ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין תמר גבע ו-7 אחרים נגד משרד הבריאות/המכון לביקורת ולתקנים :

לפני:

כבוד השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר רמי אלקנה
נציג ציבור (מעסיקים) מר אליעזר קלאי
התובעים
תמר גבע ו-7 אחרים

ע"י ב"כ: עו"ד איתי בשן
-
הנתבעים
1. משרד הבריאות/המכון לביקורת ולתקנים

2. נציבות שרות המדינה
ע"י ב"כ: עו"ד מירי בלובשטיין

פסק דין

עניינו של הליך זה בתביעת התובעים - שמונה עובדים המועסקים על פי חוזים מיוחדים במשרד הבריאות כ"מעריכי תיקים", לתוספת כלכלה (אש"ל) גלובלית שתשלומה במשכורתם הופסק החל מ-12/15, ולשכר עידוד.

הרקע העובדתי
התובעים מועסקים באגף הרוקחות כ"מעריכי תיקים".
בסיכום שהתקבל על ידי נציבות שירות המדינה ואגף השכר במשרד האוצר בשנת 2006, נקבעה במסגרת "דירוג 964 (מומחים חדש)", טבלת שכר כולל למעריכי תיקים במכון לתקינה וביקרות על חומרה רפואה במשרד הבריאות. הדירוג כלל שמונה דרגות, החל מ-130, 140 ועד 200, כשלכל דרגה נקבע השכר הכולל ליום 1.6.06. סוכם שהעובדים לא יהיו זכאים לתשלומים נוספים, לרבות בגין עבודה נוספת, מעבר לשכר הכולל, למעט החזרי הוצאות ותשלומים שנתיים כמו ביגוד והבראה.
בין המדינה לבין כל אחד מן התובעים נחתם (בתאריכים שונים) חוזה מיוחד לפי סעיף 40 לחוק שירות המדינה (מינויים ), התשי"ט-1959, שבו נאמר:
"והואיל והממשלה מעוניינת להעסיק את העובד(ת) בתפקיד מרכז תחום... ולקבוע לה תנאי העסקה מיוחדים על פי חוזה זה ;
והואיל ונציב שירות המדינה קבע כי עבודתה של העובדת חיונית למדינה וכי אין אפשרות מעשית להעסיקה במסגרת תנאי העבודה או השכר המקובלים בשירות המדינה;

...

חוזה מיוחד זה נעשה לפי תקנה 1(3) של תקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד), התש"ך-1960 ולפי פסקה 16.414 בתקשי"ר.
העובדת תועסק בשירות המדינה בתפקיד מרכז תחום...במשרד הבריאו ת..., בחלקיות משרה 100.00 במשרה מס. ....במסגרת התקן, לפי סעיף תקציבי ....
..
משכורתה הכוללת של העובדת בהתאם לחלקיות המשרה נקבע על פי סמל שכר 964 מומחים חדש, רמת שכר... ומסתכם לסך.... ₪ לחודש. יודגש בזאת כי הסך המצוין בסעיף זה כולל וממצה את כל זכויותיה של העובדת ומודגש זאת כי לעובדת לא תהיינה כל זכויות נוספות ממקור אחר שהוא, שלא פורטו במפורש בחוזה זה (להלן: "המשכורת הכוללת").
..
..
..
..
..
על אף שהסכמי השכר ותנאי העבודה בשירות המדינה אינם חלים על חוזה זה, תהיה העובדת זכאית, בנוסף למשכורתה הכוללת, לתשלומים ולהטבות בסכומים ובמועדים שמשתלמים לכלל עובדי המדינה כדלקמן:
(א) העובדת תהיה זכאית לקצובת נסיעה בסכומים ובמועדים המשתלמים לכלל עובדי המדינה...
...
(י) בנוסף לאמור בסעיפים לעיל תהיה העובדת זכאית להחזר הוצאות אש"ל ודמי כלכלה – לפי דיווח כמקובל בשירות המדינה (בכפיפות לפסקאות 26.222 ו-26.282 בתקשי"ר).
אין חולק על כך שחרף הוראת סעיף 10(1) לחוזים של התובעים, בפועל שולמה לתובעים בשכרם תוספת כלכלה גלובלית ללא דיווח עד לחודש 11/15. התשלום הופיע בתלושי השכר של התובע בסמל 1621. סכומי תוספת הכלכלה הגלובלית היו בסכומים שונים. להמחשת היחס של התוספת לכלל השכר, ניתן להדגים לגבי התובעת מירב כהן שבחודש 10/08 השכר המשולב שלה עמד על 9,500 ₪ ותוספת הכלכלה עמדה על סך 681.70 ₪. בשנת 2015 התוספת עמדה על כ-800 ₪.
בסוף חודש 11/15 ניתנה לתובעים הודעה על הפסקת תשלום התוספת החל מ-12/15. התובעים פנו למדינה ודרשו השבת התשלום וכן תשלום שכר עידוד, ומשנענו בשלילה, הגישו תביעה זו.
אין חולק על כך שעבודת התובעים נלקחה בחשבון התפוקות לצורך תשלום שכר עידוד לעובדי יחידתם, על כך שבמצורף לתלושי השכר שהם קיבלו, נלוו מכתבים שבהם פורטו נת וני שכר עידוד שלהם, וכי בפועל לא שולם לתובעים שכר עידוד.

טענות התובעים – תוספת הכלכלה
התובעים טוענים כי הם הציגו ראיות שעל פיהן אין המדינה יכולה לפטור את תביעתם לתוספת כלכלה גלובלית, שלא על פי דיווח, בהפניה להוראות חוזי העסקתם, לרבות סעיף 10(ו), לפיו התובעים יהיו זכאים לתוספת ודמי כלכלה לפי דיווח. נבחן ראיות אלה:
בעניינה של ד"ר עמליה לוי (שהגישה תביעה דומה אך זו נמחקה לבקשתה), הוצגו ראיות בדבר מכתב של ד"ר לוי לסמנכ"ל בכיר למינהל ומשאבי אנוש במשרד הבריאות מיום 30.11.10, שבו טענה שמתחילת העסקתה בחודש 11/07, היא קיבלה תוספת כלכלה (אשל), ולאחר שפנתה בעניין כלשהו למחלקת משכורת והציגה את תלוש השכר שלה, בוטלה התוספת בחודש העוקב, אך התברר שחלק מעמיתיה מעריכי התיקים מקבלים תוספת זו ונוצר מצב של "איפה ואיפה" בין מעריכי התיקים. לאחר פניות מספר, הוחזרה לד"ר לוי התוספת בחודש 2/11 ושולמו לה הפרשים (מוצגים ת/1 – ת/2).
כמו כן, הוצגה פניה מחודש 3/09 של מר אהרון חודדה, מנהל תחום בכיר משכורת ושכר ארצי במשרד הבריאות למר יהודה תורג'מן מאגף החשב הכללי במשרד האוצר בעניין "דירוג 964 – תשלום דמי כלכלה בסמל 1621" . מהפניה עולה שנמסר למר חודדה על ידי מל"ם שלחלק מהדרגות בדירוג 964 מגיע דמי כלכלה סמל 1621 ולחלק לא מגיע "והשאלה היסודית היא לאיזה חלק מגיע ולאיזה לא", ו"מדובר בחוסר בהירות משווע". מר חודדה ביקש מאגף חשכ"ל לפנות לנציבות שירות המדינה ו"לתאם עמם בדיוק לאיזה דרגה בדירוג 964 יהיה מגיע ה-162, אוטומטית, ולאיזה דר גה לא מגיע". בסמוך לפנייתו של מר חודדה הוא קיבל מזכר דוא"ל ממל"ם מגב' רייך ורשם תרשומת עקב שיחה עם "מר בצלאל" ממל"ם (ת/4). מר חודדה פנה למר תורג'מן פעם נוספת בחודש 10/15 וטען שטרם התקבלו הוראות והנחיות המעשיות למל"מ כיצד לנהוג עם העובדים שבדירוג 964 בכל הקשור לתשלום האוטומטי של דמי הכלכלה שבסמל 162. בעקבות פניה זו, פנה מר תורג'מן למשנה לממונה על השכר ביום 13.10.15, ובעקבות זאת סוכם בין אגף השכר לנציבות שירות המדינה ש"כל חוזה המומחה הם ללא דמי כלכלה גלובליים (לפי נוסח החוזה)".
התובעים טוענים כי בעדויות שהציגו הם הוכיחו כי היה בסיס משפטי לזכאות התובעים לדמי כלכלה גלובליים, שמהותו המדויקת לא הובררה עקב מחדלה של המדינה. התובעים אף מייחסים למדינה הסתרה של ראיות, ולעניין זה מפנים לכך שהמסמכים שהם הציגו גולו על ידי המדינה בתצהיר גילוי מסמכים מטעמה, אך נטען, ללא בסיס, לחסיונם, והמדינה הציגה אותם לתובעים רק בעקבות בקשה לצו לגילוי מסמכים. כן טוענים התובעים שעדי מפתח שיכלו לשפוך אור על התעלומה העולה מן המסמכים שהציגו - ובין היתר עדים מתאימים מטעם נציבות שירות המדינה , משרד הבריאות (מר חודדה) ומל" ם - לא הובאו מטעם המדינה לעדות, ותחת זאת הביאה המדינה עדים שלא יכלו לתרום לבירור העובד תי לגבי מקור התשלום של דמי כלכלה גלובליים לתובעים, וכל שיכלו לומר הוא שמדובר בתשלומים ששולמו בטעות.
לטענת התובעים, בנסיבות אלה, המדינה לא הרימה את נטל ההוכחה של טענת הטעות לה היא טוענת, וכי בנסיבות אלה יש להחיל את חזקת התקינות המינהלית, אשר בהתאם לפסיקה אליה היפנו התובעים, אך מתחזקת לאור התקופה הארוכה שבה שולמה בפועל לתובעים תוספת הכלכלה הגלובלית.
התובעים מוסיפים וטוענים כי הפחתת התוספת נעשתה שלא כדין, ללא מתן זכות טיעון, ללא התייעצות עם נציגות העובדים .
בית הדין סבור שגם אם נכונה טענת התובעים כי ניתן היה לבצע בדיקה מעמיקה יותר לגילוי מקורות התשלומים האקסטרה-חוזיים של דמי כלכלה גלובליים ששולמו לתובעים, די בנסיבות העניין בכך שמדובר בתשלומים שבאופן ברור נוגדים את חוזי ההעסקה של התובעים, כדי לבסס את טענת הטעות ולקבוע, כטענת המדינה, שתביעת התובעים נטולת מקור משפטי.
אכן, עניינה של ד"ר עמליה לוי מעלה תמיהה, מדוע זה נענתה הנתבעת בסופו של דבר לדרישתה ולא דחתה אותה על יסוד הוראת חוזה העבודה האישי של ד"ר לוי. ואולם בית הדין סבור שאין בכך די כדי להתגבר על לשון חוזי העבודה של התובעים. ואולם, אין די בתמיהה זו כדי להקים לתובעים זכות שאינה קיימת להם על פי חוזי העסקתם.
בעניין זה בית הדין מייחס משקל גם לאופן הצגת הראיות לבית הדין. בהחלטת בית הדין מיום 21.5.17 בעניין הגשת תצהירי עדות ראשית, נקבע (בסעיף 4 להחלטה) כי על הצדדים לצרף לתצהיריהם את כל המסמכים שהם מבקשים שיהיו לפני בית הדין. התובעים לא צירפו את המוצגים ת/1 – ת/5 לתצהיריהם. מוצגים אלה הוגשו במהלך חקירתם הנגדית של עדי הנתבעת, אשר לא התנגדה להגשתם. אכן, מדובר במסמכים שהיו מוכרים למדינה, שהרי הם נמנו עם מסמכים בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה. אך בעת הבאת ראיותיה באמצעות תצהירי עדות ראשית, לא ידעה הנתבעת מהן טענות התובעים על יסוד מסמכים אלה, ולו היו התובעים נוהגים בהתאם לסעיף 4 להחלטה מיום 21.5.17, אפשר שהמדינה הייתה מביאה עדים נוספים או אחרים.
בית הדין סבור שיש לקבל את עמדת המדינה לפיה חלה בענייננו ההלכה בדבר סמכותה של הרשות הציבורית, לרבות המעסיק הציבורי, לתקן טעות, ובכלל זה להפסיק תשלום תוספת שכר שאין לה עיגון בהסכמת הצדדים (עע 39/99 אסרף – מדינת ישראל (מיום 1.11.01)).
בית הדין אינו סבור שיש מקום להיעתר לבקשת סעד כלשהו מטעם התובעים על בסיס טענות בעניין אופן הפעלת סמכותה של הנתבעת לבצע את תיקון הטעות. אכן, נראה כי נעשה יידוע של התובעים, מבלי לאפשר להם לטעון כנגד ביטול התוספת. כמו כן, לא נקבעה תקופת מעבר או הסתגלות, אך מאידך גיסא הנתבעת לא דרשה השבה של סכומים ששולמו לתובעים מעבר למגיע להם לפי חוזי עבודתם.
מן הנימוקים דלעיל, בית הדין מחליט לדחות את תביעות התובעים לקבוע כי הם זכאים לתוספת כלכלה גלובלית ולהפרשי שכר.

התביעה לשכר עידוד
בית הדין תמים דעים עם הנתבעת כי אף דין תביעה זו להידחות.
תשלום שכר עידוד מעוגן בהסכם קיבוצי משנת 1969 בין ההסתדרות הכללית לבין המדינה להשגת המטרה המשותפת של ייעול העבודה והעלאת הפריון בשירות המדינה. מכוח ההסכם הותקן בשנת 1982 תקנון ייצור שהסמיך את מועצות הייצור שהוקמו על פיו לקבוע שיטות שכר עידוד.
על פי עדותו של עו"ד הרולד בר, שלא נסתרה, שיטת קביעת שכר עידוד לגבי יחידתם של התובעים אינה מזכה את בעלי התפקידים שממלאים התובעים בשכר עידוד.
יתר על כן, על פי הפסיקה, שיטת שכר עידוד מניחה "נורמה" של תפוקה, כאשר שכר העידוד משולם בעד תפוקה מעבר לאותה נורמה (עע 384/03 פישהנלדר – קואופרטיב הנמל החדש בע"מ (מיום 4.1.06), עע 31265-10-11 לוין – מדינת ישראל (מיום 27.1.13)), ואילו חוזה העסקתם של התובעים קובע כי שכרם הכולל ממצה את כל זכויותיהם וכי לא תהיינה להם זכויות נוספות ממקור אחר כלשהו שלא פורטו במפורש בחוזה. החוזים אף קובעים שהסכמי השכר ותנאי העבודה בשירות המדינה אינם חלים על העסקתם התובעים, וסעיפי התקשי"ר בעניין שכר עידוד אינם נמנים עם סעיפי התקשי"ר שאומצו בחוזים.
בכל הנוגע להסכמת התובעים כי הסכמי השכר בשירות המדינה אינם חלים על העסקתם – התובעים לא הצביעו על הסכם קיבוצי שחל עליהם ואשר מכוח סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, יש להתעלם מהסכמתם במישור החוזים האישיים שחתמו, על הסכמתם לאי תחולת הסכמי השכר של עובדי המדינה עליהם. מכל מקום, התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח שעל פי שיטת שכר העידוד שנקבעה ליחידתם, הם זכאים לשכר עידוד.
מקובלת על בית הדין עמדת הנתבעת כי עצם פירוט תפוקת התובעים בתלושי השכר שלהם אינה מקימה להם זכות לשכר עידוד. הזכאות לשכר עידוד נקבעת על פי המקורות המשפטיים המקובלים – הסכמים קיבוציים או אישיים. מכלול ההוראות ההסכמיות החל על התובעים מוביל למסקנה שאין הם זכאים לשכר עידוד, כאמור לעיל.
בסיכומיהם טענו התובעים ליישום מפלה ובלתי שוויוני של אמנת השירות להפעלת שכר עידוד ביחידתם, אך בית הדין סבור שטענת הפליה שאינה מבוססת על פגיעה בכבודו של העובד בשל היותה על בסיס מין, לאום וכיו"ב, אינה מהווה עילה לתשלום שכר עידוד (סעש (חי) 52870-03-11 סואעד – מדינת ישראל (מיום 29.4.13)).
אשר על כן בית הדין דוחה את תביעת התובעים לשכר עידוד.

התוצאה
התביעות נדחות.
כל אחד מהתובעים ישלם לנתבעת הוצאות בסך 1,000 ₪.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, 5 אוגוסט 2019, ד' אב תשע"ט, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט


מעורבים
תובע: תמר גבע ו-7 אחרים
נתבע: משרד הבריאות/המכון לביקורת ולתקנים
שופט :
עורכי דין: