ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נגד עארף חטיב :

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעים

  1. איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ
  2. ירון אזולאי

ע"י ב"כ עוה"ד דביר אייזן

נגד

נתבעים

  1. עארף חטיב
  2. המסיע איתי בע"מ
  3. שירביט חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד אסף חן

תובעת

המסיע איתי בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד חנן פדר

נגד
נתבעים

  1. ירון אזולאי
  2. איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד דביר אייזן

פסק דין

1. לפניי שתי תביעות כספיות, בסדר דין מהיר, שאוחדו: הראשונה, תא"מ 50456-08-18 (להלן: "התביעה הראשונה") והשנייה, תא"מ 6485-10-18 (להלן: "התביעה השנייה"), שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

2. תאונת דרכים ארעה ביום 04.08.2017 בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 59-797-38, שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 בתביעה הראשונה והנתבעת 2 בתביעה השנייה, ובבעלות התובע 2 בתביעה הראשונה והנתבע 1 בתביעה השנייה (להלן: "הפרטית") ובין כלי רכב, מסוג מיניבוס, מ"ר 44-363-31, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 בתביעה הראשונה, בבעלות הנתבעת 2 בתביעה הראשונה והתובעת בתביעה השנייה ומבוטח על ידי הנתבעת 3 בתביעה הראשונה (להלן: "המיניבוס") (להלן: "התאונה").

3. התובעים בתביעה הראשונה טוענים כי בעת שהפרטית הייתה בעצירה מוחלטת על מנת לצאת מחניה במקביל למדרכה מצד ימין של הכביש תוך שהוא מאותת, הגיח המיניבוס אשר נסע בחוסר זהירות ופגע בפרטית. לטענת התובעים, בגין התאונה נגרמו לפרטית נזקים אשר הוערכו על ידי שמאי רכב והתובעת 1 פיצתה את התובע 2 ועתה תובעת התובעת 1 שיבוב מהנתבעים והתובע 2 תובע את הפסדיו בגין הפעלת הכיסוי הביטוחי על פי פוליסת הביטוח.

מנגד טוענים הנתבעים כי האחריות לקרות התאונה רובצת על נהג הפרטית אשר בזמן נסיעתו כדין של המיניבוס יצאה הפרטית באופן מפתיע מחניה במקביל למדרכה ללא מתן זכות קדימה למיניבוס, התפרצה לכביש לא פנוי ופגע במיניבוס. הנתבעים מכחישים את הנזקים הנטענים שנגרמו לתובעים בתביעה הראשונה.

4. הנתבעת 2 הגישה תביעה נגדית, התביעה השנייה, במסגרתה היא תובעת את נזקי הרכוש שנגרמו לה בגין התאונה.

מנגד חוזרים הנתבעים בתביעה השנייה על טענותיהם בכתב התביעה בתביעה הראשונה ומכחישים את הנזק הנטען שנגרם לתובעת בתביעה השנייה ואת היקפו.

5. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולעניין הנזק.

6. נערכה לפניי ישיבת הוכחות בפתחה הוצגו המוצגים הבאים: טופס ההודעה על התאונה מטעם התובע בתביעה הראשונה (במ/1); תמונות נזק לפרטית (במ/2); טופס ההודעה על התאונה מטעם התובעים בתביעה השנייה (במ/3); תמונות נזק מזירת התאונה (במ/4).

כמו כן, העידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה ונחקרו בחקירה נגדית.

7. בתום הישיבה סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

עתה לא נותר אלא לדון ולהכריע בתובענה.

8. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה הראשונה להידחות, ודין התביעה השנייה להתקבל, מהנימוקים המפורטים להלן:

8.1. אני מעדיף את גרסתו של נהג המיניבוס שהייתה קוהרנטית, סדורה, התיישבה עם מוקדי הנזק בכלי הרכב, על פני גרסתו של נהג הפרטית שהייתה מהוססת, מבולבלת, נסתרה בידי תמונות הנזק מזירת התאונה ולא הותירה בי רושם של מהמנות.

8.2. נהג הפרטית העיד כי עובר לתאונה רכבו עמד בחניה כאשר חציו על המדרכה, ואז כאשר ביקש לצאת מהחניה ולהשתלב בכביש, לאחר שנתן אות לפנייה שמאלה, ירד מהמדרכה, הסתכל על המראה השמאלית של הפרטית כדי לבדוק אם יש רכבים המגיחים מאחור, כאשר טווח ראייתו הוא 20-15 מטר (עמ' 2, שורות 19-12 לפרוטוקול). עוד העיד נהג הפרטית כי הבחין במיניבוס כאשר המרחק בין כלי הרכב היה כשני מטרים, כאשר לטענתו המיניבוס "בא להתנגש בו" (עמ' 2, שורות 22-21 לפרוטוקול). נהג הפרטית העיד כי בזמן שהוא יצא מהחניה לא היו רכבים בנתיב ובזמן שהמיניבוס פגע בו הפרטית הייתה בעמידה (עמ' 2, שורות 23-22 לפרוטוקול). לטענת נהג הפרטית, המיניבוס נצמד אליו (עמ' 2, שורות 27-26 לפרוטוקול).

נהג הפרטית הוסיף כי התמונות (במ/4) – מהן ניתן לראות כי הפרטית מצויה בהטיה שמאלה כאשר היא בולטת לכביש לנתיב נסיעתו של המיניבוס וכי הפינה השמאלית הקדמית בפרטית צמודה או משיקה לפינה הימינית האחורית של המיניבוס – אינן תמונות המשקפות את מה שארעה ברגע האמת אלא לאחר שהמיניבוס נסע אחורנית, לאחר שנהג הפרטית ביקש מנהג המיניבוס לחזור אחורנית (עמ' 2, שורה 29 ועד עמ' 3, שורה 3 לפרוטוקול). נהג הפרטית העיד עוד כי המיניבוס נפגע מאמצע הדופן הימינית (עמ' 3, שורות 20-18 לפרוטוקול).

8.3. נהג המיניבוס לעומת זאת העיד כי בעת נסיעתו על נתיב הימיני מבין שניים לאותו כיוון נסיעה, התנגשה בו הפרטית מצד ימין כאשר המיניבוס נפגע בצד ימין אחורי, ואז הוא עצר את המיניבוס והוא נעצר מספר מטרים קדימה (עמ' 4, שורות 11-9 לפרוטוקול). נהג המיניבוס העיד עוד כי היו רכבים חונים מצד ימין אך לא ראה שום רכב המבקש לצאת מהחניה מצד ימין ולא ראה כל איתות (עמ' 4, שורות 14-13 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט השיב נהג המיניבוס כי נסע במהירות של 50-40 קמ"ש (עמ' 4, שורה 22 לפרוטוקול).

נהג המיניבוס שולל את גרסתו של נהג הפרטית כי לאחר התאונה המיניבוס הוסע לאחור (עמ' 4, שורה 12 ועמ' 5, שורות 3-1 לפרוטוקול).

נהג המיניבוס העיד כי לא ניסה לחמוק מהפגיעה מהפרטית מאחר שלא ראה כלל את הפרטית יוצאת, אלא הפרטית יצאה באופן פתאומי מצד ימין ובשל כך הוא הופתע מהפגיעה (עמ' 5, שורות 10-8 לפרוטוקול).

8.4. איני מקבל את הסברו של נהג הפרטית לפיו התמונות שצולמו בזירת התאונה (במ/4) אינן תמונות המשקפות את מקום עצירת כלי הרכב מיד לאחר התאונה אלא לאחר שהמיניבוס הוסע אחורנית. מדובר בעדות שאין לה כל תימוכין, שנהג המיניבוס טוען אחרת, ומה גם שגרסה זו של נהג הפרטית אינה מהימנה עליי.

8.5. אין חולק כי בכיוון נסיעתו של המיניבוס היו שני נתיבי נסיעה, כאשר המיניבוס הוסע על הנתיב הימיני. אין חולק כי הפרטית הוטתה שמאלה על מנת לצאת ולהשתלב לנתיב נסיעתו של המיניבוס. אין חולק כי המיניבוס נפגע לכל הפחות מאמצע הדופן הימינית.

יתירה מזאת, מעיון בתמונות הנזק ניתן לראות כי מוקד הנזק של הפרטית הוא בפינה השמאלית הקדמית.

על יסוד מוקדי נזק אלו, ניתן להבין באופן ברור למדי כי הפרטית פגעה במיניבוס לאחר שהאחרון כבר החל לחלוף משמאלו. אם היה זה המיניבוס שפוגע בפרטית כאשר הפרטית בעמידה, הרי שהייתי מצפה לראות נזק בחלקו הקדמי הימיני של מיניבוס, אלא שמוקד נזק כזה לא נמצא.

8.6. כמו כן, אני סבור כי נהג הפרטית התעלם ממצב התנועה בכביש או שלא בדק אם הכביש פנוי טרם סטייתו שמאלה ובכך למעשה הפתיע את נהג המיניבוס ולא איפשר לו להיערך לכך מראש.

אם אכן שדה ראייתו היה למרחק של 20-15 מטר אחורנית אזי לא ברור הכיצד הבחין במיניבוס רק כאשר המרחק ביניהם היה 2 מטרים. נתון נוסף המלמד על חוסר תשומת ליבו של נהג הפרטית לכביש טרם יציאתו מהחניה.

8.7. מכאן, כי התאונה ארעה בחוסר זהירותו של נהג הפרטית ולכן הוא זה שאחראי לקרות התאונה.

לא מצאתי כי נהג המיניבוס נהג בחוסר זהירות אלא נקלע בעל כורחו לתאונה. כמו כן, בנסיבות אלו לא היה באפשרותו של נהג המיניבוס למנוע את התאונה.

8.8. לאור מסקנתי בשאלת האחריות בקשר עם התביעה הראשונה הרי שברור כי הדיון בשאלת הנזק מתייתר.

באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען בתביעה השנייה, אומר שמאחר שהיקף הנזק הנטען שנגרם למיניבוס נתמך בחוות דעת שמאי רכב ובאסמכתאות המתאימות, לרבות אישור רואה חשבון בדבר ההפסד שנגרם בגין עמידתו של המיניבוס לצורך תיקון, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את השמאי שבדק את המיניבוס, הרי שסכום התביעה השנייה בדין יסודו.

לפיכך, התביעה הראשונה נדחית, תוך חיוב התובעת 1 בהוצאות הכוללות שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪, ודין התביעה השנייה להתקבל.

9. הנתבעים בתביעה השנייה, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת בתביעה השנייה את הסכומים הבאים:

9.1. סכום התביעה, בסך של 10,427 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה השנייה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

9.2. הוצאות משפט (ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד) בסך של 2,700 ₪.

9.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

10. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיקים שבכותרת.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ט, 11 יולי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ
נתבע: עארף חטיב
שופט :
עורכי דין: