ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סימי ליהיא מזרחי נגד אלה הוד :

לפני כבוד השופטת מי-טל אל-עד קרביס

התובעת:

סימי ליהיא מזרחי ת.ז. XXXXXX809

נגד

הנתבעת:

אלה הוד

פסק דין

תביעה כספית בסכום של 33,500 ₪.

1. בשנת 2012 התובעת (להלן: "מזרחי") שכרה מהנתבעת (להלן: "הוד") דירה בת 2 חדרים, ברחוב נחום הנביא 19 בתל אביב (להלן: "הדירה"). יחסי השכירות בין הצדדים נמשכו עד לתאריך 13.1.15, שאז הודיעה מזרחי להוד כי היא עוזבת את הדירה (ראו תמלול שיחה נספח ב' לכ"ה, פרוטוקול בעמ' 5 שו' 29).

2. מכאן ואילך התגלעו בין הצדדים מחלוקות, ואין זה ההליך המשפטי הראשון המתקיים ביניהם. קדמה לו תביעתה של הוד נגד מזרחי בגין חוב דמי-שכירות שמזרחי נותרה חייבת לה (תא"מ 132892-11-15 לפני כבוד השופטת דלית ורד). בפסק דין שניתן בתאריך 14.4.19 קבעה כבוד השופטת ורד, בין היתר, כי על מזרחי לשלם להוד 6,000 ₪ בצירוף הוצאות בגין דמי שכירות שעוד נותרה חייבת לה בגין הדירה (להלן: "פסק הדין" או "ההליך הקודם").

3. עניינה של התביעה שלפניי, דרישתה של מזרחי לחייב את הוד לשלם לה את הסך של 33,500 ₪ בגין חפציה האישיים שהושלכו לכאורה מהדירה על ידי הוד: טלויזיה, אוסף של 300 תקליטים יקרי ערך, מחטים, ציור שמן, מערכת אזעקה, שני מחשבים, מדפסת ופקס, כלי מטבח, מוצרי חשמל ואביזרי אמבט (כמפורט בנספח 2 לכ"ת).

4. לציין כי בפסק הדין נקבע כממצא עובדתי, בבחינת 'השתק פלוגתא' כי הוד אכן הוציאה את חפציה של מזרחי מהדירה לאחר תום השכירות. הכרעה זו שניתנה בהליך הקודם היא פרי הסכמות שגובשו שם בין הצדדים לפיהן כבוד השופטת ורד תקבע האם הוד הוציאה מהדירה מטלטלין של מזרחי לאחר תום תקופת השכירות. ההסכמה היתה תחומה לשאלה זו, ולה בלבד, כאשר השאלות מהי תכולת החפצים שהוצאו (ככל שהוצאו) או מה ערכם לא ידונו, משום קיומו של הליך יעודי נוסף - ההליך שלפניי (ראו פרוטוקול ההליך הקודם מיום 27.3.18 כפי שהוגש לבית משפט זה בהודעה מתאריך 16.4.18).

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט ושמעתי את מזרחי ואת הוד (שנעזרה באחותה - ראו החלטה מתאריך 7.7.19), דין התביעה להדחות.

דיון

5. להלן אפרט את השתלשלות העניינים שהתרחשה בפרק זמן של כעשרה ימים, כפי שהיא משתקפת מתיק בית המשפט, לרבות מכתבי בית-הדין על נספחיהם, מעדויות הצדדים ומהראיות שהוגשו במהלך הדיון לפניי. יש בפירוט זה כדי לקבוע כי מזרחי לא הוכיחה במידה הדרושה במשפט האזרחי, במאזן ההסתברויות עד למעלה מ- 50% (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589, 598 (1986)), אילו פריטים מהרשימה שצורפה על ידה לכתב התביעה ( כולם או חלק ם), היא השאירה לכאורה בדירה והם ניטלו על ידי הוד.

6. בתאריך 13.1.15 מזרחי יצרה קשר עם הוד וביקשה לעזוב את הדירה כמעט 'מהיום למחר': "אני חייבת לעזוב את הדירה כי אני פשוט, אני לא עומדת בזה, ואני לא רוצה, את יודעת, להמשיך להגיד לך מחר, היום, מחר, מחרתיים, אני כבר לא מסוגלת, את כל כך בסדר איתי... ואני פשוט עוברת לחבר שלי, אני גם ככה נמצאת אצלו כבר שלושה חודשים כמעט. אבל יש לי בחור חבל על הזמן, רוצה את הדירה ממחר כאילו, מבחינתו כאילו אחלה בחור, עובד בהיי טק..." (הדגשות אינן במקור). (ראו תמלול שיחה נספח ב לכ"ה, בעמוד 1). אקדים את המאוחר ואומר כבר עתה כי השוכר החלופי אותו מצאה מזרחי לדירתה של הוד הוא מר חיים זילבר (להלן: "חיים").

7. בהמשך אותה שיחה, עדיין מתאריך 13.1.15, מזרחי מסברת את אוזנה של הוד כי היא הציעה לחיים למכור לו את הריהוט שלה תמורת 4,000 ₪, כאשר באמצעות סכום זה היא תחזיר להוד לפחות חלק מהחוב בגין דמי השכירות, שעמד אותה שעה על 6,000 ₪ (ראו תמלול שיחה בעמ' 2 שו' 5 – עמ' 3 שו' 1 , נספח ב לכ" ה). מהו הריהוט אותו רכש חיים ממזרחי? ספה ומיטה (ראו תשובותיה של מזרחי במסגרת חקירה נגדית בהליך הקודם, בעמ' 13 לפרוטוקול שם בשו' 22. האמור צורף להודעה מתאריך 16.4.18).

8. וכך, הגענו לתאריך 15.1.15 (יום חמישי) שהוא המועד שבו היה על מזרחי לפנות את הדירה. להלן תמלול של שיחה נוספת בין השתיים (השיבושים במקור):

"אלה (הוד): שאלה סימי, אני יכולה להיכנס עכשיו, לדירה, להפוך אותה ?
סימי (מזרחי): אלה, את יכולה לעשות מה שאת רוצה בדירה.
אלה: באמת?
סימי: יש לך מפתח של הדירה, אני מבחינתי, אמרתי לך, את רוצה שאני אקח את הדברים, יוציא את הדברים, אני מוציאה את כל הדברים, כבר הוצאתי את כל הדברים שלי, יש שם רק את הדברים שהבטחתי לחיים שאני ישאיר בדירה. זה הכל, את יכולה להפוך את הדירה, מה, מבחינתי אפשר גם ... את הבניין.
אלה: את יכולה גם להוציא אותם .
סימי: בסדר, אז אני יוציא אותם, אני יוציא אותם, לא היה לי מוביל מהיום להיום, את אמרת לחיים שביום חמישי יכנס, ולכן השארתי את הדברים, תאמיני לי שאין לי סיבה להשאיר ריהוט שעלה אלפי שקלים במתנה למישהו.
אלה: אוקיי.
סימי: זה הכל, אני ביום ראשון יוציא את הדברים, אני אומרת לך שאת החוב אני יחזיר לך ותאמיני לי שאם יהיה לי עוד יומיים להחזיר לך, תאמיני לי שאני אחזיר לך אותו...
...
סימי: אני ביום ראשון מפנה את זה. אני, לא היה לי חוב, לא, השארתי את זה רק בגלל חיים, לא משום סיבה אחרת.
אלה: אוקיי.
סימי: אני ביום ראשון מפנה לך את הדירה, אני אשלח לך את המייל, אין לי בעיה, אני לא מתכוונת לברוח עם ה – 6,000 שקל האלה לאף מקום, תאמיני לי, ...
אלה: אז יום ראשון אני באה לקחת את הדירה, את המפתח?
סימי: המפתח שמתי לך אותו עכשיו.
אלה: אז אמממ, אמממ, ומה עם הדברים? את אומרת...
סימי: יום ראשון, בסדר, יום ראשון אני אקח אותם, אני אפתח את זה מהחלון" (תמלול נספח ט לכ"ה, בעמ' 1 שו' 1-20, עמ' 2 שו' 10-15, עמ' 2 שו' 26 – עמ' 3 שו' 3). לציין כי הדירה נמצאת בקומת קרקע.

הנה כי כן, בתאריך 15.1.15 (יום חמישי) היתה אמורה מזרחי לפנות את הדירה, והיא אף השאירה את המפתחות במקום עליו הוסכם עם הוד (ככל שנראה כדי שלא תמשיך להיות מחוייבת בדמי שכירות). מזרחי הוציאה את כל חפציה, למעט הריהוט שהבטיחה לחיים –מיטה וספה אותן רכש או היה עתיד לרכוש ממנה בסכום של 4,000 ₪. מתוכן השיחה ניתן ללמוד כי הכסף לא הועבר עדיין להוד (אחרת החוב לא היה 6,000 ₪ כי אם 2,000 ₪), ועל כן המשיכה מזרחי והבטיחה להוד כי תפנה "את זה" (ספה ומיטה), עד ליום ראשון (18.1.15), מאחר שלא הספיקה להזמין ולארגן מוביל.

9. במועד כלשהו שבין התאריכים 13-16.1.15 חיים שילם למזרחי את הכסף אך חזר בו. בתאריך 17.1.15 (יום שבת) גם קיבל את כספו בחזרה. במסמך בכתב הוא אישר - "אני... מאשר שקיבלתי בחזרה 4,000 ₪ ששולמו ע"י לסימי (מזרחי – הערה שלי מ.א.ק) תמורת ריהוט בעקבות אי-יכולת לחתימת חוזה וחוסר ודאות לגבי מועד זמינות הדירה" (ראו מסמך נ/1 מתאריך 17.1.15 ). איני סבורה כי ממסמך זה לבדו, ונוכח מאגר יתר העדויות והראיות, ניתן להסיק שבדירה נותרו באותו מועד יותר ממיטה וספה.

10. מכל מקום, בבוקר 18.1.15 (יום ראשון) , יש בדירה לכל הפחות ספה ומיטה. בכך גם מודה הוד. אך האם יש בדירה חפצים נוספים של מזרחי ? זאת, לא הוכח. להלן נימוקיי;

א באותו היום (18.1.15) הגיעו לדירה באמה של מזרחי יחד עם מוביל. מזרחי עצמה לא הגיעה. לשניים התברר כי המנעול הוחלף (ראו דבריה של מזרחי בתלונתה למשטרת ישראל מתאריך 25.1.15, נספח 1 לכ"ת). החלפת המנעול לא היתה בניגוד להסכמות שבין הצדדים, שכן מזרחי השאירה להוד את המפתח ואף אישרה לה "להפוך את הדירה". תצהיר של המוביל (נ/5, מתאריך 8.2.18) הוגש על ידי מזרחי לבית המשפט בהליך הקודם. עולה ממנו כי הוא הגיע לדירה ופגש שם את אמה של מזרחי, שאז התברר כי מרבית תכולת הבית לא נמצאת והאם ביקשה ממנו לצלם את תכולת הדירה כשהיא ריקה מחפצים. הסרטון שצילם לא נשמר על ידו והוא לא הצליח לשחזרו.

לא ברור כיצד יכול המוביל לדעת ש"מרבית תכולת הדירה לא נמצאת", אולם המוביל (וגם האם) לא הוזמנו על ידי מזרחי ליתן עדות לפניי (גם לפני כבוד השופטת ורד הם לא העידו) . שכן שלכאורה אמר למזרחי שחפציה נמצאים במחסן שמעל הדירה (ראו הודעת במשטרה, מתאריך 29.6.15, נספח 1 לכ"ת) לא הוזמן ליתן עדות.

עדים אלו, שהם הראשונים שהיו במקום בתאריך 18.1.15, היו אמורים להיות מוזמנים על ידי מזרחי לבית המשפט לו אכן גרסאותיהם תומכות בטענותיה.

ב. בתאריך 19.1.15 כתב חיים להוד " אני ממש לא הבנתי מה עשיתי רע. הסכמתי לשלם עמלה לדיירת שלך. הסכמתי לעניין התשלומים. הסכמתי לעבור בהתראה של יומיים. אני כבר יותר משבוע לא מחפש דירה כי הייתי בטוח שהכל סגור. למה ? אני מבקש 2 דקות מזמנך. מה עשיתי ? אני חשבתי על זה ואין לי בעיה להיכנס אחרי שהיא תות(צ)יא את הריהוט. יש לי זמן לחכות ואני ממש מעוניין בדירה. אני מאמין שהיא תוציא בקרוב אחרי שהיא תבין אל(ת) הסיטואציה . מבטיח לשמור ולטפח אותה" (נ/2). "ריהוט" נכתב, לא חפצים.

ג. בתאריך 22.1.15 מחליפים הוד וחיים הודעות מהם עולה כי מזרחי עדיין לא הוציאה את חפציה מהדירה. כותבת הוד " ...לגבי החפצים של סימי היא יכולה לבוא ולקחת ממך. אל תחסוך לה הובלה. תזכור שהיא רצתה לעקוץ אותך בארבעת אלפים ₪ ולא ראתה אותך ממטר ". לשאלתו של חיים מתי מזרחי תאסוף אותם מאחר שהזמין הובלה ליום ראשון השיבה הוד "אחותי תיכף תגיע ותמסור לה שהיא חייבת לפנות חפציה אחרת היא תחוייב בפינוי והובלה ". וחיים השיב "לגבי המיטה היא אישרה לי לשבו ר ולהוציא החוצה, היא בספק אם תוכל להוציא את הספה עד ראש ון" (ראו הודעות מתאריך 22.1.15, נ/4) [הדגשה אינה במקור].

אמנם מדובר לכאורה ב"חפצים", אולם בהמשך דנים השניים בחפצים היחידים שנותרו – מיטה וספה. את המיטה מזרחי אישרה לשבור ואילו הספה לכאורה נותרה, אולם מזרחי ממילא אינה תובעת בגינה. יש לציין כי בהתאם לסעיף 24 לחוזה שבין הצדדים, במקרה של הפרה יסודית של ההסכם למשכיר (הוד) זכות לבצע סעד עצמי ולפנות את חפציו של השוכר (להסכם השכירות ראו נספח א כ"ה).

ד. בתאריך 25.1.15, 7 ימים לאחר שלכאורה ניטלו לשיטתה של מזרחי חפצים שלא כדין, היא פונה למשטרת ישראל ומגישה תלונה נגד הוד בגין גניבת חפציה מהדירה. מזרחי עצמה הגיעה לדירה רק יומיים קודם לכן, בתאריך 23.1.15 (יום שישי) , עם כניסתו של חיים לדירה. כאשר נשאלה מזרחי על ידי השוטר האם נותרה חייבת לבעלת הדירה (הוד) כסף היא השיבה בשלילה, דבר שלימים התברר כלא-נכון, ולראיה – פסק הדין בהליך הקודם (לתלונה במשטרה ראו נספח 1 לכתב התביעה) (בפניה נוספת למשטרה מתאריך 21.6.15 מזרחי התלוננה על גניבת שתי המחאות על ידי הוד ובהזדמנות נוספת , בתאריך 29.6.15 היא הציגה במשטרה תמלול שיחה ותמונות של חלק מהחפצים. ראו נספחים 1 ו – 7 לכ"ת). תמוה הדבר כי אדם שכל פרטיו האישיים וחפציו נגנבו לכאורה מגיע להתלונן רק 7 ימים לאחר שנודע לו על כך.

ה. בין התאריכים 2-3.2.15 החליפו ביניהם עורכי הדין של הצדדים מכתבים מהם עולה הודאה של הוד (באמצעות עו"ד ורשבסקי, עורך דינה) כי היא אכן מחזיקה ברכושה של מזרחי (נספחי 3-4 לכ"ת). האמור גם עולה משיחה בין השתיים שבה מזרחי מבקשת את חפציה מהוד וזו משיבה "תפני לעורך דין. את רוצה את הדברים? תפני לעורך דין... כל הזבל שלך שהשארת לי שם וטרטרת אותי עד לשם ... אני לא מחייבת אותך עוד על האחסון של זה" (ראו תמלול שיחה נספח 6 לכ"ת. השיחה היא מתאריך 25.1.19 – ראו חקירה נגדית של הוד בהליך הקודם בעמ' 20 שו' 13-14 ). האמור לעיל היווה, בין היתר, את הבסיס בסיס לקביעתה של כבוד השופטת ורד כי הוד נטלה את חפציה של מזרחי. אולם, לא הוכח כי חפצים אלו הם יותר מאשר אותן מיטה וספה.

ו. מזרחי עברה להתגורר אצל בן-זוגה כ - 3 חודשים לפני שפינתה את הדירה, ושורת ההגיון נותנת שהיא העבירה עימה את חפציה האישיים, אותם חפצים עליהם היא מלינה עתה כאילו נלקחו ממנה . מזרחי הגישה לתיק בית המשפט פוליסת ביטוח לשנים 2013-2014. עסקינן בפוליסת ביטוח לעסק אותו ניהלה מזרחי מהדירה – חנות למכירת בגדים באינטרנט (ראו הודעה מתאריך 15.7.19). עסק מסוג זה מנוהל מטבע הדברים באמצעות מערכות מחשב ותקשורת, ואין זה סביר כי היא התגוררה מספר חודשים אצל בן זוגה מבלי ליטול עימה מחשבים ופקס המשמשים אותה לפרנסתה. זאת ועוד, בן הזוג של מזרחי התגורר בסמוך לדירה, כך שהעברת פריטים אישיים וחפציים היתה עניין של מה-בכך. למעט, ספה ומיטה שהם אכן חפצים כבדים יותר שיתכן ודרשו מוביל.

ז. ועוד. מזרחי טוענת כי אוסף של 300 תקליטים יקרי ערך נעלם מהדירה, אולם מפסק הדין מתברר כי אוסף זה שייך לחברה הטוב (ג'יי בלאטש) (ראו סעיף 9 לפסק הדין) כך שספק רב אם יש למזרחי עילת תביעה לגביו. לכתב התביעה שלפניי היא צירפה מסמך שכותרתו "חוות דעת מומחה בדבר אוסף תקליטים עבור גורם משפטי" המסמך, ללא תאריך, חתום על ידי נמרוד קציר ולדבריו הוא מכיר את אוסף התקליטים שחלקו הגדול נרכש בחנויות תקליטים אותן ניהל, ומתוקף הכרות רבת-שנים עם שוק התקליטים הוא יכול להעריך את שוויים. מומחה זה, כיתר העדים, לא הובא ליתן עדות. לציין כי פוליסת הביטוח (הכוללת ביטוח עסק וגם ביטוח תכולת דירה) מבוססת על סקר תכולה, שלא צורף, ולכן גם לא הוכח כי אוסף תקליטים זה היה ברשותה של מזרחי. כך הם פני הדברים גם לגבי ציור השמן או המחטים.

11. הוד נחקרה בתחנת המשטרה בקשר עם חפציה של מזרחי, וציינה כי לא לקחה למזרחי דבר, אלא היתה זו מזרחי ש"השאירה את הציוד שלה ". לדבריה שם " זה לא נעלם. היא השאירה את הציוד ונעלמ ה, חיים הוציא את הכל מהבית והתקשרתי אליה וגם שאלתי אותה מתי תבואי ותקחי את הדברים שלך, היא אמרה שהיא תבוא ולא באה וגם אמרה שתבוא להביא לי את הכסף ולא באה " (ראו הודעת הוד במשטרה מתאריך 9.7.15, נספח 8 לכ"ת) [הדגשה אינה במקור]. לכאורה, "ציוד" נותר בדירה ולא "ריהוט" גרידא. אולם לא ראיתי בכך כדי להטות את הכף לטובת עניינה של מזרחי, כאשר יתר הראיות מצביעות על כך כי נותרו רק המיטה והספה. אין זה מיותר לציין כי לא הוגש כל מסמך המפרט מה עלה בגורל אותה חקירת משטרה והאם ננקטו הליכים כלשהם, אם בכלל, נגד הוד.

12. סיכומם של דברים, מזרחי לא שיכנעה כי בדירה נותרו חפצים מלבד המיטה והספה. כבוד השופטת ורד העירה עוד בפסק דינה כי מזרחי לא הביאה עדים מהותיים שיכולים לשפוך אור בעניין חפציה (אמה, חיים). חרף האמור, הנתבעת לא הביאה עדים אלו גם לפניי, בפרט חיים שהוא גורם מפתח שהיה יכול לשפוך אור על מה שהוסכם בינו לבין מזרחי לגבי תכולת הדירה או מה שהיה בדירה עם כניסתו אליה. בנסיבות אלו, עדותה של מזרחי באשר לחפצים שלכאורה נותרו בדירה לאחר שהחזירה את המפתח ונטילתם על ידי הוד נותרו בגדר עדות יחידה של בעל דין אשר נעדרת תשתית עובדתית וראייתית מתאימה כדי ל תמוך בה ולקבלה.

13. בשולי הדברים; בכתב התביעה הלינה מזרחי על הוד כי היא גנבה לה 2 המחאות והפקידה אותן. בפסק הדין הוכרע נושא זה על ידי כבוד השופטת ורד שקבעה כי היות שמזרחי מייחסת להוד מעשה של גניבה, הנטל להוכיח טענה זו הוא עליה, וזהו נטל מוגבר – בו לא עמדה (סעיף ב(1) לפסק הדין). זוהי קביעה המהווה מעשה בי-דין, ובית משפט זה לא יידרש פעם נוספת למחלוקת זו שכבר הוכרעה.

14. סוף דבר; דין התביעה להידחות.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסכום של 1,000 ₪ תוך 30 ימים מהיום. לא ישולם הסכום במועד הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 15 ימים.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, ג' אב תשע"ט, 04 אוגוסט 2019, בהיעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סימי ליהיא מזרחי
נתבע: אלה הוד
שופט :
עורכי דין: