ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין באסל עספור נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט אייל אברהמי, נשיא

המערער
באסל עספור
ע"י ב"כ עוה"ד הלל ארנטל

-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עוה"ד יפה רוטשילד
פסק דין

התביעה
1. המערער מבקש לקבל קצבת ניידות לחסרי רכב (להלן : קצבת ניידות לחסרי רכב) לפי סעיף 15 (ב) (1) להסכם הניידות משנת 1977 (להלן הסכם הניידות). לחילופין העלה בסיכומיו טענה חדשה לפיה יש לפסוק לו קצבה בשיעור אותה הוא מקבל כיום לתקופה שמחודש 9/11 ואילך.

רקע כללי
2. המערער סובל משיתוק קונברסיבי בפלג גופו השמאלי בעקבות תאונת עבודה והוא מקבל גמלת נכות מעבודה וקצבה מיוחדת. כיום מקבל המערער קצבת ניידות לבעל רכב.

3. הואיל ומדובר במספר הליכים וחשוב סדר התנהלותם נפרט להלן את עיקרי ההליכים שנקט המערער.
א. המערער פנה ללשכת הבריאות ביום 20.9.11 ,כדי לקבל קצבת ניידות. תביעתו נדחתה לאחר שוועדות לא קבעו לו אחוזי מוגבלות בניידות, כמפורט בהחלט ת הועדה לעררים מיום 26.3.12.
ב. על החלטת הוועדה לעררים הגיש המערער תביעה לבית הדין במהלכה הסכימו הצדדים על החזרת הענ יין לוועדה. להסכמתם ניתן תוקף של פסק דין כאמור בתיק בל 59703/05/12 מיום 5.2.12.
ג. תביעתו של המערער נדחתה על ידי הוועדה לעררים שלא קבעה לו אחוזי מוגבלות בניידות. בשל כך הגיש תובענה חדשה לבית הדין ב"ל 28713/04/13 וזו הסתיימה בפסק דין של בית הדין הארצי ביום 26.12.17 ולפיו הוחזר הענ יין לוועדה לעררים.
ד. הוועדה לעררים מיום 20.3.18 (להלן: הוועדה האחרונה) קבעה לו אחוזי מוגבלות בניידות באופן מותאם , בשיעור 80%. לאחר החלטה זו הגיש ה מערער תביעה לקבלת הטבות לפי הסכם הניידות ,שאושרה רטרואקטיבית מחודש 7/16 כבעל רכב ובהתאם לאישורים שהציג לפיהם הוא בעל רכב מחודש 8/15 ובעל רישיון נהיגה מחודש 7/16. בעניין האחרון נאמר כי המשיב הסכים לבדוק את זכאותו לקצבת ניידות כבעל רכב חסר רישיון נהיגה עם מורשה נהיגה, מחודש 8/15 וה מערער התבקש להמציא מורשה נהיגה. ענין זה (הזכאות בתקופה שמחודש 8/15 ועד 7/16 נמצאת עדין בבדיקת המשיב).
ה. המערער הגיש בקשה חדשה ללשכת הבריאות ביום 9. 8.15 (חודש בו רכש רכב חדש כאמור) וזו נדחתה ביום 7.12.15.

4. בדיון המוקדם שהיה בפני נקבעו הפלוגתאות כדלקמן:

1.האם התובע זכאי לקצבת ניידות כחסר רכב מחודש 9/11 עת נבדק לראשונה בוועדה לניידות דרג ראשון ..... לאור תכליתו של הסכם הניידות.

2. האם אין מקום לפנים משורת הדין בשל התמשכות ההליכים לאפשר לתובע לקבל קצבת ניידות כבעל רכב או כחסר רכב לתקופה שמחודש 9/11 ועד 8/15 עת אושרה לו קצבת הניידות כבעל רכב.

טענות הצדדים

4. לטענת המערער בשל התארכות ההליכים שמחמת ה משיב הוכר בסופו של דבר כבעל אחוזי מוגבלות בניידות בשיעור 80% כאמור. יש לבחון את זכויותיו כאילו היו ב 20.9.11 בפנייתו הראשונה ללשכת הבריאות. המשיב התעקש לנהל הליכים מיותרים ולא נכון שה מערער ינזק בשל כך. יש לפרש את הסכם הניידות ובפרט את סעיף 15 לו , לאור תכליתו ואין מקום והגיון שנכה מעבודה לא יהיה זכאי לגמלת ניידות לחסרי רכב ,כאמור בסעיף 15 להסכם הניידות. נהפוך הוא. מי שהוא נפגע עבודה זכאי, קל וחומר בן בנו של קל וחומר , לקצבה זו. יש אפוא ליתן לו את הזכאות מחודש 9/11 מועד פנייתו הראשונה.

5. עוד טען המערער כי נגרם לו נזק בשל כך שלא יכול היה לרכוש רכב ובפועל לא רכש רכב ונאלץ להתנייד במוניות ,עד שבסופו של יום רכש רכב בחודש 8/15.
המערער טען אפוא כי הוא זכאי לקבל קצבת ניידות לתקופה שמ חודש 9/11 עד 8/15 (להלן :התקופה שבמחלוקת) ולחילופין בגין התקופה שבמחלוקת זכאי לקבל את אותה קצבת ניידות ,שמשולמת לו כיום, הואיל וזו שולמה באי חור רק בשל ההליכים הרבים שהיו בתיק זה.
יש לפרש את הסכם הניידות באופן תכליתי כאשר על המשיב לגלות רגישות רבה יותר למבוטחים ולקחת אחריות על חלקו בהתמשכות ההליכים.

6. לטענת המשיב לא היה זכאי ה מערער לאחוזי מוגבלות בניידות קודם לחודש 8/15 או לחודש 7/16. בכל אופן ההליכים התארכו בין היתר בגלל שהמערער היה זה ש "גרר רגלים" ואת התיק. מועד הזכאות לקצבת ניידות לבעל רכב יכולה להיות רק מחודש 8/15 ,מועד בו פנה ללשכת הבריאות מחדש ועמד בתנאים השונים לקבלת הקצבה (בכפוף להמצאת מורשה נהיגה). אין אפשרות לאור סעיף 16 לקצבת הניידות לתת לו קודם למועד שאושר כאמור. באשר להסכם הניידות ,הרי שהאפשרות לקבל קצבת ניידות ,לחסרי רכב ,כפי שהיה המערער עד חודש 8/15 ,נתונה רק למי שלו זכאות כמפורט בסעיף 15 להסכם הניידות , דהיינו מי שמקבל קצבת מיוחדת (שר"ם) כאמור בסעיף 15 (ב)(1) או מי שמשתלמת לו גמלת ילד נכה, כאמור בסעיף 15(ב)(2). למערער משתלמת גמל אות נכות מעבודה. סכומה של זו גבוה באופן משמעותי ובצידה ניתן גם לקבל קצבאות מיוחדות כמו אלה הנקובות בסעיף 112(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי . יתר על כן תקנה 10 לתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים) תשכ"ה – 1965 ,מסבירה את נושא הקצבה המיוחדת לאחזקה אישית ומתייחסת מפורשות, אף לקצבת ניידות לאחזקת נכה מעבודה. עולה מסעיפים אלה בבירור כי מדובר בזכויות שונות שניתנות לפי תנאים שונים. ה מערער נכה מעבודה שבחר (ובצדק כנראה) בקבלת קצבאות כנכה מעבודה. כיוון שכך הוא אינו נכנס בתוך המקרים בהם חל סעיף 15(ב) להסכם הניידות וממילא אינו זכאי לקצבת ניידות לחסר רכב. הוא הדין גם לכך שאינו זכאי לקצבת ניידות לבעל רכב הואיל ולא היה לו רכב קודם לחודש 8/15. אין מקום למענקים לפנים משורת הדין לאור עקרון החוקיות.
אין מקום להרחיב את הסכם הניידות על פי פרשנות תכליתית כמבוקש . לפרשנות כזו יש השלכות תקציביות משמעותיות וככל שיבקשו הצדדים להסכם הניידות לשנות ו עליהם לעשות כן בשים לב בין היתר לה יבטים הכספים העולים מהסכמות חדשות אלה.

הכרעה

7. אני מקבל את עמדת המשיב, מכל הטעמים המפורטים בסיכומי ב"כ המשיב. על אלה אוסיף דברים אחדים לקמן.

8. הסכם הניידות יש לו עלות תקציבית מדודה, על יסודה נקבעו הזכויות שמוענקות מכוח ההסכם בין הצדדים לו. הסכם זה צריך להתפרש בהתאם לכוונת הצדדים ולא ניתן להתעלם מההיבטי ם התקציבים שהובאו בחשבון . אין מקום להרחיבו ולהעניק זכויות שלא נקבעו בהסכם הניידות כפי שכבר נקבע בפסיקה דב"ע נא 9-0 שלום חדד נגד המוסד פד"ע כ"ג 212 ושורת פסקי דין שניתנו לאחריו. טענותיו של ב"כ המערער אף שיש בהם יצירתיות מעניינת אין להם עיגון בדין ולכן יש לדחותן.

9. ההליכים בתיק זה בעניינו של המערער נמשכו והתארכו בין היתר בע טיו של ב"כ המערער. על ב"כ הצדדים לפעול לקידום ההליכים. ההליך בתיק ב"ל 59743/05/12 נותר, לאחר הדיון המוקדם ,בקרן זוית בשל טעות. הצדדים, ובפרט ב"כ ה מערער לא עש ו דבר כדי להביא להמשך ההליך. פסק הדין ניתן רק ביום 23.4.17. ענין זה אין לזקוף לחובת המשיב. בכל אופן התארכות ההליכים אינה מקנה למערער זכויות שלא היו לו. עקרון החוקיות הינו אבן הראשה בהתנהלות המנהלית של המשיב והוא אינו מורשה לסטות הימנו.

10. הוועדה שבסופו של דבר קבעה למערער אחוזי מוגבלות בניידות בשיעור 80% , לא קבעה שכך היה מצבו וכך היה שיעור מוגבלותו בניידות כבר בשנת 2011. לכל היותר ניתן, כפי שפירש המשיב, לקבוע את מוגבלותו בניידות מחודש 8/15 ואילך. אף מטעם זה אין מקום לפסוק למערער זכויות בתקופה שבמחלוקת - קודם למועדים עליהם הסכים ה משיב.

11. באשר לזכאות לקצבת ניידות לחסרי רכב ,כאמור בס' 15 להסכם הניידות ,הרי שהתקנה ברורה וחד משמעית וממנה עולה כי הזכאות הינה רק למי שהוא מוגבל בניידות ,שמקבל קצבת שר"ם (תקנה 15(ב)(1) או מי שמשתלמת לו גמלת ילד נכה (תקנה 15(ב)(2)). מי שמקבל קצבת נכות מעבודה אינו נמנה בין הזכאים כאמור בס' 15 להסכם. אין מדובר בלקונה אלא בהסדר ברור וחד משמעי ,שמבוסס על כך שמי שמקבל גמלת נכות מעבודה הרי שהגמלאות אותם הוא מקבל סכומם גבוה לאין שיעור.
יתר על כן ישנו הסדר ספציפי הקובע את זכאותו לקצבה מיוחדת לאחזקתו האישית כמפורט בסעיף 112 (א) לחוק. היחס בין הקצבאות מוסדר גם בתקנות 10 לתקנות ביטוח לאומי (מענק מיוחד לקצבה מיוחדת לנכים) בה נקבע זכאותו של נכה מעבודה לקבל קצבת ניידות. מדובר אפוא בהסדר אחר ויעודי לנכה מעבודה ולא ניתן להקיש ולהשוות והרי זה מין בשאינו מינו.

סוף דבר
12. תביעת המערער נדחית מהטעמים שהעלתה ב"כ המשיב , ומנימוקים שפורטו לעיל. ה משיב קיבל על עצמו לבחון את זכאותו של המערער לתקופה שמחודש 8/15 ועד 7/16 (באם ימציא מורשה נהיגה). ה משיב יפעל בהתאם להתחייבותו זו שקיבל על עצמו. טענותיו של ב"כ התובע לפיו נגרם לו נזק בשל התארכות ההליכים נראות מופרכות ,בכל אופן אין לבית הדין לעבודה סמכות לבחון טענות נזיקין כטענות עצמאיות.

טענותיו של המערער היו מופרכות ובמקרה הרגיל הייתי שוקל לחייבו בהוצאות ההליך. במקרה זה בשים לב לכך שמדובר בביטחון סוציאלי אין צו להוצאות.

זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבדה בירושלים.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ט, (11 יולי 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם .


מעורבים
תובע: באסל עספור
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: