ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סהר יפרח נגד בלייז מוטור מניה בע"מ :

בפני כבוד ה שופט אייל כהן

תובע

סהר יפרח

נגד

נתבעת

בלייז מוטור מניה בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית לתשלום בסך 33,500 ₪ בגין השבת סך ששולם ע"י התובע ובגין נזק שנגרם לו, לטענתו.

נתתי את דעתי לכלל הנתונים שהוצגו, כמו גם לכלל הטיעונים שנטענו, הן בכתבי הטענות והן בדיון שהתקיים. עם זאת אתייחס להלן אך לאלה הנחוצים לצורך הכרעתי.

רקע עובדתי וטיעוני הצדדים
אלה העובדות שאינן במחלוקת: ביום 3.1.19 רכש התובע מן הנתבעת טרקטורון משומש (להלן גם: "הרכב"), בהתאם להצעת מחיר מפורטת בה צוין סך העסקה- 50,049 ₪. הרכב נרכש לאחר מספר שיחות ופגישות בין התובע לנציגי הנתבעת, ולאחר שעבר מבחן רישוי. ביום 8.1.19 הונפקה תעודת אחריות עליה חתמו הצדדים. עוד בטרם הוסדרה העברת הבעלות, קיבל התובע את הרכב לידיו ביום 10.1.19, לאחר שעבר הליכי השמשה.

התובע נסע ברכב אך ביום המחרת טען כי קיימת בעיית התחממות. הרכב הוחזר לנתבעת, אשר טיפלה בתקלה. התובע שילם סך כ- 41,000 ₪ מתוך סך העסקה. ביום 12.1.19 הודיע התובע טלפונית לנציגת הנתבעת כי הוא מבקש לבטל את העסקה. ביום 13.1.19 חתמו הצדדים על מסמך שכותרתו "ביטול עסקה" (נ/1), בו צוין בין היתר כי הושב למבקש סך 35,681 ₪ (חלקו במזומן וחלקו בהמחאה) וכי הוא מאשר כי לא תהיה לו כל טענה או תביעה נגד הנתבעת. הסך ששילם התובע הושב לו אם כן, בקיזוז דמי ביטול בשיעור 10%.

לטענת התובע, ביטול העסקה נבע מפגם ברכב, שכן לאחר קבלת הרכב נעצר הוא בנסיעה. נציג הנתבעת "הכריח" אותו, לדבריו, לחתום על מסמך ביטול העסקה נ/1. מכאן תביעתו לקבלת הסך בשיעור 10% דמי הביטול; 10,000 ₪ נוספים בגין הוצאות משפט, ביטול זמן וייעוץ משפטי וכן 10,000 ₪ כ"קנס מיוחד לדוגמה" בגין שירות גרוע וכיוצ"ב ביטויים.

הנתבעת טענה בין היתר כי הפגם ברכב תוקן וכי עילת הביטול הייתה חרטתו של התובע, לאחר שזוגתו לא הייתה שבעת רצון מעסקת המכר. דמי ביטול בשיעור 10% נגבו כמדיניות הנתבעת במקרים מעין אלה והם מוצדקים בגין הוצאות שהוציאה הנתבעת לטענתה, לשם השמשת הרכב ועוד.

דיון והכרעה
לאחר ששמעתי בקשב רב את טיעוני הצדדים, כמו גם בחנתי את הראיות שהוצגו ולרבות תכתובות וקלטת שיחה בין התובע לנציגת הנתבעת, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

ראש וראשון, מצאתי לקבוע כי עילת הביטול לא הייתה אלא חרטתו של התובע באשר לכדאיות העסקה, וכי הוא ביקש לבטלה בשל התנגדות זוגתו לה. הדבר עולה בבירור הן מדברים מפורשים שכתב התובע לנציגת הנתבעת בתכתובת "ווטסאפ" והן מדברים שהשמיע באזניה בשיחה, אשר שמעתי חלקים משמעותיים ממנה. עוד אציין כי עוד בסמוך לאחר ההתקשרות, ציין התובע כי זוגתו מתנגדת לעסקה. טיעון התובע לפיו הוא ביקש לבטל את העסקה בשל אותו פגם, אשר הוכח בפניי כי תוקן, אינו אלא אמתלה בניסיון להביא את עניינו, לשיטתו, בגדר דיני הגנת הצרכן.

מכאן לפן המשפטי. הזכות לביטול עסקה מעוגנת בסע' 4ג לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 (להלן גם: "החוק"). תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א- 2010 (להלן: "התקנות") מפרטות את זכות הצרכן לבטל עסקה מפאת חרטה, ואת אופן ביצוע האמור. התקנות חלות על רכישת רכב חדש (תקנה 2(6) וסע' 21 לתוספת), אך שותקות באשר לרכב משומש.

עיון בישיבות וועדת הכלכלה של הכנסת, מן המועדים 22.6.10 וכן 5.7.10 (ראו אתר הכנסת ב- https://main.knesset.gov.il/Activity/Committees/Economics/Pages/CommitteeProtocols.aspx), מלמד כי מתקין התקנות ביקש לאפשר לצרכן זכות ביטול מטעמי נוחות, מעבר לעילות הקיימות בחוק, רק במקרים ובנסיבות שפורטו בתקנות. סע' 21 לתוספת לתקנות, העוסק ברכב חדש, אושר כדבר חקיקה, תוך הבהרה כי בעתיד תידון סוגיית רכב משומש אף היא. עם זאת, הדבר לא קרה עד כה. לפיכך, שתיקת התקנות לענייננו אינה מהווה הסדר שלילי (קרי- מצב בו המחוקק בחר במודע ובמתכוון שלא להחיל את התקנות על רכב משומש), כי אם בחסר (לאקונה).

בהעדר הסדר מפורש ובשים לב לחסר האמור, יש לפנות להוראות החוק ולדיני החוזים הכלליים. נוסח החוק אינו מקנה זכות חרטה צרכנית בעסקאות רגילות, אלא קובע הטלת חובה לגלות את מדיניות ההחזרה ומסדיר את אופן הצגתה לצרכן ע"י העוסק. בכך ביקש המחוקק לצמצם פערי מידע בין הצרכן לעוסק-המוכר לשם הגדלת הסיכוי לכך שהצרכן יקבל החלטה מושכלת ומודעת באשר לכדאיות העסקה. הנטל להוכיח כי מדיניות ההחזרה הוצגה לקונה מוטל על העוסק (וראו גם: ת"ק (נצרת) 1658-10-17 טלאור נ' הרוש, מיום 11.3.08).

בענייננו, אין חולק כי הנתבעת מאפשרת ככלל החזרת טובין, כך שאין צורך להידרש לחזקה הקובעת כאמור, כביטויה בהוראת סע' 4ג (ג) לחוק. לא נשמעו טיעונים ולא הובאו ראיות ע"י הצדדים באשר למדיניות ההחזרה של הנתבעת. אף לא נטען ע"י התובע כי הוא לא היה מודע לה.

בהינתן כי הצדדים חתמו על מסמך ביטול העסקה נ/1, בו צוין כי לא תהיה לתובע כל טענה או תביעה נגד הנתבעת, חזקה היא - שלא נסתרה - כי התובע ידע והסכים לתנאי ביטול העסקה, שאינם אלא הסכמה חוזית חדשה ומעודכנת בין הצדדים.

לא הוכחה בפניי - ואף לא נטענה באופן ממשי ע"י התובע - כל טענה בדבר פגם בכריתת החוזה, כגון טעות או הטעיה. כדאיות בעסקה אינה בגדר "טעות" לעניין זה [סע' 14(ד) לחוק החוזים, חלק כללי, תשל"ג- 1973]. רצונו של התובע לקבל במהירות ולו את מרבית כספו מן הנתבעת, מובן וטבעי. עם זאת אין הוא מקנה לו זכות לחתום על מסמך הביטול ולהתחייב כי לא תהיה לו תביעה נגד הנתבעת, ובסמוך לאחר מכן להגיש תביעה זו, על רקע ממצאי העובדה אותם קבעתי לעיל. התנהלות מעין זו אינה מתיישבת עם תום לב.

אף לא הוכח בפניי כי נפל פגם בהתנהלות הנתבעת בכל הנוגע לגילוי נאות, בהתאם להוראות חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח- 2008.

לאור כל האמור, אני מוצא לדחות את התביעה, באשר לא הוכח רכיב כלשהו מרכיביה. עם זאת, במכלול נסיבות העניין והואיל ולטעמי הנתבעת הייתה יכולה לפעול באופן אקטיבי יותר על מנת לבאר את מדיניות ההחזרה שלה, איני מוצא לחייב את התובע בהוצאות משפט.

אשר על כן, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן לבקש רשות ערעור בפני בית המשפט המחוזי- מרכז, תוך 15 יום מיום יידוע פסק הדין את בעל הדין המבקש לערער .

המזכירות תיידע.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ט, 05 יולי 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סהר יפרח
נתבע: בלייז מוטור מניה בע"מ
שופט :
עורכי דין: