ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מתנה לוי נגד השטיח המעופף בע"מ :

בפני כבוד הרשמת הבכירה טלי מירום

התובעות

  1. מתנה לוי
  2. דינה אחרק
  3. מזל לוי
  4. מזל הייבלום
  5. מרים לוי

נגד

הנתבעת

השטיח המעופף בע"מ

פסק דין

הנתבעות, קרובות משפחה, רכשו מהנתבעת בעסקה טלפונית טיול מאורגן לצפון איטליה בין התאריכים 16 - 23 באוגוס ט 2018, בעלות של 1,073 דולר לכל אחת.
התביעה הוגשה במקורה על ידי תובעות מס' 1 ו -2 בלבד, אולם במעמד הדיון ביקשו התובעות לצרף את שלוש גיסותיהן (שאחת מהן נכחה בדיון אף היא) כתובעות נוספות. אף נציגת הנתבעת ביקשה, כי כל החמש יצורפו לתביעה, על מנת שההכרעה בתביעה תחול גם לגביהן ולא תוגשנה על ידיהן תובענות נפרדות . בהתאם צורפו תובעות מס' 3, 4 ו - 5 כתובעות נוספות.
תמצית טענות התובעות
אין חולק, כי במועד ביצוע ההזמנה, שהיה כחדשיים לפני מועד הטיול, לא נמסר לתובעות שמו של המלון בו ישהו במהלך הטיול, אם כי הובטח להן כי יהא זה מלון בדרגה של ארבעה כוכבים.
לטענת התובעות, הן הדגישו בפני נציגת הנתבעת, מולה בוצעה ההזמנה, את חשיבות רמת המלון ומיקומו, זאת לאור גילן הלא-צעיר ומצב בריאותן שאינו שפיר, ולאור זאת שחלקן מנהלות אורח חיים דתי והיה חשוב להן לדעת האם יש בסמוך למלון בית חב"ד או מסעדות כשרות, והאם מיקומו של המלון מאפשר טיולים ברגל בשבת; חרף זאת, ועל אף שפנו שוב ושוב אל נציגת הנתבעת, לאחר ביצוע העסקה, על מנת לקבל ממנה את שם המלון, מידע זה לא נמסר להן אלא יומיים בלבד לפני צאתו של הטיול. עוד מסרו התובעות, כי לא התקיים מפגש קבוצתי טרם היציאה לטיול, וכי את מדריך הטיול מטעם הנתבעת פגשו לראשונה רק בשדה התעופה ב וורונה.
לטענת התובעות, בהגיען למלון, הן נוכחו לדעת כי מדובר במלון הממוקם באיזור תעשיה ובעל רמת אירוח נמוכה ביותר. לטענתן, כפי שהציגו בתצלומים, בכניסה למלון הוצבו חביות צבע ושקי פסולת. מתקני המלון היו במצב ירוד, כגון כיור סדוק, מיטות לא נוחות, ניקוז סתום באמבטיה, וילונות שצנחו על התובעות באמצע הלילה, ריצוף השטחים הציבוריים בלוחות עץ שבורים ורעועים בחלקם, מדרגות מתכת חלודות, חצר מוזנחת ולא מטופחת, ללא מתקני נופש וללא בריכת שחיה. עוד טענו התובעות, כי הארוחות הוגשו להן בחדר אוכל עלוב, בכלים חד פעמיים ובמבחר דל, בעוד שבחדר האוכל השני (בו סעד המדריך) היה מבחר עשיר של מזון; אלא שהן, כמו גם שאר חברי הקבוצה, לא הורשו להיכנס אליו. עוד טענו התובעות, כי בחדר הסמוך לחדריהן שוכנו פועלים סיניים, אשר יצאו מחדרם ופנו אל התובעות בכל פעם שהגיעו לחדריהן, מה שהסב להן טרדה וחוסר נעימות.
לאור כל זאת עתרו התובעות לפיצוי בסך של 7,000 ₪, קרי, 3,500 ₪ לאדם (זאת בתביעה המקורית, שהוגשה על ידי שתי התובעות הראשונות בלבד).
תמצית טענות הנתבעת
הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה את טענות התובעות. לטענתה, הטיול הוצע למכירה ונמסרו הפרטים אותם מחוייבת הנתבעת למסור לנוסעים לפי הוראות תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג -2003. לטענתה, בתנאים הכלליים שמפרסמת הנתבעת בהתאם לתקנות אלו, נכתב במפורש כי הנתבעת אינה מחוייבת למיקום כלשהו של בית המלון, וכי שמות בתי המלון יימסרו לנוסעים ימים ספורים בלבד לפני מועד היציאה, באופן שהנתבעת מתחייבת לדירוג רמת המלון בלבד. לטענתה, בטיול מאורגן, ההתמקדות מבחינת הרמה והאיכות היא ב מסלולי הטיול ולא ברמת המלון, שהיא עניין שולי. לטענתה, המלון שהעמידה לרשות התובעות עונה ללא ספק על הנדרש ועל התחייבותה של הנתבעת.
בדיון טענה נציגת הנתבעת, כי מדובר במלון שזכה לדירוג של 8.4 באתר הזמנת המלונות "בוקינג", דירוג שנחשב טוב מאוד, וכי אף נוסע אחר בקבוצה בה נסעו התובעות לא התלונן לגביו, ומכאן שלא היתה כל בעיה במלון. עם זאת תמהה נציגת הנתבעת לשמוע בדיון מהתובעות, כי לא היתה במלון בריכה, זאת כיוון שלטענתה הנתבעת לעולם אינה משווקת מלונות שאינם כוללים בריכה.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה.
ראש וראשון, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת, לפיה רמת המלון הינה פרט שולי בטיול מאורגן, וכי עיקר ה התמקדות היא ברמת מסלולי הטיול.
בפסק הדין המקיף שניתן על ידי בית הדין לחוזים אחידים בירושלים, ח"א804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה [13.10.2009] (להלן: עניין דיזנהויז), בו הוגדרו מעמדה המשפטוכנות הנסיעות והיקף אחריותה, נפסק, כי לרכיב האירוח בבית המלון משקל משמעותי בחבילת התיור. כך נאמר (בסעיף 63 לפסק הדין):
"אין חולק כי הנוחיות והתפקוד התקין של בית המלון הם אחד מהעניינים המרכזיים ביותר במהלך הנסיעה או החופשה, ויש בהם כדי להשפיע בצורה מכרעת על הנאתם של הלקוחות, מתחילת הנסיעה ועד סופה."
כאמור, התובעות העידו כי הקפידו להבהיר לנתבעת את החשיבות שהן מייחסות למיקומו ולרמתו של המלון, בנסיבותיהן המיוחדות, ומכאן שגם מבחינתן לא היה מדובר בעניין שולי. מצאתי לקבל בעניין זה את עדותן במלואה, בהיותה משכנעת ומעוררת אמון, מה גם שנציגת הנתבעת אשר מולה התנהלו התובעות לא הובאה כעדה מטעם הנתבעת, ומכאן שעדות זו לא נסתרה.
זאת ועוד, קביעתה החד צדדית של הנתבעת ב"תנאים הכלליים" שהיא מציגה ללקוחותיה, לפיה היא אינה מתחייבת לגבי מיקום המלון וזהותו, אלא לגבי רמתו בלבד, עומדת בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 (להלן: החוק), בדבר החובה לגלות לצרכן פרטים מהותיים בדבר הנכס או השירות הנמכר לו ( סעיף 4 לחוק), ובמיוחד במקרה של שיווק מרחוק, קרי, עסקה המתבצעת ללא נוכחות משותפת של הצדדים, אלא באמצעות הטלפון, בדומה למקרה דנא (סעיף 14ג(א)(2) לחוק).
כן עומדת מדיניות זו של הנתבעת בניגוד להוראותיהן המפורשות של תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג -2003 (להלן: תקנות שירותי תיירות). סעיף 2 לתקנות אלו מורה כי על סוכנות נסיעות למסור ללקוחותיה, לפני רכישת חבילת התיור, מידע מהותי ביחס לשירותים הניתנים במסגרת חבילת התיור . סעיף 3 לתקנות קובע, כי אחד הנתונים המהותיים שחובה על סוכנות הנסיעות לגלות ללקוח הוא:
"(א) מקומות הלינה, שמותיהם, וכן דירוגם או רמתם, מעניהם וכן מספרי הטלפון שלהם."
בכך הבהיר מחוקק המשנה את דעתו, כי זהותו של בית המלון הינה נתון מהותי, אשר יש בו כדי להשפיע על עצם החלטת התקשרותו של הלקוח בעסקה עם סוכנות הנסיעות, ועל כן יש לגלותו ללקוח לפני ביצוע העסקה.

בדומה, נפסק בעניין דיזנהויז (בסעיף 56 לפסק הדין):
"לקוח המזמין באמצעות המבקשת מלון מסויים מעוניין, במקרה הרגיל, לקבל את המלון המוזמן, ולא רק התחייבות לאספקת מלון ברמה זהה, שיכול להיות ממוקם במיקום שונה, ואשר אינו כולל בהכרח את מכלול השירותים והיתרונות שבעטיים נבחר המלון המקורי. יתר על כן, עצם העובדה שההתקשרות בין הצדדים היא בגדר " חוזה על תנאי" עד לקבלת אישור המלון, מעידה על כך שברור גם למבקשת כי זהות המלון היא עניין מהותי מבחינת הלקוח."
הלכה היא, כי -
"סוכן נסיעות אינו אחראי לכל תקלה שעלולה להתרחש במסגרת חבילת נופש שנרכשה דרכו. עם זאת, מוטלת עליו חובה להציג נכונה את מאפייניהם הבסיסיים של מוצרי הנופש שהוא משווק, לדאוג בהקשר זה כי המידע שבידיו בנוגע למאפיינים אלה או מדוייק ועדכני, ובהמשך לכך לספק בפועל מוצר התואם מצגים אלה. סוכן הנסיעות נדרש אם כן לא רק שלא להטעות את לקוחותיו, אלא אף מוטלת עליו חובת גילוי אקטיבי של פרטים מהותיים בעסקה ושל פגמים הידועים לו בשירותים אותם הוא משווק, כפי שעולה מן העקרונות הכלליים של דיני החוזים, כמו גם מדיני הגנת הצרכן. ראו והשוו: סיני דויטש, דיני הגנת הצרכן, כרך ב: הדין המהותי, 444-433 (2012)" (רע"א 8213/13 מרגלית ד.נ.ל. בע"מ נ' זמליאק [16.1.2014]).
במקרה דנא, דומה כי הנתבעת לא עמדה בדרישות הגילוי המוטלות עליה לפי חוק הגנת הצרכן ותקנות שירותי התיירות, בכך שלא הביאה לידיעת התובעות את זהות המלון ואת מיקומו, ואין לקבל את טענתה, כאילו התנאים הכלליים מקיימים את דרישת התקנות. בהתנהלותה זו זה שללה הנתבעת מהתובעות את האפשרות לערוך מראש בירור ובדיקה של מרכיב מהותי זה בעסקה, על מנת לוודא כי המלון עונה על דרישותיהן ועל צרכיהן הספציפיים, ולמעשה מנעה מהן להגיע להחלטה מושכלת בדבר כדאיות התקשרותן בעסקה עם הנתבעת על בסיס נתונים מלאים ומדוייקים אודות מרכיביה המהותיים של העסקה; זאת במיוחד כאשר חשיבות מיקומו ורמתו של המלון הובהרה על ידי התובעות לנציגת הנתבעת בשלב טרום ההתקשרות בעסקה. זאת ועוד, מועד מסירת המידע האמור, יומיים בלבד לפני מועד צאת הטיול, שללה מהתובעות את האפשרות לבטל את העסקה, בחלוף 14 הימים העומדים לרשותן לשם כך, כאשר במועד קבלת המידע נותרו פחות משבעה ימים שאינם ימי מנוחה קודם לצאת הטיול (סעיף 14ג(ד)(2) לחוק).
התנהלות זו של הנתבעת עולה כדי הטעייתן של התובע ות ומצדיקה את פיצוי ין בגין הנזק הבלתי ממוני שנגרם להן עקב כך.
בשקילת גובה הפיצוי לקחתי בחשבון את עלות העסקה לכל אחת מהתובעות (1,072 דולר, שהם כ - 3,900 ₪ (לפי שער של 3.65 ₪ לדולר), ואת העובדה שהתובעות ניצלו ונהנו מהטיסות ומהטיולים עצמם שסיפקה להם הנתבעת. מאידך, לקחתי בחשבון את העובדה, כי בעסקאות שעניינן שירותי הנאה, כגון תיירות ונסיעות (להבדיל מעסקאות מסחריות), מרכיב הנזק שאינו ממוני הוא משמעותי (ת"ק (ת"א) 20598-09-12 שטריכמן נ' ר.ת. דיסקברי טיול עולמי בע"מ [28.12.2013]).
בשקילת שיקולים אלו, מצאתי לנכון לפצות כל אחת מחמש התובעות בסך של 1,800 ₪, כאשר בסכום זה נלקחו בחשבון גם הוצאות המשפט.
לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לכל אחת מחמש התובעות סך של 1,800 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ד' אב תשע"ט, 05 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מתנה לוי
נתבע: השטיח המעופף בע"מ
שופט :
עורכי דין: