהיה התוצאה של הבדיקה של הטיח התרמי שבוצעה רק על הקורות ורק על העמודים. כי הוא לא יפתור את אי ההתאמה את הליקוי שבקיומם של הגשרים התרמיים".
(עמ' 12 לפרוטוקול שורות 3-5).

לאחר שעיינתי בחוות הדעת, שמעתי את המומחה, וכן שמעתי את טענות הנתבעת , ע יינתי בחוות דעת המומחה מטעמה, אשר קבע כי התקן מתיר גשרים עד לגודל מסוים, השתכנעתי לאמץ את חוות דעת מומחה בית המשפט, שאין לו אינטרס בהליך .

נכון שהמומחה לא ביצע בדיקות, אולם הסביר זאת, ואף קבע מפורשות כי בזמניים הרלוונטיים לא ניתן היה לבנות גשרים תרמיים - הפנה לתקנה, ולתכנית האדריכלית . בנסיבות העניין , לא ראיתי לנכון לסטות מקביעת המומחה , וראיתי לנכון לקבל את הסבריו וממצאיו.

הפנייה למהנדס תכנון

לטענת הנתבעת המומחה לא השלים את חוות דעתו, לא ביצע את הבדיקות ולא ביצע את תפקידו, אלא הפנה למהנדס ומתכנן.

המומחה בחוות דעתו קובע כי הנכס נדרש לעבור הליך שיקום מהותי (סעיף 16 לחוות הדעת), והוא מציין כי קיימות מספר חלופות – בידוד מבפנים, בידוד חיצוני, ומבהיר את היתרונות והחסרונות (סעיף 18 לחוו ת הדעת). בהקשר זה ציין כי הוא משאיר זאת למהנדס ומתכנן, שיבחן את החלופות ויתחשב ברצונות התובעים (סעיף 19 לחוות הדעת).

לאחר שבחנתי את הטענות, בראי חוות הדעת, לא ראיתי לנכון להטיל דופי בקביעתו של המומחה, ואין מקום לטענת הנתבעת כי המומחה עשה עבודה חלקית.
מקובלת עלי גישתו של המומחה, כי החלופות שהוצעו על ידו יבחנו על ידי מהנדס מתכנן, לפי רצון התובעים.

הטענה לחריגה מכתב המינוי והעלויות

לטענת הנתבעת, בהתאם להחלטת המינוי של בית המשפט נקבע שעל המומחה לציין לצד כל פריט את עלות התיקון. המומחה לא ביצע זאת, אלא קבע באופן כללי סכום גלובלי לתיקון, ועל כן חרג מכתב המינוי.

בהקשר זה נשאל המומחה על ידי ב"כ הנתבעת , והשיב כי בהתאם לסעיף 13 לחוות דעתו, קבע כי מצבו התרמי של המבנה אינו תקין, ואינו מתאים לדרישות התקינה, והוסיף:

"ולאחר מכן, אחרי שיש גם ניתוח של התוצאה של אי התאמה זו שרואים אותה ויזואלית בתוך הנכס יש הערכה בסעיף 21 לחוות הדעת ובסעיף 22, כמה עולה לתקן את אי ההתאמה הזו. ז.א. מה צריך לעשות וכמה זה עולה להערכתי. בסעיף 23 יש גם את משך הזמן שבית המשפט ביקש בהחלטת המינוי לקבל. החלטת המינוי נענתה במלואה לדעתי".
(עמ' 7 לפרוטוקול שורות 12-16).

לטעמי, תשובת המומחה מספקת, ועולה בקנה עם החלטת המינוי שיצאה תחת ידי. מה גם , המומחה הסביר כי בחר בחלופה הזולה, הפחות נוחה לתובעים (עמ' 8 לפרוטוקול). לא ראיתי להטיל דופי בממצאי המומחה, אשר קבע כי עיקר הליקויים הינם ליקוי רטיבות וחוסר בידוד תרמי, ואמד את תיקון הליקויים, באופן בו שהבית לא יסבול מרטיבות בכל חלקה טובה.

הטענה לאי ביצוע בדיקות

הנתבעת טוענת כי המומחה לא ביצע בדיקות – לא בדק את תיק הבניין; אם היו דרישות מהוועדה המקומית לצורך הוצאת היתר; את קירות הבטון; עמודי הבטון; לשיטתה, המומחה הסתפק ב התרשמות ממראה עיניו. כמו כן, המומחה הלי ן על כך שהנתבעת לא העבירה לידיו תכנ יות אדריכליות וחישובים תרמיים. הנתבעת מדגישה כי המומחה מטעמה התייחס להיעדר ביצוע הבדיקות - בדיקת טמפרטורה; בדיקות מעבדה שמומחה בית המשפט וויתר עליה ן; ובנוגע לחדירת המים , שקבע המומחה שערך מדידות ומצא שיש חדירת מים, לא ברור היכן ערך את המדידות ומה נמדד .

המומחה במסגרת חקירתו העיד כי לא היה צורך לבדוק למשל את תיק הבניין, כי לא צריך לעשות זאת, מאחר וחוק התכנון והבנייה ותקנותיו, מדברים בעד עצמם, ושהתקנים אליהם התייחס בחוות דעתו הם רשמיים (עמ' 9 לפרוטוקול).

בנוגע לבדיקות עצמן בנכס, למשל בדיקה של הטיח התרמי, הבהיר כי אין חשיבות לבדיקה (ר' עמ' 12 לפרוטוקול שורות 3-9, שחלקן צוטטו לעיל).

בנוסף לאמור טוען המומחה כי חוות דעתו, בין היתר, מבוססת על הנתונים שהעבירה לו הנתבעת (ר' עמ' 13 ל פרוטוקול ו- ת/1 ו- ת/2).

זאת ועוד, העיד המומחה כי בדק בבית למשל, את הרטיבות היחסית, ואישר שלא המליץ לבצע בדיקות מעבדה יקרות (ר' סעיף 16 לפרוטוקול). כמו כן, תיאר את הבדיקות אשר ביצע (ר' עמ' 17 , שם).

לדידי, נקודת המוצא היא כי בידי המומחה הניסיון והמומחיות אילו בדיקות לערוך ואילו לא.
עצם כך, שקבע המומחה כי הנכס נדרש לעבור הליך שיקום מהותי, כפי שפירט בסעיף 16 לחוות דעתו, מדברת בעד עצמה, ויש לסמוך על מומחיותו בהתאם לבדיקות שערך בעת ביקורו בנכס, לרבות התרשמותו הוויזואלית.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת, ולאור תשובות המומחה, לא השתכנעתי כי נפל פגם של ממש בחוות הדעת, המצדיקה סטייה ממנה.

ניקוז יסודות

לטענת הנתבעת בסעיף 15 לחוות הדעת מציין המומחה כי לא סופקו לו תכניות היסודות, יחד עם זאת, קבע כי יש להתקין ניקוז יסודות, וניקוז נאות לפיתוח המגרש. וכן משאיר זאת למהנדס התכנון.

המומחה מטעם בית המשפט השיב כי באזור הסלון של הדירה נראה שיש חדירות של מים, ואמר שבדק במקום. הגם, שהוסיף: " אני משתמש במכשיר שיש לו צג מבצעים מדידה ומקבלים תוצאות בצג" (עמ' 17 לפרוטוקול שורה 11). כשנשאל האם צילם את התוצאה, השיב: "לא. נציגי הנתבעת היו יחד איתי וראו את הצג יחד איתי" (שם, שורה 13). יוער, הנתבעת לא סתרה עדות זו, ולמדים אנו כי המומחה ערך בדיקות מטעמו, כראות מומחיותו.

בנוסף לאמור, טוענת הנתבעת כי המומחה התעלם ממשטחי הבטון שבנו התובעים בעצמם סביב הבית. לשיטתה, יש לאמץ את קביעת המומחה מטעמה כי שינוי במפלס הגינה, ללא ספק, גורם לחדירת מים לתוך הדירה, ללא קשר לניקוז היסודות.

המומחה נשאל לגבי טענה זו, והשיב כי לא כל שינוי במפלס הגינה יכול לגרום לחדירת מים.

בהקשר זה נחה דעתי לקבל את עמדת המומחה מטעם בית המשפט, הגם שלא הוכח בפניי על ידי הנתבעת כי משטחי הבטון סביב הבית, גרמו לחדירת מים ולרטיבות בדירה.

סכומו של עניין – לא השתכנעתי כי מומחה בית המשפט פטר עצמו מלתת חוות דעת עצמאית, אלא השתכנעתי כי נתן חוות דעתו על בסיב ניסיונו, מומחיותו, ושקל אילו בדיקות עליו כן לבצע , ואילו לא. לטעמי, לא ניתן להצביע כי מדובר בחוות דעת חסרת כל יסוד, אשר לוקה "בשגיאה גסה". המומחה בחן את טענות הצדדים, מצא כי הבית לקוי מהיבט הבידוד התרמי, קבע כי מצבו ההנדסי-פיזי של הבית לא טוב, בלשון המעטה. המומחה קבע כי הנכס במצבו הנוכחי אינו ראוי למגורים. המומחה קבע את החלופות לפתרון, בין היתר בהתאם לרצון התובעים, וביני לביני, אין פסול שמהנדס מתכנן יבצע את חלקו, כאמור, בבוא היום.

דיור חלופי

המומחה קבע כי משך זמן התיקון הנדרש הינו עד כארבעה חודשים, בהם לא ניתן יהא להתגורר בבית. עלות נזק נוספת זו מוערכת על ידי המומחה בכ- 30,000 ₪ לפחות, כולל סוגיית אחסון והובלה.

לשיטת הנתבעת, התובעים לא הביאו כל ראיה בדבר עלות דיור חלופי, ובפועל זנחו טענתם בדבר ההיקף הכספי הנדרש, ועל כן יש לדחות ראש נזק זה.

לאור קביעות מומחה בית המשפט, כי יש צורך בפינוי התובעים מהדירה למשך תקופת התיקונים, במשך כ- שלושה ארבעה חודשים, הרי יש מקום לפסוק לזכותם פיצוי בגין דיור חלופי.

סבורה אני כי לאור ממצאי המומחה, לפיהם הבית אינו ראוי למגורים בכלל, ולמגורי ילדים בפרט (סעיף 3 לחוו ת הדעת), אין מנוס, אלא לקבוע שהתובעים זכאים לדיור חלופי בעת תיקון הליקויים.

כמו כן, לאור מצבו הפיזי של הבית, כפי שהובא בפניי, משך זמן תיקון הליקויים שקבע המומחה, סביר בעיני. וכן, סביר בעיני הסכום אותו קבע המומחה, עבור דיור חלופי, אחסון והובלה.

אשר על כן, ראיתי לנכון לאמץ קביעה זו.

עוגמת נפש

התובעים עותרים לפיצוי בגין עוגמת נפש.
לטענת הנתבעת, על בית המשפט להביא במכלול שיקוליו, כי התובעת מעולם לא פנתה לנתבעת בדבר תיקון ליקויים, וכי בהסכם המכר שבין הרוכשים המקוריים, לנתבעת לא ניתן מצג כלשהו בדבר ליקויי בנייה.

כעולה מכתבי הטענות אין חולק כי התובעים פנו לנתבעת בדבר ליקויי הבנייה. נכון, לא פנייה בכתב, אך בדרך של פנייה טלפונית, ואין לי אלא לחזור על הדברים שנאמרו בהקשר זה, לעיל. כמו כן, הסבירו התובעים שבמרוצת השנים התברר להם, כי הנתבעת בנתה את הבית ברשלנות, דבר שלא נתגלה להם טרם רכישת הדירה (ר' סעיף 3 לתצהיר התובעת).

במסגרת הדיון בשאלת עצם הפיצוי בגין עוגמת נפש, כמו גם בשיעורו בהקשר לליקויי בניה, נקבע כי:

"מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראו גם: א' נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ' 421)." (ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (28.2.05)).

בפסיקת הפיצויים הריני מביאה בחשבון כי ליקויי הבניה פוגעים באיכות חייהם של התובעים ובמידת הנאתם מהנכס, שהינו דירת מגורים, שרכשו במיטב כספם. כמו כן, יש ליתן משקל לפגיעה בתובעים בעצם ביצוע התיקונים הנוספים שיהיה עליהם לבצע בדירה , כפי שהדברים מצאו ביטויים בקביעת מומחה בי ת המשפט.

אשר על כן, הנני אומדת את עוגמת הנפש של התובעים בסכום כספי של 3 5,000 ₪.

סוף דבר

לאור המקובץ לעיל, לאחר שבחנתי את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, שמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בכל אשר הובא בפני, נחה דעתי לאמץ את קביעותיו של מומחה בית המשפט.

סבורה אני כי המומחה ערך חוות דעת מבוססת ומנומקת כדבעי, בניגוד לטענות הנתבעת בעניין. המומחה חזר בחקירתו על ממצאיו, הסביר וחידד אותם , ולא הונח בסיס לסטות מחוות דעתו.

כאמור לעיל וכפי שעולה מהפסיקה, הן הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט בהיעדר טעות בולטת , והלכה היא כי בית המשפט יאמץ את חוות הדעת של המומחה המקצועי שהוא ממנה .

אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובעים כדלקמן:

עבור נזקים - סך של 294,840 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 27.03.17, ועד התשלום בפועל.
דיור חלופי – 30,000 ₪.
עוגמת נפש – 3 5,000 ₪.
הוצאות ו שכ"ט ע"ד בסך של 50,000 ₪.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.
ניתן היום, ג' אב תשע"ט, 04 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עודד משה דידי
נתבע: י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: