ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ירדן לוי נגד איריס פולדיאן :

לפני:

כבוד השופטת הבכירה עידית איצקוביץ – אב"ד
נציגת ציבור (עובדים) גב' הלן הרמור
נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' עליזה מעין

התובעת
ירדן לוי, ת.ז. XXXXXX716
ע"י ב"כ עו"ד עמית לויתן ועו"ד אורית בשן
-
הנתבעת
איריס פולדיאן, ת.ז. XXXXXX279
ע"י ב"כ עו"ד אביגיל כץ

פסק דין

1. לפנינו תביעה בגין שכר עבודה וזכויות סוציאליות (סה"כ סכום התביעה : 133,691 ₪).

2. התובעת טענה בכתב התביעה כי הנתבעת מנהלת משרד אדריכלות בשם "פיקס האוס" בביתה ברחוב מנדלבלט 8 הרצליה, ומציגה את עצמה כאדריכלית ומעצבת פנים.
לגישת התובעת, היא עבדה אצל הנתבעת כמנהלת משרד בתקופה שמיום 29.10.15 ועד ליום 10.7.16. התובעת הייתה עובדת שכירה של הנתבעת, אף על פי שהנתבעת יצרה מצג שווא שלפיו התובעת מועסקת במשרד הנתבעת כ "פרילנסרית".

לתובעת ולבן זוגה עסק פרטי קטן לשיווק בשמים המוגדר ברשויות כ"עוסק פטור". התובעת טוענת שהיא לא קיבלה שכר עבודה וזכויות סוציאליות המגיעות לה על פי דין אלא בונוס תלוי עסקאות בלבד.

הנתבעת מסרה לתובעת "הודעה לעובד" שבה צוינו תנאי העסקתה ושלפיה היא שימשה כמנהלת משרד ועוזרת אישית של הנתבעת. סוכם שהעבודה תתבצע מביתה של התובעת על מחשב המשרד (בשליטה מרחוק). אולם, לפי דרישת הנתבעת, עבדה התובעת ארבעה חודשים מתוך תקופת ההעסקה ממשרד הנתבעת (שלושה חודשים ראשונים והחודש האחרון לעבודת התובעת).
על התובעת היה לטפל בפניות של לקוחות פוטנציאלי ים של העסק ("בנק הפניות") . סוכם שהיא תקבל 10%-20% משווי העסקאות שנסגרו בעזרתה כ"בונוס", על פי שיקול דעתה של הנתבעת. התובעת מסרה קבלות מהעסק הפטור שלה בגין הבונוס שהיא קיבלה מתשלום הלקוחות.

עבודת התובעת כללה בדיקת דוא"ל של המשרד ודוא"ל אישי של הנתבעת, תיוק מסמכים, מענה טלפוני ותיאום פגישות לנתבעת ולעובדים נוספים במשרד, קידום מכירות, שיווק ופרסום המשרד, כולל באתרי האינטרנט. התובעת נדרשה לתת מע נה ללקוחות גם בשעות הערב המאוחרות והנתבעת דרשה מן התובעת זמינות גבוהה בכל שעות היממה. בסופו של יום, אי תשלום שכר עבודה, ההתנהלות הקשה במשרד והתערבות של הנתבעת בחייה הפרטיים של התובעת הובילו להחלטת התובעת לסיים את עבודתה אצל הנתבעת. לגישת התובעת מדובר ב"התפטרות בדין מפוטרת".

3. לגישת התובעת, מתקיימים כלל המבחנים על מנת לראות בה כ"עובדת" של הנתבעת ויש לקבוע את שכרה החודשי לפי טבלת השכר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד ה כלכלה בטווח שבין 8,000 ל-10,000 ₪. התובעת דורשת שכר בסך 9,000 ₪ לחודש, שלגישתה לא שולם לה כלל ועל כן, מבקשת לחייב את הנתבעת בשכר עבודה בסך 81,000 ₪ בגין תקופה של 9 חודשים.

כמו-כן, דורשת התובעת בתביעתה תשלום של דמי נסיעות, הפרשות לפנסיה, הפרשות לפיצויים ופדיון חופשה שלא שולמו לה. התובעת טוענת שעבדה שעות ארוכות, אף למעלה מ-12 שעות עבודה ביום ודורשת תשלום של שעות נוספת לפי רישומים שנערכו על ידה (נספח י"א לכתב התביעה).
התובעת גם דורשת לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר כדין.

4. לגרסת הנתבעת, כפי שעולה מכתב ההגנה, התובעת רצתה לתת לנתבעת את השירותים הנדרשים במעמד של עצמאית מביתה ובשעות הנוחות לה, על מנת שהיא תוכל להמשיך לנהל את עסקיה הפרטיים ואף ללמוד את תחום הנדל"ן במקביל.
במהלך כל תקופת ההתקשרות לא ביקשה התובעת מעולם כי הנתבעת תמציא לה תלושי שכר, או תשלם לה זכויות כעובדת.
חלק ניכר מלקוחות הנתבעת פונים בבקשה לקבל שירותי אדריכלות ועיצוב באמצעות אתרי אינטרנט אשר מפרסמים את עסקה של הנתבעת, יחד עם עוד עסקים נוספים. הלקוחות מצייניבוקשם ואת פרטיהם באתר האינטרנט ואלה מופנים באמצעות האתר אל הנתבעת להמשך טיפול (להלן – בנק הפניות). הנתבעת אשר מנהלת מזה שנים רבות משרד אדריכלות ועיצוב פנים, נוהגת לשכור על בסיס קבוע שירותים של אדם אשר אחראי על בנק הפניות. כך שלאחר שהיא מנהלת שיחה ראשונית עם הלקוח המתעניין, האחראי על בנק הפניות מתאם פגישה בין הלקוח ובין הנתבעת, שולח הצעת מחיר ועוקב אחר ביצוע התשלומים. היחסים שבינה ובין האדם המטפל עבורה בבנק הפניות הם, על פי רוב, יחסי מזמ ין - עובד עצמאי.
התובעת היא זו שהציעה להחליף את האדם אשר טיפל בבנק הפניות לפניה, שעזב. הנתבעת, אשר הכירה את התובעת כאשר זו עבדה בחברה "תיקון עולם", הסכימה להצעה, תוך שהיא הבהירה כי השירותים ניתנים באופן עצמאי מביתו של נותן שירותים.
התובעת הודיעה כי צורת התקשרות זו מתאימה לה וסוכם שהיא תקבל עמלה בשיעור שבין 10% ל-20% מסכום הנטו שיתקבל מעסקה אשר תגיע באמצעותה.
התובעת אף פעם לא התבקשה לעבוד שעות נוספות ומרבית העבודה בוצעה מביתה בשעות שהיא קבעה לעצמה.

התובעת נסעה לחו"ל בין התאריכים 11.5.16 ועד 5.6.16. לאחר חזרתה הודיעה לה הנתבעת שהיא מתכוונת לערוך שינויים במשרד ומבקשת שהיא תתחיל לעבוד כמנהלת משרד שכירה תמורת שכר בסך 5,500 ₪ בתוספת אחוזים. בסופו של יום לא הסכימה התובעת לשנות את תנאי ההתקשרות ולא הסכימה לעבוד כשכירה.

הנתבעת סבורה כי לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים ולכן, דין כל רכיבי התביעה להידחות.
מבלי לגרוע מכך העלתה הנתבעת טענות קיזוז בגין:
ביטול הסכם עם יזם לביצוע פרויקט תמ"א 38 בשל התנהלות של התובעת מול היזם, ונזק בסך 150,000 ₪.
נזק כתוצאה משינוי אתר האינטרנט של הנתבעת, אשר דרש עיצוב מחדש, בסך 5,800 ₪.
נזק בגין פגיעה במוניטין ובשם הטוב של הנתבעת, בשל התנהלותה הלא ראויה של התובעת ללקוחות הנתבעת, בסך 50,000 ₪
תשלום עמלה בגין הסכם שבוטל בסך 10,000 ₪.

5. עדויות שנשמעו בהליך

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה בדיון על תצהירה. מטעם התובעת העיד מר אהיב אלפרין (להלן – מר אלפרין), שהיה לקוח של הנתבעת , ו לדבריו ה נתבעת הציגה לפניו את התובעת כמנהלת משרד, ו בכל פעם שהוא הגיע למשרדה של הנתבעת הוא התקבל על ידי התובעת, אלא אם דובר בנושא שדרש את טיפול הנתבעת. הוא העיד כי נפגש עם הנתבעת כ-10 פעמים וברוב הפגישות (7-8) הוא פגש גם את התובעת. כל הפגישות התקיימו במשרד הנתבעת, שהוא כאמור בביתה.
כמו-כן העידה גב' מתי רון, שהיא אמו של בעלה של התובעת. בחלק מן התקופה הרלוונטית לתביעה בני הזוג התגוררו בביתה בנתניה ולפי עדותה הנתבעת התקשרה בשעות לא מקובלות, מאוחר בערב או השכם בבוקר. היא העידה כי שמעה צעקות של הנתבעת ואלה גרמו לבכי של התובעת.

מטעם הנתבעת הגישו תצהיר עדות ראשית ונחקרו בדיון הנתבעת עצמה, גב' הדסה שחר (להלן – גב' שחר), הנדסאית אדריכלות אשר עובדת במשר ד הנתבעת החל מחודש אוקטובר 2014. היא מוגדרת כ"נותנת שירותים" ומקבלת תשלום תמורת חשבוניות מס.
כמו-כן, נתן תצהיר עדות ונחקר בדיון מר סאמי קעדאן (להלן – מר קעדאן), מהנדס בניין בעל משרד לאדריכלות ועיצוב פנים בבקה אל גרביה , אשר לפי עדותו "עוזר לנתבעת בסרטוטים". לדבריו, הלקוח של הנתבעת משלם ו הוא מוציא חשבונית מס.

6. העובדות המשמשות בסיס להכרעה

הנתבעת היא בעלת משרד לאדריכלות ועיצוב פנים בביתה בהרצליה. בפרסומי המשרד מופיע: "השכלה: אדריכל" ורישיון מס' 115604 (ת/1) , אף על פי שהרישיון לאדריכלות של הנתבעת מושהה. המספר שצוין הוא של מר קעדאן (ראו עדות הנתבעת, ע' 27 ש' 27-30 לפרוטוקול הדיון).

הוכח שהנתבעת מציגה את עצמה לפני לקוחות כאדריכלית, אף על פי שאין לה רישיון לכך. מדובר ככל הנראה במעשה שלא כדין, אך אין הוא רלוונטי להכרעתנו ואין בו כדי להשליך על מהות היחסים שבין הצדדים.

התובעת והנתבעת הכירו במסגרת העבודה של התובעת בחברה "תיקון עולם", שמספקת קנאביס רפואי . הנתבעת הייתה אחת מלקוחותיה.

ההתקשרות בין הצדדים הייתה מיום 29.10.15 ועד ליום 10.7.16. במהלך התקופה נסעה התובעת לשלושה שבועות לארצות הברית.

במהלך תקופת ההתקשרות התובעת, יחד עם בן הזוג שלה, הי יתה הבעלים של עסק למכירת בשמים ומוצרים נוספים בשם "אפרסמון".

הנתבעת מסרה לתובעת "הודעה לעובד" שבה הוגדרה עבודת התובעת כמנהלת משרד ועוזרת אישית של הנתבעת.

עיקר העבודה של התובעת היה לטפל ב"בנק הפניות" של לקוחות פוטנציאליים שהשאירו פרטיהם באתרים . זאת, לאחר שיחה ראשונית עם הנתבעת. התובעת הייתה רשאית לבצע את העבודה מביתה באמצעות תוכנה שנתנה לה גישה למחשבי הנתבעת. נוסף על כך , בתקופה הראשונה בעיקר, היא עבדה ממשרד הנתבעת הנמצא כאמור בביתה בהרצליה, מספר פעמים בשבוע. כ ך עולה מעדותה של גב' שחר, שהייתה מיודדת עם התובעת, ועשתה עלינו רושם אמין.

התובעת קיבלה תשלום של "בונוס" בגין העסקאות שיצאו לפועל, בשיעור של 10%-20% משווי העסקה, לפי שיקול דעת הנתבעת. התובעת מסרה לנתבעת חשבוניות מס מהעסק שלה "אפרסמון".

ט. לקראת סיום ההתקשרות הציעה הנתבעת לתובעת להיות עובדת שלה, כמנהלת משרד, להיות נוכחת פיזית במשרד הנתבעת, ולקבל שכר בסיס של 5,500 ₪ בתוספת עמלות. התובעת לא הסכימה להצעה, וההתקשרות ביניהן הסתיימה.

7. האם התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים?

מבחנים לקיום יחסי עובד-מעסיק

מעמדו של אדם כעובד שכיר או כקבלן עצמאי אינו פועל יוצא של הסכמת הצדדים או של השם בו הגדירו הצדדים את מערכת היחסים ביניהם, אלא תולדה של בחינה אובייקטיבית של מכלול הנסיבות הקשורות להעסקה. לשם כך פותחה בבתי הדין לעבודה פסיקה ענפה ומורכבת של מבחנים ותתי-מבחנים שיישומם על מקרה נתון אמור להוביל להכרעה אם מדובר בעובד שכיר או בעצמאי.
מקובל לדבר על "מבחן מעורב" שהמרכיב הדומיננטי בו הוא "ההשתלבות במפעל" ( דב"ע נב/3-158 יאיר - גליברמן, פד"ע כה 31, 35).
כך כתב הנשיא לשעבר של בית הדין הארצי לעבודה, השופט מנחם גולדברג ז"ל:
"נהוג לומר, על יסוד האמור בשורה ארוכה של פסקי דין, כי המבחן הנהוג בבתי הדין לעבודה לקביעת קיומם של יחסי עובד-מעביד הוא מבחן ההשתלבות... קביעה זו אינה מדויקת. עיון בפסיקתו הענפה של בית הדין הארצי לעבודה מוליך למסקנה, כי הלכה למעשה נוקטים בתי הדין ב"מבחן מעורב" כל אימת שעליהם להכריע בסוגיה אם פלוני הוא 'עובד' אם לאו, תוך שימת דגש חזק על מבחן ההשתלבות". [גולדברג, "'עובד' ו'מעביד' - תמונת מצב" , עיוני משפט יז 19, 31 (התשנ"ב)].

בין העובדות והסממנים הנוספים אליהם יש לפנות ציין הנשיא גולדברג את אלה:
"אופיו האישי של העיסוק, הכפיפות, הכוח לשכור עובד, וחשוב מזה - לפטרו, מיהו המספק את כלי העבודה, צורת ניכוי מס ההכנסה והתשלומים לביטוח הלאומי ולמס ערך מוסף, ובאותם מקרים שבהם אין כפות המאזניים נוטות לכיוון זה או אחר - כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם".

המבחן המעורב - ובמרכזו מבחן ההשתלבות - מבוסס על איזון בין "סממנים" שונים המאפיינים יחסי עבודה. לשם עריכת איזון זה יש לתת ל"סממנים" השונים "משקל".
בע"ע 300256/98 אייזיק - תה"ל תכנון המים לישראל בע"מ, פד"ע לו 817, עמד כבוד הנשיא השופט אדלר, בין השאר, על חשיבותו של המבחן המעורב הכולל בתוכו את מבחן ההשתלבות ומבחני משנה נוספים כגון: כפיפות, פיקוח, הסכמת הצדדים, צורת התשלום ועוד.
בע"ע 300274/96 צדקא - מדינת ישראל-גלי צה"ל, פד"ע לו 625, הרחיב בית הדין הארצי את פרשנותו של המושג "עובד" והחלתו על מקרים מסוימים שקודם לפסק הדין לא היו רואים בהם קיום של יחסי עובד מעביד. זאת תוך הסתמכות על הלכה של בית המשפט העליון בדנג"צ 4601/95 סרוסי יוסף חי - בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד נ"ב (4) 817, הקובעת את הפרשנות התכליתית של המושג בהתאם להוראת החוק שבה מדובר.

8. מבחן ההשתלבות – הפן החיובי

כאמור לעיל, אין מחלוקת שלתובעת לא היה ידע או נ יסיון בתחום האדריכלות והנדל"ן, ועיקר עבודתה היה טיפול בבנק הפניות. התובעת התלוותה אל הנתבעת לעיתים, לדוגמה היא הייתה במשרדו של מר קעדאן בבקה אל גרביה.

מטרת ההתקשרות עם התובעת הייתה סגירת עסקאות עבור הנתבעת, שלפיהן אף נקבעה תמורתה.
נוסף על כך , התובעת קיימה פגישות "פנים אל פנים" עם הלקוחות, כאשר הדבר נדרש, כפי שעולה מעדותו של מר אלפרין (ע' 8, ש' 30-32 לפרוטוקול הדיון).
בהתאם לראיות, העבודה של התובעת הייתה בחלק השיווקי - יצירת קשר עם לקוחות למען סגירת עסקאות . כמו-כן, ביצעה התובעת עבוד ות נוספות שהיא פי רטה בתצהירה (העברת הצעות מחיר, גביית כספים מלקוחות, פגישות עם ספקים וניהול מו"מ עם יזמים - ס ע' 20 לתצהיר התובעת).

ההליך של סגירת עסקה הוא חלק אינהרנטי לפעולה של העסק של הנתבעת כמשרד של אדריכלות-עיצוב פנים. אם לא נסגרות עסקאות, לא יכול העסק להמשיך ולהתקיים. לכן, אנו סבורות כי מדובר בחלק מ המערך הארגוני של העסק של הנתבעת, ולא בפעולה חיצונית לה.
על כן, אנו סבורות שמתקיים הפן החיובי של מבחן ההשתלבות.

9. הפן השלילי של מבחן ההשתלבות

התובעת הייתה בתקופה הרלוונטית להתקשרות, בעלת עסק (יחד עם בעלה) למכירת ב שמים (בעיקר) ומעט מוצרים אחרים, דרך רשת האינטרנט, שהוגדר בתור "עוסק פטור".
התובעת העבירה דיווחים לרשויות המס ולכן, הייתה מודעת לצורת ההתקשרות בתמורה לקבלות – בשונה ממעמד של "עובדת" עם תלושי השכר.
התובעת הייתה "בעלת עסק משלה" אך בתחום אחר לחלוטין מזה שבו עבדה אצל הנתבעת.
אין חולק כי העסק של התובעת לא כלל שירותי אדריכלות-עיצוב פנים. תחום שבו יש לבחון את קיום המאפיינים הנדרשים בפסיקה.

התובעת לא הייתה רשאית לטפל בפניות של לקוחות, שזה היה עיקר העיסוק עבור הנתבעת , עבור משרדים אחרים.
התובעת לא הביאה איתה כל ציוד או השקעה לעסק של הנתבעת. לא היה אצל התובעת כל "סיכון הפסד" או "סיכוי רווח" במסגרת ההתקשרות, שבה היא קיבלה תמורה לפי אחוז ים על העסקאות שנסגרו באמצעותה.
לכן, אנו קובעות שלא מתקיים הפן השלילי של מבחן ההשתלבות.

10. מבחן הקשר האישי והפיקוח

התובעת הייתה חייבת לבצע את המשימות שהוטלו עליה באופן אישי, ולא ניתן היה להעביר אותן לגורם אחר.
התובעת קיבלה מהנתבעת הנחיות ואף הדגמות של שיחות עם לקוחות (ראו נספחים לתצהיר התובעת) כדי ללמוד כיצד עליה לנהל שיחות.
ואולם, לא היה פיקוח ממשי על שעות העבודה של התובעת, שהייתה רשאית לבצע את רוב העבודה מביתה, ולא נדרשה להתייצב באופן קבוע במשרדי הנתבעת.
התובעת הצהירה כי היא ניהלה רישום של שעות העבודה, אך עשתה זאת על דעת עצמה ולא לפי בקשת הנתבעת.

11. כיצד הציגו הצדדים את היחסים שביניהם?

כפי שעלה מעדותו של מר אלפרין, התובעת הוצגה לפניו כ"מנהלת משרד". כך אף מופיע בטופס "הודעה לעובד" שנמסר לתובעת (הנתבעת אמרה בעדותה שהיא לא זוכרת את המסמך, אך לא הכחישה את חתימתה עליו).

גב' שחר העידה כי הייתה תקופה שבה היא ביקשה תלוש שכר ודיבר ה עם רואה החשבון של הנתבעת, שהוא גם רואה החשבון שלה, וזה אמר לה " שהוא ימליץ לאיריס לא להעסיק עובדים בתלוש כי זה לא כלכלי" (ע' 24, ש' 25-26 לפרוטוקול הדיון).

מר קעדאן אמר בחקירתו בדיון כי התובעת "עובדת אבל לא בצורה של משכורת. ירדן אמרה לי אפילו שהיא עובדת לפי אחוזים" (ע' 27 ש' 14-16 לפרוטוקול הדיון) .
אף על פי שהתובעת הוצגה לפני לקוחות כ"מנהלת משרד", אין חולק ששני הצדדים ידעו כי לא מדווח עליה כ"עובדת" עם תלוש שכר, אלא היא נותנת קבלות מהעסק שלה "אפרסמ ון".

אנו בדעה כי הדיווח לרשויות, עם קבלות של העסק למכירת בשמים, לא שיקף את היחסים האמיתיים שבין הצדדים, שהיו בתחום אחר. זו הייתה דרך "נוחה" לשני הצדדים לדווח על ההתקשרות ועל הסכומים ששולמו לתובעת.

12. סיכום לגבי מעמדה של התובעת כ"עובדת"

לפי מירב המבחנים, בעיקר מבחן ההשתלבות על שני פניו, אנו בדעה כי התובעת הייתה "עובדת" של הנתבעת. מתקיימים בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק ולכן, לבית הדין לעבודה הסמכות העניינית לדון בתובענה.

13. זכאות התובעת לשכר עבודה

התובעת דורשת תשלום של שכר עבודה בגין 9 חודשים לפי סך של 9,000 ₪ לחודש, שחושב לפי נתונים שפורסמו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

ב"כ התובעת לא מביא כלל בחשבון כשכר עבודה את הסכום של 39,770 ₪ שקיבלה התובעת כנגד קבלות.
ישנה מחלוקת לא גדולה אשר לסכום שהתקבל על ידי התובעת, שלפי תצהיר הנתבעת הוא בסך 44,470 ₪.

ראשית, לא הוכח כלל וכלל כי השכר הראוי של התובעת הוא כפי שנטען על ידה. זאת, מאחר שהסכום הנקוב על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא עבור עבודה במשרה מלאה, שלא הייתה במקרה של התובעת, ללא ספק. נוסף על כך , ב"כ התובעת מחשב את תקופת העסקה של התובעת, כ-9 חודשים מלאים, אף על פי שהוכח כי בתוך התקופה שמ יום 29.10.15 ועד ליום 10.7.16 (8 חודשים ו-11 ימים), הייתה תקופה של כ-3 שבועות שבה התובעת שהתה בארצות הברית ולא עבדה.
סה"כ תקופת העבודה ה"נטו" של התובעת היא 7 חודשים ו-20 ימים.

משלא הוכח ה"שכר הראוי" המגיע לעובד, ייקבע שכרו לפי שכר מינימום במשק [ראו דיון נא/5-2 וילס ורהייס - פייבר שמואלי, פד"ע כג(1) 133 (1991)].

שכר המינימום במשק, למשרה מלאה, היה בסיום העבודה של התובעת בסך של 4,825 ₪.

אין שום מניעה לקבוע כי השכר שיקבל העובד יהיה לפי עמלות, קרי, אחוזים מהעסקאות שהוא מביא למעסיק.
אף נאמר בהלכה הפסוקה כי יכול ששכר העבודה או חלק ממנו, המגיע לסוכן מכירות, ישולם כעמלות, בכפוף לביצוען בפועל של עסקאות מכירה (ראו ד"ר יצחק לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות עובד, מהדורת 2000, פרק 12, ע' 55 והפסיקה שהוזכרה בו).
תשלום של עמלות יכול להשתוות לשכר ששולם לפי כמות התוצרת, שהוא אמנם מותנה בהצלחה במכירות של הסוכן, אך מהווה חלק אינהרנטי של עבודת המכירה.

במקרה שלפנינו, הסכום שהתקבל על ידי התובעת, לגרסתה בסך 39,770 ₪ , עולה על שכר המינימום שהיה מגיע לה בגין תקופת העבודה (36,959.50 ₪), וזאת, אף אם מתחשבים במשרה מלאה, שלא הייתה המשרה שבה עבדה התובעת.

על כן, אנו קובעות כי התובעת קיבלה שכר בגין תקופת העבודה בפועל בסך 39,770 ₪ ואינה זכאית להפרשי שכר כפי שהיא דורשת בתביעתה.

14. זכאות התובעת לזכויות סוציאליות

דמי נסיעות

התובעת דורשת תשלום של החזרי נסיעות עבור 4 חודשי העבודה, לפי 26.40 ₪ ליום עבודה, בהתאם לימי העבודה בפועל. ואולם, החישוב נערך לפי הסכום המקסימאלי של צו ההרחבה לתשלום דמי נסיעות בתקופה הרלוונטי, מבלי שהובאה כל הוכחה, ואף לא הצהרת התובעת, לגבי עלות הנסיעות בפועל בתקופה הנטענת.
כמו-כן, הוכח כי התובעת לא נסעה כל יום למשרדי הנתבעת בתקופה הנטענת (שכן עבדה מביתה במשך שלושה החודשים הראשונים והחודש האחרון לתקופת עבודתה).
בהעדר הוכחה מטעם התובעת, עליה הוטל הנטל הראיתי, דין התביעה לדמי נסיעות להידחות.
הפרשות לפנסיה ולפיצויים

לא יכול להיות חולק כי אם התובעת היא בגדר "עובדת" חלה חובת הפרשה לפנסיה ולפיצויים לפי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני. החובה הכללית היא אחרי שישה חודשי עבודה. אולם, התובעת טוענת שבמועד תחילת תקופת העסקתה הייתה לה קרן פנסיה פעילה בהפניקס חברה לביטוח בע"מ ועל כן, היא זכאית לתשלום בגין כל תקופת העבודה.
מנגד, הנתבעת טוענת כי במהלך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים התובעת מעולם לא ביקש ה כי הנתבעת תבצע עבורה הפקדות לפנסיה, ואף לא מסרה לה את פרטי קופת הפנסיה שלה.
התובעת אכן אמרה בדיון כי "זכויות סוציאליות לא ביקשתי" (ע' 17, ש' 28-29 לפרוטוקול הדיון). מאחר שהנטל על העובד להוכיח כי מסר למעסיק פרטי קופת פנסיה פעילה, על מנת לזכות בהפרשות מתחילת העבודה, אנו מחייבות את הנתבעת בהפרשות לפנסיה ולפיצויים בשיעור 12% רק החל מיום 29.4.16 ועד ליום 1.7.16. בתקופה זו, לפי נספח 7 לתצהיר התובעת, קיבלה התובעת עמלות ב סך של 9,070 ₪.
לכן, זכאית התובעת לפיצוי בגובה הפרשות לפנסיה ולפיצויים בסך 1,088.40 ₪.

נוכח תקופת העבודה של התובעת היא לא זכאית לפיצויי פיטורים, לכן, אין צורך להידרש לטענות התובעת לגבי הסיבה להתפטרותה, והאם יש לראות בהתפטרותה "כדין מפוטרת".

פדיון חופשה

התובעת זכאית לתשלום בגין ימי חופשה, שהיא לא קיבלה בפועל בתקופת העבודה, ולא יצאה לחופשה בתשלום.
אנו מקבלות את חישובי ב"כ הנתבעת ברכיב זה, מאחר שחישובי התובעת לא משקפים את תקופת העבודה בפועל של התובעת ו הערך של "יום חופשה".
התובעת זכאית ל-7 ימי חופשה, לפי שכר יומי בסך 212 ₪ (בהתחשב בחלקיות משרתה). לכן, התובעת זכאית לפדיון חופשה בסך 1,484 ₪.

שעות נוספות

טענת התובעת היא כי עבדה כ-12 שעות ביום בתקופת העבודה, ולכן, היא זכאית לסך של 21,268 ₪ בגין שעות נוספות.

נוכח צורת ההתקשרות, לא נערכו רישומי נוכחות מטעם הנתבעת. ספק אם ניתן היה לערוך רישומים כאלה, מאחר שעיקר העבודה של התובעת בוצע מביתה, ולכן מדובר בחריג לחלות של חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה) לפי סעיף 30(א)(6) לחוק זה .
מאחר שהוכח כי התובעת עבדה בהיקף של משרה חלקית, הזכאות לשעות העבודה הנוספות תהיה לאחר שתשלים התובעת משרה מלאה, לפי ההגדרות של "יום עבודה" ו"שבוע עבודה" שב חוק שעות עבודה ומנוחה.

התובעת לא הוכיחה את השעות שבהן היא עבדה לטענתה, ולכן, דין התביעה בגין שעות נוספות להידחות.

סנקציה בגין אי הנפקת תלושי שכר כדין

נוכח ההסכמה שבין הצדדים לגבי צורת הדיווח של השתכרות התובעת (קבלה מטעם העסק שלה), לא קיימת הצדקה לחיוב בגין פיצוי לדוגמ ה כהגדרתו בסעיף 26א לחוק הגנת השכר , התשי"ח-1958. דין רכיב תביעה זה להידחות.

15. טענות קיזוז של הנתבעת

נקדים ונאמר כי הנתבעת לא הוכיחה את טענות הקיזוז שהועלו בכתב ההגנה הן בנוגע לזכאות והן בנוגע לסכומים.

אשר לנזק הנטען בשל צורך בעיצוב מחדש של אתר הנתבעת, לפי דברי הנתבעת בדיון, היא אישרה לתובעת לתקן את האתר, כפי שזו ביקשה לעשות. הפעולה לא נעשתה ללא ידיעה או ללא הסכמה של הנתבעת. הנתבעת לא הייתה שבעת רצון מן התוצאות וביקשה ממעצבת אתרים לערוך שינויים, אך אין בכך כדי להצדיק דרישה לפיצוי מן התובעת, שפעלה ברשות הנתבעת.

אשר לנזק הנטען בגין עסקה שלא יצא ה לפועל, לא הוכח מהי העסקה שבוטלה וכי היזם ביטל אותה בשל רשלנות ה של התובעת. הנתבעת גם לא הוכיחה כי הייתה עסקה שבגינה קיבלה התובעת תשלום ושלאחר מכן בוטלה והוחזרה התמורה בגינה.

16. לסיכום

נוכח האמור לעיל, תביעת התובעת מתקבלת באופן חלקי.
על הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כדלקמן:

סך של 1,088.40 ₪ בגין הפרשות לפנסיה ולפיצויים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.8.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

סך של 1,484 ₪ בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.8.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

טענות הקיזוז נדחות.

נוכח תוצאות המשפט, סכום התביעה לעומת הסכום שהתקבל, ודחיית טענות הקיזוז, אנו לא עושות צו להוצאות.
כל צד יישא בהוצאותיו.

17. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשע"ט, (31 י ולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

הגב' הלן הרמור
נציגת ציבור עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת בכירה
אב"ד

גב' עליזה מעין
נציגת ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: ירדן לוי
נתבע: איריס פולדיאן
שופט :
עורכי דין: