ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אברהים אבן ברי :

בפני כבוד ה שופטת רבקה גלט

המבקשת

מדינת ישראל- רמ"י
ע"י ב"כ עו"ד גבעון

נגד

המשיבים

  1. אברהים אבן ברי
  2. ראקיה אבן ברי
  3. עבדול רחמן אבן ברי
  4. מוחמד אבן ברי
  5. חלימה אבן ברי
  6. עבדאללה אבן ברי
  7. סויבא אבן ברי

ע"י ב"כ עו"ד פריג'

החלטה

לפני בקשת התובעת ( להלן: המבקשת), מיום 25.7.19, לאכיפת החלטה בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט.
המבקשת עותרת לאכוף על המשיבים בקנס או במאסר, לבצע לאלתר את החלטה מיום 11.7.19, בה ניתן צו מניעה האוסר עליהם ועל כל אחר בשמם, להיכנס למקרקעין נושא הבקשה, או למבנה שהקימו שם, ולתפוס בו חזקה, וכן מורה כי עליהם להשיב את מצב המקרקעין לקדמותו, כפי שהיה ביום 24.6.19.
לאחר בחינת הבקשה והמסמכים שהוגשו, יש מקום למתן צו כמבוקש. להלן אסקור את השתלשלות העניינים ולאחר מכן יפורטו נימוקיי.

השתלשלות העניינים
ביום 11.06.19 הוגשה מטעם המבקשת תובענה נגד המשיבים לסילוק יד, צו עשה, וצו מניעה קבוע. על פי כתב התביעה, המבקשת היא הבעלים של המקרקעין הידועים כגוש 9081 חלקה 67 בכפר קאסם. לאחרונה נודע למבקשת, בעקבות ביקור של מפקח מטעמה במקרקעין, כי המשיבים פלשו למקרקעין ובנו בחלק המערבי בית מגורים שבנייתו טרם נשלמה. לפיכך, העתירה היא לסילוק ידם של המשיבים, הריסת המבנה שנבנה שלא כדין, ופנוי המקרקעין.
בד בבד עם התובענה, הוגשה בקשה לצו מניעה זמני, בה נתבקש בית המשפט לאסור על המשיבים להיכנס למקרקעין או לתפוס בהם חזקה. נטען בבקשה כי אין למשיבים שום זכות במקרקעין, ואם לא יינתן הצו הם ימשיכו בבנייה ויתחילו להתגורר במקום, מה שיקשה עוד על המבקשת לאכוף פינויים והריסת המבנה הבלתי חוקי.
ביום 24.06.19 התקיים דיון במעמד הצדדים, בבקשה לסעד הזמני. לדיון התייצב ב"כ המשיבים כשעמו המשיב 1 בלבד, למרות שכל המשיבים זומנו כדין. מטעם המבקשת הובאה עדות המפקח וינר, לפיה המשיבים מבצעים בנייה שטרם הסתיימה, והמבנה טרם אוכלס. מצד המשיבים לא נטען לקיומה של זכות במקרקעין בידם. ב"כ הצדדים עתרו שניהם לדחיית הדיון לצורך השלמת טיעוניהם, ולצד זה עתרה המבקשת לצו ארעי. בהחלטה מאותו יום נדחה הדיון, וניתן צו ארעי להקפאת המצב, ואיסור כל פעולה במקרקעין, לרבות אכלוס.
ביום 25.6.19, הגישה המבקשת תצהירו של מפקח נוסף, לפיו היה במקרקעין כמה פעמים לאחר שהוגש כתב התביעה ונוכח לדעת כי המבנה ריק ולא מאוכלס. צורפו תמונות לתיעוד המצב העדכני.
במועד הדיון הנדחה, ביום 10.07.19, התייצב ב"כ המשיבים, אך לא התייצב איש מן המשיבים, למרות שזומנו כדין. ב"כ המשיבים טען כי הם מצויים בבית החולים, אך לא הוצג אישור על כך. המפקח וינר העיד כי ביקר במבנה מיד לאחר הדיון הקודם ותיעד את מצבו בתמונות שהוגשו. לפי עדותו, בביקור נוסף שערך לקראת הדיון מצא שהמשיבים פעלו בניגוד לצו, הוסיפו ריצוף בחצר וכן הכניסו פרטי ריהוט שונים לתוך הבית. נוכח היעדרות המשיבים, נדחה הדיון ליום המחרת.
ביום 11.07.19 שוב התייצבו רק ב"כ המשיבים והמשיב 1. לאחר שמיעת עדויות וסיכומים, ניתן צו מניעה האוסר על המשיבים להיכנס למקרקעין או למבנה או לתפוס חזקה במבנה, כמו כן, ניתן צו עשה, להשבת מצב המקרקעין לקדמותו, כפי שהיה ביום 24.6.19, וזאת בתוך 10 ימים.
ביום 25.07.19 הוגשה הבקשה דנן, בה נטען כי בביקורת מיום 21.07.19 , נמצא כי המשיבים לא קיימו את החלטת בית המשפט והעבודות במקרקעין נמשכות . בנסיבות אלה, עותרת המבקשת למתן צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

הדיון בבקשה
ביום 30.07.19 התקיים דיון במעמד הצדדים, וגם הפעם התייצב ב"כ המשיבים כשעמו רק המשיב 1. ב"כ המשיבים הודיע כי לא זימן אותם, כיוון שלדעתו לא היה בזיון בית משפט ולכן לא חשב שהם צריכים להגיע לדיון.
נשמעה עדות המפקח וינר, לפיה ביקר במקרקעין ביום 28.07.19 וצילם תמונות. לדבריו הוא נכנס לתוך המבנה וראה 3 פועלים שעסקו בצביעת הקירות, כשהם מצוידים בדליי צבע. עוד העיד כי הריהוט שהוכנס למבנה שלא כדין עדיין מצוי שם, החצר מרוצפת, ולא הושב המצב לקדמותו כפי שהיה ביום 24.6.19, בניגוד לצו בית המשפט. בנוסף, פוזר מצע חצץ לקראת ריצוף בחזית המבנה.
ב"כ המשיבים טען שהתמונות שהוגשו שקריות, והגיש תמונות מטעמו, בהן צולם ריצוף בתצלומי תקריב, וניתן להבחין כי חלק משורות הריצוף חסר. התמונות אינן מתוארכות.
ב"כ המבקשת טענה בסיכומיה, כי בהתאם לעדויות המפקחים, העבודות במקרקעין עודן נמשכות, על כן יש הצדקה לבקשה. נטען שיש להטיל על המשיבים עיצום כספי על עצם ההפרה בעבר, בסכום שבין 80,000 עד 100,000 ₪, וכן קנס יומי מכאן ולהבא עד אשר תסתיים ההפרה.
ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו, כי התמונות אשר הוצגו על ידי ב"כ המבקשת אינן נכונות, לא היו פועלים בתוך הבית, לא היו דליי צבע, ודו"ח הפיקוח שהוגש, אינו ממועד הדיון. עוד הוסיף, כי אומנם יש שורות שלמות של ריצוף שלא נעקרו, אך כעת לא ניתן להשתמש בחצר ומשכך לא הופר הצו. לדעת המשיבים, כיוון שההליך העיקרי מצוי אך בראשיתו, אין צורך להשיב את המצב לקדמותו, ובכל מקרה, ככל שתתקבל התביעה, יהיה צורך להרוס את כלל המבנה. נטען כי הליך הביזיון הוא קיצוני, ולא היה מקום לנקוט בו הפעם, אלא ניתן היה להחתים את המשיבים על התחייבות. בנוסף, נטען כי בכל מקרה אין בית המשפט מוסמך לפסוק קנס בפועל.

האם הופר הצו?
לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בראיות שהוגשו, אין מנוס מקביעה לפיה המשיבים הפרו את צווי בית המשפט, בכך שנכנסו למקרקעין למרות האיסור, לא השיבו את המצב לקדמותו, וחמור מכך- ביצעו עבודות נוספות.
הובאו ראיות טובות לכך שהמשיבים הפרו את צו הארעי שניתן ביום 24.6.19, בכך שהכניסו פרטי ריהוט למבנה, תלו ווילונות, וביצעו עבודות ריצוף בחצר הבניין, משני צדיו. בהמשך, הפרו את צו המניעה שניתן ביום 11.7.19, בכך שהמשיכו להיכנס למקרקעין, נמנעו מהשבת המצב לקדמותו, ואף המשיכו בעבודות צביעה בתוך המבנה, ופיזרו חצץ בקדמת הבניין. עובדות אלה מבוססות היטב בעדויות המפקחים, ובתמונות מתוארכות שהוגשו. עיון בתמונות מלמד על התקדמות העבודות והפרת הצווים במועדים השונים, מאז הגשת הבקשה לסעד זמני, ועד ערב הדיון בבקשה דנן.
מצד המשיבים לא הובאה כל ראייה ממשית לסתור את ראיות המבקשת, ומעבר לכך, המשיבים 2-7 כלל לא טרחו להתייצב לדיונים, ולא הוגש כל תצהיר מטעמם. בנסיבות הללו, הטענה לפיה ראיות התביעה " שקריות", היא חסרת בסיס.
ב"כ המשיבים הגיש תמונות, אך לא הוסבר מי צילם אותן ומתי. התמונות אינן מתעדות את כלל הנעשה במבנה, אלא מדובר בתמונות תקריב של שטחי ריצוף, בהם חסרים כמה אריחים, לא ניתן ללמוד מהן דבר, ומשקלן אינו רב. בעצם, התמונות דווקא מחזקות את המסקנה שבוצעה הפרת הצווים, שהרי ניתן לראות בבירור כי הריצוף בחצר עודנו קיים, ולא הושב למצבו כפי שהיה ביום 24.6.19.
אם נחוץ חיזוק נוסף לקיומה של הפרה, הרי ניתן למצאו בדברי ב"כ המשיבים עצמו, שאישר בסיכומיו, כי המשיבים גרים במבנה ( עמ' 29 ש' 35), זאת חרף האיסור שהוטל עליהם להיכנס למקרקעין. בנוסף, אישר כי המשיבים לא פירקו את כלל הריצוף שבוצע בחצר, אלא הסתפקו בהסרת כמה אריחים ( עמ' 30 ש' 15), ומשמע מכאן שלא הושב המצב לקדמותו.
כללו של דבר, הצווים שניתנו היו ברורים ביותר, ובלתי משתמעים לשתי פנים: נאסר כליל על המשיבים להיכנס למקרקעין, וכן היה עליהם להשיב את המצב לקדמותו. ואולם, המשיבים לא ביצעו את הנדרש.
לפיכך, אני קובעת כי המשיבים הפרו את הצווים ברגל גסה.

הכרעה

על החשיבות בקיום צווים שיפוטיים עמד בית המשפט העליון ברע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט (14.12.2004). נקבע כי אי כיבוד פסק דין מהווה גילוי חמור של פגיעה בשלטון החוק ( בג"ץ 4805/07 המרכז לפלורליזם יהודי נ' משרד החינוך ואח' (27.08.2008).
בענייננו, הפרת הצווים נעשתה במבנה שנבנה באופן בלתי חוקי, ובנסיבות שכאלה, יש משנה חומרה. ברע"א 8633/14 עודה נ' עודה (18.12.14), אושרה פסיקת בית המשפט קמא, בה הוטל קנס בהליך ביזיון, וכך נאמר:
ראשית, נציין כי עסקינן בבניה בלתי חוקית אשר נעשתה ללא האישורים הנדרשים. כפי שציינתי בעבר לא אחת " לדעתי צריך להיות מוטבע ב'צופן הגנטי' של בתי משפט, כל בתי המשפט, יחס מסתייג ברור מבניה בלתי חוקית או חריגה" (רע"א 9374/09 רמת רזיאל כפר שיתופי של תנועת חירות בית"ר בע"מ נ' בן זקן [ פורסם בנבו] (2010), פסקה ט'). המבקשים בנו באופן בלתי חוקי, וכעת לאחר שקיבלו צו שיפוטי המורה להם להרוס חלק מאותה בניה וקיום הצו אינו פשוט, עותרים הם כי בית המשפט יחרוג מהלכות ההתערבות בגלגול שלישי, וזאת משיקולי צדק. אין להלום בקשה מעין זו.

ואמנם, סקירה של המדיניות הנוהגת מעלה כי מקום בו הפר צד את הוראות בית המשפט, ובייחוד כשנלוו לכך עבירות לפי חוק התו"ב, נפסקו קנסות בפועל לשם הרתעה, בתוספת קנס יומי מכאן ולהבא. הקנס היומי שנפסק בדרך כלל, נע בין סכום של 1,000 ₪ ל-2,000 ש"ח ( רע"פ 4169/12 דן מחזור בע"מ נ' מד"י (26.03.18); רע"פ 8031/14 אבדר נ' רשות מקרקעי ישראל (1.2.15); רע"א 4876/13 זאהר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה עיר הכרמל (05.08.13); עת"מ 22199-06-14 יחיא נ' עיריית טייבה ואח' (14.11.18).
ב"כ המשיבים טען כי במסגרת הליך הביזיון, אין בית המשפט מוסמך לפסוק קנס לשעבר, אלא לצורך עתידי בלבד, ולפיכך לא היתה המבקשת רשאית לעתור לקנס מעבר לקנס היומי. טענה זו, אין בידי לקבל.
הסוגיה של פסיקת קנס בפועל במסגרת הליכי ביזיון, נדונה לאחרונה בעפ"א 17528-08-18 ג'ראד נ' רשות מקרקעי ישראל (22.11.18). באותו עניין דובר בהפרת צו מניעה זמני והמשך ביצוע עבודות בנייה. בבית המשפט קמא, נתקבלה עתירת הרשות והוטל קנס בסכום של 20,000 ₪ בפועל, לצד קנס יומי בסך 1,500 ₪ לכל הפרה עתידית. על ההחלטה הוגש ערעור בטענה שלא היתה סמכות לפסוק קנס בפועל, אלא קנס יומי בלבד, שכן המטרה היא כפיית ציות מכאן ולהבא. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה, וכך נאמר:
"...באשר לקנס "בפועל" של 20,000 ₪...נטען בערעור, כי שגה בית משפט קמא בהטלת הקנס "בפועל" שהרי צו לפי פקודת בזיון בית המשפט נועד לכפות ציות לעתיד, ולא להעניש ביחס לעבר. טענה זו יש לדחות. הסוגיה עלתה לדיון והוכרעה ב ע"פ 5177/03 שמואל מור נ' דנציגר, פ"ד נ"ח (4) 184, בדברי כבוד הנשיא (בדימוס ) א' ברק:"... גישתי שלי שונה. לשיטתי בית המשפט יכול, בנסיבות מתאימות להטיל קנס ב"פועל" על אתר, בלא להמתין להפרה שתבוא לאחר הטלתו, ובלבד שמטרת הקנס אינה הענשה על ההתנהגות בעבר, אלא הרתעה כנגד הפרות נוספות בעתיד"..."לשיטתי, אין מניעה, במקרים המתאימים, להטיל קנס על אתר לנוכח התנהגות המפר עד להטלת הקנס, ובלבד שמטרתו אינה ענישה על התנהגות בעבר, אלא הרתעה כנגד הפרה בעתי' (ראו ס' גולדשטיין "יחסי הגומלין בין דרכי אכיפת הוראות לא כספיות של בתי משפט – עקרון הדרך החמורה פחות" (13) בעמ' 178)"... לדעתי, האפשרות להטיל סנקציה של קנס שתוקפו מיידי עולה בקנה אחד עם תכליתו (האזרחית) של סעיף 6 ל פקודת בזיון בית המשפט, הנוגעת לאכיפה יעילה של צווי בית המשפט. יש לשמור על פקודת בזיון בית המשפט במכשיר משפטי יעל ומרתיע".
בענייננו, עומדת הסנקציה, דהיינו, הקנס בפועל על סך 20,000 ₪ עומד בדרישת הסבירות והמידתיות ולו מן הטעם שזו כבר הפעם השנייה שהמשיבה נאלצת להיזקק להפעלת המנגנון לפי פקודת בזיון בית המשפט...המערער הפר הן את צו המניעה הזמני (שניתן בהסכמה) והן את התחייבותו מנובמבר 2017 להימנע מביצוע עבודות בניה בנכס, כך שהסנקציה של תשלום קנס "בפועל" על סך 20,000 ₪ ראויה והולמת את נסיבות העניין, וכך גם שאר ההוראות שצוינו בהחלטת בית משפט קמא.

הדברים יפים לענייננו, ומסקנתם ברורה: בית המשפט מוסמך לפסוק קנס בפועל, וכן קנס יומי.
בענייננו, התנהלות המשיבים אשר כלל לא מצאו לנכון לשנות ממנהגם מאז ניתן הצו הראשון ביום 24.6.19, מצדיקה מתן צו בהליך ביזיון, שכן נראה כי אין בכוונתם לקיים את הוראות בית המשפט, והם סבורים כי יוכלו להמשיך בשלהם.

סיכום
קבעתי כי המשיבים הפרו את צו המניעה, ואף המשיכו בעבודות בנייה במבנה, בניגוד לצו ברור ומפורש.
ההתרשמות היא כי המשיבים אינם מבינים את מצבם, ואין עליהם מורא הדין.
בעניין המשיבים 2-7, אלה כלל לא טרחו להתייצב לבית המשפט, וההתרשמות היא כי הם מתעלמים מן ההליך וההחלטות.
במצב שנוצר, אין דרך לכוף את המשיבים לקיים את צו המניעה, אלא על ידי פסיקת קנס.
לפיכך אני מקבלת את הבקשה, ומורה כדלהלן:
המשיבים יישאו בקנס, יחד ולחוד, בסך של 10,000 ₪, אשר ישולם בתוך 14 יום מהיום.
החל מיום 8.8.19, ולמשך 14 יום, יישאו המשיבים, יחד ולחוד, בקנס יומי בסך 1,000 ₪, לכל יום נוסף שבו לא יבוצע צו המניעה במלואו, לרבות השבת המצב לקדמותו, כפי שהיה ביום 24.6.19.
החל מיום 23.8.19, יישאו המשיבים, יחד ולחוד, בקנס יומי בסך 2,000 ₪, לכל יום נוסף שבו לא יבוצע צו המניעה במלואו, כאמור.
יובהר- האיסור על כניסה למקרקעין עומד בעינו, למעט כניסה לצורך השבת המצב לקדמותו, כאמור.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.

זכות ערעור כדין.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ט, 04 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אברהים אבן ברי
שופט :
עורכי דין: