ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קרן צוק נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני כבוד השופטת יעל אנגלברג שהם

התובעת:
קרן צוק
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אתי צור אסרף

פסק דין

התובעת עתר ה לבית הדין בתביעה להכיר בפגיעה בברכה השמאלית כ"פגיעה בעבודה" בעילת המיקרוטראומה כאמור בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995.

רקע עובדתי

1. עובדות המקרה פורטו בהחלטת ביניים מיום 13.5.18 ועל פיהן:

א. התובעת ילידת 1960.
ב. התובעת עבדה כמזכירת ראש מפעל במפעלי ים המלח בע"מ.
ג. ביום 24.1.17 עת ירדה התובעת מאוטובוס הסעות, מעדה, נפלה וקיבלה מכה בברך שמאל (להלן: האירוע).
ד. התובעת פנתה באופן מידי למרפאת המעסיק בים המלח. הרישום הרפואי מיום 24.1.17 סומן נ/4 ו-נ/5 וצורף למסמכים ש הועברו למומחה.
ה. התובעת עבדה עד ליום 27.3.17 וביום 28.3.17 יצאה התובעת לחופשת מחלה עד ליום 27.4.17 (להלן: תקופת אי הכושר ).
ו. מצבה של התובעת כמפורט במסמכים הרפואיים.

2. תביעת התובעת להכיר בפגיעה בברכה השמאלית כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי "על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי ועקב עבדותו אצל מעבידו או מטעמו.
מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שיש בידינו, לא נמצא כל אירוע הנטען על ידך בתאריך 24.1.17, שגרם לך לנזק פיזיולוגי/גופני ולאי כושר. אי הכושר לעבודה איננו תוצאה של האירוע הנ"ל אלא נובע ממצב תחלואתי טבעי".

3. הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי וד"ר קובי שיף מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין כאשר הוא נתבקש להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתה של התובעת, לבין המצב הקיים בברכה השמאלית של התובעת.

4. ד"ר שיף קובע בחוות דעתו כי:

"מדובר בגברת ילידת 1960 - אשר בדרכה לעבודתה במפעלי ים המלח בתאריך 24.1.17 - ירדה מאוטובוס ההסעה ונפלה - נחבלה בברך רגל שמאל. פנתה מיידית למרפאת המעסיק - סבלה כשבוע מכאב בברך השמאלית שחלף - ואשר הופיע וחזר שוב לאחר כחודש וחצי - חודשיים מיום האירוע. למעשה התובעת פנתה לראשונה לרופאת המשפחה (29.3.17) ולאור זאת קבלה חופשת מחלה של כחודש ימים בשלבים (28.3.17 - 27.4.17). (ידוע על כאבי ברכיים עוד מזה מס' שנים טרם האירוע הנ"ל). בבדיקת הרופא האורתופד מ-16.5.17 כולל מעבר על צילומי הרנטגן של הברכיים בעמידה - נרשם כי הודגמו שינויים בדרגה קלה-ולפי הדירוג של "קלגרן": 2-3 (דרגה קלה-בינונית).
ש. מהי הליקוי שממנו סובלת התובעת בברכה השמאלית?
ת. לאור הממצאים הנ"ל - (כאשר ברקע גם משקל עודף אשר רק תורם להאצת התהליך השחיקתי במפרקים נושאי משקל) - נראה כי הליקוי אשר ממנו סובלת התובעת הינו Osteoarthritis של ברך שמאל - כלומר: תהליך ניווני אשר מתקדם עם השנים ואשר מלווה בשחיקת הסחוס ההייאליני המצפה את ראשי העצמות המשתתפות במפרק, היצרות המפרק, הופעת אוסטיאופיטים, צמצום טווח התנועה ועוד - בברך שמאל ובברכיים בכלל - בדרגה הרשומה לעיל, ואשר לעיתים משופעל מסיבות שונות - כולל חבלה העלולה להצית תהליך דלקתי הגורם לכאב והגבלה בטווח התנועה.
ש. האם קיים קשר סיבתי-רפואי בין האירוע מיום 24.1.17 לבין הליקוי שממנו סובלת התובעת?
ת. לגבי קיום קשר סיבתי-רפואי בין האירוע מיום 24.1.17 לבין הליקוי אשר ממנו סובלת התובעת ניתן לומר כי בעקיפין החבלה בברך שמאל למעשה "העירה", או "הציתה" תהליך דלקתי בברך שמאל - כאשר ברקע שינויים אוסטיאוארתריטים של ברך שמאל - O.A בברך - אשר החל שנים טרם החבלה הנ"ל - (סיבות: גיל כרונולוגי, משקל עודף, גנטיקה וכו') - תהליך דלקתי "שחיקתי"-ניווני אשר ככל הנראה הואץ במקצת בעקבות חבלה זו וגם "נרגע" לאחר מס' ימים עד שהופיע בשנית. (אין בידי בדיקת הדמייה מתקדמת וזאת מעבר לפענוח צילומי הרנטגן בעמידה של הברכיים בעמידה). מעבר על הרשומה ולעניות דעתי - לא קיים קשר סיבתי-רפואי מלא בין אירוע זה לבין הליקוי ממנו סובלת התובעת - למרות זאת אני מגדירו כי תרם עד 10% לכך.
ש. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין תקופת אי הכושר מיום 28.3.17 עד ליום 27.4.17.
ת. לגבי קיום קשר סיבתי בין האירוע לבין תקופת אי הכושר מיום 28.3.17 ועד ליום 27.4.17 - נראה כי לאור הרשומה עם תלונות התובעת, ממצאי רופאת המשפחה ולאור מה שכתבתי באשר לתשובה הקודמת (ב) ניתן לומר כי בעקיפין נראה שאכן ישנו קשר סיבתי בין האירוע לבין תקופה זו (ראה שוב את הסבר שלי באשר לתשובה ב')".

5. הנתבע ביקש להפנות שאלות הבהרה לד"ר שיף. בהחלטה מיום 16.3.19 אושרה בקשתו, למומחה הועברו שאלות הבהרה והוא מסר תשובותיו כדלקמן:

"1. בחוות דעתך כתבת כי התובעת סובלת בברך שמאל מתהליך ניווני אשר מתקדם עם השנים ואשר מלווה בשחיקת הסחוס ההייאליני המצפה את ראשי העצמות המשתתפות במפרק, היצרות המפרק, הופעת אוסטיאופיטים, צמצום טווח התנועה ועוד.
ש. האם התלונות של התובעת מיום 29.3.17 יכולות להתאים להתפתחות מחלתה של התובעת גם ללא קשר לאירוע מיום 24.1.17?
ת. בעיקרון התשובה היא כן באופן כללי - באשר לכלל האוכלוסייה עם גיל כרונולוגי מתקדם יחסית כאחת הסיבות. לגבי המקרה הנוכחי - הרושם הוא כי אירוע הנפילה-חבלה שעברה התובעת עם ברך שמאל ב-24.1.17 - נראה "העיר" באופן הדרגתי תהליך דלקתי בברך זו - הנחה זו מתבססת בעיקר על תקופה של כחודשיים ימים אשר במהלכה אין כל תלונה או פנייה רפואית באשר לברך זו. (זאת ואשר במהלכה התובעת אף יצרה קשר עם רופאת המשפחה, אבל בהקשר לחופשת המחלה של מס' ימים בגין בעיה רפואית אחרת שונה: 2/17 בגין LBP וגם 3/17 - בגין מחלה ויראלית). בהקשר לכך, צילומי רנטגן של הברכיים בעמידה בוצעו רק ב-2.4.17 (מעל חודשיים מיום האירוע) - והדגימו לפי הפענוח האורתופדי שינויים אוסטיאוארתריטים קלים בברך שמאל (כאשר במקביל ניתן להם דירוג קל-בינוני לפי המידרג של 'קלגרן ולורנס') - שינויים ניווניים OA בדרגה 2-3 אינם מתפתחים בדרך כלל תוך חודשיים וקצת.
לסיכום: בהתאם לנתונים ברשומה - חבלה זו קשורה כנראה רק באופן חלקי לכאב האחרון עליו מדווחת התובעת - אך בהיעדר בדיקות הדמייה נוספות ומתקדמות יותר - אשר יכולות היו לתת תשובה ברורה ומדוייקת יותר - קשה לענות על שאלה זו באופן חד משמעי.
ש. בעמ' 2 לחוות דעתך כתבת, כי נמצאה ציסטה ע"ש בייקר בברכה השמאלית של התובעת, האם ממצא זה מצביע על התפתחות שינויים ניוונים בברך שמאל כבר בשנת 2013?
אם לא, נא הסבר מדוע.
אם כן, האם תלונות התובעת ביום 29.3.17 תואמות את ההתפתחות הרגילה של מחלתה ללא קשר לאירוע ספציפי?
ת. 'ציסטה ע"ש בייקר' בברך שמאל הודגמה בבדיקת ההדמייה שעברה התובעת: 'אולטרסאונד' (מבחינת גודלה - 1.8 ס"מ - נחשבת יחסית קטנה) - אינה מהווה ממצא כלשהו המצביע על התפתחות שינויים ניווניים-שחיקתיים (אוסטיאוארתיטים) (ממצא זה הינו למעשה 'ממצא לוואי' - אשר לחלק לא קטן מאיתנו קיים ואשר בד"כ אינו דורש טיפול כלשהו).
ש. בחוות דעתך כתבת כי לתובעת מספר גורמי סיכון כגון: גיל, מין, עודף משקל וכו', האם לאור גורמי הסיכון ותלונותיה של התובעת טרם האירוע מיום 24.1.17, מחלתה של התובעת הייתה מתפתחת כפי שהתלוננה ביום 29.3.17?
ת. התהליך הניווני-השחיקתי של התובעת היה נמשך בכל מקרה במידה זו או אחרת ובמיוחד כאשר ברקע ישנם גורמי הסיכון הנוספים שרשמתי. אך אין כל ספק כי האירוע הנוכחי "תרם" גם הוא את תרומתו להאצת התהליך. (אינני יודע מהי הפתולוגיה העיקרית לכאב שהופיע לאחר תקופה של חודשיים, אבל בהנחה ולאור חוסר נתונים אני מייחס קשר סיבתי).
ש. אם נכון כי מהמסמכים הרפואיים הסמוכים לאירוע מיום 24.1.17 לא הודגם שום ממצא חבלתי בברך שמאל?
ת. לאור הרשומות הסמוכות לאירוע הנ"ל מיום 24.1.17 נרשם כי בצילומי הרנטגן של הברכיים בעמידה מתאריך 2.4.17 אשר בוצעו מעל חודשיים לאחר האירוע: הודגמו שינויים ניווניים קלים בברך שמאל (מדורים: מדיאלי ופטלו-פמורלי). (למרות שפוענחו כ'דרגה' 2-3 לפי ה'מידרג' של 'קלגרן ולורנס' אשר לכשעצמו מצביע על דרגת שחיקה מתקדמת יותר: דרגה קלה-בינונית). לעומת זאת לא נרשם כי הודגם שבר או פריקה כלשהי בברך שמאל.
ש. נוכח העובדה שהתובעת פנתה לטיפול רפואי בגין ברך שמאל לאחר חודשיים ממועד האירוע מיום 24.1.17, האם יותר סביר שמדובר בתחלואה ובהתפתחות טבעית של מחלתה של התובעת גם ללא קשר לאירוע מיום 24.1.17?
ת. לאור זאת שהתובעת פנתה לטיפול רפואי בגין ברך שמאל רק לאחר כחודשיים מיום האירוע - ניתן לומר שמדובר ככל הנראה בסיבה הקשורה בהאצת תהליך דלקתי-שחיקתי מסויים - או בעיה אחרת תוך מפרקית בברך שמאל (קרי: מניסקוס 'שבר דחיסה' זעיר שהתעורר וכדומה) - אשר הופיעו שוב לאחר כחודשיים. (שוב אין בידי בדיקת הדמיה מתקדמת כלשהי לברך זו).
ש. האם הפנייה המאוחרת לטיפול רפואי כעבור חודשיים ממועד האירוע מיום 24.1.17 למועד פנייה לטיפול רפואי לראשונה ביום 29.3.17 מנתקת קשר סיבתי בין האירוע לבין מחלתה של התובעת גם על דרך הגרימה וגם על דרך ההחמרה?
ת. אינני חושב כי הפנייה המאוחרת לטיפול רפואי כעבור חודשיים מיום האירוע מנתקת קשר סיבתי בין אירוע זה למחלתה של התובעת. לדעתי וכפי שרשמתי לעיל: אירוע זה קשור ככל הנראה להאצת תהליך דלקתי-ניווני-שחיקתי בברך שמאל - אך במידה מסוימת בלבד! (עם 'רגיעה' זמנית בין האירוע לחזרת הקליניקה) וזאת על סמך הנתונים שברשותי.
ש. בחוות דעתך כתבת כי לא קיים קשר סיבתי-רפואי מלא בין האירוע מיום 24.1.17 לבין הליקוי ממנו סובלת התובעת, האם סביר יותר שתלונותיה של התובעת ביום 29.3.17 ובסמוך לכך הן תלונות הנובעות מהתפתחות טבעית של מחלתה?
ת. לפי מהלך הרשומה הרפואית ישנו קשר סיבתי בין האירוע הנ"ל לבין הליקוי אשר ממנו סובלת התובעת: הקשר הסיבתי הינו חלקי בלבד וזאת לאור העובדה שהכאב בברך שמאל חלף לאחר שבוע מהחבלה וחזר רק לאחר כחודשיים מיום האירוע. סביר להניח גם כי הכאב הופיע על בסיס רקע קודם של תהליך אוסטיאוארטריטי (כמו גם בתשובתי לשאלה 1 א' וגם 3). (אין בידי בדיקות הדמיה נוספות מתקדמות יותר כגון: MRI או מיפוי עצמות 'ספקט' אשר יכולות היו לתת תשובות מדוייקות יותר באשר לסיבתיות הישירה (כגון: בצקת מח עצם, 'אוטם בעצם' - AVN של איזור מסויים בברך, פגיעה סחוסית ממוקדת, קרע מניסקוס-רצועות וכדומה - ומתן תשובה ברורה יותר באשר לשאלתכם זו)!
ש. האם יש בתשובותיך לשאלות דלעיל כדי לשנות ממסקנות חוות דעתך כולן או במקצתן? אם לא, נא הסבר מדוע.
ת. לאור הנתונים שברשותי ובמחשבה שנייה - בהיעדר בדיקות הדמייה מתקדמות יותר של ברך שמאל אני משנה בזאת את מסקנתי ומעלה את ה'אחוז הסיבתי היחסי' לעד 50% וכל זאת בהתאם לרשום לעיל."

טענות הצדדים

6. לטענת התובעת, נפגעה בעבודה בעת שנפלה, היא פנתה וקיבלה טיפול רפואי במרפאת המעסיק ואולם בשל חשש לאבד את מקור פרנסתה, לא מיהרה לדווח על התאונה. לדבריה, לאחר כחודשיים החמירו כאביה והיא פנתה לטיפול רפואי. לטענתה, היא אינה זוכרת שסבלה קודם לאירוע ומכל מקום לו היתה לה פגיעה קודמת הרי שהפגיעה הנוכחית הציתה את הכאב והחמירה אותו. התובעת מציינת כי הכאב הופיע במקום שבו קיבלה את המכה בעת שנפלה ועל כן יש לקשור בין השניים.

7. לטענת הנתבע, חוות דעת המומחה היא ספקנית, אינה חד משמעית ומבוססת על השערות בלבד. לטענתו, חוות הדעת נוקטת במונחים מעורפלים, כך מציין המומחה כי "ניתן לומר כי בעקיפין נראה ...". זאת ועוד, מתשובת המומחה למדים כי התהליך הניווני שחיקתי של התובעת היה נמשך בכל מקרה במידה זו או אחרת על רקע גורמי הסיכון וכי המומחה מייחס את הקשר הסיבתי להעדר נתונים. לטענת הנתבע, באמירות המומחה יש משום הטלת ספק בקיומו של הקשר הסיבתי ומשחוות דעת המומחה אינה יכולה לקבוע קשר סיבתי במידה הנדרשת על פי הדין והפסיקה, יש לדחות את התביעה.

הכרעה

8. הלכה פסוקה היא כי -

"אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים". ( דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374; הדגשה - שלי י.א.ש.).

9. מעיון בחוות דעתו של המומחה עולה, כי המומחה סבור באופן כי קיים קשר סיבתי-רפואי בין האירוע לבין פגיעתה של התובעת בברך שמאל.

10. למקרא חוות הדעת עולה כי התובעת סובלת מתהליך שחיקתי - ניווני בברכיים שאינו קשור לאירוע התאונתי. ואולם עולה עוד מחוות הדעת כי אירוע חבלתי יכול ל"הצית" תהליך דלקתי אשר גורם לכאב ולהגבלה בטווחי התנועה. המומחה אינו קובע כי כל השינויים הניווניים -שחיקתיים בברכה השמאלית של התובעת נובעים מהאירוע התאונתי ואולם הוא מייחס תרומה משמעותית למצבה בתקופת אי הכושר לאותו אירוע תאונתי אשר לדבריו "הצית" ו"עורר" את התהליך הדלקתי על רקע אותם שינויים ניווניים. בכך מייחס המומחה לאירוע תרומה לתקופת אי הכושר מיום 28.3.17 ועד ליום 27.4.17.

11. העובדה כי תלונות התובעת יכולות להתאים להתפתחות מחלתה הבסיסית, אינה מעידה כי בהכרח כך היה, ומשאירע אירוע תאונתי עליו אין חולק, המסקנה כי האירוע תרם תרומה למצבה של התובעת מעוגנת בעובדות ובמסקנות הרפואיות. יצוין, כי בניגוד לטענת הנתבע כי חוות הדעת אינה חד משמעית, מציין המומחה כי "התהליך הניווני-השחיקתי של התובעת היה נמשך בכל מקרה במידה זו או אחרת ובמיוחד כאשר ברקע ישנם גורמי הסיכון הנוספים שרשמתי. אך אין כל ספק כי האירוע הנוכחי "תרם" גם הוא את תרומתו להאצת התהליך (אינני יודע מהי הפתולוגיה העיקרית לכאב שהופיע לאחר תקופה של חודשיים, אבל בהנחה ולאור חוסר נתונים אני מייחס קשר סיבתי) " (הדגשות שלי - י.א.ש.).

המומחה הרפואי ציין במפורש כי הפנייה המאוחרת לקבלת טיפול רפואי אינה מנתקת את הקשר הסיבתי רפואי בין האירוע לכאבים אלא עולה בקנה אחד עם האצת תהליך דלקתי-ניווני-שחיקתי. מדובר בקביעה רפואית המבוססת על ידיעותיו וניסיונו של המומחה ולא מצאתי שלא לקבלה. בתשובותיו לשאלות ההבהרה אף העלה המומחה את שיעור ה"אחוז הסיבתי היחסי" של האירוע על מחלת התובעת ל50%. בקביעתו זו מצביע המומחה כי בעיניו אין ספק באשר לקיומו של הקשר הסיבתי בין האירוע לתקופת אי הכושר. מעבר לאמור אוסיף כי לטענת התובעת מאז האירוע הלכו והחמירו הכאבים שמהם שבלה עד כי בסופו של דבר פנתה לקבלת טיפול רפואי. טענה זו עולה בקנה אחד עם קביעת המומחה בדבר התפתחות הליך דלקתי.

12. לאור האמור, שמעולה מחוות הדעת, ובניגוד לטענות הנתבע, כי המומחה סבור באופן ברור שקיים קשר סיבתי רפואי בין האירוע לבין פגיעת התובעת ותקופת אי הכושר, דין התביעה להתקבל.

פגיעת התובעת באירוע מיום 24.1.17 תוכר כפגיעה בעבודה. התובעת זכאית לתשלום דמי פגיעה בעבור תקופת אי הכושר מיום 28.3.17 ועד ליום 27.4.17.

הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך של 3,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עוד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לשני הצדדים תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ג' אב תשע"ט, (04 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


מעורבים
תובע: קרן צוק
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: