ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אפרת פרז נגד קטקטים צפון עמותה רשומה מס' :

לפני:

כבוד השופטת רויטל טרנר
נציג ציבור (עובדים): מר חיים אמויאל
נציג ציבור (מעסיקים): מר אריה להב

התובעת
אפרת פרז
ע"י ב"כ: עו"ד יוסי ניזרי

-

הנתבעת
קטקטים צפון עמותה רשומה מס' 580316685
ע"י ב"כ: עו"ד אביעד אמזלג

פסק דין

1. התביעה שלפנינו עניינה בטענתה של התובעת כי פוטרה במהלך שהותה בחופשת לידה, וכי הינה זכאית לפיצוי בגין פיטוריה וכן לזכויות סוציאליות אחרות.
רקע עובדתי
2. הנתבעת היא עמותה המפעילה פעוטון בעיר בית שאן, המנוהל על ידי גב' מרצדס דוד. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כמטפלת בפעוטון החל מיום 10.10.2012.
3. במהלך חודש דצמבר 2013 יצאה התובעת לשמירת היריון, וביום 7.3.2014 ילדה במזל טוב את בנה. התובעת לא חזרה לעבודה עם תום חופשת הלידה, והצדדים חלוקים על אופן סיום יחסי העבודה.
4. התביעה הוגשה בחודש דצמבר 2017 ובמסגרתה טוענת התובעת כי פוטרה לפני תום חופשת הלידה, בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, האוסר על פיטורי עובדת במהלך חופשת הלידה, וכן בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, האוסר על הפליה מחמת הורות.
5. הנתבעת הגישה את כתב הגנתה וטענה כי יש לראות את התובעת כמי שהתפטרה מעבודתה, שכן התובעת ניתקה קשר עם הנתבעת ולא ניתן היה לאתר אותה בסמוך לתום חופשת הלידה.
6. ביום 7.4.2019 התקיימה ישיבת ההוכחות. התובעת העידה וכן העיד מטעמה בעלה, ומטעם הנתבעת העידה גב' דוד.
טענות הצדדים
7. לטענת התובעת, הייתה אמורה לחזור לעבודה ביום 1.7.2014, אולם במהלך חודש יוני 2014 הודיעה לגב' דוד כי בכוונתה להאריך את חופשת הלידה וכי תשוב לעבודה בתחילת חודש ספטמבר 2014 עם תחילת שנת הלימודים החדשה. התובעת מוסיפה וטוענת כי באותה שיחה עדכנה אותה גב' דוד כי תעסיק עובדת מחליפה לתקופה בה תעדר מהפעוטון. עוד טוענת התובעת כי התקשרה לגב' דוד בסמוך לתום חופשת הלידה, שאז נאמר לה כי ילדי הפעוטון והוריהם מעוניינים כי העובדת שהחליפה אותה תמשיך בעבודתה בגן. לאחר מכן, בעלה של התובעת יצר קשר עם גב' דוד וזו הודיעה לו כי אין צורך בעבודתה של התובעת. לשיטתה של התובעת, יש לראות בהודעה זו כהודעת הפיטורים.
8. התובעת טוענת כי בעלה יצר קשר עם גב' דוד מספר פעמים בשנת 2016 כדי לקבל את פיצויי הפיטורים, אולם גב' דוד סירבה לשלם לה את זכויותיה ללא חתימה על טופס ויתור תביעות.
9. בנסיבות אלו, טוענת התובעת כי הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 9(ג)(1) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, האוסר על פיטורי עובדת במהלך חופשת הלידה. עוד טוענת התובעת כי פיטוריה מהווים הפליה מחמת הורות כאמור בסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988. בגין פיטורים אלו, טוענת התובעת כי היא זכאית לסעדים הבאים: פיצוי בגין אובדן שכר של שלושה חודשים מתום חופשת הלידה, תמורת הודעה מוקדמת של 20 ימים, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, פיצוי פיטורים, פיצוי בשיעור 150% מהשכר שהיה מגיע לה בתקופה המזכה, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה בגין כל תקופת העבודה לרבות התקופה המוגנת בחוק עבודת נשים, פדיון ימי חופשה , פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.
10. מנגד, טוענת הנתבעת כי לא נמסר לתובעת או לבעלה כי היא מפוטרת מעבודתה, אלא שהתובעת לא יצרה קשר בסמוך לפתיחת שנת הלימודים כדי להודיע האם בכוונתה לחזור לעבודה ולכן שלחה מכתב ביום 28.7.2014 על מנת לברר מה רצונה של התובעת, מכתב אשר לא נענה. עוד טוענת הנתבעת כי גב' דוד ניסתה מספר פעמים ליצור קשר עם התובעת, חיפשה אותה בביתה ואף ניסתה לאתר אותה בבית הוריה, אולם ללא הואיל. על כן, טוענת הנתבעת כי התובעת למעשה התפטרה מעבודתה.
11. הנתבעת מודה בזכאותה של התובעת להפרשי דמי הבראה, פדיון חופשה וכן הפרשות לפנסיה, אולם בסכומים השונים מאלו הנדרשים על ידי התובעת.
דיון והכרעה
האם התובעת פוטרה מעבודתה?
12. המחלוקת המרכזית בתיק, אשר משליכה על מרבית הסעדים המבוקשים, הינה כאמור האם התובעת פוטרה מעבודתה בסמוך לתום חופשת הלידה, או שמא ניתקה קשר עם הנתבעת. נטל ההוכחה לעניין שאלת אופן ניתוק יחסי העבודה מוטל על התובעת. לאחר ששקלנו את מכלול הראיות והעדויות שהובאו בפנינו, לא שוכנענו כי התובעת פוטרה מעבודתה, כפי שיוסבר להלן.
13. התובעת טוענת כאמור כי נאמר לה על ידי גב' דוד כי אין צורך בהמשך עבודתה לאחר חופשת הלידה, וכי נאמר לבעלה כי היא מפוטרת מעבודתה. התובעת לא הציגה ראיה התומכת בגרסה זו, למעט עדותה ועדות בעלה, אולם לא מצאנו את עדותם מהימנה .
בעדות התובעת התגלו סתירות רבותראשית, התובעת טענה בתחילת עדותה כי "בחיים שלי לא עזבתי את בית שאן, אפילו לא לפעם אחת", וגם בהמשך טענה בתוקף כי לא עזבה את בית שאן ולא התגוררה בקיבוץ סאסא בשל סכסוך עם בעלה, אולם לאחר מכן הודתה כי כאשר היו בעיות של אלי מות בבית, "גרתי אצל ההורים שלי לכמה חודשים". אומנם, אין בכך כדי ללמד כי שהותה של התובעת בבית הוריה בקיבוץ סאסא אכן ארעה בסמוך לתום חופשת הלידה, אולם יש בכך כדי לערער את מהימנותה של התובעת ביחס לאחת המחלוקות המרכזיות בתיק.
שנית, בכל הנוגע לסכסוך עם בעלה, התובעת העידה תחילה כי סכסוך זה היה לפני שהחלה לעבוד אצל הנתבעת, אולם בהמשך הודתה כי גם בשנים שלאחר מכן נמשך הסכסוך והיא הגישה תלונות כנגד בעלה. יש בכך משום תמיכה בטענתה של גב' דוד כי ידעה על קיומו של מצב בעייתי מתמשך בין התובעת לבין בעלה ומשום כך לא הסכימה למסור לידיו את הפיצויים כאשר יצר עמה קשר במהלך שנת 2016. יצוין, כי דווקא תשובותיה של התובעת המצוטטות על ידה בסיכומיה מתוך פרוטוקול ישיבת ההוכחות מלמדות על הסתירה לעניין תזמון הסכסוך עם בעלה, שכן תחילה טענה התובעת כי הסכסוך היה " הרבה לפני" שהתחילה לעבוד במעון, ואילו לאחר מכן טענה "מה הקשר בין מה היה עם בעלי? התחלתי לעבוד אצל מרצדס הרבה לפני".
שלישית, לעניין בקשתה של התובעת מבעלה לטפל בעניין פיצויי הפיטורים המגיעים לה מול גב' דוד, בתחילת החקירה טענה התובעת כי ביקשה מבעלה לפנות לגב' דוד במהלך חופשת הלידה או בסמוך לכך שכן לא יכלה להתפנות לטפל בעניין נוכח המעמסה של גידול ארבעה ילדים כשאחד מהם רק נולד, אולם בתצהיר טוענת התובעת כי בעלה שוחח עם גב' דוד לעניין הפיצויים במהלך שנת 2016. התובעת גם הודתה בחקירה כי " הייתה תקופה שהפסקתי ליצור קשר" שאז בעלה יצר קשר עם גב' דוד, כאשר התובעת מסבירה כי מדובר בתקופה בה חלתה, כלומר כשנה או שנתיים לאחר שהסתיימה העבודה.
רביעית, התובעת טענה כי לא התאפשר לה להגיע לגן לאחר הלידה בשל הקושי להתנייד באוטובוס וכי בעלה עובד בבקרים ובשעות אחר הצהרים ולכן לא יכול היה להסיע אותה לגן. מנגד, מר פרז אישר בעדותו כי לא היתה כל מניעה שיסיע את התובעת לגן גם במהלך חופשת הלידה.
14. מעיון בדברי התובעת בחקירה הנגדית עולה למעשה כי גם לגרסתה גב' דוד לא אמרה לה כי היא מפוטרת באותה שיחה אשר לטענתה התקיימה במהלך חופשת הלידה. התובעת העידה כי פעם אחת התקשרה במהלך חופשת הלידה "והבנתי שאין בכלל עם מי לדבר" וגם לאחר מכן הסבירה: " אני דיברתי איתה, ברגע שהיא אמרה לי שאלנה הפכה להיות קבועה ולא בתקופה של שמירת ההיריון, הבנתי שאין לי מה לדבר איתה, אני מכירה אותה מספיק טוב". במילים אחרות, התובעת אינה טוענת כי נאמר לה כי גב' אלנה תעבוד במקומה וכי אין לה מקום בצוות הגן , ואף אינה טוענת כי גב' דוד פיטרה אותה מפורשות, ולכל היותר עולה מדבריה של התובעת כי גב' דוד הודיעה לתובעת כי גב' אלנה תשתלב באופן קבוע בגן, והתובעת הסיקה מכך כי אין לה משרה פנויה יותר במעון. אין באמירות אלו, ככל שנאמרו על ידי גב' דוד, משום הבעת רצון מפורשת לנתק את יחסי העבודה עם התובעת. לפיכך, טענתה של התובעת בסיכומיה כי נאמר לה על ידי גב' דוד כי אין יותר צורך בעבודתה – אינה עולה בקנה אחד עם דבריה בחקירה.
15. גם עדותו של מר פרז לא הייתה מהימנה בעינינו נוכח סתירות שהתגלו בגרסתו אל מול גרסת התובעת. כך למשל, בעוד שהתובעת טוענת כי היא יצרה קשר עם גב' דוד בסמוך לתום חופשת הלידה, מר פרז טען בעדותו כי גב' דוד היא זו שיצרה קשר עם התובעת. מר פרז טען תחילה כי הפעם הראשונה שפנה אל גב' דוד הייתה בשנת 2016, אולם מייד לאחר מכן טען כי היה בקשר עם גב' דוד בחודש אוגוסט 2014. כמו כן, התובעת טענה כאמור כי הבינה משיחתה עם גב' דוד כי העובדת הזמנית תעבוד במקומה ומסיבה זו היא אינה נדרשת לעבוד יותר במעון, ואילו מנגד מר פרז טען לראשונה בחקירה הנגדית כי גב' דוד אמרה לו כי התובעת אינה מתאימה לעבודה כי יש לה בעיות נפשיות , ואף טען כי אמירה זו נאמרה גם לתובעת עצמה – טענה אשר כלל לא אוזכרה על ידי התובעת . מר פרז גם טען כי הסכסוך בינו לבין אשתו היה לפני כשנתיים, כלומר בשנת 2017 או בסמוך לכך (מספר שנים לאחר סיום יחסי העבודה), אולם לאחר מכן טען כי הסכסוך ביניהם היה לפני חמש שנים, כלומר בשנת 2014. לנקודה זו ישנה חשיבות שכן גב' דוד טוענת כאמור כי ידעה על בעיות בנישואיה של התובעת במהלך תקופת העבודה וכי בגלל סכסוך זה עזבה התובעת את הבית ועברה לקיבוץ סאסא, ולכן לא ניתן היה לאתרה. מר פרז גם הכחיש כי התובעת התגוררה במקום אחר בתקופה שהיו מסוכסכים, וטענה זו עומדת כאמור בסתירה להודאתה של התובעת כי אכן עברה לבית הוריה למספר חודשים.
16. שוב יודגש, כי מלבד עדותם של התובעת ובעלה, לא הוצגה כל ראיה התומכת בטענת התובעת לעניין שתי השיחות שהתנהלו עם גב' דוד, במיוחד שיחת הפיטורים הנטענת בין גב' דוד לבין בעלה של התובעת. לא הוצג רישום שיחות מהטלפון של התובעת, והתובעת גם לא זימנה את גב' אלנה לעדות כדי לעמוד על הטענה כי נחיצותה של התובעת התייתרה שעה שגב' אלנה הפכה לעובדת קבועה. זאת ועוד, מר פרז טען בעדותו כי בעלה של גב' דוד היה עד לפ גישותיו עם גב' דוד, אולם התובעת בחרה שלא לזמן לעדות את מר דוד כדי לתמוך בגרסתה. התובעת טענה אומנם בסיכומיה כי היה על הנתבעת להגיש תצהיר מטעם מר דוד, ומשלא עשתה כן מתערערת גרסתה, אולם אין לקבל טענה זו שעה שנטל ההוכחה מוטל על התובעת לשכנע כי פוטרה מעבודתה.
17. מעבר לכך, אין התאמה בין הגרסאות העובדתיות השונות שהציגה התובעת במסמכיה ובכתבי הטענות. במכתב שנשלח לנתבעת בטרם הגשת התביעה, נטען כי התובעת הייתה צריכה לחזור לעבודתה בתום חופשת הלידה סמוך לחודש יוני 2014, אך ביקשה להאריך את חופשת הלידה עד לאחר חופשת החגים בחודש אוקטובר 2014, ובתגובה לבקשתה פוטרה לאלתר – כלומר הודעת הפיטורים נמסרה במהלך יוני 2014 . גם במכתב ה השני לנתבעת, שבה וטענה התובעת כי פוטרה לאחר שביקשה להאריך את חופשת הלידה. מנגד, בכתב התביעה, טענה התובעת כי הודיעה לנתבעת על רצונה להאריך את חופשת הלידה בחודש יוני 2014, ובקשתה נענתה בחיוב, ואילו הודעת הפיטורים נמסרה לה על ידי גב' דוד בסמוך לחודש ספטמבר 2014 כאשר אמרה לה כי אין צורך בעבודתה. ואילו בתצהיר, שינתה התובעת את גרסתה פעם נוספת וטענה כי הודעת הפיטורים וההחלטה של גב' דוד כי העובדת המחליפה תשובץ במקומה, לא נמסרה לה אלא לבעלה. ריבוי הגרסאות מעורר תמיהה ובוודאי שאינו מחזק את מהימנות התובעת.
18. אין לקבל את טענתה של התובעת כי מכתב הנתבעת מיום 28.7.2014 מהווה מכתב פיטורים. במכתב זה, כתבה הנתבעת כדלקמן: " לאחר סיום חופשת לידה החלטת להאריך את חופשת הלידה מבלי ליידע את העמותה על תאריך חזרתך. אנו מנסים ליצור איתך קשר טלפוני ואין מענה. באוגוסט המעון נסגר עקב חופשה ולקראת השנה החדשה אנו מנסים להרכיב את צוות המעון לשנה החדשה ולא מצאנו לנכון לשלב אותך מאחר ואת לא יוצרת קשר מתי תחזרי לעבודה. אנו מאחרים לך המשך חופשה נעימה. אם לא נקבל תשובה לאחר המכתב נראה לנכון כי את לא מעוניינת לחזור ". אומנם גב' דוד כתבה במכתב כי אינה משלבת את התובעת בצוות המעון לקראת השנה החדשה וזאת מאחר והתובעת לטענתה לא יצרה קשר, אולם אין בכך משום הודעת פיטורים, וזאת מאחר והיא הוסיפה וציינה במפורש במכתב כי היא מצפה לשמוע בחזרה מהתובעת וכי אם לא תתקבל תשובה, תראה אותה כמי שאינה מעוניינת להמשיך ולעבוד. במילים אחרות, כוונתה של הנתבעת במכתב הייתה להמשיך את העסקתה של התובעת ככל שזו תיצור קשר עמה. על כן, אין במכתב משום הבעת רצון מפורש בניתוק יחסי העבודה. עדותה של גב' דוד בהקשר זה היתה רהוטה, עקבית ומהימנה כאשר חזרה והסבירה כי כוונתה במכתב הייתה לברר האם ברצונה של התובעת להמשיך בעבודתה . גב' דוד התבקשה להסביר מה כתוב במכתב, והשיבה: "שאנו מרכיבים את הצוות במעון שלנו ולא נוכל לקחת אותה כצוות היא לא יוצרת איתנו קשר ומתי היא חוזרת לעבודה, כדי שנדע אם היא חוזרת לעבודה, כדי לדעת איך להרכיב את הצוות, לא נדע אם היא תהיה מובילה, משנית, עם תינוקות, ילדים גדולים", ובהמשך ציינה: "רציתי לדעת מתי היא חוזרת כדי לדעת להרכיב אותה בצוות, אם אקבל עוד מישהי, לא אקבל, היא חוזרת לעבודה בעוד חודש, שבועיים, שאדע מה לעשות איתה, לקבל מישהי לשבוע, לחודש, איך אתארגן, מקום עבודה כזה של ילדים". עוד עלה מעדותה של גב' דוד כי ניתן היה לשלב את התובעת בצוות המטפלות, שכן ניתן היה לפצל קבוצ ת ילדים לשניים או להעסיק שתי מטפלות בקבוצה אחת, וכי ישנה גמישות בשיבוץ מטפלות בקבוצות השונות וזאת נוכח תחלופה שגרתית בצוות והוספת ילדים במהלך שנת הלימודים . אין לקבל את טענתה של התובעת לגבי סתירה בדברי גב' דוד עת התייחסה לנושא עלויות העסקתה. כאשר ציינה גב' דוד בחקירה כי "זה לא עמותה של מיליארדים, אנו מתנהלים בשקלים קטנים", דברים אלו נאמרו ביחס לכתב התביעה וכדי להסביר מדוע הנתבעת לא הסכימה לשלם לתובעת את הסכומים המופרזים לדעתה שנדרשו על ידה . אין בכך כדי לסתור את דבריה של גב' דוד כי הנתבעת היתה יכולה לעמוד בתשלום משכורת לתובעת לו חזרה לעבודה, שכן מדובר במשכורת צנועה יחסית, ואף מתיישבים עם אמירתה הקודמת כי " העמותה למען מטרות משכורות לבנות וזה מה שיש בעמותה", משמע הנתבעת בהתנהלותה הכספית מתכננת את תקציבה בהתאם למשכורות שעליה לשלם לעובדות.
19. מעבר לכך, מכתב הנתבעת מיום 28.7.2014 כלל לא הגיע ליעדו לדברי התובעת, ואין כל אסמכתא כי הוא נשלח בפועל, כך שלא ניתן לטעון כי באמצעות מכתב זה הביעה הנתבעת בפני התובעת את רצונה בדבר ניתוק יחסי העבודה. הואיל ולא שוכנענו כי מכתב זה מלמד על גמירות דעת הנתבעת לסיים את עבודתה של התובעת, הרי שאין לקבל את טענת התובעת כי היה על הנתבעת לפנות במקביל לשליחת המכתב גם לממונה על עבודת נשים במשרד הכלכלה כדי לקבל היתר לפיטורים.
20. יצוין, כי בכתב התביעה ובתצהיר טוענת התובעת כי יש לראות את סיום עבודתה ומועד פיטוריה ביום 28.7.2014, אולם מועד זה הינו המועד הנקוב במכתבה של הנתבעת, אשר לטענת התובעת לא הגיע לידיה, כאשר במקביל טוענת התובעת בתצהירה כי מועד פיטוריה הוא בשיחת הטלפון בין גב' דוד לבין בעלה. על כן, לא ניתן ללמוד מגרסתה של התובעת מהו המועד הקובע מבחינת פיטוריה לטענתה.
21. לא נעלמו מעינינו סתירות שהתגלו גם בעדותה של גב' דוד. כך למשל, טענה גב' דוד בתצהירה כי מאז יצאה התובעת לשמירת היריון נעלמו עקבותיה, אולם בחקירתה הודתה כי התובעת הגיעה לבקר בגן במהלך שמירת ההיריון וגם יצרה קשר כדי להזמין את גב' דוד למסיבת הברית. גב' דוד גם טענה בתצהיר כי שלחה את המכתב בדואר רשום, ואילו בחקירה טענה כי שלחה אותו בדואר רגיל ורק לאחר מכן בדואר רשום. עם זאת, מאחר ונטל ההוכחה לעניין הפיטורים מוטל על כתפי התובעת, ומאחר ולא נתנו אמון בעדותם של התובעת ובעלה, הרי שאין בסתירות שבעדותה של גב' דוד כדי להטות את מאזן השכנוע לטובתה של התובעת. מעבר לכך, מצאנו את עדותה של גב' דוד משכנעת ומהימ נה בהתייחס ל ניסיונותיה לאתר את התובעת. גב' דוד חזרה וטענה כי השיחה הנטענת בינה לבין התובעת בסמוך לתום חופשת הלידה כלל לא התקיימה, אישרה כי ניהלה שיחה עם בעלה של התובעת בסמוך לחודש אוגוסט 2014, וטענה כי שמעה ממנו כי התובעת אינה חוזרת לעבודתה, כי חיפשה את התובעת בביתה ללא הצלחה ושמעה מהשכנים כי התובעת אינה שוהה אותה עת בביתה ולכן ניסתה לאתר אותה בבית הוריה בקיבוץ סאסא . גב' דוד נשאלה וענתה בעקביות פעם אחר פעם : "[התובעת] לא יצרה קשר עד היום, בעלה יצר קשר, הוא שהגיע אליי וביקש את הכסף", " אחרי תחילת שנת הלימודים הוא הגיע אליי, בדיוק כשהיא הייתה צריכה לחזור, הוא אמר לי שהיא לא חוזרת ושאלתי למה, הוא אמר שהיא עזבה לסאסא ", " הוא הגיע בזמן שהיא הייתה צריכה לחזור לעבודה, היא עזבה את הבית, נמצאת בסאסא, הוא רצה את הפיצויים שלה" ולאחר מכן בהמשך החקירה:
"ש. דיברת איתה באוגוסט ואמרת לה שיש לה מחליפה ואין מקום עבודה בשבילה?
ת. לא דיברתי איתה בטלפון, מעולם לא הייתה שיחה כזו.
ש. התובעת הצהירה שהיא התקשרה אליך בחודש אוגוסט ואמרה שהיא רוצה לחזור, ואת אמרת לה שאין מקום כי כבר קיבלת את המחליפה שלה ואת מרוצה ואין מקום בשבילה?
ת. לא היו דברים מעולם.
ש. היא הבינה שאת לא רוצה ושלחה את בעלה?
ת. עבדתי עם בעלה? עבדתי מולו? למה הוא צריך להגיע לקחת את הפיצויים שלה?
ש. את מאשרת שהיא התקשרה בחודש אוגוסט?
ת. לא, בעלה אמר לי שהוא נמצא בסאסא, הוא בא אליי, ...".
22. התובעת טוענת בסיכומיה כי הוכח כי שמרה על קשר רצוף עם גב' דוד, ולכן אין לקבל את טענת הנתבעת כי ניתקה קשר ולא ניתן היה לאתרה. אין לקבל טענה זו בשל שני טעמים: ראשית, טענתה של התובעת כי ביקרה בגן שלוש פעמים מתייחסת לתקופה בה שהתה בשמירת היריון, ולא לתקופה של חופשת הלידה אשר נמשכה כחצי שנה . הצדדים מסכימים כי התובעת וגב' דוד נפגשו בברית, שהייתה סמוך לתחילת חודש מרץ 2013, ואין כל ראיה המלמדת כי השתיים שוחחו לאחר מכן ובמהלך חודשי חופשת הלידה. שנית, אף אם התובעת אכן הגיעה לבקר בגן שלוש פעמים במהלך תקופת שמירת ההיריון, הרי שאין בכך כדי ללמד כי אכן התקיים קשר רצוף גם במהלך תקופת חופשת הלידה, ואף אין בכך כדי לתמוך בהכרח בטענתה כי התקיימה שיחת הפיטורים בין גב' דוד לבין בעלה של התובעת.
23. טענתה של התובעת בסיכומיה כי גב' דוד הביעה בעדותה את סלידתה מהתובעת – מוטב אם לא הייתה נטענת. נהפוך הוא, גב' דוד הביעה דאגה ברורה לתובעת, גם כאשר לא נשאלה לגבי כך ישירות, והתרשמנו מעדותה על התעניינות כנה ואמיתית בשלומה של התובעת, הן בתקופת עבודתה והן לאחר מכן. גב' דוד אף ציינה בחקירתה כי התובעת היתה עובדת מסורה וטובה. התובעת ציינה בסיכומיה כי גב' דוד הסתייגה מכך כי החלה לחזור בשאלה. הסתייגות זו אכן הובעה בדבריה של גב' דוד, אשר ציינה כי יתכן ולא היתה מקבלת את התובעת לעבודה ללא לבוש מסורתי (חצאית וכיסוי ראש), אולם התובעת לא טענתה בתביעתה להפליה על רקע דתי, והאמירות בדבר חזרתה של התובעת בשאלה מתייחסות לתקופה הסמוכה דווקא לתחילת העבודה ולא למועד בו נטען כי התגבשה דעתה של גב' דוד לפטר את התובעת.
24. על יסוד כל האמור לעיל, לא מצאנו כי יש להעדיף את גרסתה של התובעת על פני גרסתה של הנתבעת, ולכן טענת התובעת כי פוטרה מעבודתה – נדחית.
25. הצדדים הרחיבו רבות בסיכומיהם לעניין טענת הרחבת חזית הן מצד התובעת והן מצד הנתבעת. אכן, התובעת הוסיפה טענות עובדתיות חדשות בתצהיריה לעניין המגעים בין בעלה לבין גב' דוד וגם הנתבעת הוסיפה טענות עובדתיות חדשות בתצהירה של גב' דוד לעניין ניסיונותיה לאתר את התובעת בביתה ובבית הוריה. לא מצאנו כי יש בכך כדי להצדיק מחיקת סעיפים מתצהירי הצדדים או כדי לדחות טענות מסוימות, שכן מדובר בפירוט נוסף של המסכת העובדתית, ולשני הצדדים ניתנה האפשרות להתייחס לטענות הן בתצהירים והן במסגרת החקירות. מעבר לכך, אין מדובר בעילות תביעה או סעדים חדשים, ואין מדובר בעילות הגנה חדשות.
זכאותה של התובעת לזכויות סוציאליות
דמי הבראה
26. התובעת קיבלה בתלוש השכר של אוגוסט 2013 את דמי ההבראה המגיעים לה בגין שנת עבודתה הראשונה. בכתב התביעה, טוענת התובעת ליתרת דמי הבראה עבור שנת עבודתה השנייה, כאשר לטענתה יש לחשב את דמי ההבראה גם בגין תקופת שמירת ההיריון, חופשת הלידה והתקופה המוגנת על פי חוק עבודת נשים.
27. שנת עבודתה השנייה של התובעת החלה ביום 10.10.2013. אין חולק כי התובעת שהתה בשמירת היריון החל מיום 10.12.2013 ועד למועד הלידה ביום 7.3.2014. לאחר מכן שהתה התובעת בחופשת לידה אשר הסתיימה לאחר 26 שבועות , ביום 5.9.2014. הואיל וקבענו כי התובעת לא פוטרה מעבודתה, יחסי העבודה נותקו שעה שהתובעת לא חזרה לעבודתה עם תום חופשת הלידה.
28. על פי סעיף 6 לצו ההרחבה בדבר השתתפות מעסיק בהוצאות הבראה, היעדרות בשל חופשת לידה תובא בחשבון לקביעת תקופת הזכאות לעניין תשלום דמי הבראה. סעיף 6 מוסיף וקובע כי לקביעת תקופת הזכאות לא תובא בחישוב היעדרות בשל חופשה ללא תשלום. אומנם תקופת שמירת ההיריון במהלכה משולמת גמלה מטעם המוסד לביטוח לאומי, נחשבת לחל"ת, אולם על פי סעיף 7(ג)(1) לחוק עבודת נשים, היעדרות בשל שמירת היריון אינה פוגעת בזכויות התלויות בוותק. במובן זה, וכפי שנקבע בפסיקת בתי הדין בעבר, יש לראות את המחוקק כמי שביקש להשוות מבחינת ההתחשבות בוותק את שמירת ההיריון עם חופשת הלידה (סע"ש (ת"א) 8499-03-14 דדון נ' היי.קיו בע"מ, מיום 28.8.16, דמ"ש (ב"ש) 2011/09 ולנסי נ' פאר פארם בע"מ, מיום 11.8.10). יצוין, כי הנתבעת לא הציגה חישוב מפורט בנוגע לרכיב זה כך שלא ניתן לדעת איזו תקופה נלקחה על ידה לצורך ה חישוב. לכן, זכאית התובעת ליתרת דמי הבראה עד לתום חופשת הלידה, כלומר בגין 11 חודשים.
29. בהתאם להוראות צו ההרחבה, יש לחשב את הזכאות לדמי הבראה בהתאם להיקף המשרה, אשר עמד בשנה השנייה על 153 שעות חודשיות בממוצע. על כן, זכאית התובעת לסך של 1,710 ₪ (153/186 * 6 ימים * 11/12 * 3 78 ₪ ליום).
הפרשות לקרן הפנסיה
30. אין מחלוקת כי הנתבעת לא הפרישה בגין התובעת לקרן פנסיה. התובעת טוענת כי היא זכאית לחלק המעסיק בהפרשות בשיעור של 6% בגין 14 חודשי העסקה טרם יציאה לחופשת לידה, בגין 14 שבועות של חופשת לידה וכן בגין התקופה המוגנת לפי חוק עבודת נשים. הנתבעת מנגד טוענת בסיכומיה כי התובעת זכאית לסכומים הנמוכים מאלו הנדרשים על ידי התובעת, ומוסיפה כי התובעת זכאית גם להפרשות שאמורה הייתה הנתבעת לבצע על חשבון הפיצויים.
31. בכל הנוגע לתקופה אותה יש לקחת בחשבון לצורך החישוב, הרי שהתובעת לא הציגה אישור כי הופרשו בגינה לקרן פנסיה טרם תחילת עבודתה אצל הנתבעת. לפיכך, זכאית היא להפרשות רק לאחר שישה חודשי עבודה. כמו כן, הואיל וקבענו כי התובעת לא פוטרה מעבודתה, היא אינה זכאית להפרשות בגין התקופה המוגנת על פי חוק עבודת נשים. משכך, התקופה הרלוונטית הינה החל מחודש אפריל 2013 ועד למועד יציאתה לחופשת לידה, וכן בגין 14 שבועות של חופשת לידה.
32. על פי צו ההרחבה לעניין פנסיה חובה, שיעור ההפרשה בשנת 2013 עמד על 5%, ובשנת 2014 היה בשיעור של 6%. החל מחודש אפריל 2013 ועד לחודש נובמבר 2013, חודשי העבודה המלאים בטרם יצאה התובעת לשמירת היריון, השתכרה התובעת סך של 30,388 ₪, ולכן ההפרשות לפנסיה בגין תקופה זו הינן בסך 1,519 ₪. במהלך חודש דצמבר 2013 יצאה התובעת לשמירת היריון והחל מיום 7.3.2014 לחופשת לידה. לא הוצגו נתונים כלשהם לגבי גובה הקצבאות שקיבלה התובעת בתקופה זו מהביטוח הלאומי, ולכן ייעשה חישוב ההפרשות על בסיס ממוצע שכר של שלושת החודשים המלאים האחרונים בטרם הפסיקה התובעת את עבודתה (ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 2013), שהינו בסך 3,583 ₪. לפיכך, בגין חודש דצמבר 2013 זכאית התובעת להפרשות בסך 179 ₪, ובגין התקופה בשנת 2014 עד תום 14 שבועות של חופשת לידה (שאז עלה שיעור ההפרשות ל- 6%) זכאית התובעת להפרשות בסך 1,290 ₪. לכן, סך ההפרשות לפנסיה בגין כל התקופה הינו 2,988 ₪.
33. התובעת לא כללה בכתב התביעה רכיב שעניינו הפרשות לפיצויים אלא רק רכיב הנוגע לתשלום פיצויי פיטורים בגין פיטוריה. טענתה של התובעת כי פוטרה נדחתה כאמור לעיל, אולם הנתבעת מודה בכתב ההגנה כי התובעת זכאית להפרשות על חשבון פיצויים, ולכן על הנתבעת לשלם סך נוסף של 2,988 ₪ בגין הפרשות אלו. יצוין כי בכתב התביעה טענה התובעת כי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה היא זכאית גם להפרשי ריבית והצמדה, ולא טענה לפיצוי הלנה בגין רכיב זה.
34. התובעת טוענת בסיכומים כי היא זכאית לפיצויי פיטורים גם אם לא יוכח כי פוטרה, וזאת נוכח זכאותה שלא לשוב לעבודה לאחר הלידה. אין לקבל טענה זו שכן מדובר בעילת תביעה שונה לגמרי אשר מבוססת על חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, ואשר בבסיסה עומדת טענה עובדתית של התפטרות לצורך גידול הילד. טענה זו לא נטענה וממילא גם לא הוכחה.
35. כמו כן, אין לקבל את טענתה כי על הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים נוכח האמור במכתב התשובה בו נרשם הסכום אותו הסכימה הנתבעת לשלם כפיצויים. מכתב זה נרשם לצרכי פשרה על ידי רואה החשבון של הנתבעת, וגם אמירותיה של גב' דוד בחקירות כי היתה מוכנה לשלם לתובעת פיצויים לו היתה פונה אליה לאחר חופשת הלידה נאמרו על מנת לשקף את הלך רוח הדברים מנקודת מבטה של גב' דוד ולא כהסכמה לטענתה המשפטית של התובעת בדבר זכאותה לפיצויים, במיוחד נוכח אמירתה הברורה של גב' דוד בחקירה כי אינה יודעת בדיוק מה מגיע לתובעת וכי אינה יודעת האם בפועל היא זכאית לפיצויי פיטורים.
פדיון ימי חופשה
36. התובעת טוענת כי נותרו לזכותה שלושה ימי חופשה צבורים, בגינם היא זכאית לסך של 740 ₪. הנתבעת בכתב ההגנה מודה בסכום זה .
אי מתן הודעה בדבר תנאי עבודה
37. התובעת טוענת כי לא נמסרה לה הודעה על תנאי עבודתה ומשכך בהתאם לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002, יש לפצותה בסך של 15,000 ₪. גב' דוד אישרה בעדותה כי אכן לא נמסרה לתובעת הודעה על תנאי עבודתה, וכי תנאי העבודה סוכמו בעל פה.
38. לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה לעניין גובה הפיצוי שיש לפסוק, אם בכלל, לפי הוראת חוק זו (ע"ע (ארצי) 39970-03-14 שומרוני חברה להשקעות נ' דאוד טארק, מיום 19.3.19), תשלם הנתבעת לתובעת סך של 2,000 ₪ בלבד בגין רכיב זה.
קיזוז הודעה מוקדמת
39. הנתבעת טוענת כי יש לקזז מכל סכום המגיע לתובעת סך של 3,700 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת. סעיף 5 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, קובע את חובתו של עובד ליתן הודעה מוקדמת טרם התפטרותו. עם זאת, לאחר בחינת נסיבות העניין, לא מצאנו כי יש לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת. גב' דוד העידה כי הבינה מבעלה של התובעת, עוד בטרם הסתיימה חופשת הלידה, כי התובעת אינה חוזרת לעבודה. זאת ועוד, לטענתה של גב' דוד כאשר שלחה את המכתב במהלך חודש יולי 2014, סברה כי התובעת אינה מעוניינת לחזור לעבוד לאחר חופשת הלידה שכן לא יצרה עמה קשר. מחומר הראיות עולה כי הנתבעת לא הסתמכה על חזרתה של התובעת מחופשת הלידה, וגם לא נטען כי אי-מתן הודעה מוקדמת פגע בנתבעת באופן כלשהו, כגון קושי לארגן את צוות המטפלות או חוסר בכוח אדם במעון. גב' דוד גם לא ביקשה מהתובעת, בכתב או בעל פה, להגיע ולעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. על כן, התרשמנו כי התובעת לא התפטרה "לאלתר" אלא כי הנתבעת ידעה מבעוד מועד כי התובעת אינה חוזרת עם פתיחת שנת הלימודים החדשה. במצב דברים זה, הנתבעת אינה זכאית לתמורת הודעה מוקדמת.

סיכום
38. על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והתובעת זכאית לסכומים הבאים:
א. פדיון חופשה בסך 740 ₪
ב. דמי הבראה בסך 1,710 ₪
ג. הפרשות לפנסיה ולפיצויים בסך 5,976 ₪
ד. פיצוי בגין העדר הודעה על תנאי עבודה בסך 2,000 ₪
לסכומים האמורים יצטרפו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.10.2014 ועד למועד התשלום בפועל.
39. הואיל ורוב רכיבי התביעה נדחו, ובמיוחד נדחתה טענתה המרכזית של התובעת כי פוטרה בתום חופשת הלידה, היה מקום לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת. עם זאת, הואיל והתרשמנו כי זכויותיה הסוציאליות של התובעת זכו להתעלמות מצידה של הנתבעת לאורך כל תקופת העבודה, וכן נוכח העובדה כי הנתבעת לא התייצבה לדיון הוכחות הראשון שהיה קבוע בתיק מבלי לתת התרעה מספקת מראש לתובעת, כל צד יישא בהוצאותיו.

40. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ג' באב תשע"ט (4 אוגוסט 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר חיים אמויאל
נציג ציבור (עובדים)
רויטל טרנר, שופטת
מר אריה להב
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: אפרת פרז
נתבע: קטקטים צפון עמותה רשומה מס'
שופט :
עורכי דין: