ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צבי רוזן נגד אנדריי ז'יבוטקוב :

בפני כבוד הרשמת הבכירה מיטל חלפון - נזריאן

תובע

צבי רוזן
ע"י ב"כ עו"ד רינת רוזן - גלברט

נגד

נתבע
אנדריי ז'יבוטקוב

ע"י ב"כ עו"ד ישראל קינן

פסק דין

לפניי תביעה שטרית על סך 26,232 ש"ח ₪ אשר עניינה תשעה שטרות מתוכם שטר ביטחון על סך 10,000 ₪; ארבעה שטרות על סך 3,500 ₪ כל אחד וכן ארבעה שטרות על סך 558 ₪ כל אחד. התובע - הנפרע בשטרות והאוחז בהם, והנתבע - מושך השטרות, הם צדדים קרובים לשטר ולפי עסקת היסוד ביניהם שבגינה נמסרו השטרות, השכיר התובע לנתבע ולשני אחרים דירה במסגרת הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 22.12.15. אין מחלוקת בין הצדדים כי שטרות אלה ניתנו לתובע על ידי הנתבע כתשלום בעבור דמי שכירות וארנונה וכן שטר ביטחון. השטרות חוללו, התובע הגיש השטרות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל והנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטרות.

אציין כי בין הצדדים וצדדים נוספים מתקיים הליך נוסף בתיק תא 43691-09-17 המתנהל לפני כבוד השופטת עירית קויפמן ועניינו הנזקים שנגרמו לתכולת הדירה ולמבנה וכן אי תשלום דמי שכירות וארנונה בעבור החודשים הרלוונטיים בתביעה דנן. יובהר כי התיק האמור נמצא בשלב קדם משפט בלבד וכי עובר לפתיחתו, הוגשו השטרות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

בתמצית ייאמר, כי טענות הנתבע בתצהיר שצורף התנגדותו לביצוע השטר ואשר משמשות כתב הגנתו, הן שלוש במספר. האחת, כי הנתבע והשוכרים הנוספים של הדירה, פינו את הדירה מראש ובהסכמתו של התובע ארבעה חודשים לפני תום תקופת השכירות אשר לפי ההסכם תמה ביום 15.12.16. השנייה, נטען כי דמי השכירות החודשיים בעבור ארבעה חודשי שכירות עומדים על סך 14,000 ₪ וכן דמי הארנונה בעבור ארבעה חודשים עומדים על סך 2,232 ₪. נטען כי מכיוון שאת הדירה שכרו שלושה שוכרים הרי שחלקו של הנתבע בתשלום עומד על סך 5,411 ₪. נטען כי ככל שלתובע טענות ביחס לפיצוי עליו לפנות לשוכרים האחרים. השלישית, נטען כי הנתבע שילם לתובע סך של 8,058 ₪ וכן ביצע שיפוצים בדירה על חשבונו בעלות של 4,000 ₪ נטען כי כל זאת בהסכמת התובע לסיום התקשרותם כאשר כל צד התחייב בעל פה שלא להגיש תביעה נגד משנהו ביחס להסכם.

ביום 12.11.17 התקיים לפניי דיון בבקשת רשות להגן ובבקשה להארכת מועד. הנתבע נחקר על תצהירו והעיד כי אין בידיו אסמכתא בכתב לטענתו כי התובע אישר לו לעזוב הדירה לפני תום החוזה ומבלי לשלם שכר דירה. הנתבע טען כי התובע אמר לו להביא שוכר אחר. הנתבע אישר כי במעמד חתימת החוזה הוא היחיד מבין שלושת השוכרים אשר הביא שיקים למעמד החתימה. הנתבע נשאל בחקירה נגדית " ז"א שחתמת על ההסכם אתה מודה שאתה חתום עליו, אתה התחייבת לשאת בדמי השכירות מבלי שום קשר ליתר השוכרים?" והשיב בעמ' 3 ש' 12 לפרוטוקול " רשום כולם ביחד ולחוד". הנתבע נשאל מדוע המשיך להעביר כספים לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2016 אם לטענתו עזב את הדירה בהסכמת התובע והשיב " כי הייתי עצור אז רצינו לסגור את זה שאני אשלם את החלק שלי והם יתעסקו עם השוכרים האחרים". הנתבע מנשאל למי העבירו השוכרים האחרים את דמי השכירות והשיב " לי. ואח"כ העבירו כל אחד בחודשו לחשבון שלי". ביחס לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2016 השיב כי אביו שילם על החודשיים הללו. הנתבע אישר בחקירתו כי לא נתבע על דמי השכירות של חוד שאוקטובר במסגרת השטרות נושא תביעה זו. עת נשאל האם השוכרים החדשים שילמו לו על חודשי שכירות, יוני, יולי, אוגוסט ונובמבר 2016 השיב " לא. מה שלא שולם זה לא שולם בכלל" (עמ' 3 ש' 33). כמו כן, הנתבע אישר במפורש כי בגין החודשים יוני, יולי, אוגוסט ונובמבר לא שולמו לתובע דמי שכירות ( עמ' 4 ש' 3). הנתבע נשאל האם בעת שחתם על ההסכם הבין את המושג " ביחד ולחוד" והשיב בשלילה. כמו כן, טען כי אביו הבעיר כסף לתובע על מנת לסגור את חלקו וכן עשה לתובע שיפוץ בבית וכי הכל היה בהסכמה טלפונית. עת נשאל ביחס לקבלות על השיפוץ שנערך בבית השיב כי הקבלות לא נשמרו אך יש צילומים של הדירה לפני ואחרי. ביחס להוכחת מחיר התיקון השיב " אפשר להוציא את הקבלות האלה לפי דעתי".

בסיום הדיון, ניתנה לנתבע רשות להגן בשאלת הפרת ההסכם וזאת תוך הפקדת ערובה על סך 10,000 ש"ח.

בהמשך לאמור, הפקיד הנתבע סך של 10,000 ₪ וניתנה לו רשות להגן. יש לציין כי פיקדון זה נוסף על פיקדון על סך 4,000 ₪ שהפקיד הנתבע על מנת לעכב הליכי הוצאה לפועל בתיק המקושר.

בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 04.03.19 הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. התובע הגיש תצהיר מפורט מטעמו והנתבע הגיש תצהיר מפורט וכן תצהיר של אביו, מר אלכסנדר ז'יבוטקוב.

ביום 21.11.18 התקיים לפניי דיון קדם משפט במהלכו הצעתי לצדדים לעכב ההליכים בתיק עד להכרעה בתיק המקביל המתנהל ואולם, התובע עמד על המשך קיום ההליכים בתיק דנן בין היתר כי בתיק האחר צדדים שלישיים ורביעים וכי יתנהל מספר שנים בעוד שהתיק דנן הוא תיק שעילתו שטרית. משכך, ולאור העובדה שלא גובשה הסכמה אחרת בין הצדדים הרי שהתיק נקבע לשמיעת הראיות.

ביום 27.06.19 התקיים לפניי דיון הוכחות. מטעם התביעה העיד התובע בלבד. מטעם ההגנה העידו הנתבע ואביו, מר אלכסנדר ז'יבוטקוב.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר שצורף להם ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי במסמכים שהוצגו ובסיכומים שהוגשו אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה ביחס לכל השטרות למעט ביחס לשטר הביטחון. הנתבע לא הוכיח טענות הגנתו ולא עמד בנטל הנדרש המוטל על כתפיו בתביעה שטרית. הכל כפי שיפורט להלן.

מושכלות יסוד הן כי נטל ההוכחה בתביעה שטרית הפוך והוא מוטל על הנתבע אשר מבקש להתגונן מפני השטר שכן פקודת השטרות (נוסח חדש) קובעת מספר חזקות לטובת התובע מכוח השטר. בכלל זאת, סעיף 20(ג) לפקודה קובע כי " שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". סעיף 29( א) לפקודה מבטא במקביל את חזקת התמורה לזכות הנפרע האוחז בשטר, וזו לשון הסעיף: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". משכך, נתבע החפץ להתגונן בטענה הסותרת אותה חזקה, עליו מוטל נטל השכנוע. זאת בניגוד לכלל שלפיו בדרך כלל, נטל השכנוע מוטל על התובע בהיותו "המוציא מחברו", ולפיכך "עליו הראיה".

במקרה דנן, אין מחלוקת כי השטרות נמשכו לפקודת התובע ונמסר לו על ידי הנתבע אשר חתם על השטרות ואין מחלוקת כי התובע אוחז בשטרות וכי השטרות חוללו. אין מחלוקת כי דמי השכירות ודמי הארנונה לא שולמו עבור ארבעה חודשים- יוני, יולי, אוגוסט ונובמבר 2016 - כפי שגם אישר הנתבע בחקירתו הנגדית.

כאמור לעיל, הנתבע העלה שלוש טענות מרכזיות בתצהיר אשר צורף להתנגדותו. האחת נוגעת להסכמת התובע לעזיבת הדירה לפני המועד הנקוב בהסכם מבלי לשאת בדמי השכירות, השנייה, חלופית ולפיה על הנתבע לשאת בשליש מן הסכום שכן, לדירה היו שלושה שוכרים והנתבע הוא אחד מהם. השלישית, הנתבע פרע את החוב באמצעות תשלום במזומן וכן בעבודות שיפוץ שנעשו בדירה. אוסיף כי הטענות הנוספות שהעלה הנתבע במסגרת סיכומיו הנוגעות לכך שלא היה כשיר לחתום על הסכם השכירות לאור היותו והיות השוכרים האחרים בגילים שבין 18-20 ולאור היותם עולים מחבר המועצות אשר לא הבינו השפה והיו פערי כוחות בינם לבין התובע הן טענות המרחיבות את חזית המחלוקת בין הצדדים. כמו גם הטענה כי לא הוסבר לו במעמד החתימה משמעות צמד המילים " יחד ולחוד". טענות אלה לא בא זכרן במסגרת התצהיר שצורף להתנגדות והתצהיר המפורט המהווים את כתב הגנתו של הנתבע בהליך דנן.

אקדים ואומר כי התרשמתי לחיוב מעדות התובע בשונה מהתרשמותי מעדות הנתבע. מעדות התובע ומתצהירו עולה כי זה מעולם לא הסכים בעל פה או בכתב לוויתור על שכר הדירה עבור חודשי השכירות הנתבעים במסגרת תביעה זו. כמו כן, התרשמתי כי התובע על אף חשדותיו וחששותיו מהתנהלות הנתבע כלפיו פעל בתום לב עת הסכים כי הנתבע יקטין את הנזק שנגרם לדירה וישיב המצב לקדמותו באמצעות עבודות תיקון ושיפוץ שעשה אביו בשמו.

כמו כן, עדותו של התובע השתלבה עם הגיונם הפנימי של הדברים שכן, לו היה התובע מסכים כטענת הנתבע לוותר על דרישותיו עת הסכים לביצוע תיקונים בדירה ולקבל תשלום בעבור חודשיים של שכירות היה מצופה כי לא יתבע את הנתבע על ההפרש בדמי השכירות שאין מחלוקת כי לא שולמו וכן לא היה תובע את נזקיו הנוספים במסגרת תביעה נוספת שהגיש נגד הנתבע ואחרים. התנהלות התובע מלמדת על כך שלא הסכים כטענת הנתבע לוויתור על דרישותיו האחרות. כמו כן, לו הייתה גרסת הנתבע נכונה, ביחס לוויתור על דרישות וטענות נוספות ממנו, היה מצופה ממנו לעגן הסכמה זו בכתב ולא להותירה כהסכמה בעל פה או להביא ראיה אחרת המוכיחה זאת. כמו כן, התובע העיד על הנזקים שנגרמו לדירה ועל כך שאביו של הנתבע ניסה להשיב המצב לקדמותו למעט דברים שלא ניתן היה לתקנם. מצאתי כי גרסתו הייתה סבירה ומהימנה בנסיבות העניין. כמו כן, מהתנהלות התובע עולה כי התנהל בתום לב עת לא הגיש לביצוע שני שטרות שאביו של הנתבע שילם לו בגינם במזומן על אף שהיו ברשותו וכן אף לשיטת הנתבע כל שטר ששולם בגינו, אכן לא הוגש על ידי התובע לביצוע. התרשמתי כי מדובר בתובע שהתנהלותו מול הנתבע הייתה ללא דופי.

מעדות התובע עולה כי על אף שלדירה היו שלושה שוכרים שאף חתמו על הסכם השכירות מולו הרי שהנתבע הוא אשר מסר לו שיקים בעבור השכירות בדירה למשך שנה שלמה ובכלל זה שטר בטחון. הנתבע אישר בעדותו כי רק הוא מסר שיקים במעמד החתימה על החוזה וכי השוכרים האחרים שילמו לו ישירות. עוד העיד כי התגורר בדירה מספר חודשים ושילם דמי שכירות בעבור המגורים בה. כמו כן העיד במפורש ביחס לקיומו של התנאי בהסכם שעניינו " כולם ביחד וכל אחד לחוד".

אני סבורה כי מעדויות הצדדים ומהתנהגותם במעמד חתימת ההסכם ובמספר החודשים בהם קוים עולה כי התובע השכיר את הדירה לנתבע ולשני האחרים תוך שהסתמך על השטרות שנמסרו לו על ידי הנתבע ואשר היוו את הבסיס להתקשרות בין הצדדים. אכן, מבחינה מהותית הנתבע אמור לשאת בשליש מן הסכום בעבור דמי השכירות ודמי הארנונה שלא שולמו אולם, מבחינה העילה השטרית מתן השטרות על ידי הנתבע על מלוא הסכום החודשי בעבור ארנונה ובעבור דמי שכירות והסכמתו כי השוכרים האחרים ישלמו לו ישירות תחת תשלום לתובע, מהווה הסכמה שבהתנהגות לשאת באחריות למלוא התשלום מול התובע גם בעת שזה לא משולם על ידי השוכרים האחרים. כמו כן, השטרות שמסר התובע, למעט שטר הביטחון, לא סויגו על ידו בשום צורה ולא הותנו בתנאי כלשהו על גביהם אשר ממנו ניתן להבין כי ככל שהשוכרים האחרים לא ישלמו, יישא הנתבע בתשלום עד לשליש מן הסכום הנקוב בשטר.

עדות התובע לא עמדה לבדה ונתמכה גם בלשון ההסכם שנחתם בין הצדדים. לטעמי לשון ההסכם ברורה בעניין זה כי מי שהוגדר כשוכר בהסכם הוא השוכרים 1-3 כולם ביחד וכל אחד לחוד. עיון בהסכם השכירות מלמד כי ההסכם מול שלושת השוכרים הוא הסכם " ביחד ולחוד". משכך, איני רואה כל מניעה שהתובע יתבע שוכר אחד מבין השלושה וזה ככל שייאלץ לשאת במלוא סכום החוב, רשאי לתבוע את שני האחרים. טענות הנתבע אשר לגביהן קבעתי כי מדובר בהרחבת חזית ביחס להבנתו את ההסכם, פערי הגיל והשפה בינו ובין השוכרים האחרים לבין התובע, הן טענות בדיעבד ובניגוד לחזקה לפיה אדם מוחזק כמי שיודע על מה חתם וכי קרא את ההסכם לפני שחתם עליו. כמו כן, לא נטען וגם לא הוכח כי נכפה עליו לחתום על ההסכם או הופעל כלפיו לחץ בלתי סביר בעת חתימה על ההסכם וכן לא נטען ולא הוכח כי התובע מנע ממנו לבחון את ההסכם על פרטיו טרם חתם עליו.

מנגד, עדותו של הנתבע הייתה עדות שלא מצאתי לייחס לה מהימנות רבה. טענות הנתבע כי התובע הסכים לוויתור על דרישות נוספות בתמורה לשיפוץ הדירה ובתמורה לתשלום חלקו בדמי השכירות לא השתלבו עם העובדה כי התובע בחר לתבוע בגין נזקים שנגרמו לדירה וכן הגין דמי שכירות וארנונה שלא שולמו ולא נתמכו בכל ראיה. טענותיו של הנתבע ביחס להסכמת התובע להכנסת שוכרים אחרים ולכך שהכניס שוכרים אחרים במקומו אשר בתחילה שילמו לו נותרה טענה בעלמא בפרט כאשר לשון ההסכם לכאורה אינה מאפשרת לו להשכיר את הדירה או חלק ממנה לאחרים בתמורה או בהעדרה ( סעיף 5 א להסכם). טענותיו נותרו טענות בעלמא שלא הובא להן כל תימוכין. הוא גם לא הביא לעדות את השוכרים שנכנסו לדירה אחריו וגם לא את השוכרים האחרים אשר שכרו יחד עמו את הדירה. הימנעות מלהביא עדים רלוונטיים פועלת לרעת הנתבע ומקימה חזקה כי לו היו מגיעים לעדות היו מחזקים את גרסת התובע.

גם עדותו של אביו של הנתבע, מר אלכסנדר ז'יבוטקוב], לא היה בה כדי לסייע לטענות הנתבע. מעדותו עולה כי לפחות חלק מהעבודות שביצע בדירה נועדו להשבת המצב לקדמותו, כגון ביטול קיר גבס שהוקם בדירה ללא אישור התובע. אלכסנדר העיד כך ביחס לשיחה עם התובע " באתי לבן אדם התקשרתי דיברתי אתו עם התובע, סגרנו שאני אבוא לדירה והוא יראה לי מה צריך לעשות מה לתקן שם ואני אעביר כסף..". הוא העיד שעשה מה שהתובע ביקש ממנו ואולם גם בעדותו לא עולה כי סיכם עמו כי בכך לא יעלה כל דרישות נוספות או יוותר על טענותיו האחרות בקשר לדירה.

יש להוסיף כי לא הובאו כל ראיות לשווי העבודה שבוצעה על ידי אביו של הנתבע וכן לא נסתרה טענת התובע כי מדובר בעבודות שנועדו לצמצום הנזק לדירה והשבת המצב לקדמותו בשונה מעבודות שיפוץ שנועדו לשפר את מצבה של הדירה.

כמו כן, מעדותו של אלכסנדר וכן מעדות הנתבע בדיון ההוכחות עולה כי בשונה מטענת הנתבע בתצהירו כי אביו העביר לתובע סך של 8,000 ₪ עלה כי ביום 13.10.16 העביר לתובע רק סך של 4,058 ₪ וסכום נוסף על סך 4,000 ₪ הועבר על ידי אלכסנדר לעו"ד הפלילי של הנתבע. אמנם אביו של הנתבע אמר כי זכר שהעביר לתובע שני סכומים ואולם לא הציג כל ראיה לתמוך בטענתו זו. בהקשר זה יש לציין כי התובע מאשר קבלת סכום של 4,058 ₪ ואולם טוען כי מדובר על תשלום דמי שכירות עבור חודשים ספטמבר ואוקטובר 16 כאשר השטרות ביחס לחודשים אלה לא נתבעו במסגרת תביעה זו ולא הוגשו ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע. עיון בשטרות שהוגשו לביצוע מלמד כי טענת התובע בעניין זה לא נסתרה.

משכך ולאור המפורט לעיל, מצאתי לנכון לדחות את שלוש טענות ההגנה שהעלה הנתבע במסגרת תצהירו שכן אלה לא הוכחו במידה הנדרשת המשפט האזרחי כאשר הנטל להוכיחן הוא כאמור על כתפי הנתבע.

ביחס לשטר הביטחון על סך 10,000 ₪. במסגרת תביעה זו לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבע לשאת בסכום הנקוב בשטר. התובע צירף לתצהירו חוות דעת ביחס לנזקים שנגרמו לדירה ואולם, עורך חוות הדעת לא הגיע לדיון ולא נחקר על חוות הדעת וזו לא הוגשה באמצעותו. כמו כן, מלבד עדותו של התובע לא הובאו עדויות נוספות ביחס לנזקים הנטענים. מכיוון ששטר בטחון הוא שטר הטומן בחובו תנאי ועל התובע להוכיח ברחל בתך הקטנה כי התנאי התקיים ובמובן זה הנטל הוא על כתפי התובע להוכיח מדוע הפקיד השטר וביחס לאילו נזקים הוא מבקש כי השטר ייפרע ועניין זה לא פורש כדבעי במסגרת הליך זה, ולאור העובדה שבין הצדדים מתנהל הליך נוסף שעניינו הנזקים שנגרמו לדירה הן לתכולה והן למבנה וכן במסגרתו נתבעים גורמים נוספים מלבד הנתבע בתיק דנן ואשר יש לקבוע הא חריות של כל אחד מן הצדדים הללו, כולל צדדים שלישיים ורביעים, הרי שלא מצאתי לנכון במסגרת התביעה השטרית לקבוע מסמרות בעניין אשר מתברר בהליך אחר. משכך, התביעה מתקבלת במלואה למעט באשר לשטר הביטחון על סך 10,000 ₪.

סוף דבר

אני קובעת כי הנתבע לא עמד בנטל הראייתי להוכיח טענות הגנתו ועל כן הנתבע ישלם לתובע סך של 16,232 ₪ תוך 30 יום מהיום אחרת יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (25.04.17) ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן, יישא הנתבע בשכר טרחת עו"ד התובע על סך 4,643 ש"ח וסך נוסף של 1,000 ₪ הוצאות משפט, לתשלום תוך 30 יום מהיום.

התובע רשאי לקבל חלק מהסכומים האמורים גם מן הפיקדונות שהופקדו על ידי הנתבע בקופת בית המשפט.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ט, 05 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: צבי רוזן
נתבע: אנדריי ז'יבוטקוב
שופט :
עורכי דין: