ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צביה שטרית נגד בנק דיסקונט סניף מבשרת ציון :

בפני כבוד ה שופט דוד שאול גבאי ריכטר

התובעת

צביה שטרית
(בעצמה)

נגד

הנתבע

בנק דיסקונט סניף מבשרת ציון
(ע"י ב"כ עו"ד שני מגידנה)

פסק דין

לפניי תביעה כספית שהגישה התובעת כנגד הנתבע למתן צו מניעה קבוע, ולפיצוי כספי בסך 75,000 ₪. לטענת התובעת, הבנק "גזל" ממנה כספים שהועברו לחשבונה בבנק בגין קצבת זקנה (להלן – הקצבה) מהמוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל), וכן גזל כספי חסכונות שנועדו לבנותיה. מדובר בשלוש תוכניות חסכון, בהן הפקידה התובעת כספים שמקורם, לטענתה, בדמי מזונות, עבור כל אחד משלוש בנותיה.

רקע וטענות הצדדים
חשבון הבנק של התובעת שמספרו 9-001174 ( להלן – חשבון הבנק) מתנהל בסניף בנק דיסקונט בקניון הראל במבשרת ציון ( להלן – הבנק).
ביום 27.7.2017 הגישה התובעת את התביעה שלפניי, וצרפה לה בקשה לצו מניעה זמני, במסגרתה היא מבקשת להורות לבנק להפסיק " לגנוב" לה מכספי הקצבה, כשטענה לפער של מאוד שקלים בכל חודש, בין סכום הקצבה לו היא זכאית, לבין הסכום שהופקד בחשבונה בפועל.
מנגד הבנק מכחיש הבנק, כי גזל או גנב כספים מחשבון הבנק וטוען, כי מדובר בהפקדות שביצע המל"ל, בהן לא בוצע כל שינוי מצד הבנק. לטענתו, הוא היווה "אך צינור להעברת הכספים" כפי שהם, ולפיכך אין מתקיימת בין התובעת לבנק יריבות בעניין זה, ומן הסתם, הבנק אינו חב לה דבר בהקשר זה. עוד טוען הבנק, כי חשבון הבנק של התובעת היה ועודנו מעוקל וכי התובעת הגישה תלונה למשטרה בגין גניבה, אך המשטרה, לאחר החקירה, החליטה לסגור את התיק מחמת היעדר אשמה פלילי (נספח א' לתגובת הבנק מיום 19.2.2019).
ביום 1.2.2018 הגיש הבנק בקשה למתן הוראות במסגרתה ציין, כי חשבונה של התובעת בבנק וחסכונותיה מעוקלים לטובת גורמים שונים, וכי התובעת היא בעלת החסכונות. לטענת הבנק, ביום 7.2.2018 עתיד להתבצע מימוש מתוך כספי החיסכון של התובעת בסך 24,000 ₪, בהתאם לצו מימוש שניתן ביום 28.5.2017 על ידי כבוד רשמת ההוצאה לפועל בחיפה בתיק מס' 5429610215, כשהזוכה בו היא רשות מקרקעי ישראל ( להלן – רמ"י). על-כן עתר הבנק למתן הוראות באשר למימוש צו העיקול.
ביום 4.2.2018 הורתה כבוד השופטת מרים ליפשיץ פריבס שלא להעביר את כספי המימוש לרמ"י.
ביום 19.3. 2018 התקיים דיון בבקשה למתן צו המניעה בפני כבוד השופטת, במהלכו נחקרה התובעת והוגשו מסמכים. בהחלטתה מיום 20.6.2018 קבעה כבוד השופטת, כי עיון בהסכמים בין התובעת לבנק מלמד, כי היריבות בעניין העיקולים היא בעיקרה בין התובעת לזוכים, וכי בשלב זה, לא ניתן לקבוע כי מקור הכספים הוא לכאורה ממזונות הילדים בלבד . עוד נקבע, כי כתנאי למתן הצו הזמני, על התובעת להפקיד בבית המשפט סך של 6,000 ₪ להבטחת נזקי הבנק. התובעת לא הפקידה את סכום הפיקדון, ו לפיכך צו המניעה שביקשה התובעת לא בוצע.
ביום 6.9.2018 הגישה רמ"י בקשה, במסגרתה הודיעה כי היא הזוכה בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 542961-02-15 ( לשכת הוצל"פ חיפה), שנפתח ביום 12.2.2015 , בגין חוב דמי חכירה נכון לשנת 2014 , ועומד על סך של 26,069.52 ₪ נכון ליום 18.3.2018. במסגרת הפעלת הליכי גבייה בתיק ההוצאה לפועל, הטילה המדינה עיקולים אצל צדדים שלישיים ( להלן – צו העיקול), בין היתר על חשבון הבנק של התובעת, ועיקלה שני סכומים בסך של 5,573 ₪ ובסך של 18,839 ₪. רמ"י הודיעה, כי מעבר לאמור, אין לה כל מידע בנוגע לטיב הזכויות של התובעת בחשבון וביקשה פטור מהתייצבות לדיון שנקבע.
ביום 2.10.2018 הגיש הבנק תגובתו לבקשת רמ"י לפטור מהתייצבות והביע התנגדות לכך בטענה, כי צו המימוש שניתן ביום 29.5.2017 טרם מומש, תוך שהוא מציין כי בעת קבלת צו העיקול ביום 15.5. 2018, לא היו בנמצא די כספים בחשבון הבנק של התובעת שיאפשרו את מימוש העיקול. לכן, העיקול צריך להיות ממומש באמצעות חלק מכספי החסכונות. לפיכך נוכחות רמ"י בדיון נדרשת. בקשת רמ"י לפטור מהתייצבות נדחתה.
בשל מינוייה של כבוד השופטת ליפשץ פריבס לבית המשפט המחוזי, התיק הועבר אלי על-פי החלטת סגנית הנשיא, כבוד השופטת דורית פיינשטיין, מיום 12.11.2018.
ביום 5.3.2019 התקיים קדם משפט לפניי במהלכו שמעתי את טיעוני הצדדים. בסיום הדיון הוריתי על מינוי עורך דין מטעם הסיוע המשפטי לייצג את התובעת. עוד קבעתי, כי משום שהתובעת לא העמידה את ההפקדה שנקבעה בהחלטתה של כבוד השופטת פריבס, ואף הצהירה בפניי, כי אין בכוונתה להעמיד הפקדה זו, רשאי הבנק לממש את העיקול לטובת רמ"י ללא עיכוב נוסף, ורמ"י תימחק מהתביעה ללא צו להוצאות.
במהלך הדיון עלתה שאלה עובדתית, שנותרה ללא מענה הנוגעת לפער שבין אישורי הביטוח הלאומי לגבי גובה הקצבה אחרי ניכוי, לבין הסכומים שהתקבלו בפועל. לפיכך, הוריתי לביטוח הלאומי להמציא פירוט התקבולים והקצבאות להם זכאית התובעת החל מיום 1.1.2017, לרבות פירוט סכום הזכאות והקצבאות ומהות הניכויים שבוצעו מאותן זכויות, והסיבות לכך. כך גם קבעתי דיון נוסף והבהרתי, כי ככל שהתובעת לא תהיה מיוצגת, אשמע את הצדדים במסגרת חקירה קצרה, סיכומים בעל פה ומתן פסק דין.
ביום 19.6.2019 התייצבו הצדדים, ביניהם מר רן מני - מנהל סניף הבנק במבשרת ציון. כאן המקום לציין כי הן הסיוע המשפטי והן המל"ל התעלמו מהוראותיי, ולא הואילו להגיש המסמכים כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 5.3.2019, ובהחלטה נוספת מיום 18.4.2019. מדובר בהתנהלות לא ראויה, שאינה מכבדת את בית המשפט ובוודאי שאינה מכבד גופים אלו. המזכירות תדאג להעביר את פסק הדין לייעוץ המשפטי בביטוח הלאומי ולהנהלת יחידת הסיוע המשפטי בירושלים.
במהלך הדיון העידה התובעת וכן נחקר מר רן מני.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בתביעה, בכתב ההגנה ובכל המסמכים המצורפים, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.
לפניי שתי סוגיות הדורשות הכרעה - האחת, הפער שבין הסכום המופקד לחשבון הבנק של התובעת עבור קצבת הזקנה, לבין הסכום המופיע באישורי הביטוח הלאומי ( להלן – הסוגיה הראשונה); השניה, האם החסכונות שפתחה התובעת לטובת בנותיה בחשבונה נצברו מדמי מזונות, והאם נהג כדין הבנק עת ביקש לממש את העיקול של רמ"י מכספים אלה ( להלן – הסוגיה השניה).

הסוגיה הראשונה
אין חולק, כי סכום קצבת הזקנה לו זכאית התובעת נכון לחודש יוני 2017 עמד על סך של 3,110 שקלים בניכוי 103 ₪ עבור דמי ביטוח בריאות, כך שהקצבה נטו לה זכאית התובעת עמדה על סך של 3,007 ש"ח ( אישור על זכאות לקצבה מאת המל"ל מיום 24.4.2017 עבור חודשים ינואר, פברואר ומרץ; אישור על זכאות קצבה מאת המל"ל מיום 29.6.2017 עבור חודשים אפריל, מאי ויוני – צורפו לכתב התביעה). כך גם אין חולק, כי במהלך החודשים פברואר- ספטמבר בשנת 2017 הפקיד המל"ל לחשבון הבנק של התובעת סכומים שאינם תואמים את הסכום המפורט לעיל ( תדפיס עו"ש בחשבון הבנק של התובעת מיום 1.3.2017; מיום 30.5.2017; מיום 28.6.2017 ומיום 28.10.2017 – צורפו לכתב התביעה).
כאמור, טוענת התובעת, כי הבנק הוא ש"גנב" את ההפרש האמור. מנגד טוען הבנק, כי היווה אך צינור עבור העברת הכספים, ואין לו שליטה על כספים המופקדים לחשבון הבנק של התובעת על ידי המל"ל, ולא בכדי נמנע המל"ל מלהגיש הסבר להפרש האמור.
מר רן מני, מהל סניף הבנק במבשרת ציון, העיד בפניי כי ישנו דו"ח מס"ב ( נספח ג' לתגובת הבנק בעניין הבקשה לצו מניעה מיום 19.2. 2018), המציג את כל הזיכויים שנכנסו אוטומטית לחשבון הבנק של התובעת. הוא טען, כי הסכומים המופקדים הם בשליטת הגורם המזכה, ולבנק אין כל נגיעה אליהם ( פרוטוקול הדיון מיום 19.6.2019, עמ' 8 שורות 29-31, עמ' 9 שורות 1-4). לשאלת בית המשפט באשר לפער שבין אישורי המל"ל לבין הסכום שהופקד בפועל, השיב מר מני, כי לפי דעתו אישורי המל"ל מתייחסים לזכאות לקצבה ולא לזיכוי בפועל, והפער נובע כתוצאה מחישובים של המל"ל ( עמ' 9, שורות 4-6).
אין ספק בעיני, כי ההפרש האמור אינו נובע מפעולה מכוונת של הבנק כלפי התובעת כפי שהיא טוענת, או אף מרשלנות. מעיון במסמכים שצורפו לכתבי טענות הצדדים עולה בבירור, כי ההפרש נובע ממקור הזיכוי – קרי, ה מל"ל – ולא מהבנק. לפיכך, דין טענה זו להידחות.
עם זאת, דחיית הטענה אין בה כדי להוות השתק או מעשה בית דין ככל שהדבר נוגע לדרישת התובעת כלפי המל"ל, והיא רשאית לפנות למל"ל בהקשר זה, למיצוי זכויותיה.

הסוגיה השנייה
ביום 7.8.2014 פתחה התובעת בחשבון הבנק שלה 3 פיקדונות חסכון " מענק ל-3 שנים" לתקופה של 3 שנים, קרי, עד ליום 7.8.2017, כאשר בכל אחד מהחסכונות הופקד סכום של 18,839 ₪ ולצד כל חסכון נכתב שמה של בתה של התובעת לה יועד החיסכון - חני, חגית ושני ( נספחים ב' ו – ג' לכתב ההגנה).
מחד טוענת התובעת, כי כספים אלה נחסכו על ידה מדמי מזונות שקיבלה עבור בנותיה במהלך השנים, וכי וגם כספים אלה " נגנבו" על ידי הבנק ולכן היא דורשת את החזרתם.
מנגד טוען הבנק, כי זהות בעל החיסכון נקבעת על סמך מספר תעודת זהות שלטובתו נפתח החשבון, כלומר, משעה שהחסכונות נפתחו בחשבון הבנק של התובעת על סמך מספר תעודת הזהות שלה, החסכונות הם שלה, ולא של בנותיה, ועל פי חוק, מחויב הבנק להשתמש בכספים אלה על מנת לממש את צו העיקול שהופנה כלפי התובעת, בעלת החשבון הרשומה . התובעת הכחישה קיומו של העיקול בניגוד מוחלט לקיומן של ראיות ברורות לכך שצורפו ע"י הבנק . בנוסף טוען הבנק, כי אחד הפיקדונות השתחרר ביום 7.8.2017 לחשבון הבנק של התובעת (עו"ש), וביום 24.8.2017 התובעת ביצעה משיכה של חיסכון זה.
בעניין זה אין אלא להפנות להודעת הבנק מיום 1.2. 2018, אליה צירפו את תדפיס תיקי העיקול בחשבון הבנק של התובעת ( נספח א') ולתגובת הבנק לבקשת רמ"י מיום 2.10. 2018, אליה צירפו את החלטת מימוש העיקול ( נספח א1), תדפיס דוח עיקול ( נספח א2) ותשובת הבנק לעיקול ( נספח א3). כך שטענת התובעת כי על חשבונה לא הוטלו עיקולים, אין לה על מה להתבסס, והיא נדחית.

אין לי אלא לדחות גם את טענת התובעת, כי הכספים שהופקדו בחסכונות התובעת נצברו מדמי מזונות שקיבלה התובעת עבור בנותיה, שעה שטענה זו לא הוכחה כלל, ולא הובאו כל אסמכתאות להוכחתה.
כאמור, טוענת התובעת, כי החסכונות נפתחו לטובת בנותיה ושמן נרשם במסמכי החיסכון, ולפיכך לבנק אין זכות לממש כספים אלה לטובת העיקול. בעניין זה העיד מר רן מני וציין, כי הגם ששמות בנותיה רשומים בטפסי פתיחת החסכונות, , הרי שמבחינה מהותית כספים אלה שייכים לבעל החשבון, והוא בלבד רשאי לעשות בהם פעולות ( עמ' 9, שורות 9-15). טענה זו מקובלת עליי. לפיכך, ובהמשך להחלטתי מיום 5.3.2019, אני קובע כי הבנק רשאי לממש את צו העיקול מכספי החסכונות.
יוער, כי מעיון בתדפיס העו"ש של התובעת מיום 9.11.2017 ( נספח ב' לתגובת הבנק מיום 2.10.2018) , עולה כי ביום 7.8.2018 השתחרר לחשבון הבנק של התובעת סכום של 19,319.39 ₪ בגין תכנית חיסכון, וביום 24.8.2017 משכה התובעת סכום של 18,900 במזומן מחשבונה.

טענה נוספת שהעלתה התובעת היא, כי עד שנת 2014 ניהלה את חשבון הבנק שלה בסניף אחר של הבנק, שם להערכתה " גנבו" לאורך 45 שנים סכום מצטבר של 20,000 שקלים. מנגד טוען הבנק להתיישנות הטענה ולהיעדר הוכחתה .
אין צורך להידרש לטענה זו, שכן נטענה בעלמא ולא הוכחה ולו בראשית ראיה. לכן אין צורך להידרש לשאלת ההתיישנות.

סוף דבר
לנוכח מכלול הטעמים שמניתי, אני מורה על דחיית התביעה על כל חלקיה.
הואיל והתובעת אינה מיוצגת והיא הייתה עקבית בטענותיה ובאמונתה בצדקת דרכה , אין מקום לפסוק לחובתה הוצאות.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים וכן תשלח ליועץ המשפטי של המוסד לביטוח הלאומי ולסיוע המשפטי במחוז ירושלים.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.
ניתן היום, ד' אב תשע"ט, 05 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: צביה שטרית
נתבע: בנק דיסקונט סניף מבשרת ציון
שופט :
עורכי דין: