ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הסתדרות העובדים הכללית החדשה נגד המועצה הדתית ירושלים :

לפני:

כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא
נציג ציבור (עובדים) גב' דרורה נבון
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף בנבנישתי
המבקשת
הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מרחב ירושלים

ע"י ב"כ: עו"ד ירון סיני
-
המשיבה
המועצה הדתית ירושלים

ע"י ב"כ: עו"ד אשר אקסלרד

פסק דין

לפנינו בקש ת המבקשת (להלן גם: "ההסתדרות"). לצו מניעה לביטול סיום העסקתהן של 16 בלניות ובלן אחד (שייקראו יחדיו להלן: "הבלניות") מהמשיבה.

העובדות הצריכות לעניין
המשיבה ,מועצה דתית אשר הוקמה מכוח חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א-1971 (להלן: "חוק שירותי הדת"), לשם מתן שירותי הדת בעיר ירושלים ובסביבתה. המשיבה, בין היתר, מפעילה מקוואות ברחבי העיר ירושלים בהן הועסקו הבלניות .
בעקבות רפורמות שבוצעו ומתוך מטרה לשמירה על תפקודה התקין של המשיבה נוכח גרעונות שנצברו בה , הועבר בשנת 2002 ניהולה לידי ועדה ממונה (להלן: " הועדה הממונה"). החל משנת 2007, מונה ליו"ר הוועדה ממונה במשיבה, מר יהושע ישי (להלן: "מר ישי").
לנוכח מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה בעשור הקודם (על פי גרסתה והמסמכים שצירפה הגיעה לכדי גרעון של 44 מלש"ח בשנת 2007 (ר' נספח ב' לתגובתה), הוכנה בתחילת שנת 2008 על ידי מר ישי תכנית הבראה (להלן: "תכנית ההבראה משנת 2008"). תכנית זו נדונה ואושרה תחילה בישיבת הועדה ממונה (ר' פרוטוקול הוועדה מיום 7.1.08 שצורף כנספח ה' לתגובה), ואושרה כמה שנים לאחר מכן על ידי המשרד לשירותי דת (להלן גם: המשרד)
בהמשך לדיונים בוועדה הממונה לאישור התכנית, נדונה סוגיית פיטוריהם של עובדי המשיבה. כך, במסגרת דיון הוועדה הממונה מיום 14.1.08, נדונו קריטריונים לפיטורים. ביחס לעובדי המקוואות (שהבלניות נכנסות תחת הגדרתו) נקבע כי "לגביהם יש לערוך בחינה מקיפה בנפרד" (ר' פרוטוקול הוועדה מיום 14.1.08 נספח ו' לתגובה). בהמשך לכך, ביום 13.2.08 התקיימה ישיבה של הועדה הממונה, במסגרתה נדונה תכנית פרישה מרצון של מספר עובדים. על פי הפרוטוקול נקבע כי "יש לתאם עם וועד העובדים וההסתדרות תכנית פרישה מרצון". על פי הפרוטוקול, תנאי התכנית אושרו במסגרת אותה ישיבה. אמנם לא הוצגה בפנינו אסמכתא לכך שזו אכן תואמה עם ועד העובדים וההסתדרות, אך יחד עם זאת, המבקשת אינה חולקת כי אישרה את תכנית ההבראה משנת 2008.
לטענת המשיבה, לאחר שעובדי המקוואות לא הסכימו לפרוש מרצון במסגרת הסכמים שנכרתו על רקע תכנית ההבראה משנת 2008, התגבשה ביום 28.1.10 החלטת הוועדה הממונה להוציא עובדים שהגיעו לגיל 60 וששכרם גבוה, לגמלאות בהתאם להוראות ס' 18(א) . כעולה מפרוטוקול ישיבת הועדה הממונה מה- 28.1.10 נקבע כי "מאשרים יישום ס' 18(א) לחוק שירות המדינה גמלאות על עובדים שעלות שכרם גבוהה יחסית ושמלאו להם 60, או על עובדים שטרם מלאו להם 60 אולם צברו 30 שנות עבודה" (נספח ח' לתגובה , להלן: "ההחלטה")). לגרסת המשיבה, שלא הוכחשה או נסתרה על ידי המבקשת , במהלך השנים שלאחר קבלת ההחלטה ובמסגרתה, בשנים 2013-2016, הוצאו 34 עובדים ל גמלאות מכוחה.
ביום 4.4.16, התקיימה ישיבה של נציגי המשיבה, ביחד נציגי המשרד לשירותי דת (על פי הנטען על ידי נציגי המשרד , ישיבה זו מתקיימת אחת לחציון ומטרתה בקרה על התנהלותה התקציבית של המשיבה - ר' עמ' 3 ש' 13-18 לפרו '). במסמך שהוצא לאחר אותה פגישה נקבע כדלקמן " להגיש תכנית התייעלות עד סוף 2017 באופן שיוכלו להתנהל ע"פ תקציב רגולציה – כלומר צמצום 4.7 מלש"ח " (נספח ט' לתגובה) (לפי גרסאות אחרות צמצום של 3.6 מלש"ח- ר' ס' 85 לסכומי המשיבה) . מהסברם של נציגי המשרד שהעידו לפנינו, הסתבר שמדובר ב"מענק איזון" שהמשיבה קיבלה מהמדינה כחלק מתכנית ההבראה משנת 2008, וכי בשנת 2018 יקוצץ אותו "מענק איזון" מתקציבה של המשיבה. המשיבה נדרשה להתיעל נוכח כוונה צפויה זו לקצץ בתקציב הנוסף שהיתה מקבלת עד אז.
במהלך חודש נובמבר 2017 שלחה המשיבה לבלניות מכתבי זימון לשימוע בנוסח אחיד כ דלקמן (להלן: " הזימונים לשימוע "):
ס' 18(א) לחוק שירות המדינה גמלאות הקובע כי: 'עובד ששירת עשר שנים לפחות, רשאי נציב השירות להחליט על יציאתו לקצבה אם הגיע העובד לגיל 60', חל גם על תנאי העסקתך מכוח ההסכם הקיבוצי.הואיל והתנאים הקבועים בחוק מתקיימים בך,והואיל ואנו נדרשים לצמצום ולהתייעלות לצורך איזון בתקציבה השוטף של המועצה,הנך מוזמנת לשימוע בעניינך, בה תעלה האפשרות להוצאתך לפרישה לגמלאות"
העתקי הזימונים נשלחו במקביל למשלוחם לבלניות גם אל מר רמי הראלי, מחזיק תיק המועצה אצל המבקשת (להלן: " מר הראלי"), והתקבלו אצלו ב 8.11.17 .
בהמשך לזימונים לשימוע, נערכו בתקופה שבין 21.11.17-4.12.17 השימועים לבלניות (חלק מהעתקי פרוטוקול ישיבות השימוע צורפו כנספח י"א לתגובה).
ביום 11.12.17 , בעקבות פנייה של מספר בלניות להסתדרות לאחר השימועים (כך על פי הנטען) נערכה פגישה בנוגע להליך סיום העסקת הבלניות בהשתתפות נציגי המשיבה, ההסתדרות והמשרד לשירותי דת . אשר לדברים שסוכמו באותה פגישה – חלוקים הצדדים.
בתחילת שנת 2018, נפגש מר עודד פלוס, מנכ"ל המשרד (להלן: " מר פלוס") עם עו"ד ארז קמיניץ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ר' עדותו בעמ' 4 ש' 3-6), במסגרתה אושר תקציב המועצות הדתיות לשנת 2019. על פי עדותו של מר פלוס, תקציב המשיבה היה אמור לגדול באופן משמעותי (בכ-11 מלש"ח לטענתו – ר' עדותו בעמ' 4 ש' 6). לטענת המבקשת, ההודעה על הגידול בתקציב 2019 הובאה לידיעתה של המשיבה עוד בטרם ניתנה ההחלטה הסופית בדבר סיום העסקת הבלניות. נסיבות ההודעה למשיבה ונפקותה ידונו בהמשך.
ביום 15.1.18 התכנסה הועדה הממונה ודנה בכך (פרוטוקול הישיבה צורף להודעת המשיבה מיום 15.7.18). ההחלטות בנוגע להמשך העסקתן של הבלניות נשלחו אליהן ביום 22.4.18. על פי הנתונים שנמסרו על ידי הצדדים (ר' הפירוט בטבלה שנשלחה על ידי המשיבה בהודעתה מיום 15.7.18 וכן 10 לסיכומי המבקשת) - 13 בלניות סיימו את עבודתן בתאריכים שונים, הנעים בין 01/2018 ועד מרץ 2019, ו-4 בלניות נשארו בתפקידן.
ביום 13.5.18 פנתה ההסתדרות במכתב אל המשיבה בדרישה לבטל את הפסקת עבודת הבלניות (כאשר במועד זה כבר סיימה בלנית אחת את עבודתה במשיבה). בהמשך לכך, ביום 28.5.18 התקיימה פגישה בין הצדדים. במסגרת אותה פגישה, דרשה המבקשת להקפיא לאלתר את סיום ההעסקה – דרישה שלא נענתה, וכך בסוף אותו חודש, סיימו עוד 6 בלניות את עבודתן. בהמשך לכך, פנתה המבקשת במספר התראות לפני נקיטת הליך משפטי, ומשלא קיבלה מענה, ביום 3.7.18 הוגשה הבקשה דכאן.
כיום, על פי הנתונים שהוצגו בפנינו, סיימו את עבודתן כל הבלניות נשוא הליך זה, כאשר ביחס לכמחצית מהבלניות שסיימו עבודתן, , הדבר קרה עוד לפני הגשת הבקשה דנא.

טענות המבקשת
עסקינן בפיטורין בניגוד לחוקת העבודה המחייבת קיום משא ומתן עם הארגון היציג של העוב דים בטרם קיומם של פיטורי צמצום, וכן קבלת הסכמת הוועד לפיטורי עובדים. השימוש בס' 18(א) חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן: "סעיף 18(א)" " חוק הגמלאות"), נעשה רק ככסות ונועד לעקוף את חובת המו"מ עם ההסתדרות לפי חוקת העבודה.
לחילופין, אף אם היתה למשיבה אפשרות לעשות שמוש בהליך לפי ס' 18(א) לחוק הגמלאות, הרי שגם ההליך הזה לא התקיים לפי התנאים האמורים בו, מאחר שלבלניות לא הייתה אפשרות לערור על ההחלטה בפני ועדת שירות ואף לא הובאה לידיעתן האפשרות לעשות כן.
המשיבה הפרה את ההסכמות שהושגו עם ההסתדרות במסגרת פגישתם מיום 11.12.17, לפיהן יפוטרו רק בלניות שהסכימו לכך, ואלו שיסרבו, ימשיכו לעבוד כרגיל עד גיל פרישה חובה.
לא הייתה הצדקה לפיטורי הבלניות אף מתוך צעדי התייעלות וצמצום שכן למשיבה אושרה תוספת תקציבית גדולה בשנת 2019.
בהחלטות השימוע לא נלקחו בחשבון נסיבותיהן האישיות של הבלניות, כפי שאלו הוצגו בפני המשיבה במסגרת השימועים שנערכו לאותן בלניות.
הפיטורים היו תוך הפליה מחמת גיל.

טענות המשיבה
שיקולי התייעלות כלכלית מוצדקים לצורך הפסקת עבודתו של עובד לפי ס' 18(א) לחוק הגמלאות.
סיום ההעסקה נעשה מתוך הצדקה כלכלית ולאור הגרעון של המשיבה. כמו-כן הבלניות שפוטרו קיבלו שכר גבוה משמעותית מיתר הבלניות, גם באופן שמנע מהמשיבה להעסיק בלניות נוספות ובכך להיטיב את השירות שניתן. (הבלניות שהופרשו מקבלות עבור 10%היקף שעות מצומצם תקן ושכר בשעור של ככפל המשרה שבפועל עובדות ובכך גם מצמצמות תקנים שנדרשים למתן שירותי בלנות)
הייתה התחשבות ככל שניתן בנסיבותיהן האישיות של הבלניות ולראיה, לחלק מהבלניות נדחה המועד לפרישתן. כבר לכתחילה וחלף פרישה בגיל 60 , דחתה המשיבה את סיום העסקת כלל ה16 ל2017 ע"מ שיגיעו לגיל 62 – קבלת קצבת זקנה וסיום עבודתה של אחת מהן נדחה ל2017 כדי לאפשר גם לה להגיע לגיל זה.
בהתאם להלכה, הוצאה לפרישה לפי ס' 18(א) אינה מהווה הפליה מחמת גיל. מכל מקום העדר כל כוונה להפלות מטעמי גיל ממתברר מתוך כך שהמשיבה לא פיטרה מי שאינה מקבלת תנאים חריגים כאמור לעיל גם בהיות ה בגיל זה .

דיון והכרעה
את הדיון בסוגיה שלהלן נחלק לשלבים כדלקמן:
ראשית נבחן, האם בפיטורי הבלניות לפי ס' 18(א) , היה על המשיבה לקבל את הסכמתה של המבקשת או למצער, לקיים היוועצות עימה, בהתאם להוראות ס' 70 ו-8 0 לחוקת העבודה. ככל שהתשובה לכך חיובית, נפנה לבחון האם התקיימו התנאים בס' 70 ו-80 לחוקת העבודה, הדורשים את הסכמתו של וועד העובדים ו/או הארגון היציג (במקרה דנא המבקשת).
שנית, ככל והמסקנה תהא כי ניתן היה לפטר את המשיבות בהתאם להוראות ס' 18(א), נפנה לבחון האם השימוש בסמכות זו נעשה כדין. בתוך כך ייבחן קיום ההוראות המחייבות בהסדר לפי ס' 18(א) וכן אופן הפעלת שיקול הדעת על ידי המשיבה.
שלישית, נפנה לבחון האם אכן הוסכם בין הצדדים על כך שלא יפוטרו בלניות שלא הגיעו לגיל פרישה חובה, והאם הסדר זה מחייב את המשיבה.
רביעית, נפנה לבחון האם הוצאתן של הבלניות לגמלאות נעשתה תוך הפליה מחמת גיל.
לבסוף נשקלל את כלל העולה מן האמור לעיל, ונבחן את הסעד הראוי בנסיבות עניין.

הוצאה לקצבה לפי ס' 18(א) לחוק הגמלאות
הצדדים מסכימים כי על יחסי העבודה בין הבלניות למשיבה חלות הוראותיה של חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן: " חוקת העבודה"). הוראות חוקת העבודה אימצו בעניינים מסוימים את הוראות חוק הגמלאות לרבות, הוראות סעיף 18(א) כמפורט בסעיף 79 לחוקת העבודה הקובע לאמור:
"בענין פנסיה לעת זיקנה, לנכות, לאלמנה וכיו"ב, תנהג הרשות לגבי העובדים על פי חוק הגימלאות של עובדי המדינה, עד לחקיקת חוק גימלאות מיוחד לעובדי הרשויות."
סעיף 18(א) קובע:
עובד ששירת עשר שנים לפחות, רשאי נציב השירות להחליט על יציאתו לקצבה אם הגיע העובד לגיל 60 והוא חייב לעשות כן בתום החודש שבו הגיע העובד לגיל פרישת חובה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004 (בסעיף זה – גיל פרישת חובה); אולם נציב השירות רשאי, באישור ועדת השירות ובהסכמת העובד, להרשות את המשך העסקתו של עובד מעבר לגיל פרישת חובה לתקופה שלא תעלה על התקופה שיקבע, אם הוכח להנחת דעתה של ועדת השירות שהעובד מסוגל להמשיך בעבודה במשרתו.
מדובר בהסדר ייחודי, המ אפשר הוצאה של עובד ל פרישה כפויה בטרם הגיעו לגיל פרישה, בהינתן העובדה כי העובד צבר עשר שנות ותק. הפעלת סמכות זו היא חד-צדדית, ועל כן נקבע בפסיקה, היא דומה במהותה להחלטה על פיטורים (ר' ע"ע (ארצי) 158/09 ברוריה אור שחר נ' עיריית ראשון לציון [פורסם בנבו] (13.7.09), להלן: " עניין ברוריה שחר"). עוד נקבע בפסיקה, כי מנעד השיקולים בהפעלת סמכות זאת, אינ ו מוגבל רק ל"היעדר כשירות" מפאת גילו של העובד, והוא כולל גם שיקולים כגון צמצ ום בעבודה, חידוש והתייעלות וכו':
"הסמכות החד-צדדית הנתונה לעיריה להוציא עובד לגמלה לפני הזמן הקבוע בחוק אינה בלתי מוגבלת. כמו כל רשות ציבורית, השימוש בסמכות צריך להיעשות במסגרת הקבועה בחוק, משיקולים ענייניים, בסבירות, בהגינות ובתום לב. בכפוף לכך, אין כל הוראה בחוק המגבילה את היקף שיקול הדעת הנתון לעיריה בהפעלת סמכותה זו. בקשר לכך אין כל יסוד לטענת המערערת כי ניתן לעשות שימוש בסמכות זו רק במקרה של העדר כשירות מפאת גילו של העובד. אין כל תימוכין לפרשנות מצמצמת זו. נהפוך הוא, יכולים להיות שיקולים מגוונים המצדיקים הפעלת הסמכות לפי סעיף 18(א) ובכלל זה - מבלי להגביל - צמצום בעבודה, חידוש והתייעלות הנהלות (השוו פיסקה 82.521 לתקשי"ר). הכלל הוא שכל שיקול אמיתי, שיש לו הצדקה עניינית והעומד במבחן הסבירות והמידתיות יכול להצדיק הפעלת הסמכות לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות ". (ההדגשות אינן במקור – ש.ב.)
אין חולק כי הפסקת עבודה בנסיבות מסוימות, מחייבת, בהתאם להוראות חוקת העבודה, קבלת הסכמת ועד העובדים (ר' ס' 75 לחוקת העבודה)-
פיטורי עובדים בהסכמת נציגיהם – פיטורי עובדים, חוץ מעובדים בתקופת ניסיונם, ייעשו רק מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית בין הרשות ובין ועד העובדים או מרכז הסתדרות הפקידים ובאין הסכמה עוברת ההכרעה לבוררות מוסכמת בהתאם לסעיף 84.
ר' גם ס' 82 לחוקת העבודה הקובע כי שינויים בעבודה או תנאיה מחייבים קיום מו"מ עם ועד העובדים והם לא יכנסו לתוקף בטרם מיצוי ההתדינות האמורה.
ואולם בשאלה האם ישנה התנגשות בין ס' 18(א), לבין הוראות חוקת העבודה הכריע בית הדין הארצי בעני ין ברוריה שחר :
" .. האם הוגבלה סמכות העיריה לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות בהסכמים קיבוציים שעניינם פיטורי צמצום בעיריה... נפסק במפורש כי אין בהוראות ההסכם הקיבוצי משהו הגורע מסמכות העיריה להשתמש בסעיף 18(א) ל חוק הגמלאות .."
אמנם בעניין מזכרת בתיה ( עס"ק (ארצי) 60/09 המועצה המקומית מזכרת בתיה נ' הסתדרות המעו"ף (12.8.09)) נקבע , כי יש לבחון מבחינה מהותית את עילת ה פיטורים, וכאשר עילת הפיטורים היא בשל עבירת משמעת, אזי אין מקום לפנות להסדר הקבוע בסעיף 18(א), אלא יש לפנות להליך בדין משמעתי על פי דין. אלא שלטעמנו אין ענין מזכרת בתיה רלבנטי לענייננו : כפי שצוין בעניין ברוריה שחר , ס' 18(א) מקנה למעסיק אפשרות להשתמש בסמכות זאת גם בשל הצורך בהליכי צמצום וייעול – כאשר הפעלת שיקול הדעת בהפעלת סמכות זאת , כמו בכל החלטה של רשות מנהלית, כפופה למבחני המידתיות, תום הלב והסבירות. בנסיבותיו של עניין מזכרת בתיה, לא היה מוצדק להשתמש בהסדר לפי ס' 18(א), כאשר ברור כי לעילת הפיטורים קיימים הליכים ייעודיים וספציפיים המוס דרים בדין (ושתוצאותיהם עשויות להיות שונות מפיטורין). מנגד, כאשר מדובר בפיטורי צמצום או יי עול, נקבע, כי תכליתו של ההסדר בסעיף 18(א) הינה לאפשר התייעלות וגמישות ניהולית , ועל כן הליך זה מוחרג ממערכת ההסדרים החלים בקשר להליכי הפיטורים המעוגנים בחוקת העבודה (ר' ס"ק 167/03 הסתדרות הפקידים נ' עיריית ראשון לציון [פורסם בנבו](6.5.04) ).
מעבר לכך, הודגש בפסיקת בית הדין הארצי, כי ניתן להוציא עובד לגמלה מכוח ס' 18(א), אף במקרה בו קיים הסכם בין הועד להנהלה על פיטורי עובדים, ואף שאותו עובד לא נכלל במסגרת ההסכם - "סמכות הוצאה לגימלאות מכח סעיף 18(א) לחוק הגימלאות, שאומץ על ידי הרשויות המקומיות, היא הליך אוטונומי המאפשר הוצאתם של עובדים לגימלאות החל מגיל 60 מבלי כל קשר להליך של צמצומים" (ר' עס"ק 1007/04 הסתדרות המעו"ף - עיריית ראשון לציון [לא פורסם] (ניתן ביום 19.8.04), צוטט בעניין ברוריה שחר). מכאן, שהאפשרות לפעול לפי ס' 18(א) אינה מחייבת קיום הלי כי מו"מ עם הוועד במקרה של הליכי צמצום או ייעול לפי ס' 82 לחוקת העבודה.
לאור האמור, הרי שככל וסיום העסקתן של הבלניות נעשו על רקע הליכי צמצום או ייעול, הרי שהיה זה בסמכותה של המשיבה לעשות שימוש בס' 18(א), וזאת מבלי להיזקק להוראות האחרות הקיימות בחוקת העבודה, לרבות לפי ס' 70 וס' 82.

האם נפל פגם באופן היישום של ס' 18(א)
משקבענו כי לא הייתה מניעה להפסקת עבודתן של הבלניות לפי ס' 18(א), נפנה עתה לבחון, כטענת המבקשת האם נפלו פגמים בהפעלת סמכות זו . טענות המבקשת בעניין זה נוגעות לשני רבדי ההחלטה: האחד, מהותי-נוגע לאופן הפעלת שיקול הדעת על ידי המשיבה, ובעיקר לכך שלא הייתה הצדקה כלכלית או לפחות זו לא נבחנה כראוי על ידי המשיבה וכן למשקל שלא ניתן לנסיבותיהן האישיות של הבלניות והשני, טכני- נוגע לפגמים פרוצדוראליים ביישום הסמכות לפי ס' 18(א) לחוק הגמלאות.

האם נפל פגם באופן קבלת ההחלטה לפי ס' 18(א)
על פי הלכה הידועה מקדמת דנא, הביקורת השיפוטית המופעלת על החלטה של רשות מנהלית היא מצומצמת, ועל-כן התערבות או שינוי ההחלטה תיעשה רק כאשר "נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי-סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית-הדין אף לא ישים שיקול-דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות" (ר' ע"ע 1123/01 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים - צויזנר לו (2001) 438 ).
החלטה של רשות מנהלית, צריכה להינתן בין היתר לאחר בדיקה שקולה, עניינית הוגנת, ושיטתית ולאחר שהונחה בפניה התשתית העובדתית המלאה- כולל תשתית שאינה עולה בקנה אחד עם גישתה הראשונית (ר' בג"צ3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865 899 ) -
על בסיס הלכות אלו נבחן להלן האם החלטת המשיבה להוציא את הבלניות לגמלאות נעשתה בהתאם לכללי המנהל התקין והאם הייתה סבירה ומידתית.
לטענת המשיבה, כפי שהופיעה בתגובתה ובתצהירי מר ישי ומר אפרים סיני, החשב המלווה למשיבה מטעם המשרד (להלן: " מר סיני"), הרקע להחלטה להביא לסיום העסקתם של הבלניות הייתה תכנית ההבראה משנת 2008 (במסגרתה נתקבלה ההחלטה) ותכנית ההתייעלות שהוכנה מכוח ההודעה על הקיצוץ בתקציב 2018 מיום 4.4.16 (להלן: "תכנית ההתייעלות") (ר' הסעיפים הזהים:ס' 25 לתצהיר מר סיני וס' 17 לתצהיר מר ישי). לכאורה עולה מכאן שעסקינן בשני שיקולים מצטברים.
אלא שמעדויותיהם של מר ישי ומר סיני, עלה כי הבסיס העיקרי והראשוני לסיום עבודת הבלניות היה תכנית ההבראה משנת 2008 (ובתוך כך ההחלטה מיום 28.1.10). כך העיד מר סיני (עמ' 18 ש' 16-21) -
ש. אם הייתם יודעים כבר ב-2017 על ה"מתנה", אתה לא לוקח טרמפ...
ת. הליך ההפרשה של הבלניות, מקורו ב-2008; הפגיעה ביועמ"ש ופיטורי מבקר הפנים, הפרשת הספקים החיצוניים, נבע אד-הוק מקיצוץ מענק ירושלים של 4.7 מיליון שנדחה ל-2019. המשכנו בתהליך ההתייעלות. הדברים השתלבו לנו בפועל אך המקור של הצמצום של הבלניות הוא תוכנית ההבראה המקורית של 2008. ב-2016 צמצמנו ספקים, כל אדם שהגיע לגיל פרישה וזה השתלב לנו. גם ההתייעלות של 2017, גם בתוכנית זו נגענו בעובדים.
מר ישי אף הדגיש בעדותו ש סיום העסקת הבלניות כלל לא הי ה חלק מתכנית ההתייעלות (ר' עמ' 20 ש' 1-11) -
ש. מדובר כאן בתכנית התיעלות ב2016
ת. זה סיפור אחר. המשרד דרש שנערך לתקציב מקוצץ ב2018. אני לא חשבתי שאקבל תפקיד נוסף לשוטף כי ב2010 היה גרעון שאושר על ידי האוצר של 33 מליון שח קבלנו מענק חצי וחצי כהלוואה. אז ישמנו תכניות ההתיעלות. הפתיעו אותי ב2016 שחוץ מזה אנחנו מקבלים גם מענק ירושלים. אני חשבתי עד אז שזה חלק מהתקציב השוטף. אמרתי שאם יורידו לי המענק הזה אצטרך לסגור מקוואות שכן 50 אחוז מפעילות המועצה הדתית זה המקוואות. כיון שנדרשתי לצמצם 4.7 מליון, הראיתי במה אני מתייעל ואמרנו שנבטל יועמ"ש, מבקר פנים, הנהלת חשבונות, לא נקבל עובדים חדשים במקום אלה שיוצאים לפנסיה.
ש. דובר גם על יציאה לגמלה של הבלניות
ת. לא היה צריך לדבר על זה . הן כבר בתכנית הראשונה. אני לא זוכר שהכנסתי את הדבר הזה כי הבלניות מובנה במסגרת המובנית של ההבראה במ2010.
הנה כי כן, מר ישי ומר אפרים, מקבלי ההחלטות העיקריים במשיבה, מודים בפיהם כי ההחלטה על סיום ההעסקה ני תנה מכוח תכנית ההבראה משנת 2008, וכי תכנית ההתייעלות, אף אם המחישה עוד יותר את הצורך בכך, לא כללה את פיטורי הבלניות. מכך מוסק, שסיום העסקת הבלניות היו נעשים גם ללא ההודעה על הקיצוץ בת קציב. עדויות אלו מתיישבות עם טענת המשיבה, לפי גם בשנים שקדמו להליך נשוא תביעה זו, הוצאו בלניות לפ רישה מוקדמת בין השנים 2013-2016, עוד לפני שנודע על הקיצוץ הצפוי בתקציב 2018 ועם הטענה שלא נסתר ה שסיום עבודת הבלניות נדחה כדי לאפשר פרישה במועד קבלת קצבת זקנה (גיל 62 במקום 60). .
על פניו, משעלה מעדויות המשיבה כי סיום העסקת הבלניות לא הי ה חלק מתכנית ההתייעלות, מתייתר לכאורה הצורך בהכרעה האם החלטת המשיבה לפטר את הבלניות לקתה בחוסר סבירות לנוכח הודעות נציגי המשרד בדבר הגדלת התקציב הצפויה לשנת 2019 (ככל שהיה מקום להסתמך על הודעות אלו) . אלא שלמרות שכך העידו עדיה, המשיכה המשיבה בסכומיה לטעון כי גם תכנית ההתיעלות מהווה גם היא הצדקה להחלטה (ר' ס' 18-19 לסיכומים). משכך, תיבחן בהמשך החלטתה של המשיבה גם לאור הקיצוץ שהיה צפוי בתקציב 2018 ולאור ביטולו.

האם ההחלטה על הפסקת העבודה מכוח תכנית ההבראה משנת 2008 הי א סבירה כמפורט בחלק העובדתי, כחלק מתכנית ההבראה לשנת 2008, הוחלט על ידי הוועדה הממונה ביום 28.1.10 לעשות שימוש בהסדר לפי ס' 18(א) ולהוציא לפרישה בלניות שהגיעו לגיל 60 ואשר שכרן גבוה. כך, מר ישי אישר בעדותו, כי עם הגיען של בלניות לגיל המאפשר את הוצאתן לגמלה וששכרן היה גבוה, הוצאו מכתבים באופן אוטומטי (עמ' 20 ש' 24). בניגוד לטענת המבקשת, מר סיני ומר יחזקאל כהן מנהל אגף תכנון ותקצוב במשרד לשירותי דת ((שהובא להעיד מטעם המבקשת), להלן: "מר כהן") אישרו לפנינו כי תכנית ההבראה הייתה שרירה וקיימת בעת ההחלטה על הפסקת עבודת הבלניות ( ר' עדות מר כהן עמ' 5 ש' 2-3 ועדות סיני בעמ' 14 ש' 4-5).
לטעמנו, אף אם תכנית ההבראה הייתה רלוונטית במועד ההחלטה , ביצוע מהלך שכזה, מבלי שנעשתה בדיקה אד-הוק בסמוך לאותו הליך, כי צעד זה אכן מתחייב מן המצב הכלכלי העדכני וכן לאחר שנבחנו נתונים נוספים, לרבות עמדותיהן של הבלניות ואפשרויות חלופיות – יכול להיחשב כבלתי סביר ו בלתי מידתי.
אלא שבאשר למצבה הכלכלי של המשיבה בסמוך להחלטה על סיום העסקתן של המשיבה העיד מר סיני (עמ' 14 ש' 21-25) –
ש. איך נראה תקציב המועצה 2017, 2018?
ת. 2017 הסתיים בגירעון של כ-300,000 ₪, 250,000; הגירעון הנצבר עלה בכמה מאות אלפי שקלים. תקציב 2018 יש לנו דו"ח חציוני חיובי. מעל 1,000,000 שקל. מתוך ראייה לייצב את המערכת. ב-2017 נכנסו הסכמים קיבוציים, היה שינוי בשכר מינימום והיה שינוי רוחבי בשכר הבלניות, זה גרם לגירעון באותה שנה. בעקבות אותו גירעון היינו צריכים להגיש הסבר למנכ"ל משרד הדתות.
עדותו של מר סיני נתמכה על ידי עדותו של מר כהן, שהכיר היטב את מצבה הפיננסי של המשיבה, אשר ציין כי בשנת 2017 סיימה את המשיבה את השנה בגרעון שוטף (עמ' 7 ש' 10-12) וכן על ידי עדותו של מר פלוס (עמ' 10 ש' 6-7).
אם כן, גם בעת קבלת ההחלטה לעשות שימוש בסעיף 18(א) היתה המשיבה מצויה הן בגרעון שוטף של מאות אלפי ש"ח והן בגרעון מצטבר של מליוני ש"ח , (שהתקיים גם ללא קיצוץ ההטבה שהיה צפוי בראשית 2018). גם אם בהמשך היה דו"ח חציוני חיובי בכך כדי לפגוע רטרואקטיבית בהפעלת שקול הדעת של המשיבה ובכלל זה יתכן שסיום עבודת הבלניות תרם לכך).
נעיר כי המשיבה לא הציגה מסמכים ודו"חות כספיים על מנת לבסס את טענתה, על אף שלא הוצגה כל מניעה להצגתם. מאידך, המבקשת לא ביקשה להציג מסמכים אלו ולא חלקה עליהם ולמעשה נוכח העובדה שאליבא דמבקשת עצמה היתה הדברות בין הצדדים קודם לכן, ואף עלה כי לעדי המבקשת קשרים ישירים עם הנהלת המשרד בנושא- דומה כי היא מודעת לכך. משנטל ההוכחה במקרה זה הוא על כתפי המבקשת, ומשלא פעלה לסתור טענה זו, לא הופרכה טענתה של המשיבה בדבר הגרעון הכלכלי בשנת 2017. הוא כשלעצמו הצדיק מסביר באופן סביר את עמדת המשיבה להמשיך ולממש את ההחלטה גם בשנת 2018.
אשר לשאלת הצורך בהמשך ישום תכנית ההתיעלות: על מנת לסבר את האוזן, נציין תחילה, כי כפי שהוברר על ידי נציגי המשרד ,ביטול הקיצוץ לא היה ביטול מוחלט , אלא רק דחיית ההשפעה שלו לשנת 2019, שאז היה צפוי (מטעמים אחרים) גידול בתקציבה של המשיבה, כאשר המשמעות המצרפית היא גידול בתקציב אך קטן יותר (לאור הקיצוץ) (ר' עדות מר כהן בעמ' 4 ש' 18-19).
טוענת המבקשת, כי לאור הגידול המשמעותי שהיה צפוי בתקציבה של המשיבה לשנת 2019, שהובא לידיעתה עוד בטרם הופסקה עבודת הבלניות, כבר לא הייתה הצדקה לסיום העסקת הבלניות. בטרם תבחן הטענה נדגיש, כי ההחלטה האם הגידול בתקציב מייתר את הצורך בכך, כפופה לגבולות הביקורת השיפוטית המופעלת על החלטה מנהלית .
ראש לכל, יש ליתן הדעת לשאלה האם הגידול בתקציב אכן הובא לידיעת המשיבה במועד שבו היה עליה "לחשב מסלול מחדש" מבחינת סיום עבודת הבלניות וכן האם האופן שבו נמסר ה ההודעה אפשר הסתמכות עליה. טענות המשיבה לפיה ההבטחות אודות הקיצוץ נטענו בעלמא, כך שהיא לא היתה אמורה לפעול לפיהן, נסתרו על ידי עדויותיהם של מר עודד פלוס, מנכ"ל המשרד (להלן: " מר פלוס") ומר כהן. מר כהן, העיד כי ההודעה אודות ביטול הקיצוץ הובאה לידיעת המשיבה בסביבות החודשים מרץ 2018-אפריל 2018 (עמ' 5 ש' 5-8). אמנם ההחלטה על הפסקת עבודתן של המשיבות התקבלה בישיבת הוועדה הממונה כבר בחודש ינואר 2018 – אולם מכתבי הפסקת העבודה נשלחו לבלניות רק ביום 22.4.18, כך שהיה פרק זמן שבו יכולה הייתה המשיבה לשקול את החלטתה מחדש.
אשר למשמעות אותה הודעה - נציגי המשרד העידו, כי גם ללא מסמך רשמי, היה מקום לביטול אותה תכנית התיעלות (ר' עדות מר פלוס בעמ' 7 ש' 13-32 ועדות מר כהן בעמ' 6 ש' 17-19). מר כהן אף ציין מפורשות כי הנחה את החשב הכללי לבטלה (עמ' 6 ש' 31-32 ובעמ' 5 ש' 21-25).
לכאורה, על כן, התבקש כי המשיבה , למרות שכבר החליטה לסיים העסקת הבלניות, ובטרם משלוח מכתבי הפיטורין, תשקול שוב עמדתה נוכח כך.
אלא שהוברר גם מתוך עדויותיה ם של נציגי המשרד , כי לצד אמירתם כי הגידול הצפוי בתקציב בשנת 2019 מייתר את תכנית ההתייעלות, לא הכחישו כי אין הדבר מאיין לחלוטין את הצורך בהמשכת הליכי התייעלות אחרים. כך, ציין מר פלוס כי גם לאחר הבשורה אודות ביטול הקיצוץ והגידול בתקציב אין זה אומר שבהכרח אין גירעונות בתקציב המשיבה (עמ' 8 ש' 1-3). מר פלוס אף הודה כי אינו בקיא בכל פרטי ההתייעלות שהמשיבה נדרשה לבצע - " אני מודע לבעיה אחת אם יש בעיות נוספות ובגללם צריך להתייעל אז נתייעל" (עמ' 8 ש' 15). הוא אף ציין, כי לצד אותה בשורה, הוא עדיין הנחה את המועצות הדתיות – " אל תחשבו על תכניות להגדיל פעילות או לקלוט עוד עובדים אלא בשנה הזו קיבלתם תוספת תקציבית שמרתת (נראה כי מדובר בטעות סופר והכוונה ל"משרתת ")אתכם כדי לכסות גירעונות לפטור תקלות" (עמ' 9 ש' 6-8). גם מר כהן, שמכוח תפקידו היה מודע טוב יותר למצבה של המשיבה, הבהיר כי גם אם תכנית ההתייעלות שהוכנה מכוח ההחלטה ביום 4.4.16 מתייתרת, הרי שתכנית ההבראה משנת 2008 עצמה אינה מתייתרת (עמ' 5 ש' 1-8). יתירה מכך, מר פלוס הודה כי כמה חודשים עובר למועד הדיון בתיק זה (11.7.18), התקיים שימוע למשיבה במסגרתה נדונה ההחמרה בגירעון שלה (עמ' 8 ש' 4-11).
אם כן, מוצאים אנו כי גם אם התבטל ה"טעם" ככל שהיה זה טעם לסיום העסקת הבלניות הנעוץ בביטול הצורך בתכנית ההתיעלות, לא ניתן לומר שהיה זה בלתי הוגן או בלתי סביר להמשיך בהליך זה בשל קיומם של גרעונות עדיין (ויוזכר כי תכנית ההבראה היא ל10 שנים מ2012 )
יחד עם זאת, לא השתכנענו כי בזמן אמת, פעלו קברניטי המשיבה לשקול מחדש את הליך סיום עבודת הבלניות נוכח ההודעה על הגידול בתקציב. אדרבא, כאמור מר סיני הדגיש בתצהירו (ס' 38) כי ההודעה על גידול התקציב נטענה בעלמא ללא מסמך כתוב ועל כן לא היה מקום לראות בה כמשהו מחייב, על אף שנציגי משרד האוצר הודיעו כי להודעתם יש משקל מחייב.
ואולם על אף הפגם שבדבר, אין בכך כדי לצבוע את ההחלטה כולה בחוסר סבירות העולה כדי הצדקה להתערבות בה, מכמה טעמים:
ראשית, גם מעדותו של מר פלוס למדנו כי הפרסום הסופי אודות תקציבה של המשיבה לשנת 2017 נעשה רק בסביבות חודש יולי 2018 באופן שמצמצם את המחוייבות שהייתה למשיבה להסתמך על כך (ר' עדותו של מר פלוס על כך בעמ' 4 ש' 19-20).
שנית, כאמור, מהותית, היתה הצדקה סבירה להמשך התהליך גם ללא צורך בתכנית ההתיעלות נוכח מצבה הכללי של המשיבה.
שלישית, אף במנותק מהצורך בהליכי הבראה או קיומו של גירעון, מוטלת על המשיבה החובה לנהל את כספה ביעילות ובהגינות לצורך צמצום וחסכון בהוצאות, כאשר עושה שמוש בכספי ציבור. כמובן שגם אז, על הרשות להראות קשר ישיר וענייני בין צעדי ההתייעלות לבין החלטת הפיטורים (ראו בעניין זה ע"ע 281/07 רשות הדואר - שמואל קלפנר [פורסם בנבו] (9.4.08)) קשר כזה הוצג נוכח ההתנהלות גם בשנים עברו .
זאת ועוד, לצד הצורך הכלכלי הכללי (בין אם הדבר נובע מגרעון או מהליכי התייעלות שאינם נובעים מגרעון) יש להראות כי התקבלה החלטה מושכלת ומידתית שמשרתת את צרכי המשיבה. מר סיני העיד לנסיבות שהובילו לאותו גרעון, שהצריכו התייעלות (עמ' 16 ש' 6-9)
אנו מקפידים שכל עובד יעמוד במסגרת התקינה שלו. בדקנו כל נושא שיכולנו להתייעל, גם פרישת רבנים. היה ברור לנו שאנו הולכים לספוג קיצוץ, בדיעבד התברר שבמהלך 2017 נכנסו שני הסכמים – שכר מינימום ושכר הבלניות, מה שבסופו של דבר, למרות שהתחלנו בתהליכי ההתייעלות, השנה נגמרה בגירעון.
מר ישי ומר סיני ציינו כי קודם להחלטה, נעשתה קדמה בדיקה מקיפה ומעמיקה, במסגרתה עלו הבלניות נשוא הליך זה, כמי שמקבלות שכר חריג ביחס ליתר הבלניות (ר' ס' 26 לתצהירו של מר סיני וס' 18 לתצהירו של מר ישי וכן עדויותיהם בעמ' 21 ש' 2-11 ובעמ' 15 ש' 31-32). המשיבה הראתה באופן מדגמי, באמצעות תלושי השכר וחלק מדו"חות הנוכחות של הבלניות, כי הן מקבלות שכר גבוה באופן חריג (ר' ס' 22-25 לתגובת המבקשת, עליה חזרה בסיכומיה). מר סיני ומר ישי ציינו בעדויותיהם כי הפער בין הבלניות נשוא הליך זה ליתר הבלניות, מקורו בהסכם משנת 99 (ר' עמ' 18 ש' 5 , ששינה את דרך החישוב של היקף המשרה, וכך מר סיני הדגיש בעדותו את השוני – (ר' עדותו בעמ' 16 ש' 17-23) -
ת. רק עובדות זמניות בחצי שנה הראשונה מקבלות שעתי. הן עובדות בממוצע 3.5 שעות ליום (חורף וקיץ), ואז החלוקה של מספר ימי העבודה, כל יום עבודה מייצג 3.5 שעות במכנה של 42 שעות, ממילא נגזר היקף המשרה. אנו אמורים לפתוח עוד שני מקוואות חדשים. המשרד לא מתקצב אותי. הוא יכול לתת לי תקנים חדשים אבל שיטת התקצוב היא נורמטיבית ומתייחס להיקף האוכלוסיה וכו', אני אקבל תקן אבל לא מימון ישיר בגלל גידול של 2 מקוואות. המהלך הזה היה אמור לפתור בעיה כפולה – משאיר לי בלנית במקוואות הקיימים, ומשחרר לי תקנים אמיתיים, בכסף, למקוואות חדשים. כשאני משלם פי 2 לאותה תפוקת עבודה, אני יכול לאייש 2 תקנים.
המבקשת מאידך, לא ניסתה להתמודד עם טענות אלו. טענתה לפיה הבלניות נשוא הליך זה משתכרות שכר נמוך נטענה בעלמא, תוך הפניה לתלושי שכרן אלא שכאמור ,בבחינת גובה השכר למול היקף שעות העבודה בפועל, ניתן להגיע למסקנה אחרת, כפי שמצטייר מטענות המשיבה בנושא . אשר על כן, על אף שלא הוצגו בפנינו נתונים השוואתיים ביחס ליתר הבלניות – לא הופרכה טענה של המשיבה לפיה הבלניות נשוא הליך זה קיבלו שכר גבוה באופן יחסי להיקף משרתן. גם אם מדובר בבלניות ותיקות ודאי חריגה מחלקיות המשרה המתאימה להיקף עבודתן אינה הדרך לתגמול בשל הוותק.
יצוין, כי מר ישי נתבקש במהלך הדיון מיום 11.7.18 להציג נתונים אודות עובדים נוספים אשר מקבלים שכר חריג ביחס ליתר העובדים. כפי שעולה מההודעה שהגיש ביום 4.10.18, מלבד הבלניות, קיימים עוד 2 עובדים שעונים על הקריטריונים של ההחלטה מיום 28.1.10 – קרי, הגעה לגיל 60 ושכר חריג. מר ישי הדגיש, כי חריגות השכר של אותם עובדים פחותה בהרבה מזו של הבלניות ולכא פוטרו. בהיעדר התייחסות מצידה של המבקשת, קיבלנו את הסברו של מר ישי.
אם כן, ישנם די טעמים שיצדיקו הותרת ההחלטה על פרישת הבלניות לפי סעיף 18(א) על כנה גם אם יתכן ש נפל פגם בהפעלת שיקול הדעת בנקודת זמן מסוימת. אם כן, יש לבחון האם מעבר להפעלת שקול הדעת הכללי, ישנם פגמים בהפעלתו הספציפית בעניינן של הבלניות.

האם יושם כראוי סעיף 18(א) על הבלניות הספצפיות?
האם המשיבה העניקה למשיבות את זכות הטיעון ו האם נסיבותיהן האישיות נשקלו בכובד ראש על ידה ? בהתאם למסמכים והעדויות שהיו בפנינו, שוכנעו כי לפחות בטרם ההחלטה הסופית על סיום העסקתן של הבלניות, המשיבה אכן שקלה את הנתונים האישיים של הבלניות, לרבות היקף משרתן וגובה שכרן.
כך, לבלניות נערכו ישיבות שימוע, במסגרתן ניתנה להן האפשרות להביע את דעתן. מעיון בפרוטוקולים של ישיבות השימוע וכן בפרוטוקול ישיבת הועדה הממונה מיום 15.1.18 (בו נתקבלה החלטה פרטנית בנוגע לכל אחת מן הבלניות), עולה כי המשיבה בחנה באופן פרטני ונקודתי את ענייניהן של כל אחת מן הבלניות, הן ביחס לנסיבותיהן האישיות והן ביחס לחריגות הקיימות בתנאי השכר שלהן.
אין אנו מסכימים עם טענת המבקשת, כי המשיבה התעלמה מנסיבותיהן האישיות של הבלניות. די לנו, כי במבחן התוצאה (כפי שעולה מהפירוט של המבקשת בעצמה – ר' ס' ב10 לסיכומיה) , חלק מן הבלניות נשארו לעבוד במשיבה, ולחלק מהן נדחה מועד הסיוים בכמה חודשים. בכך יש כדי להגיע למסקנה כי המשיבה פעלה תוך איזון בין צרכיה שלה לבין צרכי הבלניות. וכפי שהעיד מר ישי, מדובר בהחלטה מושכלת שנבעה מנסיבותיהן האישיות של הבלניות (ר' עדותו בעמ' 21 ש' 22-27) -
"זאת שבעלה חולה סרטן ביקשה להאריך בשנה, הארכנו לה בחצי שנה. גם מי שפנה לאחר המכתב וביקש הארכה, נתנו לו. אתי מזרחי קיבלה ל-31.5 ואח"כ הארכתי לה ל-31.8. לאלמליח נתנו שנה. אחת אפילו לא פיטרתי כי עלתה טענה. התחשבנו. לקחנו בחשבון את מה שהן יקבלו מפנסיה תקציבית וקצבת זקנה והאפשרות שלהן לחזור ולשמש כבלניות זמניות. ביקשתי צינון 6 חודשים, אימצנו את ההסכם של משרד החינוך. בגלל החשש מטענת רציפות זכויות.בהיעדר הסבר אחר לשוני בין המועדים שבהן הוצאה כל אחת מן הבלניות, ובהנחה כי המשיבה יכולה הייתה להפסיק את העסקתן עוד קודם, המסקנה היא שיש בכך כדי ללמד כי נעשתה התחשבות מצידה של המשיבה בנסיבותיהן האישיות של הבלניות".
כאמור לעיל, סעיף 18 (א) הקנה סמכות להוצאה לפרישה בגיל 60. המשיבה המתינה מטעמים שיש בהם התחשבות בבלניות עצמן עד הגעה לגיל 62 - גיל קבלת קצבת זקנה. ר' עדותו של מר ישי עמ' 19 ש' 9-10 ועדותו של מר סיני עמ' 15 ש' 29-30. מעבר לכך כאמור, הייתה התחשבות גם בנסיבות האישיות כך שלפי נתוני נתוני טבלת האקסל שצרף מר ישי בהמשך לדיון האחרון, הובהר שחלק מן הבלניות הגיעו לגיל 63. לא ניתן לקבל איפוא טענה כי לא הופעל שיקול דעת בישום החלטת ההוצאה לגמלאות ביחס לכל אחת מן הבלניות או כי מדובר בהפעלה בחוסר תום לב או בחוסר סבירות של שיקול הדעת.
גם מבחינת היכולת של הבלניות (ושל המבקשת) להערך לקראת הכוונה לסיים העסקתן:, הוכח כי הבלניות קיבלו זימון לשימוע זמן מספיק מראש י, כי במסגרת השימוע פורטו נסיבותיהן האישיות ואף אלו נשקלו במסגרת ההחלטה הסופית מיום 15.1.18 והטענות נשקלו לגופן. עצם העובדה שהבלניות טענו לנסיבות אישיות אך עדיין הופסקה עבודתה – אינה כשלעצמה, מהווה ראיה לכך שלא הייתה התחשבות. לא נעלמו מעינינו אמרותיו של מר סיני בעדותו לפנינו שצוטטו בס' 85 לסיכומים, אולם לבסוף, בהחלטות שניתנו בפועל, התרשמנו כי אכן הייתה התחשבות, לפחות מסוימת, בטענות הבלניות.
הנה כי כן, תמונת המצב שהצטיירה בפנינו היא שה חלטת המשיבה להביא לסיום העסקתן של הבלניות, נעשתה בקשר ענייני למהלך של התייעלות שכן הוכח בפני נו כי המשיבה הייתה בגרעון עובר להחלטה על הפסקת עבודתו של הבלניות, וכי ההליך לקבלת ההחלטה הייתה תקין, במסגרתו המשיבה בחנה את התשתית העובדתית הרלוונטית ובכללה: מצבה הכלכלי, נתוני השכר של הבלניות, נתוניהם האישיים של הבלניות. בנסיבות אלו, ובהיעדר ראיה לשיקולים זרים, קשה היה להגיע למסקנה אחרת, לפיה ההחלטה ניתנה שלא מתוך שיקולים ענייניים.

האם נפל פגם פרוצדוראלי בהליך סיום ההעסקה?
לטענת המבקשת, הוצאתו של עובד לגמלה לפי ס' 18(א), ללא שניתנה לו אפשרות לערור או לנציגות העובדים להשמיע את דברה בהתאם לקבוע בס' 18(ד) לחוק הגמלאות מהווה פגם חמור, המצדיק את ביטולה של ההחלטה. מנגד, אליבא דמשיבה, אין בחובתה להקים ועדת ערר, או לחלופין, יש לראות בשימוע שנעשה לבלניות או בהליך בפני בית הדין כמקיים את הליך הערר.
ס' 18(ד) קובע לאמור –
עובד הרואה את עצמו נפגע על ידי הוצאתו לקצבה לפני הגיעו לגיל פרישת חובה, רשאי לערור על החלטת נציב השירות לפני ועדת השירות תוך תקופה ובדרך שנקבעו בתקנות; ועדת השירות תיתן הזדמנות לנציגות עובדי המדינה להשמיע את דבריה ורשאית היא לקבל את הערר או לאשר את החלטת הנציב, בלי שינויים או בשינויים שתמצא לנכון, והחלטתה תהא סופית. לטענת המשיבה, יש להקיש מאי החלתו של חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959 (להלן: " חוק המינויים") עליה, כך שהוא מאיין את חובתה להקים ועדת שירות כמשמעותה בס' 18(ד) לחוק הגמלאות. מעצם החלתו של חוק הגמלאות מכוח ס' 79 לחוקת העבודה, נוצקו לתוכו גם הזכויות והחובות הקיימות בו, לרבות החובה על הקמת ועדת ערר לפי ס' 18(ד) בשינויים ובהתאמות המחויבים . ר' לעניין זה את האמור בע"ע 1057/01 עיריית נצרת – מזאוי פד"ע לט 541 554
"אמור מעתה, אף לגבי הוראתו של סעיף 79 בחוקת העבודה: במנהגה "על פי חוק הגמלאות של עובדי המדינה" תנהג הרשות המקומית – היא העירייה בענייננו – בהתאמה הנדרשת ממין העניין לרבות זו המתחייבת ממהותם של יחסי העבודה הקיבוציים.
ודוק. בהתאמה המתחייבת מן העניין, אין מדובר בזכויות ובחובות המהותיות הקבועות בחוק הגימלאות, כי אם רק ב"כלים" המינהליים והדיוניים, ב"כלי הביצוע" הדרושים למימוש הזכויות ולקיום החובות המהותיות שבחוק .
במסגרת "כלי הביצוע", תיעשה "ההתאמה הנדרשת לעניין", בהרכבה של ועדת ערר ברשות המקומית, ולענייננו – בעירייה – בהתאמה להרכבה של ועדת השירות לעובדי המדינה".
אשר לטענת המשיבה לפיה עצם העובדה שיו"ר הועדה הממונה הוא גם יו"ר ועדת השירות, ועל כן, משהוא ערך את השימוע, ניתנה לבלניות ולמבקשת האפשרות להשמיע את טענותיהן – טוב לו לא הייתה נטענת מלכתחילה. יש להבחין בין ישיבת השימוע, שמטרתה הגשמת זכות הטיעון לעובד, עוד בטרם תינתן החלטה לגביו, לבין זכות הערעור שני תנת לפי ס' 18(4) בפני ערכאה נוספת לאחר שכבר ניתנה. בעניינו, ההחלטות על הפסקת עבודתן של הבלניות, ניתנה כמה חודשים לאחר ישיבה השימוע, כך שרק לאחר מכן, קמה החובה להקים /לכנס ועדת שירות לפי ס' 18(ד).
כמו-כן, אין בידינו לקבל את טענת המשיבה לפיה הימנעות הבלניות מדרישה לקיומו של הליך ערר יש בה כדי לאיין את חובתה של המשיבה להקים וועדה שכזו ולכנסה ככל שמבוקש לכנסה. אם כן, לו ביקשו הבלניות או המבקשת בשמן לערור על ההחלטה לסיים העסקתן- הרי שהמנעות מכך מביאה לכדי פגם היורד לשורשו של ענין
עם זאת בנסיבות דכאן לא זו בלבד שהמבקשות עצמן לא ביקשו לערור על החלטת ההוצאה לגמלאות, אלא שגם המבקשת הן בשמן של אותן בלניות שפנו אליה באופן פרטני והן כארגון יציג, לא העלו כל דרישה או טענה בענין זה ור' לענין זה אף מכתב ההתראה לפני נקיטת הליכים אלה של ב"כ המשיבה מיום 25.6.18- נספח ב/1 לבקשה . חלף כך הסתפקו בפגישה שההסכמות בה לא הועלו עלי כתב כמפורט בהמשך, ובהשגה על עצם הסמכות לפעול לפי סעיף 18(א) ולא על אופן מימושה, כמפורט לעיל. גם במסגרת בקשה זו הועלו טענות בע נין זה תחת הסייג של "למעלה מן הצורך". יש לתמוה על עמדה זו של ההסתדרות דווקא בהתחשב בטענת מר הראלי אשר הסביר כדלעיל כי לא מצא לנכון להדרש להתיחסות למכתבי הזימון לשמוע בזמן אמת שכן המתין לכך שהבלניות ,ככל שמעונינות יפנו בקשר לכך. משכך יש לתמוה על העלאתה בשלב מאוחר רק במסגרת הליך זה ועל ידי המבקשת דווקא. בהמשך נתיחס להשלכות העדרה של וועדת ערר מעבר לאמור לעיל.
האם נוצר הסכם מחייב בין הצדדים
לטענת המבקשת, המשיבה הפרה את הסיכום עמה, שכן בפגישה בין הצדדים שהתקיימה ביום 11.12.17, סוכם כי תופסק עבודתן רק של בלניות שהסכימו לכך, וכל השאר, ימשיכו בעבודתן עד גיל פרישה חובה. מנגד, המשיבה הכחישה טענה זו וטענה כי הוועד נתן את הסכמתו למהלך ( ר' עדות מר ישי בעמ' 21 ש' 13-17 ור' גם מכתבו מיום 29.6.18 שם ציין כי ההוצאה לגמלאות נעשתה בהסכמה עם וועד העובדים - נספח ב'/2 לבקשה). לטענת המבקשת, משטענה זו לא הופרכה על ידי המשיבה (שכן עדי המבקשת לא נחקרו בנוגע לגרסה זו), הרי שטענה זו הוכחה.
כמו-כן, אין בידינו לקבל את טענת המבקשת כי העדויות לפיהן הפגישה הסתי ימה ברוגע ואנשים יצאו ממנה מחויכים יכולה להביא למסקנה של הסכמה ספציפית כפי שטוענת לה. אף מר פלוס, שהוא זה שהעיד על כך, לא ידע לקשר אם הטונים החיוביים בהם הסתיימה הפגישה, נבעו מהצמצום בסיום העסקת הבלניות, או בשל הבשורה שניתנה אודות הגידול בת קציב (ר' עדותו בעמ' 8 ש' 25-27). יתירה מכך, מן הראוי היה, שסיכום כזה, שמטרתו חיוב המשיבה לפעול מעבר לחובתה על פי דין, יעלה עלי כתב.
אשר על כן, המבקשת לא הוכיחה כי אכן הושג סיכום (מחייב) עם המשיבה בנוגע לצמצום סיום העסקתן של הבלניות בתנאים השונים מאלה שבוצעו בפועל .

הפליה מחמת גיל
לטענת המבקשת, הפסקת עבודתן של הבלניות נעשתה תוך הפליה מחמת גיל.
בעניין רקנט (בג"ץ 6051/95 אפרים רקנט נ' בית-הדין הארצי לעבודה פד נא (3) 289 ), קבע בית המשפט העליון, כי הוצאת כפויה של עובד לגמלאות לאחר שהגיע לגיל שנקבע כגיל פרישה על פי חיקוק אינה מהווה הפליה פסולה. ור' גם בג"צ 9134/12 גביש נ' הכנסת (21.4.16 ).
יחד עם זאת, הודגש, כי אמנם הוצאתו של עובד לפרישה מתוקף ס' 18(א) לחוק הגמלאות אינה מהווה הפליה כשלעצמה, אך מאידך, אין באמור כדי לאיין את הצורך בבדיקה כי הפסקת עבודתו של העובד לפי ס' זה נעשתה מתוך שיקולים רלוונטיים ועניינים. משקבענו לעיל כי החלטתה של המשיבה הייתה סבירה, כוחה של קביעה זו יפה גם לעניין זה.

סיכום
לאחר בחינת הליך קבלת ההחלטות במשיבה הגענו למסקנה כי החלטת המשיבה להוציא את הבלניות לפרישה לפי ס' 18(א) הייתה סבירה, לאור מצבה הכלכלי בסמוך למועד ההחלטה. קבלת ההחלטה כשלעצמה תוך "הזזת" מועד הפרישה לגיל 62 מהווה הפעלת שקול דעת המביא בחשבון את השפעת הפרישה על הפורשות ונסיון לצמצם הפגיעה בהן. כמו-כן התרשמנו כי המשיבה אפשרה לבלניות זכות טיעון אמיתית וכנה, במסגרתה התחשבה בנסיבותיהן האישיות של המבקשות, ובחלק מהמקרים אף חזרה בה מהחלטתה.
ערים עם זאת אנו לכך שהמשיבה עשתה שימוש לא ראוי בצורך בתכנית ההתיעלות כדי לנמק החלטתה וזאת למרות שבעת שבפועל התקבלה ההחלטה, משקלו לכל הפחות השתנה מהותית והיה פחות מאד. כמו כן ערים אנו לכך שהמשיבה לא הודיעה למבקשות על האפשרות לערור על החלטתה ולמעשה ספק (נוכח טיעוניה בסכומיה) אם בכלל התכוונה להעמיד לרשותן מנגנון זה כחובתה.
בהתאם לאמור לעיל, נבחן מהו הסעד הראוי בנסיבות העניין.

הסעד
בהליך זה, ביקשה ההסתדרות להורות על ביטולה של החלטה בדבר סיום עבודת הבלניות ו והשבתן לעבודה.
השבה לעבודה תעשה במקרים חריגים ובהתחשב, בין היתר, בנסיבות הפיטורים, מאפייני מקום העבודה, יכולתם של העובד והמעסיק לשתף פעולה, משך התקופה שחלפה מיום הפיטורים, ואם השבת העובד למקום עבודתו תפגע באורח קשה ביחסי העבודה התקינים במקום העבודה . יחד עם זאת, הגישה בעניין זה אינה נוקשה כפי שהייתה בעבר, (ר' למשל בג"צ 4485/08 רבקה אלישע – אוניברסיטת תל אביב 2009 [פורסם בנבו] להלן: "עניין רבקה אלישע "). הדברים אמורים בהדגשה מיוחדת ביחס לפיטורין בשירות הציבורי, שלגביהם ננקטה הגישה כי אין להשלים עם פיטורין שלא כדין כאשר הם נגועים בשיקולים זרים, באפליה, בניגוד אינטרסים וכיוצא בזה, ועל כן ההיענות לשימוש בסעד האכיפה תהיה רבה יותר (ראו: עניין רבקה אלישע; ע"ע 300178/98 ביבס – שופרסל בע"מ).
מחד גיסא כאמור, סיום העסקת הבלניות נעשה ללא שניתנה להם האפשרות לערור בפני ועדת ערר לפי ס' 18(ד) (שהרכבה יקבע בשינויים המחויבים). בפסיקת בית הדין הארצי בעניין מזאוי, שם נקבע כי נפלו פגמים בהרכבה של ועדת הערר, כאשר אלו היו הפגמים היחידים בהליך סיום העסקה הורה בית הדין לעירייה (המעסיקה באותו עניין), להשיב את עניינה של העובדת לוועדת ערר שתוקם כדין.
מאידך גיסא, מצאנו קושי בכך שטענות בענין זה מועלות רק בדיעבד במסגרת הליך זה וכאשר המבקשת עצמה לא פעלה כדי להעלותן בזמן אמת ולמעשה המתינה עד שביחס לחלק מן הבלניות הפך סיום העבודה למעשה עשוי, וגם לגבי האחרות, לא הועלתה דרישה לנקוט בהליך ערר. לכך יוסף חלוף הזמן ממועד סיום העסקת הבלניות. (ור' לענין זה ענין רבקה אלישע) .
מעדותו של מר ישי עולה כי כתוצאה מהפסקת עבודת הבלניות יועסקו בלניות חדשות בתנאי שכר פחותים, שאפשרו העסקת יותר בלניות תחת התקנים שהתפנו. (וכן ר' עדות מר כהן בענין זה בעמ' 18).
עסקינן בהליך שנקטה בו המבקשת, ולטעמנו המבקשת באשר היא (ומבלי לקבוע כל מסמרות בעניננן האישי של הבלניות עצמן והסעדים שעומדים להן באופן אישי) לא פעלה כנדרש לשם העלאת השגותיה על סיום העסקת המבקשת בזמן אמת באופן ששומט הקרקע תחת בקשתה המאוחרת יחסית לסעדי אכיפה (להבדיל , יתכן, מסעדי פיצוי לבלניות עצמן).
ההסתדרות, שידעה על הכוונה לפטר את הבלניות עוד בנובמבר 2017 ולא השתתפה בהליכי השימוע, ידעה על מכתבי סיום ההעסקה ולא טענה למימוש הזכות לערר, העלתה טענות בענין זה רק בחודש יולי 2018 זאת למרות שההודעה על כך נשלחה אליה ן עוד בחודש אפריל 2018. גם בהינתן הליכי ההידברות בין הצדדים קודם לה גשת התביעה, לא היה בכך כדי לאיין את הצורך בהגשת הבקשה בדחיפות הראויה. כאשר הבקשה הוגשה, כבר סיימו העסקתן למעלה ממחצית הבלניות, וכאשר להסתדרות כבר היה ברור כי בכוונת המשיבה להעסיק בלניות חדשות תחתיהן (ר' את מכתבו של מר הראלי למר ישי מיום 13.5.18 – צורף כנספח א' לבקשה).
יתירה מכך, אנו סבורים כי ההצדקה הכלכלית עליה הצביעה המשיבה, מוסיפה אף היא למארג השיקולים המצדדים באי מתן סעד אכיפה- אין עסקינן בשמוש בלתי סביר או בלתי הוגן בסעיף 18(א).
על כן, ומבלי לקבוע מסמרות ביחס לזכות הבלניות עצמן לסעדים בגין הפגמים שציינו לעיל, לא מצאנו מקום להורות על אכיפת עבודתן במסגרת הליך זה.

סוף דבר התביעה נדחית.
לאור מהותו של ההליך, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ט, (22 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

דרורה נבון, עובדים

שרה ברוינר ישרזדה, שופטת

יוסף בנבנישתי, מעסיקים


מעורבים
תובע: הסתדרות העובדים הכללית החדשה
נתבע: המועצה הדתית ירושלים
שופט :
עורכי דין: