ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין CHENGYU JI נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

התובע:
1. CHENGYU JI
2. SHENGLIN ZHU
ע"י ב"כ: עו"ד דניאל גבע

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שירה צמיר

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשת התובעים, בתגובה ובתשובה לה להלן החלטתי :
רקע כללי
לפניי בקשה להעיד את התובעת מס' 2, הגב' SHENGLIN ZHU (להלן: " התובעת 2 "), אמא של המנוח JI JUN ז"ל (להלן: " המנוח") באמצעות כינוס וידאו (וידאו קונפרנס).
בהחלטה מיום 18.4.2019 נדחתה בקשה דומה להעיד את התובעים ואת אלמנת המנוח באמצעות כינוס וידאו מהטעם כי "דרך המלך עת מוגשת תביעה היא כי על התובע להתייצב לדיון". אשר לתצהירים נקבע כי "על מנת למנוע טרחה מיותרת יוכלו המצהירים לאמת את התצהירים במועד הדיון". על החלטה זו הוגשה בר"ע (בר"ע 59533-04-19) וביום 1.7.2019 ניתן תוקף של החלטה להסדר מוסכם לפיו ככל שאלמנת המנוח לא תתייצב לעדות או ככל שהתובעים יסברו שיש צורך גם בעדותם של התובעים (או אחד מהם) להוכחת תביעתם, או ככל שהנתבע יעמוד על כך שהתובעים או מי מהם יעיד בתביעה ולא יסכים להסתפ ק בעדות של אלמנת המנוח, יהיו התובעים רשאים להגיש פעם נוספת את הבקשה להעיד באמצעות כינוס וידאו ובית הדין יתן החלטה חדשה ומנומקת בבקשה.
ביום 10.7.2019 התקיים בתיק דיון הוכחות במהלכו נחקרה אלמנת המנוח וביום 17.7.2019 הוגשה הבקשה דנן להעיד את התובעת 2 על דרך של כינוס וידאו .
טענות הצדדים
התובעים תובעים להעיד את התובע ת 2 על דרך של כינוס וידאו מהטעמים הבאים:
הם סבורים שעדותה חיונית להוכחת התביעה, וזאת בשים לב להערת בית הדין, לאחר סיום עדותה של האלמנה לפיה קיים לתובעים קושי להוכיח את תבי עתם בהסתמך על עדותה היחידה של האלמנה, לנוכח הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל" א-1971;
לטענת התובעים, התובעת 2 היא אזרחית ותושבת סין, בת 68 (מעל גיל פרישה) ומצבה הבריאותי רעוע. לטענת התובעים, התובעת 2 אינה מועסקת מזה שנים רבות והיא הייתה תלויה במנוח והתפרנסה מכספים שהגיעו ממנו, כתוצאה מעבודתו בישראל וכך גם אביו של המנוח, התובע מס' 1. כפועל יוצא מכך, מאז מות המנוח, מטה לח מם של התובעים נגדע ומצבם הכלכלי הוא בכי רע.
לטענת התובעים, עדות התובעת 2 רלבנטית וחיונית לבירור הפלוגתאות וחקר האמת וכי מצבה הכלכלי והבריאותי הם בגדר סיבה טובה המונעת את הגעתה לישראל ומצדיקה להיעתר לבקשה.
עוד צוין כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר בנסיבות בהן התובעים מתגוררים במרחק רב מהקונסוליה הישראלית כך שלצורך אימות חתימה כדין על תצהיר יש צורך בתרגום בכתב של התצהיר, בקבלת אישור תרגום נוטריוני, בקביעת תור לקונסוליה ונסיעה אליה במשך למעלה משלוש שעות, וכן בתשלום אגרה לקונסול, דבר הכרוך בהוצאות רבות וטרחה רבה לתובעים ולכן בית הדין נתבקש להיעתר לבקשה חרף היעדרו של תצהיר התומך בה.

הנתבע מתנגד להעיד את התובעת 2 באמצעות כינוס וידאו וכן מתנגד להעדת התובעת 2 ללא תצהיר עדות ראשית מאומת וערוך כדין . עיקר הטעמים להתנגדות הם כדלקמן:
הבקשה אינה נתמכת בתצהיר, ובהתאם אין כל אימות לעובדות הנטענות שם;
לא הוגש גם תצהיר עדות ראשית מאומת כדין מטעם התובעת 2 ומשכך אין לראות במסמך שהוגש לתיק תצהיר כהגדרת סעיף 15 לפקודת הראיות[נוסח חדש], התשל"א-1971; אף אין זיהוי של החתומה על גבי התצהיר, ובקשת התובעת 2, היא שלא להתייצב פיזית לעדות; למעשה התובעים תובעים לנהל הליך משפטי שלא בהתאם לסדרי הדין ;
אופייה של המחלוקת בין בעלי הדין אינו מאפשר חקירת התובעת 2 באמצעות כינוס וידאו הואיל ומתעוררות שאלות רבות של מהימנות, וביתר שאת לאחר שהאלמנה העידה;
לא מתקיימים התנאים להתרת גביית עדות מחוץ למדינה – על בית הדין להקפיד במיוחד בבחינת התקיימותן של הדרישות הללו בעת שדן בבקשות לגביית עדות של בעל דין, נוכח החשיבות הרבה של התרשמות ישירה של בית הדין מחקירה, כאשר מדובר בבעל דין מעוניין.
הפסיקה מחמירה אף יותר כאשר מדובר בבקשה לגביית עדות של תובע ונקבע כי רק במקרים יוצאים מגדר הרגיל תינתן רשות לכך. הטעם לכך הוא שהתובע עצמו בחר להגיש תביעתו בישראל ולפיכך נושא הוא "בחובה מוסרית רבה יותר" , ואין להתיר לו ל העביר את זירת בירור המחלוקת למקום אחר.
העדת התובעת 2 בכינוס וידאו כשאף לא נגבה ממנה תצהיר עדות ראשית ואין לה גרסה מחייבת, תפגע קשות בהגנת הנתבע וביכולתו לנהל משפט הוגן.
לא ניתן כלל לטעון לתום ליבה של התובעת 2 משלא ברורה מידת מעורבותה בתביעה.
הבקשה אינה מגלה "סיבה טובה". לא הוגשו חוות דעת רפואיות אלא מסמכים כתובים סינית (ככל הנראה), שלא ברור מי הנ פיקם, הם אינם נושאים לוגו כלשהו והתרגום שצורף להם אינו תרגום כדין; גם אם יקבע כי האמור במסמך המתורגם רלבנטי, הרי שלא הוכחה שם וכלל לא נטען שם למניעה רפואית להגעה לעדות. העובדה כי אדם הוא מעל גיל פרישה גם היא אינה מהווה מניעות רפואית או אחרת להגעה לישראל.
מהאמור בבקשה עולה כי המדובר בשיקולים כספיים ושיקולי נוחות של התובעת 2, אלא שבהתאם לפסיקה אין בכך כדי להוות "סיבה טובה", מה גם שלא צורפה כל אסמכתא למצב כלכלי כלשהו, אלא נטענת טענה בעלמא.

על האמור השיבו התובעים כי:
סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, קובע כי בית הדין אינו קשור בדיני הראיות, למעט בהליכים פליליים, ודי בטעם זה כדי לשמוט את הקרקע תחת תגובת הנתבע;
בית הדין התיר לתובעים בהחלטתו מיום 11.4.2018 להגיש תצהירים שאינם מואמתים, אשר יאומתו במועד דיון ההוכחות לפני כשנה והתנגדות הנתבע להגשת תצהירים שאינם מאומתים היא בגדר ניסיון פסול ומק ומם שאין לו כל בסיס בדין לתקוף החלטה חלוטה שניתנה על ידי בית הדין;
כמעט בכל הליך מתעוררות שאלות של מהימנות והקריטריונים שנקבעו בפסיקה כתנאי לגביית עדות בוידאו אינם נוגעים כלל לשאלות מהימנות;
התובעת 2 היא אמנם בעלת דין אך עדותה אינה עדות יחידה אלא מתבקשת כחיזוק לעדות האלמנה שאינה בעלת דין ואשר העידה באופן בלתי אמצעי בפני בית הדין;
הטעם להחמרה במקרה של גביית עדות התובע הוא שהתובע עצמו בחר להגיש את תביעתו בישראל, ואילו במקרה דנן, לא הייתה לתובעים כל ברירה אחרת; איתרע מזלם שבנם מצא את מותו בתאונת ע בודה בישראל והנתבע בחר לדחות את תביעתם, ללא סיבה מוצדקת;
תצהיר חתום על ידי התובעת 2 הוא גרסה מחייבת. לא ברור לתובעים כיצד נתן לטעון שתצהיר חתום אינו בגדר גרסה מחייבת רק משום שהוא נעדר אימות וגם זאת, לפי ה יתר שניתן מראש על ידי בית הדין;
המסמך הרפואי ש צורף הופק בסין, לעניין הלוגו אין לתובעים שליטה על עורכי המסמכים והם אינם יכולים לדרוש מהם דרישות צורניות כלשהן. נוכח נסיבותיהם האישיות, אין זה סביר לדרוש מהם לשאת בעלויות של תרגום נוטריוני רק לצורך הגשת הבקשה;
הפסיקה אינה דורשת "מניעות רפואית" אלא "סיבה טובה" המונעת את הגעת העד לישראל. התובעת לא טענה למניעות רפואית בשל גילה;
מדובר במקרה יוצא מגדר הרגיל.

דיון והכרעה
הלכה למעשה, לפנינו שתי סוגיות הדורשות הכרעה :
ראשית, האם יש להתיר מתן עדות בהתבסס על תצהיר עדות ראשית שאינו מאומת כדין.
שנית, האם יש להתיר בנסיבות העניין התרת עדות באמצות כינוס וידאו.
להלן אתייחס לשתי הסוגיות בהרחבה :

התרת עדות בהעדר תצהיר מאומת כדין
"תצהיר" מוגדר בתקנה 1 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, כהגדרתו בתקנות סדר הדין האזרחי, לאמור : " 'תצהיר' – תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, לרבות הצהרה בכתב שניתנה מחוץ לישראל בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או שניתנה לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור ולרבות הצהרת אימות הניתנת בפני רשם". הגדרה זו, הזהה כאמור להגדרת תצהיר בתקנות סדר דין אזרחי, משלימה את האמור בסעיפים 15 ו-30 לפקודת הראיות. סעיף 30 לפקודת הראיות קובע כי :

"יפוי-כח או כל מסמך אחר שבכתב שנערכו או שהוצאו במקום שמחוץ לשטח שחל עליו משפט מדינת ישראל, מותר בכל משפט או ענין אזרחיים, ובכפוף לכל סייג מוצדק, להוכיחם באישורם של הצדדים שהוציאום, או בהצהרה שבכתב של אחד מעדי האימות, שנמסרו כנחזה בפני אחד מאלה:
(1) נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו על גבי המסמך או בנספח אליו;
(2) נוטריון ציבורי, וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו הנוטריונית ואומתו בכתב בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי ובחותמתו הרשמית על גבי המסמך או בנספח אליו"

בתי המשפט ובתי הדין לעבודה, על ערכאותיהם, ייחסו באופן עקבי להוראות הדין פרשנות לפיה מתן הצהרה בכתב מחוץ לגבולות המדינה נדרשת לאישור לפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או שיש לאשרה לפי דין המקום באישור נציג דיפלומטי או קונסולרי. במאמר מוסגר יצויין, כי קיימות אף דרכים אחרות לאישור בחוץ לארץ של תצהיר שנועד לשם שימוש בישראל, לרבות מכח אמנת האג בדבר ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים:Convention of Abolishing the Requirement of Legalization for Foreign Public Documents. משנת 1961 (ראו: ע"ע (ארצי) 148/08 אשליק יוסוף נ' מנרב הנדסה ובניין בע"מ, (ניתן ביום 8.12.2008), פסקה 12 לפסק דינו של כבוד הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר (להלן: " פסק דין אשליק")).

בפסיקה הובעו דעות שונות לגבי מקרים בהם יתירו הגשת תצהיר שאינו ערוך ומאומת כדין. כבוד הנשיא (בדימוס) , סטיב אדלר סבר בפסק הדין בעניין אשליק כי יש להתיר הגשת תצהיר שאינו מאומת כדין בכפוף לכך שמגיש התצהיר יאשר בפני בית הדין את תוכן הצהרתו ואת חתימתו עליה עת יתייצב לחקירה נגדית על התצהיר בישראל ובהעדר התייצבות, יימשך התצהיר מהתיק. כאמור בפסקה 13 לפסק דין אשליק :
"לדידי במקרים מסוימים, בהם מהגר העבודה מתגורר במרחק ממקום משכנה של השגרירות או הקונסוליה הישראלית במולדתו; או כאשר אישור התצהיר בפני גורמים אלה, או בדרכים האחרות בהן ניתן לאשר נתינת תצהיר בחו"ל (למשל על ידי נוטריון מקומי בחותמת אפוסטיל), יהא כרוך בהוצאות כספיות משמעותיות; או כאשר הדבר נדרש על מנת לעשות משפט צדק, ניתן לקבל את "התצהיר" הפגום לתיק בית הדין, ובלבד שבמועד הגעתו של המצהיר לחקירה נגדית על תצהירו בישראל, יאשר בפני בית הדין את תוכן הצהרתו ואת חתימתו עליה. ככל שמהגר העבודה לא יופיע לחקירה נגדית על תצהירו, יש להורות על משיכת תצהירו מתיק בית הדין"(ההדגשה הוספה)

מנגד, כבוד השופט עמירם רבינוביץ סבר כי במקרים חריגים יאות בית הדין לקבל תצהיר שאינו מאומת כדין גם אם נותן התצהיר לא התייצב לחקירה וכי הדבר יהיה רלבנטי לעניין המשקל שיש לייחס לתצהיר. כאמור בהכרעתו בפסק הדין אשליק:
"בחוות דעתו של חברי הנשיא מצוין, כי באישור תצהיר על ידי עורך דין בעל רישיון עריכת דין ישראלי בחוץ לארץ, יש כדי להוות פגם. מסופק אני, אם אין לקבוע בנסיבות העניין, כי המדובר בתצהיר כשר. זאת, לאור העובדה, כי המדובר במסמך ששימושו המשפטי יהא בתחום שיפוט המדינה ובתביעה שחל עליה המשפט הישראלי. עם זאת, ראיתי להסכים לדרך בה הלך הנשיא, המביאה הלכה למעשה לתוצאה שאני סבור, כי היא התוצאה הנכונה והראויה. אשר למשיכת תצהיר כאמור מתיק בית הדין כאשר העובד הזר אינו מגיע להיחקר עליו - לא הייתי קובע מסמרות בנידון. לאור המגמה המשפטית של מעבר מקבילות למשקל, ניתן יהא לשקול בנסיבות חריגות הותרת תצהיר כאמור בתיק בית הדין אף אם העובד הזר לא יתייצב להיחקר עליו. עובדה זו, תלקח בחשבון כמובן, בעת קביעת משקל האמור בתצהיר. אך ברי, שכל מקרה יבחן לגופו וממילא אין אנו נדרשים לסוגיה זו בהליכים אלה" (ההדגשה הוספה)

גם בפסיקה מאוחרת יותר נקבע כי הדרך לתיקון פגם בתצהיר שנערך בחו"ל ואינו מאומת כדין, היא על ידי התייצבות נותן תצהיר למתן עדות בבית הדין בישראל (ראו לעניין זה: בר"ע (ארצי) 4131-11-17 lagese negesi. נ' ליאור גודעי, ניתן ביום 27.11.2017).

במקרה דנן, ביום 11.4.2018 הותרה הגשת תצהיר התובעת 2 שאינו מאומת בכפוף לכך שיאומת במעמד הדיון בישראל מש נקבע כי על התובעים להתייצב לדיון. אלא שכעת התובעים מבקשים לפטור עצמם מהתייצבות ולקיים תחת האמור כינוס וידאו כל זאת על בסיס תצהיר שלא נחתם לפני אף גורם בחו"ל ואינו מאומת גם כדין (יצוין כי במקרה של פסק דין אשליק נחתם התצהיר לפני עורך דין ישראלי בחו"ל ואילו במקרה דנן התצהיר לא נחתם לפני גורם כלשהו).

צודק אם כך הנתבע כי אין מקום לקיים דיון הוכחות בהתבסס על תצהיר שאינו חתום ומאומת כדין. אימות התצהיר כדין נחוץ גם לצורך זיהוי הגורם החתום על התצהיר ובמקרה דנן אין כל אימות שכזה כלל ועיקר.

נוסף על כך יצוין כי כאשר התובעת 2 נתנה תצהיר לתמיכה בתביעה לביטוח לאומי התייצבה לפני נציג קונסול רי ישראלי בשנגחאי, ביום 31.3.2015 (כאמור בנספח ג'1 לתצהיר מטעמה). מכאן כי גם התצהיר דנן על מנת שיתקבל לתיק כראיה צריך להיחתם ולהיות מאומת כדין ואין הצדקה להגשתו שלא באופן כאמור על אחת כמה וכמה משמבוקש כי העדות תישמע על דרך של כינוס וידאו ולא בדרך המלך.

לעניין הבקשה להתיר עדות התובעת 2 על דרך של כינוס וידאו דרך המלך לשמיעת עדויות היא באולם בית המשפט. נקודת המוצא היא כי בקשה לשמיעת עדים בדרך של עדות מחוץ למדינה מלמדת על החריג לכלל, ולא על הכלל עצמו. חריג זה מעוגן בסעיף 13(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] , תשל"א- 1971.

הפרשנות שניתנה לסעיף זה בפסיקה לאורך השנים הייתה פרשנות מצמצמת. נקבע כי על המבקש גביית עדות מחוץ למדינה להוכיח כי פנייתו לבית המשפט נעשתה בתום לב; כי העדים שהמבקש חפץ בגביית עדותם ימסרו עדות רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת; וכי קיימת סיבה טובה המונעת את בואם של העדים לחקירה בישראל ( ראו: ע"א 84/51 קלינגהופר נ' בלום (פ"ד ו 201) , בע' 202).

כאמור ברע"א 3810/06 י. דורי את צ'קובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' שמאי גולשטיין (ניתן ביום 24.9.2007) (להלן: " פסק הדין בעניין דורי"):
"בית המשפט הקפיד במיוחד בבחינת התקיימותן של דרישות אלה בעת שדן בבקשות לגביית עדות של בעל דין. זאת, לאור החשיבות הרבה של התרשמות ישירה של בית המשפט מחקירה, כאשר מדובר בבעל דין מעוניין. בית המשפט החמיר אף יותר כאשר דובר בבקשה לגביית עדותו של תובע, ונקבע כי רק במקרים יוצאים מגדר הרגיל תינתן רשות לכך. הטעם לכך היה שהתובע עצמו בחר להגיש תביעתו בישראל ולפיכך נושא הוא " בחובה מוסרית רבה יותר", ואין להתיר לו להעביר את זירת בירור המחלוקת למקום אחר ( ראו, רע"א 4649/92 הנ"ל בעמוד 569; וכן, ע"א 84/51 הנ"ל, בעמוד 207; ע"א 87/66 פולשנסקי נ' גולדבלום פ"ד כ ( 3) 54, 56 (1966); לנסיבות בהן לא תהיה נפקות לכך שמדובר בעדותו של תובע, ראו ע"א 6/69 ווטסון נ' חברת שרתון ים התיכון בע"מ, פ"ד כג (1) 587 487 (1969)). בין הטעמים שהוכרו כטעמים טובים להימנעות מהגעה למתן עדות בישראל נכללו טעמים הנוגעים לבריאותם של העדים ( ראו, ע"א 84/51 הנ"ל; רע"א 4649/92 הנ "ל); טעמים הנוגעים למצב הביטחוני בישראל בעת מתן העדות... וטעמים שונים הקשורים בהתחייבויות קודמות של עדים, שלא ניתן היה להשתחרר מהן ... לעומת זאת, נקבע כי חשש שמא תעוכב יציאתו של העד מישראל על ידי נושיו אינו סיבה טובה להתיר גביית עדות מחוץ לתחום המדינה ... כן נקבע כי טעמים הנעוצים במצבו הכלכלי של העד או בעל הדין אינם טעמים מספיקים לגביית עדות מחוץ לתחום המדינה ( ראו, ע"א 84/51 הנ"ל בעמודים 208-207 והשוו להערתו של השופט לנדוי בע"א 185/67 נוסבאום נ' ויטלה, פ"ד כא (2) 100, 104 (1967))" (ההדגשה הוספה)

לעניין מתן עדות באמצעות כינוס וידאו הובעה בפסיקה דעה כי יש לשנות, במידת מה, את האופן שבו נבחנות בקשות למתן עדות מחוץ לתחום השיפוט כשמבוקש לגבות את העדות בהיוועדות חזותית, בין השאר, משום שהאמצעים הטכנולוגיים לגביית עדות מחוץ לכותלי בית המשפט העומדים לרשות נו כיום מאפשרים לבית המשפט להתרשם מן העד באופן ישיר, ואף לפקח על חקירתו ולכוונה בזמן אמת. בית המשפט יכול לקבל תמונה ברורה, תרתי משמע, באשר למהימנותו של העד ועל כן קטן החשש מפני העדרה של התרשמות ישירה מן המעיד ומן העדות (ראו: פסק הדין בעניין דורי, פסקאות 15 - 18) . עם זאת, נקודת המוצא לדיון היא עדיפותה של העדות בין כתלי בית המשפט. גם היום, כמו בעבר, אין תחליף להתייצבותו הפיזית של עד בבית המשפט לעדות "חיה". כך במיוחד, שעה שקיימת חשיבות רבה לבחינת מהימנותו של העד (ראו פסק דהין בעניין דורי, פסקה 19). על כן, אין לפתוח פתח רחב מדי ובלתי מוגבל לגביית עדות באמצעות היוועדות חזותית ואין לוותר על הדרישה להציג, בתום לב, סיבה מספקת למתן עדות בהיוועדות חזותית. על המבקש להעיד בהיוועדות חזותית אף לתמוך בקשתו בתצהיר מתאים לעניין הטעם שביסוד הבקשה. ככל שהעדות חשובה ומרכזית יותר וככל שהבאת העד לבית המשפט כרוכה בקשיים רבים יותר או בנזק רב יותר לעד, כך ייטה בית המשפט להתיר עדות בהיוועדות חזותית (פסקה 19 לפסק הדין בעניין דורי).

אשר למקרה דנן התובעים הגישו, יחד עם אלמנת המנוח, תביעה לתשלום גמלה לת לויים בנפגעי עבודה. בתיק קיימת מחלוקת האם הורי המנוח הם בחזקת תלויים (כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 10.7.2019, עמ' 13, ש' 18). בדיון עלתה השאלה מה הן הראיות שההורים אכן גרים בדירת המנוח ביחד עם אלמנת המנוח. משכך, נראה כי עדות התובעת 2 רלבנטית וחיונית לבירור האמת.

זאת ועוד, הנתבע לא סתר את טענת התובעים כי הבקשה הוגשה בתום לב.

עם זאת, הבקשה עצמה אינה נתמכת בתצהיר ואינה נתמכת במסמכים המצביעים על "סיבה טובה". ראשית, אין הוכחה לכך שמצבה הכלכלי של התובעת 2 בכי רע ( לא הוצג מסמך כלשהו בעניין). שנית, לא ברור מהמסמך שהוגש לתיק, המוצג כ"אישור רפואי" , כי אכן מצבה הרפואי של התובעת 2 מונע ממנה להתייצב לדיון בישראל, בין השאר, שעה שהאישור הוא משנת 2013 ולא ברור האם זהו המצב הרפואי שלה כיום ולא ברור גם האם המצב הרפואי המתואר ב מסמך מונע התייצבות לדיון . גם גיל התובעת 2 אינו מצדיק לכשעצמו עדות על דרך כינוס וידאו.

כאמור לעיל, מדובר בעדות בעלת דין (תובעת) ובתיק מתעוררות שאלות של מהימנות. משכך, קיימת חשיבות להתרשמות הישירה של בית הדין מהחקירה.

אשר על כן ומכל הטעמים כאמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להתרת עדות באמצעות כינוס וידאו. הצדדים יגישו סיכומים בהתאם לצו מיום 10.7.2019.

הוצאות הבקשה דנן תלקחנה בחשבון בתום ההליך.

התיק יעלה לעיוני ביום 2.9.2019 (עיון סיכומי התובע).

ניתנה היום, ד' אב תשע"ט, (05 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: CHENGYU JI
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: