ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עזרא הרצל מקמל נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת רחל גרוס
נציג ציבור (מעסיקים) מר אלברט שטרית

התובע:
עזרא הרצל מקמל, ( ת.ז.-XXXXX552)
ע"י ב"כ: עו"ד סער שפירא

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אתי צור אסרף

פסק דין

1. מר עזרא הרצל מקמל (להלן: "התובע"), עתר בתביעה להכיר באירוע מיום 15.9.12 כ" תאונת עבודה" בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק").

רקע

2. בזמנים הרלוונטיים לתביעה, התובע עבד כטבח במלון "קלאב אין" באילת (להלן: "המלון").

3. ביום 10.12.15 הגיש התובע לנתבע טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, בגין תאונת עבודה אשר אירעה, לטענתו, ביום 15.9.12.

4. תביעת התובע להכיר בפגיעה בברכו השמאלית כ" פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי פקידת התביעות ביום 15.2.16.
על החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

טענות הצדדים

5. לטענת התובע, ביום 15.9.12 בשעה 18:00 לערך, בעת שעבר ליד עמדת שטיפת הכלים במטבח של לובי המלון, הוא החליק כתוצאה ממים שהיו על הרצפה, נפל ונפגע בשתי הברכיים. בזמן הנפילה שהו בלובי המלון שתי עובדות, אשר "אחת מהן או שתיהן", ניגשו אליו וסייעו לו לקום. לאחר הנפילה, התובע עשה "הפסקה גדולה" ולאחריה חזר לעבודתו והמשיך לעבוד גם בימים הסמוכים. רק בחלוף מספר שבועות מולא טופס פציעה וטופס ב"ל 250 על ידי נציג מחלקת הביטחון של המלון. לאחר הפציעה, התובע המשיך לסבול מכאבים עזים בשתי הברכיים, עד שבשנת 2014 התדרדר מצבו, עד כדי פגיעה חמורה בברך שמאל והתובע פנה לנתבע להכיר בפגיעה בברך זו כפגיעה בעבודה (ראו סעיפים 2-7 לכתב התביעה).

בתמצית, התובע טוען כי הגשת התביעה במועד בו הוגשה לא מנעה מהנתבע את היכולת לברר את פרטי האירוע ועל כן, יש לדחות את טענת השיהוי; התובע נפגע באירוע בשתי ברכיו, כאשר בתביעה האמורה, הוא ביקש להכיר בפגיעה בברך שמאל בלבד כ"תאונת עבודה"; עדות התובע לא נסתרה בחקירתו הנגדית והיא אף עולה בקנה אחד עם ההודעה שמסר לחוקר המוסד (נ/4) ועם הדברים שמסרה העדה לאירוע, הגב' ברטה קלבייב (להלן: "הגב' ברטה"), לחוקר המוסד עוד בש נת 2016 (נ/5); הנתבע הסתיר מהתובע ומבית הדין את דו"ח סיכום החקירה (נ/5) ממנו עולה כי עוד בשנת 2016 הגב' ברטה אישרה בפני חוקר הנתבע את גרסת התובע; הנתבע לא גילה לתובע עובר לדיון ההוכחות את דו"ח הנוכחות של הגב' ברטה. מכל מקום, משקלו הראייתי של דו"ח הנוכחות הינו נמוך נוכח עדותן של העדות; על בית הדין להביא במכלול שיקוליו את ה דרך המפותלת בה בחר הנתבע להציג את ראיותיו; בשים לב לחלוף הזמן בין מועד התרחשות האירוע לבין מועד מסירת העדויות בבית הדין, אין ליתן משקל גבוה לאי הדיוקים שנמצאו בגרסאות התובע והעדות מטעמו ביחס לפרטי האירוע; משמדובר בחוק סוציאלי אשר אמור להיטיב עם המבוטחים, מקום בו יש חוסר בהירות ראוי כי ביה"ד יטה לטובת התובע; אין חולק כי רק חלק מהמסמכים הרפואיים תומכים בטענות התובע וחלקם סותרים. עם זאת, תיעוד רפואי מאוחר אינו מהווה עילה לפגיעה בראיות התובע. אין לדחות את התביעה רק מהטעם שהתובע לא הזכיר במדויק את כל פרטי האירוע במסמכים הרפואיים הראשונים.

בנסיבות הענין, עותר התובע להכיר באירוע מיום 15.9.12 כ"תאונת עבודה" .

6. לטענת הנתבע, לא הוכח כי ביום 15.9.12 התובע נפל ונחבל בשתי הברכיים ובברך שמאל בפרט. התביעה לנתבע הוגשה בשיהוי ניכר (כשלוש שנים לאחר האירוע הנטען); גרסת התובע והעדות מטעמו לקו בסתירות רבות ולא היו מהימנות; בהתאם לדו"חות הנוכחות שהועברו לנתבע על ידי המלון, הגב' ברטה שהעידה כי הייתה עדה לאירוע , כלל לא נכחה בעבודה ביום 15.9.12; לא קיים דו"ח פציעה או דו"ח קב"ט ביחס לאירוע הנטען; טופס ב"ל 250 מולא רק ביום 17.12.12 (כשלושה חודשים לאחר האירוע הנטען); בטופס ב"ל 250 צויין תחילה כי הפגיעה היא ב רגל ימין, הנתון האמור שונה ותוקן ל"רגל שמאל"; הפנייה הראשונה לקבלת טיפול רפואי לאחר האירוע הנטען הייתה רק ביום 13.1.13 (כארבעה חודשים לאחר האירוע הנטען) והדיווח ברישום זה היה אודות פגיעה ב"ברך ימין ובוהן ימין".

בנסיבות הענין, מבקש הנתבע לדחות את התביעה.

דיון והכרעה
7. סעיף 79 לחוק, מגדיר תאונת עבודה באופן הבא:
"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".
8. בהתאם להלכה הפסוקה, תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים - מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. באין חבלה אין תאונת עבודה והחבלה היא אחת העובדות הדרושות לעילת התביעה )דב"ע 153-0/נג פארג' עוד ג'אבר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 50).
יסוד הכרחי לקיום "תאונת עבודה" הינו קיום "תאונה", והנטל להוכיח קיומה של "תאונה" רובץ על התובע (בג"ץ 3523/04 גבריאל למברגר נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נח(5) 104). תובע המבקש כי אירוע מסוים יוכר כתאונת עבודה נדרש להוכיח את עצם קרות האירוע התאונתי וכן להראות כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה וכי הנזק נגרם עקב העבודה ולא כתוצאה מגורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה.
9. לאחר ששמענו את עדות התובע והעדות מטעמו, הגב' ברטה והגב' תמי שבקוב , ושקלנו את הראיות שהובאו בפ נינו, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את האירוע הנטען מיום 15.9.12. להלן נפרט את הנימוקים למסקנה זו.

10. אין חולק כי לא קיים דו"ח פציעה ביחס לאירוע הנטען (ראו פרוטוקול מיום 28.5.19, עמ' 9, ש' 18-19) ו לא קיים תיעוד אחר ביחס לאירוע ממועד סמוך להתרחשותו. זאת, חרף טענת התובע לאירוע נפילה משמעותי שבגינו נדרש התובע לשבת "מספר שעות" עד ש המשיך בעבודה (ראו פרוטוקול מיום 28.5.19, עמ' 8, ש' 14).

11. זאת ועוד, גרסאות התובע והעדות מטעמו לעניין מועד הדיווח אודות הנפילה ולעניין הגורם לו דווחה הפגיעה, לקו בסתירות רבות , כדלקמן:

בתצהיר העדות הראשית מטעם התובע, התובע הצהיר כי למיטב זכרונו, מולא לו "דיווח על פגיעה בעבודה כתוצאה מן הפציעה מס' ימים לאחר הפציעה" (ראו סעיף 15 לתצהיר התובע) (ההדגשה הוספה- ר.ג.)) ובנוסף, מולא לו טופס ב"ל 250 על ידי קב"ט המלון רק בחודש דצמבר 2012 , לאחר שפנה בבקשה לקבלת הטופס מספר פעמים (ראו סעיף 16 לתצהיר התובע). חרף האמור, בטופס התביעה (נ/1) צוין, כי מועד מסירת ההודעה על הפגיעה למעסיק היה רק ביום 17.12.12 (מועד הנפקת טופס ב"ל 250). כמו כן, ב"כ התובע ציין בדיון המוקדם שהתקיים בתיק, כי עד כמה שהבין את התובע , התובע פנה למעסיק שלו באיחור (ראו פרוטוקול מיום 21.9.16, עמ' 1, ש' 20).

במסגרת החקירה הנגדית של התובע, התובע שב וטען כי מולא לו דו"ח פציעה וכאשר נשאל מתי מולא הדו"ח, התובע טען כי הדו"ח מולא "מספר ימים אחרי הפציעה כי לא היו להם דו"חות פציעה" (ראו פרוטוקול מיום 28.5.19, עמ' 7, ש' 27). בהמשך החקירה, התובע טען כי דיווח לקב"ט על האירוע "למחרת" הפציעה (ראו פרוטוקול מיום 28.5.19, עמ' 9, ש' 3 וכן עמ' 9, ש' 8-9). כאשר התובע עומת עם חוסר הסבירות שבגרסתו כי פנה לקב" ט למחרת בבוקר וכי טופס ב"ל 250 מולא רק ביום 17.12.12 השיב: "לא זכור לי בדיוק אז אמרתי למחרת".

על אף שהתובע טען בתצהירו, כי מולא לו הן דו"ח פציעה והן טופס ב"ל 250, התובע אישר בעדותו כי לא מולא לו דו"ח פציעה (ראו פרוטוקול מיום 28.5.19, עמ' 9, ש' 18-19). בהמשך עדותו טען כי כשהוא אומר שמולא לו דו"ח פציעה, הוא מתכוון לטופס ב"ל 250 (ראו פרוטוקול מיום 28.5.19, עמ' 10, ש' 21-23) . עם זאת, כאמור, בתצהיר העדות הראשית, הצהרת התובע התייחסה לשני מסמכים (סעיפים 15 ו-16 לתצהיר) .

כאשר עדת התובע, הגב' ברטה, נשאלה לגבי דיווח לגורם כלשהו מטעם המעסיק אודות הנפילה הנטענת, הגב' ברטה השיבה כי היא "לא אמורה להגיד את זה" וכי "זו לא בעיה שלה" (ראו פרוטוקול מיום 28.5.19, עמ' 4, ש' 21-22). כאשר נשאלה לגבי נוהל דיווח על אירוע תאונתי השיבה כי "יש נהלים במקום" וכי התובע הוא זה שאמור לדווח על האירוע: "יש את המנהל שאחראי עלינו והוא אמור לדווח" (ראו פרוטוקול מיום 28.5.19, עמ' 4, ש' 28-29). ויובהר, התובע לא טען בשום שלב כי דיווח על האירוע למנהל שלו, וכל שנטען הוא דיווח לקב"ט. חרף זאת, בניגוד מוחלט לגרסת הגב' ברטה ולגרסת התובע, עדת התובע הנוספת, הגב' תמי שבקוב (להלן: "הגב' שבקוב"), העידה כי היא והגב' ברטה הודיעו על התרחשות האירוע למנהל בשם ניקולאס. הגב' שבקוב אף הגדילה וטענה , כי כבר ביום האירוע, התובע דיווח טלפונית על האירוע לגורם בעבודה:

"ש. מי העביר את האירוע למנהל?
ת. אנחנו.
ש. מי זה אנחנו?
ת. אנחנו זה אני וברטה, ואני מאמינה שגם הרצל העביר את זה.
ש. מתי? באותו יום?
ת. אני לא יודעת. רוב הסיכויים שכן.
ש. אני שואלת מתי את סיפרת למנהל?
ת. באותו רגע או אחר כך. זה לא היה עניינינו כביכול.
לשאלת בית הדין מי המנהל שדיווחנו לו על האירוע אני משיבה שניקולאס.
ש. מה הוא? מנהל המטבח, מנכ"ל המלון?
ת. הוא היה עושה הכל. לא יודעת בדיוק מה התפקיד. הוא לא היה המנכ"ל.
ש. למה העברתם את הדיווח למנהל, כי היה לכם נהלים להעביר על כל אירוע שקורה?
ת. לא. דיווחנו כי בן אדם מבוגר נפל וחשבנו שזה נחוץ.
לשאלת בית הדין, חשבנו כך באותו רגע. אני יודעת שדיווחנו באותו יום למנהל ניקולאס. נראה לי שכן. האמת, שהרצל בדוק דיווח.
ש. למה את אומרת את זה. ?
ת. כי אני חושבת שבאותו יום הוא התלונן שקיבל מכה בברך. אני לא יודעת למי הוא דיווח כי הוא דיבר בטלפון.
ש. הוא סיפר למישהו בטלפון על מה שקרה לו?
ת. אני לא יודעת את כל המלל אבל הוא סיפר למישהו בעבודה". (ראו פרוטוקול מיום 18.7.19, עמ' 22 ש' 25- עמ' 23, ש' 17) (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

12. האסמכתא הראשונה המתעדת קיומו של אירוע ת אונתי בעבודת התובע ביום 15.9.12 הינה טופס ב"ל 250 אשר הונפק רק ביום 17.12.12, שלושה חודשים לאחר האירוע הנטען. העובדה כי טופס ב"ל 250 הונפק רק ביום 17.12.12 וכי לא קיים תיעוד אחר קודם כלשהו ביחס לאירוע הנטען, מעלה ספק ביחס למהימנות הנטען בטופס.

13. הדברים מקבלים משנה תוקף, נוכח תוכן הדברים המפורט בטופס ב"ל 250. ראשית נציין, כי מלכתחילה צוין בטופס (בשני מקומות) כי האיבר שנפגע הוא "רגל ימין". פרט זה הושחר ובמקומו נרשם "רגל שמאל". שנית, בטופס מצוין כי העובד "החליק על רגלו השמאלית" וסובל מכאבים בברך ובאצבע. גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסת התובע בפני חוקר הנתבע ו בבית הדין שלפיה החליק ונפל על שתי הברכיים (ראו נ/4, עמ' 2, ש' 2-5 וכן פרוטוקול מיום 28.5.19, עמ' עמ' 8, ש' 4-5) .

14. המקום השני בו תועד האירוע הנטען הוא בתיק הרפואי ביום 13.1.13, כארבעה חודשים לאחר האירוע הנטען. יודגש, כי רישום זה הינו מאוחר להנפקת טופס ב"ל 250, ואף מצוין בו מפורשות כי הפניה הינה "לאחר קבלת מכתב מביטוח לאומי", כך שלא ניתן לייחס לרישום זה את האותנטיות המיוחסת לפניות רפואיות ראשונות לקבלת טיפול רפואי. יתירה מכך, גם ברישום רפואי זה, מתואר כי האיבר שנפגע הינו ברך ימין ובוהן ימין ולא שתי הברכיים או ברך שמאל כטענת התובע.

15. חשוב לציין, כי על אף שהרישום הרפואי מיום 13.1.13 נרשם כחודש לאחר הנפקת טופס ב"ל 250, גם ברישום זה הפגיעה מיוחסת ל ברך ימין ולא לברך שמאל. ככל שטופס ב"ל 250 תוקן במועד הנפקתו ולא בדיעבד , לא ברור הכיצד גם הרישום הרפואי מתעד חבלה בברך ימין ולא בברך שמאל כנטען על ידי התובע במסגרת התביעה דנן.

16. מהאמור לעיל עולה, כי הגם שהתובע היה מודע לסוגיית תאונת העבודה במועד הפנייה הרפואית הראשונה לקבלת טיפול רפואי ביום 13.1.13, התיעוד הרפואי סותר את גרסת התובע בדבר נפילה על שתי הברכיים ואף סותר את הטענה בדבר פגיעה עיקרית בברך שמאל (נ/4, עמ' 3, ש' 3- וכן עמ' 4, ש' 8-9) .

17. בעניין זה נציין, כי לא נעלם מעינינו כי בפועל הרישום הרפואי מיום 13.1.13 מתעד אירוע תאונתי בעבודה ביום 15.9.12. עם זאת, על רקע הסתירות שבין הרישום הרפואי וגרסת התובע ועל רקע העובדה כי הפנייה לקבלת טיפול רפואי ביום 13.1.13, ארבעה חודשים לאחר האירוע, לא הייתה פנייה אות נטית אלא פנייה לאחר הנפקת טופס ב"ל 250, הרי שאין בעצם ציון קיומה של "תאונת עבודה" בחומר הרפואי כדי להוכיח התרחשותה, ויש לבחון את הרישום הרפואי על רקע מכלול הראיות בתיק.

18. מעבר לכך שהאנמנזה הרפואית סותרת את גרסת התובע בדבר נפילה על שתי הברכיים ופגיעה עיקרית בברך שמאל, הרי שבגרסת התובע והעדות מטעמו היו כשלים נוספים, כפי שיפורט להלן:

19. הגב' ברטה אשר התובע טען בחקירתו הנגדית כי היא הייתה הראשונה שבאה לסייע לו והביאה לו כסא לשבת (ראו פרוטוקול מיום 28.5.19 עמ' 8) לא צויינה על ידי התובע כעדה בטופס התביעה (נ/1). שמה של הגב' ברטה עלה על ידי התובע לראשונה רק בעת מסירת ההודעה לחוקר הנתבע (ראו נ/4, עמ' 2, ש' 4) . הגב' ברטה אמנם אישרה בפני חוקר הנתבע בשיחה טלפונית את גרסת התובע (ראו נ/5). עם זאת, עיון בדו"ח הנוכחות בעבודה של הגב' ברטה בחודש ספטמבר 2012 מעלה, כי הגב' ברטה לא עבדה במלון ביום 15.9.12.
אין בידינו לקבל את טענת הגב' ברטה כי הדו"ח אינו תקין. בטרם הופנתה הגב' ברטה לכך שבהתאם לדו"ח היא לא עבדה ביום 15.9.12, הגב' ברטה לא העלתה טענה כלשהי כנגד הדו"ח. מדובר בדו"ח אשר על פיו שולם שכרה של העדה ועל פנ יו, בזמן אמת, לא היו לגב' ברטה טענות ביחס לאמור בו. עוד נציין, כי גם התובע אישר בעדותו כי ימים שלא צויינו בדו"ח הנוכחות שלו הינם ימים בהם לא נכח בעבודה בפועל- "פעם בשבוע" או כשהיה חולה (ראו פרוטוקול מיום 28.5.19, עמ' 11, ש' 9).
בנסיבות הענין, בשים לב לכך כי בהתאם לדו"ח הנוכחות הגב' ברטה כלל לא היתה בעבודה ביום 15.9.12, הרי שגרסת התובע שנפל באותו יום ושהגב' ברטה סייעה לו לקום נסתרה.
20. לא נעלמה מעינינו טענת התובע שלפיה הנתבע פעל שלא כדין עת לא הגיש את דו"ח סיכום החקירה (נ/5) במסגרת חומר הראיות ולא גילה לתובע קודם לדיון ההוכחות את דו"ח הנוכחות של הגב' ברטה לחודש ספטמבר 2012. על אף שאין דעתו של בית הדין נוחה מהתנהלות הנתבע, שלא הגיש את כל חומר הראיות עובר לדיון ההוכחות, לא מצאנו בהתנהלות זו טעם שלא לייחס לדו"ח הנוכחות משקל ראייתי. העובדה כי העדה שטוענת שהייתה עדה לאירוע לא נכחה בעבודה בהתאם לדו"ח הנוכחות שלה, הינה עובדה משמעותית ולא ניתן להתעלם ממנה. עוד נוסיף, כי לאחר דיון ההוכחות, התובע לא ביקש להביא ראיה נוספת כלשהי על מנת לסתור את האמור בדו"ח הנוכחות וטען כי בשל חלוף הזמן אין אפשרות לברר האם הייתה טעות בדו"ח (ראו סיכומי התובע- פרוטוקול מיום 2.7.19, עמ' 15 ש' 14-16) . לעניין זה נציין, כי התובע הגיש את תביעתו בשיהוי של 3 שנים; ועל כן, אין מקום לטענה כי חלוף הזמן הוא אשר מנע מהתובע לברר את סוגיית דו"ח הנוכחות. אין בידינו לקבל גם את הטענה כי עבודת התובע ביום 15.9.12 לא נרשמה בדו"ח היות ומדובר בעבודה בשבת. עיון בדו"ח הנוכחות של התובע ושל הגב' ברטה מעלה , כי כאשר עבדו בשבת, העבודה תועדה בדו"ח.

מכל מקום נציין, כי סוגיית דו"ח הנוכחות אינה עומדת לבדה וגרסת התובע לקתה בכשלים רבים נוספים כפי שפורטו לעיל וכפי שיפורטו להלן.

21. עדותה של הגב' שבקוב , לא עשתה עלינו רושם מהימן. תחילה נציין, כי על אף שהתובע ביקש להגיש תצהיר מטעם הגב' שבקוב ובא כוחו אף נפגש עימה לצורך כך, הגב' שבקוב סירבה לחתום על תצהיר מטעם התובע. בהודעה שמסר התובע לתיק בית הדין ביום 23.11.16 נטען כי "עדותה של העדה נגבתה אך לא התאפשר החתמתה על תצהיר עקב עבודתה". עם זאת, במסגרת סיכומי התובע מיום 2.7.19 נטען כי העדה התחמקה מלתת תצהיר (פרוטוקול עמ' 15, ש' 24-25). נוכח טענות התובע, בית הדין אישר את זימונה של הגב' שבקוב לתת עדות (לאחר הסיכומים). בשלב זה, ביום 10.7.19, הגב' שבקוב הגישה הודעה לבית הדין ובה טענה "ציינתי בפני העו"ד של הרצל שאינני זוכרת מה אירע במקרה מאחר ועברו 7 שנים" (ההדגשה הוספה- ר.ג.). חרף הצהרת הגב' שבקוב כי היא אינה זוכרת מה אירע במקרה, בעת שהתייצבה לעדות בבית הדין הגב' שבקוב הציגה עצמה כמי שזוכרת פרטים רבים מהאירוע. כאשר עומתה הגב' שבקוב עם הסתירה שבדברים טענה: "אמרתי ואומר שוב. אני אישית לא רציתי להגיע. החוקים כל הכבוד, תראי את המדינה שלנו. אין דבר כזה שקר או לא שקר. אני לא רציתי להגיע באותו רגע אז אמרתי עברו כבר 7 שנים. מה אני זוכרת? להגיד שאני יכולה להגיד אני לא זוכרת איך המטבח נראה ואיך הלובי? את זה אני כן זוכרת" (ראו פרוטוקול מיום 18.7.19, עמ' 26, ש' 1-4).
עוד יש להוסיף, כי כבר בתחילת עדותה, הגב' שבקוב העידה כי היא לא זוכרת מה אמרה בתצהיר לב"כ התובע וכי מה שהיא אמרה בזמן התצהיר "שונה לגמרי" מממה שהיא זוכרת במועד מתן העדות (ראו פרוטוקול עמ' 19, ש' 21-22). טענת העדה שלפיה הצהרתה בפני ב"כ התובע ביחס לאירוע "שונה לגמרי" ממה שהיא זוכרת במועד העדות מעלה ספק רב ביחס למהימנות הדברים. לאמור לעיל יש להוסיף, כי בתום עדותה של הגב' שבקוב, כאשר עלתה סוגיית תשלום הוצאות העדה, התברר לראשונה, כי הגב' שבקוב יצרה קשר טלפוני עם הגב' ברטה ושוחחה איתה ביחס לפרטים שמסרה בעדותה. בנסיבות הענין, בית הדין התרשם כי העדה לא מייחסת את המשמעות הראויה לעדותה בפני בית הדין באופן הפוגם במהימנות עדותה.

22. זאת ועוד, גרסאות התובע והעדות מטעמו לקו בסתירות גם ביחס לסיבת הנפילה, צורת הנפילה והאופן בה מצאה הגב' ברטה את התובע לאחר הנפילה.

בהודעה לחוקר המוסד, התובע טען כי צמוד אליו עובד בחור ששוטף כלים והתובע החליק כתוצאה ממים שהיו על הרצפה , כאשר עבר ליד שוטף הכלים לקחת סחורה (ראו נ/4, עמ' 2, ש' 1). בעדותו בבית הדין, התובע שינה את גרסתו וטען "לקחתי את הכלי לשטיפת כלים... ואני הלכתי לשים את הכלים ולא שמתי לב ונפלתי קדימה" (ראו פרוטוקול מיום 28.5.19, עמ' 7 ש' 31- עמ' 8, ש' 2). נציין, כי גרסת התובע כי נפל קדימה, כאשר הוא עוצר את הנפילה עם 2 הידיים, אינה ברורה גם לנוכח טענתו כי החזיק כלי/ כלים בידיים בזמן הנפילה.
עם זאת, הגב' ברטה העידה כי לא היה משהו על הרצפה (פרוטוקול מיום 28.5.19, עמ' 5, ש' 14-17) והגב' שבקוב העידה כי היא "לא יודעת אם היה שם משהו ברצפה" (ראו פרוטוקול מיום 18.7.19, עמ' 19, ש' 29). הגב' שבקוב אף העידה כי כלל לא היתה עמדת שטיפת כלים במקום בו נפל התובע: "אני לא בדיוק זוכרת אבל אני יודעת שלא שטפו שם כלים" (פרוטוקול מיום 18.7.19, עמ' 20, ש' 21); "לשאלת בית הדין איפה היו שוטפים את הכלים אני משיבה שבמטבח הזה לא שטפו כלים". עם זאת, בחקירה החוזרת שינתה גרסתה וטענה כי נזכרה שהייתה במקום עמדת שטיפת כלים (ראו פרוטוקול עמ' 25, ש' 26-30).

אשר לצורת הנפילה, התובע טען כי נפל קדימה כשהוא מנסה לעצור את הנפילה עם הידיים ואז נשכב על הרצפה קדימה והחל לצעוק (ראו פרוטוקול מיום 28.5.19, עמ' 8, ש' 5-6); לעומתו, הגב' ברטה טענה כי היא מצאה את התובע כשהוא "בחצי שכיבה חצי ישיבה", "הוא כאילו נשען" "הוא ישב על הרצפה ונשען עם הידיים" (ראו פרוטוקול עמ' 4, ש' 30 עד עמ' 5, ש' 3). הגב' שבקוב, אשר כאמור שוחחה עם הגב' ברטה טרם מתן עדותה העידה אף היא כי היא ראתה את התובע "חצי שכוב" "לא בדיוק על הגב, הוא החזיק את הברך, לא זוכרת איזה ברך" (ראו עמ' 19, ש' 30-31) . יש לציין, כי הגב' שבקוב לא נדרשה במסגרת השאלה לציין באיזה מצב היא מצאה את התובע, והגב' שבקוב מסרה פרטים אלה מעצמה.
זאת ועוד, על אף שהתובע טען כי שוטף הכלים נמצא במרחק של 10 ס"מ ממנו, וכי ההחלקה הייתה בעת שהלך מהעמדה שלו לעמדת שוטף הכלים (ראו פרוטוקול מיום 28.5.19, עמ' 7 ש' 30), הגב' שבקוב העידה כי הנפילה ארעה ליד התנור והסלטים שמצויים בכיוון הנגדי לעמדת שטיפת הכלים (ראו פרוטוקול מיום 18.7.19, עמ' 20 ש' 19; עמ' 21, ש' 26-27 וכן התרשים שסומן ת/1). הגב' שבקוב אף העידה כי המרחק בין עמדת השטיפה הנטענת לבין המקום שהתובע נפל היה "ממש קרוב, משהו כמו שני מטרים" (ראו פרוטוקול מיום 18.7.19, עמ' 26, ש' 14-15) (ההדגשה הוספה- ר.ג.).
כמו כן, על אף שהתובע טען, כאמור, כי הוא נפגע בשתי הברכיים בעת הנפילה וכי העדות "גם עשו לו מסאג' בשתי הרגליים" (נ/4, עמ' 2 ש' 5) , הגב' שבקוב העידה כי הוא נפגע "רק בברך אחת, לא זוכרת אם שמאל או ימין" (פרוטוקול מיום 18.7.19, עמ' 26, ש' 10-11).

23. עוד נציין, כי על אף שהתובע הינו הטבח היחיד במטבח של הלובי, התובע לא נתן כל הסבר המניח את הדעת באשר למי שהחליף אותו בעבודה במשך מספר השעות בהן הוא הפסיק לעבוד וישב על הכסא לאחר האירוע. הגב' שבקוב לא ידעה לתת מענה לשאלה האם התובע המשיך לעבוד לאחר הנפילה (ראו פרוטוקול עמ' 23, ש' 24-26) או שעובד אחר החליף את התובע במהלך המשמרת ו כיצד המשיכו לעבוד ללא טבח.

24. לאמור יש להוסיף, את השיהוי בהגשת התביעה לנתבע (התביעה הוגשה למעלה מ-3 שנים לאחר התרחשות האירוע הנטען). הגם שבפועל התביעה התבררה והנתבע ערך חקירה בעניין, לא יכולה להיות מחלוקת כי הזמן שחלף בין מועד האירוע הנטען לבין מועד בירור התביעה יצר קושי בבירור הפרטים הנטענים.

25. התובע מבקש בסיכומיו להיבנות מכך שהנתבע לא הגיש את כל המסמכים הרלוונטיים לתיק. עם זאת, יובהר כי הגם ודעתו של בית הדין אינה נוחה מהתנהלות הנתבע, כאמור לעיל, אין בהתנהלות זו כדי לשנות מהעובדה כי גרסת התובע לא הוכחה.

26. טרם חתימה נוסיף ונציין, כי לא הוכח בפנינו כי הנתבע לא הגיש את דו"ח סיכום החקירה במטרה להעלימו מבית הדין . בנסיבות העניין, בהחלט ייתכן כי בשל טעות לא הוגשו מלוא המסמכים הנדרשים (הגם שהיו מספר הזדמנויות לשים לב לחסרונם- בעת הגשת תיק המוצגים, טרם הדיון המוקדם וטרם דיון ההוכחות). משמדובר בתחום הביטחון הסוציאלי ו בשים לב לכך כי בית הדין סבור כי דו"ח סיכום החקירה (נ/5) היה מסמך דרוש להליך והיה מקום להגישו במסגרת חומר הראיות של הנתבע , שכן בדו"ח זה צויין כי עדה נטענת לאירוע מאשרת את התרחשותו (הגם שבהתאם לדו"ח הנוכחות העדה לא נכחה בעבודה במועד האירוע הנטען), עותק מפסק הדין יועבר ל לשכה המשפטית במשרד הראשי לצורך בחינת העניין ובמידת הצורך הוצאת הנחיות מתאימות.

27. לאור כל האמור, לאור החומר שבתיק בית הדין, בהעדר תיעוד רפואי בסמוך לקרות האירוע, ומשגרסת התובע לקתה בסתירות רבות ואינה עולה בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים בתיקו הרפואי ועם דו"ח הנוכחות בעבודה של הגב' ברטה, לא הוכח קיומו של אירוע בעבודה ולפ יכך, דין התביעה להידחות.

28. סוף דבר – התביעה נדחית.
תשומת לב הנתבע מופנית לאמור בסעיף 22 לפסק הדין.

29. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' אב תשע"ט, (04 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

מר אלברט שטרית
נציג ציבור (מעסיקים)

רחל גרוס
שופטת


מעורבים
תובע: עזרא הרצל מקמל
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: