ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין תיקון עולם בע"מ נגד מנהל היחידה לקנביס רפואי :

בפני כבוד ה שופט אלי אברבנאל

העותרים

1.תיקון עולם בע"מ
2.כפר יהושע גידולים 2017 בע"מ
3.צחי כהן
ע"י ב"כ עו"ד רועי בלכר, עו"ד מוהנד נאסר ועו"ד עדי אמיתי

נגד

המשיבים

1.מנהל היחידה לקנביס רפואי, משרד הבריאו
2.משרד הבריאות
3.משטרת ישראל
ע"י עו"ד הילה כהן-לילינטל, פרקליטות מחוז י-ם (אזרחי)

פסק דין

1. לפני עתירה מנהלית שעניינה בדחיית בקשתה של עותרת 2 לקבלת רישיון לגידול קנביס רפואי.

עותרת 1 מחזיקה משנת 2007 ברישיון לגידול קנביס רפואי, ומשנת 2010 מחזיקה היא ברישיון לגידול, ייצור, עיבוד ומכירה של קנביס רפואי. עותרת 2 הינה חברת בת של עותרת 1. עותר 3 הוא בעל השליטה בעותרות 1 ו-2; בהחזקתו 70% ממניותיה של עותרת 1 ובהחזקתה של אימו 26% מהן.

קבלת רישיון לעיסוק בקנביס רפואי

2. על פי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג- 1973 (להלן גם: הפקודה), כל עיסוק בקנביס אסור זולת אם ניתן לכך רישיון מאת משיב 1. בשנים האחרונות בשל ההכרה בסגולותיו הרפואיות של הקנביס, חל שינוי במדיניות המשיבים בכל הנוגע לקנביס רפואי. השינוי האמור קיבל ביטוי בשורה של החלטות ממשלה, שעוגנו לאחרונה בחוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 16), תשע"ט-2019. על פי החלטות הממשלה והתיקון לפקודת הסמים חלו הקלות במתן רישיונות לחולים הנזקקים לכך לקנביס רפואי; במקביל לכך, הוקם מנגנון להענקת רישיונות לייצור, עיבוד וניפוק של קנביס רפואי.

בעשור האחרון, עוד בטרם תוקנה פקודת הסמים המסוכנים, הוסדר העיסוק בקנביס רפואי על פי החלטות הממשלה האמורות והוראות נוהל שהחילו משיבים 1 ו-2 בעניין.

בהחלטת הממשלה 1587 מיום 26.6.2016 נקבע לרישוי העיסוק בקנביס רפואי מתווה שונה מזה שנהג בשנים האחרונות, ובמרכזו הדרישה להפרדה תאגידית בין חוליות העיסוק בתחום זה: גידול, ייצור וניפוק. כתוצאה מכך חברות שעד להחלטת הממשלה פעלו ברישיון בתחום הקנביס הרפואי ועסקו ביותר מחוליה אחת בשרשרת, ובהן העותרת 1, נדרשות עתה לשנות את המבנה הארגוני שלהן, וככל שהן מבקשות להמשיך בפעילותן עליהן להקים חברות נוספות, על מנת שכל אחת מהחברות תעסוק בחוליה אחת בלבד בשרשרת.

בנוסף לכך הוחמרה התקינה בכל אחד ממקטעי העיסוק, וחברות חדשות וותיקות כאחד נדרשות מעתה לעמוד בתקינה מחמירה מזו שנהגה בעבר.

בהחלטת הממשלה 1587 נקבעה הוראת מעבר, ולפיה המתווה החדש יחול באופן מיידי על מבקשי רישיון חדשים. בעניינם של בעלי רישיונות נקבע: "בעלי רישיונות קיימים יידרשו להתאים את פעילותם לתנאי האיכות החדשים ולמתווה לכל היותר בתוך שישה חודשים. תקופה זו תהיה ניתנת להארכה לתקופות נוספות ועד לתקופה כוללת של שנה וחצי, אם הוכח לשביעות רצונה של היק"ר כי בעל הרישיון אכן פועל לצורך עמידה בדרישות אך מטעמים שאינם תלויים בו טרם הספיק להשלים את התהליך. בעל רישיון קיים שלא ביצע ההתאמה כאמור, לא יחודש רישיונו מעבר לתקופת השנה האמורה".

בהתאם להחלטה זו ולהוראת המעבר שבה, מועדים שנקבעו על ידי משיבים 1 ו-2 כתקופת מעבר להחלת האסדרה החדשה הוארכו מעת לעת על ידי משיבים 1 ו-2, כדי לאפשר לחברות הוותיקות העוסקות בתחום להתאים עצמן להוראות החדשות.

בתוך כך החילה משיבה 2 נוהל המסדיר את הוצאת הרישיון לעיסוק בקנביס רפואי, המכונה "מפת הדרכים", ובו ארבעה שלבים לשם קבלת רישיון לעיסוק בקנביס רפואי. על פי הנוהל, בשלב הראשון תיבחן עמידתו של המבקש בתנאי הסף לקבלת רישיון. בשלב שני תיבחן הבקשה לגופה, לרבות קבלת המלצה ממשיבה 3 (משטרת ישראל), וככל שהמבקש יעבור בחינה זו בהצלחה יונפק לו "קוד עוסק", שמשמעותו אישור ראשוני להקמת המתקנים הנדרשים לגידול ועיבוד של קנביס רפואי באתרים האמורים לשמש אותו. בשלב השלישי תיבחן עמידתם של המתקנים האמורים בתקינה החדשה, וככל שהמבקש יעמוד בבחינה זו רשאי הוא להגיש בקשה לרישיון לעיסוק בקנביס רפואי. בשלב הרביעי תיבחן הבקשה לקבלת רישיון ומשיב 1 יחליט בה.

בקשתם של העותרים לקבלת רישיון

3. כדי לעמוד בתנאי האסדרה החדשה, הקימה עותרת 1 את עותרת 2 – חברת בת, שמטרתה לעסוק בגידול הקנביס הרפואי. ביום 26.3.2018 אישר משיב 1 את עמידתה של עותרת 2 בתנאי הסף, ובעקבות זאת, ולאחר בחינת המלצת המשיבה 3, הוענק לה "קוד עוסק" בהתאם ל"מפת הדרכים". בהחלטתו קבע משיב 1 כי "קוד העוסק" ניתן לעותרת 2 כפוף לסייג, ולפיו עותר 3 לא יורשה לבוא במגע כלשהו עם הקנביס הרפואי שעותרת 2 תגדל, בשל "מניעה פלילית חלקית" של למעורבותו בעיסוק בתחום הקנביס הרפואי. משהוגש תצהיר מטעמו של עותר 3, ובו התחייבותו להימנע ממגע עם קנביס ולעסוק בצד הניהולי בלבד, נקבע כי עותרת 2 עומדת בתנאי האמור.

בעקבות זאת השקיעה עותרת 2, לטענתה, כ-20 מיליון ₪ בהקמת חוות גידול קנביס רפואי, ובחודש ינואר 2019 ניתן אישור לעמידת מתקניה בתקינה.

ביום 10.2.2019 הגישה עותרת 2 בקשה לקבלת רישיון לגידול קנביס רפואי. בהתאם ל"מפת הדרכים" פנה משיב 1 פעם נוספת אל משיבה 3 בבקשה לבחון את עמידתה של עותרת 2 בדרישות ולקבל את המלצתה בעניין. ביום 14.2.2019 התקבלה המלצתה השלילית של משיבה 3, ולפיה, לאחר שנתקבל מידע נוסף בעניינו של עותר 3, עמדתה היא כי אין להתיר לעותרת 2 לעסוק בקנביס רפואי בשל מניעה לעיסוקו של משיב 3 בכל היבט הנוגע לעיסוק בקנביס רפואי. המלצתה השלילית של משיבה 3 נבחנה על ידי משיבים 1 ו-2, בין היתר במסגרת "ועדת הרישוי", שהוקמה מטעמם על פי סעיף 25ד לפקודת הסמים המסוכנים. בתוך כך ביום 25.2.2019 הודע לעותרות כי משיבה 3 טרם גיבשה את המלצתה, וכי "בעת זו לא ניתן לאשר רישוי" (נספח 7 לעתירה).

ביום 17.3.2019 עדכן משיב 1 את עותרת 1 כי משיבה 3 מתנגדת לבקשה.

ביום 19.3.2019 – בטרם ניתנה החלטתו של משיב 1 בבקשה – הוגשה העתירה שלפני, ובגדרה ביקשו העותרים לקבוע כי דחיית בקשתה של עותרת 2 אינה סבירה; ומשכך עתרו להורות למשיב 1 להעניק לעותרת 2 רישיון לגידול קנביס רפואי.

4. ביום 31.3.2019 הודיעו משיבים 1 ו-2 לעותרים, בנוגע לבקשתם לקבלת רישיון לעיסוק בקנביס רפואי, "כי בשלב זה לא נוכל לאשרה, וזאת לנוכח המלצה שלילית של משטרת ישראל (הנדרשת עפ"י החלטת ממשלה 1587) בגין קיומו של מידע הפוסל את אפשרות מתן הרישיון שהתקבלה ביחס לה"ה יצחק כהן... על פי המידע שנמסר למנהל היק"ר ממשטרת ישראל, נמצא כי קיימת מניעה ממשית לעיסוקו של הנ"ל בתחום הקנביס...".

משא ומתן שהתקיים בין הצדדים לאחר הגשת העתירה

5. לאחר הגשת העתירה פנו העותרים למשיבים בהצעה להעניק לעותרת 2 את הרישיון המבוקש כפוף ליצירת מתווה, ולפיו עותרת 1 תקים חברה חדשה בשם "תיקון עולם ישראל" בבעלות משותפת של עותר 3, שיחזיק ב-50% ממניותיה ובבעלותו של תאגיד אחר, שיחזיק ב-50% המניות הנותרות, ובתנאי שלעותר 3 לא יוקנו זכויות ניהול בחברות האמורות (נספח 13 לעתירה).

במענה לכך הודיעה ב"כ המשיבים ביום 15.4.2019 כי המתווה המוצע אינו מאיין את החשש שבבסיס פסילתו של עותר 3. עם זאת, צוין כי משיב 1 "אינו מתנגד לכך שזכותו של צחי כהן בכל החברות בהן הוא מחזיק ו/או יחזיק מניות תישמר לקבלת רווחים בלבד" (נספח 14 לעתירה).

6. בעקבות זאת הציעו העותרים הצעה חלופית, ועל פיה הרישיון יינתן כפוף לכך שמניותיו של עותר 3 בעותרות 1 ו-2 יוחזקו על ידי נאמן ב"נאמנות עיוורת", וניהולה של עותרת 2 יתבצע על ידו ב"ניהול עיוור", באופן שלטענתה לעותר 3 "לא תהא כל נגיעה לניהול ולשליטה" בעותרות 1 ו-2, אך תישמר זכותו לקבלת רווחים מפעילותה.

משא ומתן שהתקיים בימים שלאחר מכן בין הצדדים בעניין המתווה המוצע לא צלח, ובשיחת טלפון מיום 3.6.2019 הודיעה נציגת המשיב 2 לב"כ העותרים כי המתווה המוצע על ידם נדחה על ידי המשיבים.

הגשת עתירה מתוקנת

7. בעקבות כישלון המשא ומתן הותר לעותרים לתקן את עתירתם, ובהתאם לכך ביום 18.6.2019 הוגשה עתירה מתוקנת (להלן: העתירה), ובגדרה, בנוסף לסעד המבוקש בעתירה המקורית, התבקש סעד חלופי – לקבוע כי מתווה הנאמנות המוצע על ידי העותרים הוא פתרון מידתי ונכון וכי דחייתו על ידי המשיבים אינה סבירה.

8. ביום 25.6.2019 התקיים דיון מוקדם בעתירה, ובסיומו נדרשו המשיבים להגיש כתב תשובה לעתירה. ביום 18.7.2019 התקיים הדיון בעתירה.

טענות העותרים

9. העותרים טוענים כי ההחלטה לדחות את הבקשה בשל מידע משטרתי אינה סבירה. לטענתם משמעותה של ההחלטה היא פגיעה חמורה בחופש הקניין ובחופש העיסוק של העותרים, ומשכך אין היא יכולה להתבסס על מידע מודיעיני שעיקרו נותר חסוי מפניהם, דבר הפוגע פגיעה של ממש בזכות הטיעון העומדת להם.

העותרים מוסיפים וטוענים כי דחיית בקשתם לקבלת רישיון עבור עותרת 2 כמוה כהחלטה על ביטולו של רישיון קיים, נוכח החזקתה של עותרת 1 ברישיון מאז שנת 2007, וכן בשל הענקת "קוד עוסק" לעותרת 2 בראשיתו של התהליך, כפוף להימנעותו של עותר 3 מלבוא במגע עם קנביס בעת עבודתו. משכך על ההחלטה להתבסס על ראיות מוצקות המעלות חשש ממשי להעמדת הציבור בסיכון אם יינתן הרישיון.

10. העותרים טוענים עוד כי דחיית הבקשה על ידי משיבים 1 ו-2 נובעת מאימוץ עמדתה של משיבה 3. לטענתם התנהלותם של משיבים 1 ו-2 מלמדת על הימנעותם מהפעלת שיקול דעת עצמאי וקבלת עמדתה של משיבה 3 ללא סייג. העותרים מפנים לעמדתו של משיב 1 מיום 15.4.2019, ולפיה אין הוא מתנגד למתווה שיאפשר לעותר 3 ליהנות מרווחי העותרות 1 ו-2 ובלבד שיובטח כי לא יעסוק בניהולן. לטענתם משיב 1 נסוג מעמדתו האמורה, והכפיף את שיקול דעתו לעמדתה של משיבה 3 כאילו הייתה בידיה "זכות וטו" בעניין.

11. עוד טוענים העותרים כי דחיית מתווה הנאמנות המוצע על ידם אינה סבירה. העותרים מפנים למסמך מיום 17.4.2019 שכותרתו "מתווה להחזקת מניותיו של צחי כהן בנאמנות עיוורת", שהעבירו למשיבים, שעל פיו, לשיטתם "עותר 3 לא יהיה מעורב בדרך כלשהי בפעילות תיקון עולם ו/או החברות הבנות בישראל, לרבות במסגרת של הצבעה באסיפות הכלליות... כל עוד משטרת ישראל לא תסיר את התנגדותה למעורבות של כהן בפעילות כאמור". על פי המתווה המוצע מניות של העותר 3 בעותרות 1 ו-2 ובכל חברת בת או חברה אחות להן, ככל שיקומו, יוחזקו ב"נאמנות עיוורת" על ידי חברת נאמנויות שבבעלותם המלאה של עורכי הדין של עותרת 1. על פי המסמך האמור, מעת לעת ימונה, בהסכמת משיב 1, חבר נאמנים מטעם חברת הנאמנות, שהחלטתו ברוב ברוב מיוחד שלושה חברים מתוך ארבעה, תהיה תנאי לקיום כל הצבעה באסיפה הכללית של החברות האמורות ולכל הצבעה בנוגע למניותיהן (נספח 15 לעתירה).

המתווה המוצע בנספח 15 תוקן על ידי העותרים בעקבות חילופי דברים עם משיבים 1 ו-2, ובין היתר נמחקה ממנו ההצעה למעורבותם של עורכי הדין של עותרת 1 בו.

מטיוטת מסמך שכותרתו "כתב הוראות לנאמן", שהעותרים העבירו למשיבים ביום 13.5.2019, עולה כי על פי גרסה נוספת של המתווה המוצע מניות שיש לעותר 3 בעותרות 1 ו-2 וככל שיהיו לו מניות בחברות נוספות שמניותיהן בידי עותרת 1 או בידי חברה נוספת שתחזיק את מניותיה של עותרת 1, יועברו כולן להחזקה בנאמנות. על פי המסמך האמור, מניות אלה יוחזרו בעתיד לשליטתו המלאה של עותר 3 ככל שהתנגדותה של משיבה 3 להיותו בעל עניין בחברות אלה תוסר. עוד צוין במסמך כי חברת הנאמנות תפעל לטובת החברות האמורות ללא כל מעורבות של עותר 3 אולם לא תחליט החלטה בעניין הקצאת מניות בחברות האמורות, מיזוגן, מכירתן או מכירת נכסיהן ללא קבלת הסכמתו לכך. כמו כן נקבע כי שכרם של חברת הנאמנות ושל כל אחד מחברי חבר הנאמנים "ייקבע בין הצדדים בהסכמה מעת לעת" (נספח מש/1 לכתב התשובה).

לטענת העותרים, מתווה כאמור יאפשר לעותר 3, ליהנות מקבלת דיבידנד מחד גיסא, ומאידך גיסא - ימנע ממנו לעסוק בניהול החברות האמורות. לטענתם דחיית המתווה המוצע ועמדת המשיבים כי אין בנמצא כל מנגנון משפטי המאפשר לעותר 3 ליהנות מרווחי החברות תוך הימנעות ממעורבות בניהולן, אינן סבירות. העותרים טוענים עוד כי מסירת מניות החברה לידיו של נאמן המקובל על המשיבים אשר יפעל בהן על פי שיקול דעתו הבלעדי, תביא ל"ניטרול" העותר 3 משליטה בנכסיו, ובכך היא "מהווה אמצעי שפגיעתו פחותה מאשר אמצעי הכופה על פלוני למכור את הנכס לצד שלישי".

לתמיכה בטענותיהם מפנים העותרים לתקדימים שבהם אושר בפסיקה מתווה כאמור בנסיבות מגוונות.

בדיון בעתירה הוסיף ב"כ העותרים וטען כי לשיטת העותרים המתווה המוצע אמור לחול במשך שנתיים, ואולם ככל שיש בכך כדי להקשות על קבלת המתווה "אנו אדישים לכך מבחינתי זה יכול להיות היתר שאינו תחום בזמן ואז אנו נפנה לחברתי בעוד שנתיים לגבי שאלות מודיעיניות... טענתנו היא שכל האילוץ הזה אמור להיות קצר בזמן ובסופו של דבר להגיע לסיום כדי שהשליטה בחברה תחזור לידי העותר 3... אני מאשר כי בכוחו של העותר 3 בכל עת למכור את החברה. התכנית שלנו היא לא למכור את החברה...". עוד טען כי העותרים נכונים לקיום המתווה אף במשך חמש שנים ולהתחייב שלא למכור את החברה בתקופת זמן זו, אך עם זאת אישר כי "ברור שהפתרון הזה הוא זמני"; ובהמשך דבריו הבהיר: "אנחנו מוכנים למתווה נאמנות שאיננו מוגבל בזמן, ומוכנים גם למתווה נאמנות שמוגבל בזמן... אנחנו מתחייבים שלא למכור מניות כל עוד יש ניהול עיוור. מובן מאליו שאנחנו יכולים למכור כל הזמן". ב"כ העותרים הוסיף כי מובן כי ככל שבעתיד תוסר המניעה על ידי המשיבים ישוב עותר 3 לשלוט בעותרות 1 ו-2. בנוסף לכך הבהיר כי עותרת 2 תקבל על עצמה מגבלות מעולם הממשל התאגידי של חברות ציבוריות, ככל שהדבר יידרש על ידי המשיבים כתנאי להענקת הרישיון.

עוד נטען כי החשש מהפרת המתווה קטן לנוכח הסנקציה הפלילית הקבועה בפקודת הסמים בגין כל פעולה הנוגעת לסם מסוכן שלא הותרה ברישיון.

12. ב"כ העותרים הוסיף כי אין להתעלם גם מהאינטרס הטיפולי של כ-2,400 מטופלים, הצורכים לאורך זמן את מוצריה של עותרת 1. מטופלים אלה עלולים להתקשות בהגעה ל"איזון תרופתי" אם יידרשו לצרוך מוצר חלופי המיוצר על ידי חברה אחרת.

טענות המשיבים

13. המשיבים טוענים כי בשל רגישותו הרבה של תחום העיסוק בקנביס רפואי, נקבעו בחוק ובהוראות נוהל תנאים מגבילים לקבלת רישיון לעיסוק בו, וכי בהתאם לכך למשיב 1 ניתן שיקול דעת רחב לדחות בקשה לקבלת רישיון כאמור, להתנות את קבלתו בתנאים, ובמידת הצורך אף לבטל רישיון קיים. לטענתם, בעניינם של העותרים התקבלה החלטה סבירה לאחר בחינה מעמיקה, ומשכך אין עילה להתערבות בה.

המשיבים מפנים ל"מידע משמעותי בעניינו של עותר 3... המקים חשש משמעותי לשלום הציבור ובטחונו...", שלטענתם מחייב את דחיית הבקשה לקבלת רישיון לעיסוק בקנביס רפואי.

14. המשיבים דוחים את הטענה כי משיב 1 קיבל את החלטתו כשהוא "מכפיף" את עמדתו להמלצת משיבה 3; עם זאת, לטענתם מטבע הדברים להמלצת משיבה 3 "משקל משמעותי ונדרשים טעמים כבדי משקל שלא לאמצה", ומשכך בהחלטתו נתן משיב 1 משקל רב לעמדתה השלילית של משיבה 3. עוד נטען כי "המלצת משטרת ישראל לא התקבלה באופן 'אוטומטי', וכי הופעל שיקול דעת לאחר קבלת מידע נוסף... משחל שינוי נסיבות וקיים מידע מודיעיני נוסף בעניינו של העותר, מגבלה זו לבדה אינה מסירה את החשש בדבר שלום הציבור ובטחונו, ואין די בה".

15. המשיבים חולקים על הטענה כי הסירוב למתן רישיון כמוהו כביטול רישיון קיים. לטענתם, עותרת 2 היא בעלת אישיות משפטית נפרדת מזו של העותרת 1, ומשכך מדובר בבקשה לקבלת רישיון חדש. לשיטתם ראוי להדגיש עובדה זו במיוחד נוכח מתווה האסדרה החדש, שבמרכזו כאמור ההפרדה התאגידית בין חוליות העיסוק בתחום. משכך לטענתם אין לקשור בין הרישיונות שניתנו בעבר לעותרת 1 לבין ההחלטה על דחיית בקשת הרישיון שהגישה עותרת 2. זאת ועוד, המשיבים מדגישים כי המידע שבידיהם, הפוסל את עותר 3 כבעל עניין בחברה העוסקת בקנביס רפואי, עומד אף בדרישות שנקבעו בפסיקה לעניין החלטה על ביטול רישיון קיים.

בהקשר זה המשיבים דוחים את טענת העותרים להסתמכות שלהם על החלטת משיב 1 להעניק להם "קוד עוסק", שבעקבותיה השקיעו כסף רב בהקמת מתקני ייצור, ומדגישים כי שינוי נסיבות שחל בעניינו של עותר 3 לאחר קבלת "קוד העוסק" האמור, הוא שהצדיק את שינוי העמדה. לטענתם פנייתו החוזרת של משיב 1 אל משיבה 3, לאחר הגשת הבקשה לרישיון, בשלב השלישי שעל פי מפת הדרכים, נעשתה בהתאם למפת הדרכים ועל פי שגרת העבודה בהליכי הרישוי.

16. אשר למתווה הנאמנות המוצע על ידי העותרים, המשיבים עומדים על טענתם שמתווה המוצע אינו מאיין את החשש המועלה על ידם, שהרי אין בכוחו להגביל באופן מעשי את מעורבותו של העותר 3 בניהול החברה בדרכים בלתי פורמליות.

לטענתם "המחוקק לא ראה לנגד עיניו מתווה של נאמנות כמתווה אפשרי לפתרון במצב עניינים זה, המאפשר להסיר את אותה מניעה או להתגבר עליה. נהפוך הוא, על פי הוראת החוק, גם החזקת מניות באמצעות נאמנות מחייבת מתן המלצת המשטרה ביחס לבעל המניות 'המקורי'. גם החזקת מניות באמצעות נאמנות איננה מנתקת את ההחזקה, ורואים את בעל המניות והנאמן כ'מחזיקים ביחד'". המשיבים מוסיפים וטוענים כי העברת מניותיה של חברה להחזקתו של אחר ב"נאמנות עיוורת", עשויה לשמש מנגנון ביניים להחזקה במניות לשם מכירתן לצד שלישי בפרק זמן קצר. לטענתם מתווה כאמור אינו יכול לשמש פתרון קבע, המכשיר את מי שנפסל להיות "בעל עניין בחברה".

עוד טוענים המשיבים כי אין במתווה המוצע כדי "לנטרל" את בעל השליטה במניות החברה בתקופת הנאמנות מלפעול בה, זאת נוכח העובדה כי בעל השליטה הוא היוצר את הנאמנות, בידיו לבטל אותה, והוא המשלם את שכרו של הנאמן. לטענתם בענייננו "נוכח שליטתו האבסולוטית של מר כהן בחברה, גם קיומו של נאמן לא יבטל את העובדה שישנו רק אדם אחד שלו אינטרס עצמאי בחברה והוא מר צחי כהן. נאמן, תהא זהותו אשר תהא, אינו בעל אינטרס עצמאי בחברה אלא שכיר של מר כהן. כל עוד החברה היא החברה של צחי כהן, האינטרס היחיד הקיים בה הוא האינטרס שלו".

המשיבים מדגישים כי "עמדת המדינה ברורה לגבי מתווה הנאמנות ו/או מתווה ניהול עיוור, ולכן אין טעם להציע הצעות כלשהן בהקשרים הללו הספציפיים. יחד עם זאת, המדינה הבהירה כמה וכמה פעמים שכל הצעה שהיא, חייבת לכלול מכירה משמעותית מאוד של מניותיו של העותר 3 ואמו" (פרוטוקול עמ' 29).

המשיבים מוסיפים וטוענים כי כל פתרון של מתווה נאמנות, שאינו כולל הנחייה לנאמן למכור את המניות תוך פרק זמן קצוב, מותיר בידי בעל השליטה בחברה אפשרות להשפיע על התנהלותה. השפעתו של עותר 3 על הנעשה בעותרת 2 עשויה להיות ישירה או עקיפה, ועלולה להמשיך ולהתקיים כל עוד הוא "ימשיך להוות את הגורם העיקרי שיושפע מהצלחת החברה או מהפסדיה. בנסיבות אלה, יוותר למר כהן תמריץ להשפיע על עסקי החברה בדרכים שונות ומגוונות, גם שלא באמצעות שימוש בזכויות ניהול. הדברים אמורים ביתר שאת בנסיבות ענייננו, בהינתן שמדובר בחברה פרטית, אשר כללי הממשל התאגידי בה אינם חזקים כבשל חברה ציבורית, וקווי התיחום בין האורגנים השונים שלה, הלכה למעשה, מטושטשים יותר. על כן, מעצם טיבה וטבעה, חברה כזו נתונה יותר להשפעות בלתי פורמליות. חשש זה מתעצם כאמור, כאשר 'בעל המאה' העיקרי, נותר על כנו, והמחשבה שניתן יהיה לבודדו דה-פקטו מהיותו גם 'בעל הדעה' מוטלת בספק".

עוד טוענים המשיבים כי "הכרעה שיפוטית לפיה מנגנון של נאמנות הוא מנגנון סביר ומידתי במקרה בו קיימת מניעה שפלוני יהא מעורב בניהול החברה ו/או יכווין את פעילותה כרוכה בהשלכות רוחב משמעותיות... תשנה מושכלות יסוד לפיהן מתווה נאמנות איננו מתווה מקובל המאפשר לשלול, הלכה למעשה, את מעורבותו של אותו פלוני בניהול חברה, אלא אך מתווה מקובל המיושם במקרים מסוימים ובאופן זמני, עד אשר מסתיימת מלאכת מכירת מניותיו של אותו פלוני בעניינו קיימת המניעה. הכרעה שיפוטית כאמור תפגע ביכולת המדינה לשלול מעורבותם של אותם גורמים 'מנועים' בתחומי אסדרה שונים באופן שעלול לפגוע באינטרס הציבורי".

המשיבים אינם מתכחשים לכך כי בעת המשא ומתן שהתקיים בין הצדדים לאחר הגשת העתירה ניאותו לבחון את הצעת המתווה האמור, אך מבהירים כי לאחר בחינה מעמיקה של ההצעה מסקנתם היא כי אין בו די כדי לאיין את החשש האמור.

דיון והכרעה

17. על פי פקודת הסמים המסוכנים גידול קנביס, עיבודו, מכירתו, החזקתו והשימוש בו, וכן כל עיסוק אחר בו אסורים, והם עולים כדי עבירה פלילית, זולת אם מנכ"ל משרד הבריאות או מי שהוסמך על ידו התיר זאת ברישיון על פי סעיפים 6 או 7 לפקודה.

שיקול הדעת במתן רישיון כאמור הותווה בפקודת הסמים המסוכנים ובתקנות שהותקנו על פיה כלהלן:

סעיף 25ב(א) לפקודה קובע: "רישיון לעיסוק בקנבוס יינתן לפי שיקול דעתו של המנהל, ויותנה בתנאי אבטחה ומיגון לשם שמירה על שלום הציבור וביטחונו".

תקנה 6(א) לתקנות הסמים המסוכנים, תש"ם-1979, קובעת: "המנהל רשאי, לפי שיקול דעתו, לתת רישיון כאמור בתקנה 5, עם או בלי הגבלות או תנאים, או לסרב לתיתו".

סעיף 25ג לפקודה קובע:

(א)"המנהל יפנה למשטרת ישראל לעניין המלצתה לרישיון לעיסוק בקנביס; לא יינתן רישיון לעיסוק בקנביס אלא לאחר שהקצין המוסמך מסר למנהל המלצה כאמור בסעיף קטן (ב)...

(ב) המלצת הקצין המוסמך כאמור בסעיף קטן (א) תהיה לעניין אי מניעה לתת רישיון למבקש מטעמים של שלום הציבור וביטחונו, לרבות בשל עברו הפלילי או בשל טעמים הנוגעים למהימנותו, ואם מבקש הרישיון הוא תאגיד – גם לאחר בחינת בעלי העניין בתאגיד...".

מדיניותם החדשה של המשיבים 1 ו-2, ולפיה רישיונות לשימוש בקנביס רפואי לנזקקים לכך ניתנים בהיקף רחב מבעבר, ובמקביל לכך גורמים פרטיים רבים זוכים ברישיונות לייצור וניפוק של קנביס רפואי, מחייבת התמודדות עם החשש מ"זליגתו" של הסם לשימוש שאינו רפואי וממעורבותם של גורמים עברייניים בתחום רגיש זה. החשש האמור נזכר בהחלטת הממשלה 1587 ומהוראות הפקודה, התקנות והנוהל האמורות. כאמור בתשובת המדינה, מדובר ב"תחום צעיר ומתפתח" המחייב זהירות.

18. כאמור, בסעיף 25ג לפקודה נקבע כי במתן רישיון לייצור קנביס רפואי על המשיבים להביא בחשבון "טעמים של שלום הציבור וביטחונו, לרבות בשל עברו הפלילי או בשל טעמים הנוגעים למהימנותו" של המבקש, או ככל שמדובר בתאגיד "גם לאחר בחינת בעלי העניין בתאגיד...".

העותר 3 מחזיק בכ-70% ממניותיה של עותרת 1, המחזיקה במניותיה של חברת הבת שלה – עותרת 2. אמו מחזיקה בכ-26% מיתרת מניותיה של עותרת 1. על פי הגדרת "בעל עניין" בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, שאותה מאמצת פקודת הסמים המסוכנים, העותר 3 הוא "בעל עניין" מובהק בעותרות 1 ו-2, ועל פי כל מדד הינו בעל שליטה אבסולוטית בהן.

משכך על המשיבים מוטל לבחון את כשירותו של העותר 3 לשמש "בעל עניין" בעותרות 1 ו-2, ולבחון אם יש במתן הרישיון לחברות אלה כדי לסכן את "שלום הציבור ובטחונו".

בבחינת כשירותו של העותר 3 רשאים המשיבים להביא בחשבון ראיות מנהליות, ובהן מידע מודיעיני שנאסף על ידי משיבה 3 (בג"ץ 442/71 לנסקי נ' שר הפנים, פ"ד כ"ו(2), 337); עע"ם 5878/11 קלנטריה נ' פקיד רישוי כלי ירייה (28.1.13)) .

כאמור בעניינם של העותרים החלטת המשיבים יסודה במידע משטרתי חסוי הפוסל לשיטתם את כשירותו של עותר 3 מלהיות "בעל עניין" בתאגידים המבקשים לעסוק בייצור או ניפוק של קנביס רפואי.

בפרפרזה על המידע האמור, שהמשיבים העבירו לעותרים ביום 18.6.2019, נאמר:

"בידי משטרת ישראל מידע חסוי אשר התקבל לאחר מרץ 2018, כי הנדון משתמש בסמים. כמו כן, לנ"ל קשר עם ארגוני פשיעה".

בהסכמתם של העותרים הגישו המשיבים, במעמד צד אחד, את המידע שעל בסיסו התקבלה החלטתם (פרוטוקול דיון חסוי והחומר שהוגש במעמד צד אחד סומנו ונשמרו בכספת בית המשפט). בהחלטה שניתנה בתום הדיון האמור צוין בין היתר כלהלן:

"*************".

19. לאחר עיון במידע החסוי, ובשים לב לשאלות השנויות במחלוקת הגעתי למסקנה כי יש להסתמך בהליך זה על המידע האמור, וכי יש להותירו חסוי מפני העותרים בשל החשש לפגיעה במקורות מודיעיניים ובעבודתה של משיבה 3.

20. החלטה בדבר פסילת העותרים מקבלת רישיון לעיסוק בקנביס רפואי פוגעת פגיעה ממשית בחופש הקניין ובחופש העיסוק שלהם. קבלת החלטה כאמור על בסיס מידע משטרתי שפרטיו נותרים חסויים מפני העותרים מכבידה על יכולתם להתמודד עם האמור בו, ומשכך פוגעת פגיעה ממשית בזכות הטיעון שלהם.

בבג"ץ 10271/02 פריד נ' משטרת ישראל, פ"ד סב(1),106, נפסק בעניין זה:

"זכות העיון קשורה קשר אמיץ לזכות הטיעון ולנוכח חשיבותה למיצוי הזכויות הדיוניות האחרות של הפרט, ההקפדה על קיומה מתחייבת מכללי ההגינות הבסיסיים הנוהגים ביחסים שבין אדם לרשות".

עם זאת, זכות העיון אינה מוחלטת, ולעיתים נדרש לאזן בינה לבין אינטרסים אחרים. בעניין זה נקבע בעניין פריד כלהלן:

"זכותו של הפרט לקבל מידע הנוגע לו והמצוי בידה של הרשות אינה זכות מוחלטת. היא עלולה להתנגש בזכויותיהם של פרטים אחרים ובאינטרסים ציבוריים בעלי משקל. על כן, כאשר הרשות בוחנת את בקשתו של הפרט לעיון במידע, עליה לערוך איזון בין הזכויות והאינטרסים המתנגשים על מנת להגיע להחלטה סבירה וצודקת".

בנסיבות העניין שלפנינו, קבלת ההחלטה על בסיס החומר החסוי מהווה כורח ונובעת מטיבו של הרישיון המבוקש – רישיון המתיר לעסוק בסם מסוכן, שעצם החזקתו וכל עיסוק בו אסורים לפי החוק. בחינת מעורבותם בפלילים של המבקשים רישיון לעיסוק בקנביס רפואי, ובעניין שלפנינו - טיבו של הקשר שיש לעותר 3 עם ארגוני פשיעה, היקפו, מידת חומרתו, ומידת הפגיעה במהימנותו של עותר 3 בשל הקשר האמור, חיוניים לבחינת השאלה אם יש במתן הרישיון לעותרים כדי לסכן את שלום הציבור. משכך המשיבים רשאים להביא בחשבון לצורך החלטתם מידע חסוי כאמור. הדבר אף עולה בקנה אחד עם הוראות פקודת הסמים המסוכנים בקשרים דומים – מתן צו הפסקה מנהלי או צו שיפוטי לבעל רישיון לפי סעיף 25י לפקודה, שבעניינם רשאי בית המשפט לעיין במעמד צד אחד בחומר חסוי המוגש לו על ידי ב"כ המדינה.

עם זאת מובן כי בשל הפגיעה בזכות הטיעון, המשיבים מחויבים לנהוג משנה זהירות בהתבססם על מידע כאמור. בעניין שלפנינו איכותן של הידיעות, מספרן ומגוון המקורות המודיעיניים שמהם נאספו, מעמידים תשתית מוצקה לקבלת ההחלטה שלפנינו.

21. הצדדים נחלקו ביניהם בשאלה אם דחיית הבקשה לקבלת רישיון ייצור קנביס רפואי לעותרת 2 כמוה כהחלטה על ביטול רישיון קיים. בעניין זה, אף שעותרת 2 הינה בעלת אישיות משפטית נפרדת ובקשתה לקבלת רישיון הינה בקשה ראשונה, יש לקבל את טענת העותרים ולהחיל על ההחלטה בעניינם את המבחן המחמיר שנקבע בפסיקה בנוגע לביטול רישיון קיים.

אין חולק כי מטרתו של הרישיון המבוקש על ידי עותרת 2 היא להחליף את הרישיון שבו החזיקה חברת האם כדי לעמוד בתנאי האסדרה החדשה שהונהגה לאחרונה בתחום הרישוי. החלטת הממשלה 1587 מביאה בחשבון את הצורך להסדיר את עניינם של בעלי רישיונות קיימים כלהלן: "בעלי רישיונות קיימים יידרשו להתאים את פעילותם לתנאי האיכות החדשים ולמתווה... בעל רישיון קיים שלא ביצע ההתאמה כאמור, לא יחודש רישיונו מעבר לתקופת השנה האמורה".

זאת ועוד, על פי נוהל "מפת הדרכים" האמור פנתה העותרת 2 מבעוד מועד אל המשיבים בבקשה לקבלת אישור להקמת מתקני ייצור לקנביס רפואי, ובחודש מרס 2018 קיבלה אישור כאמור. על בסיסו של האישור השקיעו העותרים סכומי כסף ניכרים בהקמת תשתיות לגידול קנביס. גם במתן האישור האמור יש כדי לתמוך בהחלת המבחן המחמיר שנקבע בפסיקה לאי חידושו של רישיון על עניינם של העותרים. על פי המבחן האמור ביטול רישיון או אי חידושו דורשים תשתית מוצקה יותר מאשר זו הנדרשת להחלטה בבקשה ראשונה למתן רישיון (בג"ץ 1958/98 בן שטח נ' שר הפנים, פ"ד מה(1) 322; בג"ץ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק הירייה, פ"ד לו(1) 317).

בבג"ץ 799/80 שללם נ' משרד הפנים (פ"ד לו(1),317) קבע בית המשפט העליון ברוב דעות כלהלן:

"לא הרי אי-מתן רישיון כהרי אי-חידושו של רישיון, ולא הרי שני אלה כהרי ביטולו של רישיון... חשד בלבד אינו שיקול מספיק כדי לבטל רישיון קיים. אמת הדבר, אין צורך לעניין זה בפסק-דין סופי, הקובע את אמיתות החשד, אך דרושה לשם כך הוכחה משכנעת, שאינה מותירה מקום לספקות סבירים. על-כן, אין לסרב חידושו של רישיון לבית-עסק - ומכאן קל וחומר, שאין לבטל רישיון לניהול בית-עסק - על יסוד עדותו של מודיע, שלא נחקרה ונבדקה... הרישיון יוכל להתבטל, רק אם נערכה חקירה ודרישה, ונמצא, כי קיימות ראיות משכנעות... הטעם לכך הוא, שמי שקיבל רישיון, רשאי להניח, כי הבדיקות המוקדמות נעשו ביסודיות הדרושה, וכי החששות שהיו, אם היו כאלה, שוב אינם קיימים. על יסוד הנחה סבירה זו פועל בעל הרישיון ומשקיע מהונו וממרצו. בנסיבות אלה אין זה הוגן ואין זה סביר, כי הרשות המנהלית תפגע באינטרס זה שלו, בלא שיתרחש אירוע חדש, שיש בו לפגוע בהנחות היסוד, אשר שימשו למתן הרישיון, ובכך ליצור סיכון ניכר, היוצר אינטרס ציבורי מיוחד לביטול הרישיון, ובלא שאירוע חדש זה יוכח בצורה משכנעת, באופן שאינו מותיר מקום לספק סביר בדבר התרחשותו...הלכה זו חלה בכל מקרה של ביטול רישיון, תהא הפעילות נושא הרישיון אשר תהא. אין כל אמת מידה רציונאלית שתאפשר הבחנה בין פעילות לסוגים השונים. על כן איני רואה כל אפשרות להבחין בין רישיון לעסק או למונית או למקצוע או להחזקת כלי נשק...".

עניינו של עותר 3 עומד במבחן המחמיר האמור. כאמור לעיל, המשיבים הציגו מידע מגוון ואיכותי, שנמסר להם מכמה מקורות, ועל פיו הונחה תשתית מוצקה להחלטתם. חלק מהמידע האמור התקבל לאחר חודש מרס 2018, והוא שהצדיק את השינוי בעמדתם של המשיבים בנוגע לבקשת הרישיון. בנסיבות אלה היו המשיבים רשאים להימנע מחידושו של רישיון אילו הוגשה בקשה כזאת, ואף לבטל רישיון קיים.

22. בהקשר זה יודגש כי אין בסיס לקבוע כי משיב 1 קיבל את עמדת משיבה 3 "באופן אוטומטי" כנטען על ידי העותרים. כאמור לעיל על פי פקודת הסמים המסוכנים "לא יינתן רישיון לעיסוק בקנביס אלא לאחר שהקצין המוסמך מסר למנהל המלצה...". מובן מאליו כי בהחלטה על הענקת רישיון לעיסוק בקנביס רפואי ניתן משקל רב לעמדת המשיבה 3. אין פירוש הדבר כי בכך מבטל משיב 1 את שיקול דעתו ומכפיף אותו לעמדת משיבה 3.

23. אשר למתווה הנאמנות המוצע על ידי העותרים, "נאמנות עיוורת" מוגדרת בסעיף 52ז(א)(7) לחוק ניירות ערך, בהקשר של איסור השימוש במידע פנים בתאגיד, כלהלן: "נאמנות המופעלת על פי שיקול דעתו הבלעדי של הנאמן וללא התערבותו של איש הפנים".

בעניינם של העותרים אין בסיס לקבוע כי החלטת המשיבים לדחות את המתווה המוצע על ידם אינה סבירה במידה קיצונית המצדיקה התערבות. בתום בחינה מעמיקה הגיעו המשיבים למסקנה כי אין במתווה המוצע כדי לחסום מעורבות בלתי פורמלית של העותר 3 בניהול החברה והשפעה ממשית על פעילותה. רגישותו הגבוהה של תחום הקנביס הרפואי והסכנות שבצדו מחייבות התמודדות עם האפשרות כי הסדרים תאגידיים מהסוג המוצע לא יכובדו; ובענייננו כי העותר 3, בעצמו או באמצעות אחרים, יפעל כדי לממש את השפעתו בחברות שבבעלותו. העותר 3 הוא שהקים את העותרות 1 ו-2, גייס את עובדיהן – כמאה וחמישים איש והוא שמנהל את עותרת 1 זה 12 שנים. השפעתו בחברות אלה רבה, ויש להניח כי מחויבותם של עובדיהן אליו גבוהה.

המתווה המוצע מוגבל מטבעו בזמן, והעותרים אינם מסתירים את כוונתם להביאו לידי סיום ולהחזיר לידי העותר 3 את השליטה המלאה בעותרות 1 ו-2 בתוך תקופה של שנתיים – ככל שיעלה בידו לבטל את המניעה שנקבעה בעניינו לעיסוק בקנביס, ולחלופין בתום תקופת הנאמנות, ככל שתוגבל בזמן. כך או אחרת, ככל שהמתווה האמור יוחל בעניינן של העותרות 1 ו-2, עובדיהן וממלאי התפקיד שבהן ידעו כי מדובר בהסדר מוגבל בזמן מטבעו, וכתוצאה מכך כי הרחקתו של עותר 3 מניהולן זמני אף הוא.

זאת ועוד, על פי המתווה המוצע, בידי העותר 3 נותר הכוח למכור את העותרות 1 ו-2, למזג אותן עם חברות אחרות, ואף אם יכולת זו תוגבל בתקופת הנאמנות, מובן לכל עובד ובעל תפקיד בהן כי לכל הפחות בתום תקופת הנאמנות יהיה העותר 3 רשאי למכור את החברות המשמשות לו מקור פרנסה.

אף בעניין עצמאות הנאמן יש קושי, שכן על פי המתווה המוצע בידי העותר 3 נתון הכוח לבחור אותו, כפוף לאישורם של המשיבים, ואף לקבוע את שכרו. בכוחו של עותר 3 לנהוג "ברוחב לב" בעניין קביעת השכר ולקבל את דרישות השכר של הנאמן, או להקשיח את עמדתו ולהביא את ההכרעה בעניין לגורם שלישי, כאמור בהצעת המתווה.

התרחישים והאפשרויות שהוצגו לעיל והדגשת החשש מפני השפעה בלתי פורמלית על עובדי העותרות 1 ו-2, מטרתם להמחיש את הקושי שבהותרת 70% ממניותיה של העותרת 1 בידי העותר 3, ואת חששם של המשיבים כי "בעל המאה" עלול להיוותר, למרות ההסדר המוצע, גם "בעל הדעה" בחברות אלה.

החשש מפני "זליגת" קנביס לשימושים שאינם רפואיים וממעורבותם של גורמי פשיעה בניהולן של חברות לייצור קנביס רפואי מחייב התנהלות זהירה מצדם של המשיבים וקביעת רף גבוה למתן רישיונות לעיסוק בתחום. מתווה "הניהול העיוור" המוצע על ידי העותרים, עשוי אומנם להקטין את הסיכוי להתממשות החשש האמור, אך אין בו כדי לסגור פרצות ולהבטיח כי העותר 3 יימנע מהפעלת השפעתו על עובדיהן של חברות אלה בדרך בלתי פורמלית, בעצמו או באמצעות אחרים. נוכח המידע העדכני שבידי משיב 3 חשש זה אינו תיאורטי.

בהחלטה אם לתת לעותרת 2 רישיון לגידול קנביס יש להביא בחשבון, מחד גיסא, את חומרתו של המידע שבידי משיבה 3; את מעורבותם של ארגוני פשיעה שכאמור במידע המשטרתי עומדים בקשר עם העותר 3; את האקטואליות של המידע; את היקפה הרחב של תוצרת הקנביס שבכוונת עותרת 2 לייצר; ואת מידת שליטתו של העותר 3 בעותרות 1 ו-2 (החזקה כמעט מלאה של מניותיהן), ומאידך גיסא את עיסוקה של העותרת 1 בתחום במשך שנים רבות; את ההשקעה הכספית הגבוהה של העותרים בהקמת מתקני גידול לאחר קבלת היתר ראשוני לכך; ואת הפגיעה בזכות הטיעון שלהם בשל הותרת עיקרו של המידע חסוי מהם.

בחינת מכלול השיקולים שלעיל מעלה כאמור כי החלטתו של המשיב 1 אינה בלתי סבירה באופן המצדיק התערבות. בנסיבות העניין המשיב 1 היה רשאי להעדיף בהחלטתו את השיקולים הנוגעים לשלום הציבור וביטחונו על הפגיעה בעותר 3.

זאת ועוד, את מידת הפגיעה בעותר 3 ניתן להקטין בדרך של מכירת העותרות 1 ו-2. יש להביא בחשבון גם שיקול חשוב זה במכלול השיקולים שלעיל. בהקשר זה יוער כי מטיעוני המשיבים עולה, כי ככל שמתווה הנאמנות יוחל לתקופת ביניים קצרה, שתאפשר את מכירתן של החברות האמורות בתנאים נוחים, יישקל הדבר על ידם. ואולם העותרים הודיעו כי מכירתן של העותרות 1 ו-2 אינה עומדת על הפרק.

24. אין בפסיקה שאליה הפנו העותרים כדי להועיל להם. מרבית הפסיקה עניינה בהסדרים של "נאמנות עיוורת", שמטרתם למנוע הימצאות של בעל תפקיד ציבורי בניגוד עניינים. קשת השיקולים החלה בתחום זה שונה מזו שבענייננו, ומובן כי אין ללמוד מנסיבותיו של עניין מסוים ומעוצמתם של האינטרסים החלים בו על עניין אחר. עיון בפסקי הדין שאליהם הפנו העותרים מלמד על מרחק רב בין נסיבותיהם של העניינים שנדונו בהם לבין נסיבותיהם של העותרים.

בעע"ם 4622/09 שידורי רדיו ירושלים נ' הרשות השנייה (23.8.09) קבע בית המשפט העליון כי לא נמצא פגם בהחלטת המשיבה לאשר מתווה כאמור וכי "מוסד הנאמנות העיוורת מהווה פתרון מסוים" לחשש מריכוז שליטה באמצעי תקשורת שונים בידי מספר מצומצם של גורמים. עיון בפסק הדין שניתן בפרשה זו בבית משפט קמא בתיק עת"מ 9048/08 (3.5.09) מעלה כי באותו עניין העברת המניות ב"נאמנות עיוורת" לידיו של נאמן נועדה לפרק זמן קצר, שבו יתאפשר לנאמן למכור את המניות.

גם מפסק הדין בבג"ץ 2756/16 מתיישבי תימורים נ' שר התשתיות הלאומיות (21.11.16) שאליו הפנה ב"כ העותרים אין ללמוד דבר לענייננו. עניינו של פסק הדין האמור במתן רישיון לחברה שכנגד בעל השליטה בה הוגש כתב אישום בגין מתן שוחד. בעתירה נדונה החלטת המדינה, ולפיה ככל שהמניות לא יימכרו בתוך שישה חודשים יועברו הן להחזקתו של נאמן. מהקשר הדברים מובן כי גם בעניין זה העברת המניות לידיו של נאמן נועדה להיות פתרון זמני עד למכירתן. העתירה כנגד החלטה זו נדחתה בשל היותה מוקדמת ובשל שיהוי, בלי שמתווה הנאמנות נבחן לגופו.

העותרים מפנים עוד לה"פ (ת"א) 28775-07-16 משה טרי (נאמן) נ' אי.די.בי ואח' (5.4.17). העובדות הנדרשות לענייננו אינן מפורטות בפסק הדין. לטענת המשיבות מבירור שערכו עולה כי הסדר "נאמנות עיוורת" שהוחל באותו עניין ביוזמתו של הממונה על שוק ההון בשל קשיים כלכליים שאליהם נקלעה חברת אי.די.בי, נקבע כפתרון ביניים, שנועד לאפשר את מכירתן של המניות.

25. בעתירתו מזכיר ב"כ העותרים כי "לפי פרסומים שונים בכלי התקשורת, מר ברק רוזן, מבעלי השליטה בחברת ישראל-קנדה, לא קיבל את אישור היק"ר להיות בעל עניין בחברת הקנביס הרפואי קנביט פארמסוטיקלס ('קנביט') נוכח המלצה שלילית של המשטרה בעניינו, אך למרות זאת הסכימה היק"ר לגיבוש מתווה המאפשר שמניותיו של מר רוזן יחוזקו בנאמנות על ידי צד שלישי. מפרסומים אלה עולה, כי... הסכימה היק"ר כי לעת הזאת יחזיק מר רוזן באופן אישי 4.98% ממניות קנביט, החזקה שאינה דורשת את קבלת אישור היק"ר כלל, וכי יתרת מניותיו של מר רוזן יוחזקו על ידי דירקטור בקנביט... אשר יקבל ממר רוזן הלוואה המירה למניות בסך של כ-12 מיליון ₪, שתומר למניות בקנביט אם ערעור של מר רוזן על החלטת היק"ר יתקבל...".

ב"כ העותרים מוסיף כי בהודעה שנמסרה לבורסה לניירות ערך נאמר כי בכוונתם של מר רוזן והדירקטור האמור "לפעול בעצה אחת בקשר להחזקותיהם במניות החברה". לטענתו טיבו של ההסדר האמור הוא שמניותיו של מר רוזן בחברה לייצור קנביס רפואי מוחזקות בנאמנות, עד שמר רוזן יקבל את אישור המשיבים לשמש בעל עניין בחברה.

המשיבים חולקים על הטענה כי המתווה שנקבע בעניינו של מר רוזן הוא מתווה נאמנות, ומדגישים כי להבדיל מהעותרות 1 ו-2, חברת קנביט הינה חברה ציבורית, שעליה חלה מערכת כללים שונה מזו החלה על חברה פרטית. עוד נטען כי גם בעניין זה המדובר בפתרון זמני עד להכרעה סופית של המשיב 1 בשאלת כשרותו של מר רוזן לשמש בעל עניין בקנביט. המשיבים מוסיפים כי "ככל שהעותרים מבקשים להציע את המתווה שהוצע ויושם בעניינו של מר ברק רוזן, הרשות תבחן בנפש חפצה את האפשרות ליישם מתווה מעין זה בנסיבות העניין".

גם מתווה הנאמנות שאליו הפנו הצדדים בטיעוניהם, שהוחל על פי החלטת נגיד בנק ישראל בעניינם של גברת חיה אליהו ומר שלמה אליהו, עניינו, כנטען על ידי המשיבים, בהסדר זמני עד למכירת המניות.

26. על כל האמור יש להוסיף כי הסדרי הנאמנות הנזכרים לעיל הוחלו בנסיבות שונות מאלה שלפנינו וכדי להתגבר על קשיים השונים בטיבם מאלה שלפנינו, ומכאן שהרלוונטיות שלהם לענייננו מועטה.

27. ניכר כי המשיבים דנו בעניין בכובד ראש, ובחנו את הצעותיהם של העותרים בנפש חפצה. בתום בחינת העניין הגיעו המשיבים למסקנה חד-משמעית, ולפיה אין להיעתר לבקשתה של העותרת 2 שעה שהעותר 3 הינו בעל עניין בה. אין למצוא פגם בהחלטה זו או בתהליך קבלתה ומשכך אין עילה להתערבות בה.

אשר על כן, דין העתירה להידחות.

התוצאה

28. העתירה נדחית.

העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 15,000 ₪.

29. מעטפה ובה החומר החסוי הנזכר בסעיף 18 שלעיל תישמר בכספת בית המשפט.

30. ניתן בזה צו איסור פרסום על כל פרט שנמסר בדיון החסוי ביום 25.6.2019; על ההחלטה שבעמ' 4 ש' 21 – עמ' 5 ש' 9 לפרוטוקול; וכן על ציטוט החלטה זו בסעיף 18 לפסק הדין לאחר המילים "בהחלטה שניתנה בתום הדיון האמור צוין בין היתר כלהלן". אשר על כן פסק הדין מותר בפרסום, כפוף לכך שתוסר ממנו הפסקה האמורה שבסעיף 18.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ג' אב תשע"ט, 04 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: תיקון עולם בע"מ
נתבע: מנהל היחידה לקנביס רפואי
שופט :
עורכי דין: