ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד דוש עזרא :

לפני: כבוד השופטת דגית ויסמן

המאשימה:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד דן טוניק

-
הנאשמים:
1. דוש עזרא
2. דוש יהודית
ע"י ב"כ עו"ד ניר רשף

החלטה

1. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין העסקת שתי עובדות זרות ללא היתר ומבלי שערכו להן ביטוח רפואי כדין, עבירות לפי סעיפים 2( א)(1) ו-(2), 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א -1991 (להלן – חוק עובדים זרים) .

2. בתום שמיעת ראיות המאשימה, הנאשם ביקש להורות על זיכויו מחמת אי הוכחת האשמה אף לכאורה ו/או מחמת פגם בכתב האישום ו/או מחמת הגנה מן הצדק.

3. להלן הרקע לבקשה:

בדיון שהתקיים ביום 21/2/17 בפני כבוד השופט אורן שגב, הורשעה הנאשמת מס' 2 בהתאם להודאתה בעובדות כתב האישום.

הנאשם מס' 1 כפר בעובדות כתב האישום. כמו כן, טען כי יש להורות על ביטול כתב האישום כנגדו מחמת הגנה מן הצדק, שכן לדבריו הוא לא נחקר בטרם הוחלט להגיש כנגדו כתב אישום. בנוסף, טען כי מחומר הראיות בתיק עולה כי אין לו חלק בביצוע העבירה לכאורה.

4. כבוד השופט שגב דחה את בקשת הנאשם בנימוקים אלה:

"משנטען כי הנאשם זומן לחקירה בשתי פעמים נפרדות ולא דרש את דבר הדואר הרשום, הרי שלכל הפחות לכאורה המאשימה יצאה ידי חובתה.
צודק הסנגור כי מדובר בראיה לכאורה בלבד ולפיכך מן הראוי שעניין זה ישוב ויעלה בשלב ההוכחות, בו כל צד יהיה רשאי לעמת את הצד שכנגד ביחס להמצאות שבוצעו.
בנוגע לטענה השניה, אין צורך להכביר מילים על כך שבשלב ההקראה חומר הראיות אינו מצוי בפני היושב בדין ולכן מן הראוי שטענות הנאשם תתבררנה בפני שופט ההוכחות, כשחומר החקירה בפניו."

5. ערב דיון ההוכחות הגיש הנאשם בקשה בכתב בה טען כי אין אפשרות לקיים את דיון ההוכחות כיוון שהמאשימה לא זימנה אותו לחקירה ולא גבתה ממנו את גרסתו.

6. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, המאשימה חזרה על עמדתה כי משזומן הנאשם לחקירה כדין ולא הופיע, אין מקום לבצע השלמת חקירה. בסופו של יום, ישיבת ההוכחות לא התקיימה במועדה מטעמים אישיים של ב"כ הנאשמים . עם זאת, בפרוטוקול הדיון (שהוקלט) נקבע כי משניתנה החלטה בנושא על ידי כבוד השופט שגב, ולא הועלו נימוקים חדשים שלא יכלו להיות מועלים עוד קודם, הרי שהסוגיה מוצתה.

7. בתום שמיעת פרשת התביעה, הנאשם טען כי " אין להשיב לאשמה" והגיש את הבקשה נשוא החלטה זו.

8. בבקשה נטען כי המאשימה לא הוכיחה את יסודות העבירה כנגד הנאשם אף לא לכאורה, ולא הוכיחה את יסודות המקימים את החזקה הקבועה בסעיף 4 א' לחוק עובדים זרים שכן לא הוכח שהנאשם הינו " המחזיק במקרקעין" שבו נמצאו שתי העובדות הזרות .

עוד נטען כי חומר הראיות על בסיסו הוגש כתב האישום אינו כולל את גרסת הנאשם ומכאן שההחלטה על הגשת כתב האישום לוקה בחוסר סבירות ומהווה פגיעה בזכויות היסוד של הנאשם ובכללי הצדק הטבעי באופן המצדיק את ביטול כתב האישום.

9. המאשימה הגיבה לבקשה והנאשם השיב לתגובה.

10. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה. להלן טעמיי.

11. טענת " אין להשיב לאשמה"
סעיף 158 לחוק סדר הפלילי [ נוסח משולב] תשמ"ב – 1982 מאפשר את זיכויו של נאשם בתום פרשת התביעה ככל שלא הוכחה אשמתו לכאורה.

בסעיף נקבע כך:
"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם - בין על פי טענת הנאשם ובין מיוזמתו - לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין...".

12. על טיב הראיות שיובילו למסקנה כי אין להשיב לאשמה, נכתב:

"אין בראיות שהוגשו לבית המשפט מטעם התביעה כדי לבסס הרשעה אפילו יינתן בהן מלוא האמון, ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי'. במצב כזה, אין הצדקה לדרוש מן הנאשם להתגונן; שהרי אין לו בפני ' מה' להתגונן, וראוי לזכותו".

ר' י. קדמי על סדר הדין בפלילים, תשס"ג-2003, חלק שני, כרך א', עמ' 1049.

בפסיקה נקבעו הדברים הבאים בנושא היקף והראיות הדרושות לביסוס טענה כי אין להשיב לאשמה ומשקלן :
"בית המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב האישום. ראיות בסיסיות לעניין זה, אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא ... ראיות במידה, היוצרות אותה מערכת הוכחות ראשונית המעבירה את הנטל של הבאת ראיות ( להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם".

13. כפי שיפורט להלן, בעניינו של הנאשם, המאשימה הציגה ראיות במידה הנדרשת על מנת לחייב את הנאשם להשיב לאשמה.

14. על פי דו"ח הפעולה ( ת/1) ו"רשימת עובדים" (ת/2), בשטח הבית ברחוב השלום 72 שבאזור, נמצאו שתי עובדות זרות שעסקו בעבודות משק בית אשר נכנסו לישראל באשרות תייר אשר פג תקפן.

על פי החזקה העובדתית שנקבעה בפסיקה, כאשר אדם נמצא מבצע עבודה באתר מסוים, והעבודה שהינו מבצע נחוצה למי שמחזיק אותה עת באתר - ניתן להסיק כי קיים קשר של יחסי עובד - מעסיק בין מבצע העבודה לבין המחזיק באתר, אלא אם יוכח אחרת ( ע"פ ( ארצי) 34770-05-10 שרשבסקי - מדינת ישראל, 6.10.11; ע"פ ( ארצי) 29340-12-10 קובי שי - מדינת ישראל, 3.11.11).

חזקה זו עוגנה בסעיף 4 א' לחוק עובדים זרים, הקובע כי "יראו מחזיק במקרקעין כמי שמעסיק עובד זר שנמצא עובד במקרקעין, אלא אם כן הוכיח המחזיק אחרת".

15. אשר להיותו של הנאשם " מחזיק בנכס" - המאשימה ציינה בכתב האישום כי כתובת מקום מגוריו של הנאשם הינה ברחוב השלום 72 באזור.

על פי הראיות שהוצגו, ביום 4/8/15 שלח הנאשם מכתב לרשות האוכלוסין וההגירה ( ת/6) בו אישר שקיבל באמצעות הדואר הזמנה לחקירה וביקש את דחייתה משלא יוכל להתייצב במועד אליו זומן. ההזמנה שקיבל ( ת/5) נשלחה לכתובת – השלום 72, אזור.

על פי ת/10, במקום אשר לגביו התבקש צו כניסה ( בית ברחוב השלום 72, אזור), "מתגוררים משפחת דוש, עזרא ויהודית וארבעת ילדיהם".

מן המתואר לעיל עולה כי ראשית ראיה לכך שבתקופה הרלוונטית לכתב האישום הנאשם התגורר בנכס בו נמצאו שתי עובדות זרות שהועסקו בעבודות ניקיון ללא היתר.

16. לאמור לעיל יש להוסיף כי החזקה על פי סעיף 4 א' לחוק עובדים זרים יושמה בבית הדין הארצי בהתייחס להעסקה במשק בית, והובהר כי בהיעדר ראיה לסתור, היא חלה על שני בני הזוג המתגוררים בנכס ( ע"פ ( ארצי) 34795-06-16 מדינת ישראל - גלפנד, 7.2.17).

כאשר מדובר בחזקה שניתנת לסתירה, ראוי שההחלטה בדבר אחריותו של הנאשם תינתן לאחר שמלוא התשתית הראייתית הרלוונטית תוצג בבית הדין, לרבות גרסת הנאשם עצמו.

בשלב זה לא ניתן לקבוע כי הנאשם הפריך את החזקה.

17. לאור כל האמור לעיל, נקבע כי המאשימה עמדה בנטל ההוכחה הראשוני המוטל עליה לצורך הוכחה לכאורה של יסודות העבירה באופן שעל הנאשם להשיב לאשמה.

18. טענת " הגנה מן הצדק "
פסק הדין המנחה בדוקטרינת ההגנה מן הצדק הוא ע"פ 48 55/02 מדינת ישראל – בורוביץ פ"ד נט (6) 776 (2005) והסוגייה מוסדרת גם בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי. ביסוד דוקטרינת ההגנה מן הצדק עומדת התכלית להבטיח הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. במסגרת זו הוקנתה לבית המשפט סמכות להפעיל ביקורת שיפוטית על רשויות התביעה והחקירה, וזאת מקום שההליך המנהלי של קבלת החלטה להעמיד אדם לדין עומד בסתירה מהותית לעקרונות של " צדק והגינות משפטית".

בעניין הום סנטרס נקבע כי ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה מהלך קיצוני וחריג:

"ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך כלל יידרש הנאשם להראות, שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו. עם זאת אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא, למשל, לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל-עיקר אך המחייבות ומבססות בבירור את המסקנה, כי במקרה הנתון לא ניתן יהיה להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר."
(ע"פ ( ארצי) 14/07 מדינת ישראל, משרד התמ"ת נ' הום סנטרס ( עשה זאת בעצמך בע"מ), 22/11/07).

19. לטענת הנאשם, המאשימה הפעילה שיקול דעת בלתי סביר כאשר החליטה להגיש את כתב האישום למרות שלא גבתה ממנו גרסתו, באמצעות חקירה. אולם, מהראיות שבפנינו עולה כי הנאשם זומן לחקירה על ידי המאשימה, שלוש פעמים.

הזימון הראשון התקבל על ידו והוא ביקש לדחות את החקירה למועד אחר ( ת/6) שני הזימונים שנשלחו אליו חזרו בציון " לא נדרש" (ת/7, ת/8).

מר ערן הרשקוביץ, חוקר ומפקח ברשות ההגירה העיד כי בתפקידו כחוקר בתיק, הוא נתן הנחייה לשלוח את הזימונים לנאשם אשר "פעמיים לא דרש את הדואר".

מעדותו לא ברור האם נוצר קשר טלפוני עם הנאשם:
"יכול להיות שכן התקשרנו וצריך להיות רישום בתוך התיק, בדרך כלל משתדלים להתקשר אם יש טלפון".

לתיק הוגשו המעטפות המקוריות, בצירוף אישורי מסירה על גביהם סומן " לא נדרש".

הסיבה לכך ששני הזימונים הנוספים שנשלחו לא נדרשו על ידי הנאשם, לא הובהרה.

מסקנת האמור היא כי המאשימה ביצעה מסירות כדין של הזימונים ויצאה בכך ידי חובתה .

20. משהנאשם זומן לחקירה ולא הופיע אליה לאחר שפנה בעצמו על מנת לדחות את המועד, ושני זימונים שנשלחו לכתובתו לא נדרשו על ידו (היינו ניתנו לנאשם שלש הזדמנויות להציג את גרסתו לדברים ולטעון את טענותיו) , הרי שלא נפל פגם בהחלטת המאשימה להגיש את כתב האישום בעניינו.

מכל מקום, אין מדובר בהתנהלות נפסדת או רשלנית מצד המאשימה המצדיקה ביטול כתב האישום.

בנוסף, בשלב זה לא ניתן לקבוע כי אי גביית גרסתו של הנאשם טרם הגשת כתב אישום פגעה ביכולתו להתגונן, שהרי ההזדמנות להביא את גרסתו עומדת לו במסגרת פרשת ההגנה.

21. סוף דבר – הבקשה נדחית.

22. עדויות ההגנה ישמעו ביום 8.9.19 בשעה 14:00 .

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ט, (11 יולי 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: דוש עזרא
שופט :
עורכי דין: