ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ארז נפתלי שחר נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד הנשיא, השופט אלכס קוגן

המערער
ארז נפתלי שחר
ע"י ב"כ: עו"ד גל קורן
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14/11/18 (הוועדה), אשר דחתה ערר המערער וקבע ה 5% נכות בגין מ/א חתך באצבעות 3-2 יד ימין לפי פריט ליקוי 45(2) דומה החל מתאריך 02.06.17.
(ההחלטה)

רקע
המערער יליד 1949, חקלאי במקצועו. ביום 01.06.17 נפגע המערער בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימה שהוכרה היא: "חתך באצבעות 3-2 יד ימין".

ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 22.07.18 קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 5% החל מתאריך 02.06.17.

על החלטה זו של הוועדה הוגש ערר מטעם המערער .

הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 14.11.18 בהרכב מומחה אורטפד, קרדיולוג ופנימאי. בפני הוועדה טען ב"כ המערער כדלקמן:

"כתוצאה מהפגיעה סובל מהפחתה בתחושה באצבע מספר 3 יד ימין (יד ימין דומננטית), כמו כן סובל מצלקת מכאיבה ומכערת כאשר מצד אחד סובל מכאבים באצבע מצד שני ירידה בתחושה באזור הצלקת הוועדה מדרג I התאימה נכות שאינה משקפת את כלל הפגימות המתוארות, מבקשים לקבוע נכות זמנית וצמיתה בהתאם לחוות דעתו של ד"ר ליאור קורן שהנכות משקפת את ההגבלה הקיימת כתוצאה ממגוון התלונות שציינתי יד ימין היא כלי העבודה העיקרי של העורר כאשר לעטים שהוא לא שם לב נופלים לו כלים מהיד" (הטעויות במקור) .

בבדיקה הקלינית שערכה הוועדה מצאה: " צלקת רוחבית בגליל האמצעי של אצבע 3 יד ימין באורך של 1 ס"מ ורוחב של 2 מ"מ שהגלידה היטב, צלקת בספת כרית של אצבע 3 בצורה Y באורך של 1.50 ס"מ לאחר תפירה.
בדיקת הגידים המכופפים והמיישרים תקינה לחלוטין, הצלקות הגלידו היטב"

הוועדה סיכמה דיוניה וקבעה כך-
"הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר קורן מ 19.9.18 ואינה מקבלת את מסקנותיו מאחר שלא היתה כל פגיעה גרמית או תפקודית או פגיעה בגידים המכופפים, לכן הוועדה אינה מקבלת את מסקנותיו לאור כך לאור ממצאי הבדיקה הקלינית, הוועדה דוחה את הערר"

על החלטה זו של הוועדה הוגש הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים
לטענת המערער טעתה הוועדה הרפואית בכך שלא התייחסה בהחלטתה לתלונות המערער בעניין צלקת מכאיבה ומכערת ולא נימקה את החלטתה מדוע לא להתאים נכות כאמור.

טעתה הוועדה בכך שלא התייחסה בהחלטתה לתלונות המערער בדבר הפחתה בתחושה באזור הצלקת. ולא העבירה את עניינו של המערער לפוסק בתחום הכירורגיה, והיא טעתה משלא פעלה כך.

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות. יש לדחות טיעוני המערער בדבר אי התייחסות הוועדה בעניין צלקת מכאיבה ומכערת, שכן הוועדה מציינת כי הצלקות הגלידו היטב.

יש לדחות טיעוני המערער בכל הנוגע לחוות דעת ד"ר קורן שכן הוועדה דחתה את חוות הדעת אשר הוגשה מטעם המערער ואשר קבע 10% נכות ואשר אף הוא אינו מעניק פריט ליקוי נפרד בגין "ירידה בתחושה". שימת לב כי המערער עצמו מציין כי בהתאם לדרג הראשון הפריט כולל גם ירידה בתחושה.

יש לדחות טיעוני המערער כי היה על הוועדה להעביר עניינו לפוסק בתחום הכירורגיה לנוכח טענתו בעניין הצלקת, שכן לא הוגשה חוות דעת ועל כן עניינו אינו עומד בקריטריונים של הלכת "יהודה סעדיה" ולא היה על הוועדה כל צורך להיוועץ עם מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, ודי היה כי בהרכב הוועדה ישבו אורטופד ופנימאי אשר להם המומחיות המתאימה לדון בתלונות המערער.

בהקשר זה המשיב מפנה לפסק דין שניתן במסגרת בר"ע 40238-12-16 בו נקבע כי בענייני צלקות אין מקום גם כאשר מוגשת חוות דעת של כירורג פלסטי, כי הוועדה תכלול בהרכבה אחד.

המשיב סבור כי לא נפלה טעות משפטית בפעילות הוועדה והחלטתה מפורטת ומנומקת וניתן להתחקות בקלות אחר הלך מחשבתה.

בדיון שהתקיים ביום 17.07.19 בפני כבוד הרשם טארק חסנין, חזרו הצדדים בעיקר על טענותיהם בהודעת הערעור ובכתב התשובה.

דיון והכרעה
הלכה פסוקה היא כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

המערער נפגע בתאונה שאירעה ביום 01.06.17 שכתוצאה ממנה נגרם לו חתך באצבעות 3-2 ביד ימין. ממקרא הפרוטוקול עולה כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית והיא מציינת כי "הצלקות הגלידו היטב" תוך שהוועדה רושמת על גבי הפרוטוקול באופן מאוד מפורט את תיאור הצלקות, מיקומן, אורכן ורוחבן, ובכך עונה הוועדה לבקשה להתייחס לטענה בדבר היות הצלקת מכאיבה או מכערת. מקובלת עליי טענת המשיב כי עיון בחוות דעת ד"ר קורן עולה, כי אף הוא לא מצא לנכון להעניק למערער כל נכות בתחום הפלסטי ומציין כי מדובר ב"צלקת רגישה מעט בקצה הוולרי" אך אינו מציין מכוערת או מכאיבה ולא מעניק נכות כלשהי בגין הצלקת.
הוועדה מתייחסת לחוות דעת ד"ר קורן ולא מקבלת מסקנותיו שכן לדעתה "לא היתה כל פגיעה גרמית או תפקודית או פגיעה בגידים המכופפים" ולכן היא לא מקבלת את מסקנותיו. הלכה היא כי קביעה בדבר השוני בממצאים דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת (דב"ע נא/ 122-99 חיים רזלר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 169, דב"ע נד/21,22-01 המוסד לביטוח לאומי נ' דוד כהן, פד"ע כז 54). המדובר בהחלטה רפואית של הוועדה ולא מצאתי כי נפל פגם משפטי בקביעתה אשר מצדיק התערבות בית הדין.

יש לדחות טיעוני המערער כי היה על הוועדה להיוועץ או להעביר את עניינו לפוסק בתחום הכירורגיה. בהקשר זה מקובלת עליי טענת המשיב כי די היה כי בהרכב הוועדה ישבו אורטופד ופנימאי אשר להם המומחיות המתאימה לדון בתלונות המערער. ויפים לענייננו הדברים שנאמרו על ידי בית הדין הארצי בתיק בר"ע 40238-12-16 יוסף דרעי נגד המוסד לביטוח לאומי, שם אומר בית הדין הארצי את הדברים הבאים-

"אכן הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי כאשר מוגשת לוועדה חוות-דעת אשר ניתנה על ידי מומחה בתחום הצר, על הוועדה להתייעץ עם יועץ רפואי המומחה באותו תחום צר, נוסף על החובה לכלול בהרכב הוועדה גם מומחה מן התחום הרחב (עב"ל 425/99 המוסד לביטוח לאומי – יהודה סעדיה, פד"ע לו, 186). אלא שבנסיבות המקרה הנוכחי, קביעתו של המומחה מטעם המבקש התייחסה לעניין היותה של הצלקת מכערת, ועל כן אין חובה של הוועדה להתייעץ עם המומחה בתחום הצר, ובפרט שבהרכב הוועדה הנוכחית נכללו אורתופד ומומחה בכירורגיה. פסיקת בית דין זה לעניין ההרכב הנכון בוועדות הרפואיות הדנות בצלקות קבעה כי "אין אף כל הכרח כי רופא פלסטיקאי ייכלל בוועדה הדנה בטענה כי יש להעניק אחוזי נכות בגין צלקות, מכוח פריט 75 למבחני הנכות. אף בתחום זה די ברופא האורטופד ובחבריו, שאף כי הינם רופאים פנימיים, ידעו לאבחן אם בצלקות התמלא הדרוש על פי המבחנים להענקת אחוזי נכות" (דב"ע נא/ 94- 99 ארבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 337, 338 ). לא למותר לציין, כי הוועדה סוברנית להחליט, ככל שרואה צורך בכך, להתייעץ עם מומחה בתחום הצר, אולם בנסיבות המקרה, אין מקום להטיל עליה חובה לעשות כן"

שוכנעתי, כי הוועדה קבעה את מסקנותיה באופן ברור, תוך עיגון קביעותיה הרפואיות בממצאי בדיקתה הקלינית, ולכן לא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. מדובר לטעמי בהנמקה ברורה המבוססת על שיקולים רפואיים-מקצועיים, המצויה בגדר מתחם הסבירות. לא מצאתי פגם משפטי בהחלטה של הוועדה המצדיק התערבותו של בית הדין.
סוף דבר
לאור כל האמור, הערעור נדחה.

המערער ישא בהוצאות המשיב בסך 800 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, ד' אב תשע"ט, (05 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: ארז נפתלי שחר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: