ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ניסן קרינאוי ת.ז. נגד בנק הפועלים בע"מ חברות :


בפני כבוד הרשם הבכיר אורי הדר

התובע
ניסן קרינאוי ת.ז., 029951050
ע"י ב"כ עוה"ד אברהם בר-דוד
נגד
הנתבעים

  1. בנק הפועלים בע"מ חברות, 520000118
  2. יניב אידל ת.ז., 027971357

החלטה

לפניי בקשתו של התובע לפטור אותו מאגרת המשפט בגין התובענה שהוגשה בתיק זה.
דין הבקשה להתקבל בחלקה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה לתשלום סך של 1,407,309 ₪ בקשר עם הליכים שננקטו כנגדו לגביית חוב שהיה חייב לנתבעת 1.
הנתבעת 1 הינה הנושה של התובע ואילו הנתבע 2 הינו כונס הנכסים מטעמה של הנתבעת 1 והוא אשר מונה ע"י ראש ההוצל"פ לשם תפיסת, אחסון ומכירת כלי רכב שהיו שייכים לתובע ואשר היו משועבדים לטובת הנתבעת 1.
לטענת התובע, בתמצית, נקטו הנתבעים בהליכים מיותרים ותפסו רכבים השייכים לו ששוויים עולה באופן ניכר על גובה החוב גם לשיטתה של הנתבעת 1 (ראו למשל ס' 17 כתב התביעה). עוד טען התובע כי הנתבעים נהגו ברשלנות עת לא דאגו לבטח את הרכבים שנתפסו ולא פעלו בהתאם להוראות שניתנו במסגרת צווי הכינוס . חלק מהרכבים שנתפסו נגנבו והנתבע 2 הגיש כנגד התובע תלונה על גניבת אותם רכבים.
לטענת התובע גניבת הרכבים הכשילה עסקה שאמורה הייתה להתבצע מול אדם שלישי למכירת הרכבים שנגנבו ואם זו הייתה מתבצעת היה משולם החוב שהיה קיים כלפי הנתבעת 1 במלואו.
עוד טען התובע כי חברת הביטוח שביטחה את הרכבים שנגנבו (להלן: "חברת הביטוח") סירבה לשלם לו תגמולי ביטוח בשל גניבתם הן בשל כך כי עם תפיסת הרכבים פקע תוקפן של פוליסות הביטוח והן מאחר וכנגד התובע הוגשה תלונה על גניבת הרכב.
בסופו של יום נסגרה התלונה שהוגשה כנגד התובע וזאת מחוסר אשמה. בהליכים מול חברת הביטוח הגיעו התובע וחברת הביטוח להסדר פשרה וחברת הביטוח שילמה לו סך של 217,740 ₪ אשר הועברו לנתבעת 1 לצורך כיסוי חלקי של החוב.
התובע פירט בהרחבה את עילות התביעה כנגד הנתבעים ופירט גם את הנזקים שנגרמו לו לשיטתו בשל מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים כפי שתואר בכתב התביעה.
בבוחנו בקשה לפטור מאגרת המשפט על בית המשפט לבחון הן את יכולתו הכלכלית של התובע והן את השאלה האם התובענה מגלה עילה וזאת כאמור בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז - 2007 (להלן: "התקנות").
יש להביא בחשבון כמובן את הצורך שלא לחסום את זכותו של בעל דין לגשת לערכאות משפטיות רק מחמת חסרון כיס. אין צריך לומר כי זכות הגישה לערכאות הינה בבחינת זכות חוקתית של ממש ובוודאי שאין עוניו של בעל דין אמור למנוע ממנו להביא את ריבו בפני בית המשפט.
האפשרות לפטור תובע מאגרת המשפט, כולה או חלקה, מביאה לידי ביטוי את הצורך לאזן בין האינטרסים הנוגדים האפשריים: מחד, למנוע תביעות סרק אשר לא משולמת בגינן אגרה ומאידך, להבטיח כי לא תימנע מבעל הדין האפשרות להוכיח תביעה שיש לגביה סיכויים לכאוריים.
הדין מתיר אמנם לפטור תובע מתשלום אגרת המשפט אולם זהו החריג לכלל ולא הכלל עצמו וככל חריג יש לנהוג בעניין זה בזהירות הראויה ולהיעתר לחריג רק במקרים מוצדקים וכאשר ברור כי ידו של בעל הדין אינה משגת כלל ועיקר לשלם את האגרה.
מצבו הכלכלי של התובע
לטענת התובע הרי שבעקבות תפיסת רכביו ע"י הנתבעים שותקה עבודתו כליל והוא נותר מחוסר פרנסה כמעט לחלוטין, עסקו נסגר והוא מתקיים כיום משכר מינימלי ומתגורר עם משפחתו בביתם של הוריו. עוד טען התובע כי אין לו נכסים כלשהם באמצעותם הוא יכול לשלם את אגרת המשפט.
התובע צירף לבקשה מסמכים שונים הנוגעים לנכסיו והכנסותיו ובהמשך הוסיף מסמכים נוספים. בתגובה להחלטת בית המשפט הבהיר ב"כ התובע כי שכרו שלו ישולם באחוזים מתוך הסכום שייפסק לטובת התובע, ככל וייפסק.
לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו סבורני כי התובע עמד בנטל להוכיח, לפחות בשלב זה של ההליך, חוסר יכולת כלכלית לשאת באגרת המשפט. עם זאת, מאחר וכאמור אין זה השיקול היחיד המובא בחשבון נתייחס עתה לסיכויי התביעה.
סיכויי התביעה
בבקשתו טען התובע כי סיכויי התביעה גבוהים וכי קיימות ראיות, ובכלל זה חוות דעת, המוכיחות את עילות התביעה ובעיקר את רשלנותם והפרת הוראות הדין והחלטות ראש ההוצל"פ כפי שנטען בכתב התביעה.
עם זאת, הצגה זו של הדברים היא כמובן חד צדדית ובשלב זה טרם הוגשו כתבי הגנה ע"י הנתבעים. יתירה מזו, אין כמובן שום אפשרות לבחון רק את סיכויי התביעה עצמה במישור המשפטי מבלי להתייחס לסעדים המבוקשים.
בכל הנוגע למידת אחריותם של הנתבעים בקשר עם גניבת הרכבים מובן שיש לבחון את טענותיו של הנתבע 2, כפי שעלו במסגרת הדיון שהתקיים בהליך ניהל התובע כנגד חברת הביטוח ובמסגרתו נחקר הנתבע 2, ולפיהם התרשם כי במקום בו היו מאוחסנים הרכבים שנגנבו הייתה קיימת שמירה רצופה וכי ממילא הרכבים כבר היו מבוטחים ע"י חברת הביטוח (ראו למשל עמ' 17 לפרוטוקול בהליך האמור).
לו תתבררנה טענות אלו כנכונות ישליך הדבר באופן משמעותי על מידת אחריותם של הנתבעים בקשר עם הגיבה.
מאידך, יש לבחון כמובן את הבדיקות שערכו הנתבעים על מנת לוודא כי פוליסות הביטוח אכן תקפות במידה והרכבים נתפסים וכן על מי מוטלת החובה להודיע לחברת הביטוח על תפיסת הרכבים, שליטתה של חברת הביטוח מפקיעה את פוליסות הביטוח .
זאת ועוד, בכל הנוגע לתפיסת רכבים ששוויים עולה באופן ניכר על גובה החוב כלפי הנתבעת 1 יש כמובן לבחון לא רק את השווי הצפוי של מכירת אותם רכבים כפי שהיה בעת הגשת הבקשה לתפיסתם אלא גם מה המידע שעמד בפני הנתבעים ביחס לאותם רכבים בעת הגשת הבקשה לתפיסת הרכבים . עם זאת, במידה ואכן יתברר כי הנתבעים תפסו רכבים בשווי של מיליון ₪ כנטען שעה החוב עמד, לשיטתם של הנתבעים, על סך של 438,000 ₪ מגדיל הדבר משמעותית את סיכויי התביעה אם כי נאמר שלעניין זה כשלעצמו אין שום קשר לגניבת הרכבים.
עוד יש להביא בחשבון לעניין זה את יכולתו של התובע להעלות את טענותיו ביחס לצווים שניתנו בפני הגורם הרלוונטי בזמן אמת ולא רק בפני הנתבע 2 כפי שנטען שנעשה.
בחקירתו בהליך שהתנהל מול חברת הביטוח אישר הנתבע 2 כי במידה והייתה יוצאת לפועל העסקה בין התובע לבי מי שאמור היה לרכוש ממנו את הרכבים שנגנבו היה הדבר מביא לכיסוי החוב (עמ' 16 לפרוטוקול שם). עדות זו מחזקת את טענתו של התובע בנקודה זו.
נתייחס עתה לנזקים שפורטו בכתב התביעה.
הפער בין שווי הרכבים שנגנבו לבין תגמולי הביטוח שהתקבלו (ס' 61-62 לכתב התביעה): לעניין זה יש להביא בחשבון, בין היתר, כי תגמולי הביטוח התקבלו בעקבות הסדר פשרה שבין התובע לבין חברת הביטוח. להסדר פשרה יש כמובן יתרונות רבים אולם גם חסרונות במובן זה שיש לנתבעים אפשרות לטעון כי התובע ויתר על זכותו לנהל את ההליך עד תומו וויתר על יכולתו לנסות ולהוכיח את תביעתו עד תומה ועל כן העובדה כי התקבלו דמי ביטוח בסכום הנמוך משווי הרכבים צריכה להיזקף דווקא לחובתו של התובע.
הפער בין שווי הרכבים שנתפסו לבין התמורה שהתקבלה ממכירתם (ס' 63-65 לכתב התביעה): גם אם נניח כי שווי הרכבים הוא כפי שציין התובע בכתב התביעה לא ניתן להתעלם מכך כי מכירת הרכבים בסכומים שצוינו אושרה ע"י ראש ההוצל"פ וכי ממילא יכול וגם בעת מכירתם ע "י התובע בעצמו הייתה מתקבלת תמורה הנמוכה מהשווי כפי שצוין.
מנגד, יש ממש בטענת התובע כי לולא היו מתרשלים הנתבעים, כשיטתו, בשמירה על הרכבים שנגנבו החוב כלפי הנתבעת 1 היה מכוסה ולא היה אפוא כל צורך למכור את שאר הרכבים.
ההוצאות המשפטיות בהן חויב התובע (ס' 66-71 לכתב התביעה): מחד, ההוצאות אושרו כול ן ע"י ראש ההוצל"פ ה נכבד ובמובן זה יכולים הנתבעים לטעון לתקינות הליך השיפוטי. מנגד, לו יוכיח התובע כי עצם תפיסת חלק מהרכבים הייתה שלא כדין הרי שדין החיוב בהוצאות בקשר עם רכבים אלו להתבטל ואין שום הצדקה כי התובע יישא בהוצאות הליך שלא היה בו צורך.
הפסדי הון והפסד הכנסות (ס' 72-84 לכתב התביעה): טענות אלו בוודאי ראויות לבירור אך דומני כי בשלב זה לא הוצגו די ראיות שיבססו את הקביעה ולפיה ההכנסה הצפויה לחודש לכל כלי רכב שנמכר או נגנב הינה סך של 46,300 ₪ וממילא גם שלא ניתן להתייחס להכנסה בלבד מבלי להביא בחשבון כי הפעלתו של רכב כרוכה גם בהוצאות כמובן. זאת ועוד, בשלב זה לא הוצגו ראיות מספיקות על מנת לבסס את הטענה להפסד הון בשל סגירת העסק וממילא שעניין זה יכול להיות משופע מגורמים נוספים מלבד מכירת הרכבים.
עגמת הנפש (ס' 85-88 לכתב התביעה): לו תוכח התביעה יכול הדבר להביא למסקנה כי אכן נגרמה לתובע עגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב כפי שנטען. עם זאת, יודגש כי אין בכתב התביעה דרישה מפורשת לפיצוי בגין לשון הרע והסעד המבוקש בס' 88 לכתב התביעה הוגדר כפיצוי עבור הוצאות, סבל רב ועגמת נפש.
שני המונחים האחרונים הם מטבעם אינם מדויקים ואינם מוחלטים והם נתונים לשיקול דעתו המוחלט של בית המשפט ואילו ביחס להוצאות לא צורפו ראיות.
מעבר לכל האמור ברי כי במסגרת ניהול התיק יהא צורך לבחון את הפעולות שביצע התובע בעצמו על מנת להקטין את נזקיו.
סיכומו של דבר
מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי בכל הנוגע לסיכויי התביעה אין הצדקה לפטור את התובע מאגרת המשפט ביחס למלוא הסכום הנתבע אלא ביחס לחלקו בלבד. הקשיים שפורטו בהחלטה זו והעובדה כי לפחות ביחס לחלק מהסעדים שהתבקשו המחלוקת הינה מחלוקת משפטית גרידא אינם מאפשרים לכמת באופן מדויק את הסכום לגביו ניתן לומר כי סיכויי התביעה הם טובים באופן שיצדיק פטור מאגרה.
בנסיבות אלו הקביעה כאמור הינה על בסיס אומדנא בלבד ומבלי שיש בכך כדי לקבוע מסמרות כלשהן ביחס למלוא הסעדים המבוקשים.
לאחר שבחנתי את כל האמור סבורני כי ביחס לסכום של 800,000 ₪ מתוך סך התביעה יש לפטור את התובע מאגרת המשפט.
במישור המעשי הרי שאם עומד התובע על מלוא התביעה הוא ישלם את האגרה בגין הסכום הנתבע שמעל 800,000 ₪ והתביעה תישאר בנוסחה כפי שהוא. להבדיל, אם מבקש התובע לצמצם את כתב התביעה לסכום של 800,000 ₪ הוא יגיש כתב תביעה מתוקן תוך שהוא מפרט ביחס לכל אחד מהסעדים שנתבעו את הסכום המדויק המבוקש כך שחיבור הסכומים כולם יגיע לסך של 800,000 ₪. כל האמור יבוצע עד ליום 01.09.2019.
משלא התבקשה איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ט, 26 יולי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ניסן קרינאוי ת.ז.
נתבע: בנק הפועלים בע"מ חברות
שופט :
עורכי דין: