ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין היוואט ברלה נגד אופוס שירותי כוח אדם :

לפני:

כבוד השופטת שגית דרוקר
נציג ציבור (מעסיקים) מר צבי שטרן

התובעת
היוואט ברלה
ע"י ב"כ: עו"ד עדנה מרין
-
הנתבעות
1. אופוס שירותי כוח אדם
ע"י ב"כ: עו"ד רון יוסף
2. ר.כ. עוגיות הזהב בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד ליליה שבשאי

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובעת, לתשלום זכויות שונות הנובעות לטענתה מתקופת עבודתה וסיומה. השאלה העיקרית המונחת לפתחנו הינה האם התובעת פוטרה שלא כדין על רקע הריונה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988, ובניגוד לחוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954 ומבלי שנערך לה שימוע כדין ?

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

2. התובעת, נתינת אריתריאה ומבקשת מקלט בארץ, הועסקה על ידי הנתבעת 1 שהינה חברת כוח אדם והושמה על ידה בנתבעת 2 שהינה מפעל לייצור עוגיות.

3. תקופת העסקת התובעת תחילתה ביום 4.5.16 וסיומה ביום 30.11.16.

4. לטענת התובעת, ביום 30.11.16 בסוף יום עבודה בהיותה בהריון, התבקשה על ידי האחראי להעסקתה בנתבעת 2 להחזיר את הכרטיס המגנטי באמצעותו נרשמו שעות עבודתה. כמו כן, נאמר לתובעת על ידי האחראי כי היא נדרשת שלא להתייצב יותר לעבודתה בנתבעת 2 ולהגיע למחרת היום למשרדי הנתבעת 1. למחרת היום התייצבה התובעת במשרדי הנתבעת 1 ובקשה להמשיך העסקתה בנתבעת 2. בזמן שהות התובעת במשרדי הנתבעת 1 יצרה פקידת הנתבעת 1 קשר טלפוני עם הנתבעת 2 על מנת לברר מדוע הופסקה העסקתה בנתבעת 2. לטענת התובעת הובהר לה על ידי הפקידה בתום השיחה שהנתבעת 2 אינה מעוניינת בהמשך העסקתה. התובעת הבהירה לפקידת הנתבעת 1 שהיא נמצאת בהריון.

5. עוד טענה התובעת שהוצעה לה על ידי פקידת הנתבעת 1 עבודה חלופית בבית אבות אך נאמר לה ולבעלה ששוחח טלפונית עם פקידת הנתבעת 1 שמדובר בעבודה פיזית קשה הכרוכה בהרמת מטופלים. התובעת הוסיפה שלמרות שביקשה עבודה חלופית וגם לאחר פנייתה לסיוע מקו לעובד שבה הנתבעת 1 והציעה לתובעת עבודה בבית אבות בלבד.

6. לטענת התובעת, הואיל והנתבעות סרבו להחזירה לעבודתה בנתבעת 2 והוצעה לה עבודה פיזית קשה בהיותה בהריון הרי שהנתבעות הפרו את חוק עבודת נשים ואת חוק שוויון ה זדמנויות בעבודה ויש לראות בה כמי שפוטרה מעבודתה ללא היתר כדין .

7. התובעת הוסיפה שנשללו ממנה תשלום זכויות סוציאליות שונות בגין הפסדי שכר ממועד הפיטורים ועד הלידה ובכלל זה :
שכר עבודה בתקופה המוגנת, תמורת הודעת מוקדמת, פיצויים סטאטוטורים לפי חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ושכר מוגדל לפי חוק עבודת נשים.
כמו כן, טענה התובעת לזכאותה לזכויות הנובעות מצו ההרחבה בענף האפייה לרבות זכויות קוגנטיות מתחום משפט העבודה בגין תקופת העסקתה בפועל ובכלל זה:
פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, פיצוי בגין העדר שימוע ופיטורים שלא כדין הפרשות לקרן פנסיה, פיצוי בגין העדר הודעה על תנאי העסקה, השבת ניכוי ביתר לביטוח בריאות, גמול שעות נוספות לאור שעות עבודתה (08:00-18:00) , ושי לחג.

8. ביחס לנתבעת 2, טענה התובעת כי היא אחראית במשותף הואיל והלכה למעשה התובעת עבדה אצלה ועבורה והיא לא ביצעה פיקוח אפקטיבי.

9. לדברי הנתבעות הן כלל לא ידעו על הריונה של התובעת עד למועד בו הודיעה הנתבעת 2 לתובעת כי היא מפסיקה להיות מוצבת בנתבעת 2 ולמחרת היום נדרשת להתייצב במשרדי הנתבעת 1. או אז, הודיעה התובעת לראשונה בדבר הריונה.

10. הנתבעת 1 טענה, ש לאחר שהופסקה הצבתה בנתבעת 2 התייצבה התובעת למחרת במשרדי הנתבעת 1 והוצע לה לעבוד בניקיון בבית אבות אולם התובעת סירבה להתייצב במקום העבודה החדש אליו שובצה על אף שיחות רבות שנוהלו עימה ועם קו לעובד. הנתבעת 1 לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת שהתובעת בהריון.
כעבור שבוע בעקבות מכתב שהביאה התובעת מאת הגב' קאופמן מקו לעובד הובהר שוב לתובעת ולגב' קאופמן בשיחה טלפונית שניהל עימה נציג הנתבעת 1 שהעבודה בבית האבות אינה כרוכה כלל בהרמת משאות כבדים אלא שהתובעת סירבה להצבה שהוצעה לה. לפיכך, טענה הנתבעת 1 שהתובעת לא השכילה להוכיח שפוטרה מעבודתה שכן יש לראות בה כמי שהתפטרה מעבודתה עת סירבה לבחון שיבוצה החדש בבית אבות כאשר עדותה בנושא סיום העסקתה כעולה מחקירתה הנגדית רצופה סתירות פנימיות.

11. לטענת הנתבעת 1 היא נוהגת כדבר שבשגרה בהיותה חברת כוח אדם ליזום העברת עובדים לאתרים חלופיים. לפיכך, טענה הנתבעת 1 היוזמה להעביר התובעת למקום הצבה אחר היה ביוזמתה.

12. ביחס לרכיבי התביעה המתייחסים לזכויות שלכאורה לא שולמו לתובעת טענה הנתבעת 1 ש מאחר והתובעת לא פוטרה מעבודתה אין היא זכאית לפיצויי פיטורים ו/או לפיצוי בגין היעדר שימוע ואף דרשה לקזז מכל סכום שייפסק לה הודעה מוקדמת עת נטשה עבודתה ללא התראה . כמו כן, טענה הנתבעת 1 שהתובעת עבדה כ-80% משרה ועל כן היא אינה זכאית לגמול שעות נוספות. בתחילת העסקתה קיבלה התובעת הודעה בשפתה ומעולם לא הלינה על תנאי העסקתה. מאחר ולא השלימה שנת העסקה אינה זכ אית לדמי הבראה. לא ניתן היה לבטח את התובעת בביטוח פנסיוני בגלל סירובן של חברות הביטוח כאשר הניכויים משכרה בגין ביטוח בריאות נעשו כדין.

13. הנתבעת 2 טענה, כי בינה לבין התובעת מעולם לא התקיימו יחסי עובד מעביד שכן התובעת הועסקה במסגרת של העסקה משולשת . התובעת גויסה לעבודה על ידי הנתבעת 1 – קבלן כוח אדם ו שובצה בחודש 5/16 לעבודה במפעלה של הנתבעת 2 במסגרת התקשרות אותנטית בינה לבין הנתבעת 1 לאספקת שירותי כוח אדם. ביום 23.11.16 קיבלה הנתבעת 2 מכתב מהנתבעת 1 שהודיע כי החל מיום 30.11.16 תופסק הצבת התובעת במפעלה של הנתבעת 2. לטענת הנתבעת 2 המדובר בהודעה שכיח ה לאור תחלופה במצבת עובדים כלליים. במקומה של התובעת הוצבה מטעם הנתבעת 1 עובדת אחרת. התובעת עבדה עד ליום 30.11.16 ואז הפסיקה להתייצב בנתבעת 2. הנתבעת 2 קיבלה מכתב דרישה מאת קו לעובד במסגרתו נטען שהתובעת פוטרה על ידי הנתבעת 2 בהיותה בהריון. למכתב זה השיבה הנתבעת 2 והבהירה שלא זו בלבד שלא ידעה אודות הריונה של התובעת הרי שלא הייתה זו שביקשה להפסיק העסקת התובעת.

14. ביום 19.2.19 התקיים דיון הוכחות ובמהלכו נשמעו עדויותיהם של התובעת ושל עדי הנתבעות, ה"ה ישראל מלמד, מנכ"ל הנתבעת 1, ומר משה כוהנוב מנהל עבודה בנתבעת 2.

דיון והכרעה

15. כאמור לעיל, השאלות הדורשות הכרעה בתיק זה הן:
א. האם התובעת התפטרה או פוטרה מעבודתה ? ככל שייקבע שהתובעת פוטרה מעבודתה האם פיטוריה נעשו על רקע היותה בהריון תוך הפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות;
ב. האם יש להחיל את צו ההרחבה בענף האפייה על התובעת;
ג. כפועל יוצא משאלות אלו, מהן הזכויות הסוציאליות והסעדים הכספיים להן זכאית התובעת בשל תקופת עבודתה וכתוצאה מסיומם.

נפנה אפוא לדון בשאלות אלה כסדרן.

נסיבות סיום העסקת התובעת

16. נקדים ונציין, לאחר שבחנו את חומר הראיות שהוצג בפנינו, ושבנו ועיינו בתצהירי הצדדים ובעדויותיהם, הגענו לכלל דעה שהתובעת התפטרה ולא פוטרה מעבודתה, ובוודאי שלא פוטרה מחמת הריונה וכי הנתבעות לא הפרו את חוק עבודת נשים או את חוק שווין הזדמנויות בעבודה ביחס לתובעת, ולהלן נימוקינו. למסקנתנו זו הגענו משני נימוקים עיקריים - הראשון, השתלשלות האירועים בין הצדדים במישור הכרונולוגי האחרון של יחסי העבודה, מלמדת לטעמנו באופן ברור על כך שהתובעת התפטרה. השני, מצאנו כי בעדות התובעת נפלו סתירות רבות בנוגע לפרטים מהותי ים בגרסתה, המתייחסים להשתלשלות האירועים ממועד בו הופסקה הצבתה בנתבעת 2 כאשר גרסתה בנושא סיום העסקתה לא הייתה עקבית וסדורה לעומתה גרסאות הנתבעות ועדיהן היו סדורות עקביות ועל כן הותירו בנו רושם מהימן . נוכח האמור וכפי שיפורט להלן ב חרנו להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת התובעת.

17. הלכה פסוקה היא כי פיטורים או התפטרות הם אקט חד צדדי של צד לחוזה עבודה בו הוא מביא לידיעת הצד שכנגד בצורה ברורה את כוונתו להביא לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים.
משבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים בין העובד והמעביד לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע הדברים אלא מהתמונה כולה (ראו-דב"ע ל/3-18 בנצילוביץ נ' "אתא" בע"מ פד"ע ב 41).

18. עוד נפסק, כי מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד יראהו הצד השני או כיצד יחשב בעיניו של הצד השני הוא חסר משמעות ונפקות (ראו – דיון לב/3-58 (ארצי) רשות השידור נ' מאיר אשל פד"ע ד 298).
בעת הכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם. לעיתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים – או ההיפך.

19. לאחר ששקלנו את מלוא הראיות והעדויות, שוכנענו כי התובעת התפטרה מעבודתה ולא פוטרה. כן שוכנענו, כי אין קשר בין הריונה של התובעת לבין נסיבות סיום עבודתה.

20. אין מחלוקת בין הצדדים כי קודם ליום 30.11.16 לא מסרה התובעת הודעה למי מהנתבעות בדבר היותה בהריון (עדות התובעת בעמ' 7 שורה 28) . עוד אין חולק בין הצדדים כי למחרת קבלת ההודעה בדבר סיום הצבת התובעת בנתבעת 2 התייצבה התובעת במשרדי הנתבעת 1 לקבלת שיבוץ ומסירת הודעה לנתבעת 1 בדבר היותה בהריון (עדות התובעת בעמ' 6 שורות 31-31) שם נמסר לתובעת שמוצע לה לעבוד בבית אבות. התובעת אישרה שהוצע לה לעבוד בבית אבות הן במסגרת כתב התביעה (סעיף 21 לכתב התביעה) , הן במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים בתי ק ביום 17.1.19 (עמ' 2 שורה 14) הן במסגרת תצהירה (סעיף 26) ולבסוף במסגרת חקירתה הנגדית (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 19).

21. אלא שפרט לכך שהתובעת שבה וחוזרת על גרסתה שהוצע לה על ידי הנתבעת 1 לעבוד בבית אבות גרסה העולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעת 1, הרי שגרסתה המלאה ביחס להצעה שהוצעה לה בבית האבות משנה פנים כל אימת שהתובעת התבקשה לחזור ולחדד גרסתה המתייחסת לנסיבות סיום העסקתה. במסגרת כתב התביעה שהגישה טענה התובעת ש למחרת קבלת ההודעה בדבר סיום הצבתה בנתבעת 2 התייצבה במשרדי הנתבעת 1 שם נודע לה מפי פקידת הנתבעת 1 שמוצע לה לעבוד בבית אבות כשהובהר לתובעת מפי פקידת הנתבעת 1 שהעבודה כרוכה בהרמת מטופלים ורחיצתם. בשונה מגרסתה שעלתה במסגרת כתב התביעה שינתה התובעת מגרסתה זו בתחילת חקירתה הנגדית ו בניגוד לנטען בכתב התביעה טענה שלא אמרו לה לרחוץ קשישים (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 19.2.19 שורה 19) .

22. גרסה נוספת מפי התובעת הושמעה במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים בתיק ביום 17.1.18 במסגרתו טענה התובעת "מטבח זה קשה, הלכתי לשם זה אסור ואני בחודש שישי" (עמ' 2 שורה 14). בהמ שך חקירתה הנגדית כאשר עומתה התובעת עם הדברים שאמרה במסגרת הדיון המוקדם בסתירה לנטען על ידה במסגרת תצהירה לפיו נאמר לה על ידי הפקידה שהעבודה בבית האבות כרוכה בהרמת מטופלים השיבה שהדברים שנרשמו מפיה במסגרת הדיון המוקדם לא נאמרו על ידה אלא על ידי שאר הנוכחים וכי מעולם לא הייתה בבית האבות (עמ' 5 שורות 26-28).

23. בהמשך חקירתה הנגדית של התובעת לאחר שהכחישה במסגרת חקירתה הנגדית גרסתה שהועלתה במסגרת הדיון המוקדם ונשאלה מדוע לא התייצבה בבית האבות הבהירה שאמרה לפקידת הנתבעת 1 כי יהיה לה קשה לעבוד בבית אבות כי תתקשה בהרמת דברים כבדים היה לה ניסיון בכך בעבר ובקשה לעבוד בניקיון משרדים. וכך העידה התובעת:

"ת. ...לא אמרו לי איפה נמצא בית האבות וגם לא שאלתי איפה.
אמרתי שיהא לי קשה. אני לא מרימה דברים כבדים. ביקשתי ממנה ניקיון במשרדים.
... לפני כן עבדתי בבית אבות. בבית אבות זה קשה להרים אנשים מבוגרים. ...אמרתי שאני לא יכולה להרים דברים כבדים ואני בחודש 6. נשאר לי חודשיים ללדת. לא יכולתי לעשות זאת". (עדות התובעת בעמ' 6 שורות 9,13,17-18). ההדגשות הוספו .ש.ד

24. התובעת אף אישרה כי גם לאחר שפנתה לקו לעובד וחזרה עם מכתב מקו לעובד המופנה לנתבעות שהוצע לה שוב תפקיד בבית אבות. וכך העידה התובעת:

"ש. מה אמרו לך בקו לעובד, מה ביקשו שיעשו?
ת. הלכתי לשם, הם רשמו לי מכתב. הלכתי אליהם לפקידה, כשהבאתי לה את המכתב של קו לעובד, הפקידה הציעה לי בית אבות...
ש. לפי מה שאני מבין ממך, הציעו לך כמה פעמים לעבוד בבית אבות. פעם ראשונה שהגעת מהנתבעת 2 ועובדת אתיופית הציעה לך ובשנית אחרי שהבאת את המכתב מקו לעובד. נכון?
ת. בהתחלה שפיטר אותי הוא לא אמר לי בית אבות. שאלתי אותו לאן ללכת הוא אמר לי ללכת לנתבעת 1. הלכתי למשרד שלהם וקיבלה אותי האתיופית, שאלה אותי מה קרה, הוא אמר לי לבוא לפה, אז אמרתי לה – אני בחודש 6 ולמה הוא פיטר אותי. היא שאלה אותי אם אני רוצה לעבוד במקום אחר. השבתי שאני רוצה לחזור לשם. אז הפקידה התקשרה אליהם והם אמרו שהם לא רוצים אותי. ואז היא אמרה לי בית אבות עבודה של 7 שעות. אחרי זה משם יצאתי וישר הלכתי לקו לעובד.
ש. האם היתה גם פעם שניה אחרי שהבאת את המכתב מקו לעובד?
ת. כן הלכתי עם המכתב לשם. ואז הציעו לי בית אבות. אמרתי שאני לא יכולה להרים דברים כבדים. בעלי התקשר אליה שאני לא יכולה להרים דברים כבדים. אחרי זה היא לא התקשרה אלי.
ש. הסבירו לך ולבעלך בטל' כמה פעמים שאין משאות כבדים אם תעבדי במטבח בבית האבות?
ת. לא. הפקידה מהנתבעת 1 היא אמרה לי ללכת לבית אבות.
ש. האם אמרו לי בפרוש שמדובר בעבודה שכרוכה בהרמת משאות כבדים?
ת. לא. אמרו לי רק ללכת לבית אבות."
(עמ' 6 שורות 26-33, עמ' 7 שורות 1-6, עמ' 8 שורות 6-9).

סיכום ביניים

25. כאמור לעיל, התובעת טענה שפוטרה מעבודתה עת לא הוצע לה לחזור לעבודתה בנתבעת 2 עת נודע לנתבעות דבר הריונה ואף לא הוצעה לה עבודה זהה לעבודתה בנתבעת 2, קרי, עבודה בניקיון במשרדים. לטענת התובעת העבודה בבית אבות שהוצעה לה הי יתה כרוכה בהרמת משאות כבדים.

26. לגרסת התובעת אם כן התואמ ת גרסת הנתבעת 1, הוצע לעבוד בבית אבות, אך היא סירבה והרושם המתקבל הוא שהתובעת כבר גמלה בליבה החלטה או לחזור לעבוד בנתבעת 2 או לעבוד בניקיון במשרדים, ללא רצון אמיתי להגיע לפתרון שמשמעותו המשך העסקה במגבלות המוצע לה וזאת על אף שהוסבר לה, לבעלה ולנציגת קו לעובד בשיחה טלפונית שקיים עם האחרונה נציג הנתבעת 1 לאחר שקבל את מכתבה של הגב' קאופמן שהעבודה בבית האבות שהוצעה לתובעת הינה עבודת ניקיון שאינה כרוכה בהרמת מטופלים ו/או משאות כבדים אולם כאמור, התובעת סירבה לבחון ההצעה שהוצעה לה ועמדה על סירובה.

27. האמור, נלמד מעדותה של התובעת עצמה ממנה עלה כי זו סירבה לבחון את ההצעה בבית אבות ועמדה על דרישתה כי תוצע לה רק עבודה בניקיון במשרדים או החזרתה לעבודה בנתבעת 2. לדברי התובעת מחד לא נאמר לה היכן נמצא בית האבות אולם היא אף לא שאלה ומנגד הבהירה שהנתבעת 1 שלחה נהג שייקח אותה למשרדי הנתבעת 1 (עמ' 8 שורה 18) . המסקנה המתבקשת מגרסת התובעת עצמה שהעידה שהנתבעת 1 שלחה אליה נהג שייקח אותה למשרדי הנתבעת 1 שלא הייתה כל מניעה שהנתבעת 1 תראה לתובעת היכן נמצא בית האבות על מנת שתתרשם מהי העבודה המוצעת ומצופה היה שהתובעת תנהג בתום לב ותעשה כן וככל שהעבודה בבית האבות כאמור לא הייתה עבודה שוות ערך לעבודה בה עבדה קודם לכן תסיג על כך לאחר ביקור במקום. אולם התובעת גמלה בליבה שלא לבדוק העבודה שהוצעה לה ולפיכך אנו דוחים את טענות התובעת וגרסתה לעניין מהות העבודה שהוצעה לה בבית האבות וטענותיה לפיהן העבודה שהוצעה הי יתה כרוכה בהרמת משאות כבדים נדחות בהעדר הוכחה. התנהג ות זו של התובעת מלמדת אף היא שהתובעת התפטרה מעבודתה.

28. לא רק בנושא מהות העבודה החלופית שהעלתה התובעת בחרנו שלא לקבל גרסתה לאור הסתירות המרובות שעלו מגרסתה אלא גם ביחס להריונה הנטען. בעדותה בפנינו שינתה התובעת גרסתה מספר פעמים וטענה תחילה שהודיעה לנציג הנתבעת 2 אודות הר יונה (עמ' 7 שורות 22-23) עת בקש האחרון לקחת ממנה את כרטיס השעות והודיע לה על סיום הצבתה בנתבעת 2 כאשר בהמשך חקירתה שינתה גרסתה זו וטענה שלא סיפרה למשה אודות הריונה (עמ' 7 שורה 28) וכי סיפרה רק לפקידת הנתבעת 1 כאשר האחרונה בשיחה עם נציג הנתבעת 2 סיפרה לו אודות הריונה של התובעת (עמ' 7 שורה 31). כאמור, חוסר העקביות בגרסת התובעת באשר לנסיבות סיום העסקתה לרבות בנושא המועד בו יידעה בדבר הריונה, משמיטים את הקרקע לטענתה לפיה נאמר לה שהעבודה בבית האבות שאין חולק שהוצעה לה כרוכה בהרמת משאות כבדים.

29. אל מול גרסתה הפתלתלה של התובעת, מצאנו את גרסתם של עדי הנתבעת עקבית ומפורטת ועדיפה על גרסת התובעת כפי שנפרט להלן .

30. אל מול עדותה הפתלתלה והלא עקבית של התובעת עמדה גרסתם הסדורה והעקבית של הנתבעות והעדים מטעמם. אין חולק שהתובעת הוצבה לעבודה אצל הנתבעת 2 על ידי הנתבעת 1 בחודש 5/16 וזאת במסגרת הסכם התקשרות להשמת כוח אדם בין שתי הנתבעות. עוד אין חולק מהמס מכים שבתיק ומעדויות עדי הנתבעות שנציגי הנתבעת 2 קיבלו מהנתבעת 1 ביום 23.11.16 הודעה בעניין סיום הצבת התובעת בנתבעת 2.

31. במאמר מוסגר נציין, שהתובעת העלתה במסגרת סיכומיה לראשונה טענה בדבר כשירותו המשפטית של המכתב שנשלח ביום 23.1 1.16 (הנושא פרטים בדבר משלוח פקס ממועד זה) על ידי הנתבעת 1 לנתבעת 2 בנושא סיום הצבתה של התובעת בנתבעת 2 – אולם טענות אלה נטענו בעלמא ולא הוכחו על ידה – ועל כן אין בידנו לקבל טענות אלה של התובעת לעניין זיוף המכתב שהועלו כאמור לראשונה במסגרת סיכומיה.

32. התרשמותנו מהעדויות שהושמעו בפנינו שהתובעת הודיעה אודות הריונה רק לאחר קבלת ההודעה בדבר סיום הצבתה בנתבעת 2 כאשר תחילה נשאלה התובעת באם רצונה להמשיך בעבודתה בנתבעת 1 באמצעות הצבתה אצל מזמין אחר. באותו מעמד מסרה התובעת לראשונה לפקידת הנתבעת 1 את דבר היותה ולאחר מתן ההודעה בדבר הריונה הוצע לתובעת לעבוד בבית אבות. מכאן שהמסקנה המתבקשת היא שלעובדת הריונה, שממילא לא הייתה ידועה קודם לסיום הצבתה בנתבעת 2 למי מנציגי הנתבעות קודם לכן לא היה קשר להחלטה לשנות הצבתה של התובעת אצל מקבלת השירות הנתבעת 2. מכאן, מתבקשת אף המסקנה, שההחלטה לסיים את עבודת התובעת אינה מוכתמת בהפליה אסורה על רקע הריונה וכפי שנראה להלן אין מדובר בהחלטה שהתקבלה על ידי הנתבעות אלא בהתנהלות התובעת נוכח סירובה להצעת הנתבעת 1.

33. חרף האמור, משנודע לנתבעת 1 שהתובעת בהריון, הוכח שהנתבעת 1 פעלה למציאת עבודה חלופית לתובעת ולא שקלה את פיטוריה וזאת אף בהתאם לגרסת התובעת עצמה. השיחות עם התובעת, שיחה ראשונה עם פקידת הנתבעת 1 ו התובעת ולאחריה בין בעלה של התובעת לפקידת הנתבעת 1 ואף לאחר שהביאה התובעת לנתבעת 1 מכתב מיום 6.12.16 מקו לעובד בין נציגת קו לעובד הגב' קאופמן החתומה על המכתב לנציג הנתבעת 1 - נסובו סביב הצעת הנתבעת 1 לשיבוץ התובעת בבית אבות. הצעה שנדחתה פעמיים על ידי התובעת ואף על ידי בעלה שהתנגד ו להצבה אף מבלי לבחון את ההצעה ומבלי להגיע לבית האבות ולאמוד את ההצעה.

34. לא הוצגה בפנינו כל ראיה, שהעבודה שהוצעה לתובעת בבית אבות כרוכה הייתה בהרמת משאות כבדים כטענתה ועל כן אין בידנו לקבלה . בעניין האמור אף לא הובא לעדות בעלה של התובעת אשר לטענתה נמסר לו מפי הפקידה שהעבודה שהוצעה כרוכה בהרמת משאות כבדים. טענות התובעת אם כן שהעבודה שהוצעה הייתה כרוכה בהרמת משאות כבדים, לא גובו בכל ראיה של ממש. התובעת יכלה לזמן לעדות אף את הפקידה שלטענתה הבהירה לה שהעבודה שהוצעה לה כרוכה באמור שכן היה בכך לשפוך אור על הסוגיה שבמחלוקת. את הימנעות התובעת מלזמן את הפקידה שאמרה לה שהעבודה בבית האבות כרוכה בהרמת משאות כבדים והימנעותה מהעדת בעלה ששוחח עם הפקידה - סברנו שיש לזקוף לחובתה של התובעת שעליה מוטל הנטל להוכחת גרסתה שהוכחשה על ידי הנתבעות . בהינתן העובדה שהתובעת עצמה אישרה שסירבה לבחון את ההצעה לאור מה שנאמר לה, מצאנו שיש להעדיף בעניין האמור את גרסת הנתבעות ולא את גרסת התובעת.

35. סירובה של התובעת לשקול ההצעה החלופית שהוצעה לה בבית האבות, ללא כל סיבה נראית לעין, משמיטה את הקרקע מתחת לטענתה, שפוטרה ממקום עבודתה.

36. למעשה, הוכח שלאחר שהתובעת הודיעה שהיא בהריון והנתבעת 1 לא הביעה התנגדות להמשך הצבת התובעת, הרי שמעדות התובעת מצטיירת תמונה שהנתבעת באמת ביקשה לקלוט התובעת לעבודה בבית אבות והציעה לה עבודה זו פעמיים לאחר פניות התובעת ובקשו ממנה להגיע לבית האבות להתרשם מהעבודה אך התובעת בעצה עם בעלה סירבה לעשות כן. חיזוק לאמור ניתן למצוא גם במכתב שהמציאה התובעת לנתבעת 1 מאת קו לעובד. המכתב הראשון מיום 6.12.16 סמוך למועד סיום הצבת התובעת בנתבעת 2 הינו מסמך אותנטי הכתוב בכתב יד ומדבר בעד עצמו ונרשם בו "מבקש השירות בקש להפסיק עבודתה והוצעה לה על ידכם עבודה אחרת בבית אבות...". יש בתוכנו של המסמך לתמוך בגרסת הנתבעת 1 לפיה זו לא ביקשה להפסיק העסקת התובעת ואף הוצע לה להמשיך בעבודה בבית אבות.

37. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את טענת התובעת שפוטרה מעבודתה לא הוכח בפנינו שהנתבעות פעלו בניגוד לחוק עבודת נשים או בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה בכל הקשור להפסקת יחסי העבודה בין הצדדים, שכאמור הסתיימו ביוזמתה של התובעת, משזו סירבה להצעה שהוצעה לה מבלי לבחון אותה כלל. מצופה היה מהתובעת עת הוצע לה על ידי הנתבעת 1 הצעת עבודה חלופית שתבקר בבית האבות שהוצע לה לעבוד בו ולאחר שתתרשם שהעבודה המוצעת לה אינה תואמת את העבודה בה עבדה עת הוצבה בנתבעת 2 תסיג על כך בפני הנתבעת 1 ככל שאכן העבודה הייתה כרוכה בהרמת משאות כבדים כטענתה. התובעת לא הוכיחה שעשתה כן. לא היה בפי התובעת הסבר מניח את הדעת מדוע לא הלכה להתרשם מבית האבות שהוצע לה פרט לכך שגמלה בליבה ההחלטה שהעבודה הייתה כרוכה בהרמת משאות כבדים על אף שהנתבעת שללה האמור.

38. לאור כל האמור לעיל, נחה דעתנו שהתובעת לא פוטרה מעבודתה אצל הנתבעות אלא החליטה להפסיק עבודתה מאחר ולא הוצע לה על ידי הנתבעות לשוב לעבודתה בנתבעת 2 ואף לא הוצעה לה העבודה החלופית אותה הציעה התובעת עצמה עבודה בניקיון משרדים. החלטה אותה קיבלה התובעת בעצה עם בעלה וזאת מבלי לבחון את ההצעה שכן הוצעה לה.

39. לסיכום, אנו קובעים שהוכח בפנינו שהתובעת התפטרה מעבודתה, לאור האירועים האחרונים במישור יחסי העבודה בין הצדדים כפי שפירטנו לעיל. לפיכך, דוחים אנו את כל רכיבי תביעתה של התובעת המתייחסים לפיטורים בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ולחוק עבודת נשים.

40. למעלה מן הצריך, שקלנו את טענת התובעת במסגרת סיכומיה לפיה גרסת עדויות הנתבעות לא ה ייתה עקבית ולא מצאנו שיש ממש בטענה זו. התרשמנו שגרסת עדות הנתבעות הייתה מפורטת עקבית ו"הסתירות" עליהן הצביעה התובעת בגרסתן לא היו סתירות של ממש. מעדויות עד הנתבעת 1 בהלימה לגרסת התובעת עולה שהנתבעת 1 הייתה מעוניינת בהמשך עבודת התובעת אולם, התובעת היא זו שהביעה את חוסר שביעות רצונה מהעבודה אליה נשלחה וזאת מבלי לבחון ההצעה לגופה.

41. נוכח האמור, דין תביעת התובעת לפיצוי מכוח הפרת הוראות חוק עבודת נשים ובכלל זה, שכר בתקופה המוגנת לפיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, בגין הפרת חוק עבודת נשים, פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שכר מוגדל – פיצוי סטאטוטורי לפי חוק עבודת נשים, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין - להידחות .

מעסיקים במשותף או מיקור חוץ אותנטי

42. הוספנו ושקלנו את טענות התובעת באשר לחובת הנתבעות כטענת התובעת להחזירה לעבודתה בנתבעת 2 מכוח היות הנתבעות מעסיקות במשותף.

43. בית הדין הארצי התייחס בשורה ארוכה של פסקי דין לסוגיית מיקור החוץ תוך שהוא עומד על האבחנה שבין מיקור חוץ אותנטי של פונקציות, העסקה אותנטית באמצעות חברות כוח אדם והעסקה מלאכותית על ידי חברות כוח אדם המהוות "צינור" לתשלום שכר העובד (ראו ע"ע 273/03 שוואב – מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2.11.2006); ע"ע 410/06 המוסד לביטוח לאומי – ראיד פהום [פורסם בנבו] (2.11.2008); ע"ע 472/09 זוהר גולן – או.אר.אס משאבי אנוש בע"מ [פורסם בנבו] (12.9.2010)]. ע"ע (ארצי) 30139-06-12‏ ‏ רחמים פורתי נ' מודיעין אזרחי בע"מ [פורסם בנבו] (15.7.2014) (להלן – עניין פורתי)).

בעניין פורתי נקבע:

"... מיקור חוץ אותנטי של פונקציות מתקיים כאשר פונקציה מסוימת מועברת 'למפעל אחר' המתמחה בביצועה. קבלן השירות מספק למזמין את השירות או את המוצר אשר מבוצעים על ידי עובדיו שלו והדגש הוא על כך שקבלן השירות אינו מספק עובדים למזמין אלא מספק את השירות הנחוץ לו".

44. בנוסף, נקבע כי "ככל שלפנינו הסדר פיקטיבי, שמטרתו התחמקות ממחויבויות המעסיק, הגם שמרבית המבחנים הרלוונטיים מצביעים על המשתמש כמעסיק – יש לקלף את קליפתה של ההעסקה העקיפה, ולהכיר ביחסי עובד – מעביד בין המשתמש לבין עובדיו" (ע"ע (ארצי) 478-09 חסידים- עיריית ירושלים [פורסם בנבו] (13.1.2011 ופסקי הדין המוזכרים שם).

משמעות הדברים היא – כי יש להביא בחשבון גם שיקולים הנוגעים לאמות המידה הראויות במערכת יחסי העבודה ובמקום העבודה, לרצון להשיא את יעילות האכיפה של חוקי המגן צווי ההרחבה וההסכמים הקיבוציים ולהביא למימוש המיטבי של זכות ההתארגנות.
משמע – על מנת להכריע בשאלה האם מדובר במיקור חוץ אותנטי יש לבחון הן את השאלה האם מטרת ההתקשרות הייתה לצורך גריעה של זכויות העובדים והן את השאלה האם צורת ההתקשרות היא שהביאה בסופו של יום לגריעה בפועל, גם אם לא זו הייתה מטרתה המקורית.

45. בתום הליך זיהוי המעסיק, תיתכן הכרה במעסיק יחיד, אולם אפשר גם כי התוצאה תהא הכרה במשתמש ובקבלן כמעסיקים במשותף. כך, למשל, במקרים חריגים בהם: ... מוכח כי חברת כוח האדם או הקבלן הם חלשים מאוד, נעלמו, או במקרים דומים אחרים.

46. כעולה מהפסיקה, לצורך קביעת זהות המעסיק בתבניות העסקה מורכבות על בית הדין לבחון את קיומם של המבחנים המסורתיים לזיהוי המעסיק ובכלל זה העובד לעבודה? מי שיבץ אותו במקום העבודה ומי העבירו מתפקיד לתפקיד? מי קבע את מכלול תנאי עבודתו, לרבות גובה שכרו ומי נשא בתשלום שכרו של העובד? מי אישר לעובד את החופשות וכיצד דווחו היחסים לרשויות המס. בנוסף יש לבחון כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם, וכן את משך ורציפות ההעסקה כל זאת תוך בחינת תכליתם של דיני העבודה, באופן שאין די לוודא כי העובד קיבל את שכרו וזכויות המגן הבסיסיות, אלא השאלה הינה "האם העסקת העובד נגועה ב"פיקציה" והאם מתכונת העסקתו, כפי שהייתה בפועל, פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מהן". מבחני עזר נוספים שגובשו בפסיקה בחנו האם נפגע העובד בפן הייצוג הארגוני כתוצאה ממיקור החוץ, האם המיקור מדיר את העובד מתחולת צווי ההרחבה או הסכמים קיבוציים; האם יש במיקור חוץ כדי לפגוע בעובד ובתחושת השייכות שלו ולחילופין בקידומו או התפתחותו המקצועית (ראה גם ע"ע (ארצי) 478/09 יצחק חסידים – עירית ירושלים, מיום 13.1.11).

47. בענייננו התובעת גויסה לעבודה על ידי הנתבעת 1 והתובעת לא חלקה על כך. התובעת מילאה טופס 101 בנתבעת 1 בו צוין שכרה של התובעת (עדות מר מלמד, עמ' 16 שורה 20) והוצבה על ידה בחצרי הנתבעת 2 וקיבלה את שכרה מהנתבעת 1. הנתבעת 2 לא התנהלה מול התובעת כמעסיק לכל דבר ועניין. מכתב בנושא סיום הצבתה של התובעת אצל הנתבעת 2 שנשלח על ידי הנתבעת 1 חייב את הנתבעת 2 על פי ההתקשרות ביניהם. בהתאם למכתב זה שנשלח בזמן אמת הוחזרה התובעת למשרדי הנתבעת 1 לשם שיבוץ מחדש. ההתנהלות בין הצדדים מלמדת שלא מדובר בחברה שעיקר ההתקשרות עימה היה לצורך הנפקת תלושי שכר וכ"צינור" לתשלום שכר התובעת בלבד אלא הייתה לה מעורבות רבה והדוקה בהעסקת התובעת וסיום הצבתה בנתבעת 2 מצביעה על מאפיינים מרכזיים וברורים בהעסקה במסגרת מיקו ר חוץ של פונקציה. לא הוכח על ידי התובעת פרט להעלאת טענה בעלמא שמעורבות הנתבעת 2 בהעסקת התובעת הי יתה הרבה מעבר למעורבותו של משתמש בשירותי כוח אדם.

48. לא מצאנו פסול בכך שהצבת התובעת בנתבעת 2 הופסקה בחלוף כמעט 7 חודשים וזאת בהתאם להתקשרות בין הנתבעות כאשר לדברי הנתבעת 1 קיימות עלויות העסקה גבוהות יותר לעובד המוצב למעלה מ-6 חודשים (כדוגמת הפרשות לפנסיה ופיצויי פיטורים) אצל מזמין כאשר הימנעות המזמין מלשלם עלויות גבוהות אלה מביאות להפסקת הצבת העובד בחצרי המזמין והחלפתו בעובד אחר. שוכנענו שהנתבעות פעלו בעניין האמור בהתאם להתקשרות ביניהם כפי שהעידו על כך באופן עקבי וסדור העדים מטעם הנתבעות. (סעיף 9.1 לתצהיר מר מלמד מטעם הנתבעת 1 ובהלימה עדותו בעמ' 12 שורות 28-32, עמ' 13 שורות 17-19, 24, 26) וסעיף 13 לתצהירו של מר כוהנוב מטעם הנתבעת 2 ובהתאמה לחקירתו הנגדית בעמ' 18 שורות 10-11, 24-26, 28, עמ' 19 שורות 23-24.

49. לאור האמור, אין בידינו לקבל טענות התובעת באשר להיות הנתבעות 1 ו-2 מעסיקות במשותף על כל המשתמע מכך.

לשאלת תחולתו של צו ההרחבה בענף האפייה

50. התובעת טענה שהועסקה אצל הנתבעת 2 כפועלת ייצור וכי יש להחיל על מערכת היחסים בינה לבין הנתבעת 1 את צו ההרחבה בענף האפי יה. נטל ההוכחה בדבר חלות הסכם קיבוצי או צו הרחבה מוטל על התובע. הקביעה בעניין האמור היא שאלה שבעובדה המשולבת עם קביעה משפטית בדבר סיווג עסקו של המעסיק. המבחן המכריע לצורך חלות צו ההרחבה הינו עיקר עיסוקה של החברה.

51. נציין, ש פרט להכחשה גורפת אין כל התייחסות בטיעוני הנתבעות למהו עיסוקה העיקרי של הנתבעת 2, בה הוצבה התובעת והועסקה כתף אל כתף כטענתה עם עובדיה מנגד פרט לטענתה הכללית של התובעת לפיה חל עליה צו ההרחבה בענף האפייה לא הובאה ואף לא ראשית ראיה לעניין עיקר עיסוק הנתבעת 2 בפרט כאשר כבר במסגרת כתב ההגנה הכחישה הנתבעת 2 חלות צו ההרחבה עליה (סעיף 27 לכתב ההגנה) .

52. ביחס לאמור לא הוצג בפנינו הסכם התקשרות בין הנתבעות והתובעת ואף לא הוגשה בקשה במסגרת הליך גילוי מסמכים להמצאת הסכמים כאמור .

53. לאור האמור לעיל, ומשלא הובאה על ידי התובעת ולו ראשית ראיה להוכחת טענתה מלבד אמירה כללית בדבר חלות צו ההרחבה בענף האפייה דין טענת התובעת כי יש להחיל על מערכת היחסים בינה לבין הנתבעת 1 את הוראות צו ההרחבה בענף האפייה מכוח השוואת תנאים לעובדי הנתבעת 2 - להידחות.

54. במאמר מוסגר נציין, מאחר וקבענו שהתובעת היא זו שהתפטרה מעבודתה אזי ממילא מרבית הזכויות להן הייתה זכאית מכוח צו ההרחבה בענף האפייה אילו נקבע שחל עליה ממילא נשללות ממנה מאחר ולא השלימה שנת העסקה מלאה.

הסעדים שנתבעו לפי צו הרחבה ענפי וזכויות מגן

55. לאור קביעותינו לעיל, ובשים לב לתקופת העסקתה של התובעת, 7 חודשים, אנו דוחים את הסעדים הכספיים שנתבעו בגין פיצוי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצויים מכוח חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. באשר ליתר הרכיבים להלן נדון בהם כסדרם.

פדיון ימי חופשה

56. ברכיב זה עתרה התובעת לתשלומם של 11 ימי חופשה. בכתב התביעה לא הפנתה התובעת למקור זכאותה ברכיב זה. מנגד הכחישה הנתבעת 1 זכאות התובעת לדמי חופשה וציינה כי התובעת קיבלה במהלך תקופת העסקתה שווים של 1.48 ימי חופשה.

57. על פי צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם, 2004 זכאית התובעת ל-11 ימי חופשה בעד השנה הראשונה לעבודתה בשים לב לעובדה שהועסקה משך 5 ימי עבודה בשבוע העסקה. כמו כן, הלכה פסוקה היא, כי על המעביד מוטל ה נטל להוכיח כמה ימי חופשה ניצל העובד ומה הייתה היתרה שעובדת לזכותו בתום תקופת עבודתו (דב"ע לא/3-22 צ'יק ליפוט נ' קסטנר פד"ע ג' 215).

58. התובעת ביססה מרבית מרכיב זה על ההנחה כי פוטרה מעבודתה שלא כדין ותבעה בגין ימי חופשה שעתידה הייתה לצבור במהלך עבודתה עד לאחר הלידה. בשים לב לעובדה שקבענו שהתובעת התפטרה מעבודתה זכאית התובעת בשים לב לתקופת העסקתה בפועל ל-6 ימי חופשה.

59. פרט להכחשה גורפת ולטענה כי שולמו לתובעת במהלך העסקתה 1.48 ימי חופשה לא הוצגה על ידי הנתבעת 1 כל גרסה נגדית לחישובי התובעת ו/או לזכאותה עד למלוא ימי החופשה שהגיעו לה בגין העסקתה בפועל. כפי שעולה מתלושי שכרה של התובעת ובהתאם לגרסת התובעת שולמו לה בגין ימי חופשה משך כל תקופת העסקתה סך של 332 ₪. התובעת זכאית לשישה ימי חופשה.
במסגרת כתב התביעה טענה התובעת ששווי יום חופשה עמד על 230.77 ₪ משכך היתה זכאית התובעת לדמי חופשה בגין כל תקופת העסקתה בסך של 1,384.62 ₪ בהפחתת ימי החופשה ששולמו לה בסך של 332 ₪ זכאית התובעת מאת הנתבעת לתשלום יתרת פדיון חופשה בסך של 1,052.62 ₪.

שעות נוספות

60. התובעת טענה שעבדה שעות נוספות רבות בגינן לא קיבלה שכר. התובעת טענה שעבדה בין השעות 08:00 ל-18:00 ובסה"כ 10 שעות ביום שכללו הפסקה של 30 דקות ועתרה לתשלום בגין 1.5 שעות נוספות מידי יום ובסה"כ בגין כל תקופת העסקתה בפועל בגין 26 שעות נוספות . כפי שהוכח על ידי הנתבעות לתובעת שולם שכרה בהתאם לשעות עבודתה בפועל בהתאם לשעות עבודתה על פי דיווח הנוכחות של התובעת בכרטיס טביעת אצבע שהתובעת עצמה צירפה לתצהירה ולא חלקה על אלה .

61. הנתבעת 1 אומנם טענה באופן גורף שהתובעת לא עבדה שעות נוספות ושילמה לתובעת בהתאם לנתונים שהעבירה לה הנתבעת 2 ביחס לשעות עבודת התובעת בפועל אולם עיון בנתונים אלה שצורפו לתצהיר העד מטעם הנתבעת 1 מעלה שלא שנערכה בהם התייחסות למספר השעות שעבדה התובעת מידי יום והתעריף שיש לשלם לה לפי השעות בהן עבודה בפועל אלא נרשם באלה סך השעות החודשיות הכולל שעבדה התובעת שלא עלה על 178 שעות.

62. משהתובעת לא טענה שנפל פגם בדוחות הנוכחות שהגישה הנתבעת 2 ומשעיון בתלושי שכרה של התובעת מעלה שאכן בטענתה לא שולם לה גמול שעות נוספות הרי שהיא זכאית לתשלום גמול שעות נוספות בהתאם לדוחות הנוכחות.
בחודש 5/16 עבדה התובעת על פי דוחות הנוכחות 9.13 שעות נוספות לפי תעריף של 125%, בחודש 6/16 עבדה התובעת 7.43 שעות נוספות לפי תעריף של 125%, בחודש 7/16 עבדה התובעת 7.10 שעות לפי תעריף של 125%, בחודש 8/16 עבדה התובעת 9.14 שעות לפי תעריף של 125%, בחודש 9/16 עבדה התובעת 8.34 שעות לפי תעריף של 125%, בחודש 10/16 עבדה התובעת שעות נוספות בתעריף של 2.07 שעות נוספות בתעריף של 125%, בחודש 11/16 עבדה התובעת 1.52 שעות לפי תעריף של 125%. סה"כ עבדה התובעת במהלך כל תקופת העסקתה בפועל - 44.73 שעות נוספות לפי תעריף של 125% .
לפיכך, זכאית התובעת מאת הנתבעת 1 לגמול שעות נוספות בסך של 1,453.72 ₪.

פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ודמי הבראה

63. מאחר והתובעת התפטרה אין היא זכאית לפיצויי פיטורים ואף לא לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. כמו כן, הואיל והתובעת לא השלימה שנת עבודה, היא אינה זכאית לדמי הבראה ולכן תביעתה גם ברכיב זה, נדחית.

דמי חגים

64. התובעת תבעה 7 ימי חג שחלו בתקופת העסקתה בהתאם לצו ההרחבה בענף האפ ייה. הנתבעת 1 טענה במסגרת סיכומיה שהתובעת אינה זכאית לדמי חגים בשלושת החודשים הראשונים להעסקתה והתעלמה מימי חג בהם עבדה או שנפלו בימי שבת ו/או בהם לא עבדה לפני ואחרי החג.

65. מאחר וכאמור קבענו שהתובעת לא הוכיחה חלות צו ההרחבה בענף האפייה ביחסים שבין הצדדים קמה לה זכאות לדמי חגים מכוח צו ההרחבה הכללי במשק בעניין דמי חגים לפיו אין התובעת זכאית לדמי חגים בשלושת חודשי העסקתה הראשונים . כבר נפסק שתביעה לתשלום דמי חגים מעבירה את הנטל לכתפי המעסיק להראות ששילם את התוספת. מלבד הכחשה גורפת באשר ל העדר זכאות התובעת לדמי חגים בשלושת החודשים הראשונים וטענה בדבר העדר עבודה ביום לפני ואחרי חג לא הוצגה כל גרסה פוזיטיבית מטעם הנתבעת 1 תוך הפנייה לדוחות נוכחות.

66. בענייננו טענה התובעת שהנתבעת 1 לא שילמה לה דמי חגים משך כל תקופת עבודתה טענה זו נתמכה בתלושי השכר שהגישה. מתלושי השכר עלה כי אכן כטענת התובעת לא שולמו לה דמי חגים משך כל תקופת העסקתה. משכך מקבלים אנו חלקית את תביעת התובעת ביחס לרכיב זה התובעת זכאית לתשלום עבור 5 ימי חג שחלו לאחר שלושת חודשי העסקתה הראשונים ובכלל זה 2 ימי ראש השנה, יום כיפור, ו-2 ימי סוכות ובסה"כ זכאית התובעת מהנתבעת 1 לסך של 1,040 ₪.

הפרשות לפנסיה

67. אין חולק שלא הופרשו לטובת התובעת הפרשות כלשהן לפנסיה. במאמר מוסגר נציין, שעל אף שקבענו שהתובעת לא הוכיחה חלות צו ההרחבה בענף האפייה הרי שאף היינו קובעים כי הצו חל ביחסים שבין הצדדים אזי עיון בצו ההרחבה בענף האפייה מעלה כי אין בו התייחסות להפרשות לפנסיה בגובה ההפרשות שנטענו על ידי התובעת ואף לא ביחס לנטען על ידי התובע ת בהקשר של הפרשות מיום העסקתו הראשון של העובד. גם צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם, 2004 קובע כי הפרשות יבוצעו לאחר שהעובד השלים 9 חודשי העסקה מה שלא חל בענייננו.

68. הנתבעת 1 טענה במסגרת סיכומיה בדבר חלות צו ההרחבה הכללי במשק לפיו הייתה אמורה להפריש בעבור התובעת לקרן פנסיה בתום 6 חודשי העסקה.
לפיכך, זכאית התובעת להפרשה לפנסיה בגין תקופת עבודתה, בהתאם להוראות צו ההרחבה הכללי במשק לביטוח פנסיוני מקיף משנת 2008 בגין חודש העסקתה האחרון בלבד ובסה"כ זכאית התובעת לתשלום בגין רכיב זה מהנתבעת 1 בסך של 270 ₪.

הודעה על תנאי העסקה

69. אין חולק שלא הוצגו בפנינו הסכם העסקה ו/או הודעה על תנאי העסקה בהתאם לחוק ה ודעה לעובד. הנתבעת 1 טענה אומנם שניתנה לתובעת הודעה בשפתה אולם טענה זו הוכחשה על ידי התובעת.

70. נטל ההוכחה בעניין האמור מוטל על המעסיק. לאי מסירת הודעה בכתב על תנאי העסקה יש נפקות במישור ההוכחתי שכן אילו הייתה הנתבעת מקיימת חובתה למסור לתובעת הודעה על תנאי העסקה ייתכן וחלק מהמחלוקות בתיק דנא לכל הפחות באשר לחלות צווי הרחבה היו מתייתרות או מצטמצמות.

71. במקרה דנן, הנתבעות לא הוכיחו מה היו התנאים שסוכמו עם התובעת. הנתבעת 1 לא התאמצה להתגונן כנגד רכיב תביעה זה פרט לאמירה לאקונית לפיה תנאי עבודתה של התובעת הובהרו לה בעל פה.

72. בשים לב לכך ששכרה של התובעת היה ידוע והשתקף בתלושי שכרה למעט גמול שעות נוספות ומאחר וממילא העמידה התובעת את תביעתה ברכיב זה על סכום נמוך באופן יחסי לנפסק כשהתובעת הייתה אף מודעת לעיקר תנאי עבודתה אנו סבורים שיש להעמיד פיצוי ראוי בנסיבות העניין בהתאם לנתבע על ידה בסך של 2,000 ₪.

שי לחג

73. ברכיב זה עתרה התובעת לפיצוי בגין אי מתן שי לחג בכל החגים שהיו אמורים לחול בתקופת העסקתה לרבות בתקופה המוגנת או לחילופין בגין תקופת העסקתה בפועל בלבד וזאת בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם בשיעור של 400 ₪ בגין כל חג.

74. בניגוד לנטען על ידי התובעת אין בהוראת סעיף 8.12 התייחסות לגובה השי שיש ליתן לעובד בהתאם להוראות הצו.

75. בשים לב לאמור נדחית תביעת התובעת ברכיב זה.

השבת ניכוי ביתר לביטוח בריאות

76. לטענת התובעת הנתבעת 1 ניכתה ביתר בגין ביטוח בריאות בשיעור של 206 ₪ ביתר מידי חודש. בעניין האמור הפנתה התובעת לסעיף 2 (1) לתקנות עובדים זרים (שיעור הניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח בריאות), תשס"ב – 2001, וטענה שהנתבעת רשאית לנכות משכרה עד 1/3 מהסכום ששילמה בפ ועל. עוד הטעימה התובעת וטענה ששיעור הביטוח המקובל לעובדים זרים הוא 1.7$ ליום עבודה. מנגד הטעימה הנתבעת 1 במסגרת סיכומיה שהניכויים משכרה של התובעת נעשו כדין וכללו את הביטוחים של התובעת לרבות ביטוחי בריאות המחויבים על פי חוק.

77. נטל ההוכחה בעניין האמור מוטל על הנתבעת 1 להראות כמה שילמה בפועל בגין ביטוח בריאות. משלא הוצגו על ידי הנתבעת 1 נתונים כלשהם ביחס לביטוחים בהם ביטחה את התובעת לא כל שכן הסכומים אותם שילמה בפועל בעבור ביטוחים אלה אין לנו אלא לקבל גרסת התובעת בעניין זה.

78. לפיכך, על הנתבעת 1 לשלם לתובעת החזר ניכוי ביטוח בריאות בסך של 882 ₪ בהתאם לסכום שנתבע על ידה.

עילת התביעה כנגד הנתבעת 2

79. התובעת טענה בסיכומיה, שהמערכת ההסכמית בין שתי הנתבעות מהווה העסקה בתבנית מיקור חוץ לא אוטנטית. מעבר לעובדה שהתובעת לא הניחה כל תשתית ראייתית מינימלית לטענה זו, ממילא קבענו שהודעת הנתבעת 1 כי היא מבקשת לסיים הצבת התובעת בנתבעת 2 אינה קשורה לנתבעת 2 וכי סיום העסקת התובעת ממילא אינה קשורה לעובדה שהודיעה אודות הריונה ועל כן, לא ניתן להטיל עליה אחריות לכך. מעבר לכך, הוכח ש זכויותיה של התובעת לא קופחו, ולמעט היעדר הפרשות לפנסיה, לא מצאנו כי נפל דופי בהתנהלות מי מהנתבעות. אין לנו אלא לקבל את טענת הנתבעות, כי הנתבעת 2 נגררה להליך המשפטי שלא לצורך ולפיכך התביעה כנגדה נדחית בהתאם למובהר בסעיפים 42-49 .
קיזוז

80. הנתבעת 1 בקשה לקזז מכל סכום שייפסק לתובעת, ככל שייפסק, תמורת הודעה מוקדמת בשל העובדה שלא נתנה הודעה מוקדמת בטרם עזבה את עבודתה.

81. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו מבכרים את עמדת הנתבעת 1, לפיה הנתבעת 1 רשאית לקזז דמי הודעה מוקדמת בגין העובדה שהתובעת נטשה את מקום עבודתה.

82. התובעת לא התייחסה לסכום אותו תבעה הנתבעת 1 בגין רכיב זה אולם אף הנתבעת 1 לא ידעה ליתן הסבר באשר לגובה הסכום הנתבע.

83. מאחר והתובעת הייתה עובדת שעתית ובהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א 2001, בהיותה עובדת בשכר זכאית הייתה הנתבעת 1 ל-7 ימי הודעה מוקדמת. שווים של 7 ימי הודעה מוקדמת בהתאם לשכרה של התובעת עומד על 1,456 ₪.

אחרית דבר

84. הנתבעת 1 תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
א. בגין דמי חופשה בסך של 1,052.62 ₪.
ב. בגין שעות נוספות בסך של 1,453.72 ₪.
ג. בגין דמי חגים סך של 1, 040 ₪.
ד. בגין הפרשות לפנסיה סך של 270 ₪.
ה. בגין פיצוי בגין היעדר הודעה על תנאי העסקה בסך של 2,000 ₪.
ו. השבת ניכוי ביתר בגין ביטוח בריאות בסך של 882 ₪.

כנגד סכומים אלה להם זכאית התובעת רשאית הנתבעת 1 לקזז בגין אי מתן הודעה מוקדמת סך של 1,4 56 ש"ח , כאמור בסעיף 83 לעיל.
הסכומים הנ"ל יישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.
יתר רכיבי התביעה נדחים מהנימוקים שפורטו לעיל. בשים לב לסכום התביעה אל מול הסכום הפסוק, איננו פוסקים לתובעת הוצאות משפט או השתתפות בשכ"ט עו"ד.

85. התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית והתובעת תשלם לה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום. אנו מוצאים לנכון לציין, כי סכום זה נקבע על ידינו על הצד הנמוך רק מתוך התחשבות בנסיבותיה האישיות של התובעת.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ט, (01 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור מעסיקים
מר צבי שטרן

שגית דרוקר – שופטת
אב"ד


מעורבים
תובע: היוואט ברלה
נתבע: אופוס שירותי כוח אדם
שופט :
עורכי דין: