ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נילי שמש נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור (עובדים) מר יוחנן בכלר
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף בנבנישתי
התובעת
נילי שמש

ע"י ב"כ: עו"ד גיא שמש
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד ענבל לש

פסק דין

בפני בית הדין ערעור התובעת על החלטת המוסד לביטוח לאומי, אשר דחה את תביעתה לגמלת סיעוד מהטעם שיש לה הכנסות הגבוהות מהקבוע והנדרש לפי סעיף 224(ד') (1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
הנתבע טען כי לתובעת ובן זוגה הכנסות גבוהות מקצבת אזרח ותיק, מפנסיה, קצבה ממשרד הביטחון ובסך הכל בשיעור של 26,464 ₪ בעוד שההכנסה המותרת לבני זוג עומדת על 22,840 ₪.
הנתבע טען כי שאלת ההכנסות היא מקדמית ורק לאחריה יש לבדוק את תנאי הזכאות על פי מבחני התלות.
עוד טען כי תכלית הפסיקה היא לעזור למעוטי האמצעים ואין התובעת נמצאת בכללם.

הבקשה הוגשה כערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי ובקשה לסעד זמני דחוף. נקדים ונאמר כי לא מדובר בבקשה לסעד זמני ודחוף וממילא לא הוגש כתב ערבות. מכל מקום הצדדים הסכימו כי מדובר בשאלה משפטית, על כן נידון ההליך כתביעה עיקרית בשאלה המשפטית, ולפיכך סיכמו הצדדים בעל פה בדיון שהתקיים ביום 3.4.19.

העובדות
התובעת הינה אישה כבת 70 פנסיונרית ועקרת בית אשר ביום 18.2.19 בתאונה מצערת בביתה, נחבלה קשות וסובלת משברים בכתף וביד ימין.
בעת שחרורה מבית החולים קבע רופא כי היא "זקוקה לעזרה בבית". (ת/1 גיליון השחרור).
לטענת התובעת לאור גילה ומצבה הרפואי מרותקת למיטה ובתהליך החלמה ארוך עד לתפקוד. התובעת נשואה ומתגוררת עם בעלה נכה צה"ל הזקוק בעצמו לעזרה בתפקוד היום יומי.
בני הזוג נמצאים בקשיים כלכליים בגין חובות והלוואות.
התובעת הגישה את התביעה מתוך צורך לקבל עזרה בפעולות בסיסיות (גמלה זמנית ביום 4.3.19).
הנתבע דחה את גמלת הסיעוד ביום 10.3.19.
במכתב הדחייה נרשם "אנו מביאים לידיעתך כי התביעה לגמלת סיעוד נדחית עקב הכנסות גבוהות. יתר תנאי הזכאות לא נבדקו". כמו כן מפורט סעיף החוק ופירוט הסכום הידוע למוסד ולפיו הכנסה זו עולה על הסכום הקבוע בחוק. יצוין כי במכתב הדחיה נרשם מפורשות "יחד עם זאת קיימת אפשרות להגשת בקשה לקבלת עובד זר מרשות ההגירה" וכן נרשם "לנוחיותך לקבלת מידע על סיוע מגורמים אחרים בקהילה תוכל להיעזר במתנדב הייעוץ לקשיש של המוסד לביטוח לאומי" ועוד צוין כי אם בעתיד יחולו שינויים הכנסה ניתן להגיש בקשה חדשה בצירוף אישורים.
לאחר הדיון מיום 3.4.19 (להלן: הדיון) הוגשה הודעה מטעם הנתבע לפיה אין שינוי בעמדתו שבכתב ההגנה מאחר ואין שינוי הכנסות שחושבו. להודעה מטעם הנתבע צורף חישוב מפורט של הכנסות בני הזוג המסתמכות ב-26,464 ₪, כאשר רכיבי הסכום מפורטים בהודעה.
בתאריך 13.5.19 הוגשה תגובת התובעת ולפיה יש טענות ביחס לסכומים, כמפורט בהודעה מטעם התובעת. להודעה זו צורף נספח א' הנושא תאריך המאוחר להגשת התביעה ובו טענות חדשות.

המחלוקת
האם הכנסות התובעת ובעלה עולות על הסכום הקבוע בחוק ושוללות את גמלת הסיעוד.

הכרעת הדין
אופן הגשת הבקשה כבקשה בהליך דחוף זמני, גם חרף מצבה של התובעת לאחר התאונה, לא תאם את סדרי הדין, יחד עם זאת נקבע דיון דחוף. בדיון עצמו הודיע ב"כ המשיב "מדובר בשאלה משפטית אין מה לחקור". (עמ' 1 ש' 10) והצדדים טענו לגופו של עניין, כבהליך עיקרי ו סיכמו לפרוטוקול.
כאמור לעיל בעובדות על פי ההחלטה הוגשה הודעת הנתבע ביום 13.5.19 ותגובת התובעת מיום 13.5.19. לא למותר לציין ולהדגיש כי התביעה הוגשה ביום 11.3.19 ואילו נספח א' שצורף להודעת התובעת מיום 13.5.19 נכתב ונשלח למוסד ב-4.4.19 אחרי הגשת כתב התביעה והוא מהווה הרחבת חזית אסורה. הטענות המופיעות בנספח א' אף לט נטענו בסיכומי בא כוח התובעת בדיון מיום 03.04.19 וגם מטעם זה מהוות הרחבת חזית.
מכל מקום, ולמעלה מהצורך בדקנו אף עניין זה לאור החוק והתקנות.

הפן הנורמטיבי
סעיף 224 (ד') (1) קובע: "הזכות לגמלת סיעוד ושיעורה מותנים במבחני הכנסה שייקבע השר בתקנות, בהסכמת שר האוצר ובאישור וועדת העובדה והרווחה, לתקנות אלה ייקבעו שיעורי הגמלה בהתאם למבחני הכנסה וכללים לחישוב ההכנסה, לרבות מבחנים וכללים לסוגי מבוטחים". ( דגש ש.ש.)
המוסד פעל על פי סעיף זה, ולפיו שלל את הגמלה.
יודגש כי בסעיף 224 (ד) (3) נרשם: "לעניין זכאות גמלת סיעוד ושיעורה לא תבוא בחשבון הכנסה שמקורה קצבה חודשית המשולמת לפי חוק נכי רדיפות נאצים או..." התובעת לא נכללת בהחרגה זו.
תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח סיעוד) (מבחני הכנסה לקביעת הסכום לגמלת סיעוד בשיעורה), תשמ"ח-1998 (להלן: התקנות) קובעות כי "2.(א) גמלת סיעוד תשולם לתובע בשיעור שנקבע בסעיף 127 פ"ד (א) ו-(ב) לחוק עם הכנסתו החודשית אינה עולה על הסכום הבא לפי העניין (2) (למי שיש עמו בן זוג- סכום השווה לפעם וחצי השכר הממוצע).
בסעיף 3 לתקנות נקבע "(א) בחישוב הכנסה לפי תקנות אלה כתובה בחשבון הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, אף אם לא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל למעט- ..." (דגש ש.ש.). ברשימה המפורטת בסעיף 3 הובא 8 תתי סעיפים אין אף אחד הרלוונטי לתובעת ולבן זוגה.
בסעיף 4 לתקנות נרשם "(א) לצורך חישוב הכנסתו החודשית של אדם יובא בחשבון ההכנסה שהייתה לו בשלושת חודשים רצופים מתוך ארבעה חודשים האחרונים שקדמו לחודש בו הוגשה התביעה לגמלת סיעוד (להלן- התקופה הקובעת)". בסעיף קטן (ב) לאותה תקנה מצוין מהן ההכנסות שיש לנכות מהסכומים בסעיף קטן א'. התובעת לא נכללת באף אחד מהחריגים.
בסעיף 5 לתקנות נקבע כי תובע שיש לו בן זוג תצורף להכנסתו בתקופה הקובעת גם ההכנסה שהייתה לבן זוגו באותה תקופה.
לאור האמור, יש לדחות את טענת ב"כ התובעת בהודעה מיום 13.5.19 ולפיה יש לקחת בחשבון בהכנסת בני הזוג רק את החלק של "עזרה לזולת" המסתכם בסך 334,84 ש"ח בלבד והמעמיד את הכנסת בני הזוג על 20,224.13 ₪. ביחס לטענה זו יצוין כי על פי התקנות יש לקחת כל הכנסה לפי סעיף 2 לפקודה, אלא אם כן הוחרגה. התובעת לא הצביעה על נימוק המצדיק החרגה שאיננה קבועה בפקודת מס הכנסה.
נוכח קביעת התקנות כי יש לקחת בחשבון כל הכנסה לפי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה, יש לדחות גם את הטענה כי בחודש פברואר שולמה לבן זוגה של התובעת תוספת משרד הביטחון בעבור ביטוח רכב בסך 4,440 ₪ (קוד 19447-497 ביטוח רכב- נכים נקוב ע"ש 219), בשל היותה תוספת בלתי קבועה המשולמת פעם בשנה. לכך יש להוסיף כי על פי פקודת מס הכנסה, ישנן הכנסות המשולמות באופן שנתי כמו "אנונה" ביטוי שפורש כ "תשלום קצוב החוזר במשניו בצורה מחזורית ובעלת קביעות מסוימת הנובע בדרך כלל מהסכם אינדיבידואלי הנעשה במישרין בין המשלם למקבל". (לעניין זה ראה עב"ל 65/96 אמיר מנקר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) וכן ב"ל 70545-11-16 טלאל חליל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו). עניין זה בא לידי ביטוי גם בפסק דין יאיר להלן המייחסת תשלום מחזורי, רצוף וקבוע אותו יש לקחת בחשבון גם כ"מקור" למיסוי וגם כהכנסה לגמלאות.
עניין פרשנותו של סעיף 2 לפקודת מס הכנסה, בהקשר של מינימום קיומי נקבע בעב"ל ( ארצי 20952-04-11 אהוד יאיר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) (להלן פסק דין יאיר) ואף שנקבע ביחס להבטחת הכנסה דבריו יפים גם לענייננו: " המחוקק קבע אם כך הגדרה רחבה יחסית הכוללת הכנסה מכל המקורות החייבים במס לפי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן: פקודת מס הכנסה), לרבות גמלאות למיניהן, ולרבות הכנסות ( בפועל או בכוח) מחסכונות או רכוש". עוד מפרט פסק דין זה מה הם ההכנסות שאין לקחת בחשבון לעניין הבטחת הכנסה, כפי שעשה גם המחוקק ומחוקק המשנה , במפורש כמפורט לעיל, בעניין גמלת סיעוד. ועל כך נאמר שם " נקודת המוצא של המחוקק הייתה אם כך שלא כל "הכנסה" מוצדק לקחת בחשבון בעת קביעת הזכאות לגמלה כאשר הוא עצמו קבע שני סוגי "הכנסות" שלא תמנינה ואת שאר המקרים הותיר למחוקק המשנה". (שם סעיף 53) (דגש ש.ש.) . כפי שהראנו לעיל בחוק הביטוח הלאומי בסעיפי הסיעוד וגם בתקנות אין החרגה להכנסות לגביהם טוענת התובעת שאין לקחתם בחשבון.
פרשנות מרחיבה זו יפה גם לגמלת הסיעוד אשר מטרתה על פי הפסיקה היא לאפשר קיום מינימלי בכבוד למי שנזקק לשירותי סיעוד .
לא למותר לציין כי התובעת לא הצביעה על כל מאמץ שנעשה מצידה לפנות לגורמים המפורטים בכתב המוסד (עובדה 7 לעיל) במטרה לקבל עזרה או סיוע מגורמים אחרים בקהילה טרם פניית ה לערכאות, בפרט לסעד זמני.
עניין זה קיבל גם ביטוי ספציפי בפסק דין בעניין ע"ע ארצי 55/06 מלכה שחר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) שם נקבע כי כאשר חוק מתחום הביטחון הסוציאלי עומד מבחינה פרשנית :" ... אולם זכותם של המח וקק ומחוקק המשנה להתחשב בשיקולים תקציבים בתחום החקיקה ובקביעת מדיניות בתחום הביטחון הסוציאלי ... אין החברה ומשאביה בלתי מוגבלים. אין רשות הפועל בחברה על פי חוק רשאית ויכולה להתעלם מאילוצי תקציב ולספק שירותים ללא חשבון, ותהא חשיבותם של השירותים חשובה וחיונית ככל שהתהא... המחוקק הראשי עצמו נאלץ להתפשר עם אילוצי תקציב..." (עב"ל 50358-97 עיזבון המנוחה חנה ליבוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לו 515-525) (דגש ש.ש.). לעניין זה אפילו פסק דין יאיר לעיל לא שינה את המהות בדבר אופן פרשנות אמירות מפורשות של המחוקק ומחוקק המשנה בדבר ההכנסות שיש לקחת בחשבון.
טיעון נוסף אותו טענה התובעת כי המוסד לא הפעיל שיקול דעת בקבלת החלטתו. אין לקבל טענה זו ממספר טעמים. הטעם הראשון הוא כי על החלטות גוף סטטוטורי כגון המוסד חלה חזקת התקינות המנהלית. התובעת לא סתרה את חזקת התקינות המנהלית זאת ניתן לעשות בראיות. המוסד פירט את הסיבות והנימוקים לדחייה באופן מפורט מאוד במכתבו תוך פריסת האפשרויות בפני המערערת לרבות הגשת מסמכים ביחס להכנסות. לפיכך לא רק שלא נסתרה חזקת התקינות אלא שהודעת הנתבע לאחר בדיקה נוספת לאחר הדיון מחזקת את חזקת התקינות. לעניין זה נפסק בב"ל 32018-09-16 מגן דוד אדום בישראל נגד המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) כי משניתן להתחקות אחר הלך מחשבתו של המוסד די בכך כדי לכונן את חזקת התקינות.
באשר לשיקול הדעת, זה בא לידי ביטוי בחובת ההנמקה. מכתב הדחייה של המוסד מנומק ועולה לקנה אחד אף עם חוק לתיקון סדרי מנהל (החלטות והנמקות) תשיט – 1958. זאת אף מעבר לאמור בהוראות החוק והתקנות הנוקטים בלשון מפורשת כפי שפירטנו לעיל.
זאת ועוד נפסק כי בית הדין אינו מפעיל ביקורת שיפוטית על שיקול דעת שנעשה על ידי פקיד תביעות או פקיד גבייה שהוסמכו לכך (ב"ל 013309/04 אבו חמד ואאיל ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו).

סוף דבר

התביעה לתשלום גמלת סיעוד נדחית מחמת הכנסות בשיעור העולה על הקבוע בחוק ובתקנות.

הטענות בדבר חוסר שיקול דעת , נדחו כמנומק לעיל.
שקלנו בכובד ראש השתת הוצאות של ממש על התובעת , אולם נוכח גילה ובריאותה ומשבא כוח התובעת הוא בנה אשר עשה בבחינת כיבוד הורים, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ד' אב תשע"ט, (05 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .
החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים

נציג ציבור מעסיקים

שרה שדיאור, שופטת


מעורבים
תובע: נילי שמש
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: