ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ולדמיר אלטמן נגד א, אור בטחון בע"מ :

לפני כבוד השופטת יעל אנגלברג שהם

התובע:

ולדמיר אלטמן
ע"י ב"כ עו"ד שרה זלמנוביץ

-
הנתבעת:
א, אור בטחון בע"מ, ח.פ. 513695791
ע"י ב"כ עו"ד רונן יצחק גרין

פסק דין

תביעה זו עניינה תשלום זכויות סוציאליות שונות בגין עבודת התובע בנתבעת וסיומה.

רקע עובדתי

1. הנתבעת היא חברה העוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה .

2. התובע עבד בשירות הנתבעת בעבודות שמירה ואבטחה במרינה באשדוד החל מחודש ספטמבר 2011. הצדדים חלוקים באשר למועד סיום עבודתו של התובע בעוד התובע טוען כי סיים עבודתו בחודש אפריל 2012, טוענת הנתבעת כי התובע עבד עד לסוף חודש נובמבר 2011.

3. על הצדדים חלות הוראות צווי ההרחבה בענף השמירה.

4. כפועל יוצא בעניין המחלוקת לתקופת עבודתו של התובע, חלוקים הצדדים גם בשאלת זכאותו של התובע לשכר בגין התקופה שמחודש 12/11 עד 4/12 (כולל), נסיבות סיום עבודתו של התובע והזכויות הנובעות מכך וכן בשכר היסוד של התובע ובזכות התובע לתשלום הפרשי שכר, החזר נסיעות, פדיון חופשה והפרשות לקרן הפנסיה. עוד עותר התובע לתשלום פיצויים בגין אי מתן תלושים מכוח חוק הגנת השכר. נדון בטענות כסדרן.

5. מטעם התובע העיד הוא עצמו ואילו מטעם הנתבעת העיד בעל המניות ומנהל בנתבעת מר ליאור אטיאס (להלן: מר אטיאס).

השכר הקובע

6. לטענת התובע, על פי צו ההרחבה בענף זכאי היה לקבל שכר שעתי בשיעור שכר מינימום בתוספת 2.5% לשעה ובסך של 22.59 ₪ לשעה.

הנתבעת טענה בעניין זה, כי שכרו של התובע עמד על שיעור שכר המינימום השעתי שעמד על 22.04 ₪.

7. עיון בחוזה עבודה אישי לעובד עליו חתם התובע (נספח 11 לתצהיר התובע) מעלה כי ננקב בו שכר בשיעור שכר המינימום השעתי הקבוע בחוק. שכר זה, מופיע גם בתלושי שכרו של התובע ואשר התובע אישר כי קיבל לידיו (ע' 6 ש' 7-8 לפרוטוקול).

אלא שמעיון בצו ההרחבה משנת 2009, שהוא הצו הרלוונטי לבחינת זכויות התובע דנן, מעלה כי הצדק עם התובע בטענתו שלפיה זכאי היה לקבל תוספת של 2.5% על שכר המינימום הקבוע בחוק. וכך קובעות הוראות סעיף 9.1 לצו ההרחבה:

"שכר היסוד של העובדים המועסקים אצל המעסיק יורכב משכר המינימום כפי שישונה מעת לעת ועליו תתווסף תוספת 'שכר מינימום ענפי' בשיעור של 2.5% (להלן ביחד: שכר היסוד) כך, שככל ששכר המינימום יתעדכן מעת לעת תתווסף לשכר המינימום המעודכן, תוספת 'שכר מינימום ענפי' בשיעור של 2.5%"

עוד נקבע בסעיף 9.2 לצו ההרחבה כי:

"שכר היסוד כהגדרתו לעיל אינו כולל את כל התוספות והתנאים המפורטים בצו זה להלן, ובכל מקרה התוספות והתנאים המפורטים בהסכם זה ישולמו לעובד בנוסף לשכר היסוד".

מכאן, כי השכר הקובע לעניין חישוב זכויותיו של התובע עומד על סך של 22.59 ₪ לשעה.

היקף העבודה

8. לטענת התובע, זכאי הוא לתשלום הפרשי שכר מינימום בגין השעות שעבד בחודשים 9-11/11 ולשכר מינימום מלא בגין החודשים 12/11-4/12. התובע ביסס חישוביו על דוחות נוכחות שהציג בפני בית הדין ואשר נחזים כנושאים את חתימת מנהל המשמרת.

הנתבעת מנגד טענה, כי התובע קיבל את כל התשלומים המגיעים לו וכי הדוחות שהציג אינם מוכרים לה משאינם נושאים את הסמליל (לוגו) של הנתבעת , התובע לא עבד לאחר חודש 11/11 ואין בדוחות כדי לחייב אותה לשלם לו דבר.

9. התובע הציג דוחות שנערכו בכתב ידו ואשר לטענתו נחתמו על ידי מנהלי המשמרת "בני", ו"סאנדרו". מר אטיאס הודה כי בני עבד כאחראי משמרת, אך טען כי סאנדרו אינו מוכר לו (ע' 13 ש' 18-21 לפרוטוקול). עם זאת טען, כי משאין הדוחות נושאים את הסמליל של הנתבעת, אין הם דוחות אמיתיים.

10. ואולם בפני מר אטיאס הוצגו הדוחות שצרף הוא עצמו לתצהירו ואשר תוכנם זהה לדוחות שהציג התובע ואילו הדוח לחודש נובמבר הוא אותו הדוח ממש שהציג התובע וגם בהם לא מופיע הסמליל של הנתבעת. לדבריו, הסמליל נמחק בצילום, אך הוא קיים בדוחות המקוריים. דין טענה זו, להידחות. הדוחות המקוריים נותרו בידי התובע והוצגו בפני ועיון בהם מעלה כי בניגוד לטענת מר אטיאס לא מופיע בהם כל סמליל או איזה שהוא אזכור של הנתבעת.

זאת ועוד, בדוחות לחודשים נובמבר 2011 עד למחצית ינואר 2012 מופיעה חתימתו של " בני" אשר מר אטיאס הודה בחקירתו כי שימש כאחראי המשמרת (ע' 13 ש' 18-19 וכן ש' 22-24 לפרוטוקול).

11. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עדותו של התובע הייתה מהימנה עלי ושוכנעתי כי עבד כמפורט בדוחות הנוכחות שהציג וכי הדוחות נחתמו על ידי אחראי משמרת מטעם הנתבעת כנטען על ידי התובע . משכך, מתקבלים דוחות הנוכחות כבסיס לחישוב זכויות התובע. חריג לכך הוא הדו"ח לחודש 4/12 שבו בניגוד ל יתר הדוחות לא מצוין בו מקום העבודה, אין בו פירוט של שעות העבודה והוא אינו נושא חתימה של אחראי המשמרת. משכך, יחושבו זכויות התובע בגין התקופה שמחודש 9/11 ועד לחודש 3/12 (כולל).

הפרשי שכר

12. כעולה מן האמור, טענות התובע מבוססות על שני אדנים. האחד, הפרשי שכר בגין השכר ששולם לו בסך של 22.04 ₪ לשעה לבסיס של 22.59 ₪ לשעה. השני, שכר בגין חודשים 12/11 עד 4/12 אשר לטענת התובע לא שולם במלואו.

על פי חישובי התובע זכאי הוא להפרשים בגין עבודה במשמרת לילה, בעבור שעות נוספות בשיעור 125% ובעבור שעות נוספות בשיעור 150% וכן לתשלום בגין משמרות ביום מנוחה שבועית ביום ובלילה ושעות נוספות בימי מנוחה שבועית. התובע העמיד את ההפרש שלו הוא זכאי לאחר קיזוז התשלומים ששולמו לו בחודש 10/11 על הסך של 2,477 ₪ , בחודש 11/11 על הסך של 1,168 ₪ , בחודש 12/11 על הסך של 2,360 ₪ , בחודש 1/12 על סך של 2,176 ₪ , בחודש 2/12 על סך של 1,596 ₪, בחודש 3/12 על הסך של 2,571 ₪ ובסך כולל של 12,348 ₪.

13. יצוין בעניין זה, כי התובע מסר דוחות נוכחות וכן פירט את חישוביו בכתב התביעה ובתצהירו. הנתבעת מנגד, הכחישה הכחשה גורפת ומוחלטת הן של טענת התובע להפרשי שכר המינימום השעתי והן להיקף עבודתו והתשלום שלו הוא זכאי בגינה.

עוד יצוין, כי על אף שלא הוצגה בפני כל ראיה לתשלום שנעשה בעבור החודשים 12/11 עד 3/12, שכן התובע טען כי התשלום בוצע במזומן והנתבעת הכחישה כליל את עבודתו בתקופה זו, מצאתי מהימנה את גרסת התובע באשר לתשלומים שבוצעו לו וממילא להפרשי התשלום שלהם הוא זכאי ואשר לא נסתרו.

בנסיבות אלה, זכאי התובע לתשלום הפרשי שכר בסך של 12,348 ₪.

נסיעות

14. התובע העמיד את תביעתו לתשלום דמי נסיעות על פי צו ההרחבה בשיעור של 150 ₪ בחודש (עלות כרטיס חופשי חודשי). התובע טען, כי הנתבעת שילמה לו סך של 174 ₪ בלבד והוא זכאי להפרש בסך של 876 ₪.

הנתבעת טענה בעניין זה, כי שילמה לו כדין בתקופת עבודתו (9-11/11) וכי יש לדחות את תביעתו מחמת השיהוי שדבק בה.

15. משעבד התובע 7 חודשים, זכאי היה לקבל דמי נסיעות בשיעור 1,050 ₪. בהפחתת הסכומים שקיבל התובע בעבור נסיעות ואשר מפורטים בתלושי השכר, היתרה שלה זכאי התובע עומדת על הסך של 876 ₪.

חופשה

16. לטענת התובע, זכאי הוא לפדיון 6.66 ימי חופשה בסך של 1,205 ₪.

הנתבעת טענה בעניין זה, כי התובע קיבל תשלומים בגין חופשה כדין וכי התביעה ברכיב זה התיישנה.

17. לא מצאתי כי התובע קיבל תשלום ימי חופשה כדין אלא שהצדק עם הנתבעת כי משחלפו כמעט 7 שנים ממועד סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת, לאור הוראות סעיף 31 לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951, התיישנה תביעתו ברכיב זה. משכך, דינה - להידחות.

פנסיה

18. לטענת התובע, זכאי היה לקבל הפרשות לקרן הפנסיה ב עבור עבודתו בחודשים 3/12 – 4/12 בסכום כולל של 372 ₪.

הנתבעת הכחישה את טענות התובע וטענה כי לא עבד בשירותה בחודשים אלה.

משקיבלתי את טענת התובע כי עבד בחודש 3/12 (אך לא בחודש 4/12) ומשלא נסתרו חישוביו זכאי הוא להפרשות לגמל ופיצויים בשיעור של 346 ₪.

פיטורין שלא כדין

19. לטענת התובע, הגיע לעבודה למשמרת שנקבעה לו, ועל אף שסיים את המשמרת קיבל הוראה להמשיך ולעבוד. לטענתו, לא יכול היה להישאר במקום שכן היה עליו להגיע לרופא שיניים על פי תור שנקבע מראש ומשהודיע לממונים עליו שהוא אינו יכול להמשיך לעבוד באותו יום, נענה בקללות ומאז לא שובץ למשמרות נוספות. לטענת התובע, פוטר בפועל באופן משפיל ומזלזל ומבלי שנערך לו שימוע ומבלי שניתנה לו כל הודעה מוקדמת. התובע העמיד תביעתו לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין על סך של 8,000 ₪ ולחלף הודעה מוקדמת בסך של 1,448 ₪.

הנתבעת טענה מנגד, כי התובע לא פוטר אלא התפטר מעבודתו שכן חדל להגיע לעבודה.

20. נסיבות סיום עבודתו של התובע לא הובהרו בפני עד תום ומשהנטל להוכיח את תביעתו מוטל על כתפי התובע, משחלוף הזמן (עבודת התובע הסתיימה בחודש 3/12 והתביעה הוגשה בחלוף 6 שנים) מטיל נטל ראיתי כבד על כתפי הנתבעת כאשר העובדים שעבדו באותה העת אינם בשליטתה, יש בשיהוי זה כדי להטות את הכף לחובתו של התובע. בנסיבות אלה, מצאתי כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את תביעתו באשר לנסיבות סיום עבודתו באופן שיזכה אותו בתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין או בחלף הודעה מוקדמת.

משכך, דין התביעות לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין וחלף הודעה מוקדמת - להידחות.

פיצוי בגין אי מתן תלושים

21. התובע טען, כי לא קיבל תלושי שכר וכי שני התלושים שקיבל לא משקפים את התשלומים ששולמו לו. הנתבעת טענה, כי התובע לא עבד בשירותה בחודשים 12/11 עד 3/12 (כולל).

אין מחלוקת שהתובע לא קיבל את תלושי השכר לחודשים 12/11 עד 3/12 (כולל) ולטענת התובע שהיתה מהימנה עלי, ומכל מקום לא נסתרה, לא קיבל גם את התלוש לחודש 9/11. משדחיתי את טענת הנתבעת כי התובע לא עבד בשירותה, הרי, שאי מסירת תלושי השכר מהווה הפרה בוטה של הוראות החוק. משכך, יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך של 500 ₪ בגין כל תלוש שלא נמסר ובסך כולל של 2,500 ₪.

אחרית דבר

22. על יסוד כל האמור הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן:

א. הפרשי שכר בסך של 12,348 ₪.
ב. דמי נסיעות בסך של 876 ₪.
ג. הפרשות לפנסיה בסך של 346 ₪.
ד. פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר בסך של 2,500 ₪.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.3.12 ועד לתשלום המלא בפועל.

תביעות התובע לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, חלף הודעה מוקדמת ופדיון חופשה - נ דחות.

23. משנתקבלה התביעה בחלקה ונדחתה בחלקה, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 7,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, ג' אב תשע"ט, (04 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


מעורבים
תובע: ולדמיר אלטמן
נתבע:
שופט :
עורכי דין: