ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמנואל איסקוב נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת כרמית פאר גינת

מבקשים

עמנואל איסקוב

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להישפט באשר לדו"ח, שמספרו 10153786800.

המבקש ציין כי מקורו של התיק בהודעה על הטלת קנס, שהמשיבה השיתה עליו, וכי הוא לא קיבל מעולם את הקנס נשוא בקשה זו ואף לא היה מיוצג במשפט פלילי, ולכן יש לראותו כמי שהמועדים הקבועים בחוק לצורך הגשת הבקשה לא היו ידועים לו. לדבריו, ממועד קבלת הודעת הקנס, אשר דבר קיומה נודע לו זה עתה מהליכים בהם החל לנקוט כנגדו המרכז לגביית קנסות, הוא החל ללא דיחוי בניסיון להביא לאיתור הנהג אשר נהג ברכב בפועל. הוא ציין כי המדובר בדו"ח מצלמה וכי רק לאחרונה הצליח ככל הנראה לאתר את מי שנהג ברכב וביצע את הדו"ח נשוא הבקשה. עוד הוא ציין כי המדובר באיחור קל, המספק עילה לבית המשפט להתערב במסגרת שיקול דעתו ולהורות על הארכת המועד להישפט. לבקשתו צורף תצהיר, החוזר על טענות אלו.

בתגובתו מיום 3.7.19 ציין ב"כ המשיבה כי המדובר בדו"ח פלאפון, שנמסר לידיו של המבקש. לדבריו, המבקש התבקש לחתום על קבלת הדו"ח, אך סירב לחתום בנוכחות השוטר. הוא ציין כי המבקש ידע ששוטר עצר אותו ואף נרשמה תגובת הנהג בשטח, ועל כן לא ברורה טענת המבקש כי מעולם לא קיבל את הדו"ח. עוד הוא ציין כי המדובר בדו"ח מיום 30.12.18 וכי חלפה מעל חצי שנה מיום קבלת הדו"ח וללא כל סיבה. על כן, הם מתנגדים לבקשה. הוא ציין כי לתגובתו מצורפים הדו"ח, תגובת המבקש לשוטר וכן אישור המסירה עם הציון "סירב לחתום".

בהחלטתי מיום 7.7.19 ציינתי כי לתגובת המאשימה לא צורפו המסמכים המצוינים בתגובתה וכי היא תצרף את המסמכים האמורים עד ליום 21.7.19, אולם אלה לא הוגשו.

בהחלטתי מיום 22.7.19 ציינתי כי המסמכים שצורפו לבקשה על-ידי המבקש נסרקו באופן לא קריא, וכן המשיבה, למרות החלטתי מיום 7.7.19, לא צירפה נתונים התומכים בטיעוניה. במצב דברים זה, קבעתי כי המבקש יעביר נוסח קריא, אותו הוא טוען שקיבל מהמרכז לגביית קנסות ואגרות. ביום 28.7.19 צירף המבקש נוסח זה לתיק בית המשפט ולפיו הקנס המקורי בגין בתיק הנדון היה 1,000 ש"ח, ולאחר תוספת הפיגורים הקנס עמד על 1,500 ש"ח.

עיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה. המבקש ציין, הן בבקשתו והן בתצהיר המצורף, כי המדובר בדו"ח מצלמה וכי הוא לא נהג ברכב בפועל. אולם, מתגובת המשיבה, שבדקה את נתוני התיק, עולה כי המדובר בדו"ח בגין שימוש בטלפון נייד בנהיגה וכי המבקש הוא זה שנהג ברכב בפועל, שכן פרטיו נבדקו על ידי השוטר ואף תגובתו מצוינת בדו"ח, אך הוא סירב לחתום על קבלתו. המשיבה אומנם לא צירפה בסופו של דבר את המסמכים המעידים על כך, אולם בעקבות החלטתי האחרונה בתיק, המבקש צירף את המכתב שקיבל מהמרכז לגביית קנסות ולפיו הקנס המקורי בגין התיק הנדון היה 1,000 ש"ח. לפי סעיפים 3, 77, 78, 78א לצו התעבורה (עבירות קנס), תשס"ב-2002, דרגות הקנס עודכנו בצו תשע"ז-2017 ולפיהן הקנסות האפשריים בגין עבירה של נסיעה במהירות מופרזת הינן בדרגות "ב" (250 ש"ח), "ד" (750 ש"ח) ו-"ו" (1,500 ש"ח), ולא קיימת עבירת מהירות בדרגת קנס של 1,000 ש"ח, כפי שקיבל המבקש. דרגת הקנס בגין שימוש בטלפון נייד בנהיגה הינה בסכום של 1,000 ש"ח. ניתן למצוא בכך חיזוק לדברי המשיבה כי המדובר בענייננו בעבירה של שימוש בטלפון נייד בנהיגה, ולא בעבירת מהירות, כפי שטען המבקש.

במצב דברים זה, אינני מקבלת את טענת המבקש כי לא נהג כלל ברכב, לא קיבל את הדו"ח לידיו ואף נודע לו על קיומו לראשונה כשהמרכז לגביית קנסות פתח בהליכים נגדו.

מלבד זאת, אין המדובר באיחור קל בהגשת הבקשה להישפט, כפי שציין המבקש בבקשתו, אלא באיחור של חצי שנה מיום קבלת הדו"ח ושל שלושה חודשים מיום חלוף הזמן שבמסגרתו יכול היה המבקש להגיש את הבקשה להישפט בגין הדו"ח.

משכך, אני מורה על דחיית הבקשה.

העתק מהחלטה זו יועבר לצדדים ולמדור לפניות נהגים במשטרת ישראל.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ט, 04 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עמנואל איסקוב
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: