ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף חנו נגד המוסד לביטוח לאומי :

05 יולי 2019
לפני:

כבוד הנשיא אלכס קוגן

המערער
יוסף חנו
ע"י ב"כ: עו"ד אריג' מטאנס מוסא
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד נופר ליטמן

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 16.8.18 ("הוועדה"), אשר דנה בעניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. בהחלטתה קבעה הוועדה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 19% מיום 19.7.17.

הרקע העובדתי

2. המערער יליד 1947, מסגר במקצועו. המשיב הכיר בליקוי שמיעה ממנו סובל המערער עקב חשיפה לרעש מזיק בעבודתו כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

3. לפי העולה מהתיק, ועדה רפואית קבעה למערער, ביום 8.9.2003, דרגת נכות יציבה בשיעור 14.5%, בתחולה מיום 31.5.2002, ובגין הנכויות הבאות:
10% בגין טנטון תמידי, לפי פריט ליקוי 74(4)(ד)(II)
5% בגין ליקוי שמיעה, לפי פריט ליקוי 72(ז)(ב)(2)

4. בשנת 2012 הגיש המערער בקשה להחמרת מצב. ועדה רפואית מיום 5.2.2012 קבעה שלא חלה החמרה במצב.

5. בשנת 2017 הגיש המערער בקשה נוספת להחמרת מצב. ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 27.5.18, קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 19% מיום 19.7.17.

6. המערער הגיש ערר כנגד החלטה זו, וביום 16.8.18 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה א.א.ג. ומומחה בפסיכיאטריה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ובסעיף 6 לפרוטוקול סקרה ממצאי בדיקות שמיעה מיום 8.11.11 ומיום 6.7.17, וכן בדיקת ברה מיום 12.12.17.

בפרק הממצאים ציינה הוועדה, כי "בבדיקה אוטוסקופית תעלות שמע חיצוניות ותופיות ללא ממצא פתולוגי". המערער אובחן כסובל מ"ליקוי שמיעה בחלקו כתוצאה מחשיפה לרעש וטנטון קבוע". בפרק הסיכום והמסקנות קבעה הוועדה כדלקמן:

"כאשר מדובר בליקוי שמיעה וחשיפה לרעש, רוב ליקוי השמיעה מתפתח ב-2 עשורים הראשונים לעבודה. התובע שלפנינו מעיד על עצמו שהוא עובד בחשיפה לרעש מגיל 16. כלומר למעלה מ- 50 שנה. בנתונים אלה לא ייתכן שהירידה הגדולה בשמיעה שאנו רואים בהשוואה בין בדיקות השמיעה מ- 2011 ו- 2017 תתרחש כולה עקב תנאי עבודתו. החלטת הוועדה המחוזית לנכות שליש מאחוזי הנכות בגין ליקוי שמיעה עקב הזדקנות האוזן היא סבירה לגמרי. הוועדה עיינה במכתבו של פרופ' גולץ ואינה מסכימה איתו לעניין השפעת הגיל על ליקוי השמיעה במקרה שלפנינו, כפי שמפורט למעלה.
הוועדה דוחה את הערר".

משכך, קבעה הוועדה, כי נכותו היציבה של המערער היא כדלקמן:
10% נכות בגין טנטון, לפי פריט ליקוי 72(4)(ד)(II)
15% נכות בגין ליקוי שמיעה, לפי פריט ליקוי 72(1)(ד)(4). מנכות זו ייחסה הוועדה 2/3 להשפעת העבודה (10%) ו- 1/3 לגורמים אחרים (5%).

דרגת נכותו היציבה של המערער נקבעה בשיעור 19% מיום 19.7.17.

טענות הצדדים

7. טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא נימקה מדוע יש לייחס שני שליש מהנכות בגין ליקוי שמיעה לתנאי העבודה, בעוד ששליש יש לייחס לגיל ולגורמים אחרים. עוד טען המערער שהוועדה לא התייחסה באופן מספק לאישור הרפואי של פרופ' גולץ.

8. המשיב טוען מנגד, כי החלטת הוועדה מבוססת על תלונות המערער, תוך התייחסות מפורטת ומנומקת לבדיקות השמיעה והברה ומסקנת הוועדה, כי ל יש ייחס חלק מהנכות להשפעת הגיל היא קביעה רפואית מנומקת וסבירה, אשר מתיישבת עם התיעוד הרפואי.

דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

10. כעולה מפרוטוקול הוועדה, הוועדה התייחסה באופן מפורט וממצה לבדיקות השמיעה השונות, והשוותה בין ממצאיהן. הוועדה הסבירה, כי בהשוואה בין בדיקת השמיעה משנת 2011 לבדיקת השמיעה משנת 2017 קיימת החמרה ניכרת בשמיעתו של המערער, לאמור: לפי בדיקת השמיעה משנת 2011, ממוצע תדרי הדיבור בהולכת עצם - 23 דציבל מימין ו- 22 דציבל משמאל; בעוד שלפי בדיקת השמיעה משנת 2017 - 40 דציבל מימין ו- 45 דציבל משמאל. בתדרים הגבוהים 4,000 הרץ, ליקוי השמיעה בשנת 2011 היה 50 דציבל, ואילו בשנת 2017 הגיע ל- 70- 75 דציבל. הוועדה הסבירה, כי כאשר מדובר בליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש מזיק, הנזק לשמיעה מתפתח בשני העשורים הראשונים לעבודה. בענייננו: המערער יליד 1947, בן 71 במועד כינוס הוועדה, והוא עובד בחשיפה לרעש מזיק מאז גיל 16, כלומר: למעלה מ- 50 שנה. לנוכח האמור הגיעה הוועדה למסקנה, כי אין לייחס את כל ההחמרה לתנאי עבודתו של המערער ברעש מזיק. לדעת הוועדה, קיימת השפעה מסוימת של גיל והזדקנות טבעית של האוזן. קביעת הוועדה שלפיה יש לייחס שני שליש מהנכות לעבודה ואילו שליש יש לייחס לגיל ותחלואה טבעית, היא קביעה רפואית המסורה לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה, ואין מקום להתערבות בית הדין בקביעה זו.

11. נדחית טענת המערער בנוגע להתייחסות הוועדה לאישור הרפואי של פרופ' גולץ מיום 2.7.18 . הוועדה הסבירה, כי אינה מסכימה עם המומחה מטעם המערער מאחר שלא הביא בחשבון את השפעת הגיל על ליקוי השמיעה. כעולה מן האישור הרפואי, פרופ' גולץ סבר, כי "השפעת הגיל על ליקוי השמיעה אצל מי שחשוף לרעש שנים רבות כל כך ... בטלה בשישים". משנימקה הוועדה מדוע מסקנתה שונה ממסקנתו של פרופ' גולץ, הרי שיצאה ידי חובת ההנמקה לאמור באישור הרפואי.

סוף דבר

12. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

13. אין צו להוצאות.

14. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ט, (05 יולי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: יוסף חנו
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: