ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מנחם צוובנר נגד אליהו מלול :

בפני כבוד ה שופט גד ארנברג

התובע

מנחם צוובנר

נגד

הנתבעים

1.אליהו מלול
2.שושנה מלול

פסק דין

בפניי תביעה של התובע כנגד הנתבעים, בגין שיקים שנתנו הנתבעים ומוחזקים בידי התובע.

לטענת התובע, מדובר בשיקים שניתנו על ידי הנתבעים למר לויפר, וזה העביר לו את השיקים, על פי מסמך המחאת זכות שצורף לכתב התביעה. התובע טוען, כי שילם עבור השיקים, שסכומם המצטבר הוא 56,000 ₪, סך של 40,000 ₪, ולפיכך הוא אוחז כשורה בשיקים.

הנתבעים טוענים, כי מדובר בשיקים שניתנו למר לויפר כנגד הסכם שכירות ולפיו השכיר מר לויפר לנתבעים נכס כלשהו, כאשר הוא טוען שהוא עושה כך כנציג הבעלים של הנכס. בפועל התברר להם, לאחר זמן קצר, כי ללויפר אין כל זכויות בנכס לא בעצמו ולא כנציג הבעלים. מדובר בנכס ששייך למר חייט ומונה לו כונס נכסים, שאף דרש מהם לפנות את הנכס. אעיר, כי המחלוקות בקשר לנכס בין כונס הנכסים לבין מר לויפר הועלו בפני גם בהליכים אחרים שהתנהלו ביניהם, ובין היתר בערעורים על החלטות רשמי ההוצאה לפועל בקשר לנכס.

הנתבעים טוענים, כי משהתברר להם שמר לויפר לא היה רשאי להשכיר להם את הנכס, הם הודיעו לו על ביטול השיקים.

מתוך העדויות והליכים נוספים שהתנהלו בין הצדדים, בין היתר בתביעת פינוי שהגיש לויפר כנגד הנתבעים, עולה, כי הנתבעים המשיכו להתגורר בנכס מכח הסכם השכירות שחתמו עם לויפר, וניתן נגדם צו פינוי (הצדדים חלוקים בשאלה עד מתי נשארו הנתבעים בנכס) ראו תא"ח 35686-05-17. כמו כן עולה, כי הנתבעים לא שילמו עבור התקופה בה שהו בדירה לא ללויפר ולא לכונס הנכסים (עדות הנתבע עמ' 10 ש' 12-13).

התביעה שבפניי היא תביעה שטרית בלבד ולא תביעה מכח הסכם השכירות או החובה לשלם דמי שכירות, לפיכך יש לדון בה לפי דיני השטרות בלבד. ככל שהתובע או לויפר טוענים שקיים כלפיהם חוב מכח הסכם השכירות עליהם להגיש תביעה נפרדת בגין כך.

באשר לתביעה מכח דיני השטרות, טוען התובע, כי הוא אוחז כשורה בשיקים לאחר שקיבל אותם ממר לויפר ושילם תמורה עבורם, ואילו הנתבעים טוענים כי משהתברר להם שלויפר לא היה רשאי להשכיר את הנכס, לאחר שקיבלו בענין זה פניה מכונס הנכסים, התברר שלמעשה לא ניתנה תמורה עבור השיקים. כמו כן טענו הנתבעים, כי התובע ולויפר קשורים בעסקים והתובע ידע שלא ניתנה תמורה עבור השיקים וכל נושא המחאת הזכות הוא מרמה שנרקמה בין התובע לבין לויפר.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, כאשר התובע נתן תצהיר התומך באמור בתביעה (תצהיר של תביעות בסדמ"ר) ולויפר נתן תצהיר מפורט יותר. מטעם הנתבעים ניתן תצהיר של הנתבע ושל בנו, שלמעשה הוא היה השוכר בנכס והוא זה שחתם ביחד עם אשתו על הסכם השכירות שבגינו ניתנו השיקים של הנתבעים שעזרו להם בתשלום דמי השכירות.

התובע לא התייצב לאף דיון, לא בדיון המקדמי ולא בדיון ההוכחות, לפיכך החלטתי שיש להתעלם מתצהירו.

השאלה היא אפוא, האם מכח דיני השטרות ניתן לחייב את הנתבעים לשלם את השיקים נשוא הליך זה.

לטעמי, די בטענות שהועלו הנתבעים בענין כשלון התמורה, כשהם נתמכים גם בכך שלנכס נשוא השכירות מונה כונס נכסים כאשר המינוי מתייחס למר חייט, הבעלים של הנכס, כדי לקבוע כי התובע לא הצליח להוכיח שניתנה תמורה בגין השיקים. כאשר שוכר שמשלם דמי שכירות מקבל מכתב מכונס הנכסים של צד ג' לפיו הנכס שהושכר לו על ידי פלוני שייך לאלמוני והוא כונס הנכסים של אותו אלמוני. די בכך כדי לקבוע כי התמורה שניתנה לפלוני נכשלה.

יתכן שאם מר לויפר יוכיח שהוא אכן היה מוסמך להשכיר את הנכס, היה ניתן להתגבר על טענת כשלון התמורה, ואולם, בפניי לא הוכח כך, כמו שגם לא הוכח ההיפך, ואולם מבחינת הנתבעים די בקבלת המכתב של כונס הנכסים בצירוף צו הפינוי כדי שתעמוד להם בשלב זה טענת כשלון התמורה.

משנקבע כי בין הצדדים הקרובים לעיסקה-בנם של הנתבעים ולויפר- ישנו כשלון תמורה, מוטל על התובע להוכיח, כי הוא אוחז כשורה בשיקים, ואז, למרות כשלון התמורה הוא היה זכאי לגבות את השיקים. ואולם, התובע לא התייצב כאמור לדיון הוכחות בתיק, ולפיכך לא ניתן לקבוע כי הוא אוחז כשורה בשיקים. בענין זה יש לציין כי הנתבעים העלו טענות של ממש שיש בהן לפקפק באמיתותו של הסכם ה מחאת הזכות שמכוחו טען התובע לאחיזה כשורה בשיקים . בין היתר הטענה לפיה הועברו השיקים על ידי לויפר לתובע וניתנה המחאת זכות, לא הועלתה על ידי לויפר בהליכים קודמים, אף שענין השיקים הועלה בהם. לא זו בלבד, אלא שבאותם הליכים משפטיים שמועדם היה לאחר מועד חתימת הסכם המחאות הזכות שצורף לתביעה (ככל שהוא אמיתי) טען לויפר כי השיקים הועברו לצדדי ג ' אחרים ולא לתובע.

אמנם בתביעת הפינוי שהגיש לויפר כנגד בנם של הנתבעים הוא זכה, ואולם זכייתו לא נבעה מכך שביהמ"ש קבע שיש לו זכות בנכס, אלא מכח זאת שבנם של הנתבעים נכנס לנכס מכח חתימה על הסכם שכירות מולו.

התוצאה היא אפוא שכיוון שהתביעה מתבססת על דיני השטרות יש לדחותה, שכן ישנה בעיה עם התמורה שניתנה עבור השיקים, ולמעשה התמורה נכשלה לגמרי, ולא הוכח שהתובע הינו אוחז כשורה בשיקים. אין בקביעה זו כדי למנוע הגשת תביעה נפרדת בגין הסכם השכירות ככל שלויפר סבור שיש לו זכות תביעה כזו.

אני דוחה איפוא את התביעה כפי שהוגשה.

התובע ישלם לנתבעים את הוצאותיהם וכן שכ"ט בסך 6,500 ₪.


מעורבים
תובע: מנחם צוובנר
נתבע: אליהו מלול
שופט :
עורכי דין: