ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צמח וולפה נגד בנק לאומי לישראל בע"מ :

לפני כבוד ה שופט רחמים כהן

מבקש
צמח וולפה
ע"י ב"כ עוה"ד גלעד נרקיס ו לימור ביתן

נגד

משיב
בנק לאומי לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אלון יואלי, מיכאל טסלר ורותם רייבי

החלטה

בקשה להתיר למבקש להגיש חוות דעת של רואה חשבון יהודה ברלב (להלן – ברלב).
רקע כללי
עניינה של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית (להלן – בקשת האישור) הוא בכספים שהופקדו על ידי יהודים בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן – בנק לאומי) ובשמו הקודם "בנק אנגלו-פלשתינה בע"מ", קודם למלחמת העולם השנייה. בתום המלחמה הגיעו ניצולים לארץ ישראל וביקשו לקבל חזרה את הכספים שהופקדו בבנק לאומי . על פי בקשת האישור, אביו המנוח של המבקש, מר זיגפריד וולפה ז"ל, הפקיד בבנק לאומי 1,000 לירות שטרלינג, בשנת 1935, ובשנת 1950 , לאחר עלייתו ארצה, ביקש לפדות את הפיקדון ולקבל את המגיע לו. מתוך הכספים שהפקיד הושבו לו 1 ,000 לירות ישראליות בלבד, שזהו ערך הנמוך ב- 70% מערכו של הפיקדון המקורי. לטענת המבקש, היה על בנק לאומי להשיב את כספי הפיקדון, של אביו ושל יתר ניצולי השואה שכמותו, בערכים ריאליים.
בין השנים 2005-2001 התנהלה בכנסת "ועדת החקירה בנושא הבדיקה בבנקים בישראל של נכסי קורבנות השואה" (להלן – ועדת החקירה). כיוון שבקשת האישור נסמכת על ממצאי ומסקנות ועדת חקירה זו וכדי לתמוך בטענותיו, פנה המבקש בבקשה לאפשר לו להגיש חוות דעת מטעם שני מומחים:
האחד, פרופ' יוסי כץ, גיאוגרף היסטורי אשר עוסק מזה שנים רבות במחקר וכתב ספרים ומאמרים רבים ביחס לסוגיות שונות הנוגעות לרכוש קורבנות השואה בישראל, הסכם השילומים וזכויות הניצולים. פרופ' כץ שימש כיועץ לוועדת החקירה ולחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ (להלן – החברה להשבה).
השני, רואה חשבון יהודה ברלב (להלן – ברלב) אשר פעל בשליחות ועדת החקירה ומונה לערוך את הבדיקה בבנק לאומי. כמו כן, עבד ברלב גם הוא עבור החברה להשבה.
"ברלב ושות', רואי חשבון", משרדו של ברלב, בדק ואסף חומר בארכיונים שונים ובסניפי הבנק, בארכיון המדינה הבריטי ובבנק לאומי באנגליה, בתיקי הבנק ו בכספות שלו, בחברות הבנות של הבנק, במשרד האפוטרופוס הכללי והממונה הבריטי, ניהל שיחות עם ותיקי הבנק וכתב תוכנה לשם ריכוז הנתונים, עיבודם, הצלבתם ושערוכם. בבנק אנגלו-פלשתינה בע"מ בדק משרד ברלב את חשבונות הבנק, את כספותיו, את חברות הבנות שלו, את פקדונות ניירות הערך ובעלי המניות ואת ההתחשבנות עם חברת "העברה" (עמוד 33 לדוח המסכם של ועדת החקירה).
במסגרת עבודתם עבור ועדת החקירה התחייבו פרופ' כץ וברלב לשמור על סודיות מלאה ביחס למידע אליו נחשפו במהלך עבודת הוועדה ובמהלך הבדיקה שביצע ברלב בבנק לאומי, הן בתקופת ההתקשרות עם הכנסת והן לאחר סיום התקופה.
המבקש הגיש בקשה להגשת שתי חוות הדעת, תוך מתן צו להסרת חסיון ו/או חובת סודיות שחלה על פרופ' כץ וברלב (ללא פרטים מזהים של לקוחות הבנק).
בעקבות החלטת בית המשפט מיום 1 בדצמבר 2016, מסרה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה את עמדתה ביחס לשלוש בקשות ביניים: בקשה להסרת חיסיון שני המומחים, בקשה לגילוי מסמכים ובקשה לקביעת דיון ושמיעת המומחים. לדידה, מבלי להתייחס לטענות המשפטיות, על כל הגופים המעורבים לעשות ככל שניתן במסגרת הדין על מנת לסייע לניצולי השואה ולדאוג לרווחתם. כמו כן, ככל שלא יעשו המומחים שימוש במסמכים שמקורם בעבודת ועדת החקירה של הכנסת או בעבודה שביצעו עבור החברה להשבה, תהיה חוות דעתם מותרת. באשר לגילוי מסמכים ספציפיים שייתכן שחלקם חסויים, אפשר יהיה לבחנם אם וכאשר יהיה הדבר רלוונטי, כאשר כל טענות הצדדים תהיינה שמורות להם.
ביום 5 בנובמבר 2017, קבע בית המשפט (כבוד השופטת שושנה אלמגור), ש המבקש רשאי לצרף את חוות דעתו של פרופ' כץ ל תגובה לתשובה לבקשת האישור. בית המשפט לא הכריע, בעת ההיא, באשר לבקשה לאשר הגשת חוות דעת מטעם ברלב והותיר זאת לבחינה מאוחרת יותר .
התגובה לתשובה לבקשת האישור הוגשה ביום 8 במרץ 2018 ועמה חוות דעתו של פרופ' כץ.
ביום 26 ב ספטמבר 201 8 פנה שוב המבקש לבית המשפט, לאחר פניות דומות קודמות, בבקשה לזמן את ברלב לדיון ו/או לתת את חוות דעתו באשר למסמכים שאותרו על ידו בנוגע לנכסי אביו, זיגפריד וולפה המנוח, במהלך הבדיקה שביצע בבנק לאומי.
המשיב, אשר כבר הביע התנגדות לכך בעבר, המשיך בהתנגדותו העקרונית למתן חוות דעתו של ברלב וביקש לדחות את הבקשה בשל התחייבותו של ברלב לסודיות ביחס למידע שהגיע אליו במהלך הבדיקה.
עמדת הכנסת
עמדת הכנסת, שהוגשה באמצעות הממונה על ייצוג הכנסת בערכאות (להלן – היועץ המשפטי לכנסת) היא, שככל שמדובר במידע חסוי שקיבל ברלב במסגרת הבדיקה שביצע בבנק לאומי, התחייבותו לסודיות כלפי ועדת החקירה של הכנסת אינה מאפשרת לעשות בו שימוש. עם זאת, בהסכם למתן שירותי בדיקה לצורך עריכת בדיקה חיצונית של חשבונות קורבנות השואה בבנקים בישראל (להלן – הסכם ההתקשרות) עליו חתם מול הוועדה צוין, כי חובת הסודיות שחלה עליו מתייחסת למידע שאינו בגדר "נחלת הכלל". כיוון שכך, אין מניעה לעשות שימוש במידע שפורסם לציבור על מנת לגבש חוות דעת מקצועית כללית. כלומר, כל המידע הגלוי הכולל את הפרוטוקולים של ועדת החקירה, ממצאי ומסקנות הוועדה, הדוח שהגיש ברלב לוועדה והחומר הארכיוני שאליו התייחס ואשר יש לציבור נגישות אליו, מותר בשימוש ואין בכך כדי הפרת חובת הסודיות אליה התחייב ברלב.
וכדברי היועץ המשפטי לכנסת: "יש לדחות את טענות המשיב ויש לפרש את היקף חובת הסודיות של ברלב בהתאם ללשונה, קרי ככזו המתפרשת רק על מידע חסוי שהגיע לידיו במסגרת עבודתו עבור ועדת החקירה הפרלמנטרית" (סעיף 44, עמוד 16 לתגובת הכנסת לעמדת משיב 1) .
בדומה לנאמר בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, כאשר עסקינן בעניינם של קורבנות השואה, קמה חובה מוסרית לסייע לאוכלוסיה זו למצות את זכויותיה, תוך גילוי גמישות ורגישות מיוחדת. עם זאת, שחרור ברלב מחובת הסודיות אליה התחייב בהסכם העקרונות שנחתם עם הבנקים, עלולה להוביל לאפקט מצנן שיסכל מסירת מידע לכנסת בעתיד מחשש שתופר ההתחייבות לסודיות.
על כן, תוצאה שתאפשר מתן חוות דעת מקצועית-כללי ת המבוססת על חומר גלוי, תהווה איזון ראוי בין מכלול האינטרסים האמורים.
תמצית טענות הצדדים
המבקש פנה בבקשה לסמוך ידיו על עמדת היועץ המשפטי של הכנסת לפיה, ניתן לאפשר לברלב למסור חוות דעת המסתמכת על מידע שהוא בגדר "נחלת הכלל", זאת כפי שצוין בהסכם ההתקשרות עם ברלב. לטענתו, קיים אינטרס ראשון במעלה לסייע בחשיפת האמת כאשר עסקינן בסוגיה ציבורית חשובה זו. כל שכן, כאשר ברלב התחייב כלפי ועדת החקירה של הכנסת בהסכם ההתקשרות (ולא מול הבנק), והכנסת אישרה את מתן חוות הדעת במגבלות האמורות.
לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה להגיש "חוות דעת מומחה" מטעם ברלב. לדידו, ההתחייבות כלפי הוועדה אינה מאפשרת לו לעשות שימוש במידע שקיבל במסגרת בדיקתו בבנק לאומי. המשיב חולק על עמדת היועץ המשפטי של הכנסת באשר להיקפה של חובת הסודיות החלה על ברלב וסבור, שאין לאפשר את מתן חוות הדעת, כיוון שהסודיות אליה מחוייבים הבודקים במסמך העקרונות בדבר הסדר בדיקה חיצונית של חשבונות קורבנות השואה בבנקים בישראל (להלן – מסמך העקרונות), מתייחסת "לכל מידע שיגיע אליהם בזמן הבדיקה" (ללא הבחנה בין מידע שהוא בגדר נחלת הכלל לבין מידע שאינו כזה).
המשיב מביע חשש, שחוות הדעת המקצועית המתבקשת תהא מבוססת על הידע שרכש ברלב בתחום מושא הבקשה בעודו משמש כזרוע של ועדת החקירה של הכנסת בבנק לאומי ואשר ביחס אליו הוא מחוייב בסודיות. שכן החומרים אשר פורסמו לציבור צורפו לבקשת האישור ואין צורך במומחיות מיוחדת כדי להבין את הכתוב בהם.
בנוסף, מפנה המשיב לרע"א 9728/04 עצמון נ' חיפה כימיקלים בע"מ שם נזכר , ש"דוח של ועדת חקירה שהוקמה מכוח החוק אינו קביל כראיה במשפט, למעט חריג אשר אין חולק כי אינו מתקיים בענייננו" (בעניין עצמון ההוראה לקוחה מחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 וישנה הפניה להוראות דומות, בין היתר לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט- 1968). המשיב טוען, שמעבר לעובדה שלא ניתן להשתמש בחומרים אליהם נחשף ברלב במהלך בדיקתו בבנק לאומי לצורך מתן חוות הדעת, חל איסור על ברלב להשתמש בדוח ועדת החקירה לצורך כך, שכן אינו קביל.
דיון
מעיון בממצאי ועדת החקירה עולים, בין היתר, הדברים הבאים:
"א. מאז ראשית המאה ה-20 ובמיוחד בתקופת המנדט הבריטי, הופקדו בבנקים בארץ ישראל פיקדונות כספיים על ידי יהודים אשר על רקע שואת אירופה הפכו לקורבנותיה...
ה. ...גם לאחר מלחמת העולם השנייה נשארו בבנקים כספים וחשבונות של קורבנות שואה או יורשיהם...
ז. פיקדונות שהושבו לבעליהם על פי חוק, אם על ידי המדינה ואם על ידי הבנקים, לא הושבו בערכם הריאלי המלא.
ח. לאחר הקמת המדינה לא פעלו הבנקים בדרך נמרצת להשבת הכספים לבעליהם, וגם כאשר פנו אליהם ניצולי השואה ו/או יורשים של קורבנות, לא פעלו הבנקים בנחישות לאתר את החשבונות.
ט. ניצולי השואה או יורשיהם, שפנו לקבלת כספים ונענו בחיוב , קיבלו את כספיהם לפי שווי לא ריאלי " (דוח ועדת החקירה, עמ' 7).
האירועים המתוארים התרחשו לפני שנים רבות אשר במהלכן עברו הניצולים שואה ותלאות, באופן ה יוצר קשיים ראייתיים ומקשה על מציאת עדים ומסמכים ועל עשיית צדק עם הקורבנות ועם יורשיהם. מטעם זה, ישנה חשיבות רבה בהגשת חוות דעתו של ברלב.
מקובלת עלי עמדת הכנסת, שבקשת האישור עוסקת בעניינם של קורבנות וניצולי השואה וקיימת חובה מוסרית להתייחס לסוגיות הנדונות בגמישות וברגישות מיוחדת ולסייע לקורבנות השואה וליורשיהם, ככל הניתן, למצות את זכויותיהם ("תגובה מטעם הכנסת לבקשה להגיש חוות דעת מטעם רו"ח ברלב" מיום 10 באפריל 2019, עמ' 11, סעיף 29).
כך גם עולה מהמלצות ועדת החקירה של הכנסת: "על מדינת ישראל ועל הבנקים לנהוג במלוא ההגינות והרגישות כלפי היורשים, וזאת תוך פרק זמן קצר ככל שניתן" (דוח ועדת החקירה, עמ' 9, סע' ו').
כפי האמור, המבקש פנה בבקשה לאשר את הגשת חוות דעתו של ברלב על מנת שיוכל לשפוך אור על הסוגיות הנדונות בבקשת האישור ולחשוף את המסכת העובדתית והראייתית המלאה בדבר כספי הניצולים בפני בית המשפט.
התחייבותו של ברלב לסודיות נלמדת משני מסמכים עיקריים: מסמך העקרונות (סעיף 7(א)), עליו חתמו הכנסת והבנקים ביום 19 באפריל 2001 והסכם ההתקשרות (סעיף 13(א)), עליו חתמו הכנסת וברלב ביום 15 באוקטובר 2001, כחצי שנה לאחר מכן.
מסמך העקרונות גורס, ש"הבודקים יחתמו על הצהרת סודיות בנוגע לכל מידע שיגיע אליהם במהלך הבדיקה" באופן שמובן, שהתחייבות ברלב לסודיות רלוונטית למסמכים ולמידע של הבנקים שהגיעו לידיו לשם הבדיקה והייתה כוונה שלא לפרסמם.
בסעיף 13 (א) להסכם ההתקשרות בין ברלב לכנסת צוין, כי "המתקשר מצהיר.. כי כל מסמך ומידע שהגיע אליו... למעט מידע שהוא נחלת הכלל, הינו סודי". הסכם ההתקשרות מחריג , במפורש, מידע שהוא נחלת הכלל.
מידע שלציבור יש נגישות אליו לא מעורר, מטבע הדברים, קושי בדבר חיסיון בנק-לקוח ואינו מעורר חשש לפגיעה בפרטיות לקוחות או בסודות מסחריים של הבנק . כל עוד יתבסס ברלב בחוות דעתו על מידע שהוא נחלת הכלל, אין חשש שייחשף מידע פנימי וסוד מסחרי של בנק לאומי, ואם יתעורר כזה, יהיו זכויותיו שמורות לטעון לגבי חשיפת מידע או סוד מסחרי העולה מ המסמכים או מחוות הדעת.
יודגש, שבהודעה מיום 27 בינואר 2019 כתב ברלב, שלמיטב זכרונו מרבית החומרים נאספו מארכיונים וגנזכים שאינם שייכים לבנק לאומי.
בנוסף, את האינטרסים הנוגעים לשמירת הסודיות הבנקאית ופרטיות לקוחות הבנק ואת הרצון למנוע תמריץ שלילי למסירת מידע לידי ועדות הכנסת, יש לאזן מול ערכים ציבוריים אחרים כערך גילוי האמת והאינטרס הציבורי שביסוד בירור בקשת האישור. כך נאמר ברע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי: "נקודת המוצא העקרונית הינה עיקרון הגילוי... גילוי האמת משרת את אינטרס הציבור, בהבטיחו את 'תקינות הפעולה של המערכת החברתית כולה' (כבוד הנשיא שמגר בב"ש 298/86 ציטרין ואח' נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב)". מתן חוות הדעת במגבלות האמורות תסייע לגילוי האמת תוך שמירה על האינטרסים של הבנק ושל הכנסת ביחס להתחייבות לסודיות.
המשיב טוען, שאין אפשרות לאשר מתן חוות דעת מצד ברלב בהתבסס על דוח ועדת החקירה הפרלמנטרית, שכן לפי סעיף 22 חוק ועדות חקירה תשכ"ט-1968 (להלן – חוק ועדות חקירה), "דין וחשבון של ועדת חקירה לא ישמש ראיה בכל הליך משפטי".
טענה זו נדחית, כפי שהבהיר היועץ המשפטי של הכנסת, חוק ועדות חקירה קובע הוראות לגבי סמכויותיה ועבודתה של ועדת חקירה ממלכתית. ועדה זו מוקמת על ידי הממשלה ולא על ידי הכנסת ולה סמכויות נרחבות: "ראתה הממשלה שקיים עניין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור, רשאית היא להחליט על הקמת ועדת חקירה שתחקור בענין ותמסור לה דין וחשבון (סע' 1 לחוק ועדות חקירה). חוק זה אינו רלוונטי לענייננו, שכן במקרה דנן מדובר בוועדת חקירה פרלמנטרית המוקמת מכוח סעיף 22 לחוק-יסוד: הכנסת, וסמכויותיה נקבעות על ידי הכנסת.
משכך, סעיף 22 לחוק ועדות חקירה חל על ועדת חקירה ממשלתית ולא על ועדת חקירה פרלמנטרית ויפים לעניין זה דברי כבוד הנשיא שמגר ברע"א 423/83 מדינת ישראל נ' סילוורמן "כאשר המחוקק ביקש לקבוע, כי דו"ח של ועדת חקירה מסוג מוגדר לא יתקבל כראיה במשפט, אמר דברו במפורש" ( מיום 23.10.1983, פסקה 5, להלן – עניין סילוורמן).
עוד נקבע בעניין סילוורמן, ש"בית המשפט הוא הקובע, איזו חוות-דעת, אם בכלל, מקובלת עליו, ואין בהגשתם של דוח החקירה או של חוות-דעת מומחה כדי לחרוץ גורלה של התביעה".
לאור כל האמור, הבקשה להגשת חוות דעת מטעם ברלב – מתקבלת. ברלב רשאי להגיש חוות דעת מקצועית-כללית ו יוכל להיעזר במסמכים ובמידע גלויים, שה ם בגדר "נחלת הכלל", כאמור בעמדת היועץ המשפטי של הכנסת. זאת בכפוף למגבלות הסודיות האמורות, אליהן התחייב.
יודגש, שהחלטה זו מתייחסת לנסיבות המיוחדות והרגישות של בקשת האישור.
חוות דעתו של רואה חשבון יהודה ברלב תוגש עד ליום – 1.11.19.
הבנק רשאי להגיש חוות דעת נגדית או תגובה לחוות הדעת או כל בקשה אחרת בעניין חוות הדעת, עד ליום 15.12.17.
51293
ניתנה היום, ‏ד' אב, תשע"ט, ‏5 אוגוסט, 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: צמח וולפה
נתבע: בנק לאומי לישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: