ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין א.ר. נגד הראל חברה לביטוח בע"מ :


בפני כבוד השופט יורם ברוזה, סגן הנשיאה
מבקש
א.ר.
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל בן ברוך

נגד

משיבה
הראל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד משה זילברברג

בית הדין קבע שהיה על התובע להעלות טענה זו בפני הועדה, ומשלא עשה כן בזמן אמת הוא אינו דן בטענה זו (ראה פסק דינו של כבוד השופט פרנקל), איני מסכים כי יש בפגם זה, של אי העלאת הטענה במועד, בכדי למנוע מהתובע לבקש להביא ראיות לסתור.

החלטה

בפני בקשה של התובע, א.ר., יליד 1986, לאפשר לו להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לבטוח לאומי אשר קבעה כי לא נותרה כל נכות רפואית בעקבות התאונה מיום 8.10.13.

השתלשלות ההליכים אל מול המוסד לביטוח לאומי ביום 20.9.16 נבדק התובע על ידי ועדה רפואית ( דרג ראשון) של המוסד לביטוח לאומי, בפני הועדה עמדו התיק הרפואי, אישור רפואי מאת ד"ר גד וולן מיום 12.6.14 וכן בדיקת E.M.G מיום 6.1.14. בפרק הסיכום והמסקנות קובעת הועדה ( ד"ר אנדרי אישנו - אורתופד) כי אומנם בבדיקות ההדמיה ( CT ו- MRI) קיימים ממצאים אולם בהעדר ממצא עצבי ובהעדר הגבלה בתנועות אין נכות.

התובע לא השלים עם קביעה זו והגיש ערר, אותו תמך באישור רפואי מאת פרופ' דן עטר ( אשר המליץ על נכות בשיעור 10%).

ביום 2.6.17 התכנסה הועדה לעררים של המוסד לביטוח לאומי כאשר בפניה היה מונח הערר, תיק הועדה מדרג ראשון וכן האישור של פרופ' עטר. הועדה בהרכב של שלושה ( ד"ר עמיהוד ששון – אורתופד, ד"ר טרבס תרז – נוירולוגית וכן ד"ר פוקס מנדל – פסיכיאטר) מציינת כי בפניה בדיקת EMG עדכנית ( מיום 15.11.16) וקובעת כדלקמן:- "הועדה עיינה באישור רפואי של פרופ' עטר מ- 20/11/16 ולא מצאה כל ביטוחי קליני לממצאי בדיקת ה- EMG מ 15/11/16 כמו כן לא מצאה כל מגבלה תפקודית בתנועות עמוד השדרה המותני" הועדה דחתה את ערר התובע והותירה את הנכות על 0%.

התובע לא השלים עם קביעה זו והגיש ערר לבית הדין לעבודה ( ב"ל 7449-08-17 רוזנפלד נ' המוסד לביטוח לאומי). ביום 18.12.17 מאשרת כבוד השופטת רחל גרוס את הסכמת הצדדים ולפיה " עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים ( באותו הרכב מיום 2.6.17) על מנת שתתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לבדיקות ה- C.T וה- M.R.I וככל שתמצא לנכון, תבדוק את המערער בדיקה קלינית חדשה, וזאת לפי שיקול דעתה. הוועדה תקבע אם יש בבדיקות אלה בכדי לשנות מקביעותיה של הוועדה לעניין שיעור הנכות שקבעה למערער"

התובע מוזמן לוועדה חוזרת, אולם הפעם חבר בה האורתופד ד"ר אייל ביקלס וזאת מאחר וד"ר עמיהוד ששון סיים את עבודתו במוסד לביטוח לאומי, הוועדה מתכנסת ביום 12.1.18 וקובעת כי – " נכות נקבעת לפי הממצאים בבדיקת הוועדה. הממצאים בבדיקה הקלינית פורטו בפרוטוקול ועדה מ 2.6.17 ובהתאם לממצאים/חוסר ממצאים נקבעת נכות/אי נכות לפי קריטריונים ברורים כתובים לכן הועדה אינה משנה דעתה ודוחה הערר"

התובע לא מקבל קביעה זו ומגיש ערר נוסף ( ב"ל 56140-02-18 רוזנפלד נ' המוסד לביטוח לאומי), לאחר טיעון בעל פה ניתן ביום 18.7.19 פסק דין על ידי כבוד סגן הנשיאה, השופט צבי פרנקל, אשר קבע כי הועדה לא פעלה בהתאם לפסק הדין הראשון שכן לא ניתנה התייחסות עניינית ומנומקת לבדיקות ה- CT וה- MRI, ועדיין מוצא לנכון בית הדין לציין כי:- "בדיקות הועדה עדיפות על בדיקות הדמיה אולם משפסק הדין הורה לוועדה להתייחס לבדיקות ההדמיה אין מנוס אלא להשיב לה להתייחס גם לבדיקות ההדמיה" (עמ' 2, שורות 19-21). בית הדין קובע במפורש כי מאחר והתובע לא הלין על החלפתו של חבר הועדה במועד, אלא רק במסגרת הערעור, יכולה הייתה הועדה להסתמך על בדיקת הועדה הקודמת.

ביום 28.12.19 מתכנסת הועדה בפעם השלישית לפי הפרוטוקול כל אשר מתבקש התובע לעשות הינו להציג את בדיקות ההדמיה שנערכו לו, אשר לא היו בידיו, הועדה מסכמת " הועדה עיינה בפס"ד. מעיון בתיק אין הפענוחים של ה CT וה MRI שביצע המערער מלבד התייחסות של רופא לבדיקות אלו. לכן, הועדה מבקשת את פענוחי ה CT וה MRI ותסכם ללא נוכחות" ביום 8.2.19 מתכנסת הועדה בפעם הרביעית ( והאחרונה) ללא נוכחות התובע ומסכמת כדלקמן:- "בדיקות ה- CT ןה MRI מדגימות בקע/בלט דיסק במרחב הבין חולייתי L5-S1. מדובר בממצא אשר הינו תלוי תהליך שחיקתי אשר איננו קשור לחבלה. הוועדה מבקשת לציין כי ממצאים בבדיקות ... ( מילה לא ברורה – י.ב.) היום כלי עזר ... ( מילה לא ברורה – י.ב.) ואינם ביטוי לנכות תפקודית – זו נקבעת עפ"י הממצאים בבדיקה הגופנית בלבד. בנתונים הללו הוועדה שבה וקובעת כי לא נותרה נכות עמוד השדרה ודוחה את הערר".

טענות התובע:-
התובע טוען כי זהו אחד מאותם מקרים, בהם מורה לנו הפסיקה כי יש לאפשר לו להביא ראיות לסתור את קביעות הועדה הרפואית. מדובר באדם צעיר, אשר נפגע בגבו ואשר בדיקות ההדמיה תומכות בתלונותיו.

לטענת התובע, למרות שבית הדין השיב פעמיים את עניינו לוועדה לעררים, היא לא בחנה את התיק כנדרש, התעלמה מהמסמכים הרפואיים ולא ערכה בדיקה קלינית כנדרש ( למרות חלוף הזמן), לטענתו של התובע, הועדה לא בחנה את עניינו בלב פתוח ובנפש חפצה, ומשכך וככל שלא יתאפשר לו להביא ראיות לסתור את קביעות הועדה יגרם לו עוול ממשי.

התובע מפנה להחלטה קודמת שניתנה על ידי בת.א. 60177-12-17 ב.י. נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (12.3.18) שם ניתנה רשות להביא ראיות לסתור לאור הקושי של בית המשפט להתחקות אחר הלך המחשבה של הועדה.

התובע מפנה לפער הגדול בין ממצאי התיק הרפואי לבין תשובת הועדה כנסיבה חריגה נוספת.

מכל האמור לעיל טוען התובע כי יש לאפשר לו להביא ראיות לסתור.

טענות הנתבעת:-
הנתבעת טוענת כי בעניין שלפני לא התמלאו כל התנאים שנקבעו בפסיקה, המחמירה, ולפיה יש לאפשר להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי. הנתבעת מפנה לכך שלבקשה צורף, שלא כדין, אותו אישור רפואי שניתן על ידי פרופ' עטר ואשר מהווה חוות דעת שאין להמציאה ( לטענת הנתבעת).

הנתבעת מפנה לקביעתו של ד"ר ביקלס בוועדה האחרונה ולפיה מדובר הממצא שחיקתי שאינו קשור לתאונה ואשר אינם תומכים את ממצאי הבדיקה הקלינית.

הנתבעת מציינת כי נקודת המוצא הינה שהועדה לא מצאה כל הגבלה, ומשכך אין נכות. לא נפל, לטענת הנתבעת, כל פגם בכך שהועדה לא בדקה את התובע פעם נוספת, ולעניין זה הפנתה לפסק דינו של כבוד השופט פרנקל שציין במפורש בדיקות הועדה עדיפות על בדיקות ההדמיה.

הנתבעת מפנה לכך שאין תיעוד רפואי עדכני, כל התיעוד הינו עד לשנת 2014, דבר המעיד כי אכן לא נותר נכות.

לטענת הנתבעת, מדובר בניסיון של התובע לעקוף את ההליכים הקבועים לגבי השגות וערעורים על החלטת ועדות של המוסד לביטוח לאומי. הנתבעת מפנה להלכות ולפיהן אין די בכך שקיים פער בין קביעה של רופא פרטי לקביעת הועדה בכדי להביא למתן היתר להביא ראיות לסתור ( רע"א 641/85 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' רחמים ( רמי) סיסו, פד"י מ (3) 138 והפסיקה שבאה בעקבות פס"ד זה)

רקע משפט:-
קביעת הנכות הרפואית, בתביעות בגין תאונות דרכים, הינה לפי המנגנון הייחודי שנקבע ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן:- " חוק הפיצויים").
ניתן לבקש מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט (סעיף א6 לחוק).
ככל שישנה קביעת נכות על פי דין, קביעה זו מחייבת את הצדדים (סעיף 6ב לחוק).
עוד מוסיף סעיף 6 לחוק הפיצויים וקובע כי:-
"ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו"
המקרים שבהם דנה הפסיקה אינם זהים למקרה שבפני. התובע פנה לוועדה מיוזמתו, הגיש ערר שנתמך בחוות דעת רפואית ואשר נדחה, הגיע לבית הדין (פעמיים), בדרך התחלף האורתופד שיושב בוועדה ולאחר שבית הדין החזיר את העניין לוועדה (פעמיים) מבקש התובע שבית המשפט יאפשר לו להביא ראיות לסתור.

בית המשפט העליון הבהיר מתחילת הדרך כי למקרא הוראות החוק, קביעת נכות לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים , הינה מחייבת, כי מטרתה הינו ייעול הדיון ועל כן צומצמה האפשרות לבקש להביא ראיות לסתור לשני מקרים.
א. טעמים משפטיים – כאשר ישנם פגמים בהליך (כגון הצגת מסמך מזויף בפני הועדה) או פגיעה בכללי הצדק הטבעי.
ב. טעמים עובדתיים – כלומר כאשר לאחר הדיון בוועדה מתגלות עובדות חדשות.
ר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ, פד"י לט (4) 505.

ברע"א 863/93 התעשיה האווירית לישראל בע"מ ואח' נ' קמחי ואח', פד"י מז (4) 815 נקבע כי:-
"כפי שנקבע לא אחת, יקפיד בית המשפט עם המבקש להביא ראיות לסתור. הבאת ראיות לסתור תותר רק בנסיבות חריגות, שאם לא כן עשויה נפקותו וחשיבותו של סעיף 6ב להתרוקן מכל תוכן " (שם, 821)
ובאותו נושא ניתנה רשות להביא ראיות לסתור לאחר שהתובע הראה, על סמך חומר רפואי, כי חלה החמרה במצבו מאז בדיקתו בוועדה.
הזכות לבקש להביא ראיות לסתור אינה רק של חברת הביטוח.

במקרה שלפני סבור אני כי נפלו מספר פגמים בעבודות הועדה, ראשית, הועדות בחרו שלא להתייחס לממצאי בדיקות ההדמיה, לכן חזר העניין פעמיים לפתחן מבית הדין. אולם, לאחר שחזר העניין אל הועדה מבית הדין, הוחלף ההרכב שכן האורתופד לא המשיך לשבת בוועדה.

אומנם, בית הדין קבע כי הדבר אפשרי ואינו מחייב בדיקה נפרדת, אולם איני מסכים עם קביעה זו. קביעת הנכות נעשית, קודם כל, על סמך בדיקה קלינית, שהוא הבסיס שקובע האם יש או אין נכות, את הבדיקה הקלינית משווים לבדיקות ההדמיה. כאשר מתחלף חבר ועדה, ובייחוד כאשר מתחלף האורתופד אשר בדק את התובע, מתחייב היה כי הועדה החדשה תבדוק את התובע שנית ולא תסתמך על בדיקת ועדה קודמת.

הדבר נלמד מכך שגם כאשר ממנה בית משפט מומחה אחר, שכן המומחה שמונה בתחילה נפטר, נדרש המומחה החדש לבדוק את התובע ולהשוות לתוצאות הבדיקות שערך המומחה שנפטר (רע"א 4951/05 אהרון פוקס נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' (20.2.06)). לכן, כאשר מתחלף הרכב הועדה, ובייחוד כאשר ההחלפה הינה של האורתופד, נדרשה הועדה לבדוק מחדש את התובע.

בית הדין קבע שהיה על התובע להעלות טענה זו בפני הועדה, ומשלא עשה כן בזמן אמת הוא אינו דן בטענה זו (ראה פסק דינו של כבוד השופט פרנקל), איני מסכים כי יש בפגם זה, של אי העלאת הטענה במועד, בכדי למנוע מהתובע לבקש להביא ראיות לסתור.

הפסיקה קובעת כי אין לחייב תובע להגיש ערעור ובוודאי שלא לגשת לבית הדין (ע"א 3901/15 נחום בסה אביב תעשיות מתכת ואח' נ' ח'אלד בשאראת ואח' (1/2/16)) ואין לצפות מהתובע שכבר פעמיים הלך לבית הדין, להמשיך בדרך זו עד בלי די.

עוד ליקוי שניתן לראות בהחלטת הועדה הינו כי לאחר שהוכתבה ההחלטה, הוסף המונח "בלט" למונח "בקע" ונרשם " בקע/בלט" (הדבר נלמד מכך שהמונח "בלט" נרשם מעל השורה) , נראה כי הדבר הוסף בכדי להצדיק את ההחלטה וזאת לאחר שהועדה הבינה, ככל הנראה, כי אם מדובר ב"בקע" בלבד, יש בעיה.

ליקוי נוסף הינו שהועדה מדברת על "נכות תפקודית", אולם קביעתה הינה רפואית ולא תפקודית וגם בכך לא קיימה הועדה את תפקידה.

בנסיבות אלו, כאשר הועדה מוצאת לנכון שלא לבדוק את התובע אלא להסתמך על בדיקות שנערכו על ידי ועדה בהרכב אחר, כאשר הועדה בודקת "נכות תפקודית" ולא נכות רפואית, וכאשר יש חשש ולפיו הנימוק הורחב בכדי שיעמוד בתוצאה הסופית יש בכדי להצדיק הבאת ראיות לסתור.

באשר לאישור הרפואי שניתן על ידי פרופ' עטר, מסכים אני עם הנתבעת כי מדובר במסמך אסור בהמצאה למומחה, כמו כן היה ראוי שלא לצרף אותו באשר אין טענה שהועדה הרפואית לא התייחסה אליו, אולם בפועל לא היה בצירופו ובכתוב בו כדי להוות שיקול בעת מתן ההחלטה.

לפיכך הבקשה מתקבלת, בשכר טרחת המומחה שימונה יישא התובע, התובע יפקיד בקופת בית המשפט סך של 5,265 ₪ להבטחת שכר המומחה עד ליום 4.9.19 ובהתאם תינתן החלטת מינוי.
בנסיבות העניין, ולאור צירוף האישור של פרופ' עטר, כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח את ההחלטה בדואר רשום עם אישור מסירה לבאי כוח הצדדים.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום.
ת.פ. 5.9.19
ניתנה היום, ד' אב תשע"ט, 05 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: א.ר.
נתבע: הראל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: