ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אנדריאטה אסתר גני נגד בנק לאומי לישראל בע"מ :

בפני כבוד הרשם הבכיר ערן אביטל

תובעת

אנדריאטה אסתר גני

נגד

נתבעת

בנק לאומי לישראל בע"מ

פסק-דין

1. לפניי תביעה להשבת סך 6,500 ₪ בו חויבה התובעת בחשבון בנק המשותף לה ולבעלה והמתנהל אצל החברה הנתבעת (להלן: "הבנק").

2. בכתב התביעה נטען, כי בתאריך 3.9.18 פנתה התובעת לבנק והודיעה לו על "שימוש לרעה" בכרטיס חיוב " כמובן מונח זה בסעיף 5 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986, להלן: "חוק כרטיסי חיוב").
כרטיס החיוב הונפק לתובעת על ידי הבנק ו אין מחלוקת שהשימוש בכרטיס זה הוביל למשיכות כספים מחשבון התובעת, לפי הפירוט הבא:
סך 2000.4 ₪ שנמשך באמצעות שימוש בכרטיס החיוב וקוד סודי בעמדת משיכה ( מכשיר "כספומט") בתאריך 26.9.18.
סך 454.9 ₪ שנמשך באמצעות שימוש בכרטיס החיוב וקוד סודי בעמדת משיכה בתאריך 30. 9.18.
התובעת טענה שהבנק מחויב להשיב לה את שני הסכומים הנ"ל בהתאם לסעיף 5 (ב) לחוק כרטיסי חיוב הקובע ש"הלקוח לא יהיה אחראי בשום מקרה לשימוש לרעה שנעשה אחרי שנמסרה הודעה".
נוסף על כך, טענה התובעת שהיא זכאית להשבת סך 4,010 ₪ שנשכו מחשבונה בהתאם להוראת סעיף 5 (ג) (1) לחוק כרטיסי חיוב וזאת בשל הודעתה לבנק תוך 30 ימים מן המועד שבו נעשה שימוש לרעה בכרטיס החיוב בניכוי סך 450 ₪.
סה"כ התביעה הועמדה כאמור על סך 6,500 ₪.

3. הבנק דחה את דרישות וטענות התובעת.
לשיטתו, התובעת פנתה לראשונה לבנק בטענה שבוצעו מחשבונה משיכות שאין היא אחראית להן בתאריך 2.10.18 וממועד זה בוטל כרטיס החיוב ולא נעשו משיכות נוספות.

4. הבנק טען שתביעת התובעת מושתתת כאמור על עילת "שימוש לרעה" כמובן זה בסעיף 5 א לחוק כרטיסי חיוב, אלא שהתובעת לא הוכיחה שאכן נעשה כאן שימוש לרעה בכרטיס חיוב. לטענת הבנק, התובעת לא הוכיחה ואף לא טענה שכרטיסה נגנב או אבד, או שמא נעשה בו זיוף. פעולות משיכת הכספים היו אופייניות לפעילותה השוטפת של התובעת ובאמצעות עמדת משיכה הקרובה למקום מגורי ה.

5. בדיון שנערך לפניי בתאריך 1.8.19 תיקנה התובעת את המועד שנזכר בכתב התביעה והיא טענה שהיא הודיעה לראשונה לבנק אודות פעולות המשיכה הזרות לה בתאריך 26.9.18. התובעת שבה ועתרה שיושבו לה הכספים שנמשכו מחשבונה עובר למועד האמור. התובעת הדגישה שמשיכות הכספים בוצעו בשעת לילה מאוחרת והן לא נעשו על ידה.
לעומת זאת, נציגת הבנק-הגב' אירית ספיר טענה שכרטיס החיוב באמצעותו בוצעו המשיכות לא נגנב או אבד ועל פי בדיקות שהבנק ערך אין מדובר בזיוף. המשיכות בוצעו באמצעות הקשת קוד סודי שהיה ידוע היטב למשתמש, שכן זה הוקש פעם יחידה ולאחר מכן נמשכו הכספים בפועל.
בין הצדדים מחלוקת בדבר מועד ההודעה שמסרה התובעת אודות השימוש לרעה. בעוד שהתובעת טענה שהיא מסרה את ההודעה בתאריך 26.9.19, הבנק טען שההודעה נמסרה בתאריך 2.10.18.
להשלמת התמונה העובדתית יוער שהתובעת פנתה למשטרת ישראל בתלונה בתאריך 24.10.18 ובירורה לא העלה דבר.

6. החלטתי לדחות את התביעה ולהלן נימוקיי.
ראש וראשון חשוב לציין שעל אף שמדובר בחשבון בנק משותף, התובעת לא מצאה לנכון לצרף לכתב התביעה את בעלה –השותף בחשבון, על מנת להוכיח שאכן משיכות הכספים נעשו על ידי צד שלישי שאינו שותף בחשבון. הימנעות זו עומדת לתובעת לרועץ במישור הוכחת טענותיה. כך גם השינוי בגרסת התובעת לעניין המועד בו הודיעה לראשונה לבנק אודות השימוש לרעה הנטען. בעוד שבכתב התביעה טענה התובעת בריש גליי שהיא הודיעה לבנק אודות שימוש לרעה בכרטיס החיוב בתאריך 3.9.18, בפתח הדיון שינתה התובעת גרסה זו וטענה שההודעה נמסרה לראשונה לבנק בתאריך 26.9.18.
על אף שאין מדובר בקשיים השוללים מניה וביה את טענות התובעת ביחס לאופן משיכות הכספים, יש באמור לעיל כדי להחליש את גרסת התובעת כמכלול.

7. הטעם המרכזי לדחיית התביעה נובע מכך שהתובעת לא הוכיחה שאכן נעשה כאן שימוש לרעה בכרטיס החיוב שהבנק הנפיק עבורה. במה דברים אמורים:
התובעת עותרת להשבת כספים שנמשכו וחויבו בחשבון הבנק שלה וזאת בשל "שימוש לרעה" כמשמעותו בסעיף 5 (א) לחוק כרטיסי חיוב המסדיר את מערכת היחסים המשפטיים שבין מנפיק כרטיס חיוב לבין הלקוח וקובע את האחריות לנזק שנגרם כתוצאה משימוש לרעה בכרטיס החיוב.
סעיף 5 (א) לחוק כרטיסי חיוב קובע ש"שימוש לרעה" הוא "שימוש בכרטיס חיוב בידי מי שאינו זכאי לכך".

8. במספר פסקי דין נקבע שעל לקוח הבנק שהוא בעל הכרטיס, הנטל להוכיח שאכן נעשה "שימוש לרעה" בכרטיס החיוב. כך למשל , נקבע בת "א (ת ל-אביב) 13446-12-12 ווינפלד נ' ישראכרט בע"מ (פורסם בנבו, 1.3.18) מפי כבוד השופטת א' גזית, כי:

"מן האמור לעיל עולה, כי הנטל להוכיח, כי נעשה "שימוש לרעה" בכרטיס האשראי מוטל על התובע ועליו להוכיח, כי נעשו משיכות בכרטיס וכי המשיכות בוצעו על-ידי מי שאינו זכאי לכך. רק לאחר שהוכיח התובע, כי אכן נעשה שימוש לרעה בכרטיס האשראי, קמה חובתו של המנפיק להוכיח, כי בנסיבות העניין מתקיימים החריגים לאחריותו, בהתאם להוראות סעיף 5 (ד) לחוק כרטיסי חיוב" .

9. בת"א (ת"א) 127136/00 רוזנבלום נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 16.1.02) נבחנה הסוגיה על ידי השופט המנוח עדי אזר ז"ל שקבע כי:

"לאור ניתוח משפטי זה של הוראות החוק, אני קובע כי התובע זכאי להינות מהוראת סעיף 5 א ו- 6 לחוק, בתנאי שיוכיח כי נעשה שימוש לרעה בכרטיס החיוב ".

10. בחינת טענות התובעת לאשורן מובילה למסקנה שהתובעת לא הוכיחה שנעשה בכרטיס החיוב בו החזיקה שימוש לרעה.
לכל אורך חזית המחלוקת, התובעת לא טענה שהכרטיס אבד, או נגנב , או שמא גורם שלישי כלשהו זייף את פרטי הכרטיס ועשה בו שימוש. כל שטענה התובעת הוא שבוצעו מחשבונה משיכות כספים (חלקן בשעה לילה מאוחרת) שלא על ידה. לדעתי, מקום בו לקוח מבקש ליהנות מהחלת סעיף 5 לחוק כרטיסי חיוב, עליו להתכבד ולציין באופן ברור ומפורט שנעשה בכרטיס החיוב שימוש לרעה באחת משלוש הדרכים: גניבה, זיוף או אבדן. לאחר שהלקוח יצביע על אופן השימוש לרעה עליו להסביר באופן ברור ומפורט כיצד נעשה לשיטתו השימוש החורג בכרטיס החיוב. למצער, עליו להצביע על אפשרות כלשהי שבה נעשה השימוש האמור, או להציע תשתית ראייתית לעצם השימוש לרעה בכרטיס. כל זאת שעה שאין בידי הבנק מידע ברור מטעמו אודות זיוף הכרטיס.
איני סבור שלקוח רשאי לטעון להשבת כספים רק בהסתמך על מישור יחסיו הטובים עם הבנק מבלי לטעון לרכיב אחד (מבין השלושה) המבסס שימוש לרעה בכרטיס החיוב. עם זאת, יובהר שלשיטתי, אין הלקוח צריך להוכיח את היסוד השלילי באי ביצוע המשיכות על ידו, כלומר אין הלקוח צריך לשכנע שלא הוא זה שביצע בפועל את המשיכות. (לדעתי נטל זה מכביד מדי ולעניין זה ראו את הפרשנות שהוצעה בת .א. (ת"א) 25051/05 צפר נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 19.7.07)).

כפי שנקבע בתק (ב"ש) 1123/06 יחיאל נ' בנק המזרחי המאוחד (פורסם בנבו, 11.7.06) מפי כבוד השופט י' אקסלרד:

"אני סבור, שלא די באמירות אלה על מנת להוכיח שימוש לרעה בכרטיס חיוב. יתכן, שקביעתי היתה שונה, אילו מונחת היתה בפניי ראיות בעלות משקל, פרט לעדותו של התובע, לכך שבמועדים שבוצעו בהם המשיכות, היה התובע באופן ברור ביותר, במקום אחר או בחברת אנשים אחרים, באופן שבמאזן ההסתברויות ניתן היה לקבוע כי לא התובע וגם לא מי מטעמו ביצעו את המשיכות. בהיעדר עדות או ראייה כאמור, הרי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי נעשה שימוש לרעה בכרטיסו. משמעות קביעה כי נעשה שימוש לרעה בכרטיס, רק על סמך עדות של בעל הכרטיס היא, כי כל אימת שאדם ירצה להתכחש לחיובים בחשבונו כתוצאה ממשיכת כספים באמצעות כרטיס חיוב, הרי כל אשר עליו לעשות הוא להצהיר כי הוא לא משך את הכספים וכי הוא אינו נוהג למשוך כספים במועדים, במקומות ובנסיבות בהם בוצעו המשיכות ה"חשודות".

במקרה דומה לענייננו, קבע כבוד השופט מוחמד עלי בתק (קריות) 323259-10-12 פרץ נ' ישראכרט בע"מ (פורסם בנבו, 6.5.13) ), את הדברים הבאים:

"אוסיף, כי משמעות קבלת טיעונו של התובע הוא כי כל אימת שתובע מגיש תביעה וטוען טענה אחת בודדת, כי בוצעו משיכות בכרטיסו יעבור הנטל אל המנפיק להוכיח את אחד המקרים הקבועים בחוק לפטור מאחריות. תוצאה שכזו אין לקבל".

11. למעלה מן הצורך אציין שהתובעת לא הכחישה בכתב התביעה את טענות הבנק לביצוע משיכות כספים באופן תדיר ממכשיר הכספומט ממנו בוצעו המשיכות "האסורות". יתר על כן, הבנק שב וטען, כי לא הונחה לפניו אינדיקציה לביצוע זיוף בכרטיס החיוב ובין היתר צוין, כי הקוד הסודי הוקש במכשיר פעם אחת בלבד ללמדך שהמושך הכיר את פרטי הכרטיס כדבעי.

12. עוד יוער שנוכח שינוי גרסת התובעת בעניין מועד הדיווח לבנק אודות השימוש לרעה (מ- 3.9.18 ל-26.9.18), הרי שטענת התובעת בדבר ביצוע משיכות כספים לאחר מועד הדיווח ובהתאם לקבוע בסעיף 5 (ב) לחוק כרטיסי חיוב הקובע כי "הלקוח לא יהיה אחראי בשום מקרה לשימוש לרעה שנעשה אחרי שנמסרה הודעה" , אינה מבוססת ולכן יש לדחות את רכיב הפיצוי שנתבע במסגרת סעיף 11 בכתב התביעה. כך או אחרת, התובעת לא הוכיחה בדרך כלשהי שאכן הפנייה לבנק הייתה בתאריך 26.9.18 ולא בתאריך 2.10.18 כפי שצוין בכתב ההגנה מטעם הבנק.

13. לסיכום-מושכלות יסוד במשפט אזרחי קובעות שמידת ההוכחה הדרושה היא הטיית מאזן ההסתברויות לטובתו של התובע ונטל השכנוע הוא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". לאחר שבחנתי את טענות התובעת ובמיוחד את עדותה שנשמעה לפניי הגעתי למסקנה שלא עלה בידי התובעת כדי לשכנע שאכן נעשה שימוש לרעה בכרטיס החיוב בו אחזה.

14. אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת בהוצאות הבנק בסך 750 ₪, אשר ישולמו עד ליום 6.10.2019 שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 6.10.18 עד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ט, 05 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אנדריאטה אסתר גני
נתבע: בנק לאומי לישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: